טוּבִּי שְבָט

טוּבִּי שְבָט

               בילדותי ביישוב לא כפרי, לא קיימנו את מצוות הנטיעות. בדומה לרביבים כיום, 

קרית מוצקין כנראה כבר הייתה נטועה עוד לפני שהגענו לבית הספר העממי. במקום לטעת, 

שמחנו לצאת למשימה חשובה מאין כמוה לציונות ולגאולת הארץ: התרמנו לקרן-הקיימת לישראל ביום החג, 

שנקרא גם "יום הסרט". הקרן-הקיימת לישראל (להלן: ק.ק.ל), 

קיבלה מנדט מהעם היהודי למלא שתי משימות סופר-ציוניות:

 לרכוש קרקעות בארץ-ישראל ולייער את השטחים הלא חקלאיים ולחדש את החורש הארצישראלי, 

ששנות הכיבוש הרבות (מהרומאים ועד האנגלים) דיללו את שורותיו.

               הק.ק.ל ניכסה והפקיעה את הספק-חג-הזה, שנקרא ט"ו בשבט ושנסמך על בפסוקים היפים 

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם..." וגומר. היא גייסה את כל תלמידי בתי-הספר, 

להתרים ביום החג הזה את העם היושב בציון, לטובת משימותיה הציוניות. היום הוכרז כ"יום סרט",

 לא כי צפינו בסרטים באותו יום, אלא כי צוידנו בקופסא הכחולה, 

בסרטי נייר צרים ודקים, שעליהם הלוגו של ק.ק.ל ובסיכות הצמדה לחולצות העוברים והשבים. שמחנו על היום הזה, 

שבו המורים פטרו אותנו מהלימודים. התחלקנו לזוגות, חרשנו את רחובות הקריות,

 כשאנחנו מצמידים בסיכה (עוד לא הומצא הסרט הנדבק) את הסרט לכל עובר ושב, 

מצפים ממנו שירים תרומה וישלשל אותה לקופסה הכחולה.

               לקראת אותו יום חופשי מלימודים, למדנו בכיתה על נפלאותיה של הק.ק.ל ועל קופסתה הכחולה.

 ליד הלוח השחור, על הקיר מול פניהם של התלמידים, הייתה תלויה קופסא ובכל יום שישי שלשלנו דרך קבע כמה פרוטות. 

הקופסא הייתה עבורנו סמל ציוני ממדרגה ראשונה אף יותר מהדגל.

הדגל יועד רק לטכסים ואילו הקופסא שימשה למטרות של ממש,

 מה עוד שעליה הוטבע גם ציור הדגל מהצדדים ומפת ארץ-ישראל בחזית. ואף למדנו שיר עליה, 

מין המנון ק.קל ששרנו במלוא גרוננו לקראת יום הסרט:

אספר לך הילדה, גם לך הילד,

איך בארץ ישראל אדמה נגאלת.

פזמון:

דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב

כך נקנה אדמת העם, מצפון עד נגב.

על הקיר תלויה קופסא, היא קופסת התכלת

כל פרוטה שנכנסה – אדמה גואלת.

פזמון...

ביום ההתרמה, התחרינו זוגות-זוגות, מי ימלא את הקופסא ביותר פרוטות. 

בהתלהבות ציונית עטנו על העוברים והשבים התמימים, שנאלצו לדלות מארנקיהם את פרוטותיהם.

מאז נעלמו הפרוטות, הועם זוהרה של הק.ק.ל, בדומה להרבה סמלים ציוניים מובהקים שהתבלו ודהו. 

כנראה זו דרכו של העולם. על מה נלין? הרי גם לנו זה קורה.

                                                                                                           חג ט"ו בשבט שמח ממאירקה