מעלון לעלון
החורף כבר כמעט עבר, והוא בעצם עוד לא הגיע. ט"ו בשבט בפתח, מנשה יצא לצלם (בשער), ועדין כותב על הנטיעות החדשות שלנו, מטע הזיתים הענק שהולך לקום על שטחי הלימנים ההיסטורים. אם קובלנוב היה רואה זאת ייתכן שהוא היה עצוב, וייתכן שהוא היה מאושר למחשבה על כל הירוק שהולך להיות שם – הרי זו הייתה המטרה המקורית – הפרחת הנגב... את רעיה ברנובסקי פגשתי לצורך הכנת כתבה לסדרה "הנקלטים", ושמעתי את סיפורה המעניין. דליה כהן נפרדת מסלי, בטור מלא אהבה . מכתבי התודה לאחר המלחמה ממשיכים לזרום. ועדת חינוך מזמינה אתכם להיות שותפים בתהליך גיבוש חזון למערכת החינוך. פטור בלי בחירות אי אפשר, אז כמה מילים על תופעת ליברמן, חמור ושבת שלום!
נתאי פרץ
מהתרבות:
על המופע "הישראלי הנודד" שיתקיים בליל שבת 6/2 בשעה 21:30 במועדון:
"בעיצומו של המסע, עוצר הישראלי הנודד לשעה קלה ומציע להצטרף אליו להצצה חטופה ביומנו הפרטי. סמטאות רבת עמון, פסגות הרי האנדים, נהר הקונגו, שדות לואיזיאנה. עם תרמיל גדוש סיפורי נדודים ובשילוב שירי מסע מקוריים וצלילים מן העולם עוקב המופע בקריצה אחר הרפתקאותיו של הנווד הישראלי.
המופע נודד ומציג בכל רחבי הארץ, ונותן ביטוי אומנותי מלא הומור לתופעת "הישראלי הנודד".
לכל הצעירים שטיילו בעולם או מתכוננים לטייל, להוריהם וסביהם – כולם יזהו ויהנו מהמופע הזה. אני ממליצה בחום!
אני מתנצלת מראש, אך המועדון יהיה סגור אחרי ארוחת הערב כדי לסדר למופע. לכל מי שהתלונן על הצפיפות באירועים קודמים – היה הרבה מקום מקדימה, ואתם מוזמנים לשבת גם שם. לצערי, אין מקום אידאלי לערוך בו אירועי תרבות בחורף – המועדון לפעמים צפוף מדי, האולם ריק מדי...
לכן ב-6/2 המופע יהיה שוב במועדון. המופע ב-27/2 יהיה במו באר,
והאירוע הבא יהיה באולם. אני מבטיחה למצוא מקום לכל מי שבא!
טו בשבט
ביום שבת ה-14.2 יתקיימו נטיעות בשעה 10:00 בפרדס - הבוסתן החדש. (במקום בו הייתה חלקת האבוקדו, סמוך לגדר)
פרטים בהמשך...
תודה, איימי
"הנקלטים" – עם רעיה ברנובסקי
כתב: נתאי פרץ
אנחנו נפגשים בשעת ערב מוקדמת בדירתם הקטנה של רעיה וויקטור. הרהיטים הוזזו הצידה כדי שלעמית הקטן (בן 7 חודשים) יהיה קצת מקום לזחול. הוא מתערב בשיחה שלנו בצחוק וקולות גרגור. מדי פעם, כשהוא מבקש למחות על הנאמר, הוא פולט מעט חלב על השטיח או על הבגדים של אמא.
רעיה, היכן נולדת?
נולדתי ברוסיה בעיר קטנה בשם דובנה. זו עיר קטנה של פיסיקאים ליד מוסקבה. אבי למד הנדסת מכונות, ולאחר הלימודים התקבל לעבודה בתעשייה ביטחונית במוסד שממוקם בעיר ועסק בפיתוח טילים. את אימי הוא הכיר דרך קרובי משפחה, והיא באה בעקבותיו אל העיר. למעשה כל משפחתי המורחבת עלתה כבר ארצה לפני שנים, למעט ההורים, שנשארו ברוסיה. בגלל התפקיד הרגיש של אבי, נאסר עליו לצאת מרוסיה להרבה שנים, אז הורי נשארו שם. מהילדות אני זוכרת שבפסח אבא היה מגניב ברכבת ממוסקבה חבילה עטופה של מצות. סבא וסבתא התקשרו כל הזמן מן הארץ (הם כבר עלו) והאיצו בנו לעלות. בנוסף לכך השתתפתי באופן קבוע במחנות הקיץ והחורף של הסוכנות, שם הרביצו בי ציונות. כך שהיה לי מובן מאליו שנעלה.
אז איך החלטת לעלות לארץ?
באחד ממחנות הקיץ של הסוכנות שמעתי על תכנית סל"ה – סטודנטים לפני הורים – למסיימי ביה"ס. החלטתי לעלות במסגרת התכנית, ואף הצלחתי לשכנע את הורי, למרות שכבר הייתי בתהליך של מבחני קבלה לאוניברסיטה ברוסיה. ככה עליתי לארץ.
איך הייתה הנחיתה בישראל?
האדם הראשון שראיתי כשירדתי מן המטוס בארץ היה ויקטור. הוא היה בשנת שירות במרכז קליטה בחדרה. הוא בא לאסוף חניכים שהגיעו במטוס ממוסקבה, ואחת מהם הייתי אני. עד היום ויקטור קורא לי בהומור: "יבוא אישי" ואומר שהוא הביא "כלה מרוסיה", כי הוא היה האדם הראשון שהכרתי בארץ. אפילו שבתשעת החודשים הראשונים שלי בארץ חייתי במרכז הקליטה בחדרה, והגעתי לקיבוץ רק פעם בשבועיים. כבר אז הרגשתי שזה הבית שלי. כרמלה ל. פגשה אותי לפני כמה שבועות, והזכירה לי שבנסיעות חזרה למרכז הקליטה בחדרה הייתי בוכה, כי לא רציתי לצאת מהקיבוץ.
איך הגעת לקיבוץ?
לקיבוץ הגעתי כמובן עם ויקטור. בתחילה בתור מתנדבת, ולאחר מכן בתור תושבת בהסדר סטודנטים ואחר כך סתם תושבת. מהר מאד וויקטור התגייס, ואני נשארתי פה. ואז הוא השתחרר וטס לאוסטרליה, אז אני נשארתי פה, כי הייתי באמצע לימודים ולא רציתי לקטוע אותם. בעצם, לא היה לי אף פעם בית אחר בארץ, חוץ מרביבים.
איפה את עובדת?
לאחר שסיימתי תאר ראשון
בכימיה, התחלתי לעבוד
בחברת "פריגו" בירוחם. אני עובדת שם גם עכשיו. אני עובדת במחקר ופיתוח של תרופות גנריות. זו עבודה מורכבת, המשלבת עבודת מעבדה ומשרד. אני מפתחת שיטות לזיהוי חומרים פעילים בתרופות, וכותבת על כך דוחו"ת לגורמים שונים.
איך זה להיות אמא בקיבוץ?
במילה אחת: כיף. רחל מקסימה, ועדי ועפרה הן מטפלות מטפחות. אני מטבעי אמא פולניה, ולא הייתי שולחת את הילד לבית תינוקות עד גיל שנה. אני מעדיפה שהילד יהיה בסביבה סטרילית, רחוק ממחלות שילדים בגיל כזה מעבירים מאחד לשני. אבל טוב לדעת שהילד שלך נמצא בידיים טובות ואחראיות. זה מרגיע בעבודה לדעת שמטפלים
בילד כמו שצריך.
איך הקשר שלך עם הקהילה?
כבר 6 או שבע שנים אני מעבירה שיעורי עזר במתימטיקה- כימיה- פיסיקה לילדים בקיבוץ, פעם כעבודה וב-3-4 השנים האחרונות בהתנדבות. זה ממשיך עד היום. בזמנו גם הייתי בצוות תפאורה.
יש משהו שאת רוצה לומר לסיום?
שקט לי פה, כיף לי פה ואני נהנית. זה כיף שאני יכולה לחזור אחרי יום של כאבי ראש ולחץ בעבודה, לצאת לדשא ולשחק עם הילד, ללכת לחברים וליהנות מן השקט...
