קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון 2259 19/03/2004

01/08/2004
עלון קיבוץ רביבים מס' 2259
מתאריך 19/03/2004

העלון כקובץ word
העלון כקובץ WORD
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון

 בשער – משיריו של נתן יונתן שהלך, בשבוע שעבר, לעולמו. נתן יונתן היווה חלק בלתי נפרד מהווי החיים בארץ הזאת. שיריו המושרים והנקראים מוכרים לרבים ומלווים אותנו באירועים שונים. היה קשה לבחור את השירים לשער ובוודאי כל אחד היה בוחר בשירים לטעמו. יהי זיכרו ברוך.
 במדורו "הלכתי, ראיתי", מספר עדין על הגדר החדשה שהוקמה מסביב לשטח א' של הלול.
 שלושים למותה של רחל אשל ז"ל. רחל חייתה בינינו כאמא של נאוה ועד לפני 8 שנים ביחד עם יוסף. רחל השתתפה בחיי הקיבוץ בעבודה, בחגים ובחיי היומיום. השאירה ילדים, נכדים ונינים. נזכור אותה באהבה ובהערכה.
 שפר, שהשתתף בטיול הוותיקים לעמק יזרעאל, משתף אותנו ברשמיו.
 בעקבות מודעת שידוכים שצדה את עינו, כותב מאירקה לוין על הרהורים על מצבנו כחברי קיבוץ.
 ישי בן עמי מביא לנו כשירות - מידע בנושא השינויים במספרי הטלפון הסלולריים בישראל.

שבת שלום,
ויקסי, יעל איל




על קצה הבמה
שבת 20.3.04 – בשעה 17.30 –
הצגה לילדים בגילאי 4 – 8: פילים לא רוקדים בלט.

יום שני 22.3.04 – בשעה 21.00 – הצגת תיאטרון בית ליסין:
מירל'ה אפרת. בהצגה יש הפסקה.

בהנאה, רפי
הלכתי ראיתי
גדר הפרדה
ההולך סביב הקיבוץ שם לב לגדר חדשה שמקיפה את שטח א' של הלול, ליד הרפת. ההשקעה בגדר גדולה למדי ולכן השערים הישנים טרם הוחלפו. אלה, החליטו הלולנים, יוקמו בעבודה עצמית בשלב שני. הגדר נועדה להפריד בין העופות לבין הולכי על שתים. שטחי הלולים גודרו לפני כ30- שנה על מנת למנוע הדבקה של העופות במחלות נשימה שהעיקרית בהן נקראת בפי הלולנים אם. ג'י (M.G) (מיקופלזמה גליספטיקום). ללהקה שנדבקת במחלה זו השירות הוטרינרי מוציא צו חיסול מיידי. היות שהמחלה עוברת בתורשה לאפרוחים שאנו משווקים, יש להשמיד במקביל גם את הביצים שנאספו וכבר הוכנסו למדגרה. הפסד על להקה שמחוסלת עלול להגיע למיליוני שקלים – תלוי באיזה גיל של העופות מתגלה המחלה. לכן כל כך חשוב שהעובדים יתקלחו לפני כניסתם לשטח. הסכנה העיקרית בחדירת גונבי עופות היא איפוא בהעברת מחלות. הגדר הישנה כבר לא מילאה את יעודה.
כרגיל, יש גם מי ש"מרוויח" מהמחלה. כשמחסלים בארץ מספר להקות, כמו שקרה אשתקד, נוצר מחסור בביצי דגירה בשוק. או-אז למי שברשותו ביצי דגירה עושה קופה היות שהביקוש לאפרוחים עולה והמחיר בהתאם. למזלנו הלול שלנו היה רוב השנים בצד "המרוויח".
עדין
רחל אשל

את עכשיו בדרך
מתכוננת למסע ארוך.
דרך לא מוכרת
בעצב וברוך.
אך גם בהשלמה
ובידיעה שאין מנוס
הגוף שלך קבע קביעה
החליט שזה הסוף.
היו תקופות שלא רצית,
אמרת שדי, מספיק
שאת כבר את שלך עשית
אך רק האלוהים מחליט.


ובין שניכם היה חיבור,
ולך היה איתו תמיד דיבור
ולא רופאים או פסיכולוגים
או מעלים באוב
אותך שום מחט לא תדקור
לא ברע ולא בטוב.
ישנם ימים בהם את כאן
שמחה, רבת תודות.
ישנם ימים שאת כבר שם
נזכרת בפרידות.
הרבה שנים היית לי סבתא
ולשני אחי

ובשנים האחרונות
זכיתי לראות באור עינייך
את פני שני בני.
עכשיו, ממרחק
שמגושר על ידי רגשות
אני מנסה להיפרד,
להבין, להרשות.
מקווה שאת חשה
ויודעת כמה שאנחנו אוהבים
ויכולה לצאת בנחת למסע,
למסע בין כוכבים.
מיכל (אמסטרדם)
אמנו רחל אשל
אמא נולדה בפינסק בבילורוסיה, בסוף מלחה"ע הראשונה והייתה בת זקונים להוריה - משפחה ענייה מאוד.
המשפחה גורשה מפינסק ומצאה מקלט בכפר נטוש. גם ממנו גורשה והם הגיעו לבריסק - דליטא, שהייתה מיושבת ביהודים רבים.
תנאי החיים היו קשים – מים היו שואבים מבור בחצר – אביה היה משתטח על הקרח כדי להכניס דלי לבור ואחיה היה מחזיק ברגליו כדי שלא יחליק פנימה.
הם גרו 7 נפשות בחדר, במבצר העיר שהיה מיושב ע"י יהודים שהסתתרו מהתנכלויות הגויים. במקום היה בית ספר עברי וגן ילדים עברי שנקרא "התחייה".
הייתה להם פרה שהזינה אותם בחלב וגבינה ומלבד זה כמעט לא אכלו. אם קנו שמלה, קנו ארוכה מאוד שתספיק לכמה שנים.
ההורים היו דתיים והבית היה ציוני. האחים דיברו עברית וההורים יידיש.
האחות ושני האחים הגדולים עלו ארצה – לקיבוץ חולדה.
בשנת 1925 – אמא שהייתה בת 7 ואחיה השלישי ואמא שלהם, עלו גם כן. הם התגלגלו בדירות קטנטנות, ללא מים ושירותים.
אז נסע אבא של אמא לארה"ב, לנסות את מזלו – שהה שם 4 שנים וקיווה שהם יבואו אליו. כשראה שאינם באים, חזר לארץ ישראל והצטרף למשפחה.
הילדים וההורים גרו בכרם התימנים, משם עברו לצריף בשכונת נורדיה (היום דיזנגוף סנטר), שם נולדו שתי בנותיה – נאוה ופנינה.
הצריף היה קטן ורעוע ובחורף עבדו קשה להוציא את המים שחדרו פנימה.
אמא הייתה בהגנה, התאמנה בנשק ולמדה עזרה ראשונה בצופי הבריאות. היא הייתה ספורטאית מצטיינת וזכתה במדליות בזריקת כידון.
אמא למדה הוראה בסמינר לוינסקי וחזרה להורות בבי"ס תל נורדאו, בו למדה כילדה.
היא הייתה מורה, סגנית מנהל ומנהלת במשך 37 שנים. חינכה תלמידים רבים – גם אבישי היה מתלמידיה.
אמא ואבא נפגשו בחבורה של בוגרי סמינר וטכניון. זו הייתה אהבה ממבט ראשון ולאחר תקופת חיזור קצרה הם התחתנו. הנישואים היו לאהבה והערכה זוגית שנמשכה 52 שנים.
מתל אביב עברו יחד עם אבא של אמא לרמת גן, שם נולד הבן הצעיר שמשון.
לאחר יציאתם לפנסיה, בשנת 1982, הגיעו לרביבים. תמיד זכרו שיהודה לוי הביאם עם כל חפציהם מרמת גן ואת יחסו הלבבי ועזרתו הרבה.
ברביבים עבדו שנים במפעל, במחלקת הרכבה.
אמא נהנתה מאוד מהיחס החם של החברים ומיחסו של צ'ובה במיוחד. העבודה הייתה לאמא סם חיים.
שנים נסעו ההורים בקלנועיות וזה התאפשר
לא מעט בזכותו של אריה שביט שטיפל ותיקן ותמיד עזר. מהמפעל עברו ההורים לסדנה של דבורה, שדאגה לעבודה וגם לתרבות וספורט.
בסדנה התיידדו עם עוד הורים ואף היה להם חוג למשחקי קלפים, שנפגש כל שבוע. שותפות עיקריות היו שושנה אביטוב – אמא של מינה עשת ואוה דונר – אמא של מריון לויטס.
אמא אהבה מאוד את רביבים ותמיד ציינה כמה הכל נהדר – האוכל, החברים, התרבות והטיולים.
היא חיה כאן עם אבא חיים מאוד מאושרים.
אחרי מותו הייתה בדיכאון ולא רצתה לחיות בלעדיו.
לאט לאט התאוששה וחזרה לחיות וליהנות מחייה כאן, גם בזכות המטפלות המסורות אידה ופאינה ואהבתה למשפחתה – ילדיה, נכדיה וניניה.
אמא הייתה אשה צנועה ומלאת אהבה, מחנכת בנשמתה.
אנחנו, ילדיה, מודים מאוד לחברים ברביבים שאפשרו לה להרגיש טוב ובבית ולמרפאה שעזרה ותמכה ככל שיכלה.
נאוה עפרון
סבתא רחל,
קשה לי הפרידה וגעגועי נמשכים לאין סוף…
רק עוד חיבוק אחד, עוד נשיקה אחת,אך לא. זהו. תם. נשארו רק הזיכרון,
הגעגוע ואהבה בלי קץ.
החג האהוב עלי ביותר מאז ומתמיד היה פסח.
אהבתי את ליל הסדר אצל סבאוסבתא. כן, סבאוסבתא הייתה מילה אחת –
מחוברים חזק מתאומי סיאם, בעבותות נפש וחומר – שלא ניתן להפרידם,
לא בחיים ולא במוות. כל זמן שאת היית איתנו ידעתי שסבא נמצא קרוב –
כואב כל כך להיפרד עכשיו גם מנוכחותו.
סבא היה דומיננטי נמרץ ופתוח וכאשר נפטר, נשמתו כמו נכנסה בך ודיברת
גם עבורו.
פסח אצל סבאוסבתא – ביעור החמץ, הדג באמבטיה, המרק המתוק והקר
וכמובן האפיקומן שגנבתי מסבא משה.
הבית היה תמיד מלא בחום ואהבה.
תמיד רציתם לנשק ולחבק – אני מחבק אתכם כעת.

היית מורה (יש לשער שאת עדיין) ותמיד אהבת ללמד ולתקן (אני מקווה שאני
לא כותב בשגיאות כעת). אני זוכר עד היום שלימדת אותי לחשב כמה זה 4 + 4.
תמיד השתדלתי לדבר נכון בנוכחותך.
כל כך אהבת לפנק אותנו והיה לך צורך בלתי נלאה להלעיטנו בממתקים,
אולי פיצוי על מה שחסרת בילדותך. כל יום שישי היינו באים לעשות קידוש ולזלול.
אני חושב שאלי מעולם לא זכה לאכול ארוחת ערב של יום שישי כי היה מלא בממתקים
(הוא גדל טוב בלי עין הרע – כנראה שלכל המומחים יש עוד מה ללמוד ממך).
סבא היה מקריא ומברך, היינו שותים והוא נעשה אדום כולו ואת היית אומרת:
"זה טוב! זה טוב!"
זכיתי לסבאוסבתא נפלאים שאין ולא יהיו כמותם. וכאשר יש כל כך הרבה טוב –
זה מאוד קשה להשלים עם הסוף.
את תמשיכי לחיות בליבי לנצח!
נכדך, תמיר

לזיכרה של רחל

את רחל הכרתי ואהבתי. ההיכרות בינינו נוצרה בעקבות חברותי עם נאוה ומשהכרתיה היא הפכה להיות לא רק אמא של נאוה, אלא רחל אשל – אישיות בפני עצמה, שלמדתי להעריך ולאהוב
כל כך.
בפגישותינו הרבות אהבה מאוד לספר על יוסף ז"ל, על הילדים ובכלל על המשפחה.
למרות היותה מורה ומנהלת בי"ס, למרות העבר המקצועי העשיר שלה והתהילה שבעקבותיו, בחרה תמיד לספר סיפורים מהבית: בית ההורים והבית שהיא ויוסף הקימו.
הכל סיפרה לי עם המון אהבה. הרגשתי עד כמה חשובים היו לה יקיריה.
כאשר יוסף ורחל הגיעו לקיבוץ הבחנתי מיד ביחסים המיוחדים שקיימים ביניהם. הייתה שם חברות והערכה, אהבה וקירבה. כל מה שצריך אדם כדי להיות מאושר.
אני זוכרת איך באחד מחגי חנוכה נתבקשה רחל לברך על נרות חנוכה בכיתת צבעוני, שהיה לה שם נכד ולי ילדה. היא הדליקה את הנרות וברכה היה לה מעט קשה. משסיימה, חזרה למקומה ויוסף מיד עודד, תמך והרגיע. כל כך התרשמתי אז מגודל התמיכה והעזרה.
לפני כ – 8 שנים נפטר יוסף ולרחל היה קשה מנשוא. לא ידעה איך אפשר לחיות בלי הבעל האהוב כל כך.
בעזרת הילדים ובעיקר נאוה, שהייתה קרובה אליה פיסית יותר מהאחרים, היא שבה לאיתנה.
רחל לא הפסיקה לציין בפני את הילדים הנהדרים שלה. תמיד אמרה שהיא מאחלת לכולם ילדים כאלה.
ובאמת, כמסתכלת מהצד, רחל טופלה וקיבלה את הטוב ביותר עד מותה.
בסוף ימיה לא ראיתיה, אבל הייתי מתעדכנת אצל נאוה ומה שחזר ונאמר לי שהיא מלאת אהבה לכולם - וככל שהיא דועכת, כן גדלה אהבתה לילדיה, לנכדים ולמסובבים.
תמיד הרגשתי את האהבה שבה, הבחנתי בפשטות הליכותיה. היא כאילו נזהרה מגבהות לב, מדיבורי סרק, מרכילות ומעיסוק במה שלא שלה.
הרבה אצילות ויופי היו באישה הזו. גם בזקנתה נשתמרו התכונות היפות האלה והאצילו על סביבתה.
יהי זכרה ברוך.
רות לוין
פינת תרבות
עמוס לויטוב "טייס חיל האוויר" - במועדון לחבר, הערב, בשעה: 21:30
עמוס לויטוב, טייס חיל האוויר אשר במהלך שירותו בחיל האוויר הופל והוחזק
בשבי המצרי כשלוש וחצי שנים.
מרצה מרתק בעל כושר ביטוי מדהים וסוחף.
נושאי ההרצאה: עמידה בתנאי לחץ – לקחי שבוי מלחמה, סיפור אישי
"כאשר קיים הרצון תימצא הדרך", עמידה בלחצים – מיומנות הניתנת לרכישה,
טיסה מבצעית – שאיפה למצוינות, עמידה בסטנדרטים.
מומלץ מגיל נעורים.

"אביב הגיע פסח בא"
קיבלתי פתק מהרב אוריאל ספז, אשר בעזרת השם יערוך את חופתם של
מור (סמואלסון) וחנה (במזל טוב), שישמח לשוחח עם חברי רביבים בנושא:
"פסח ומשמעותו בזמן המודרני" ויענה לשאלות הקהל.
הרב אוריאל ספז, כבן 39, מורה בישיבת ההסדר במצפה רמון (כיפות סרוגות).
השיחה תיערך ביום רביעי 31/03/04 בשעה 20:00 במועדון לחבר.
הרשמת מעונינים תלויה בלוח מודעות בחדר אוכל.
 במידה ולא תהינה הענות – תבוטל השיחה.

איוש צוותי חגים:
לאחר פניות אישיות לחברים, להלן צוותי חגים.
חסרים עדין אנשי צוות לחגים: טו' בשבט, ערב שבועות ומרכז לחג שדה, טו באב,
ראש השנה האזרחי.
המעונינים יפנו לאייל רפאלי.

גזור ושמור:
טו' בשבט ונטיעות: ברגמן ניצן, דגנית גדיש, שביט עמליה, פרץ ניתאי, קולב חיה, יסעור זיו, חכלילי דורון, בוצי, הרדוף מיכאל, סבוראי רחל.
פורים: רפאלי מונה, סנד אסנת ודניאל, בניה איתן, אפרים מוניק, סלומון נעמי, ברנרס סמדי, בניו, לוי ליאת, יסעור ניצן, לבנה ערן.
פסח: בן עמי רביב, וונדי, קמחי דינה, לחמן פיני, גולדמן מיירה, צחור רחל, פרחי ננסי וחיים, פרץ יעל, נווה אלעד, לוין מאירקה, בר און נילי, ברנובסקי מיכאל, בן עמי בלה.
יום השואה: גיל רביב, דליה כהן, דורית פרץ.
יום הזיכרון ויום העצמאות: פאולו, גיצי, דיבן, לוי לילך, יסעור דינה, בן יוסף אורה, אורנשטיין אודי, חולתי ארנון, גושן צור, הנדי פול, שר בן, אורס, דליה טולצ'ינסקי, ניצן ברגמן, חכלילי דורון, רמי כהן, שייה לבבי, יוסי אורלובסקי, דניאל גרול, אלעד נווה, רונית יצחקי, כתריאל וולוסקי, חגי רזניק.
1 במאי: סבוראי רחל, רחבי חיים, שמש יענקלה.
לג' בעומר: אגף תרבות ומפעל רביב/רבל.
שבועות וחג שדה: יסעור סמדר, יסעור פנינה, קוזה, יסעור מוניקה, יוגב נגה, כהן מירב, מועלם הלן, אללוף שלומי, שר זהר, ארז ערן, נאמן אורנה, פטריק.
טיול סיון: יוגב אורי, פריאל חני, ברזילי חמי, ריפמן שמוליק, גולן עדנה, פאולו.
חג המשק: רוחלה שחר, ניצה לבבי, רובינשטיין רותי, פריאל איילת, פרץ עדי, פריאל מיכל, הנדי אלונה, רזניק חגי, גדיש רביב, דה מלאך יואל.
טו' באב: אפרים אריק, גולדי, ארנולד דודו, אליס חופית, פלד חן.
ראש השנה וטקס שקיעה: גלילי רינה, יסעור רננה, לוי לילך, כהן שלוה, שוורצמן וולודיה, שיזף בעז, אורנשטיין מרים, קוה עדין, לבר עטרה, פיסק תרצה, טאובה גדעון, ללויה יוסף, טולצ'ינסקי דליה, ברזילי ג'קי.
כיפור: חולתי ארזה, סוכוב דינה וולודיה, לב שולה, כפיר דפנה.
סוכות: דמרי יונתן, איימי, יסעור רענן, רם סיגל, גלאון איתי, פריד יפעת, צחור עופרי, נווה רוני, חרייט, מדלן, ריקי ישראלוביץ.
חנוכה וטקס למפיונים: ברוריה טאובה, ברגמן רחלי, ארז נרדה, ברנרס רענן, מועלם זהר, אקיאן אילן ומיכל, לרנר איריס, גושן מינה, בניה אילנה, חבני רחל, שוורצמן לריסה, אטקינס עפרה.
ראש השנה האזרחי: שלו מוטי, כהן עזרא, פיסק רני.
שבת שלום
אייל רפאלי


מודעה
חבר מקיבוץ חדש (31) מעוניין

להכיר, למטרות רציניות ביותר,

בחורה מקיבוץ של הזרם השיתופי.
מודעה זו, מאתר היכרויות ושידוכים, שצדה את עיני, הביאה אותי להרהר שוב במצבנו כחברי קיבוץ שבטחו עד לא מכבר בעתידם ועתה הוא נראה מאוד לא מבטיח, או לפחות לא ברור כפי שהיה.

הקיום היומיומי בתקופת "בין השמשות" הזו יוצר פגיעות ברקמות העדינות ביותר של חיינו כחברה, עדיין שיתופית. במצב שאין ביטחון אמיתי ביחד הקיבוצי, נסדק האמון ההדדי ועימו היכולת לקבל החלטות שיעזרו לנו לבסס את העתיד על עקרונות שוויון ושותפות. נוצר כאן מעגל סגור שקשה לפרוץ אותו – החלטות שיחזקו את העקרונות עליהם מושתת הקיבוץ לא מצליחות להבקיע דרך ומתקבלות החלטות שמרחיקות מהחברים את הרגשת הביטחון בעתידם. וכך חוזר חלילה, במעגל קסמים של סיבה ומסובב.

רביבים עדיין קיבוץ שיתופי (בלי שנכריז על כך יומם וליל), אך התהליכים העוברים על כל התנועה הקיבוצית מגיעים אל סיפנו, נעצרים בשער, נבלמים בפסי האטה (אך טבעי שהם פוגשים ראשונה את שכונת השער), ומאותו רגע הם מאבדים את האנרגיה הסוחפת שלהם ומקבלים את "קצב רביבים".
בעיני כמה מאיתנו זהו כמובן יתרון גדול: מין רע, שכנראה אין להימנע ממנו לחלוטין, רק לדחות אותו כמה שניתן, ובעיני רבים אחרים זאת התעקשות להישאר ולחיות בעולם האתמול שחלף ועבר זה מכבר, ויש להתעדכן בנוסח הקיבוץ החדש, או אף יותר מזה – פירוק הישות השיתופית הלא רלוונטית והתחברות עם כל העולם החי בסוגי קהילות שהשותפות בהן לא עקרונית אלא כדאית בלבד.

בכל תולדות רביבים היו חילוקי דעות, ויכוחים מרים, הכרעות קשות, אבל הויכוח התנהל תמיד על בסיס ברור ומוחלט – קיבוץ, שיתוף ושוויון - עליהם לא היה ערעור. כשהתווכחנו למשל על "הרדיו הפרטי" לא היה ביסוד הויכוח ערעור על אשיות הקיבוץ, אלא על הפרשנות לגבי מידת הגמישות או הקשיחות ביישום העקרונות.
אבל היום, הויכוח - עדיין בחיתוליו אמנם, עדיין ברובו מתחת לשטח - הוא על הרלוונטיות של הקיבוץ והיכולת שלו להיות "ההיפכא מסתברא" לחברה ולכלכלה הדורסנית בישראל.

הסכנה במצב של "בין השמשות" שנהפוך לחברה חשדנית, אוכלת יושביה, עורפת ראשים חס וחלילה, לא מפרגנת, ביקורתית מדי, בעיקר כלפי ממלאי התפקידים העושים עבודה קשה כל כך וכפוית טובה.

לו רק נסכים בינינו לא לפגוע בשם שום עיקרון בחברינו, אם נסכים למתן את הויכוחים, להבין יותר את אי ההסכמות בינינו – נוכל לעבור את התקופה הקשה והמאיימת על כולנו ביתר קלות ובפחות נפגעים.

נכבד עד תום את דעת המתנגדים לנו (למרות שאנחנו 100% צודקים, איך לא?) וניצור איזה מנגנון מפשר כדי לשמור עלינו מפגעי הזמן, מפגעי הדרך ומפגעי המדינה שהפכה אותנו לשק חבטות נוח מתמיד.




מאירקה,
(מתוך דברים שלא נאמרו בסימפוזיון קיבוץ 2005)

טיול ותיקי המועצה לעמק יזרעאל
בתחילת השבוע יצאנו לצפון הירוק דרך כביש שש (48 דקות ממסמיה
לצומת עירון) והגענו לנהלל.
בן הדור השלישי – עופר, קיבל את פנינו ליד בית הקברות ולאחר תצפית והצגת
יישובי העמק, נכנסנו לפנתיאון ההתיישבות העובדת.
המדריך בחר במספר דמויות שאת עלילותיהן שילב לסיפור נהלל, מושב העובדים
הראשון והיישוב היחיד בעולם הבנוי בעיגול, בו כולם שווים אך לא ניתן לאחרים
להצטרף למעגל.
פגשנו חלק מדמויות "רומן רוסי", כמו את דמותו של יהודה מור, בן מטולה
וממייסדי נהלל, שהיה רוכב על סוסו ולימד את משה דיין וחבריו להגן תוך יציאה למרחב.
ראינו את החלקה הצבאית בה טמונים 38 בנים, בניהן של 75 המשפחות.
שמענו על חנה מייזל, על וילקנסקי, אילן רמון ועוד.

ההדרכה הייתה מקצועית, יעילה וסוחפת. לכל אחד ניתן כיסא לשימושו במהלך הסיור.
בנהלל התארחנו בלול שבנה אביו של עופר, שם אכלנו ארוחה צימחונית שהכינה אצילית,
אשתו. לסיום חווינו את גילוי הסליק במתבן ושמענו את סיפור האקדח ששאף להיות
למזמרה.

בערב התארחנו בעין חרוד וביקרנו במשכן האומנויות שם. יהודית ואני חמקנו ליבנאל
וטבענו בשלל פרחים, כלות צבעוניות ובניהם של בנימין אחי וחני אשתו.

למחרת טיפסנו על תל מגידו, בו נחשפות כ – 30 שכבות תרבות ובו יתחולל הקרב האחרון
לפי האמונה הנוצרית.
המשכנו למשמר העמק שם התארחנו במערת הפלמ"ח. ההסבר ניתן על ידי ישע, מגויס
24 שעות ביממה שהדריך, הסביר ולימד את צה"ל כולו בהתאם לרוח הפלמ"ח.
מעל הר הגעש סיפרו גם לוחמי הפלמ"ח שלנו – עודד ואבישי, חלק מזיכרונותיהם
ממלחמת העצמאות.
ולפני שחזרנו, הספקנו לבקר בתחנת רכבת מנדטורית במשוב אל-רואי ששוחזרה ומטופחת
בידי אנשי המשוב.
את הטיול ארגנו היטב ארזה ואריק. תודה מכולנו.
שפר




פרס בינלאומי לחוקר מאוניברסיטת בן גוריון – ריצ'רד ישראלוביץ
פרס בינלאומי לחוקר מאוניברסיטת בן גוריון – ריצ'רד ישראלוביץ
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הישג בינלאומי לחוקר מאוניברסיטת בן גוריון.
הרשות הלאומית של ארה"ב בנושא שימוש בסמים, החליטה להעניק את פרס "המדען הבינלאומי המכובד" לשנת 2004, לפרופ' ריצ'רד ישראלוביץ, חבר סגל המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון.

הרשות הלאומית האמריקאית בנושא שימוש בסמים הינה הסוכנות הממשלתית הגדולה ביותר בעולם, המטפלת בבעיות הסמים באמצעות מחקר.

הפרס שהוענק לפרופ' ישראלוביץ בוושינגטון, יאפשר לו לפתח את מחקרו בנושא בעיות השימוש שבסמים והקשר בין דפוסי שימוש בסמים לבין מהגרים ממדינות חבר העמים המתגוררים כיום בישראל ובארה"ב.

מחקרו של פרופ' ישראלוביץ מעלה, כי קרוב
ל – 20% מהמכורים להרואין בישראל, כ – 6000 איש, עלו ממדינות חבר העמים לשעבר, וכי רובם סבלו מהתמכרות עוד לפני עלייתם ארצה.

לאחרונה סיים פרופ' ישראלוביץ מחקר נרחב בנושא נוער בסיכון ובעיות השימוש בסמים בארץ. מחקרו נתמך על-ידי הסוכנות לפיתוח בינלאומי של ארה"ב במסגרת תוכנית שיתוף פעולה אזורי במזרח התיכון.
הצד השני של המטבע
אני מודה על המסים שאני משלם,
כי המשמעות היא שיש לי עבודה.

אני מודה על כך שהבגדים שלי כבר קטנים עלי,
כי המשמעות היא שיש לי מספיק אוכל.

אני מודה על הדשא שיש לכסח, על החלונות שיש לנקות
ועל הרצפה שיש לשטוף,
כי המשמעות היא שיש לי בית.

אני מודה על כל התלונות שאני שומע
על הממשלה שלנו,
כי המשמעות היא שיש לנו הזכות לחופש הדיבור.

אני מודה על מקום החניה שאני מוצא בקצה מגרש החניה,
כי המשמעות היא שאני מסוגל ללכת.




אני מודה על חשבון החשמל ה ע נ ק שאני משלם,
כי המשמעות היא שהבית שלי תמיד חם.

אני מודה לאותה אשה ששרה בקול מזייף ושישבה מאחורי בהופעה,
כי המשמעות היא שאני מסוגל לשמוע.

אני מודה על השרירים הכואבים ועל העייפות בסוף היום,
כי המשמעות היא שהייתי יעיל ופרודוקטיבי.

אני מודה על כמויות הדואר האלקטרוני הגדולות שמגיעות אלי,
כי המשמעות היא שיש לי הרבה חברים שחושבים עלי.

מכלי אל כלי


רכב
רכב רכב רכב
נהגים חדשים

לגבי נוהלי השימוש ברכב (לוח פתוח, לוח סגור ונוהל קבלת רכב).
הכרת המכוניות, אופן השימוש בהן וכללי התנהגות במקרי תקלה ותאונות.

 הזמנת רכב ע"י בני הנעורים והילדים, כולל מהסידור הפתוח, תיעשה ע"י הוריהם בלבד. שימוש עצמאי של בוגרי י"ב, החל מ 1 באוגוסט, באותה שנה.

 הזמנת רכב לפעילויות הנעורים תיעשה ע"י החבר המטפל בנושא זה.

 נהג חדש, שקיבל רשיון לרכב פרטי או משאית,
לא יסיע ילדים מתחת לגיל 18, שנה מיום קבלת הרשיון (לא כולל נסיעות משפחתיות).
מונה וסידור רכב
עץ וצבע



"עץ וצבע" מציגה – מבחר מרהיב

כלי זכוכית

פעמונים, אגרטלים
וכמובן צלחות.
דגמים חדשים
בעיצוב חדשני

הנכם מוזמנים לתערוכה שתתקיים במועדון לחבר, בשבת 20.3, בשעות 11.00 – 14.00

חבל להחמיץ!

לאה ברגמן
לידיעת החברים
לידיעת החברים
רישומי הנסיעות לחודש 2.04 נעשו עפ"י הכפתורים.
מכיוון שזאת הרצה, ייתכנו אי-דיוקים או טעויות. לכן אנחנו מבקשים לשים לב ובמקרה שדרוש תיקון להעביר בהקדם פנייה בכתב להנהלת חשבונות.
תודה וט.ל.ח
ברישום עפ"י כפתורים אין אפשרות לרשום את יעד הנסיעה.
המלצה

המלצה
אני ממליץ לכל מי שמתעניין במתרחש בתנועה הקיבוצית ובנעשה בחקלאות דרך הארגונים החקלאיים והעיתונות הישראלית, להירשם באתר של התנועה הקיבוצית, לסמן נושאים שמעניינים ולקבל את רשימת הנושאים שעלו על הפרק, אחת לשבוע או כל יום.
לחיצה קלה על השם ומגיעים למאמר או הכתבה.
http://www.kibbutz.org.il
מנשה לוי
תוצאות הצבעה

תוצאות הצבעה בפתקים
שהתקיימה ב 13.3.04 – 12

הצביעו 147 חברות וחברים

אושרה ליורם ועינת ישראלי שנת חופש עם פיצול סטטוס:
חצי שנת תושבות ליורם.

ספרו: חנהל'ה ומרים

החמור
המון מנהלים
כנס של מנהלי ומפקחי בתי ספר במחוז הדרום, נערך באולם. הגיעו כ – 500 אנשים. בין היתר דיברה מהלב מנהלת משרד החינוך, רונית תירוש ודבריה התקבלו בהבנה. ילדי בי"ס משאבים הגישו תוכנית אומנותית במחול ובקריאה. בכל שנה מתקיים הכנס במקום אחר.

מה עשו לכיכר היפה?
בעקבות ההתנגשות שהייתה ליד הכיכר שממנה יוצא האוטובוס, נערך דיון ונעשתה פעולה מיידית "בהתנדבות" – תספורת לשיחיה. ענף הנוי שאינו יכול לשמור על שיחים "מסופרים" כל הזמן, יבחר עכשיו לשתול בכיכר צמחיה משתרעת או שיפוזר חצץ. בינתיים נשארו רק הצילומים. בכל מקרה, כדאי לשים לב בנהיגה ליד הכיכר, אחרת גם עקירת השיחים לא תעזור…

יש הערכה לתרומה
כ – 25 ממייני אפרוחים קבועים ומתנדבים והצוות הנלווה יצאו כמיטב המסורת השנתית, ליום כיף. הם טיילו בפארק בריטניה, ביקרו במיני ישראל ואכלו צהרים באבו-גוש. הם חזרו מרוצים עם כוח לעוד שנת מיון.

מגיע לה לגמור
אחרי 625,000 ק"מ שגמאה משאית הוולבו של המפעל, הוזמנה משאית וולבו חדשה, דומה מאוד לקודמת. גם הארגז יהיה במידות דומות ובנוסף יהיו שכלולים שונים. יעבור עוד זמן עד שיתחילו לייצר אותה ועד שנראה אותה על הכביש.

נושא הבמפרים בבדיקה
ענף אחזקה בודק את הבמפרים – תלוליות ההאטה בכביש. בזה שליד התחנה הכתומה הייתה שקיעה, החזירו את הכביש לקדמותו ואח"כ תיבדק האפשרות הטובה כדי להאט את נסיעת המכוניות בכבישינו. עד עכשיו לא הוכרעה השאלה – מה עדיף – הבמפר הצר מגומי קשיח או הרחב הבנוי.

נמצא הפלאפל האבוד
אלה שחיפשו בפורים של הילדים את שמוליק ריפמן ואלי לופו עושים את הפלאפל המסורתי, יכלו למצוא אותם במסיבה של בי"ס משאבים פותחים שם את הבסטה עם "פלאפל שאין כמוהו בעולם…" כך יפה? גמר את הסטאז', עבר דירה, כך עושים? מעבר לכך – היה פורים נהדר בבי"ס משאבים (מהמידעוני)

"תודה על שיתוף הפעולה"
ב – 1990 התחילו ברביב לעבוד עם סודה-סטרים. בעזרתנו פיתחו את מכשיר הסודה הראשון שלהם. מאז זרמו עשרות אלפי מכשירי סודה מרביב לרחבי העולם. הקשרים עברו תמורות – בשלב מסוים הם התחילו לייצר חלקי פלסטיק במפעל שלהם, בהמשך היו גלגולים רבים לקשרים עם החברה, כשרביב תמיד בתמונה. אבל, כמו במוצרים רבים אחרים, חל פיחות במכירות ומזה כשלוש שנים שרביב מנסה להשתחרר מקשריה עם סודה. השבוע נגמר הרומן הארוך, כשלקחו את שאריות חומר הגלם והתבניות. לחברים רבים ברביבים יש מכשיר סודה בביתם ועל המכשיר שאצלי יש תווית: "תודה על שיתוף הפעולה".

חסר רכיב