הגיגי חג של אריק השפמנון הנה לפנינו המצווה הראשונה שנצטווה בה עם ישראל בהיסטוריה. הנה לפנינו קביעת אופי חג העצמאות של עמנו. כבר יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה אנו חוגגים את החג הזה באותו היום, באותה השעה וכמעט באותה הצורה. בזמן שבית המקדש היה קיים - עם קרבן הפסח, ומזמן שבעוונותינו הוא חרב, בלעדיו, תמיד נמצאים במרכז – המשפחה, הבית. אין קרבן הפסח כשאר קרבנות הציבור – אותו אוכלים בבית המקדש הפרטי שלנו, הנצחי, בבית. זהו בית המקדש שלא חרב לעולם ורק בקיומו אנו ממשיכים לשרוד. אין החינוך של ליל הסדר כבשאר הלילות. כל שנה אפשר למנות שליח וללמד את בנינו בבית הספר, אבל בלילה הזה "והגדת לבנך"". הבן שואל והאב עונה. שום שליח בעולם לא יוציא אותו ידי חובתו. אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הלילה הזה הוא ליל משפחה והוא ליל העצמאות. את חגיגות ליל עצמאותנו איננו חוגגים בכיכרות העיר ולא בפרהסיה. במרכז יום העצמאות הזה לא עומדים ראשי העם ולא מנהיגי הדור. במרכז החגיגות אבא, אמא, סבא, סבתא ובעיקר ילדינו ונכדינו. כבר שלושת אלפים ושלוש מאות שנה מתקיים יום העצמאות, בכל שנה, בכל מקום ובכל צורה, כי מדינה היא קודם כל התא המשפחתי של איש וביתו וכלל ישראל יחד.
|