אבישי ארצי

אבישי ארצי

 בן תמר אבו חצירא וראובן לנדסמן

נולדתי ב- 22/10/1928 בעיר טבריה שבגליל העליון, על שפת הכינרת, ב- ח' בחשון תרפ"ט, בביתנו חיכה כבר אחי הבכור ישעיהו. באותם זמנים, עבד אבי באזור טבריה והגליל במקצוע הטפסנות, בבניית תחנת החשמל בגשר ובמפעלים ציבוריים נוספים, ובבניית בתים.

בשנת 1933, כשהייתי בן חמש, עברנו לעיר תל אביב, בשל חוסר עבודה בטבריה ובגליל בכלל. שם שכרנו דירה בגבול יפו, ליד מסגד חסן-בק.

האוכלוסייה שם הייתה ערבית ברובה ולא היה כל כך נעים לגור שם, אם כי לנו כיהודים לא התנכלו כלל, אולי היות שהורי דוברי ערבית, שהייתה השפה המדוברת בעיר. גרנו בשכונת מחלול בצריף אותו בנה אבא מליפט (ארגז בו הביאו העולים מאירופה את חפציהם) ולמדתי בבית הספר תל נורדאו. תיכון למדתי בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

בגמר לימודי התגייסתי לעזרה להורי בכלכלת הבית בשל מצוקת עבודה במקצוע של אבא. לאחר כשנה הצטרפתי לחברי, בהכשרת מעוז א' ויצאנו למעוז חיים שבעמק בית שאן.

יחד עם חברי ההכשרה שלי לחמנו במלחמת השחרור, במסגרת הפלמ"ח, בחזיתות השונות.

אבישי הגיע לרביבים עם הכשרת מעוז א' ב- 1949. בשנת 1960 נשא את אורה ברזלי וביחד הקמנו את ביתנו ברביבים. אבישי עבד בחקלאות, היה מרכז קניות שנים רבות, אחראי על הדלק, עבד במפעל ובדגים.

 אבישי היה אב מסור לארבעת ילדיו: תמר, הדס, אביב ורן.

סב לתשעה נכדים – רז, גוני, נטע, עדי, דניאל , יובל, שני, טליה ויונתן.

כמו כן, היה ביתנו פתוח תמיד למאומצים – נרדה ארז, חגי רזניק ורבים נוספים.