|
מעלון לעלון
השער מוקדש ליום ירושלים – שיר מאת קדיה מולודובסקי ואיור של צילה בינדר, מתוך ספר שירי ירושלים של קדיה מולודובסקי.
עוד פרק מההיסטוריה של רביבים מביא עדין קוה בתחקיר היסטורי קטן על "יקר"ב" – ידידי קיבוץ רביבים בנגב.
כתבה היסטורית רצינית על ירושלים באיסלאם – כתבו ליאת יסעור וחגי רזניק.
יגאל מיכלזון, חבר גרעין לנגב א' לשעבר, כתב גם הוא מכתב נרגש בעקבות כנס הגרעינים. יגאל הוא מיוצרי ה"אפרונים" ששימשו אותנו במטע, בקטיף פירות בגובה, ועדיין משמשים בגיזום התמרים ברחבי המשק.
אהוד שביט כותב על הרצל בעקבות
ה"היפ-הופ ציוני" של הדג-נחש.
מישהו הניח בתא העלון כתבה מעיתון "במחנה", על עיר הבה"דים העומדת לקום בצומת הנגב, בהיקף רציני ביותר. לאחר שהתעניינתי במועצה, קיבלתי אישור שזה אכן עשוי להיות רציני ביותר. למרות שהעיר לא עומדת לקום מחר-מחרתיים, ראיתי טעם להביאה לעלון.
הסיפור ה"רומני" של בארי סלומון מתפתח והשבוע מופיע החלק השני. בעלונים הבאים צפויים עוד חלקים.
העלון הבא – עלון חג השבועות וחג ה – 60, יופיע בערב החג – יום ה'. העורכת – יעל פרץ. חומר יש להגיש לא יאוחר מיום שני.
שבת שלום
ויקסי
|
|
|
ירושלים באיסלאם
ידוע הדבר כי העולם האיסלאמי קושר עצמו בקשר הדוק לירושלים.
ניסינו להביא בקצרה את שאלת הקשר של אותו איסלאם
והעולם הערבי לירושלים.
ברור כי שאלה זו היא רחבה ועסקנו בכך בקיצור נמרץ ובנקודות כלליות בלבד, שמשתייכות בעיקרן להיסטוריה המוקדמת של האיסלאם.
למרות שאין איזכור מפורש בקוראן למילה ירושלים, רואים המוסלמים את ירושלים כעיר קדושה וחשובה. בקוראן, בסורה (פרק) 17 מאוזכר המסגד הקיצון (אל-אקצה) על רקע נסיעתו הלילית של מוחמד ממכה ה"איסראא" (שם עלה השמיימה על פי המסורת המוסלמית וקיבל את צו התפילה ל – 5 תפילות ביום).
כאמור, למרות שאין איזכור מפורש, מעדיפים המוסלמים לטעון כי המסגד הקיצון מצוי בירושלים ומלבד הקשר (המצומצם יחסית) של מוחמד ונבואתו לירושלים, עדיין רואים את עצמם המוסלמים כממשיכי דמויות מקראיות אחרות כמשה, דוד, שלמה וישו.
עפ"י החדית' (קובץ של מנהגים וסיפורים שנאספו בסביבת הנביא), נחשבת ירושלים כמקום הקדוש השלישי בחשיבותו מבחינת עליה לרגל לכל מוסלמי.
ידוע, כי אף ירושלים הייתה במשך זמן קצר כיוון התפילה (קיבלה) בקרב הקהילה המוסלמית המוקדמת, אך המקום הוחלף תוך שהמחקר טוען כי המטרה הייתה ליצור שוני מן היהדות וכיוון התפילה כעת הוא מכה (עיר הולדתו של מוחמד).
כל שטח הכותל המערבי והר הבית הם בבחינת מקום קדוש למוסלמים ולא רק האזור של המקדשים המוסלמים בעיר, שכן המסורת מייחסת את מסע איסראא של הנביא, את סיורו ואת קשירת הבהמה המכונפת של מוחמד (אל-בוראק), לכל האזור.
מעבר לחג', שהוא חג העלייה לרגל הגדול של האיסלאם ומטרתו – מכה, קיימת גם מצווה לעלות לרגל לירושלים ומכנים עלייה זו כ"זיארה" (ביקור).
חשוב לציין כי למרות הייחוסים והמנהגים הללו השם "ירושלים" אינו מוזכר, לא בתפילות היומיות ולא בתפילות החג.
למרות שהמסורת, כאמור, מקשרת את קדושת ירושלים עוד מתקופת מוחמד
(המאה ה - 7), מתגלה כאן פער בין מסורת זו לבין המחקר האקדמי המודרני:
המחקר מסמן כי עוד עבדול מאליק (אחד מחליפי בית אומיה, שפעל מאוחר יותר ממוחמד), שבנה בירושלים את כיפת הסלע, לא קשר את המקום לאותו "איסראא" ולעליית מוחמד לשמים, אלא בנה את הכיפה בכדי להוכיח לנוצרים שירושלים היא עיר מוסלמית.
המחקר מצביע בוודאות כי מסורת ה"איסראא" של מוחמד התפתחה רק מאוחר יותר ומ – 720 הופך האתר לקדוש (המסורת, כאמור, משמרת את קדושת המקום עוד מימי מוחמד).
אך אל לנו להתעמק רק בתקופתו של מוחמד, שכן ההיסטוריה המוסלמית הנציחה לא אחת את ירושלים כמרכזית למוסלמים:
עוד החליף מעוויה שלקח על עצמו את החליפות ולמעשה היה אבי הבית האומיי, הומלך בירושלים
ב – 660. ב – 683 עוד הרחיקו האומיים לכת והכריזו על ירושלים כיעד המועדף לעלייה לרגל, שכן רצו להפחית במרכזיותה של מכה, שהייתה נתונה בידי מורדים.
עבדול מאליק בנה, כפי שהזכרנו, ב – 691 את כיפת הסלע ואף הכריז עליה לזמן קצר (כשנה) כמחליפת הכעבה (המבנה הקדוש במכה).
אך למרות הרצף ההיסטורי, ישנן תקופות בהן ירושלים לא הייתה מרכזית, בעיקר בתקופת החליפות העבאסית (זו שהחליפה את הבית האומיי), כמעט ולא הוזכרה ירושלים ובסיס החליפות אף הועתק לבגדד. עדות לכך מהווה הארון אל ראשיד, שהיה מגדולי החליפים העבאסים ולא ביקר בירושלים אפילו פעם אחת.
מסעי הצלב הרבים שהציבו גורמים נוצרים בירושלים, עוד תרמו רבות לחשיבות, להגברת העניין ולמשמעות של מעמד ירושלים באיסלאם.
למרות החשיבות הרבה של ירושלים לאורך כל הדרך, נשמעו קולות מתוך האיסלאם עצמו אשר ביקרו את הדבקות המופרזת בירושלים.
הביקורת באה מסיבות שונות:
• הטענה כי מרכזיות ירושלים היא בבחינת העתקה מהיהודים.
• עצם העובדה שהמרכז הבירוקרטי מעולם לא היה בירושלים.
• הפחתה מקדושתן של מכה ומדינה, שהן בבחינת כור מחצבתו של הנביא.
ישנן נקודות מחקריות מרתקות נוספות שמאירות על הקשר בין ירושלים לאיסלאם:
• בכתובת של עבדול מאליק על גבי אותה כיפת סלע – מאוזכר מקום יום הדין המוסלמי כירושלים.
• במסגרת יום הדין הזה, מייחסת המסורת המוסלמית את ישיבתו של המלאך רפאל ותקיעתו בשופר, בדיוק בירושלים ואת תהליך תחיית המתים שם.
• בידי המחקר מצויים טקסטים מתוארכים מ – 690 שנמצאו בירושלים, אשר קרובים לטקסט הקוראני.
• בתעודות מזמנים שונים, המצויות בידי המחקר, מתוארת ירושלים כדגם מוקטן למכה, מה שמגביר את חשיבותה של ירושלים אך גם מגדיל את חשיבותה של מכה (שהרי כשמחקים משהו או מישהו, כך גם גדלה חשיבותו).
בכל מקרה – אם קראתם, אנו תקווה כי נהניתם ואם לא – גם לא נורא…
יום ירושלים שמח,
ליאת יסעור וחגי רזניק
|
|
|
לכבוד קיבוץ רביבים, לידי מרים, מזכירת הקיבוץ
לכבוד קיבוץ רביבים, לידי מרים, מזכירת הקיבוץ
מרים שלום,
אני אחד מאותם רבים שהגיעו לכנס הגרעינים שהתקיים לרגל חגיגות 60 שנה לעליית רביבים על הקרקע.
אני רוצה להודות לאותם אנשים שיזמו, ארגנו ובצעו כנס זה שהיה חוויה לי ומאמין שגם להרבה אחרים שהגיעו.
אני רוצה גם לציין את החומר הכתוב הנלווה שחולק שהיה אינפורמטיבי, מעניין וערוך יפה.
לדבריך בכנס, על מצבנו כיום, זה היה כנס של ישראל האחרת, או "ישראל של פעם" וטוב שיש עוד "שמורות טבע" שכאלה.
אני הגעתי לרביבים בשנת 1954, שנה לפני הגיוס, עזבתי אחרי מספר שנים, למרות שאהבתי את המקום והאנשים, לא הסתדרתי עם השיתוף המלא והמשתמע ממנו.
אני הגעתי כבר לשלב כזה בחיים שאפשר לסכם ולהשוות והתקופה של הקשר עם רביבים תיזכר כאחת מהתקופות היפות ביותר.
מקווה ומאחל ש"שמורת הטבע" רביבים
תישאר, תישמר ותתפתח לאורך שנים.
בתודה ובברכה,
יגאל מיכלזון
|
|
