עלון 2503

ענף החזון\ נתאי פרץ

ראיון עם לבנה צחור, המרכז הטרי של ענף המזון. 

 זרקתי ללבנה על הדרך, שהייתי רוצה לשמוע כיצד נערך ענף המזון לחג הפסח. הוא הזמין אותי לשיחה במשרדו שבענף המזון. השיחה התגלגלה, והנה התוצאה לפניכם...

מתי התחלת לעבוד בענף המזון?

אני בענף המזון מאז יולי השנה – בפועל כבר 4 חודשים בתפקיד המנהל, ותשעה חודשים בענף. לא מתחרט לרגע.

 איך האינטראקציה עם החברים?

באופן כללי האינטראקציה עם החברים כרגע לא מסודרת. זה רק על בסיס מי שניגש אלי ואומר. כדי לטפל בעניין בקרוב תושם תיבת פניות עם דף מסודר, כדי שאני אהיה יותר נגיש. אני מקבל פידבקים שברובם הם הערות לגבי חוסרים, אי נוחות כזאת או אחרת. חלקם הקטן זה מחמאות. חסר לי הקשר הישיר עם הסועדים, כי בסך הכל אני פה בשביל שלהם יהיה טוב. לכן בעתיד יהיה סקר דומה לזה שנעשה בכולבולית, בנוסף על תיבת הפניות.

 עוד דבר שמאד משמעותי בעבודה שלי הוא הקשר עם התורנים. ענף המזון נותן שלוש ארוחות ביום לאורך כל השנה, מה שהופך את התלות שלנו בעובדי שבת למוחלטת. בתוך המנגנון הזה של עובדי שבת עובדים אצלנו סך הכל בענף המזון בערך 55 עובדי שבת. מתוך הרשימה הזו כל הזמן יוצאים אנשים, ולא תמיד נכנסים חדשים באותו הקצב. זה משאיר המון התמודדות שלי עם כוח אדם לשבתות. פה יש לי פניה לציבור – אם יש מי שיש באפשרותו להצטרף למעגל הזה – אז אני אשמח מאד לשמוע מזה.

מה החזון שלך לענף המזון?

התפקיד שלי מוגדר לשלוש שנים. אני שואף להשתפר בכל הפרמטרים של עבודתי: חסכון בכסף, שירות, איכות ומגוון המזון, וחווית האכילה בחדר האוכל כולה. הייתי רוצה למשל לשפר את חזות אולם האכילה. בנוסף לכך אני מעוניין ליצור בתוך המערכת שלנו את היכולת להסעיד כמה שיותר אנשים לא

מהקיבוץ, כדי למנף את המטבח והצוות הקיים להכנסה נוספת לקהילה. זו כמובן מטרה לטווח ארוך, ולא לשנה הראשונה.

כיצד שומרים על האיזון בין הכיס לקיבה? בין מזון בריא לענף מאוזן כלכלית?

יש מורכבות בגלל המתח בין הצורך למכור ולשמור על איזון כלכלי, לבין הגשת מזון בריא. יש לנו אחריות גדולה מאד למה שהציבור אוכל. בין השאר אוכלים פה המון ילדים שלהוריהם אין ממש פיקוח על כל מה שהם אוכלים. וחשוב לנו שהם יאכלו בריא וטוב. מצד שני מנות תעשייתיות ומוצרים מוכנים, כגון עוגות ופחיות, הן יותר קלות להכנה, וקלות למכירה. בנוסף יש דרישה גדולה של הקהל לאוכל המעובד הזה, ואני רוצה לתת שירות לציבור שדורש. כך שהנושא מאד מורכב לכאן ולכאן, בסך הכול האוכל המבושל פה הוא מאד בריא.

 נו, אז עכשיו הגיע תור השאלה שעבורה הגעתי. איך התארגנתם לפסח?

מה שמיוחד בעבודה לקראת פסח זה שהארוחה מתומחרת רק בדיעבד, וכמות הסועדים לא ברורה עד לרגע האחרון. לכן יש לעבוד מדויק, כי המנות ארוזות , וחלק מהמנות שיישארו פשוט יזרקו.

 זה היה מלחיץ כי זו פעם ראשונה שאני מכין את הפסח בענף המזון. בנוסף  עשינו מנות ממתכונים חדשים. הודות לעבודה של צוות המטבח שבמקביל להכנות המורכבות לסדר עבד על האוכל הרגיל, כולל הכנות לשני סופי שבוע ואוכל כשר לפסח שגם הוא מוכן לא לפי המתכונים הרגילים. והתוצאה בסופו של דבר הייתה מצוינת.

תודה גדולה לחני, שהשאירה לי סיכומים מפורטים של סדרי הפסח בשנים הקודמות. הסיכומים הללו אפשרו לי להיערך למשימה לוגיסטית לא פשוטה. בסך הכל ההערכות שלנו הייתה טובה. בסיכומו של עניין אפשר לומר כי מהתגובות שקיבלתי אני מתרשם שהציבור נהנה מן האוכל.

ומשהו בנימה אישית לסיום?

אוכל הוא אמנם עניין אמוציונאלי מאד אצל הרבה אנשים. באופן אישי אני טיפוס יותר שכלתני, ולכן זה יוצר איזה דיסוננס בעבודה, כי לעיתים פונים אלי אנשים נרגשים עם תלונות או בקשות. אני שומע ומבטיח לטפל, כי זה באמת חשוב בעיני, רק שאני לא חווה את תחושת הדחיפות הרגשית שבדבר.

מצד שני זה נותן לי יתרון בעבודה מלחיצה בה אני שומר על קור רוח. אני רוצה להתנצל מראש אם המענה שלי לאנשים יראה קר לעיתים, אבל זה לא נובע מחוסר אכפתיות, אלא מהתייחסות עניינית לעבודתי.

מפקד אוכלוסין:

משפחת אללוף, קיבוץ רביבים\ נחמן גלבוע

(מתוך: "הדף הירוק" 7.4.2009)

משתתפים: לינור (32), שלומי (36), רני (שנתיים ותשעה חודשים), יהלי-מרדכי (תשעה חודשים). וגם החתולה, פלין (4), בצבעי טריקולור, והכלבה, זיגי (2.5), לברדורית בהירה.

מעגלי חיים: במסגרת עבודתה של לינור ככתבת טלוויזיה בדרום, היא נוגעת במעגלי חיים. את אחד הימים שלפני פסח היא פתחה בגן ילדים ירוק בדימונה, וסיימה בביקור בבית התמחוי של העיר.

הקומתיים: בתי קומתיים. בכל בית ארבע דירות, שהורחבו עם השנים. הבתים נבנו לוותיקי הקיבוץ, וכיום הם משמשמים כבתי מעבר למשפחות צעירות. בקיץ דיירי השכונה מבלים על הדשאים עד השעות המאוחרות ("בעוד שבועיים אנחנו עוברים לבית קבע בשכונה חדשה").

דיסקים בשפע: אחד הדברים הבולטים בסלון הבית (שטח הבית 65 מ"ר) הוא הכוננית המשופעת בדיסקים, הניצבת ליד מערכת הסטריאו ("הדיסקים הם מרכיב חשוב בחיינו"). בסלון פזורים גם פסלים אפריקניים, שנאספו על ידי לינור, ועל הקירות תלויות כרזות מהופעות ("הסגנון שלנו זה מה שחמים ונעים"). מזכרות נוספות מחו"ל הן השטיח מדרום אמריקה, התלוי על הקיר, ותמונה מעץ ששלומי הביא מהודו. החדר מותאם לילדים: מעט רהיטים, שטיח והרבה צעצועים.

פרנסה: לינור עובדת ברשות השידור ככתבת של המהדורה המקומית בדרום הארץ ("האזור שלי הוא מאשדוד ועד אילת. זאת עבודה מאוד מאתגרת. אני מאתרת את האייטמים ובונה את הכתבות שיהיו מעניינות לעין הצופה"). שלומי עובד ברפת רביבים כאחראי על ההזנה ("אני עושה את זה באהבה ובהנאה. אנחנו נחשבים לאחת הרפתות הגדולות בארץ, ונמצאים בין המקומות הראשונים בייצור חלב").

הכשרה: לינור הייתה צלמת צבאית, והיא בוגרת מגמת לימודי קולנוע במכללת ספיר. שלומי למד במדרשת רופין הנדסאות רפת.

רייטינג: התגובות על הכתבות של לינור הן מיידיות. אנשים רואים אותה בחצר הקיבוץ ומדברים על הכתבה ("העליתי את הרייטינג של ערוץ 1 ברביבים").

השורשים שלה: הוריה של לינור, שושנה (56) ודוד (57) אוחנה, היא ילידת הארץ והוא יליד מרוקו שעלה ארצה בגיל שש וגר בדימונה, הכירו כששושנה למדה בסמינר לגננות בדימונה, ונשארו לגור בעיר. שושנה עובדת כגננת, ודוד כיועץ השקעות בבנק הפועלים. ללינור יש אח ושתי אחיות: מאירי (28) בדימונה, רעות (25) בניו יורק, עדן (18) חיילת בחיל אוויר.

השורשים שלו: הוריו של שלומי, טובה (62) ומרדכי ז"ל אללוף, היא ילידת פולין והוא יליד טורקיה, נפגשו בבת ים והחליטו להקים את ביתם בנס ציונה. לפני עשר שנים הם עברו לראשון לציון, וזמן קצר לאחר מכן נפטר מרדכי. טובה היא מזכירת לשכה במכון וולקני, מרדכי היה נגר ולאחר מכן דוור. לשלומי יש אחות, שרי (42), בראשל"צ.

סגירת מעגל: שלומי הגיע לרביבים בגיל 18, במסגרת גרעין נח"ל של הנוער העובד. לאחר מספר שנים יצא לטיול הגדול במזרח, שנמשך שנה וחצי, וכשחזר לארץ עבד ברפת בנצר סירני במשך חצי שנה. כשהחליט למצוא מקום לבנות בו את ביתו, היה ברור לו שזה יהיה ברביבים.

הניצוץ: היא עבדה בכפר הנופש ברתמים, שהיה אז קיבוץ צעיר בחסות רביבים. הוא חזר לקיבוץ לאחר הטיול הגדול. זוג שכנים שלו, שהיו חברים שלה, עשו את השידוך ביניהם. ערב אחד הוא התלווה אליהם, כשהם ביקרו אותה ברתמים ("ומייד נוצר הניצוץ").

תחת החופה: בקיץ 2005, בחוות הרועים באזור לכיש.

האללופים הצעירים: רני ("בהודית זה נסיכה") מתחנכת בגן חרוב אצל הגננת אירה ("מושא להערצה"), אוהבת ספרים, אוהבת לשיר, עצמאית. יהלי-מרדכי מתחנך בבית התינוקות "שושן", אצל המטפלת המיתולוגית רחל צחור, ילד מקסים, שקט וחייכן.

קניות: ב

כלבולית בקיבוץ ובבאר שבע.

בילויים: מסעדות, סרטים, הצגות באולם האזורי, ערבי תרבות בקיבוץ.

שמרטפות: בנות צעירות מהקיבוץ, קרובי משפחה במידת האפשר (לינור: "אחותי, עדן, הייתה קופצת מדימונה, אבל עכשיו היא בצבא").

מאכלים: עוגות, עוגיות, מאפים, סלט, ספגטי (שלומי: "לינור אופה ואני משמין").

הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ רביבים הוא קיבוץ שיתופי. שלומי: "החוסן הכלכלי של רביבים הוא טוב, ובהתאם לזה גם המצב החברתי. כרגע נושא ההפרטה לא עומד אצלנו על הפרק". לינור: "הייתי מנחה במפגשים שנועדו לבדוק את הלך הרוח הציבורי, והחברים לא העלו את נושא ההפרטות והשכר הדיפרנציאלי. האנשים מאוד מרוצים מהמצב כפי שהוא היום".

גאוות יחידה: שלומי: "יש גאוות יחידה. קיבוץ ותיק, מראשוני המצפים בנגב, שאנשים אוהבים לחיות בו". מצב כלכלי: סביר ("מסתדרים עם מה שיש").

עושה להם את היום: זמן איכות עם הילדים.

טוב להם בקיבוץ (ציון מ1-10-): לינור ושלומי – "מאז שנולדו הילדים: 10".