קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון 2253, 30/01/04

01/08/2004
עלון קיבוץ רביבים מס' 2253
מתאריך 30/01/04

העלון כקובץ word
העלון כקובץ WORD
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
החורף במצלמתו של עזרא צחור
הקליקו על התמונה והיא תפתח
חורף 1
חורף 2
חורף 3
חורף 4
חורף 5
חורף 6
מעלון לעלון
• בשער – מאוסף הציורים שהפקיד בידנו מייקל פריד. למי שלא זיהה – הבית שבציור הוא מהבתים הישנים שבשכונת הגבעה.
למייקל – תודה!
• מכתבו של עודד ברזלי לעלון בנושא השקיית הנוי במים מליחים ותשובותיהם של גיל רביב וחגי מן.
• נושא הביקורת הפנימית לא עלה על סדר היום הציבורי ברביבים ולא כל כך ברור מדוע לא עלה. הרבה נכתב על כך בעלוני קיבוצים אחרים. בעלון הפעם אנו מביאים רשימה בנושא הביקורת, הלקוחה מעלון מעגן מיכאל.
• "הצלצול הגואל" מס' 3 –
העיתון של בית הספר "משאבים" כולל הרבה כתיבה נחמדה של ילדינו, אבל אני בחרתי בכתבתה של מיכל אקיאן העורכת, המופיעה בפתח הגיליון. באותו גיליון גיליתי שמיכל למדה בבית הספר "תל נורדאו", בתל אביב וברביבים ישנם עוד כמה וכמה בוגרים של אותו בית ספר.

שבת שלום,
ויקסי

ברכה
ליונת ואלכסנדר סנד
לדניאל ואסנת סנד
מזל טוב!
להולדת הנכד - האחיין יואב
בן לאיתי ושרית
פינת תרבות
יום שישי 30/01/04 שעה: 21:30 במועדון לחבר
נארח את יולי כהן גרשטל, דיילת אוויר בשנות ה 70,
שנפצעה בפיגוע חבלני נגד צוות "אל על" בלונדון.
בתוכנית: הקרנת סרטה "המחבל שלי" ( 58 דקות ).
שיחה עם יולי.
נתכבד במבחר מרקים חמים, מעשה ידי חברות רביבים.

תוכן הסרט: המחבל שלי MY TERRORIST

זהו סיפור על ילדה טובה מצהלה שחלמה להיות קצינה בצה"ל בשנות ה – 70 בישראל, עם פטריוטיות ללא סייג, אשר נפצעה כשהייתה דיילת אוויר בפיגוע חבלני נגד צוות "אל על" בלונדון ב – 1978 על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין.
הילדה, גדלה להיות אמא ישראלית שחרדה לתת לבנותיה לצאת לקניון שמא ייפגשו במחבל מתאבד פלשתיני.
היום, פטריוטיות ישראלית עבורה היא פיוס עם המחבל שירה עליה לפני 22 שנה ואשר יושב עדיין בכלא האנגלי.






יולי, האישה שבסרט והיוצרת שלו, מתבוננת בהיסטוריה של מדינת ישראל מאז ילדותה בשנות ה – 60, שירותה כקצינה בחיל האוויר בסוף שנות ה – 70 ועד תחילת מלחמת לבנון. במציאות של אלימות ושנאה, כאשר כל העולם מתמודד עם טרור בזעם ובחרדה, היא פוגשת אם שכולה שאיבדה את בתה בפיצוץ מכונית תופת בעפולה.
הכאב והפחד שפוגשת יולי תוך התמודדות עם אמהותה לשתי בנות מתבגרות במציאות האלימה של היום, מאיימים לערער את אמונותיה הראשוניות.
האם תמליץ על שחרורו המוקדם של המחבל אחרי 23 שנים בכלא הבריטי?


שבת שלום,
אייל רפאלי

הפעילות השנתית המתוכננת לשנת 2004.
חגים: חברים רבים הצטרפו לצוותי החגים ובכך נממש עשייה ותכנים מבית,
שיתאימו להווי הפנימי של קהילתנו.
חברים המעונינים להצטרף, יתאמו עם אייל.

ערבי שישי משפחתי: מתוכננים פעם/פעמיים (בחודש) בחודשי החורף.
הצעות לפעילות יתקבלו בברכה.

ערבי שישי למבוגרים: מתוכננים ערבי חברים פעם בחודשיים (אילוץ תקציבי),
הצעות לפעילות פנימית תתקבל בשמחה.

אירוח שכונות: לאחר תגובות חיוביות מהציבור נמשיך לקיים מפגש חברתי זה,
לכל תושבי השכונות אנא היכונו לארח ולהתארח.

אירוח ענפים: ישנם ענפים אשר לא קיבלו את פני הציבור בשנה שעברה ומצפים
לראותכם.

יום ספורט רביבים: כרגע מתוכנן ליום שבת 15/05/04 ובו נשחק מבוגרים, צעירים,
הורים וילדים להנאתנו.

טיול סיוון מס' 19: מתוכנן ליום שישי 04/06/04

נסיעה לים: מתוכנן ליום שבת 21/08/04.

בזאר רביבים 2004: מתוכנן ליום שבת 04/09/04 (שבוע וחצי לפני ראש השנה),
הכינו את מרכולתכם.

צפויים שינויים ויתכנו פעילויות נוספות במשך השנה.
שבת שלום!
אייל רפאלי

משולחנו של עדין
קצבאות זקנה
בתחילת השבוע הבא יחולקו לתאי החברים הודעות הביטוח הלאומי שמסכמות את קצבאות הזקנה
לשנת 2003. אין צורך להעבירן אלי. אני מחלק את המקור והעתק נשאר במזכירות. למתעניינים: ניתן לראות בדוח את גובה הקצבה החודשית ומי ששמר את הדוח של 2002 יראה את הקיצוץ…

דיווח היעדרויות
החל מחודש זה חלה על כל חבר חובת דיווח חודשית על היעדרויות. החידושים: 1. יש לדווח גם אם לא היו היעדרויות. 2. מי שלא ידווח חצי שנה – ימחק לו צבר החופשה הקודם. מהדיווח פטורים: חברים שהענף מדווח עליהם, עובדי חוץ, חברים מעל גיל 65.

אגד – 2003
מי שעדיין לא העביר לתא המזכירות את תעודת הנסיעה הישנה באגד – מתבקש לעשות זאת בימים הקרובים. התעודות הישנות משמשות אותנו לשנה הבאה.

אגרת טלביזיה
בשבוע הבא אני משלם את האגרה לרשות השידור עבור שנת 2004. התשלום (כ500- ש"ח לדירה) מבוצע עבור כל החברים. היות שבימים אלה נודע לי על חברים שאין ברשותם מקלט, כלומר התשלום בעבר היה מיותר, אני מבקש ממי שאינו מחזיק טלביזיה בדירתו – להודיעני בהקדם.
השקיית הנוי במים מליחים
לפני שנים רבות, בשנת 1991, הוביל מרכז המשק דאז, רפי שאול מהלך נועז שעיקרו מעבר להשקיית הנוי במים מליחים.
לא אכנס לפרטי הביצוע, שבודאי זכורים לחברים, אולם אחת התוצאות היא שמאז אין לנו ורדים.
למזלנו, לדעתי, הפסיק משרד הבריאות את הדבר ולעניות דעתי – הנוי ניצל.
כתבתי אז רשימה לעלון.

מאז (אחרי הפסקה מסוימת), עברנו בהדרגה להשקיה במים מליחים. שוב עלה החשש בלבי שאנו עלולים לאבד את הירוק שלנו.


פניתי לרן פאוקר, המלווה את ענף הנוי ברביבים וליענקל'ה מוסקוביץ', מנהל מו"פ רמת נגב, לשמוע את דעתם. רן העביר לי שני סיכומים מביקורו כאן ובהם התרעות ואזהרות חמורות, לדעתי, באשר לעתיד גן הנוי שלנו. יענקל'ה מוסיף דברים לא קלים מנקודת מבטו.
ושוב, כאז, אני פונה לאחראים על הירוק שלנו: האם אתם ישנים בשקט בלילה? האם, חס וחלילה לא נזדקק לועדת חקירה בעתיד?
לדעתי, אפילו אם קיים החשש הקטן ביותר מגרימת נזק, יש להפסיק מיד את ההשקיה במים מליחים, על כל המשתמע מכך.

עודד ברזלי


תשובתו של גיל רביב, מרכז ענף הנוי

בסקירתו חטא עודד באי דיוקים. המהלך של השקיית הנוי במים מליחים ב- 91 התבסס על שימוש במערכת המים הכללית של החצר ומהלך זה אכן הופסק עקב הערה של משרד הבריאות. אולם בכל האזורים אליהם ניתן היה להגיע עם קו מים מליחים נפרד, הדבר נעשה, ואזורים אלה המשיכו להיות מושקים במים מליחים ברציפות. השערתו של עודד כי הפסקת ההשקיה במים מליחים היא שהצילה את הנוי, מאבדת את משענתה העיקרית אם נבחן את האזורים שהושקו ברציפות במים מליחים: שכונת הפיסטוק, מדשאת הכניסה, בריכת השחייה ועוד… לאו דווקא ה"פחות ירוקים" בחצרנו. המעבר להשקיה במים מליחים לא התרחש בהדרגה, כפי שציין עודד, אלא לאחר שנמצא פתרון טכני, בעיקרו מקור כספי להנחת מערכת מים נפרדת המובילה את המים המליחים אל מפרטי הנוי. העבודה בוצעה במהלך חורף-אביב 2002, ובמהלך קיץ 2002 חיברנו את הקו החדש למערכות ההשקיה של הנוי.
ענף הנוי לא היה יוזם המהלך אך היה שותף להתייעצות והחלטה. השיקולים שעמדו לפנינו היו ההנחה כי המדשאות, צרכן המים העיקרי בנוי, לא יסבלו כלל. יותר מכך, העובדה שבשנים שקדמו נאלצנו לנהל משטר השקיה חסכני ו"קמצני" במיוחד, כלומר השקינו בפועל 85%-90% מהמנה הדרושה נתנה אותותיה על מופע המדשאות. המעבר למים מליחים צפן בחובו אפשרות להשקיה "נדיבה" יותר ושיקום מדשאות, פעולה הצורכת כמויות מים גדולות יותר. הנחתנו התבססה על כ- 12 דונם מדשאות שהושקו ברציפות במים מליחים בחצר הקיבוץ, וכ- 20 דונם בחניון התמרים. לגבי שיחיות הנחנו שחלק גדול מהמינים הקיימים בגן ברביבים יסתגלו למים המליחים. לקחנו בחשבון שחלק מהמינים לא יסתגל למים אלה ותידרש פעולה מדורגת של החלפתם במינים עמידים יותר.
ככלל, איני רואה בעיה בכך שאיכות המים מגבילה את מספר המינים בגננו, כל זמן שעדיין הם מאפשרים לנו לקיים גן מצל, ירוק ופורח. המים המליחים הם משאב מקומי נתון ועלינו ללמוד להשתמש ולנצל אותם, מעבר לשיקול הכלכלי. המים, אגב, אינם האילוץ היחידי בבחירת הצמחים לגן הנוי ברביבים. הקרקע שלנו גירית – בסיסית וצמחים המשגשגים במרכז הארץ אינם נמצאים בגננו. הקרינה אצלנו , כפי הנראה, חזקה במיוחד ומצאנו כי חלק מהצמחים המיועדים לשמש מלאה בנתוני הארץ, נצרבים בשמש שלנו. אפשר להזכיר גם את היובש והקרות.
עם הנאמר לעיל, המהלך לווה ומלווה בהחלט בחששות. בעת חיבורי המפרטים הושארה אפשרות לחיבור למים השפירים לצורך שטיפה או כחיבור קבוע. אנחנו במעקב צמוד ורצוף על תגובת הצומח ואני מודע היטב לכך שלמהלך זה דרוש ליווי מקצועי צמוד הכולל בדיקות מעבדה סדירות שיבדוק את ההשפעות על הקרקע ועל הצמח ויסייע בהתוויית משטר השקיה מתאים. אני עסוק בחיפוש אחרי מקורות מימון לליווי זה. ביקורו של רן פאוקר בא על-פי הזמנתי במטרה לגבש סדר פעולות מיידי. בהנחייתו ביצענו בדיקות קרקע שתוצאותיהן אינן חד משמעיות. ביקשתי אותו לנסח את המלצותיו במכתב לצורך ניסיונותיי לגיוס מקור מימון לליווי מקצועי זה. זהו הסיכום עליו מדבר עודד. יש להדגיש כי רן אינו שולל את השימוש במים המליחים אלא מתריע על הצורך בליווי מקצועי הולם. יתר על-כן, הוא רואה אפשרות שלימוד הנושא יוכל לאפשר גם ליישובי המועצה האחרים להשתמש במים אלה. את עמדתו העקרונית של יענקלה מוסקוביץ' נגד שימוש במים מליחים בנוי יש לבחון בזהירות מה מתוך היותו היעד העיקרי לבקשת הסיוע והתמיכה המקצועית בנושא ולא ארחיב.



נכון לעכשיו, לאחר כשנה וחצי שאנו משקים את רוב הגן במים מליחים, איננו רואים תוצאות חד משמעיות. ישנן פינות שסבלו אך במקרים רבים אותם מינים במקום אחר שגם הוא מושקה במים מליחים, מצליחים היטב. בכל מקרה אנחנו ממשיכים בחיפושינו אחר השיחים החזקים והמתאימים למקומנו ומחליפים בהדרגה צמחים שמופעם אינו נותן את התוצאה הרצויה, כל זאת כמו בעידן המים השפירים. עיקר החשש הוא כמובן לנוף הגבוה, כלומר העצים הוותיקים. אלמנט זה, שחלק מהחברים רואה בו לעתים גורם עוין, הוא עיקר שלד הגן ובלתי ניתן להחלפה פשוטה כמו שיחים. מתצפיותינו (שאין ספק שאינן מספיקות) גם כאן אין תוצאות חד משמעיות. חברים רבים בוודאי שמו לב למצבה הקשה של השדרה המרכזית, אולם גם המכנפים וגם הג'קרנדות מצליחים היטב במקומות אחרים בהם הם מקבלים מים מליחים בלבד.
אנחנו ממשיכים לעקוב ולא נהסס להחזיר את השקייתם למים שפירים אם ניווכח כי זו אכן הבעיה.
בסיכום 2003 ניתן לומר כי למעלה מ- 90% מהמים שצורך הנוי הציבורי הם מים מליחים. לגבי המשמעות הכלכלית ניתן לקבוע כי עלות המים בנוי ב- 2003 הייתה כ- 65 אלף ש"ח. לו היה חל תעריף המים השפירים על כל כמות המים, העלות הכוללת הייתה כמעט כפולה.

ולסיום, הערה אישית אליך עודד. אתה שואל אם אני ישן בלילה, אך רומז כי אני ישן ביום ואיני מתייחס לסכנה הרובצת לפתחו של הנוי. אני מקווה שהסקירה מבהירה שגם אם יש חילוקי דעות על דרך הפעולה אין התעלמות וחוסר התייחסות לנושא. אם חרדה אמיתית לגורל הנוי מניעה אותך, יכולת לפנות אלי ולקבל תשובה מלאה. אין ספק שלפרסום בעלון יתרונות משלו.



תשובתו של חגי מן, מרכז המשק
נראה לי שכאשר מעלים לדיון את נושא השימוש במים מליחים בחצר הקיבוץ
חייבים להתייחס גם לתהליכים שקדמו להחלטה ולא לדון בנושא כאילו הכל
התחיל היום.

בשנת 2000, עקב משבר קשה ברזרבות המים של מדינת ישראל, קוצצו מכסות המים
של רביבים ורתמים ב- 50%, משני מיליון מאתיים אלף ממ"ק למיליון ומאה אלף ממ"ק.
במקביל, הוגדר מנגנון להעלאת מחיר המים השפירים, "הטייס האוטומטי", כפי שהוא
נקרא בפי החקלאים. התוצאה - מחיר המים עולה ללא דיון בוועדת הכספים אלא על-פי
התייקרות עלויות ההפקה והדחיפה של המים.
ממחיר של כ - 56 אגורות בשנת 1999 עלה למחיר של 106 אגורות בשנת 2002.

נוסף לזה, בהסכם "שחרור" הוגדר חלקנו בשותפות כשקלול של כמות המים שאנחנו
מעבירים לשותפות, בנוסף לגודל ואיכות הקרקע.
לכן הוחלט, לאחר הקיצוצים של מכסות המים, לנסות ולצמצם ככל הניתן את השימוש
במים שפירים בקיבוץ. ההערכה הייתה שעל-ידי מעבר לשימוש במים מליחים במקום
שהדבר אפשרי ניתן לצמצם ב - 80,000 עד 100,000 ממ"ק.
הוקם צוות שבדק את האפשרות ולאחר דיונים והתלבטות פנינו למועצה שתעזור במימון
הכנסת מערכת השקיה במים מליחים לנוי הציבורי.
אין ספק שהשימוש במים המליחים צריך שיהיה זהיר, תוך בדיקה ותשומת-לב שלא ייגרם
נזק לנוי וזו אחריותם של עובדי הנוי, אך חשוב לדעת שלא בקלות דעת בוצע המהלך זה.
המועצה הקציבה מעל 80,000 ש"ח לפרויקט שייעודו חיסכון במים שפירים והוזלת העלות
בסדר גודל של כ 30 - 40 אלף ש"ח בשנה לרביבים, ולהוסיף מכסת מים ל"שחרור" בכדי
לשמור על חלקנו בשותפות.

התוצאות אכן מוכיחות את נכונות המהלך:
בשנת 1999 - 290,000 ממ"ק מים שפירים לשימוש ביתי ונוי.
בשנת 2003 - 155,000 ממ"ק מים שפירים לשימוש ביתי ונוי,
בשנת 2003 - 120,000 ממ"ק מים מליחים לשימוש נוי ושונות.



מתוך "הצלצול הגואל" מס' 3
כמחנכת בישראל, אחד הדברים שאני חוזרת ואומרת לתלמידי הוא שאני מקווה שבעתיד הם ייזכרו בי, אני מקווה שהשארתי בהם חותמת, לטוב או לרע (כמובן שעדיף שיזכרוני לטובה), העיקר שיזכרו אותי – זה יהיה עבורי הסימן שהייתי משמעותית עבורם.

אני סיימתי את בתי הספר השונים בלי שאני יכולה היום לנקוב בשמותיהם של יותר מחמישה מורים שלימדו אותי (ואף אחד מהם לא היה המחנכ/ת שלי).
לא שהזיכרון שלי גרוע במיוחד, וגם לא גילי המופלג הוא זה שמשכיח את שמותיהם מזיכרוני, רובם פשוט לא היו משמעותיים עבורי, וצר לי על כך.
ההוכחה היחידה שהם חינכו אותי היא החתימה שלהם על התעודות שלי.
בכל פעם שאני מלווה את אחת מבנותי בעבודת השורשים שהן כותבות, יוצא לי לפשפש בין המסמכים השונים שצברתי ברבות השנים ושוב אני מנסה לשחזר פיסה מדמותם, מאישיותם, אפילו כדי שיהיה לי מה לספר לבנותי שמראיינות אותי על ימי כתלמידה ו… גורנישט… (שום כלום).

העלון הפעם עוסק רובו ככולו בנושאים הקשורים לבית הספר.
בחישוב מהיר אנחנו מבלים בין כתלי בית הספר
כ – 7,5000 שעות (לא כולל הברזות, מחלות, שביתות, וימי היעדרות בגין תירוצים אחרים). אז קדימה, נותר לכם לחשב כמה שעות נותרו לכם על ספסל הלימודים.

מיכל אקיאן





מתוך קובץ מכתבים שכתבו ילדים שביקרו ב"חי נגב"
לצוות חי נגב שלום,
היה לי מאוד כיף לבוא לבקר. למדתי הרבה,
היה לי מאוד כיף לעשות יציקות בבוץ ולהחזיק
את הארנבים הקטנים.
לימדתם אותי שיש חיה שקוראים לה "טפיר".
תודה על הפיתות ועל האירוח החם.
"נתראה בשמחות".
שני לברן, כיתה ד' – דובדבן

לצוות חי נגב,
למדנו הרבה מכם.
אהבנו לעשות פיתות ובכלל להיות שם.
מה שלמדנו מכם זה שארנבון וארנבת זניהם מאותו זן אבל לא אותה חיה.

נפגש בשמחות.
תודה רבה – צוף ב., ולי מ.

לכבוד בני ודורית וצוות חי נגב
אנחנו מודים על האירוח הנעים שאירחתם אותנו בחי נגב.
למדנו הרבה דברים חדשים שאנחנו לא יודעים.
לא ידענו למשל, שגמל יכול להישאר הרבה זמן בלי מים וכשהוא מגיע למקור של מים הוא יכול לשתות מעל עשרה ליטר לדקה.
ולמדנו עוד דבר חשוב אחד על יציקה מקש, אדמה ומים, כאשר מהחומרים האלה אפשר ליצור בתים.
ודבר אחד אחרון שלמדנו שרוב הבתים בעולם עשויים מבוץ ומקש.
ורצינו להודות לכם על הבצק לפיתות על התה וכל הדברים האחרים שהוגשו בטוב לב, באסתטיות ובחן.
תודה רבה – עמרי ורז לבר כיתה ד'


לכבוד בני, דורית וכל שאר צוות חי נגב
אני עצמי בתור אחד שנמצא בחי נגב ומטפל שם מרגיש שחברי לכיתה למדו
הרבה דברים חדשים.
אני עצמי למדתי עוד לפני הטיול את רוב מה שלימדתם כי אני מטפל בחיות בחי נגב.
הייתי רוצה שכל מי שמגיע לחי נגב ילמד כך ויקבל קבלת פנים כל כך חמה.

להתראות, מעיין כיתה ד'



הימים הקבועים בהם נמצאים עובדי
מרים - מזכירה - א' (עד 10:00), ב' , ה' , ו'
חנהל'ה - רווחה - א', ב', ג', ה' (מ- 13:00), ו' (עד 11:00)
אורית - שירותי קהילה - א', ב' , ג' ,ה' , ו'
שמשי - חשב - א' , ב' , ה'
דודו - משאבי אנוש - ב' , ה'
גלעד - משאבי אנוש - ב' , ו'

בשאר הימים כל אחד מהם עובד במקום אחר.
מס' טלפון נייד ניתן לקבל מיפעת.
מזכירות: הדסה - א' , ב' , ג' , ד' , ו'
יפעת - א' , ב' , ד' , ה' ,ו'

קופת בית: יום ב' - 12:00-11:30 ,
19:00-18:30
יום ד' - 21:00-20:30
יום ה' - 12:00-11:30
יום ו' - 14:00-13:30
שלוה - בענייני תקציב אישי בלבד - כל השבוע

עדין - נמצא כל השבוע
תוצאות הצבעה בפתקים שהתקיימה ב 24.1.04 – 23
תוצאות הצבעה בפתקים שהתקיימה ב 24.1.04 – 23

הצביעו 285 חברות וחברים

התקבלה הצעת המזכירות
להפרטת המזון

ברוב של 68%

16% הצביעו בעד הצעת הצוות לשיפור ושינוי
16% הצביעו בעד השארת המצב הקיים

ספרו:
ננסי פרחי (נציגת הציבור)
אורית ומרים

דוח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 8.1.04
1. הצעת אלי ישראלי לשינוי מודל העברת רווחים מהעסקים לבעלים
בהשתתפות: אלי ישראלי, יהודה שאולסקי, חגי מן

אלי ישראלי הציג את הצעתו לשינוי מודל העברת רווחים מהעסקים.
נערך דיון מקדים עם אנשי הכלכלה ברביבים אשר דחו את ההצעה.
גם המזכירות לא קיבלה את הצעת אלי.

2. הצעת הצוות לבחירת מזכיר
בהשתתפות: גיצי פרידברג, חגית דולינסקי

המזכירות הרחבה ממליצה בחום על הצעת הצוות לבחירת מזכיר לבחור את רובי שאול כמזכירה.
העניין יובא להצבעה בקלפי.

3. הגדלת מספר שעות הפתיחה של כל ענפי השירות בקהילה בשעות הערב

סוכם:
אורית תבדוק עם מנהלי מוסדות הצריכה באיזו מידה ניתן להגדיל את מספר שעות הפתיחה.
לאחר שאורית תסיים את הבדיקה, היא תביא הצעה מסודרת להגדלת מספר שעות הפתיחה של כל
ענפי השירות בקהילה, בשעות הערב.
רשמה: מרים
דוח ישיבת מזכירות מצומצמת מתאריך 12.1.04
שינוי שעות פתיחת קופת-בית
בהשתתפות: שלוה כהן

הוחלט:
שעות פתיחת קופת בית החל מפברואר 2004, יהיו:
יום ב' –12:00-11:30 , 19:00-18:30
יום ד' – 21:00-20:30
יום ה' – 12:00-11:30
יום ו' - 14:00-13:30
שבת – סגור
רשמה: מרים

דוח ישיבת מזכירות מצומצמת מתאריך 19.1.04
הצעה לשינוי החלטות בנושא חלוקת מזגנים

המצב היום:
מזגנים מחלקים לפי ותק.
תנאים מגבילים: 5 שנות חברות, גיל 35.
חבר שהקדים ורכש מזגן על חשבונו – ויתר על זכותו למזגן.
מרבית החברים שמגיע תורם לקבל מזגן – כבר קנו (מזמן) מזגן באופן פרטי.
נוצר מצב שבו, בשנים הבאות – כמעט ואין זכאים למזגנים.
הוחלט:
לשנות את התנאים המגבילים:
קבלה לחברות, גיל יעד 30, אחרי 3 שנות חברות . כל שנה נתקצב בהתאם ליכולת.
חשוב לדעת כי בגיל 30 בדרך כלל החבר מתגורר עדיין בדירת מעבר. לפי החלטותינו – התקנה ראשונה של מזגן היא ע"ח המשק. אם יעבור לדירה אחרת – יצטרך לממן את העברת המזגן מתקציבו.

רשמה: מרים

המוביל הארצי

בשבילי המוביל הארצי היה שיא מפעלי הפיתוח של ההתיישבות הציונית.
היום, ביחד עם זרם ההבלים השוטף את מוחנו כל היום, ואני בימים האלה, לדאבוני, חשוף לזרם הזה כל היום ברדיו ובטלוויזיה, המוביל הארצי הוא
פרסומת יעילה למזון חתולים, לבמבה, למוצרי היגיינה ועוד כהנה וכהנה.

וזה מסימני הימים האלה.

ראש חודש שבט תשס"ד,
יענקלה יוגב

שלום רביבים,
אני עוזב בקרוב והגיע הזמן להיפרד.
כשרק הגעתי בשנה שעברה, הייתי במצב גרוע ואני לא מגזים כשאני אומר שהקיבוץ הציל את החיים שלי.
רציתי להודות לכל מי שעזר לי וגרם לי ליהנות כאן כל כך, במיוחד עפרה וגולדי וכל הבנות במחסן וחדר האוכל.
אני אף פעם לא אשכח את הנדיבות שלכם ותמיד אזכור את האכפתיות שלכם.

תודה רבה, שלום ולהתראות. אני עוד אשוב.

אהרון הכט – עולה חדש, בוגר האולפן

מנהל לענף המזון
מנהל לענף המזון
לאחר קבלת החלטה על הפרטת המזון, אנחנו מטפלים במציאת מחליף לניהול ענף המזון.
יש כבר מספר מועמדים.
חברים שיש להם הצעות, מוזמנים לפנות לאורית. יישום ההחלטה להפרטת ענף המזון
כפי שכתבנו, אנחנו נכנסים עכשיו לתקופת התארגנות והכנה כדי שנוכל ליישם את ההפרטה.
להערכתנו, תקופה זו תימשך מספר חודשים.
כשנתקרב ליישום ההחלטה – נודיע על כך.
קרולין ואורית

מעשה בחיפוש אחר תשומת לב
מי מכם שהגיע לח"א בסוף השבוע האחרון, וודאי שם לב לתערוכה המדהימה שבה הוצגו, על גג ח"א, אופניים של בני גרעין, בצמוד לדגל של תנועת הנוער העובד והלומד.
ממערכת הבילוש של גרעין נמסר כי אין הגרעין מתכוון לשלוח את אנשיו ולבזבז משאבים על מנת לגלות מי האשם בפרשה.
בנוסף על כך, מוסרת מערכת דוברות ומידע של הגרעין, כי הגרעין מודה לכל מי שניסה למשוך את תשומת לבו, אנו מבינים ומעריכים את הרצון להיות בחברתנו, אך יחד עם זאת, אנו מראים סימפטיה גדולה דווקא לניסיונות אחרים.

להתראות, הגרעין
לתגובות ניתן ליצור קשר עם שי הרץ – 067-538847
תודה לשייע וניצה
לשייע ששיפץ עבורנו את חדר ההארחה שקיבל
ועל כך שזכינו בטלוויזיה מתנה לחדר ההארחה –
תודה מכולנו!
התרמת דם
ביום חמישי 19.2.04
בין השעות 12.00 – 15.30
במועדון לחבר
הביקורת בראי הקיבוץ
גיורא שנר – מבקר פנים בקיבוץ מעגן מיכאל
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נתבקשתי לסכם את "מעשה הביקורת" בשנה החולפת מנקודת מבטו של המבקר. הואיל "וספירת המלאי" נערכה ע"י יו"ר הועדה, בחרתי לסכם את השנה באמירה כוללת על הביקורת בקיבוץ, אמירה שכל החפץ יוכל למצוא בה את הפן האישי שלו.
ביקורת פנים, מעצם הווייתה, היא חיה מוזרה. הארגון משית על עצמו כלי שיבחן האם הוא, הארגון, נוהג על פי אמות המידה שקבע לעצמו. לכאורה אין סתירה גדולה מזאת: הרי ברור שהארגון ינהג על פי אמות המידה שקבע לעצמו, שהרי אם אינו מתכוון לנהוג כך, מדוע קבע אותם? אלא שהדברים אינם כה פשוטים.
"הארגון" – הקיבוץ במקרה שלנו – הוא קודם כל אנשים, אנשים הפועלים במסגרת משותפת, בדרך כלל למען מטרה משותפת. אך הואיל והאנשים אינם זהים, כך גם המטרה: היא משותפת אך לא זהה!
כל אחד רואה אותה באור מעט שונה, כל אחד משוכנע כי הדרך שלו היא היחידה להשגת המטרה והחשוב מכל: למרבית החברים בארגון (הקיבוץ) יש בנוסף למטרה המשותפת גם מטרות אישיות והללו לא תמיד עולות בקנה אחד זו עם זו ולעיתים אף נמצאות בחיכוך מסוים, או אפילו בסתירה.
בארגון מסוג "קיבוץ", שבו הזהות בין המטרה והמסגרת המשותפות גדלה עד כדי "חיים משותפים", גבוהה רמת המורכבות שבעתיים מזו שבארגונים אחרים ופועל יוצא מכך – גם הביקורת הפנימית בקיבוץ מורכבת ומסובכת לאין שיעור.
"הביקורת הפנימית פועלת כשירות לארגון, מטעם הארגון ולמען הארגון".
לכאורה הגדרה פשוטה וברורה, אך בבואנו לבחון אותה לעומק מתעוררת השאלה: מי הוא בעצם הארגון? הקיבוץ כהגדרתו ועל פי הווייתו מקפל בחובו יותר מארגון אחד: הקיבוץ הוא במובן מסוים "משפחה" באשר הוא מקיים קופה משותפת, הקיבוץ הוא גם "שבט" המאגד מספר משפחות בקשר תרבותי וכלכלי. הקיבוץ הוא "ישוב נפרד" ויש בחייו היבטים מוניציפאליים. הקיבוץ הוא "חברת מניות" המחזיקה בנכסים יצרניים למטרות רווח. הקיבוץ הוא "איגוד מקצועי" שהרי מרבית חבריו הם "עובדים" לכל דבר ועניין, אך הקיבוץ הוא גם "מעסיק" וגם "הנהלות".
כל "הארגונים" הללו דרים בכפיפה אחת וחולקים הוויה משותפת וכל אחד מחברי הקיבוץ חבר בחלק מ"הארגונים" לעיל אך לא בכולם.
אשר על כן לא יכול שלא יתקיימו ניגודי עניינים, סתירות ומחלוקות בתוך הפאזל הזה הנקרא קיבוץ. למבנה המורכב הזה יש השפעה לא מבוטלת על תרבות הביקורת, על הציפיות מהביקורת וגם ובעיקר על הנכונות לקבל ביקורת.
הציפיות מהביקורת שונות אצל כל אחד מ"תת הארגונים" המרכיבים את הקיבוץ: "בעלי המניות" מצפים ממנה שתניח את דעתם באשר לניהול עסקיהם, "תושבי הישוב" מבקשים את הגנתה מסלילת כביש שיעבור בסמוך לעץ הפקן שלהם, ו"ההנהלה" מצפה ממנה שתתן הכשר לחלק מן ההחלטות שהיא מקבלת ושתאיר את עיניה לגבי העניינים שאינם מנוהלים כשורה. "ועד העובדים" מצפה ממנה שתבחן האם ההנהלה פועלת בסמכות וברשות.
רק לאחד מכל "תת הארגונים" החולקים את הקיבוץ ושנמנו לעיל, הביקורת אינה לידיעה בלבד אלא גם לפעולה – ההנהלה!
לתושבים, לעובדים ולבעלי המניות הביקורת היא מידע ותו לא. היא מיידעת אותם כי כך וכך נעשה ואילו כך וכך לא נעשה. הם יכולים להתמרמר, לכעוס ואף למחות (להגיש ערעור), אך הדרך היחידה העומדת להם לעשות מעשה היא: להחליף את ההנהלה (ההנהגה)!
ההנהלה, לעומת זאת, היא הצרכנית "לפעולה" של הביקורת, הואיל ובסמכותה ובאחריותה לעשות שימוש מושכל ונאות במשאבים שהפקידו בידיה כל האחרים.
ההנהלה היא היחידה שביכולתה להפוך את הביקורת מידיעה לפעולה ויכולת זאת תלויה במידה רבה ביותר בנכונותה לקבל ביקורת. באמירה "לקבל ביקורת" אין הכוונה לדעת "לספוג" אותה ואז לעבור לסדר היום ולהמשיך הלאה, אלא לקבל את הביקורת כחלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי. לקבל אותה ככלי ניהולי, כיתר כלי הניהול העומדים לרשותו של העומד במוקד קבלת ההחלטות ויהא זה מנהל, מזכיר או מרכז. לקבל אותה כפי שמקבלים את הניתוח הכלכלי, את הייעוץ הפיננסי או את חוות הדעת המשפטית. לראות בממצאיה ומסקנותיה אבחנה ולא הטחת אשמה ופקפוק בכישורי המבוקר. להכיר בהמלצותיה כתרופה ולא כזריית מלח על הפצעים.
איש אינו אוהב לקבל ביקורת. תהא הביקורת חיובית ובונה ככל שתהיה, תמיד יש בה פן כלשהו של "לא בסדר" שריח קל של כישלון ואי הצלחה נודף ממנו. לא די לה בחשיפת הליקויים, ברוב חוצפתה היא גם מתיימרת לשנות סדרי עולם שהורגלנו בהם.
לעולם קל יותר לפטור את המלצות הביקורת ומסקנותיה, כלא רציניות ובלתי רלוונטיות, מאשר לעשות מאמץ אמיתי ליישם אותן.
לעולם קל יותר לקבוע כי הביקורת חרגה מהמנדט שניתן לה ולהתנכר למסקנותיה.
נכונות ההנהגה לקבל ביקורת יונקת מהתרבות הארגונית וזאת כמובן משופעת מההנהגה וחוזר חלילה – סיבה ומסובב. אין כאן תרופות פלא. ארגון המבקש להנחיל לעצמו תרבות ביקורת אמיתית ולא כעלה תאנה - שומה על מנהיגיו לדעת להתמודד עם מרירותן של התרופות, שהרי כאז כן עתה – בסיכומו של דבר הכול אנשים.





מתח אמיתי
לא זכור לי ברביבים מתח אמיתי כזה שהיה סביב ההצבעה בנושא הפרטת המזון. הקלפי בחדר האוכל היה מוקד עניין, שיחות עם הצהרות, שמפאת כבוד המצהירים לא נחזור עליהן כאן. ותוצאות ההצבעה, האם הפיגו את המתח? נראה שכן.
מיצב סביבתי
תלמידי שכבה ט', בהנחיית רותי ביסמוט, העניקו מתנה לביה"ס "משאבים" – יחד עם המשלחת מדנבר בנו מיצב סביבתי של יונת השלום, מאבני הנגב, על הגבעה הנשקפת לביה"ס. תודה רבה לתלמידינו הבוגרים ולרותי ביסמוט המתכננת, המעצבת והמקימה.
מתוך "מידעוני" מס' 19

אורנים במדבר
בני כיתת "אורנים" חגגו במשותף את יום ההולדת ה – 40 שלהם. הם הגיעו לכנס נוסטלגי והתכנסו בבית היין. ההתייצבות הייתה כמעט מלאה וכללה אפילו את שתי הבנות משדה בוקר. הכנס כלל, מלבד הארוחה גם חידון זיכרונות נושא פרסים. ההדים מהמפגש היו מצוינים. בזכרון המשותף שלנו זכורה כיתת "אורנים" ככיתה גדולה ומוצלחת. (מכיתת אורנים נמצאים כיום ברביבים: אורי יוגב, מרים אורנשטיין, נורית רותם ורננה יסעור).

מכות מצרים
פרופ' אסא כשר היה המרצה במפגש השבועי על פרשת השבוע במדרשה. כשר, כמי שעיסוקו באתיקה, התמודד עם אכזריותן של עשר המכות שניחתו על המצרים. לא, המכות אינן על המצרים כי אם על אלוהיהם כחלק מהבידול בינם לבין אלוהי ישראל. לדעת המרצה לסיסמא המפורסמת "שלח את עמי" אין משמעות לאומית אלא דתית בלבד שהרי בהמשכה (המושכח) נאמר "למען יחוגו/יזבחו/יעבדו אותי במדבר". המכה הראשונה (דם) באה על היאור שנחשב אל בעיני המצרים. כשר סקר תשע מכות אך התקשה במכת בכורות. ח"ש

ניסוי לקט בזיתים
יצרן איטלקי של מכונות לאיסוף לקט (נשר) אחרי המסיק, הגיע אלינו השבוע ביום ד' כדי להדגים את הכלים – אחד מלקט מתחת לעץ ומסדר תלוליות בין השורות, השני מעמיס למיכלים ומשם לבית הבד להפקת שמן מסוג פשוט יותר, לא שמן כתית. המכונות יישארו כאן לפרק זמן ואז יוחלט אם כדאי לרכוש אותן. להדגמה הגיעו גם אנשי מועצת הזית וכן רפול, כאורח פרטי.

גז באדמה
עבור תנור הגז החדש של המטבח, טמנו השבוע, ליד המטבח, מיכל של חב' אמישרגז. פרטים נוספים - כאשר יופעל התנור.

מי אמר שאצלנו החבר'ה לא רוצים
עשרות נרשמו להצטלם בתוכניות הטלוויזיה "מבדק" של חיים הכט, מערוץ 2. הוזמנו בני 18 – 60 ואכן מגוון הנרשמים הוא גדול. צעירים יותר וצעירים פחות לא עומדים בפני שכרון המצלמה… בהצלחה!

עובר ושב
• מאירה ארנולד חזרה לרביבים.

• נדב שפר יצא לשנת קשר.




חסר רכיב