מתי נוסדה רביבים?
עדין קוה
מוקדש ל-21 הראשונים
קיבוץ רביבים נוסד על ידי עולים צעירים מגרמניה,
עובדה היסטורית
שאיננה
ידועה לוותיקי רביבים, איננה מוזכרת בספרות המחקר וגם לא
באתר האינטרנט שמוקדש למורשת של עולי גרמניה.
עדכון יום הולדת.
הקדמה
קבוצת רביבים נוסדה בשנת 1938. 70 שנה מאוחר יותר –
בשנת 2008 – הביא שפר רשימה שמית של שמות חברי רביבים בשנת 1940. ברשימה מופיעים
שמות של 97 חברים. שמתי לב ש-59 מהם עלו מגרמניה. מכאן מתחיל התחקיר. הרשימה לא
היתה בארכיון רביבים. לא בגלל שנת ייסודו המאוחרת אלא מהסיבה המפתיעה שעשר(!)
השנים בהן שהו חברי רביבים בראשון לציון נמחקו מהזיכרון הקולקטיבי של הקיבוץ. לא
היה זה מקרה, אלא סוג של ענישה על התנהגות לא נורמטיבית, שיתואר בהמשך.
מגבעת ברנר לראשון לציון
ביום 4/3/1935 הגיעו 60 בני נוער לקיבוץ גבעת ברנר.
הנערים, בוגרי תנועת הבונים מגרמניה הפליגו באוניה שיצאה מנמל טריאסט שבאיטליה,
ירדו בחיפה ויצאו לגבעת ברנר שם שהו שנתיים במסגרת עליית הנוער. הנערים, בני 16-15
קבלו את השם "נוער א'" כיוון שהיתה זו חברת הנוער הראשונה בגבעת ברנר.
אנצו סרני הוביל את ההחלטה הלא קלה של
קיבוץ בן 200 חברים לקלוט ולספק עבודה ודרישות אחרות לנערים. יום הגעתה של חברת
הנוער היה יום חג בגבעת ברנר. שיא החגיגה היה במסיבה שנערכה בחדר האוכל ובה ברכו
בין היתר דוד בן-גוריון, ויוסף שפרינצק. משה שרת העביר ברכה כתובה: "הוד
מעלתו הנציב העליון ביקשני להמציא לכם את סל העוגות והמתיקות השלוח בזה – שי לילדי
הקיבוץ ולנוער הגרמני שמגיע היום". הנערים לא הבינו את הנאומים כי הם נישאו
בעברית... על חשיבות האירוע ניתן ללמוד מפרסומו כידיעה ראשית בעיתון
"דבר".
מסגרת עליית הנוער נמשכה שנתיים. הקיבוץ המאוחד החליט
להוסיף עליה שנה שלישית אך לא מצא לה מימון מהמוסדות ותוך משברים, עזיבות
והתפצלויות החברה עברה לשנת הכשרה במחנה "החוגים" ברעננה. אנשי מעוז
חיים, שהתארגנו שם לקראת התיישבות בעמק בית שאן, הפצירו בנוער להצטרף אליהם, אבל
לאחר ויכוחים החליטו חברי נוער א' להמשיך
בדרכם העצמאית וכך הגיעו לראשון לציון.
למושבה ראשל"צ הגיעו 21 בוגרי חברת הנוער והם
למעשה המייסדים של רביבים שקבלה את שמה בעת ביקורו של ברל כצנלסון בפסח כחודש לאחר
בואם. מאז ציינו בפסח את חג המשק. למרות ששהו בארץ כבר שלוש שנים התקשו הראשונים
לדבר עברית וכמובן שלא הבינו את פירוש השם רביבים... התעוררו ויכוחים סביב שפת
הדיבור ולשון הספרים בספריה. החוג החשוב בקבוצה היה חוג לעברית שניתן ע"י
מאיר איילי (גבת) שגוייס להדרכה חברתית-תרבותית. איילי עזר בכתיבת הגדת פסח
הראשונה ובהוצאת היומן. היומן, מה שאנחנו קוראים היום עלון יצא בקביעות מדי שבוע
ובעברית, הישג ששותף לו גם משה רונן ששלט בעברית.
היומן היה כלי קשר מרכזי בין חברי הקבוצה שחלקם התגייס
מיד לעבודות חוץ בסדום וב"גדר הצפון" ואחרים שרתו בצבא הבריטי. התקופה
ימי "המאורעות" והניידות בארץ קשה, טלפון לא היה והדואר לא משהו. חברים
יצאו לעזרת קרובים שכן הקבוצה לא היתה מסוגלת לעזור לאלה שרצו לשלוח מעט כסף
להוריהם שהשאירו בגרמניה (בנובמבר 1938 נכנסו לתוקפם חוקי נירנברג). ממה התפרנסה
הקבוצה? עבודות חוץ כבר הזכרתי. עיקר ההכנסות הגיעו מעבודה אצל פרדסני המושבה.
בנוסף היה משק עצמי כשהענף הבולט היה מאפיה שמכרה את תוצרתה במושבה. בראשון נוסדו
הרפת והלול שהמשכם ברביבים עד היום.
החוויה המרכזית בראשון היתה עוני גדול בגלל חוסר עבודה
(בכל הארץ), החזרת חובות לבעלים הקודמים של המחנה (שדה נחום), ולמוסדות המיישבים.
המתיישבים הצעירים קבלו סיוע מהקיבוץ
המאוחד. גבעת ברנר, בה התחנכו הראשונים, עזרה בהדרכה חקלאית ובמתנות כמו הפרה
הראשונה ולהקת העופות הראשונה. בחג המשק הראשון (פסח 1939) היו בקבוצה 74 חברים
כולל בוגרי הנוער העובד מירושלים. השתלבותם עם הייקים היתה מוצלחת ביותר. בשנה זו
גם נקלטה חברת נוער של עולי גרמניה מגבת.
הפילוג: מעבר קבוצת חברים
לאלונים
במהלך מלחמת השחרור (5/7/1948), מספר ימים לפני תום
ההפוגה הראשונה, עברה קבוצה בת 59 נפשות (16 משפחות ובהן 22 ילדים + 5 יחידים)
מרביבים לקיבוץ אלונים. "הבגידה"
שבעזיבה – כפי שכונתה על ידי הנשארים – ו"המעבר" כפי שכונה על ידי
העוברים, השאירו צלקת עמוקה ואף סיכנה את המשך קיומה של עסלוג'.
כעבור 40 שנה (1987) התקיימה שיחה בקיבוץ אלונים בה
ניסו חברי רביבים לשעבר להסביר את המהלך הדרמטי. השיחה היתה ביוזמת לילי עמית ושרה
כץ. המהלך – כפי שעולה מדבריהם – לא היה פתאומי ולווה בשיקול דעת מעמיק ובלבטים
שנמשכו שנתיים.
בשנת 1948 רביבים כבר היתה בת 10 ומספר החברים בה עמד
על 120. לדברי משה רונן, שהגיע לרביבים בשנת 1938, הסיבה העיקרית לעזיבת רביבים היתה
הכרסום באמונתם שבעסלוג' אכן יקום ישוב. החברים לא היו משוכנעים שהמוסדות מתכוונים
להקים במקום ישוב, והאמינו שיסתפקו בתחנה לתצפיות חקלאיות, אמירה פוליטית מול
ממשלת המנדט, מול הערבים ומול ועדות החקירה למיניהן שסיירו אז בארץ. למעשה לא היה
גורם שתכנן את נקודת הקבע לישוב, חקר היתכנות של
מקורות פרנסה עתידיים ובעיקר מקור מים. "הפלוגות" האחרות שהתגוררו
בראשון לציון יצאו להתיישבות אחרי שנה-שנתיים, ואילו רביבים תפקדה עדיין כפלוגה, למרות
שחלפו כבר 10 שנים מאז הקמתה. החברים הוותיקים, שעברו את גיל 30, הקימו משפחות
ונולדו ילדים רבים. אי הוודאות היתה הגורם העיקרי בהחלטה לעבור לאלונים.
לפני כחודש קראנו על לוח המודעות את התזכורת השנתית: ה' בתמוז – יום העליה
על הקרקע. 65 שנים לרביבים. הודעה זו, שנתלית כבר כמה עשורים, שגויה. לא יודעים
מתי יום ההולדת?
הכשרת שדמה הגיעה לעסלוג' בשנת 1945. הם לא עבדו ולא
חיו כלל ברביבים והרגישו אחריות רק על עסלוג'. אנשי שדמה היו צעירים בכשבע שנים
ממייסדי רביבים. הם היו רווקים צעירים, בוגרי תנועה ישראליים שלכולם היו הורים
בארץ. לעומתם חלק מאנשי רביבים היו נשואים ואף הורים לילדים. רובם היו עולים חדשים
ללא קרובי משפחה בארץ. מאז בוא השדמאים, ובעיקר בתקופת מלחמת השחרור נוצר נתק בין
עסלוג' לרביבים. תשעת החברים שנפלו במלחמה הגבירו את הנתק בין שני האתרים. למרות
התנגדות ראשונה של התנועה, זו אשרה לבסוף את המעבר לאלונים. הנותרים בעסלוג' קבלו
את המהלך כנטישה. בסיום מלחמת השחרור נשארו בעסלוג' 15 חברים. הם הטילו את האשמה
על מצב המשק בעוברים לראשון. שנים רבות היה נתק ואף גילויי איבה למבקרים המעטים
מבין המייסדים שהגיעו לביקורים בנגב. 15 הנותרים בנגב נסחו מעין אולטימאטום לתנועה
שהישוב עומד להיעזב והתוצאה המהירה היתה שהכשרת מעוז א' (80 חברים!) הגיעה לכאן
בינואר 1949.
הפיוס ביובל
רביבים מציינת מדי שנה את יום העלייה על הקרקע בתאריך
שגוי: ה' בתמוז. התאריך הנכון הוא ד' תמוז יום פטירתו של משה ליבר שעל שמו באר
משה. בחודש יולי שנת 2008 מלאו 70 שנה
להקמת הישוב בראשון לציון. ברביבים יום זה לא צויין, לא בהרמת כוסית שהחיינו, לא
באזכור ביומן ואפילו לא
במודעה על לוח המודעות. בשנים הראשונות היה בהגדה של
פסח קטע קצר על ייסוד רביבים בראשל"צ, שכן פסח קרוב לתאריך. כיום תאריך זה
אינו מהווה חלק מהמורשת של רביבים ולמעשה אינו קיים בתודעה. מענין שגם בספרות
המחקרית אין זכר לתקופה זו בה הקימו צעירים בני 18, חסרי כל נסיון, ישוב חדש. כך
חולפת לה התהילה...
אסיים בנימה מפוייסת יותר. במלאת 50 שנה לעליית רביבים על הקרקע התרחש הפיוס בין
העוזבים לפני ובמהלך מלחמת השחרור לאלונים ולמקומות אחרים בארץ לבין הנשארים
ברביבים. במסגרת אירועי היובל התקיים אירוע מרשים שתחילתו בנגב והמשכו
בראשון, ב"פסטיבל" בן יומיים
בחסות העירייה. ביום הראשון שחזרו צעירי רביבים את ה"מחנה" של הקבוצה.
ביום השני יצאו מרביבים לראשון לציון ששה אוטובוסים עמוסי חברים ואורחים. הוותיקים
הגיעו לרביבים ערב קודם, התארחו בבתי החברים, סיירו בקיבוץ, בנקודה הישנה,
בארכיון, בחדר ההנצחה ובענפי המשק.
אורי אפשטיין, ממייסדי רביבים בראשון לציון, מסכם את
המפגש המרגש ביומן קיבוצו אלונים. הוא מספר שהאירוח התחיל אצל השיח' אעודה – ידיד
ותיק של רביבים – בשגב שלום. על כבש מבושל בסגנון בדואי הועלו זכרונות והוחלפו
חוויות. לאחר מכן סיירו בפארק גולדה ובאזור רביבים.
מאמר זה הוא תמצית של חוברת שנכתבה בסיוע הארכיון ונתן
סלע בן ה-90 מאלונים. ניתן לקבלה בספריה, לרוכשה במצפה או לקרוא בגוגל: להקליק "רביבים
נוסדה עדין קוה".