עלון רביבים 2547, י"א באדר תש"ע, 26.2.10
מעלון לעלון
דוא"ל של העלון: alon.revivim@gmail.com העורך הזמני: מאירקה לוין
----------------------------------------------------------------------------------------------
הבלבול בעלון הקודם בין שני עמודים, אפשר עכשיו כבר לגלות, לא היה טעות אלא ניסיון קטן לבדוק את עירנות קוראי העלון ומספרם...
מטרה נוספת שנקרתה בדרך – בדומה לבול דואר היוצא לאור עם פגם והופך להיט לאספנים – כך גם העלון הקודם מחירו יאמיר עם הזמן – שימרו אותו.
העלון הפעם רציני בחלקו ופורימי בחלקו האחר, ואנחנו מקווים שיהיה לכולם ברור מתי הוא כזה ומתי הוא כזה...
חומר רב מצטבר במערכת העלון. יש נושאים הקשורים קשר חזק לשבוע בו יוצא העלון, אותם איננו דוחים, לעומתם נושאים שאינם תלויים בזמן מסוים עשויים להידחות.
הצילום של גזירת הסרט בפתיחת אתר המדגה נשלח לנו ע"י מנשה. מאירקה
בס"ד
"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר"
הקשיבו הקשיבו
כל דרי ממלכת רביבים!
על פי צו המלך אחשוורוש
אנו מודיעים בזאת על קריאת מגילה חגיגית
שתתקיים פעמיים לחג פורים הזה
ומוזמנים אליה גברים, נשים וטף
קריאה ראשונה במוצאי שבת בשעה 18:45
קריאה שניה ביום ראשון בבוקר בשעה 7:30
בארמון ביה"כ שבכפר רתמים
בבקשה לבוא מחופשים אך בלי קפצונים ודברים מתפוצצים!
מצפים לראותכם, תושבי כפר רתמים
בחפירות העיר שושן לאחרונה, בחסות אחמדיניג'אד, התגלה קטע ממגילת אסתר שלא נכנס ונחתם יחד עם ט' פרקי הספר: "ויראו אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל הרעה אשר עשו היהודים לכל אנשי פרס ומדי ואת חמישה ושבעים אלף שונאיהם החפים מפשע אשר הרגו ובביזה לא שלחו ידם וישלחו אגרת למלך אחשוורוש וספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך לקיים יום הזדהות זיכרון ואבל בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר, למען לא יאמרו בגויים בניו של היושב במרומים זועקים לשמיים ואתם אומרים שמחה, ולמען הסר דאגת ועדת חקירה מעל עמנו שלא שלח יד בביזה..."
לכתבנו נודע כי בעיקבות חשיפת הקטע הגנוז פנתה העמותה "קוץ בין חוחים" לבג"צ לבטל את הכתוב בטוענה כי מי שכתב אותה אז היה קרוב משפחה מדרגה שלישית של גולדסטון הידוע לשימצה...
"ויפתח העורך את פי החמור…"
ראיון מיוחד לפורים עם החמור של העלון המושך בעול הדף האחורי מזה למעלה מחמישים שנה.
פגשתי את החמור כשהוא עושה ניסיונות חסרי סיכוי להראות כזברה לכבוד פורים:
איך נראית רביבים מבעד לעיניך הגדולות מנקודת ראות אחורית?
העורך הראשון שגייס אותי לעלון ביקש להעניק לי עמדה אחרת מזו שהתעצבה במשך השנים. כוונתו היתה שתחת מדורי יתפרסמו החלטות המזכירות , האסיפה, הוועדות וכו'. כלומר, רביבים הרשמית – מעמד הרבה יותר מכובד ממעמדי כיום. אבל הוא נרתע בעיקבות הביקורת שהוטחה בו כאילו הכותרת החמורית תצביע על דעתו של העלון על ההחלטות במוסדות הקיבוץ ומאז אני מצטנע לי בעמוד האחרון.
ולשאלתי?
איה, איה, איה !
כלומר ?
היא הנותנת! אתם לוקחים את
עצמכם ברצינות גדולה מדי,
הכל אצלכם כל-כך גורלי.
חסר אצלכם באופן משווע הומור עצמי,
קצת תצחקו על עצמכם, תלמדו מאיתנו
עם החמורים איך השלמנו עם הדימוי של הטיפש העקשן?
אלוהים, דרך אגב, פיצה אותנו ולא אפרט...
מה דעתך על העלון כמספר את סיפורה של רביבים?
הנה עוד דוגמא של פומפוזיות יתר: למה אתה מחפש בעלון את הדברים הגדולים האלו? אתה יודע מה הכי מפריע לי? שאי אפשר לעטוף דגים עם נייר העלון... זהו לדעתי התפקיד העיקרי של כל העיתונים בעולם.
טוב, אנסח את השאלה אחרת: מהי לדעתך הפופולריות של העלון בין חברי רביבים?
עם כל הצניעות שאני יכול לגייס, אומר כך: המדור שלי פופולרי מאוד. חברים מתוודים באזני שהם קוראים את העלון הפוך ואני הופך לעמוד הראשון. לגבי שאר העלון – פחות מחצי מהחברים והנוער פותחים אותו לקריאה. בהרבה בתים בקיבוץ העלון כלל לא מדופדף. בבתים אחרים, כמעט בחצי מהם, החברים קוראים סלקטיבית, הם מדפדפים ורואים למשל כותרת מעניינת, מיישירים מבט לחתום מטה ועל פי ניסיונם והסימפטיה האישית הם קוראים. הרשימות הנקראות ביותר הן אילו שמסקרות אירועים חמים. דרך אגב, לצערי, יש נושאים חמים מאוד שלא מגיעים כלל לעלון והם נעצרים בחדרי המזכירות... ובמדרכות.
מה עם "רסיסי רביב-רבל"?
הצחקת אותי, אין לי אצבעות בידיים וברגלים כמוכם, אבל אני אהיה לארג' איתך – תספור את כל האצבעות שלך וחצי משל אשתך ותקבל את מספר הקוראים של המדור וממוצע גיל הקוראים יוצא בדיוק גיל הפרישה!
מה היית משנה למשל?
התשובה, כמו לכל השאלות הדומות, טמונה בצעירים: כתבים צעירים, עורך צעיר, גיוס כוחות אמנותיים לשערים המצויירים והמעוטרים. הייתי מעודד יצירה עצמית מגרה ואפילו פרובוקטיבית, לא לפחד לנסות דברים חדשים, מדורים חדשים..
כמו למשל?
חסר לי מדור סטירי, קריקטורות, כמו פעם כשלנה ציירה בכישרון פורטרטים.
למה אתה מתגעגע?
ל"מפי הטף" למשל. מי שעוד זוכר את הפינה ולמי ששכח אני מוכן לתרום דוגמא ברשותך ?
בבקשה
בליל הסופה הגדולה לפני כחודש, כשברקים ורעמים מלאו את הלילה שאלה רוני סינלביץ (3,5) את אמה: "יש עוד ברמים בחוץ?" – אתה מבין למה אני מתכוון...?
מה אתה מאחל לעלון, ביתך מזה חמישים שנה?
אני אגיד לך, טוב לי, השם שלי הוא מותג בקנה מידה מקומי, אז תמשיכו לסחוב את העגלה הלא קלה ששמה רביבים, תגייסו עוד כוחות למשימה הבלתי אפשרית הזאת ואני אסתפק ברשותך בעוד קצת... אספסת עסיסית.
תודה לחמורנו המסור ונמשיך להתראות גם בחמישים השנים הבאות ! - העורך
