|
יואל דה מלאך 5.8.1924 – 22.1.2006 |
אבא, הנה הלכת מאיתנו. שוב לא יבוא המנחם המשפחתי שכך כונית, או כינית את עצמך וינחם אותנו על הקטנות והטפשיות כמו אז, בשעות בכי בילדות. מילים לא יכולות להסביר אבא, וכל נגיעה שלהן משאירה ריקנות, אבל אי אפשר להפסיק לנסות. ולהגיד שהיית אוהב אדם ואוהב מדבר, איש אמת, וחזון והתמדה. איש קורן. לדעת שמעתה נאחז בזכרונות, ולא נראה בהם שיירים, אלא רגעי חסד. ונגלגל אותם בידיים כפנינים יקרות, ונזכור את השעות והרגעים ונשאל מה היית אומר אילו וניקח אותך עמנו בדרכים וננסה למלא את החלל שנותר באהבתך שתישאר עמנו. נעמי דה מלאך | 
