סלי חבר לדרך.
סלי עלה מוורשה לארץ עם הוריו בתקופת המנדט והוא ילד צעיר ורך. מתקופה זו נשא בלבו רגש חם לתרבות העברית-אידישאית ונהג לשלב אמרות וביטויים במאמע-לוּשן, שאנחנו הצברים לא תמיד הבנו.
בן 16.5 התגייס לפלמ"ח. ערב מלחמת העצמאות התקיים מחנה ארצי של תנועת המחנות העולים לשביעיות בגבעת ברנר. דנגו וחבריו עבדו קצת בקיבוץ ורוב הזמן הוקדש להכשרת הגוף והרוח למבחנים הקרבים ובאים. למדו טופוגרפיה ועסקו בספורט וחישול הגוף. המדריך לקפ"פ – קרב פנים אל פנים - היה סלי, שאימן את הנערים בשימוש במקל להגנה והתקפה.
עם חבריו נלחם סלי על הרכס במלכיה, בזרעין ובעוד עשרות פעולות במלחמה להקמת המדינה ולקביעת גבולותיה. תקופה זו עיצבה גם את גבולות אישיותו וקיבעה בו את מחויבותו לחברה, לתנועה ולמדינה. לא פלא שלמרות רצונו להגשים את חלום ההתיישבות בגליל – ולכן שינה את שם משפחתו לגלילי - קיבל על עצמו את דין התנועה באותו מפגש מפורסם לאחר שוך הקרבות, במשלט העץ הבודד. כך הגיעה הכשרת מעוז א' לרביבים.
כאשר גרעין לנגב ג' הגיע לרביבים בקיץ 1957, הרבה חקלאות לא הייתה ואחד הענפים העיקריים הייתה המסגריה במבנה המכק"ל של היום. שם ראיתי לראשונה את סלי נוטף זיעה בבגדי עבודה כחולים. הוא עמד על מרומי מיתקן דפיקת ארגזי המריצות כשפטיש כבד בידו. ראיתי מולי את אחד מחברי לדרך ארוכה ועדיין לא ידעתי זאת. כאשר עבר דנגו מהחקלאות לתעשיה ונקלט במסגריה, היה זה סלי שלימד אותו איך מחזיקים בפטיש.
כאשר הוחלט להקים מפעל להזרקה במקום המסגריה, נשלח למפעל קטן בשם אייל שם למד את סודות מקצוע בניית התבניות. לאחר כמה שנות עבודה בתבניות החליט סלי ללמוד לעומק את סודות הטכנולוגיה ויצא לשנתיים לרופין וחזר עטוף ציונים טובים שביטאו את תכונת הדבקות במטרה, האכפתיות והמגויסות, תכונות אופייניות ששימשו את סלי כבר בפלמ"ח ולאורך תחנות חייו.
בשנת 1992 נסענו שנינו להשתלמות מקצועית אצל בונה התבניות בראון בגרמניה. משהו על דיוק שוויצרי וחברוּת זכור לי מהנסיעה: בדרך חזרה היינו צריכים להחליף רכבות בברן, כשהגענו לתחנה התברר שהרכבת השנייה יוצאת מרציף מרוחק ואין זמן, רצתי ושמתי את הרגל בדלת הקרון כדי לעכב את יציאת הרכבת עד שסלי יגיע עם המזוודות. זה היה האיחור היחיד באותה שנה לרכבת, ושנינו התמוגגנו כל הדרך.
סלי מילא תפקידים מגוונים במחלקת התבניות בתור בונה תבניות, היה מראשוני עובדי רביב שכבר בתחילת שנות השמונים התמודד עם עידן המחשוב ואף ניהל את המחלקה ולימים זכה להמשיך ולעבוד במחלקה תחת ניהולו של אורי בנו.
כאשר התקרב סלי לגיל פנסיה והוא במיטב אונו, עלה בין כמה מותיקי המחלקה הצורך לבדוק את הנושא, ממי ללמוד לפרוש? ייתכן שאז התחילה ההכרה שלנו שיש גם גיל שלישי ויש לו גם יתרונות. בשנת 1996 נפרדנו עובדי המחלקה מסלי שעבר דלת אחת והתיישב בחדר התכנון שם תיפקד בתור קניין של המחלקה, כשהוא יודע לאור ניסיונו הממושך, מה לברר והיכן לקנות.
סלי נותח, החלים בתהליך ארוך, התחיל לחרוש את שבילי הקיבוץ וכאשר קיבל אור ירוק מהמרפאה, חזר לעבודה ברביב והפעם במחלקת ההרכבה. את עבודתו שם ביצע בנכונות וראה בכל תרומה שיכול היה לתת, תרומה משמעותית למפעל ולעצמו. ליד הדלת הראשית ישב ועבד סלי, מביט בהמון הפעילות, בתנועת העובדים והחלקים, שואל ומגיב. מדי פעם לחש לאחד המוצרים "חביבי, את התבנית שלך בניתי לפני שלושים שנה". ואיזו נחת יותר גדולה יש לאדם העובד הרואה ברכה בפועלו?
</
