קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון 2279 20/08/04

05/12/2004
עלון קיבוץ רביבים מס' 2279
מתאריך 20/08/04

העלון כקובץ word
העלון כקובץ WORD
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
 בשער – איור של אמנון ברזלי. תודה לאמנון.
 רוחלה שחר שלימדה באולפן הקיץ של האוסטרלים והניו-זילנדים, דובבה אותם ושמעה מפיהם דברים מפתיעים.
 בלב העלון, תרתי משמע – כתבתה של סמדר יסעור על לירון החי עימנו כבר קרוב ל – 10 חודשים. הרעיון לספר את סיפורו של לירון עלה במקביל אצל לינור אוחנה, שהיא ה"אמא" של הפרויקט, ואצל לירון. סמדר מספרת את הסיפור מהזווית של כל אחד מהם במקביל.
 דליה כהן מביאה ממחשבותיה בשני נושאים: "מזכירה", ו"חי נגב".



 60 שנה מלאו לפטירתו של ברל כצנלסון. נזכיר שוב עובדה הקשורה אליו ואלינו – ברל הוא שנתן לנו את השם "רביבים". יגאל צחור שמנהל את המרכז הרעיוני-חינוכי בקרן בית ברל, הביא לנו את רשימתו "הרעיונות הישנים עדיין בתוקף", שפורסמה בעיתון "הארץ".
 מהארכיון שלנו, הביאה לילי חומר רב הקשור לברל, ממנו בחרנו להביא את ברכתו של ברל לרביבים עם קבלתה לקיבוץ המאוחד.


שבת שלום,
ויקסי


ברכה
לרובי וינקל שאול
ולכל המשפחה
מזל טוב!
להולדת הנכדה – האחיינית
בת לאליאור ולירון
על קצה הבמה
על קצה הבמה
הערב, ליל שבת, סרט באולם "שיחות נפש", בשעה 21.00.
על סף מותו, אדם מעריך מחדש את חייו.
אנושי ואינטליגנטי, מרגש ומשעשע.
זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. קנדה 2003

מאוסטרליה וניו-זילנד – לרביבים
שמתם לב, ודאי, לחבורה הצעירה והססגונית שבילתה אצלנו את החופש הגדול- 40 חברה במספר מאוסטרליה וניו-זילנד, שעשו חודשיים בקבוץ במסגרת תכנית שנתית מטעם תנועת "הבונים- דרור".
בשיעור האחרון עם תלמידי כתה ג', רגע לפני שהם יוצאים אל המשך התוכנית, שוחחתי עימם ולהלן תמצית דבריהם.
לשאלתי למה הם ציפו לפני בואם לרביבים והאם הן התממשו, ענו קולות שונים מפני שחלקם היו ארבעה חודשים לפני כן בקבוץ ולחלקם זו הייתה חוויה ראשונה:
שניאל: הקבוץ היה חוויה עבורי, כי לא הכרתי קבוץ קודם, הייתי במכון בירושלים.
ג'ייסון: עבורי זו הייתה חוויה דומה למה שחוויתי ביזרעאל, למרות שהאווירה ברביבים היא קיבוצית יותר. העבודה עבורי הייתה משמעותית ופחות משעממת ממקומות אחרים שהכרתי (עבדתי בנוי ובמרכז קליטה עם האתיופים). את התקופה הזו אני מסכם כתקופה טובה יותר מהקודמת כי הקבוצה ביחד, ובני הקיבוץ נחמדים אלינו. שניאל נכנסת לדבריו ומתקנת קמעא: בני הקיבוץ נחמדים, אך לפעמים הרגשנו כמו זמניים, כאשר בקשו מאיתנו להיות שקטים, והתחושה לא תמיד הייתה שאנחנו רצויים.
סטפני מחזקת את דבריה ומציינת שאי אפשר לרצות מתנדבים צעירים ללא הרעש, אנחנו נהנים להתנדב ולשמוח ואי אפשר להפריד בין שני ערכים אלה. הקיבוץ צריך לעשות את השיקול אם לרצות מתנדבים צעירים או לא, אבל בכל זאת, עם רוב האנשים היה טוב, קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ובלב חם.
סיימון מצטרף לתחושות של שניאל וסטפני ומתייחס גם לתפקוד הקבוצה: ציפיתי שהקבוצה תשאיר רושם על הקיבוץ, וזה צעד שתלוי בקבוצה. אני לא בטוח שכל החברים בקבוצה ציפו לכך באותה מידה, לכן קרה שהיו כאלה שהשקיעו וכאלה שפחות. מצב כזה הוא קשה, כאשר לא כל הקבוצה נרתמת.
אהרון, חיכה לא מעט בשיחה, "בישל" את דבריו ואמר שהוא ציפה לבוא לחוויה קיבוצית, במיוחד מפני שהוא שמע שהקיבוצים הם לא כמו שהם היו פעם והוא רצה לראות את השינוי. אמנם בחלק מן הדברים הוא מצא את השינוי: יותר תעשייה מחקלאות, כך שמה שמשתקף הוא שהקיבוץ הוא יותר מסורת מאשר אידיאולוגיה. טולי הוסיפה לדבריו שלקבוצה לא היו ברורות הציפיות, כי היא לא ידעה מה זה קיבוץ, ואת רוב הידע שלה היא רכשה מקריאה בספרים. טענתה היא שצריך לחיות בקיבוץ כדי להכיר את החוויה. סטפני חיזקה את דבריה ואמרה שבגלל השינויים בקיבוצים היא לא ידעה למה לצפות, אך ההרגשה שלה טובה ברביבים כי יש פה אווירה של שיתוף, ונחמד לראות שכלם מכירים את כולם.
בהמשך השיחה ביקשתי להתייחס לתכנית עד עתה, כלומר לסיכום חצי שנתי:
טולי: אחת המטרות של התוכנית היא לבנות קבוצה, והרגשה שלי היא שמטרה זו לא התממשה עדיין. אנחנו לא כל כך קבוצה, כי עד להגעה לרביבים התחלקנו לשניים, וזו הפעם הראשונה שאנחנו ביחד. אני חושבת שלא עשינו את המקסימום כדי לבנות אותה. אני חושבת שיש לנו בעיה שאנחנו לא עובדים עליה. כרגע, אנחנו עדיין לא בשלים להיות קבוצה. אנחנו יכולים ואנחנו נעשה זאת- יש לנו זמן.
שניאל: אין דבר כזה קבוצה בלי בעיות, במיוחד קבוצה שהיא צעירה שרק התגבשה. עבורי זו התחלה וזה תהליך שיש בו כמה שלבים: בדיקה של :מה קורה", מגורים משותפים, ראיה משותפת, קליטה ואז למידה.
סטפני מצטרפת לדברי שניאל ואומרת שאפשר לראות את התהליך קורה, מתקדמים אל הגשמת המטרה.
אהרון מתייחס למטרת הלמידה וההדרכה ואומר שהתקופה במכון השיגה מטרות אלה, ובתקופה בקבוץ יש התקדמות, אך אין לו הערכה עד כמה. הקבוץ היה חשוב מבחינה אידיאולוגית ומקום נעים, מצד שני ההרגשה הייתה יותר מידי חופש- עבודה ולמידה של 4 שעות שלאחריהן לא עשו הרבה.

ומה בכל זאת עשו בין חופש לחופש?
בבירור קצר ולא של כל הקבוצה התברר שהנערים עבדו במרכז הקליטה בטללים וברתמים, בקייצות של הנוער העובד בבאר שבע, כאשר המטרה הייתה להיות לעזר לצוות הקבוע וכן ליזום פעילויות לילדים השונים. כמו כן הם עבדו בחי נגב, בנוי ועוד מקומות עם אפשרות לגיוסים.
ולשאלה הקשה: האם אתם חושבים על עלייה לארץ ענו כמה קולות שונים אך דומים בטונים שלהם:
ג'ייסון: אני חושב על זה כל הזמן, אבל אני לא בטוח שאני רוצה לעלות, כי באוסטרליה נוח יותר. מצד שני אני רציני עם הרעיון הציוני ולכן אני צריך לגור כאן.
גיל: אולי, אני לא יודע אם אני אעשה זאת, כי אני לא יודע אם ישראל זה המקום שאני רוצה לגור בו בגלל סיבות לא ממש עמוקות כמו מזג האוויר החם, אבל מצד שני הדרך שבה האנשים חיים פה היא טובה בשבילי.
נעמי: אני חושבת שעליה זה צעד קשה, ואני לא יודעת אם יש לי כוחות לעשות זאת. החים באוסטרליה קלים, ואמנם יש הרבה לעשות משמעותית בארץ עם הנושא החברתי, אבל גם באוסטרליה צריך.
סטפני: בשבילי יותר משמעותי החיים בארץ, כי הישראלים צריכים להיאבק, לכן המצב האידיאלי עבורי הוא לגור חצי שנה באוסטרליה וחצי בארץ כלומר שילוב בין מאבק ודרך קלה.
שניאל: אני פוחדת שאם אחליט לעלות זו תהיה החלטה שגויה. החיים בארץ קשים- ההיפך מאשר באוסטרליה. הדבר שמושך אותי לארץ זו המשפחה המורחבת שלי שרבים ממנה חיים בארץ, אך מצד שני הרעיון הציוני היום הוא לא ממש חיובי, ובחצי השנה האחרונה שאני פה אני מודעת לבעיות בארץ וכמה אני יכולה לעזור. אם אעלה לארץ זה כדי לעזור לשנות ולא רק להגיד: "עליתי לארץ".
טולי: היום, בתוך תקופת התכנית אנחנו לא יכולים לדעת אם אנחנו רוצים לעלות. אני חושבת שזה חשוב, אך לא יודעת אם זה בשבילי. אני רוצה לנסות לכמה חודשים, אבל בלי הקבוצה, כדי לעשות לעצמי מבחן.
לשאלתי בסיום: מה אתם רוצים שיזכרו מכם כקבוצה אוסטרלית ברביבים זרקו:
רעש, בוץ, אנרגיה וציונות, הפנים שלנו, את הפספוס של היכרות קרובה יותר עם חברי הקבוץ.

אם קראתם בעיון את דברי החברים הצעירים, וחשבתם שמה שכתוב זה תרגום דבריהם מאנגלית לעברית, אז טעיתם, זו שפתם, זו לשונם ואלה הערכים שהם מאמינים בהם.

לימדתי אותם ונהניתי,
רוחלה שחר

"אנשים טובים באמצע הדרך"
- איך שראיתי את לינור לא יודע, סמכתי עליה, בדרך כלל אני לא נותן אמון, קודם אני מסתכל הרבה ...

- מהרגע הראשון שנפגשתי עם לירון הוא גילה כלפי פתיחות ורצון לשיתוף פעולה בפרויקט הצילום שלי.
- שכונה ד'? בלגן. סיגריה ראשונה בגיל 7. יש מועדון. תמיד אני עם החבר'ה. עם הגדולים יותר. בכתה אני הבדרן, מצחיק את כולם. בבית אני "הכבשה השחורה". אמא שלי, למרות הנכות שלה ברגל, תמיד באה לבית המשפט להתחנן עלי. אבא אמר שאני יאכל את מה שעשיתי.
בגיל 12 אני בעניינים. השכונה מלאה בסמים: גראס, חשיש, אקסטות, הרואין. פריצות קומבינות, מעצרים תיקים, בית משפט, קצינות מבחן אלו החיים. בן 19 אני מלך. יש לי תחנת מכירה. עובדים בשבילי 10-12 פועלים. מדובר בכסף גדול. הרבה הרבה כסף. אף פעם לא השתמשתי בסמים קשים. לא נגעתי בהם.
- שכונה ד' ? באחת הפעמים נקלעתי שם ממש לתוך קרב יריות והייתי משוכנעת שאלו כדורים לא אמיתיים .... במבט לאחור היה לי מזל ...

- לינור באה לצלם קרבות כלבים בשכונה.

- הגעתי לשכונה ד' דרך חבר סטודנט שגר שם, ואז עלה הרעיון לצלם קרבות כלבים שערכו בשכונה כאנלוגיה לחיים בתוכה. לירון נבחר כמועמד טבעי להנחות אותי. צעיר בן 19.5 שנים אשר צבר הרבה כוח ומעמד בשכונה. מנהיג, כריזמטי, עם הרבה ביטחון ...

- הכרתי את לינור בערך חודש עד הקטע של הדקירות בבטן. נכנסתי לשני אישפוזים. הניתוח הראשון לא הצליח ואז נסעתי לניתוח תיקון בירושלים.

- פתאום לירון נעלם ולא ידעתי איפה הוא, ניסיתי במשך כמה ימים לדלות אינפורמציה בשכונה עד שנודע לי מאחד החברים שלו שהוא מאושפז בסורוקה.

- לא ציפיתי לראות את לינור שבאה לבקר אותי בבית חולים.

- משהו בסיפור האישי של לירון סיקרן אותי, לא נתן לי מנוח. הפציעה שלו שינתה את התכנית המקורית של צילום סרט על קרבות "פיטבולים" בשכונה. נכנסתי למעורבות אישית ורגשית בחיים שלו.

- לינור בשבילי כמו עוד אמא, איתה אני הכי פתוח ...

- אח"כ הייתה תקופה נוספת שלירון נעלם ...

- הייתי בסידורים. קשה להשיג אותי. הייתי בדירה אחרת בשכונה איזה 500 מ' מהבית שלי.

- לירון בילה את כל החיים שלו בשכונה ובאזור באר שבע, אולי יצא לת"א פעם פעמיים. בטבריה לא ביקר מעולם .....

- היו כל הזמן מעצרים, צברתי הרבה תיקים. הייתי בתקופה "על תנאי" עובד בעבודות שירות ב"בית החייל". באותו זמן נפלתי בגלל סוכן סמוי. נשלחתי ישר למעצר בכלא בעיר העתיקה. ישבתי שם כארבעה חודשים.
- הגעתי לבית המעצר לבקר את לירון, שלחתי לו פתק באמצעות אחד הסוהרים. בפתק נכתב:
"אם אתה מעוניין ורוצה, אני מוכנה לעזור לך". לירון התקשר אלי ולאחר שיחה נתן לי את מספר הטלפון של אמו.

- שמחתי. לינור הגיעה לבקר אותי במעצר. אף אחד אחר לא הגיע (וכמה זמן אני מכיר אותה?)

- באותה תקופה הרגשתי שאני מוכנה ללכת עד הסוף על מנת לעזור ללירון לצאת מהמעצר. לצאת מהמעגל שבו מתנהלים חייו. בתאום עם עורך הדין שלו ואנשים אחרים מהמערכת המשפטית עלה הרעיון של הקיבוץ (וכל אותה תקופה של ריצות, שלומי תמך בי ובהחלטותי). בקיבוץ פניתי לפאולו להתגייס לעניין. הגענו יחד למזכירה (מרים) והצגנו לה את האפשרות שלירון ישהה בקיבוץ עד למשפט שלו. המזכירות אשרה את המהלך. פאולו לקח את הפרויקט בשתי ידיים: א. אחריות לגבי עבודתו של לירון בקיבוץ. ב.שותף מלא לכל החלטה הכרוכה בעניינו. ג. איש קשר כלפי הקיבוץ.

- לא האמנתי. לינור ופאולו הבטיחו לי שילכו "עד הסוף" על מנת לעשות המרה כך תהיה לי אפשרות להיות במעצר בית בקיבוץ. פאולו שאל אותי אם אני יודע לעבוד.

- הגענו עד העליון וקיבלנו אישור. פאולו ואני קיבלנו אחריות לקיים את מעצר הבית של לירון בקיבוץ כפוף לתנאים אותם קבע בית המשפט. חתמנו על ערבות אישית בסך אלפי שקלים. אז התברר שאחד התנאים לאישור כרוך בשמירה גם בשעות הלילה וכך גייסתי את יוסי, חבר טוב שלי, למשימה.

- הגעתי לקיבוץ ביום ששי בשעות הערב. העורך דין שלי לווה אותי עד לבית של לינור ושלומי. אני מרחף. המקום נראה לי כל כך יפה ... למחרת ישבנו ביחד – לינור, פאולו ואני, ודברנו על התנאים - מה מותר לי ומה אסור לי לעשות. כתבנו חוזה. חתמתי.

- מעצר בית בקיבוץ? אסור טלפון ופלאפון. הסביבה מבוקרת. רשאי להיפגש עם אנשים אחרים רק בתיאום. נסיעה בתיאום עם קצינת ליווי. אסור להשתתף באירועים בקיבוץ (רק בליווי). אסור להשתמש בענפי שירות בקיבוץ (בליווי). אסור ללכת לדיסקו, אסור ללכת לבריכה, אסור לארח... ביקור של ההורים פעם בשבוע – ומעלינו יש פיקוח חיצוני על קיום כל התנאים הללו...
את רוב החודש הראשון מסיום העבודה, לירון מבלה עם שלומי ואיתי בבית שלנו. 24 שעות ביממה, יום אחרי יום, עם היד על הדופק. הרבה שיחות, ליווי צמוד, הרגשה שגם אני נתונה במעין מעצר בית... אני בקשר יומיומי עם פאולו, מעדכנים אחד את השני. לפעמים פעמיים שלוש – מה היה? איך לירון התנהג? מה יקרה מחר? אני דואגת, יש לי הרגשה שלירון צריך ללמוד עוד הרבה דברים על עצמו, על הקיבוץ ועל החיים.

- מעצר בית בקיבוץ?
בהתחלה כולם הסתכלו עלי. חלק שאלו אותי קצת שאלות. הכי מבאס היה לעלות לארוחות בחדר האוכל, הרבה עיניים בצלחת. כבר 10 חודשים אני בקיבוץ. אני אוהב לעבוד. במשך השבוע אני עובד באחזקת מבנים ובשבתות אני מתנדב בחי נגב – פינת החי הגדולה. החברים מכירים אותי יותר ורואים שאני עובד ולא עושה בעיות (רק קצת בקטנות). יותר אנשים יכולים ללוות אותי. אני אוהב לעזור. אוהבים אותי. טוב לי בקיבוץ. כאן נתנו לי הזדמנות. חופש. מסגרת שלא יכולתי לקבל בשום מקום אחר כי בחוץ היו לי יותר סיכויים ליפול... כאן זהו הצ'אנס האחרון שלי. אם אני נכשל אני נכנס לכלא 3 שנים...
אני רוצה להגיד תודה, במיוחד ללינור ולפאולו וכל החברים האחרים שעזרו לי.
ב – 29.9 יתקיים המשפט של לירון, בתום תקופת מעצר הבית אותה יסיים ברביבים.
לירון מעוניין לעשות עבודות שירות ולגור בקיבוץ, במסגרת של שיקום.

הערה: לצורך פרסום הכתבה דליתי את הפרטים שנראו לי רלוונטיים להקשר המסוים אותו בחרתי להעלות. לדוגמא: לא הכנסתי לכתבה את כל הדברים החיוביים שלינור ראתה וספרה עליהם בהרבה אהבה, ששייכים לחיים בשכונה ד' אך אינם קשורים ל"עולם" של לירון.

סמדר יסעור

תרבותיק
אירוח ענפים – חי נגב
תודה לבני אוסדון, לצוות ולכל העוזרים להצלחת האירוח.
החברים נהנו ממגוון פעילויות, רכבת לילדים, ארוחה בסגנון חי נגב
וסרט באודיטוריום מדהים. כל הכבוד לעושים במלאכה.

אירוח שכונת המצפה
הערב, ליל שבת 20/08/04 תארח שכונת המצפה את בית רביבים על הדשא המרכזי,
בשעות: 19:30-21:00.
המועדון לחבר יהיה סגור.

נסיעה לים לחוף "זיקים" לחברים ולמשפחות.- רענן ברנרס ואייל רפאלי
השבת 21/08/04 נוסעים לחוף זיקים לחברים ומשפחות.
עליה לאוטובוס ולמיניבוס בשעה: 13:30
ישיבה לפי מקומות מסומנים.
שעת יציאה מרביבים: 14:00
על המשתתפים לדאוג למזון, ביגוד נאות, כובעים, קרם שיזוף וכו'.
ולהגיע במצב רוח מרומם!

לילות ירח בחאן שיירות:
לצאת מהבילבול - סדר ההופעות והאומנים המופיעים:
יום ה' 26/08 מאיר בנאי , דויד ברוזה.
יום ו' 27/08 הפרויקט של עידן רייכל, יהודית רביץ .
ההרשמה שמית ולחברים בלבד.
הכרטיסים הגיעו ונמצאים אצל אייל רפאלי.
חלוקת כרטיסים ע"י אייל רפאלי לפי שמות.
במידה וברצונכם להזמין קרובי משפחה שלא תושבי המועצה ירשמו הנ"ל ברשימת
המתנה ובאישור המתנ"ס יחולקו כרטיסים. המתנ"ס מסבסד כרטיסים לתושבי המועצה.
מחירים: רגיל - 126 ₪ אורח של חבר – 80 ₪ תושב מועצה – 60 ₪.

בזאר רביבים – 2004. – בן שר ואייל רפאלי
בשבת 04/09/04 בשעות: 18:00-21:00 יתקיים הבזאר השנתי של רביבים אשר ימוקם באזור הגרנוליט העליונה של חדר אוכל, מדשאות, מתחם אולם, גג בית אליהו, חורשה. התחלנו בפרסום חיצוני והזמנת אומנים חיצוניים.
הרשמה לדוכני חברים ואומני רביבים מהשבוע הבא על לוח המודעות.
להזכירכם:
חברים/אומנים שירשמו יקבלו עמדה מסומנת ע"י מארגני הבזאר (אין להתמקם ולתחם שטח עצמאית)
חברים אינם רשאים למכור אומנות אישית מכל סוג (כגון: דברי מאפה, תכשיטים, ציורים ועוד).
לאומני רביבים שירשמו - עליכם להצטייד בפנקס חיובים של קבוץ רביבים (ניתן לקבל פנקסי חיוב מצבי בורשטיין).
יש להצטייד במזומנים למכירה וקנייה.
במתחם יפעלו: דוכני חברים, אמנים מקומיים וחיצוניים, בית קפה, בר ומזון מהיר, קפיטריה לילדים, סרט לילדים על מסך ענק.
• חדר האוכל יפעל במתכונת רגילה לחברי ולתושבי רביבים בלבד.
• פרטים נוספים בהמשך.

תודות ליניב לופו
מזה שנים יניב לופו משרת בהתנדבות בהגברה. השקיע ומשקיע מזמנו בכל אירוע תרבות ובעבודות חוץ. יניב נקרא לכל בעיה ועזר בכל בקשה. יניב מסיים בהגברה וממשיך לשנת שירות ושירות צבאי.
תודה על ההשקעה ודרך צלחה בהמשך.
אני מקווה שצעירים וחברים ירתמו כמוך להשקיע ולתרום לקהילה, מכישוריהם ומזמנם הפנוי.
ולך יניב – אל תשכח, אנו מחכים לך.
שבת שלום !
אייל רפאלי

מדיוני ועדת רכב
ועדת רכב
בישיבתה האחרונה החליטה הועדה להמליץ בפני האסיפה על
איסור עישון במכוניות של רביבים. הועדה מקווה שכפי שהצלחנו
למנוע עישון במקומות ציבוריים כמו האולם,
המועדון, חדר האוכל וכו', נצליח גם לטהר את אוויר המכוניות
מעשן הסיגריות.

בנוסף לכך החליטה הועדה להתקין זמזמים על כל רכבי רביבים ויזמזמו ויזמזמו כל אימת
שהרכב יעלה על 120 קמ"ש. יזמזמו ולא יפסיקו עד שהנהג ירפה קצת מהגז וירד מה 120.

כמו כן, החלה הועדה לדון בנושא רגיש וכואב: ריבוי התאונות. חברי הועדה הביעו את דעתם.
חלקם הצביעו על הרגשת הזלזול בחוקי התנועה וברכוש הקיבוץ.
מכיוון שיש בידי הועדה כיום כלים יותר מדויקים לקבוע את התנהגות הנהג בזמן התאונה
ויש אפשרות לאתר "נהגים מועדים", המסכנים את חייהם ואת חיי הנוסעים ברכבם,
חיי הנוסעים בסביבתם וכמובן פוגעים ברכב ומסבים לו נזק רב. על כן יתכן ונאלץ לחייב
את אותם "נהגים מועדים" בהשתתפות בנזקים. הועדה לא החליטה ורק ביקשה,
בשלב זה, לפרסם את הרהוריה בנושא.

עד 120 (קמ"ש) מדובר ועדת רכב

דו"ח אסיפה מתאריך 16.8.04
1. אישור השקעה של הקהילה בסך 200,000 ש"ח בכלבו החדש
אורית הציגה את היסטוריית ההצעה והיותה חלק מתוכנית ההשקעות של השנה.
עודד ברזלי התייחס להצעה הנוכחית מול האפשרויות השונות שעלו בעבר.
פאולו התייחס למצב הכלבו היום והבעיות הנובעות ממצב הצנרת של חדר האוכל.
חברים שאלו שאלות וביקשו להדגיש את חשיבות העמידה בתקציב.
הנושא יובא להצבעה ציבורית בפתקים.

2. פיצול סטאטוס – הצעת המזכירות
רובי הציגה את הנושא ואת הקשיים איתם אנו מתמודדים בהסכמי עבודה עם תושבים.
חברים שאלו שאלות וביקשו הבהרות. מרים הסבירה.
עלתה קריאה שלא לאפשר פיצול סטאטוס בשום תנאי.
עלתה הסתייגות המבקשת להשמיט את המילה לכל בסעיף הבא:
"ניתן יהיה לשקול פיצול סטאטוס כפוף לכל התנאים הבאים...."
ההסתייגות נפלה ברוב של 24 "נגד", מול 2 "בעד".
הנושא יובא להצבעה בפתקים.
רשמה: רובי שאול

כתובת אימייל חדשה של מזכירת רביבים: rubys@revivim.org.il

רסיסי רביב
ט.ל.ח
אל תאמינו לדיווחי העיתונות. התייחסו אליהם תמיד בספקנות.
אפילו אנחנו טעינו בגדול ובאדיבותו של אלי י. אנחנו מתקנים טעות חמורה.
שטח "רביב" אינו כפי שפורסם: כ – 5,200 מ"ר אלא - 10, 333 מ"ר, לא פחות.
טעות קטנה נוספת: העובד הרחוק ביותר מגיע מערד – 90 ק"מ ולא משדרות – 80 ק"מ.
תודה לחמי.
מ.ל

ברכה ל"רביבים"
קטעים מדברי ברל כצנלסון במועצת הקיבוץ המאוחד
עם קבלת רביבים לקיבוץ המאוחד.

אינני יודע בזכות מה נתכבדתי להיות גם אני בין השושבינים.
שמא בזכות זו שהכרתי את בני רביבים ביותם עוד "בני בלי שם".
מצאתי אותם אז בראשון לציון, במפעלם העצמי הראשון: חיבור ההגדה של פסח.

...חיינו מלאים היאבקות בין יצירה לסתירה, בין חיוב לשלילה. כולנו נאבקים.
ההיאבקות עוברת בתוכנו. לא תמיד אנו יודעים על מה אנו נאבקים וגם לא תמיד
יודעים להבחין בתוכנו היכן החיוב והיכן השלילה.

...אין בימינו ערובות. אנחנו טורחים וזורעים, אנחנו עמלים עד כמה שידנו מגעת
ואיננו יודעים אם לא תבוא רוח רעה ותקפח את עמלנו.
רבים המוקשים האורבים לנו ולא תמיד יימלט היחיד.
אך גם ליצירת הרבים אורב המוקש. לא נתיימר לראות את כל צרות הנולד,
למנוע כל התפתחות מסולפת, להדוף כל התקפה. לעולם אין אנו פטורים מחרדה.
בידינו רק לעמוד, לזרוע ולשתול. לגונן על עמלנו בכל אשר נוכל. השאר לא בידינו.

וגם אתם, חברי רביבים, עשו את שלכם.
תזרעו ותשתלו, תגדלו ותתחזקו, ותמצאו את כוחכם לעמוד בפני רוחות רעות.
השאר אולי יעשו הברכות הטובות המלוות אתכם בדרככם.

אייר תרצ"ט – 1939

מזכירה
מרים סיימה שלוש שנים.
שלוש שנים שלמות של מזכירה בקיבוץ רביבים.
הרבה הערכה ותודה לך מרים.
אלו לא סתם מילים.
יש הרגשה של מודעות לגבי ההשקעה של מרים.
המסירות, הרצינות הרבה, האחריות, המחשבה.
המון לילות כימים, בשביל חייו של הבית, ההישרדות שלו,
בשביל משימת הקהילה.
הרבה חיפוש ולימוד, כוחות נפש רבים בתקופות לא קלות –
פרשות דרכים ומורכבויות אין קץ.
שום דבר, שום דבר אינו מובן מאליו.
מרים תרמה לתהליכים חשובים ברביבים. תהליכים ונביטת שינויים,
לשיח והבנה בתוך הקהילה.
זה לא קל ולא פשוט. זה מאוד קשה.
אלו לא מילים: למסור שנים חשובות מחיי אדם ובריאותו,
למען הבית הזה, למען הזולת, למען קהילה שלמה.
השנים האלה של מרים הטביעו חותם, ומהותן לא תיכלה כעשן.
אני מרגישה שזוהי זכות גדולה ועמוקה בשבילנו,
שדווקא את – מרים – נשאת בתפקיד הזה, בשליחות הזאת,
בכל מאודך, למען חיינו ברביבים.
המון הוקרה ותודה לך, מעבר למילים.

בחי נגב
בשבת האחרונה, הייתה לי חוויה נעימה, חווית קיץ של ביחד, בחי נגב.
חי נגב אירח את כל הקהילה.
שוב, ההתנדבות המיוחדת של עשייה, הגשה ונתינת הרגשה טובה וניבה.
צוות מקסים הכין וטרח, כמו כדורי הבצק,
כדי שניצור ונאפה פיתות על גבי כיפות לוהטות שהיו מפוזרות בשטח.
הצוות הזה הכין לנו על שולחנות כפריים: לבנה, ירקות,
זיתים נפלאים מעשה ידיו של בני, תה, יינות ועוגות.
הייתה אווירה כפרית-קהילתית חמימה.
ילדים, תינוקות והוריהם, משפחות, חברים מבוגרים, אורחים ומתנדבים.
כולם, כולם בהרגשה של הכנסת אורחים ומאור פנים.
יחד עם הפעילות הרבה שרתה שלווה במקום היפה הזה.
שיח ומפגש, הרפיה והנאה. עמל רב ומחשבה רבה הושקעו באירוח הזה.
תמיד מלווה אותי המחשבה שגרעינים רבים יכולים לנבוט ולצמוח בפינה
המיוחדת הזאת, פינה של טבע, שמחברת אותי למשהו אחר, של חיים אחרים.
וכבר ירד הלילה וחזרנו לבתינו בהרגשה כל כך טובה
ורצון להגיד תודה.
הלוואי ונמשיך ביופי הזה, כך, בחיינו
דליה כהן, אוגוסט 2004
4 שנים בלי ענת
ביום חמישי, ט"ז באלול, תשס"ד
2 בספטמבר 2004

בשעה 18.00

תתקיים אזכרה
בבית העלמין
אראלה לוי
סיימה חמש שנים טובות כגננת בגן חרוב
בכל אותן שנים עבדה יחד אתה ובהדרכתה אסנת סנד ועל כך היא קיבלה
את פרס השילוב שהוענק לה בכנס הארצי של "יתד" (ילדי תסמונת דאון).
השבוע, עם סיום עבודתה בגן, נערכה לאראלה ולאסנת מסיבת פרידה,
בהשתתפות כל הילדים שהתחנכו בגנון של אראלה וצוותי המטפלות שעבדו
איתה.

וכך ברכה אראלה:

חשבתי הרבה איך מסכמים חמש שנים של עבודה,
איך נפרדים
מאנשים שכל כך תרמו ועזרו לי במשך תקופה זו,
איך נפרדים
ממקום מיוחד עם אנשים ונופים מיוחדים,
איך נפרדים מהילדים הכי מקסימים בעולם.
איך נפרדים
מאסנת שליוותה אותי לאורך כל השנים,
שביחד צעדנו ובכל שנה הסתגלנו לצוות חדש.
איך נפרדים
מנגה שתמיד עזרה, תמכה ועשתה שינויים במערכת החינוך.
איך נפרדים מכולם? איך?

שנים אלו חלפו, עברו,
נשארתי רק עם זיכרונות רבים ויפים.
מאוד נהניתי לעבוד עם ילדיכם,
השתדלתי לגעת עמם בכל התחומים,
עם כל ילד וצרכיו,
עם כל ילד ודרכיו,
עם כל ילד ונקודת הזינוק שלו.
רציתי
להיות גננת טובה, אם אפשר, רגישה ולא אדישה,
השתדלתי תמיד להקשיב לילדים, וכשצריך גם ללטף ולחבק.
תכננתי
את עבודתי כך שהילדים ילמדו בחן ובכיף.
תמיד האמנתי ביסודותיהם הטובים,
אהבתי
לחפש כי ידעתי שלא כל מה שרואים זה כל מה שיש,
ולילדים בתוכם יש גם מן הטוב ומן היפה.
אני תקווה שהשכלתי לגלות זאת אצל כולם.

מי ייתן ודורות של ילדים יגדלו ויצמחו להיות בריאים ומאושרים עד עולם.

המון תודות לכולם.
אוהבת אתכם מאוד
ותמיד אשמור לכם פינה חמה בלב.

אראלה


לנו משלנו – תערוכת ראש השנה
לנו משלנו – תערוכת ראש השנה
השנה ברצוננו לייחד מקום להצגת אוספים של חברים.
המעוניינים להציג אוסף או חלק ממנו – יפנו נא אלינו.
ייתכן שלא נוכל להציג את הכל בשנה אחת (האוספים תופסים מקום רב),
אבל אם נדע מה יש ברביבים, נוכל להקדיש לנושא מקום נכבד גם בשנה הבאה.
כמובן נציג גם את המגוון הרב של יצירות חברים, כפי שאנחנו מכירים
משנים קודמות. רוני, אורה ורננה

ילדי כיתת אתרוג מעוניינים
ילדי כיתת אתרוג מעוניינים
בעבודה בענפים או בפרויקטים שונים בתמורה לשעות עבור פרויקט פולין.
ניתן לפנות בהקדם:
נורית אוסדון:
050-7801551 / 2392
סער שוורץ:
050-7449930 / 2227

לכלל הציבור:
ילדי כיתת אתרוג מעוניינים
בעבודה בענפים או בפרויקטים שונים בתמורה לשעות עבור פרויקט פולין.
ניתן לפנות בהקדם:
נורית אוסדון:
050-7801551 / 2392
סער שוורץ:
050-7449930 / 2227
לכלל הציבור:
עקב תלונות חוזרות ונשנות של חברים על אבדות והיעלמויות של בגדים ממחסן הבגדים, ברצוננו להזכיר כי יש לקחת כביסה אך ורק בשעות הקבלה, גם אם יש לכם מפתח!
אחרי שעות הקבלה דלתות המחסן יהיו נעולות גם אם יש עודות בתוך המחסן.
בהזדמנות זו אנו מבקשות ממי שיש לו פתח ולא עובד במחסן, להחזיר את המפתח!
בנוסף: אנו מבקשות, בכל לשון של בקשה, אנא בדקו האם הכביסה שלקחתם מהתא היא שלכם.
שעות הפתיחה במחסן הבגדים:
ימים א' – ה' - 07.30 – 14.30
ימים ב', ה' – 17.00 – 19.00
יום ו' – 07.30 – 14.00
בתקווה לשיתוף פעולה
עובדות המחסן




הקיבוץ היה שם
בשבת עם שקיעה הוזמנו לבלות את הערב בחי-נגב. רבים רבים נענו להזמנה והגיעו, משפחות עם ילדים, מבוגרים וצעירים. טילו בגן ונהנו. רבים עסקו באפיית פיתות על הטאבונים, נהנו מהשרות האדיב של צוות חי-נגב המורחב, שאצו רצו בין השולחנות להגיש את הלבנה, הירקות ותה חם. מזג האוויר היה נעים ומצב הרוח מרומם. תודה לצוות חי-נגב ולכל העושים במלאכה.

"קייטנת גיל הזהב"
ביום ראשון אחה"צ שבו נערינו מקייטנה באילת. אמנם הלכנו קצת ברגל, רכבנו קצת על אופניים, למדנו קצת על יצורי ים-סוף, בילינו קצת בלילות, אך נדמה שהכותרת למעלה מתארת בצורה הטובה ביותר את האווירה הכללית. רק דבר אחד לסיום – אני מאמין שבטיולי גיל הזהב הולכים קצת יותר ומקטרים קצת פחות...
הפעם תרמו…
47 הגיעו לתרום דם בהתרמה שנערכה במועדון. בכניסה לחדר-אוכל שמעתי אומרים: "בא לי לאכול, גם אתה רעב? בוא לתרום דם." הפעם ההתרמה הייתה טובה לעומת הפעם הקודמת.
השביתה נסתיימה?
באופן רשמי, אבל רק לכאורה, נסתיימה השביתה בנמלים. המצב בכי רע. חלק מהאוניות תקועות עדיין בנמלי הארץ, רבות אחרות לא הגיעו לארץ כי שינו כיוון. זה שיבש את המועדים המתוכננים של עבודת האוניות – פריקה וטעינה. חברות הספנות משדרות אינפורמציה לא מסודרת, שמשתנה לעתים תכופות.
ברביב המשיכו למלא מכולות אבל לא נותנים להן להיכנס לנמל בגלל הצפיפות. השבוע קרה ששונתה ההוראה להעביר מכולות לחיפה, לאחר צאת המשאית לדרך. חאמד רומיילי, נהגנו המסור, החליט להעיז, המשיך בנסיעה והצליח להגניב את המכולה לתוך הנמל. בינתיים ממשיכים לשלוח במטוסים. אף מכולה לא הפליגה השבוע.
מעשה קסמים
איזה פלא, איזה פלא שישנם קסמים כאלה… אותו חדר-האוכל, אותם השולחנות, קצת ניערו, קצת הזיזו במקום ישר באלכסון, ופתאום נהייה מרווח בחדר-האוכל ואין צורך להתחכך ישבן בישבן.
כל הכבוד לרעננות ולמחדשים.

נמכרה!
הברלינגו 41 נמכרה. האחרות עדיין ממתינות לקונה.
עוד קצת דשא רבותי זה לא יזיק
בשטח שהתפנה מהצריפים השוודים נשתלו השבוע 800 מ"ר דשא. ברביבים כ – 65 דונם דשא, שטח סביר לגודלה של החצר.

עובר ושב
אלה שפר-יזנברג יצאה לשנת קשר. בהצלחה ולהתראות!

מפקד התושבים
שכרו דירה: גילה מורדוכוביץ ועמית מגן, שניהם יעבדו באפרוחי רביבים. ברוכים הבאים.
סיים שהותו: יוסי צייטין, שכיר בנעורים. דרך צלחה.

חסר רכיב