קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון2289

12/11/2004
עלון קיבוץ רביבים מס' 2289
מתאריך 12/11/04

העלון כקובץ word
העלון כקובץ WORD
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
מעלון לעלון
דוא"ל של העלון: arevivim@netvision.net.il
----------------------------------------------------------------------

 בשער – "טיפה של סתיו", שיר של עידית חכמוביץ.
 עדין במדורו "הלכתי, ראיתי" כותב על יקב שדמה.
 היה לנו פסטיבל קולנוע ישראלי (מספר 3). יפה, מעניין והיו בו
גם תקלות. אמירה,שפר וניתאי פרץ כתבו את התרשמותם.
 "רסיסי רביב".
 רן רביב שוחח עם ינקה על ספרו של חגי רזניק "שיחות על ימים ארוכים".
 סלנג עכשווי - שיחה בין סב לנכדו - "מכלי אל כלי".
שבת שלום,

הלכתי, ראיתי
טעימה ביקב שדמה


בראש השנה הוצע לחברים לקנות 70 בקבוקי יין מתוצרת שדמה וכולם נמכרו. הייתה זו הצבעת אמון עיוורת ביצרני היין רני פיסק ועמרי קלוסקי. בנוסף ליין מיצרים ביקב המקומי ברנדי וגראפה. חומר הגלם לשני האחרונים הוא הקליפות של הענבים לאחר שנסחטו ליין.
היקב ממוקם (זמנית) בבית הכולל ששימש בעבר כמעבדה לתרביות רקמה של ענף המשתלות. המקום מחולק לשלושה חדרים: אחד לעבודה (מעין מטבח) ושנים לאחסון המוצרים. חלק מהמשקאות מאוחסנים במיכלי פלסטיק, חלקם בחביות עץ מרשימות ואחרים נמזגו כבר לבקבוקים. הענבים לייצור היינות (מרלו וקברנה) נקנו בחוות זהר השכנה (בבעלות אורן אפשטיין) ובחוות נעמה ליד ירוחם שהיא בבעלות אביה של רונית סויסה מאשלים. שני המגדלים מצליחים להגיע לאיכות גבוהה של ענבים ובוצרים אותם
ע"פ הנחיות הייננים שלנו.
עמרי השתתף בהשתלמות קצרה בשער הנגב. הייננים ישפיעו על טעמו של היין. החל מקביעת מועד ושעת הבציר דרך תהליך התסיסה והשימור, בחירת סוג השעם ממנו מיוצרים הפקקים של הבקבוקים, סוג העץ ממנו מיוצרות החביות לאחסון היין ועד להחלטה על טמפרטורת השימור. לתהליך הייצור נבנו מספר מתקנים כמו מסחטת הענבים, המזיגה לבקבוקים וביקבוקם. חלק מהמתקנים ממוקם במכק"ל. היות שמדובר בייצור מזון נדרש אישור של משרד הבריאות שהגיע בימים אלה.
מסתבר שלכל הענבים בכרמי רמת הנגב יש איכות וייחוד. היינות נמכרים במחירים גבוהים וכך גם אמור להימכר יין שדמה. בציר 2003 מבוקבק בימים אלה ולמעלה מ - 1,000 בקבוקים יוצאו למכירה. טעמתי מהיין ואני ממליץ!
עדין


ברכות
ברכות לשחרור מצה"ל
* לנועם כהן-סולל
* לניר יסעור
* למיכל כהן
קליטה טובה בבית ובאזרחות!
רשמים מפסטיבל הקולנוע הישראלי מספר 3, ברמת נגב
נתאי פרץ

בתור מי שעוסק בתחום, וחובב גדול שלו אין יותר משפיל מאשר ששואלים אותך: ראית את הסרט הישראלי החדש של ... ואתה, ממלמל מתחת לשפם, מקווה שלא ישמעו אותך: לאלאראיתי.
– מה? אמרתי שלא ראיתי את הסרט. תהרגו אותי ודי. יש לי ילד, אני עובד קשה, הכלב אכל לי את הכרטיסים... בשלב זה עוטה על עצמו בן שיחך מבט מתנשא, וברור לחלוטין שתדמיתך אצלו נשחקה ושהתירוצים שלך לא מעניינים אף אחד.

אז בשביל שכמותי כנראה המציאו את הפטנט: פסטיבל קולנוע ישראלי, שלא צריך אפילו לקחת רכב מן הסידור כדי להגיע אליו. כל הסרטים שראיתי (וראיתי את רובם) היו טובים מאד. מיעוטם היו קשים קצת לעיכול, אבל רובם היו, גם כמוצר בידורי, לא נחותים במאום מהסרטים האמריקאים שאנחנו רואים. להפך, לדעתי – נוגעים יותר, מרגשים יותר, אנושיים יותר. אפילו ראיתי ב"ללכת על המים" סצנת אקשן ומכות שלא גרמה לי להתכווץ בכסא במבוכה.
הסיבה לכך היא פשוטה, והתחוורה לכל מי שנכח בשיחה עם כתריאל שחורי, ראש קרן הקולנוע:
כ-ס-ף. יש הרבה יותר כסף לסרטים ישראלים היום, וכתוצאה מכך הסרטים שנעשים הם יותר איכותיים. ובאמת, "סרט ישראלי" מושג שפעם היה שם נרדף לערב משמים ומבוזבז, בחברת שחקנים שנראים כאילו הם בעונש, היום הוא הבטחה לערב מענג, וגם חוויה תרבותית עמוקה. למרות שאני חייב להודות שכמה מהסרטים העמידו מראה שההשתקפות שניבטה ממנה הייתה די מכוערת, וגרמו להרגשה לא נוחה. במיוחד הסרטים שעסקו בעובדים זרים: "בובות של נייר" המעולה, ו"מסעות ג'יימס בארץ הקודש" המבריק. הפגישות עם היוצרים היו מאד מעניינות, והוסיפו הרבה, למעטים שנשארו לשמוע ולשאול. האמת שגם זה היה יתרון, כיוון שהשיחות שאני הייתי בהן לפחות היו מאד אינטימיות ונעימות.

אני דווקא לא סבלתי במיוחד מהעיכובים והשיבושים בהקרנות. אבל כל מי שחושב שמה שהיה באולם בהקרנת "סוף העולם שמאלה" זו מהומה באולם קולנוע, כנראה לא ראה את ימין מסיקה רודף בקהל אחרי אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב, בהקרנה חגיגית, וצועק "יא אשכנזי מתנשא, אני יפוצץ אותך!". אז קצת פרופורציות, חבר'ה.

ובנימה טיפה יותר רצינית: כמעט כל מי שיצא מהסרטים השנה, יצא עם שבחים (על הסרטים) ונהנה. לכן, כדאי להתכונן ולהתארגן לאולמות מפוצצים בשנה הבאה, ולהסדיר את נושא ההקרנות, הכרטיסים ומקומות הישיבה בצורה שתגרום לפחות מהומות. מצד שני, לא צריך להיות יותר מדי מפונקים, וצריך להגיד, אשרינו שזכינו לאירוע כזה אצלנו, ויישר כוח לכל מי שעמל ודאג להכין את הפסטיבל.



שפר
מרכז התרבות ע"ש גולדה שקק חיים בסוף השבוע.
קהל אזורי מגוון של בני חודש עד בני תשעים מילאו את האולם ואף בעודף. צפינו בלקט סרטים על החברה הישראלית, המיגזר החרדי , דור שני ושלישי לאירועי-יסוד וקהילת מהגרי-העבודה.
לא בטוח אם גולדה עצמה הייתה מאושרת מהמבחר.
שאהבה נפשי - שהשם המתאים לו הוא "קרועות", זכה לקשיי הקרנה אך שיחתה הקולחת של הבמאית
שליוותה בהזדהות את הגיבורות, כיסתה והעשירה.
אושפיזין - הציג הוויית חוליית חיבור חלשה ורגישה מטבעה, בין החרדיות והחילוניות.
מזווית הראייה של הצופה הסיפור נגמר בהפי אנד, יש שכר לאמונה. מזווית הנושא עצמו, לדעתי מוטב
היה לסיים את הסרט לפני הופעת הפיתרון, כי בחיים התמימות לא תמיד משתלמת ואין הצדיק נענה.
סוף העולם שמאלה – נבצר ממני לראותו, אבל בנות המשפחה אמרו שהיו צחוקים אבל לא זווית חדשה.
ניתן להתנחם בהוויה של הישראליות שחיברה בין שתי הבנות, במחיר ויתור על חלק מהייחוד של מוצאן.
ללכת על המים – הסרט עשוי היטב, והמסר הוא שבני הדור השני והשלישי לשואה יכולים לגשר על
הטראומה באופן אישי. האינדיבידואליזם חזק מהלאומיות.
מסעות ג'יימס בארץ הקודש – חלון לבחינת החברה היהודית בישראל [שלא לכתוב החברה הישראלית]
על ידי השתקפות שינויי ערכיה דרך עיני העובד הזר. אפילו הליהוק שקיבץ "אחרים" כדי להציג אותנו,
מעיד על השקפת הבמאי.
אור – סרט אפל שנבחר לסגור את הפסטיבל הותיר הרגשה קשה, שלמרות המסר הבין דורי של האם הזונה לבתה המתבגרת "תעזבי אותי", הסביבה החברתית, הגנים או המקריות חזקים יותר.
כמו שענת שרגאי ציטטה, המפגש עם "הסרט הישראלי" לא גרם למבוכה בגין הרמה והטכניקה.
המחשבה ואף המבוכה נגרמה דווקא בזכות העלאת נושאים לא פשוטים ומתן ביטוי לקבוצות חלשות
ביכולות ראויות . יישר כוח להמשך.

אמירה
אמירה

אז היה לנו פסטיבל קולנוע ועוד איך היה,
גם פסטיבל וגם קולנוע וגם ישראלי לעילא!
הפסטיבל כלל שבעה סרטים, שהאחד מהם – "אושפיזין" היה במסגרת "סוגרים שבוע במדבר" - פגישות שבועיות לדיון בפרשת השבוע.
אנחנו בחרנו ליהנות משישה מהם. על הראשון, "שאהבה נפשי", אפשר לומר שהחמצנו את הסיום מפני שקצרה רוחנו לתקלות ההקרנה.
"אושפיזין" – המשחק מצוין, הסיפור והרעיון של העבריין לשעבר החוזר בתשובה המתעמת עם עברו באמצעות חברו הנמלט מן הכלא ומתקבל כהזדמנות למילוי מצוות אירוח בסוכה, מקורי ומוצלח. לטעמי היו חזרות רבות מדי על המצב הקומי של זוג החוזרים בתשובה כנגד מנצליהם - זוג האסירים הנמלטים.
"סוף העולם שמאלה" – פיתוח מקורי של המערכון של זוהר ואינשטיין על העולים הלועגים
לחדשים שבאו אחריהם, וכל זה באזורנו, בלוויית צילומי נוף יפהפיים, עם סיפורי יחסים מוקצנים באופן אירוני. אהבתי את הסרט ואת העירוב של המציאות והסוריאליזם שבו.
"ללכת על המים" – בסרט זה פותחו בצורה אמינה מאוד דמות הצבר הקשוח שאינו מתיר לעצמו גילויי חולשה, התפרקות ופתיחות לעומת הגרמני הצעיר ההומו הפתוח, הרגיש, שלכל אחד מהם נקודת המועקה שלו עם גרמניה הנאצית. סרט נפלא.
"מסעות ג'יימס בארץ הקודש" – מבט נוסף על מציאות קשה בארצנו בלבוש אגדה. הפתיחה
מרהיבה עם תמונות משגעות מפלקטים של פרסומת לתיירות בירושלים עיר-הקודש, והנפילה למציאות הבלתי ניתנת להבנה בה חיים "מהגרי העבודה". ויתורו של ג'יימס על מטרת בואו, ערכי אמונתו למען הצלחתו הכלכלית ולבסוף תפיסתו את המצב אליו נקלע וחזרתו אל התמימות והאמונה. כל הזמן הניגודים בין הצילומים האגדיים, החיים כאילו מוצלחים ובין הפינות המוזנחות, בין האנשים שקיומם אך ורק על מנת לשרת את תושבי הארץ החיים בה "בזכות" לבין אלה שרואים זכות לעצמם לנצלם. סרט אמיתי.
"אור" – סרט הסיום של הפסטיבל לא היה קינוח טעים. סרט קשה על מציאות קשוחה שלמזלנו, אנחנו נתקלים בה רק בספרים או בסרטים. המשחק היה מצוין אבל הסרט - גלולה מרה קשה לבליעה.
לסיכום – מאוד נהניתי ובתקווה שילמדו הלקחים, יותר אנשים ינצלו את האפשרות להזמין את הכרטיסים מבעוד מועד והכרטיסים יגיעו לידי המזמינים לפני האירוע כך שלא יצטרכו לעמוד בתור לקבלם לקראת האירוע, יזמינו הקרנה בוידאו רק בתנאי שישנו ציוד אמין ומפעילים היודעים להפעילו.
אנחנו מצפים לפסטיבל הבא.
הרבה תודות ליוזמים והעושים למעננו ולהנאתנו הרבה.










אנונימי
הזמנתי את החברה שלי לסרט,
כי בקולנוע לפחות היא לא מדברת,
לא סתם סרט – פסטיבל,
אך כמה עצוב וכמה חבל,
שבצפיפות ובחושך התיישבתי על אחרת.

(אנונימי)
הערת העורך: באופן חד-פעמי הסכמנו לפרסם באופן אנונימי.
אנחנו על מפת התרבות
פסטיבל הקולנוע הישראלי שהתקיים ברביבים השנה, קירב אותנו מאוד למרכז
ההתרחשויות התרבותיות בארץ.
יסולח לי על הערה אישית. במשך שנים רבות במסגרת ריכוז התרבות, עמלתי לקרב
את רביבים אל הנעשה בארץ בכלל ובתרבות בפרט.
נראה לי שבמקבץ הסרטים שראו כאן השבוע חברים רבים מרביבים ומהאזור,
שמילאו את האולם עד אפס מקום כפי שלא ראינו קודם לכן, התממשה משאלה זו
ולא נותר אלא לברך את העושים בהפקת וארגון הפסטיבל ולקוות להמשך מוצלח.
ויקסי
תרבותיק
הערב, ליל שישי 12/11/04, הופעת: להקת "מצ'ומרה":
הערב ליל שישי 12/11/04, יתקיים מופע של להקת פאנק רוק "מצ'ומרה".
הלהקה הוקמה בשנת 1999 בבאר שבע והיא מונה 7 נגנים.
דרך שילוב של פאנק קצבי ורוק מלודי, יוצרת הלהקה סאונד חדש ומרענן שטרם
נשמע בסצנת המוסיקה הישראלית.
הנגנים הם:
דודו חמד – שירה וגיטרה חשמלית.
טל כהן – תופים.
אור שמש - גיטרה בס.
יוסי שיטרית – קלידים וקולות.
מעיין ספירר – סקסופון אלט, קולות.
איתי וייסמן – סקסופון טנור.
חנן גפטר – חצוצרה.
הלהקה הופיעה במהלך השנים בפסטיבלים כגון: פסטיבל בראשית, שנטיפי,
בומבמלה ובמועדונים כגון: בארבי ת"א, בארקה ב"ש, קמלוט ת"א
ומועדונים נוספים.
ההופעה במועדון ה"מוו בר" בשעה: 22:00.

חופית והחבית השחורה:
בליל שישי 05/11/04, התקיים מופע של חופית והחבית השחורה.
תודה לדניאל גרול , בן אפריים, אורטל טאובה.
תאורה: אור עפרון, לטל יצחקי שעוזרת תמיד.
לחופית ואור נסיעה טובה ובילוי נעים, מקווה לראותכם בקרוב.

מיכאל קרפין במועדון לחבר 26/11/04 בשעה 21:30:
בערב שבת 26/11/04, בשעה 21:30, במועדון לחבר,
יתארח מיכאל קרפין - עיתונאי, במאי של סרטים דוקומנטאריים
(ביניהם הסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" – רצח יצחק רבין) ,
מבקר ספרים, ערך והגיש "מבט שני" בערוץ הראשון בטלוויזיה – פרטים בהמשך.

שבת שלום
אייל רפאלי

נר זיכרון לחודש כסלו
נר זיכרון לחודש כסלו
טובה דרור – נפטרה, ג' בכסלו תשנ"ט, 1998
דוד אליהו (איליאס) – נפטר, ה' בכסלו תשס"ד, 2003
חגי עמית - נפל בכביש עוקף עזה, י"ב בכסלו תשנ"ג, 1992
עמיחי שפירא - נפטר, ט"ז בכסלו תשכ"ב, 1961
יעקב המבורגר (אבא של דינה יסעור) - נפטר, י"ז בכסלו תשמ"ו, 1985
יוסף אשל (אבא של נאוה עפרון) - נפטר, כ"א בכסלו תשנ"ו, 1995
אסף שכנאי - חבר הכשרת מעוז א', נפל בהגנת צינור המים לנגב - כ"ו בכסלו תש"ח, 1947
מתן פריד - נפטר, כ"ח בכסלו תשנ"ג, 1992
מיכה גושן – נפטר, כ"ט בכסלו תש"ן, 1989
בנימין דניאל - חבר גרעין לנגב, נספה בכיסופים - ל' בכסלו תשכ"ג, 1962

"אני מוכרח להוציא את זה" (חגי רזניק)
רן רביב משוחח עם ינקה על ספרו של חגי "שיחות על ימים ארוכים"
בבחינת 'גילוי נאות' יהיה להסביר איך זכיתי לתפקיד המראיין.
לפני לא מעט שנים, כשעוד היו לי שערות ונהגתי לפקוד את בית-הספר מעת לעת, נגשתי לכתיבת עבודת גמר, חנה'לה אוירא הפנתה אותי אל ינקה שתנחה אותי. זו הייתה גם 'ראשיתה של ידידות מופלאה' וגם צעד שסתם את הגולל על תוכניותי לחפף את העבודה הזו. מאז לי ולינקה יש דיבור משותף בנושאי ספרות. קצת קשרים עם המו'ל והעורך הראשי של העיתון המקומי, וקיבלתי את המינוי.
בתוך השיחה התערבבו דברים שאני אמרתי וינקה הסכימה לחלוטין וההיפך, שהיא ענתה על שאלה עוד לפני שנשאלה, וכאן לשם הסדר הטוב יונחו הדברים במסגרת של ראיון.

איך התגלגלו הדברים כך שאלכסנדר ערך את הספר של חגי?
חיפשתי עזרה בפתרון בעיה במחשב ופניתי אל חגי, שהיה ידוע כמי שתמיד שמח לעזור. כך נוצר קשר שנמשך על פני זמן, ואיתו היכרות.
שמחתי כשחגי הציע לי לראות משהו שכתב, קראתי ונשביתי, העברתי את הטיוטה הראשונית לאלכסנדר וגם בו הדברים נגעו בעוצמה רבה, נכנסו לקרביים. חשנו שיש כאן יכולת אבחנה אנושית חדה, בצד יכולת ביטוי ובחירה אינטואיטיבית נכונות מאוד, ויחד עם זה שהכל עדיין לא ממש "כתוב".
אלכסנדר הציע שהוא יערוך וחגי הסכים.
אלכסנדר התעקש שהתהליך יהיה כמו עם כל סופר אחר שערך את ספרו במסגרת ההוצאה. הוא ערך שלושה עמודים ראשונים של כתב-היד ונתן לחגי לשפוט האם נראה לו שיש מקום לעבודה משותפת שלהם. התגובה של חגי הייתה חיובית וכך המשיכו. אלכסנדר מאותה סיבה לא הסכים ששמו יופיע בספר כעורך [בד'כ שמו של העורך מופיע ר.ר], שוב כמו בהתייחסות אל כל ספר אחר שערך במסגרת עבודתו בהוצאה ובשנים האחרונות.
הספר מורכב מחומרים ביוגרפיים. מה לדעתך הופך אותו ליצירה ספרותית?
אולי כדאי להתחיל באמירה של חגי שהפכה למנטרה מתחילת העבודה על הספר ועד היום: "אני מוכרח להוציא את זה. לא מתכוון להיות סופר".

דווקא מול אמירה כזו קל לראות את האיכויות הספרותיות שיש בטקסט שהוא כתב, איכויות שהן מנותקות מהשאלות הביוגרפיות והפרסונליות. אחד הדברים שמאפיינים את הספר הזה הוא המירווח בין המציאות הנוראית שהגיבור חווה, לבין היעדר הרחמים העצמיים. ההסתכלות האירונית, ובמיוחד האירוניה העצמית היא זו המוסיפה לטקסט חלק ניכר מעוצמתו. המירווח הזה אינו מניח לקורא להישאר בעמדת צופה על מסכנות זרה לו; הוא מכניס אותו לתוך חווית החיים שגיבור הספר עובר. יכולתו של חגי הייתה לכתוב את חוויותיו באופן שאינו מניח לך לעוט על מה שאנחנו בדרך כלל מבקשים מחוויות קשות של אחרים: לרחם ממרחק בטוח, או להתנחם על מכאוביך במכאובי הזולת, ולא לחוות יחד איתו את הזוועה. הספר אינו מבקש רחמים, הוא מטיח את הדברים בכל חריפותם, אך בלי רחמים עצמיים.

הרבה סופרים חשים שכל העולם ראוי לאירוניה חוץ מהם עצמם, כתיבתו של חגי משוחררת ממכשלה כזו. זה חלק ממה שכל כך משכנע בו.
התרשמתי שהספר מאוד שונה ממה שנכתב היום. אין בו הסתתרות. האירוניה עליה את מדברת אינה משמשת כדי להסתיר את הכותב, יש בו חשיפה מאוד ברורה וישירה של הכותב. מעבר לכך שיש כאן מה ששונה ממה שהתרגלנו לקרוא, מה המשמעות של בחירה כזו בתוך הספר?
בכתיבה של חגי יש מחויבות לאמת עמוקה שלו. זו מביאה אותו לחשיפה העמוקה ביותר, חשיפה נטולת חשפנות, חשיפה שאינה מתחנפת לרגש המציצנות שלנו, לא דרכו היא לופתת את הקורא, אלא דרך האמת הקשה שנחשפת בישירות ועם זאת בהתבוננות מפוכחת. אין פורנוגרפיה של המסכנות. זה גם מרחיק את כל הסיפור מפאתטיות. לדעתי הוא מצליח באתגר הגדול של כל יצירה אומנותית, לייצג חוויה אנושית אצל הקורא, כך שהוא יחווה אותה מחדש. הקורא חש במצוקה הקיומית עצמה ולא בסיפור עליה.
מה זאת המצוקה הקיומית הזו?
אני מחפשת ניסוח סביר... אולי ככה: ההשתאות המתמדת אל מהויות אנושיות שונות ואף נוגדות ואל אפשרויות שונות ואף סותרות של חיים, והכורח המתמיד לבחור ביניהן.

אנחנו מדברים על הסיפור הזה כיצירה ספרותית במנותק מההקשר של רביבים, בכל זאת יש כאן מורכבות של הוצאת ספר כזה בתוך קהילה כזו אינטימית.
השאלה של הביוגרפיה האישית של הסופר שממנה בסופו של דבר צומחת היצירה, היא חסרת חשיבות לגבי התוצאה הכתובה. היא יכולה לעניין ולסקרן במקרים רבים, אף לשמש נקודות-אחיזה למחקר, אבל היא לא תתרום להבנת ערכה של היצירה. נכון שבמישור הלוקאלי הייתה התלבטות בכמה נקודות. אבל יחד עם זה היה ברור גם לי וגם לאלכסנדר שיש כאן כמה איפיונים קולעים ביותר, ומנוסחים היטב-היטב, של תופעות חברתיות איתן מתמודד הגיבור. התיאורים האלה הם מעולים מכדי לוותר עליהם בגלל הידיעה שהחומרים מהם מורכבות הדמויות אחוזות אצל חברי רביבים בזהות של חבר קיבוץ זה או אחר. היה לנו ברור שזה לא נכון מבחינת ההיגיון הפנימי של הספר.
עם כל הרגישות שיש לסיפור כזה המסופר בתוך קהילה כמו רביבים, היה ברור לנו שלא נכון לעקר את הסיפור בגלל רגישות זו.
הייתה כאן החלטה נוספת הקשורה לשמות של האנשים והמקומות, מה עומד מאחוריה?
יש פה קו של חגי – אם כי 'הפאטנט' מוכר לכולנו ממקומות רבים – של העתקת הטיפולוגיה של השמות. לעיתים המשחק עם השם המקורי משמש לצורך הסוואה בלבד, בלי לטרוח על תחכום, ולעיתים המשחק נראה לי מוצלח מאוד, כשסביבת המשמעות והצליל נשארים חופפים, כמו במקרה של בחירת שם המקום. לא חסרות בספרות דוגמאות ליצירות המבוססות על ביוגרפיות אישיות של כותבים, שמחבריהן יש שבחרו בהמצאת גיאוגרפיה משלהם ושמות-אנשים משלהם, ויש שבחרו בדרך הפוכה. ההכרעה האישית הזאת אינה מעלה ואינה מורידה מערכה של היצירה המוגמרת. נראה שאצל חגי ההכרעה נעשתה באופן אינטואיטיבי, ועל התוצאה כבר דיברנו...

יש בדרך בה מסופר הסיפור איזה חספוס, שהוא מאוד משכנע בראשוניות שלו. איך עורכים כזו כתיבה תוך כדי שמירה על התכונה הזאת של הטקסט, תכונה שבעיני היא מסודות הכוח של הסיפור הזה, מהדברים שהופכים אותו למשכנע כל כך.
אני מסכימה עם התיאור שלך. אלכסנדר כעורך עבד עם הרבה כבוד לכותבים. כבוד שנבע מביטחון עצמי וידיעה מה הוא רוצה ומה נכון בעיניו. זה איפשר לו במקרים מסוימים לא להשאיר כלשונו כמעט אף משפט מכתב-יד של מחבר "עם קבלות", ולהשמיט חלקים שלמים – תמיד בהסכמת הכותב – ובמקרים אחרים, כמו במקרה הזה, לדעת להצניע את התערבותו ולעשות את המינימום הנדרש כדי לתת ליצירה לקלוח. היו להם ויכוחים לאלכסנדר וחגי, אבל תמיד מתוך כבוד והערכה הדדיים. הצניעות הזו הולכת יחד עם הביטחון העצמי לא כהפכים אלא כניגודים משלימים האחד את השני. הזכרנו קודם ששמו לא מופיע על הספרים שערך. הוא לא היה זקוק לכיבודים מעין אלה. נראה לי שהתכונה הזאת אפשרה לו להניח לקול הצלול של הסיפור של חגי לעבור כפי שהוא, ולהישאר כל כך משכנע. קטע נחמד מפי רזניק: הוא סיפר לאחד הצעירים בקיבוץ שאלכסנדר הוא שערך את הסיפור, ונתקל בתגובה של הפתעה מוחלטת וחוסר-אימון, "שאלכסנדר ישאיר כאלו גסויות, כזו שפה בספר?! לא יכול להיות'". אבל דברים כאלה לא הפריעו לאלכסנדר במקרים בהם חשב שזו כתיבה טובה. בין האנקדוטות שהוא נהנה לספר הייתה אפיזודה מתקופת היותו מרכז ("מנהל" בלשון ימינו) של הוצאת הספרים. שותפיו להכרעה בדבר פירסום כתבי-יד התנגדו נמרצות לפרסום ספר שירים נוסף של יהודה עמיחי (ספר שיריו הראשון פורסם בהוצאת הקיבוץ), כיוון שאחד השירים שבו הכיל את המילים "ערווה מלוחה". ערווה מלוחה בהוצאת הקיבוץ המאוחד?! שומו שמיים! עד כמה שזה נשמע פנטאסטי היום, זה מה שהיה: חרף מאבקו העיקש של מרכז ההוצאה, הספר פורסם בהוצאה מכובדת אחרת ששמחה כמובן לאמץ את עמיחי אל חיקה, והוצאת הקיבוץ המאוחד הפסידה משורר מן השורה הראשונה. אלכסנדר הוא שהלך למסור את דבר ההכרעה ההיסטורית לעמיחי, ותמיד נהנה להוסיף לסיפור באיזו אצילות קיבל המשורר את הבשורה וכמה יפה הייתה השיחה ביניהם (אולי מפני שהיא התנהלה תוך טיול על שפת ימה של תל-אביב והייתה מליחות באוויר...).
אז מה בכל זאת תפקידו של עורך בספר, מתוך אותה הימנעות משינוי?
החכמה היא הנגיעות הקלות, או אף כבדות יותר כשצריך, שיצרפו, שימקדו את הסיפור. במקרה הזה היה צריך ללכד חומרים. אלכסנדר האמין מאוד בספר הזה והשקיע הרבה מאמץ, מתוך הערכה וחיבה, כדי לעשות את הנכון בעריכתו.
יומיים לפני מותו אלכסנדר זימן לנו - דניאל ואוסנת באו בדיוק אז לביקור - מתנה יקרת-מציאות: שעות מופלאות, שדומות להן היו לא פעם במהלך השבועות האלה, אבל הפעם הן הביאו אותנו לידי התרוממות-רוח ממש: צלילות-דעת שהלוואי על כולנו, כמו שאומרים, חדות של זיכרון וחשיבה, הומור ואימרות-כנף, ריכוז תשומת-הלב בדברים שהיה לו חשוב שייעשו. בין אלה היו שניים הקשורים לשיחתנו עכשיו. האחד: "תזכרו לתת ספר [הספר האחרון שלנו, י. ס.] לרזניק", והשני, בפנותו אל הילדים: "גם הספר שלו עומד לראות אור בקרוב", וברצף: "כדאי לכם לקרוא, זה מעניין". המלצה כזאת לא הייתה דבר שגור בפיו.

יש שאלה האם חגי יחליט לכתוב עוד. הוא טוען שהוא את שלו אמר, ולי יש תחושה שקול כזה מטבעו שיבקש להמשיך ולהישמע.
רסיסי רביב
במחלקת התבניות

המחלקה נכנסה לתחום חדש מבחינתה – בניית פרוטוטייפ: תבנית ניסיונית שתפקידה להוציא מוצר ראשוני – מהר ובזול, כדי לאשר את הציפיות מהמוצר המתוכנן. כך נבנית תבנית בתקופה קצרה ומחומרים קלים (חד פעמיים) ומופקים ממנה כמה מאות בודדות של מוצרים, כדי לבדוק ולנסות את יכולתם.
לאחרונה המחלקה סיימה לבנות תבנית ראשונה שכזאת, לרבל.
לאחר שהסתיימה ההזרקה הראשונה (T1), בנה שפר מיצג שבו סיכם את כל התהליך המהיר וכתב כך:
תבנית פרוטוטייפ 3338 דגם ראשון 17.10.2004
(תמונה של...) ביסוצקי מתכנן 54 שעות.
(תמונה של...) סרגי מכרסם 65 שעות.
(תמונה של...) אולג בארוזיה 73 שעות.
(תמונה של...) יורי מרכיב 24 שעות.
אחרי 28 ימים בלבד:
(תמונה של...) התבנית בהזרקה. עד כאן שפר.
כך הושג שיא עולם חדש. השיא הישן היה שייך לסיני פרו טו טי: 28.2 ימים.
במחלקת הזרקה
- המחלקה התיפייפה. יש אומרים לקראת TS ISO . אחרים טוענים להד"ם. המשרד הגדול של המחלקה נצבע מבפנים ומבחוץ ועוטר בפסי הלוגו של "רביב", תאווה לעיניים.
- במבצע יוצא דופן, הגיעו ומוקמו שלוש מכונות הזרקה ENGEL במשך יום אחד – אחה"צ וערב.
מכונה אחת 200 טון, שניה 125 טון ושלישית 45 טון (גודל המכונה עפ"י לחץ הנעילה שהיא מייצרת).
זה הרגע לסקור את מצאי המכונות לעת עתה, החלוקה לפי היצרנים:
1. ארבורג (גרמניה) – 20 מכונות שצבען ירוק כהה.
2. אנגל (אוסטריה) – 11 מכונות, מתוכן שתיים היודעות להזריק שני חומרים. צבען ירוק בהיר.
3. קלוקנר (גרמניה) – 6 מכונות שצבען ירוק זית והן מכונות שמספרן הולך ויורד.
4. מיצובישי (יפן) – 2 מכונות שצבען לבן/ירקרק.
5. פנוק (יפן/ארה"ב) – 1 (לא כמו פינוק, אלא כמו פנטזיה), צבע לבן.
6. מולטיפלס (טוויאן) – 1 אנכית ניצחית – לבן/אדום. היו כאלה שתיים תאומות, אחת ירדה לקנדה (פרטים על כך בהמשך).
עדיין אנו מחזיקים במכונות שגילן למעלה מ 25 שנים (שנות דור).
בתוכנית לטווח הקרוב – עוד מכונה 400 טון, תוצרת ארבורג, במקום אחת הקלוקנרים.
לטווח היותר ארוך: בימים אלו מתקיימים דיונים על רכישות חדשות ומתווכחים איזה צבע יזכה...

TS ISO
המפעל השקיע מאמצים לא קטנים כדי לקבל אסמכתה משודרגת ל TS ISO. המבחן, שהתקיים לפני כשבועיים, עבר בהצלחה והאסמכתה תינתן בקרוב , לאחר שנבצע את התיקונים המתבקשים עפ"י תוצאות המיבדק.
כתבו איילת ועזרא ממחלקת איכות:
"ברצוננו להודות לכולם על שיתוף הפעולה והמאמץ שהושקע והאירוח לבודקי מכון התקנים. ובהזדמנות זאת למסור את תודתם של הבודקים. בהחלט יש תוצאות.
תוצאות המבדק:
נמצאנו ברמה טובה ומתאימה לקבלת 16949 TS ISO .
אנו צריכים להשלים פעילות מתקנת תוך 90 יום ואז נוכל לקבל את התעודה."

מחסן תוצ"ג – פינת האריזה
פינה חשובה זו מתחמקת בקביעות מאור הזרקורים, מחפשת צניעות אך עושה עבודה חשובה מאין כמוה.
עובדים בה:
לב, יורי (מלא), יוסקה רותם ובוריס (שמשלימים חצי שבוע בהובלות על המשאית).
הצוות הזה אורז את כל המוצרים המיוצרים ברביב לאריזה סופית, אחרי ספירה/שקילה ותיוג נתמכי מחשב, כל זאת בעזרת סופרים משקליים מדויקים, אך בעבודת ידיים, רגליים וגבות, בתנאים קשים של חום רב בקיץ וקור צורב בחורף. המוצרים הארוזים ממשיכים משם לבדיקה מדגמית של סטלה מהמעבדה והלאה למכשיר הקוברה העוטף את המשטח הארוז ביריעת פלסטיק הדוקה, והלאה לתחנה הסופית במחסן תוצרת גמורה, לפני השילוח ללקוח.
קשה מאוד, כנראה, לצנן את הפינה, כי מכשירי השקילה רגישים מאוד לתנודות אוויר (רוח) ולכן כל כך חם בקיץ וקר בחורף.
העבודה מאוד פיזית – סבלות (כמעט) נטו, למרות המאמצים להקל בעזרת מיכשור ואוטומציה. אין פה אטרקציות גדולות ולכן הכל שם נחבא אל הכלים...
חלומם הרטוב (בקיץ- תרתי משמע) של העובדים שתיבנה שם מין מכונה שתמסז' אותם כל כמה שעות – כחלק בלתי נפרד מיום עבודתם...

MAZIRO קנדה
"רביב" יצרה התקשרות עסקית עם חברה קנדית בבעלות מהגרים רוסים ואוקראינים, המעסיקים כ 40 – 50 עובדים, כולם דוברי רוסית.
החברה עוסקת בבניית מודלים ופרוטוטייפים לתעשיית הרכב ולחברות הקשורות איתן בצפון אמריקה.
רעיון ההתקשרות הוא שיווקי ביסודו: לחדור בדריסת רגל עדינה למקום שמחובר היטב לתעשיית הרכב הצפון אמריקאית ובעיקר לשלבים הראשונים של פיתוחי המוצר בחברות הגדולות.
ההתקשרות תבעה מאיתנו לשלוח אליהם שתי מכונות הזרקה, אחת אנכית ואחת רגילה (75 טון). אלכס שטיימן, איש הקשר שלנו ובקרוב יסעו לשם וולודיה שוורצמן וילנה מההזרקה להרצת המכונות. הכל פתוח על פי הכלל "שלח לחמך על פני המים", בינתיים רק את הלחם ולא את החמאה...

המשמרות על המשמר
מזה כמעט שנתיים, עובדים אנשי המשמרות במחלקת ההזרקה, 12 שעות במשמרת: שלושה ימים יום, שלושה ימים לילה ושלושה ימי חופשה.
מאחורי הסידור הזה הסתתר הרעיון שכך יהיה יותר יעיל גם מבחינת חיסכון בתחבורה וגם מבחינת צמצום במספר העברות המשמרת שהן לפעמים צוואר בקבוק מעורר בעיות.
היום ניתן לומר שבשקלול כל מרכיבי היעילות, הסידור הה מסתבר כפחות טוב ויוצר בעיות רבות יותר משהוא פותר. לכן, בקרוב, (כנראה בדצמבר) נחזור למשמרות של שמונה שעות ונתחיל עידן חדש במחלקה.
להתראות בדיווח הבא,
מאירקה











שיחה בין נכד וסב (מכלי אל כלי)
נכד: הי סבא
סב: שלום
נכד: כיף?
סב: מה?
נכד: מה שלומך?
סב: אה, תודה, ואתה?
נכד: אחלה.
סב: מה?
נכד: סבבה.
סב: אני שואל מה שלומך?
נכד: עניתי. מצוין.
סב: לא הבנתי. מה עם הלימודים?
נכד: עשר.
סב: מצוין, זה הציון הכי טוב שאפשר לקבל.
נכד: זה לא הציון. הלימודים עשר.
סב: מתי אתה גומר?
נכד: לא אומרים גומר, סבא. אתה מתכוון - מסיים. סב: מה, העברית שלי לא בסדר?
נכד: גומר זה משהו אחר, כאילו.
סב: לא ידעתי.
נכד: אני מסיים בעוד חודשיים.
סב: ואז תתחיל לעבוד?
נכד: לא, אין עבודה במקצוע.
סב: אז מה תעשה?
נכד: סתלבט.
סב: מה?
נכד: אתבטל.
סב: וממה תחיה?
נכד: אללה כרים.
סב: מה זה, התאסלמת?
נכד: לא, זה הביטוי.
סב: מה עם החברה שלך?
נכד: שאפה.
סב: מה?
נכד: פצצה.
סב: איזה פצצה. היה פיגוע? נכד: לא, זה הביטוי, כאילו כזה.
סב: מתי תתחתנו?
נכד: מה בוער? מי מת?
סב: מת מישהו? אצלנו במשפחה?
נכד: לא, זה הביטוי.
סב: איך הדירה שלך?
נכד: חבל על הזמן.
סב: אתה גר כאן רק שתי דקות וכבר חבל לך על הזמן? ההורים שלך עוזרים קצת?
נכד: נאדה. מניאקים.
סב: לא הבנתי, הם עברייני מין?
נכד: לא, זה הביטוי…

אוקיי סבא, יאללה ביי.
סב: להתראות.




לידיעת הציבור
10 ערוצי טלביזיה נוספו לנו ואלו הם:
Yes 1
Yes 2
Yes 3
Yes 4
יססבבה
סרטים ישראלים
החיים הטובים
דיסקברי
מוזיקה 24
משהו ברוסית

על מנת לגלות את הערוצים החבויים אי שם בטלביזיה בביתכם,
מומלץ לאלו שאינם זוכרים לכוון, למצוא את דף ההוראות וללחוץ על
סורק אוטומטי ותוך מספר שניות יסתדרו להם כל הערוצים במקומם.

לא הצלחתם? לא קרה אסון, וולודיה שוורצמן ואנוכי נעזור לפי יכולתנו
אחר שעות העבודה.

כל מי שיכול להצטרף ולעזור לאלה שאינם יכולים, מוזמן ויפנה אלי בסיום העזרה,
שוקולד על כל 10 אנשים !!

לאחר שנתארגן בנוחיות ונדע היכן כל ערוץ וזה יתחיל לקרות בעוד כחודש,
נבחן את רמת הצפייה בעזרת מכשיר משוכלל ויתכנו שינויים קטנים במספר ערוצים.

בהנאה לכולם, חמי


אינטרנט מהיר

אינטרנט מהיר

חיבור מספר משתמשים:
ניתן לחבר בבית עם 2-4 דירות לאינטרנט מהיר ולחסוך כסף. רוכשים חיבור אחד ובעזרת ציוד מיתוג ניתן לחבר מספר משתמשים, אשר יכולים לגלוש בו זמנית ולחסוך עליות ,יש צורך לפרוס כבל רשת בין הדירות וציוד מיתוג.
התשלום עבור גלישה יכול להתחלק בין המשתמשים. יש צורך לרכוש את הציוד שהוא חד פעמי, לדעתי בעלויות לא יקרות .
פרטים נוספים ניתן לקבל אצלי.
מנשה

תקציר דו"ח הסקר האפידמיולוגי שנערך סביב אזור התעשייה ברמת חובב

תקציר דו"ח הסקר האפידמיולוגי שנערך סביב אזור התעשייה ברמת חובב

תושבים המעוניינים שתקציר הדו"ח יישלח לביתם, מתבקשים לפנות
לרעיה וולקן בטל. 050-7254152 או לדוא"ל: vulkan@kms.org.il


לאודי וכל המשפחה
לאודי אורנשטיין ולכל המשפחה – אתכם באבל במות האבא והסבא קורט אורנשטיין ז"ל
מלא עד אפס מקום…
ביום שישי הופיעו בפאב המקומי חופית אליס ו"החבית השחורה". ההופעה הייתה מוצלחת ביותר, כאשר בפאב לא נותר מקום אחד לישיבה ורוב הקהל עמד בדלתות המו בר. נהנינו מאוד מהקצב, האווירה והתחושה הקיבוצית לכל אורך המופע. על הבמה כיכבו: איל רפאלי, דוד בן-לולו, רני פיסק, חופית אליס ונגן-זמר מוכשר ששמו עמית (מצטער, אין לי מושג מהו שם משפחתו אבל נשמח לדעת). לאחר מכן נמשך הערב המוצלח עם דיסקו סוער עד אור הבוקר לכבוד יום הולדתם של א.י. ור.ב.
בתקווה לעוד ימים וערבים טובים…דניאל גרול ודור אפרים
תיירות של יום שישי
ביום ששי 5.11, נסענו שוב לטייל כתיירים במועצה. היעד - ביקור במדרשת בן-גוריון. הביקור נפתח במכון בן-גוריון, שם קבלנו הסבר מאלף על הנעשה במכון. המשכנו את הסיור במרכז הבינתחומי, בי"ס לחינוך סביבתי, ובמחלקה לאקולוגיה במכון לחקר המדבר. כמו כן שמענו על מכינת הנגב, המכשירה את המנהיגות הצעירה של בנים ובנות בסיום י"ב. הסיור הסתיים בביקור בשכונת נווה צין. שמחתי לראות ישוב קהילתי מתפתח. פעילות רבה בהרבה תחומים, בחלקה הגדול גם הולכת ומתרחבת. מומלץ להיות תייר ולו גם לזמן קצר וללוות את הפעילויות המתפתחות באזור. את הסיור לווה בנועם רב רז ארבל.
תיירה ורשמה - דבורה

הצצה למודיעין
כמידי שנה, גם השנה נסעו תלמידי כתות ט' לפעילות בגלילות במסגרת לימודי הערבית. הפעילות, שארכה כשלוש שעות, כללה הרצאה בנושא קהיליית המודיעין, צפייה במופע אור קולי, סרט המתאר את סיפורו של המרגל הישראלי בסוריה, אלי כהן ז"ל וסיור באתר ההנצחה של המודיעין בשילוב הסברים. מטרת הפעילות - ניסיון להגדיל את הידע והמודעות לחיל המודיעין בכלל ולשפה הערבית בפרט. כל זאת על מנת לעודד את תלמידי בי"ס להמשיך בלימודי הערבית גם בתיכון. הפעילות התנהלה בצורה טובה, התלמידים גילו עניין, השתתפו והפגינו ידע רב. (ממידעון מס' 9 בי"ס משאבים")

שיא חדש
בתחילת חודש נובמבר עברנו את המבדק השנתי של ה ISO בפעם השישית ברציפות. כל הכבוד לכול העוסקים בעניין. המדגרה מדווחת על שיא חדש של ביצים בהדגרה לחודש אחד. באוקטובר נרשמו 1,434,000 ביצים בהדגרה! מספר זה מתקרב ליכולת המכסימלית של המדגרה שלנו היום. ויקטור

בזוית צרה
תערוכת צילומים של רות קלוסקי מוצגת בבית המועצה האזורית. אפשר לבקר בה בימי העבודה שהמועצה פעילה (א'- ה') .

באחור של 40 שנה
חברת מקורות סמנה את הטריטוריה שלה סביב שתי המשאבות בכניסה למשק. המשאבות, שמושכות את המים מצאלים ודוחפות אותם למשאבי שדה, נבנו בשנות השישים. עד היום הייתה לנו גדר משותפת עם מקורות. לאחרונה שפצו את המתחם והרימו גדר כחולה עם בסיס בטון, הלוואי עלינו.

יש חיים בחברת-הילדים
כשמסתכלים מבעד לחלונות ב-"מרכז החדש" בערבים אפשר לצפות בילדים מכינים שעורים בעזרת המדריכים ובפעילות ערה. זאת ועוד - ניצן ברגמן עושה הפעלות בימי שישי. ביום שישי שעבר בעזרת בן שר הוא ארגן משחק גנב הדגל כששטח המשחק, לא פחות ולא יותר, היה כל שטח הקיבוץ!!! היה כיף! אמרו הילדים שהשתתפו. (ח.ש)

עובר ושב
דניאל סלומון – עזב. בהצלחה ולהתראות!

חסר רכיב