קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון מס' 2379 16.02.07

23/02/2007
 

עלון קיבוץ רביבים
עלון מס' 2379

 תאריך   16/02/07

עלון כקובץ PDF
עלון כקובץ WORD
תמונות מסיבת ותיקים והוצאה ספר על הצנחנים

אין להשתמש בחומר מתוך עלון רביבים לצורך פרסום באמצעי התקשורת.

 לקבלת אישור יש להתקשר למזכיר קיבוץ רביבים טל' 08-6562587.


הוצאה אינטרנטית  מנשה לוי

 

הודעה על הוצאת עלון לרשת קוראים המבקשים לקבל הודעה  עם הכנסת עלון

לרשת מתבקשים לשלוח הודעה עם כתובת ה EMAIL  שלהם  לכתובת   ml33@netvision.net.il


מעלון לעלון

דוא"ל של העלון: alon.revivim@gmail.com  העורך: נתאי פרץ

-----------------------------------------------------------

בשער - לכבוד יום האהבה, אותו ציינו השבוע, איור של אמנון ברזילי.

בשלושים ליעל פרץ ז"ל, דליה כהן על המפגש המיוחד שלה אתה.

בפעם הראשונה בעלון קיבוצי, ראיון עם תרנגולת מהלול, סודות מנבכי אחד

המקומות השמורים ביותר. הביא לדפוס: ויקטור פריאל.

מהמסיבה השנתית - המסורתית של המבוגרים, שהתקיימה בשבת האחרונה,

אנו מביאים את דבריה של רונית יצחקי, המניעה, יחד עם מדלן, את גלגלי

הפרויקט הנפלא.      

מי שנשאר מתוח בשבוע שעבר, יכול להירגע - השבוע מתפרסם חלק ב'

של רשימתו של אמנון ליבנה: "טיול מתחת ל – 0".

סיגל בן לולו חונכת פינת מתכונים חדשה. הציבור מוזמן לקרוא, לבשל,

לאכול ולדווח לסיגל או למערכת העלון...

דיווח על פעילות התנועה הקיבוצית- מסתבר שעדיין קיים דבר כזה.

רשמים מערב "נשר" – הביא מאירקה.

חילופי מכתבים בין שמוליק ריפמן, יו"ר המועצה, לבין מנכ"ל הרכבת.

                                                                                                שבת שלום, נתאי

 

 

 


            ביום ד' 21.2.07, בשעה 21.00, באולם,

                                    הצגת תיאטרון "גשר", "ווריאציות לתיאטרון ותזמורת".

 

                                    מסע מוסיקלי, שכולו חגיגה של צבעים, דרמה וקולות, בלוויית תזמורת חיה.

                                    שירים שמספרים סיפור, שירים על החיים ברוסיה, שירי אהבה ופולקלור,

                                    שירי משוררים, שירי צוענים ורומנסות, שירים שלכולם מכנה משותף אחד –

                                    כולם נולדו ברוסיה, כמו חלק לא קטן מאנשי תיאטרון "גשר".

                                    הצצה אל מאחורי השירים והמשוררים, הסיפורים הקטנים, ההיסטוריה,

                                    ההומור, העצב, השובבות והפיוט.

 


במלאת שלושים לפטירתה של יעל פרץ ז"ל

 

י ע ל,

 


יעל, מה אגיד, מי את, מי היית?

לכל אחד יעל של הנשמה שלו. סך הנשמות נאספו, נארגו וביטאו אותך בנשמת הקהילה.

במחשבה של הנשמה שלי, היית מאוד משמעותית בקהילה שלנו.

עץ שתול, שורשיו באדמת כפרנו ונופו נוגע מעלה, מעלה אל העננים, אל זריחת החמה, אל השמים הפרושים מעל חיינו.

אהבתי אותך אהבה חרישית, מתנגנת תמיד, באשר ראיתיך, באשר כתבת, באשר קראת בחגים.

כאשר נפגשנו בשבילים, כאשר הגית וביטאת את מחשבותייך – סבלות האנשים גרמו לך כאב פיזי ממש.

עוולות גרמו לך צער גדול. היית נשמה מיוחדת. ביקשת לתקן דברים בסביבתך.

היית בעיני אשה יפה בדרכה – שיער מקורזל, עיניים בירוק, פנים חכמות. אהבתי כאשר ענדת מעט עדיים. יפית אז שבעתיים. כאשר לבשת בגדי חג ומועד, יפית עד מאוד.

היית אשה נערה. אשה נערית עם בשלות הרגש, הניסיון והמחשבה.

לפני זמן לא רב, באתי אל ביתכם, שלך ושל יחיא, להתייעץ איתך בנושא משפחתי, לשמוע ממך הקשבה ותבונת הלב. ואכן יצאתי מביתך מחוזקת יותר ובהקלה.

ביום שישי האחרון שלך, יצא לי לפגוש אותך, אחרי זמן רב מאוד שלא נפגשנו. כל כך שמחתי לראותך, המילים החמות, ההתעניינות. היית יפה מתמיד. הרגשתי שוב את אהבתי לך, המתנגנת בתוכי כמנגינת תקווה ויופי.

היינו כל כך שונות את ואני , ולכן כל כך אהבתי לפגוש אותך, ללמוד, להבין, להשתנות.

יעל, לא הרגשתי, לא הבנתי שזו פרידה לתמיד.

נכון, יעל, החיים, לכאורה, נמשכים, זורמים מביאים איתם תנועה, גלים, אדוות, חולות וצדפים.

אני חושבת עלייך הרבה יום, יום. ויש לי שאלות. מתקשה להבין, להשלים, לקבל.

 

יעל, מה אגיד, מה היית, מי היית, כי לכל אחד יש את יעל של הנשמה שלו. גם עכשיו את איתי ויש בי עצב כזה, עצב מלא אהבה, חמלה ותפילה.

מלא תודה על כל מי שהיית בשבילי, בשבילנו כחברה, בשביל משפחתך, בשביל התודעה שלנו בחיים.

החיים, לכאורה, נמשכים, אבל איתך, גם אם באופנים אחרים.

האם ידעת, יעל, בחייך, את האהבה אליך, את ההוקרה, את יופייך ויפי מעשייך על פני האדמה?

היית פרח בגננו. לפעמים פרחת, לפעמים קיפלת עלעלים.

הנדע נתיב הגורלות, מסתרי החיים והמוות?

הנדע דרכך הלאה – גם בתוך נפשנו?

 

יעל, נפרדת בשקט כזה, עם הפילוסופיה החכמה של החיים שלך, עם היותך אדם-אשה, עם מעוף הציפור של כנפייך, עם הענווה שהייתה בך.

נפרדת בשקט כזה, יחד עם נפילת העלים בערב של חורף.

אני מתגעגעת אליך מאוד, אל מה שלא יהיה יותר, אל חיינו איתך.

ומשהו כל כך נתייתם.

              דליה  כהן                                                                                                                                                    


"אפרוחי רביבים" מדווחים:

 

שלום חברים,

 

עקב האירועים האחרונים עם הפזורה הבדואית בגבול המזרחי באזור המכונה שטח ג',

חשבנו לנכון לשגר את נציג המערכת כדי לראיין אחת התושבות, שלא מכבר עברו אלינו מהצפון.

 

אני מעביר את זכות הדיבור לקשבנו מנחם עוף-מאכר:

 


"כן, כאמור אני עומד כאן מול שערי שטח ג' הנעולים.  כוחותינו נמצאים ממש בתוך המתחם המכונה שטח ג'.  עוד מעט יבואו לקראתי ויאפשרו לי לראיין את אחת הדיירות הקבועות במקום. כמובן שאדרש לעבור בדיקה ביטחונית, כולל מקלחת. בחזרה אליך למוקד".

 

"שוב מדווח מנחם עוף-מאכר, ממתחם שטח ג'. אני עומד קרוב מאוד לקו הגבול. יש כאן גדר תיל ושוחה חפורה לעומק רב, כנראה למנוע אפשרות של חדירה. הבנתי שיש במקום גם שומר קבוע.

הנה אנחנו נכנסים לאחד הבתים המשותפים, אני רואה כאן המולה רבה.

 

"גברתי! גברתי! שמי מנחם.  יש לך רגע זמן?"

 

"אני ממש ממהרת, אם אפסיד את התור שלי לחלוקת המזון אשאר רעבה עד מחר בבוקר!"

לאחר שעה קלה שוב הצלחתי לפגוש את אותה העלמה. יש לציין שהיא נראית יותר רגועה, לבושה בגלימה לבנה ומלאת סקרנות.

"ובכן עלמתי איך קוראים לך ואולי תספרי לקהל המאזינים שלנו קצת פרטים לגבי ישיבתך כאן, בדרום?"

"שמי תרני רוס. אני באה ממשפחה מפורסמת ורבת דורות. אני בת לשבט ROC. הוריי היגרו מסקוטלנד לפני שנתיים וסבי וסבתי ממשפחות אצולה ממש. אני עצמי בקעתי באזור חדרה, באוגוסט האחרון.

התחנכתי והתחסנתי בפנימית "אלונים" תחת השגחה של צוות מחנכים מהשורה המובילה בארץ.

עברתי בחינות בגרות בהצלחה ואני וחברותי נתבשרנו שפנינו לרביבים וניסע רק כשנגיע לגיל עשרים ושתיים וחצי (שבועות כמובן)."

 

"האם ידעת לקראת מה את באה? מה מחכה לך כאן מבחינת עבודה ומבחינה חברתית?"

"נו טוב, כל הבנות יודעות שמחכה לנו ליל כלולות ודירות לזוגות צעירים. בעצם אתה יודע מנחם, שלפי הנהלים בשבט שלנו, היות ואנחנו סוציאליסטיות, אנחנו מתחלקות בין הבנים, בערך עשר בנות לכל בן.  למען האמת, קלטתי בזווית העין בחור מאד מרשים. אני מקווה להיות בקבוצה שלו.

הנה תראה אותו! גבוה, חזק, יש לו בלורית אדומה ורגליים חזקות, ממש חתיך בעיני!":

לרגע היא פונה עם עין אחת הצידה, מנקרת פעם ופעמיים ברפד, כמעט מסמיקה ואומרת בשקט.

"אני חושבת שקוראים לו דיק האדום. אני רואה את הרגליים החזקות שלו ואני ממש נמסה!

הדירות שקבלנו נחשבות לפאר היצירה מתוצרת ונקומטיק. הביאו לנו אותן במיוחד מחו"ל.

שים לב למרפסת הקדמית, לכניסה המפוארת, למשטחי הרביצה הנעימים. אלו נקראים, אם לא ידעת, קינים קהילתיים. תענוג ממש!"

 


"מתנות יש?"

"מתנות אתה שואל? לא ראית את סט כלי האוכל? צלחות פלסטיק מתכווננות מתוצרת רוקסל!

דע  לך שזה יצרן נחשב מאד!  ועוד כלי שתייה מתוצרת הארץ... מפלסאון!

יש להם אפילו תו תקן!

ראית את מערכת מיזוג האוויר?

אלו תנאים שהמחזורים הקודמים רק יכלו לחלום עליהם!"

 

"תרני, מה בקשר לעבודה?"

"אנחנו קבלנו תפקיד מאד אחראי.  בשרשרת יצור המזון אנחנו ממש עומדות בחזית! קוראים לנו אמהות מטילות. תפקידנו להטיל ביצי רבייה, וכמה שיותר! המחנכים אימנו אותנו לקראת האפשרות של הטלת יותר  מ-165 ביצים בתקופת חיינו. הם קוראים לזה ביצי רבייה למשוכנת. אולי זה בגלל השיכון החדש, אני לא יודעת. אומרים שהבכירות שבינינו יגיעו ויעברו את ה-170 ביצה. אני מאד מקווה שזאת תהיה תרומתי."

"תודה לך גברת תרני. אין לי אלא לאחל לך הצלחה ופרנסה טובה ואריכות ימים. אני מקווה שמצאת את אהבת חייך. איך קוראים לו?  אני מבין שהברכה המקובלת אצלכם בשבט היא - עד מאה ו.. לא, טעיתי!  עד ארבע מאות וחמישים – ימים כמובן.

כן, אני בדרכי החוצה לאחר הביקור המרתק. שוב מקלחת, גדר תיל ושערים. 

בחזרה אליכם מהגבול, מדווח מנחם עוף-מאכר".

 

                            אולפני אפרוחי רביבים, ויקטור 


דברים במסיבת הוותיקים

 

מדלן ואני שותפות לחוויה שלא הרבה זוכים לה - להקים תחום פעילות חדש ברביבים.

אמנם תחום חדש, אבל כזה שהיה כאן תמיד, שזכה לנגיעות כאלה ואחרות,

שרק חיכה שמישהו יבוא ויאסוף אותו ליצירת תמונה שלמה:

 

è     צרכים של חברים וניסיונות לתת מענים.

è     קהילה ש"יושבת" על בסיס ערכי איתן ומחפשת את הדרך להוקיר את ותיקיה.

è     רצון כנה של מה שנקרא "הקיבוץ", לבנות  ולבסס חברה רב-דורית הנותנת מקום
של כבוד לצעירים ומבוגרים כאחד.

è     נכונות של הרבה אנשים טובים להתגייס ולתת מעצמם.

 

ולנו - מדלן ואני -  שזה עתה באנו, נשאר רק להקשיב היטב לצרכים, לקשור את החוטים,

להגדיר ולהבהיר מטרות, אמצעים  ודרכים להשגתן, להגדיר גם כמה גבולות וסייגים

חסר רכיב