18 שנה וכלום לא נשאר
או
י מכיר את כתת הדר?
ליל שבת כ"ח בתמוז תשס"ז, 13.7.2007
חג מחזור לכתת הדר
20:00 - קבלת פנים ליד האולם
21:00 - באולם, ישחקו הנערים לפנינו
חג שמח!
כיתת הדר?! רשם: נתאי פרץ
זה שלא שמעתם על להקת הנמרות זה עוד נסלח. אבל זה שאתם לא יודעים איזו כיתה זו הדר, חייב להשתנות!
זו ההצהרה החד משמעית, העולה מהראיון החגיגי שמעניקה כיתת הדר, באופן בלעדי. הראיון ניתן אחרי שהם דחו פניות מידיעות אחרונות וערוץ שתיים, לעלון רביבים, העיתון הנקרא ביותר בין משאבי שדה לצאלים.
ניצלתי הפסקה בין החזרות, עת ישבו בני הכיתה יחדיו במפגש רעים המחמם את הלב, נהנו מבריזת הערב הצוננת, וסעדו את ליבם במטעמים שהכינו הוריהם.
החלטנו יחד כי לרווחת החברים, נפסח, הפעם, על השאלות המפורסמות: "מה היית מאחל לרביבים", "מה התחביבים שלך" ו"מה המקום החביב עליך במשק", וננסה לאפיין יחדיו את הגוף האמורפי שנקרא כיתת הדר!!!1 (דניאל מסבירה כי האחד בסוף זו האצבע שהחליקה ממקש השיפט).
בני הכיתה רוצים לספר על התהליך שהם עברו יחדיו, מאז תחילת העבודה על ההצגה.
הם מעידים על עצמם: עד הריכוז הזה היינו כיתה מפורקת לחלוטין. לא עשינו כלום יחד ומה שעשינו יצא דפוק. במחנה העצמאי הלכנו לישון בשעה תשע, ואף אחד לא טרח לגנוב לנו את הדגל, שזו ממש השפלה. לא עשינו שום פשע או משהו מטורף.
בעצם אנחנו בסך הכל חבורה של חננות שהולכים לישון מוקדם ועושים בגרות מלאה.
אף פעם, למעט סביב חג המחזור, לא ישבנו יחד. רק אלה טאובה ויהודית שפר הצליחו לאסוף אותנו, כדי לעשות משהו סוף סוף. אנחנו מתכוונים לרכב על ההצלחה האדירה, ולצאת לנופשון של ארבעה ימים במרמריס שבטורקיה.
בשלב הזה של השיחה, אווירת האחדות וההרמוניה ששררה מתפוררת ומתפוגגת. חילוקי דעות חמורים מתגלעים בין האגף בכיתה שמצדד בטיולים ואטרקציות ספורט אתגרי מטורפות, לבין האגף שמצדד ברביצה ובטלה מוחלטת במלון.
על מה ההצגה, בעצם?
אהמ, שאלה מצוינת. אפשר רק לספר כי כל בני הכיתה ישירו, ישחקו ירקדו ויחקו דמויות שונות מן המשק. זו גם הזדמנות שאינה חוזרת לחברים, לראות את כל בני הכיתה יחדיו, ולברר, אחת ולתמיד, מי זו כיתת הדר!
בנקודה זו רוצה מערכת העלון להודות לחברת כיתת הדר, ירדן שחר, שסדרה והדקה במסירות רבה את כל העלונים שאתם קוראים בחודשים האחרונים, וכעת, עם הנסיעה לטורקיה, תעביר את השרביט הלאה...
אפשר לשמוע קצת על ההיסטוריה של הכיתה?
התחלנו דווקא ככיתה מאוד מגובשת. אלינור טוענת כי יציאתה ללימודים בקדמה הייתה הצעד שפירק את הכיתה. טל מטילה בכך ספק וטוענת כי הכיתה הייתה מפורקת עוד קודם.
בשלב זה זרם הזיכרונות הנוסטלגיים מציף אותנו, ועולה עובדה מפתיעה מן העבר הרחוק: קיומה של "חבורת הנמרות" המסתורית, להקה שהקימו ירדן, אלינור, ודניאל. ירדן תופפה על סירים, דניאל רקדה, ואלינור הלחינה להיטים בני אלמוות כמו:
"בחיי לא ראיתי שטן / בחיי לא ראיתי מלאך / עד שראיתי אותך.
נפגשנו בקניון, אכלנו גלידה / בטעם תות עם לימון / את אמרת לא היום ושברת את ליבי / אבל אני המשכתי לי בדרכי"
השיר הוגש בביצוע סוער של ההרכב המקורי, שהתאחד במיוחד לשם כך. הבנות חושפות שהקריירה המפוארת שלהן נקטעה באבּה, לאחר שמטפלת, שלא נחשוף את שמה, כינתה אותן: "הצעקנית, הפרחה, והאגואיסטית", בהתאמה.
בנקודה זו בריאיון מתחילים לעלות זיכרונות ילדות של טראומות כיתתיות, שאולי עדיף לחסוך מקוראי העלון הנמצאים בדיוק לפני ארוחת ערב חגיגית של יום שישי.
ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, אז צמצמתי את סבב החובה של השאלות ל:"מה התכניות לעתיד?"
גוני: שנת שירות בחווה אקולוגית במודיעין. צבא המקום עדיין לא ידוע כיוון שעדיין לא הסתיימה שרשרת הגיבושים. לאחר מכן הוא מתכוון לכבוש את העולם.
אלינור: ממשיכה ללמוד יג', במגמת מינהל משפטי. לאחר מכן, גיוס לחיל הפנתרים בצה"ל. אלינור מבטיחה שעוד נשמע עליה רבות.
רינה: הולכת למכינת "בינה" ללימודי יהדות. עדיין אין לה תכניות מגובשות לשירות הצבאי.
טל: מתגייסת לתפקיד מש"קית נפגעים ב-26 לאוגוסט.
שי: מתגייסת ב-17 לחודש בתפקיד מדריכת אב"ך, בפיקוד העורף.
הלל: שנת שירות בנוער העובד והלומד, ולאחר מכן כנראה שירות בגדוד 50 של הנח"ל.
שרית: מתגייסת בדצמבר, עדיין לא ידוע היכן תשרת.
ירדן: מתגייסת בתפקיד מפעילת האמרים בבסיס צאלים.
דניאל: מתגייסת לטירונות כלל צה"לית.
מאוחר יותר, בערב, אחרי שהסתיימו החזרות המפרכות להצגה, עברתי ליד שיכוני הצעירים וראיתי את בני הכיתה המקסימה הזו יושבים יחד ומנגנים בגיטרה. כנראה שיש אמת בטענותיהם על גיבוש כתתי.
בשעה טובה, והרבה הצלחה להם!
לכיתת הדר – בחג המחזור
בוגרים יקרים,
חלפו עברו להן 12 שנות לימוד ו-18 שנות חינוך במערכת הקיבוצית.
במשך השנים ניסינו לצייד אתכם בכל הדרוש לחיים בוגרים ועצמאיים.
אמנם לא סיימתם ללמוד את הכל, אך מעתה והלאה תהיו אתם אחראיים להמשך
התפתחותכם והשכלתכם, איש איש בדרכו הייחודית.
עתה, כאשר הגיע הזמן להיפרד, שלוחה לכם ברכתנו.
מי ייתן ותדעו למצוא את היפה והטוב בכל אשר תיפנו, שהאושר והשלווה יהיו
מנת חלקכם.
מי ייתן ותדעו לעמוד איתן מול סערות החיים, להתמודד עם הקשיים המצפים
לכם בדרך ולצאת מחוזקים מכל התמודדות.
מי ייתן ותצאו בשלום ותשובו בשלום מכל מסעותיכם ברחבי העולם ובנבכי הנפש.
מי ייתן ותראו את רביבים כביתכם לעולם, גם אם תבחרו בדרכים אחרות...
אנחנו, כדברי חליל ג'ובראן, נהיה הקשת ממנה תישלחו כחיצים בנתיבי חייכם.
נביט בכם ממריאים לגבהים ועפים למקומות אחרים.
נביט בכם פורצים דרכים חדשות, או מתקדמים בנתיבים מוכרים.
נביט בכם נושאים חלק מאיתנו לכל מקום אליו תגיעו.
נביט בכם ונדע שעשינו את חלקנו, שנתנו לכל אחד ואחת מכם את הכוח הדרוש לצעוד
בשבילי החיים.
זכרו שיש לכם בסיס איתן לצאת ממנו לעולם, אך גם כר נחיתה נוח, אליו תוכלו
לחזור תמיד.
לכם ההורים, שלוחה ברכה מיוחדת, ברכה של שותפים לדרך.
אתם מביטים היום בילדיכם אשר בגרו, נזכרים בכל שנות צמיחתם והתבגרותם
לאלו מכם שלהם ילדים במערכת החינוך, אני מאחלת שנדע להמשיך ולעבוד בשיתוף
פעולה, תוך כבוד הדדי ולמען מטרות משותפות.
בברכה, מיכל פריאל – רכזת החינוך
