קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

alon2370

28/07/2006

עלון קיבוץ רביבים
עלון מס' 2370

 תאריך   28/07/06

עלון כקובץ WORD

אין להשתמש בחומר מתוך עלון רביבים לצורך פרסום באמצעי התקשורת.

 לקבלת אישור יש להתקשר למזכיר קיבוץ רביבים טל' 08-6562587.


הוצאה אינטרנטית  מנשה לוי ml3@netvision.net.il

 

הודעה על הוצאת עלון לרשת קוראים המבקשים לקבל הודעה  עם הכנסת עלון

לרשת מתבקשים לשלוח הודעה עם כתובת ה EMAIL  שלהם  לכתובת   ml3@netvision.net.il


מצפור יעקב יוגב

מעלון לעלון

דוא"ל של העלון: arevivim@hotmail.co.il עורך: עודד גולן
--------------------------------------------------------

ü                  בשער – מדברי שמוליק ר' בטקס הסרת הלוט

             ממצבת ההנצחה בפארק גולדה.

ü                  מדברי אורי יוגב בטקס.

ü                  "הלכתי, ראיתי" – עדין.

ü                  מחזונם של ההולכים מאיתנו – ניצה לבבי.

ü                  המצע של המועמד למזכיר - חגי רזניק.

ü                  מבט על רביבים במלאת לה  63 – אלי ישראלי.

ü                  קול מהמרכול – אילנה בניה.

ü                  משולחנה של אורית נוקד.

ü                  דיווחים מוועדת בנים.

ü                  חדשות מהגזרה – ניני כפיר.

ü                  סיכום חג המשק – רוחל'ה שחר.

ü                  שאילתות ועניינים, הודעות וחמורים.

                                                                 שבת שלום!

מזל טוב!

לחוגגים יום הולדת השבוע

עדי בניה, יום ו' 28.7

אריה גרין, יום א' 30.7

אביטל ימין, יום א' 30.7

סיגל בן לולו, יום ג' 1.8

שרון פליישמן, יום ה' 3.8

 

 

בגלל הרוח

 

לכאן, בדיוק בשעה זו, הגענו בטיול האחרון שלנו

והבטנו על חגיגות יובל המועצה...

לעמוד כאן בתצפית הנפלאה הזאת ולהרגיש את הרוח,

גורם לי לזכור את אבא – יענקל'ה – עיוני!!!

 

חשובה לנו הנקודה הזאת לבוא ולהיזכר, קצת להתחבר לרוח שלו,

אשר נשבה תמיד קדימה לכל הכיוונים.

רוח של אופטימיות, תמימות, חלומות ועשייה.

 

תודה מקרב לב על הקמת הפינה כאן, למועצה האזורית רמת נגב,

שמוליק ושאול, ולקרן הקיימת לישראל, אבינועם אלון ועמי אוליאל.

אתם מהגופים היחידים בישראל שעדיין עושים דברים מתוך אמונה

ברוח הציונית והחלוצית.

                                                                   בשם משפחת יוגב – אורי


הלכתי, ראיתי

ביקור בשטח  אסור

לפני זמן מה ביקש ממני אחד ממנהלי הלול רשות לעקור שני עצים גדולים בשטח א'. הודיתי על המחמאה והשבתי שלמרות השנים הרבות שהייתי מנהל השטח אין לי אמירה בנושא ושיחליטו בלעדי. האמת, בהליכותי סביב הקיבוץ אני מסתקרן לא פעם להיכנס לשטח א' (צמוד לרפת) של הלול  ולראות מה חדש.  השבוע ניצלתי את קשרי ומימשתי את סקרנותי. ביקרתי בשטח וגם אספתי ביצים באחד הלולים, יעני לא רק אורח.

לא מיותר לציין שהכניסה כרוכה במקלחת. מבנה המקלחת אסטטי והמקלחת נעימה, רק בחירת בגד מתאים למידות העובד נשארה בעייתית כמו אז...

עם כניסתי לאיסוף חזר אלי ניחוח הזבל, זר לא יבין זאת… לא אספתי ביצים בארבע השנים האחרונות אבל הביצים אותן ביצים, שיטת האיסוף אותה שיטה וכן גם התרנגולים עדיין תוקפים את העובדים. סוג העובדים השתנה: ביבי הצליח להכריח את הישראלים לעבור לעבודות פשוטות. בעבר הלא רחוק כל האוספים היו תאילנדים. עתה נותר אחד והאחרים ישראלים: חלקם מגיעים מירוחם ואחרים גרים ברביבים. בתוך הלול פגשתי את חברי משכבר, וכאן טמון סוד ההצלחה של הענף: בצוות נוצר שילוב של ותיקים שמתמידים עשרות שנים, וחברים חדשים, שכירים ותאילנדים.

 

האוסף מסדר את הביצים על מגשי המדגרה. המלוכלכות מופרדות ועוברות ניקוי בתוך שטח הלול. החידוש העיקרי: לא מכבר הושלם הצינון של שני לולים נוספים ועתה כל המבנים מצוננים. לעופות ולעובדים – ינעם.

                                                                                                                                                       עדין


מחזונם של ההולכים מאיתנו


במלאת 45 שנה לקיבוץ רביבים מציין דן חולתי "ממרחק של ארבעים וחמש שנים  רואים בעליל כי פריצת המצפים לנגב הייתה בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה"  ההכרה של המוסדות המיישבים בצורך הבלתי נמנע להכשיר את חלק הארי של הארץ להתיישבות, היא ששלחה ותמכה בקבוצת הצעירים במהלך התיישבותם בנגב.

אולם אנחנו תוהים ושואלים מה היה סוד כוחם של ראשוני רביבים? מהיכן שאבו את העוצמות הנדרשות  להתמודד מול המדבר ותנאיו הקשים, להכניע אותו, ולהפיח בו חיים.

הם היו מודעים לקשיים.

עם תום חמש שנים (בראשון לציון) על סף העלייה על הקרקע, ברביבים, כתב אלכסנדר סנד "עומדים אנו על סף התיישבות. המאמץ שיידרש מכל אחד מאיתנו יהיה הרבה יותר מכל מה שנדרש עד עכשיו" ("במעלה" 21.5.1943)

ממרחק שנים רבות  מרשה לעצמו  יואל דה מלאך לספר בפומבי על רגעים קשים כאלה:
בית השיטה ראשית 1947 "נכנסנו אריה יחיאלי ואני לחדר אוכל, מואר וחגיגי. באמצע האולם החלו לרקוד נערים חמודים ונערות יפות.. אלה הסתכלו בעיניים של אלה ושיקפו במבטם את שמחת החיים כפי שרק בני נוער יכולים לבטא. לפתע בפעם הראשונה הבנתי מה גודל הקורבן שאנו מקריבים בעסלוג'...

חיים רחוקים, מנותקים מהעולם, בקבוצה קטנה וסגורה של צעירים, כמעט כולם בנים, ללא מוסיקה, ללא מחול, ללא פלירט, ללא מין, שקועים רק בבניה ובעבודה... (טיוטה מתוך: מגבעות טוסקנה למישורי המדבר).

את המעשה עשו אנשים מתוך תחושה של שליחות. אברהם קלוסקי: "מעטים אנו אך שליחיו  של מחנה גדול לא נבחרים  ולא מיוחדים, לנו יש דרך רעיון  תנופה – ובהם כוחנו" (דברים בחג המים 1955). 

מקור כוחו של כושי היו שנות ילדותו - "עליית היטלר לשלטון, עזיבת הבית בגיל מוקדם השפיעו על כל חיי וגרמו להתבגרות מוקדמת ולקיחת אחריות..."

סוד כוחם מתמצה בשורה שכתבה רות יוגב לזכרו של יענקל'ה יוגב "איש ענק לא רק בגופו, לא רק ברוחו, אלא בעיקר ביכולת הסחיפה שלו 'אחרי'.

האמונה בכוח המעשה חזקה אותם ברגעים קשים.

טובה דרור כתבה ביומנה עם סיומה של מלחמת העצמאות "וכך נפתח הפתח לתקוות הגדולות שלי: כאן יהיה משק ושדות ירוקים סביב" (יומן מלחמה 26.12.1948).        

וכך נזכור אותם ......

                        דבריה של ניצה בחג המשק


 

לשחף חכלילי

עם הגיוס לצה"ל

מלוות אותך ברכות הבית

חסר רכיב