קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון2296

06/01/2005
עלון קיבוץ רביבים מס' 2296
מתאריך 06/01/05

העלון כקובץ word
העלון כקובץ WORD
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
 השער מוקדש להפרטת המזון, במלאת שבוע להפעלתה.
 כתבתו של עדין: הפרטת המזון – ההיסטוריה.
 מגש הכסף – עודד גולן נפגש עם קרולין, ושמע מפיה על... ההפרטה.
 ועוד בנושא ההפרטה – בעין מחייכת מעלוני קיבוצים שעברו זאת.
 מפנקסו של הרב"ש – אמנון ליבנה.
 על כפר הנופש האפריקאי שמעתי מרודני הירש.
 "רסיסי רביב" – מדורו של מאירקה.
 תגובתו של גיל רביב על סגירת דלתות הסכר לכוון תעלת ההטיה.
 תשובתה של רובי לשאילתה של אריק אפרים.
 ישי בן עמי - על מחשבים, אחריות, תיקונים וכל היתר.
 זהו העלון האחרון שבעריכתי. דברי פרידה כאן למטה...
שבת שלום,
ויקסי

עם פרידה
הגיעה העת להיפרד. קרוב ל - 400 עלונים במשך קרוב ל 9 שנים, ברציפות כמעט כל שבוע,
עשייה שוחקת מאוד.
כל השנים חיפשתי שותף צעיר שיביא רוח צעירה לעלון או לפחות יביא את דברם של הצעירים,
ולא כל כך הצלחתי בזאת. לכן כשעלתה הצעה לעורך צעיר, הגעתי למסקנה המתבקשת,
לסיים את עשייתי בעלון ולהעביר את שרביט העריכה לעודד גולן.
לפני שנים רבות כתבתי בעבודת גמר בנושא: "מסיבת ליל-השבת בקיבוץ רביבים, כמוקד הפעילות התרבותית בשנים 1959 – 1980", את המשפט הבא: "סוף השבוע של רביבים מגיע וצועד על
שתי רגליים: על העלון ועל מסיבת ליל- השבת. כאשר אחד מהם צולע או אינו מתפקד כראוי,
סוף השבוע או השבת של רביבים כולה צולעת". הדברים נכתבו לפני כ 25 שנים ואולי נכונים במידה מסוימת גם היום.
כ - 30 שנים תרמתי לאחת משתי הרגליים – 17 שנים בתרבות ו 13 בעלון.
כל השנים היו לי שותפים לעשיית העלון. בקדנציה הזאת, התנדבנו, נעמי הרדוף ואני, לאחר שרביבים הייתה חצי שנה ללא עלון. נעמי עבדה איתי במשך ארבע שנים – בשיתוף טוב ובהבנה. בארבע השנים האחרונות הייתה יעל איל השותפה הנאמנה, בעצה ובלבטים רבים, בעזרה בשמירת האתיקה הרביבימית, אבל בראש וראשונה בעיצוב העלון שלנו.
יעל אוהבת את העיסוק בעלון ומשקיעה בו רבות, הרבה תודות לה מעומק ליבי.
ולעודד איחולי הצלחה. יעל נשארת בעשיית העלון ותוכל לעזור לך רבות.
לסיום עצה חשובה – לדעתי, המשימה החשובה היא להוציא עלון כל שבוע - יותר קטן או יותר גדול, יהיו טובים ויותר טובים. אז - חזק ואמץ!
ויקסי



לויקסי,
זכיתי לעסוק, אתך ביחד, ביצירת אחד מעמודי התווך של הקהילה שלנו.
לאורך כל השנים מהווה העלון שלנו חלק משמעותי בחיי הקהילה וחשיבותו הינה בלתי מעורערת מבחינות רבות – אינפורמציה, ראי להלכי הרוח, סקירת כל תחומי חיינו והאירועים השונים, בשמחה וגם בעצב, במה לביטוי יוצרים בתוכנו ועוד.
אתה עיתונאי בדם ועשית את העלון, לא רק כך וכך שנים, אלא כל יום ויום יותר מ 24 שעות ביממה.
אחת ההוכחות לכך הייתה בעת מחלתך, כשאושפזת, והיה ברור לך שאתה ממשיך לערוך
את העלון גם מתוך בית החולים...
העלון בעריכתך היה ביטוי להולם החיים של קהילתנו ואתה השתדלת, ואני חושבת שגם בהצלחה לא מבוטלת, להביא אל דפיו את כל הזוויות ואת כל הלכי הרוח.

כחבר לעבודה מצאתי בך אדם שיודע לעבוד בשיתוף מלא, לפרגן, לעודד ול...פנק.
התרגלתי לנכונותך למלא כל בקשה שלי לעזרה ולא חשוב באיזה לחץ אתה נמצא – מטרת העל היא ליצור את התנאים כדי שהעלון יופיע בצורה הטובה ביותר.
אני מרגישה שעכשיו, עם מסירת העלון לידיו של עודד, אתה חש כאותו הורה שילדו בגר ויש לתת לו את ברכת הדרך ולהאמין שילך בדרך הנכונה.
בוודאי קשה להיפרד, אבל אני בטוחה שתמצא את הדרך להמשיך ולתרום לעלון עצמו, ולקהילה באופנים נוספים.
מאחלת לך בריאות טובה ועוד ימים רבים של עשייה מבורכת.
תודה היא מילה קטנה וגם גדולה...
אז תודה לך ויקסי על הכל! תבורך.
יעל איל


הפרטת מזון – ההיסטוריה
מן המפורסמות הוא שברביבים תהליכי שינוי מתנהלים באיטיות מופתית. יתרונו של אופן התנהלות זה הוא בשיתוף והקשבה לדעות שונות, ובעיקר – מסייע בקבלת החלטה נכונה. בדרך כלל – בעבר – הביצוע היה עם מעט תקלות אם כי לווה באיחור שגרם נזק. חשבתי שהיום זו הזדמנות להשקיף לאחור על ארבע השנים בהן רחש התהליך.

ינואר 2001 – הוקם צוות אד הוק לענף המזון
הצוות, בריכוז שמוליק ריפמן, הוקם בעקבות משבר בצוות העובדים ובניהול הענף. האקונום היה ארנון שחר. כפיתרון למשבר, הצוות הציע לבחור באחת מהחלופות: הכנסת חברת קייטרינג, העסקת חברה קבלנית להפעלת הענף ע"י שכירים וחברים, בחירת מנהל מקומי חדש שיעבוד עם שכירים וחברים. התפוקה המעשית של הצוות הייתה כניסתה לניהול של קרולין שעד אז רכזה את המרכולית.

נובמבר 2002 – צוות לבחינת הפרטת המזון
המזכירות מחליטה על הקמת צוות לבחינת הפרטה בענף המזון. שמוליק ריפמן ריכז את הצוות ומאוחר יותר החליפה אותו קרולין.
הצוות עבד כשנה בליווי צביקה מזרחי (גליל-ים), מהמכון לייעוץ ארגוני, שהפריט כבר 120 חדרי אוכל.
במרץ 2003 הצוות מחליט פה אחד על פתיחת תהליך להפרטת המזון.
במקביל החלה פעילות של "הצוות לשיפור ענף המזון" שהוקם ביוזמת פאולו וחברים שלא מהממסד.

נובמבר 2003 – פרסום החוברת הסגולה
עם סיום עבודתו הצוות חילק לחברים "חוברת סגולה" בה פורטו ההצעות להפרטה על פני 22 עמודים, סיכום עבודתו במשך כשנה. הסברים לחוברת נתנו באסיפה רבת משתתפים בתאריך 8/11/03. הצוות מסכם את הסיבות להצעתו
לעבור להפרטת מזון:
• הגדלת חופש הפרט שיחליט על סדר העדיפויות של השימוש בתקציביו.
• המעבר לארוחת ערב משפחתית לא לווה בתקצוב מתאים וההוצאה על מזון מכבידה על המשפחות.
• רצון להגיע לשליטה על מי שאינם חברים ואוכלים בח"א, יותר ממחצית האוכלים בצהרים.
• שליטה בהוצאות הענף.
• שיפור המזון.
• צריכה בלתי סבירה של "החופשי".

מעניין שפרט לסעיף האחרון אין החיסכון של רביבים מוצג כמטרה של ההפרטה. שיווק ההפרטה לא הצליח להזים תדמית זו שנוצרה אצל חלק מהציבור.
לאחר פרסום החוברת הסגולה התקיימו: מפגשים במועדון, הרצאות, שאלות ותשובות לדוגמא בעלון, סיורים בקיבוצים ובעיקר ביד מרדכי. ללא היענות מי יודע מה. חוגי דיון בהשתתפות חברים רבים התקיימו בנובמבר 2003. פרוטוקולים מפורטים נשמרו. התוצאה העיקרית העלאת יום הכלכלה בשקל – 14.1 כולל אירוח.

החלטה על הפרטה
בסוף ינואר 2004 הוחלט בקלפי ברוב של 68% (הצביעו 285 חברים) על הפרטת המזון ברביבים. לאחר ההכרעה התהליך נעצר למספר חודשים היות שלא נמצא מנהל לענף לא מהחברים ולא מהמרואיינים החיצוניים.
משנכנס חנן פליישמן לריכוז ח"א קרולין הסכימה לקחת על עצמה את קידום התהליך בליווי והדרכה של שפרה שכטר מרכזת ענף המזון של יד מרדכי.

בנובמבר הורחבה מעט המרכולית ובדצמבר התחלנו לראות את הציוד החדש בחדר האוכל.
ביום ראשון 2/1/2005 התחלנו לשלם על המזון. בפברואר נראה תוספות בתקציב…
שיהיה בהצלחה.
עדין
שיר אחרון של סעודה
שיר אחרון של סעודה

בקיבוץ רביבים יש מבשלים ומבשלות
הפעם סעודה אחרונה מגוונת.
הרבה תודות על זה החלום
שנקרא בית לתפארת.



הבית שלי שהרבה מסובין
בית שלנו שכולל גם אותי.
זהו שיר אחרי סעודה
COOL כמה זה טוב.

תודה לקרולין ולאלה שתרמו לסעודה זו.

אסנת ודניאל
מגש הכסף
כולם מדברים על זה, נסערים, מתווכחים, כועסים, מקשיבים מה חדש. אסון הצונמי? מה פתאום!
זה בכלל שייך לאנקדוטות מזג האוויר, לנו יש סערה משלנו – הפרטת המזון!
יצאתי אל השטח לבדוק מה נשמע, לשמוע מה יש לאנשים לספר, וגם לאכול מהרבה אמוציות באוויר, חסידי ההפרטה חוטפים להם משהו בשקית ונעלמים כל אחד לדרכו, והבמה נשארת למתנגדי ההפרטה, שממשיכים לפקוד את חדר האוכל, מתקבצים סביב שולחנות, ובשעה שהאוכל כבר עולה כסף, בוחרים להעסיק את פיותיהם בעיקר בדיבורים (שזה עשרה אחוז מילות קישור ותשעים אחוז מילות קיטור). פה ושם נשאר איזה סועד שקט בפינת השולחן וכשמופנים אליו המבטים המשתוממים ("מה אין לו שום דבר רע להגיד על ההפרטה?") מסתבר שהברנש פשוט עסוק בבחינה מחודשת של מיקום הנקודה העשרונית באחד הסעיפים בקבלה שבידו.
אחרי שבועות אחדים שבהם מערך ההגשה עבר הרבה שינויים (עד שלפעמים גם שולחנות חדר האוכל האלכסוניים נראו פתאום כאי של יציבות) נדמה שהדברים מתחילים למצוא את מקומם. כמות הסועדים, מרגע שההפרטה קיבלה תוקף מעשי, ירדה מאוד ומקלה על העומס שהצטבר פה ושם בתקופת "ההרצה על יבש". האוכלים מתחילים להתרגל לרעיון שאת גביעי הפלסטיק הלבנים והקטנים במקרר, שפעם נדרשו למלא אחרי שיחה עם דר' ג'ורג'י, צריך הפעם לרוקן. השקיות בפחים מרגישות בודדות, פעם היה להן אוכל בשפע והיום רק כמה מפיות, אפילו שוטף הכלים מביט בתימהון: "רגע 'הנקיים' יוצאים מהצד הנכון?". עדיין יש קצת תור בקופות, פה ושם בעיות, אבל ככל שעוברים הימים נדמה שהפרטת המזון זאת כבר שגרת חיים.
  

קרוליין, שבראש ענף המזון, עסוקה מאוד בימים אלה, אך בכל זאת הסכימה להשיב לכמה משאלותי.

האם החלק הקשה בתהליך כבר מאחוריכם? ומאחורינו?
ההפרטה היא תהליך ארוך מאוד ומאמצים רבים הושקעו עד לרגע קבלת ההחלטה לפני כשנה. אני מרגישה שיש הרבה התנגדויות, אבל רוב האנשים קיבלו והשלימו עם העניין ויש גם שחיכו לזה מאוד



והם מרוצים שזה סוף סוף קרה. נראה לי שתוך כמה חודשים נושא הפרטת המזון ירד לגמרי מראש סדר היום וכבר בשבועות הקרובים הרוחות יירגעו.

האם בפועל התרחשו הדברים אחרת ממה שחשבת שיקרה?
גם ברמת קבלת ההחלטות וגם בציבור יש המון קושי לבצע שינוי – קושי גדול בהרבה ממה שציפיתי. במעבר להפרטה יש המון אנשים וגורמים שמעורבים בעשייה, ודבר תלוי בדבר, כך שברגע שיש עיכוב בתחום מסוים זה עוצר הרבה תחומים אחרים. היו בודדים שלא שיתפו פעולה בכוונה אבל היו הרבה דברים שפשוט לא התבצעו בזמן ולא תמיד היה תאום מספיק טוב בין כל הגורמים.

האם בתקופת המעבר להפרטה הרגשת שיש צוות וגיבוי רחב שעומד מאחורייך, או שלפעמים הרגשת בודדה בחזית?
היה צוות הפרטה והרגשתי שבהחלט היה עם מי להתייעץ ועם מי לעבוד, הצוות סיים את תפקידו אחרי שהתקבלה ההחלטה על ההפרטה ועכשיו נבחרה הנהלה שתפקח ותדון בעניינים עקרוניים. אבל דווקא בחודשים האחרונים, חודשי המעבר לביצוע, לא פעלו הגופים האלה. בתקופה הזאת הרגשתי שאורית לצידי כל הזמן – וזה היה מאוד חשוב בשבילי.
נעזרתי מאוד בשיפרה מיד- מרדכי ששימשה כיועצת לתהליך. מטבע הדברים אני זאת שנמצאת בחדר האוכל ועיקר הטענות והכעס הופנו כלפיי וזה לא תמיד נעים, בעיקר הדרך שחלק מהאנשים בוחרים להעיר את הערותיהם. צוות הענף מורכב בעיקר משכירים, שעושים עבודה טובה, אבל בסוף יום העבודה הולכים הביתה ולכן טוב שהיה בצוות גם חבר משק כמו חנן שהמחויבות שלו למקום גדולה יותר. מי שהצטרפה לאחרונה ועוזרת לי המון, מגדילה ראש, ומשקיעה את כל כולה – זאת נורית, אז תודה!


אנחנו חשופים בעיקר למה שקורה במערך ההגשה, איזה שינויים קורים במטבח?
השינוי הוא בתפיסה שעלינו לבשל מה שאנשים רוצים לאכול ולא מה שאני חושבת שכדאי, וגם לנו הצוות לוקח זמן להסתגל לשינוי. המטבח נערך להכין מגוון הרבה יותר גדול של אוכל, בכמויות יותר קט�
חסר רכיב