חתנים, כלות ותמונת הכלולות
התערוכה, שתמונותיה החלו להיאסף לפני חודשים רבים, נתלתה במבוא האולם.
ביום שישי 20.7, תיפתח התערוכה בשעה 19.00, עד לסיום מסיבת חג המשק.
למחרת, בשבת, תהיה התערוכה פתוחה בין השעות 13.00-12.00.
תודה לכל החברים שהביאו את תמונותיהם וצרפו ניואנס אישי שלהם לתמונת כלולות קולקטיבית, שהיא רב-דורית, מגוונת בצבעיה ורבת פנים.
תודה מיוחדת לויקסי, שהשלים מתוך אוסף פרטי, את מלאי ההזמנות לחתונות, שניתנו על-ידי החברים.
ולטל יצחקי, שסייעה בעיבוד כמה מן התמונות וההזמנות לחתונות.
חג שמח, רפי ומאשה
64 שנים לרביבים
חמישים שנים איתך אני, רביבים.
יש בך אורות וצללים, שמחה וצער, ילדות, נעורים וזקנה. בריאות וחולי.
יש בך חברה שוקקת ומגוונת ובדידות אנושית. לידות ומיתות, פריחות וקמילה, זריחות ושקיעות – יש בך רביבים.
כל אשר יש במקום של חיים עלי אדמות.
אנשים בך חיים, ישנם בתים, שבילים, חלונות, מפעלים, שדות וסדנאות.
היית למקום צומח ומתפתח, מקום שמשתנה כל הזמן, כמו החיים.
מקום שבו צומחת החיטה ויש בו מקום לתורה.
חמישים שנים איתך אני, רביבים.
כאדם, תמונת נוף מולדתי אני – עברתי פה את שנות חיי. ילדתי פה את ילדי והם גדלו ובגרו בך.
מתבגרת אני איתך, רביבים.
אני מרגישה אותך רביבים כישות של חיים, שיש לה את גורלה שלה, את תבניתה, את אופייה ודמותה.
את פני ילדייך אני אוהבת והם משקפים בשבילי את פניהם של ילדי העולם – את מתבגרייך אני מלווה חרש והם משקפים בשביליאת המתבגרים בעולם.
מרביבים הקטנה, מלאת פרחים וירק, מחלוני, אני נושמת תפילה אל פניה של האנושות – מכאן אבקש את השלום בארצי, את שובו של החייל אל ביתו.
אני יודעת, רביבים, אינך מושלמת, אך אפשר לנסות, שוב ושוב, לתקן במודעות.
לא נוכל לתקן את העולם, קצרה היד והנשמה ואין בנו כוחות אינסופיים, אך בצעדים קטנים, אולי בתוך עצמנו, נוכל תיקון לתקן ומשהו צנוע בסביבתנו הקרובה.
רביבים, את ישות של החיטה וההגות, של כלכלה ותרבות, נפש האדמה והמהות, את ובך נפש הגורל.
אנו מתבגרים, נפשנו מתבגרת, להבין את מציאות חיינו, וגם מעט לזכור את קורי החלום.
רביבים את קלסתר פנינו והיותנו.
את לא מושלמת, אך נוכל ללכת בדרך התיקון, האמון, ההקשבה והסליחה, החברות והערבות.
יש ואני שומעת אנשים אומרים בעצב:
"רביבים זה לא מה שהיה, איש איש לעצמו".
נכון, הנחל שוטף וזורם כל הזמן.
דבר אינו כשהיה. דברים הרבה משתנים, הכל סביבנו עובר שינויים – בארץ, בעולם, ביקום ובתוכנו פנימה, פיזית ורוחנית.
משהו בישות שלך רביבים, בלב ליבך תמיד מתקיים, ישנו הקוד הסודי שלך, הד.נ.א שלך, שעובר מדור לדור, כחברה, כקהילה, כתובנות עמוקות וכיחידים.
רביבים, מקום קטן – גדול באמצע העולם, בלב היקום. עם אנשים וילדים, שבילים, שדות, גגות ועננים.
מקום של חיים רבים, של שמחה ועצב, עשייה ויצירה.
רביבים, ביום חג לך אברכך: היי כמעיין מפכה ומתחדש תמיד. אברכך בבריאות הקהילה
ובבריאות חברייך וילדייך והאנשים החיים בך.
שהכל ימשיך, הזריחות והשקיעות, הסתיו והאביב ויופייך כיופיו של הפרח.
המעשים והמחשבות, האמון, ההקשבה והמודעות – שתשרה הברכה בעמל חברייך.
