קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון 2576

29/09/2010
עלון 2576
מעלון לעלון

             מעלון לעלון

דוא"ל של העלון: alon.revivim@gmail.com  העורך: מאירקה לוין

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

השער הסתווי, המלנכולי (שומעים את קולה של אילנית?) מוקדש לשיר שכתבה רחל שפירא והתפרסם בקובץ היפה

'כמו צמח בר'. רביב בן עמי יפרסם מעתה, כל שבוע, פסוק שבועי מהתנ"ך עם פרושי המילים הקשות (ללא חתימתו).

זהו – היה לנו 'לפני החגים', היו לנו החגים עצמם ועכשיו אנחנו ב'אחרי החגים' –

 חוזרים לשגרת העלון הרגילה וחלוקתו בימי ששי.

                                                                                                                          חג שמח, מאירקה

שמחת תורה

שמחת תורה

 

 

ארועי סיום קריאת התורה ותחילת הקריאה מחדש, חלים בחג שני של סוכות –  חג שמחת תורה.

לעומת החג הראשון, בו חוגגים את אסיף פירות העונה החקלאית (שלפעמים היתה טובה ולפעמים פחות),

בחג שמחת תורה אנו מוצאים רק שמחה

נטו –  שמחה על ספר הספרים שנפלה בזכותו של

עם ישראל. היצירה הדתית והספרותית הגדולה  מחולקת לפרשיות כמספר  השבועות בשנה כל אחת כ'פרשת השבוע'.

תינוקות של בית רבן ודגלים בידיהם מתלקטים מסביב ליהודים זקנים וקשישים המשתובבים יחד עמהם.

בשמחת תורה מרשה לעצמו גם היהודי הזקן, הבר אוריאן, להשתובב בחברת הילדים.

בשירים ובמחולות עוברת תהלוכה נהדרת  זו ונמשכת עד לבית הכנסת ושם רוקד כל הקהל.

 לא ניכר שוע ודל, גברים ונשים יחד. (כן, הותר לנשים לרקוד ולנשק את ספר התורה

 בעזרת הגברים באופן יוצא דופן), וכולם שרים:

 

שישו ושמחו בשמחת תורה

כי טוב סחרה מכל סחורה

ותנו כבוד לתורה

מפז ומפנינים יקרה

                                                          הרב י.ל. כהן מימון.

 

זו תורה וזה שכרה?

זו תורה וזה שכרה?

בגליון 'הדף הירוק', האחרון הופיעה רשימה מעניינת שכתב יואב איתן מקבוצת יבנה.

הרעיון המרכזי לעיוננו הוא זה:

התורה מתנגדת, כן, מתנגדת לתפיסת השוויון בין בני האדם ומכירה בשוויון רק בפני האלוהים והחוק.

 החוטאים הגדולים ביותר, אנשי סדום, נהגו להשוות את  אורכם של בני האדם:

 "מיטה היתה לאנשי סדום ועליה השכיבו את האורחים. את הארוך קיצרו ואת הקצר מתחו". (סנהדרין ק"ט).

ועוד נכתב בתלמוד בבלי (שבת קי"ט): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו  קטן וגדול והיה העם – ככהן".

כאמור, פרוש מענין שמגייס את התורה ופרשנותה לטעונים "למה צריך לפרק את הקיבוץ".

פסוק שבועי

                          פסוק שבועי

ספר משלי:

כה, יא: תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַלֿֿאָפְנָיו:

טו, כג: שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵהֿֿפִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַהֿֿטּוֹב:

בְּמַשְׂכִּיּוֹת: "בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף (מש' כח, יא) – קישוטים מכוירים." מנחם-צבי קדרי, מילון העברית המקראית,

אוניברסיטת בר-אילן, גרפית בע"מ, ירושלים, 2006, ע' 675.

דָּבָר דָּבֻר עַלֿֿאָפְנָיו: "דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו - ‏[על-פי משלי כה יא] ‏דבר סדור, מפורט וברור." יעקב שויקה,

רב מילים המילון השלם עברי עברי, סטימצקי/ המרכז לטכנולוגיה חינוכית/ ידיעות אחרונות וספרי חמד,

 ישראל, 1997, כרך ד-ז, ע' 300.

כותב: שלמה מלך ישראל 928-967 לפנה"ס.

סוכת דוד לא נפלה
חסר רכיב