|
עלון קיבוץ רביבים מס' 2272
מתאריך 02/07/04
|
|
|
|
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
|
|
|
|
מעלון לעלון
המחזור ה – 30 ברביבים – כיתת "חבצלת", מסיים את לימודיו ויוצא למסע אל החיים הבוגרים. מסלול הלימודים הפורמלי, שהחל בשנת 1992, מגיע הערב לסיומו החגיגי. נצטרף כולנו לבוגרים ומשפחותיהם ונשתתף בשמחתם. בהצלחה!
את השער המוקדש לסיום לימודי המחזור ציירה מורן כהן . תודה למורן!
החלק הראשון של העלון מוקדש לאותו נושא. על בוגרי כיתת "חבצלת" כתבו וגם ראיינו – תומר פריאל וחגי רזניק.
משפחת טל ורודני הירש חיים בינינו כבר כשלוש שנים. רודני עוסק בהקמת כפר נופש אקולוגי באזורנו. ניתאי פרץ פגש אותו ושמע על הכפר וכן על הרגשת המשפחה בתוכנו. בהמשך, עם התקדמות הקמת הכפר, נשמע עוד פרטים על כך.
רחל סבוראי תורמת אף היא לשיח בנושא נחשים ועקרבים, מזווית הראיה שלה.
שבת שלום,
ויקסי
|
|
|
ברכה לדפנה ניני וחן
לדפנה, ניני וחן כפיר,
למרתה ואבינועם קליינפלד
ולכל משפחת קליינפלד
מזל טוב!
להצטרפות הבת-האחות-הנכדה גילי
|
|
|
חג מחזור "חבצלת" – הערב, ליל שבת 2.7.04
20.00 – קבלת פנים על הגרנוליט, מול האולם.
20.45 – מופע – "טיפות המים הקלות".
על המופע:
ד"ר רורי וסוסו הנאמן יוצאים למשימה במדבר הרחוק.
בדרכם הם פוגשים בשבט נידח המכנה את עצמו "טיפות המים הקלות".
רורי נשאר עם השבט וחוקר את מנהגיו המוזרים, דרכי קבלת ההחלטות
ואת השינויים שכופה רוח הזמן על מנהגי השבט העתיקים.
כתבו: חגי רזניק ועודד גולן.
עיבוד:סמדר יסעור ובני כיתת חבצלת.
בימוי: סמדר יסעור.
כולם מוזמנים!
|
|
|
מוקדש באהבה לבני המחזור -
בהצלחה!
הגיע היום.
אתה יוצא למקומות נפלאים!
אז שלום.
עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש
תמצא את הדרך שלך,
אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן.
חוץ מ... אם אתה לא.
לפעמים אתה לא.
מצטער לספר, האמת היא פשוטה,
נתקלים, נכשלים,
לפעמים גם אתה.
כשאתה בצרה
לא נעים בכלל.
לצאת מצרה
זה לא כל כך קל.
תצליח? נכון?
תצליח! נכון!
תשעים ותשעה אחוז ביטחון.
ילד, אתה עוד תזיז הרים.
מתוך "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים",
מאת ד"ר סוס
|
|
|
לבנות ובני חבצלת היקרים,
לבנות ובני חבצלת היקרים,
אנו, כבני אדם, גדלים ומתפתחים, מסמנים לנו מספר תחנות בחיים - מלידה עד זיקנה.
התחנה שאתם נמצאים בה היום אינה דווקא המשמעותית במקורות ובתרבות היהודית.
אולם –
דווקא תחנה זו היא אחת המשמעותיות בחייכם כבני קיבוץ – זוהי תחילתה של העצמאות והבגרות האמיתית.
היציאה מן הבית וההתנסות בחברה חדשה (בצבא או בשנת שירות) עוזרת, מפתחת ומאיצה את צמיחת האני הפנימי של כל אחת ואחד מכם.
מאחלת לכם ולמשפחותיכם הרבה הצלחה בדרך בה תבחרו ותלכו.
שתמשיכו לראות ברביבים בית ירוק בתוך המדבר.
צאו כל אחת ואחד למסע העצמי שלכם , וחזרו בוגרים, חזקים ונבונים.
בשם בית רביבים, אוהבת נגה
|
|
|
ברכה
"ותפרח כחבצלת..."
כך הטביעו על חולצות בר המצווה שלהם המדריכים פלג וחגי לפני חמש שנים.
וכך אכן קרה. כמו נבואה מן האגדות – חמישה עשר נערים ונערות לתפארת, שמסיימים היום פרק של חינוך.
|
|
|
כיתת חבצלת
כיתה של חבצלות פורחות, שעומדת עכשיו מילימטרים לפני קו הסיום, או אם חושבים על זה עוד קצת, אז לפני קו זינוק – קו שהוא לא פחות משמעותי מזה שרק סיימו כרגע.
כי ידוע, שאין מה לעשות – לטוב ולרע – אצלנו בישראל המשחק ברור. רק גומרים בית ספר וכבר הולכים לשרת את הציבור: מי לשנת שירות ומי לצבא ההגנה לישראל!
אנו גאים בכם – עשו את מלאכתכם בברכה, אבל בינתיים לא תימנעו מלספר לקהילת רביבים על העבר בקצרה, ועל פלאות העתיד בקרוב.
או במילים אחרות – נגמרו לי הבלבולים המליציים ותומר פשוט סינג'ר אותי (מונח בעייתי לסקטורים הבוגרים – סינג'ר: העביד קלות, שלח למשימה שאיננה כה נוראה אך מציקה מבחינת לוח הזמנים שלה...) לכתוב עליכם כמה מילים. אז הנה זה לפניכם:
דור אפרים – מה יש לדבר, בחור כארז. דוריס התותח כמו שהוא מכונה בחבר'ה. תמיד מבסוט, אין לו תלונות ואין אויבים. מבסוט מכולם וכולם ממנו. חתיך אמיתי. סיים את אשל הנשיא במגמת חקלאות ויתגייס לשירות קרבי כמה שיותר בנובמבר הקרוב.
עירית רוזנטל – עיריתי, עיריתי... מה נגיד – חכמה, יפה ומה לא?! מסיימת את אשל הנשיא. השקיעה בלימודים והולכת להקשיב בשירותה הצבאי לאחרים – כמש"קית ת"ש פנתרית. קורס הכשרה מקדים והופה לשיבוץ...
אורי בן יוסף – אורי הוא איש עבודה. מדבר לעניין ולא סתם שטויות. רציני, אחראי וחרוץ מאין כמוהו. נראה לא פעם בנעלי עבודה, שוכב עם אבא מתחת למכונית במוסך – ובקרבוראטור הוא לא פחות תותח. לאחר בית הספר וחג המחזור, יתגייס אורי, כנראה, לשריון.
טל גולדמן – סייס, ברמן וצ'יף אמיתי. בחור עם סטייל רציני. השקעה אצלו זה בדם. תמיד ייכנס חזק לכל עניין. למד עם אלי התותח בכיתה ולגולני "אימפריה" מתגייס עתה.
אלי חזקיהו – ילד מקסים, מצחיק את החבר'ה ויש עם מי לדבר. הוא בנה חדר לתפארת מדינת ישראל. יתגייס לשירות קרבי ומשמעותי. למד עם טל שנים בכיתה וגם בנה לשניהם ערסל סמוך לבקתה. אז קבלו אותו - אלי (השועל) חזקיהו.
ליאת יסעור – חרוצה וחתיכה רצינית. למדה 5 יחידות ערבית ואולי תצטרף לכוחות השו...שו... הישראלים. בכל נושא מעמיקה ושואלת, ילדה חזקה ומקורות לא נופלת (עץ וברזל). מבסוטה היום, מבסוטה מחר – אך חוסו עלי, כי לכתוב לי נגמר.
נועה ישראלי – קולנוענית אמיתית. עשתה סרטים לתפארת במגמת הקולנוע באשל הנשיא (אפילו אני הצטלמתי אצלה פעם בסרטון שהקרינו באיזה ערוץ סרטי סטודנטים). תמיד כשמדברים איתה היא מגיבה כמו בוגרת, אינטליגנטית ואף פעם לא משתוללת. הולכת לצבא בנובמבר – מש"קית הוראה.
מורן כהן –אין לה מושג מה היא תעשה בצבא, אבל כל תפקיד היא תיקח בשמחה. גם היא יפה, רגועה ושקטה ואנשי סודה מכירים את נפלאות לבה. ציור שלה, יום אחד, יישלח בטוח ללובר . כי זה באמת, אבל באמת משהו מיוחד.
גל כהן-סולל – בחור חסון וחייכן, שרץ קילומטרים רבים עם מלא כוח רצון. אחרי חג המחזור, מקווה ללכת לכמה שיותר קרבי, אבל מצד שני - כבר מחכה לשחרור ואחרי שישתחרר יטייל בכל העולם... יתגייס במרץ או אולי עוד בנובמבר.
יניב לופו – צנוע וקצת ביישן, אבל מה – תותח של מגבירן (איש הגברה) – נכנס לעובי הקורה ומבין עניין. להגיד "לא" לא יודע, ישמח לעזור לכולם. ויתגייס להכי קרבי, לפחות כמו האח המפורסם רועי (לא לפני שישתלב בשנת שירות משמעותית).
צליל עדן – בחבר'ה תמיד בעניין. מארגן ויוזם – טיפוס רציני. איש יקר ונחמד. קריצה שלו ושושי מתייצבת מייד. דחו לו את הגיוס לנובמבר ועל קרבי הוא ילך – זה בטוח! "את המדינה צריך לשרת ולא רק לעשות רוח!"
יפעה עפרון – פופו, יפוש... הרבה שמות חיבה. לא סתם, היא באמת נערה סופר חביבה – מקשטת, מתנדבת, שוטפת... את הבנים היא על האצבע מסובבת... ותלך כנראה להיות "צוללנית מים רדודים" בחיל הים (חבר'ה, מדובר פה באמת בפייטרית רצינית...).
אלון צחור – "אלון טלטל קופץ" הוא ילד טבע ולכן מגדל דגים טורפים מגיל שבע. יש לו תמיד מה להגיד, הוא היה חוצפן והפך לילד מתמיד. אפשר לדבר, יודע להקשיב ויצטרף לגרעין נח"ל של הנוער העובד (לאחר קריירה כמרכז קן).
דגן רביב – נער נעים הליכות ותותח, שסיים זה עתה את בית הספר היוקרתי למדעים ואומנויות, בירושלים. יזנק ישר לפעילות משמעותית בתנועה לא גדולה, אך מאוד חשובה שנקראת – "קבוצות הבחירה".
אלול ריפמן – "אלול, אלול הוא שועל...", אירגוניסט מושבע. איש כריזמטי ומושך – אלול נותן מילה, אפשר חופשי להתהלך. גם הוא סיים, כמו נועה, קריירה של קולנוען באשל הנשיא וכבר יצטרף לכוחותינו המובחרים בשירות המדינה - יום אחד הוא יתחתן עם מרוקאית שתארגן לו טקס חינה ושנת שירות יקיים בפנימיית "טוקאיר" הידועה.
אז שבאמת יהיה בהצלחה. אל תשכחו אף פעם שפה זה הבית ושתמיד נחכה לכם. מרשה לעצמי לאחל לכם בשם האומה "שאו ברכה".
נ.ב. אם נפלה טעות בשיבוץ – אז אני אקח אחריות. מידע כזה לא בא בקלות...
רזניק
|
|
|
שיחה עם בני כיתת חבצלת
'על מה השיחה?' שאלו אותי בני כיתת חבצלת כשהזמנתי אותם לכוס קפה, עוגה ושיחה במועדון. 'תראו', אמרתי, 'אתם מסיימים יב' כיתות עכשיו, התחנכתם במשך 18 שנים ברביבים ועדיין יש תחושה שאנשים לא ממש מכירים אתכם. עכשיו יש לכם הזדמנות להגיד לקיבוץ מה שאתם רוצים, רגע לפני שהגוף שנקרא "כיתת חבצלת" יהיה רק בזיכרון.
למחרת היום, אחרי ארוחת צהרים ולפני החזרות נפגשתי עם בני הכיתה לשיחה.
אתם צריכים להבין שזה לא פשוט כמו שזה נראה. החזרות בעיצומן, הבגרויות לא נגמרו, החבר'ה עוברים לחדרים משלהם ויש עוד כמה שעובדים למימון הטיול לקפריסין, שלא לדבר על סתם עבודה רגילה בענפים...
כשאומרים "כיתת חבצלת" רוב האנשים בקיבוץ לא יודעים במי מדובר. גם מי שמכיר אתכם באופן אישי לא תמיד מכיר אתכם ככיתה. מה לדעתכם מאפיין אתכם, מייחד אתכם משאר הכיתות?
אלי: אנחנו די עצלנים. בעצם, הכי עצלנים. איפה עוד תמצא נערים ישנים מתחת לטרקטור באמצע יום עבודה?
אחרים: אנחנו הכי יפים. כל אחד – קטלוג של קאסטרו-מן.
דור: אנחנו כיתה בלי שום הווי.
יניב: גדלנו על הספייס גירלז. ההווי שלנו זה המו-בר.
דור: השבילים ב'חי-נגב' רשומים על שמנו.
אלון: אנחנו כיתת בנים!
עירית: וטוב שכך...
אורי: אנחנו כיתה שאף פעם לא היו בה שום ריבים, חרמות, דברים כאלה...
אחרים: כן, הבנות מאד מגובשות.
יניב: אנחנו הכיתה שהפכה את הבוסטר למיזם – פארק מים עם מגלשות ומלתחות. אבל באמת מה שמאפיין אותנו זה שאנחנו שוטפי התבניות הכי טובים בקיבוץ!
כמי ששרדו 18 שנה של חינוך קיבוצי מקיף מה יש לכם לומר על המערכת?
אורי: בתקופה האחרונה היה ממש גרוע. לא דאגו לפעילויות, לא דאגו שילדים יבואו...
צליל: לגילאים הצעירים החינוך טוב אבל הוא הולך ונהיה גרוע ככל שאתה מתבגר. היחס אליך הולך ונעשה יותר ויותר גרוע.
דור: לדעתי הכנסת השכירים פגעה בחינוך. נכנסו מטפלים שבאו "לדפוק שעון" וזהו.
יניב: הדמות שהכי השפיעה עלינו זה צור גושן שהשקיע בנו מעל ומעבר. בזכותו/ באשמתו יצאנו כמו שיצאנו. זו באמת ההזדמנות להגיד לו תודה (כולם מצטרפים).
אלול: חשוב שמנהלת החינוך החדשה תכניס שינויים נכונים ומהר. עוד כמה שנים בלי שינוי כבר לא יהיה כלום.
באמת, מה תגידו לילדים בכיתה א' שרק עכשיו מתחילים את חברת הילדים (יש לי אינטרס אישי כאן – ת.פ)?
יניב: תשמרו על המתנות שאתם מקבלים בטקס של פתיחת כיתה א'. זה משהו שהולך אתכם אחרי זה לכל החיים.
אלול: אין מה למהר זה רק הולך ונהיה רע עם השנים...
אורי: כן, הקיבוץ הולך ונהיה קפיטליסטי!
צליל: נראה לך שהם מבינים מה זה?
יניב: נראה לך שאנחנו?
אלול: אל תאמינו להורים שלכם שאומרים שכשתגדלו לא יהיו עוד מלחמות.
יצא לכם להתבגר בתקופה של דיבורים על שינויים וגם ההצגה שלכם מדברת על השינויים בקיבוץ ועל דרך קבלת ההחלטות. האם זה משפיע עליכם? יש לכם דעה על מה שקורה כאן?
יניב: אנחנו מפחדים משינויים.
אחרים (ביחד): אנחנו נגד/בעד הפרטה! (מתפתח ויכוח קל שגולש עד מהרה למכות. רהיטים עפים במועדון וטניה, רכובה על הקלנועית, מכה בהם עם מקל של מטאטא עד שכולם נרגעים).
אלון: תרשום שאנחנו מוכנים לחתום על חוזה שאם הקיבוץ נשאר בדיוק אותו דבר, בלי אף שינוי עד שנחזור מהצבא, כולנו מתחייבים להישאר לחיות פה. רוח ההתנדבות אצלנו מאד חזקה ואיך שאנחנו רואים מתנדבת אנחנו מייד 'עוזרים' לה.
יניב: אנחנו חיים בתקופה של יובש חמור במתנדבות כוסיות ואנחנו חרמנים לאללה...
צליל: אנחנו דורשים להקים ועדת סלקציה שתמיין את המתנדבות כבר בנתב"ג.
החלטה פה אחד: זה השינוי היחיד שבאמת צריך בקיבוץ.
אלון הזכיר את החזרה לקיבוץ אחרי הצבא. אתם חושבים על זה, על העתיד הרחוק יותר? על מה הייתם רוצים לעשות?
אלול: אני רוצה להיות הגזבר.
אלי: אני רוצה להחליף את דיבן בדואר.
- אני אחראי תרבות (אבל רק אם זה משרה מלאה).
- אני גננת.
- אני בבית קברות אחרי רחל סבוראי.
- אני בחצרנות עם חשמלית.
- אני מחליף את רפי באולם או את ברבי בחצרנות בתי ילדים.
- אני רוצה להיות מושחת שהקיבוץ לא ראה עדיין ולנהל את הכל.
אי אפשר בלי קצת כדורגל אז מה ההימור שלכם על היורו?
צליל, יניב, אלול, דור: הולנד.
עירית, דור (אי אפשר להשאיר את עירית לבד): פורטוגל.
אלי, דור (הולך על בטוח): יוון.
דור (מכסה את כל האפשרויות): צ'כיה.
יש לכם איזו אמירה לקיבוץ. משהו שהייתם רוצים להגיד רגע לפני שאתם מתפזרים?
אלי: הבננה נופלת רחוק מהעץ!
עירית: אני רוצה להגיד שאני אוהבת את הקיבוץ אבל שונאת את הרכילויות.
לסיום אני חייב למלא חוב קטן לאלי. אחרי שהוא התאמן כל כך הרבה והתאמץ כל כך לזכור את הבדיחה אני פשוט חייב לתת לו את רשות הדיבור.
אלי: בלונדינית אחת חוזרת משוויץ אז שואלים אותה "נו, איך הנוף?". "די יפה" היא עונה "אבל ההרים כל הזמן מסתירים".
כאן מסתיימת לה השיחה. מי שיצא עם הרגשה ש"לצעירים הנחמדים האלה יש רק שטויות בראש" מוזמן לקרוא שוב. לדעתי יש להם מה להגיד לנו. אני רוצה להודות לבני הכיתה שהגיעו לשיחה ולטניה ורחלי שנתנו לנו להיפגש במועדון למרות אי הנוחות.
להתראות בחג המחזור, תומר פריאל
|
|
|
דו"ח ישיבת מזכירות מצומצמת מתאריך 31.5.04
ריבית על חוב בתקציבו של חבר בשנת חופש או עוזב
קורה לא אחת שחברים היוצאים לשנת חופש או עוזבים, משאירים חוב בתקציבם האישי.
מדובר בתקופות של חודשים רבים ואף שנים. בפועל אנחנו נושאים בריבית על החוב
ואין לכך כל הצדקה.
הוחלט:
תינתן ריבית קבועה של 1% לחודש, על יתרת חובה בתקציבים א' ו–ב' של חברים
בשנת חופש / קשר או עזיבה.
רשמה: מרים
חילופי מזכירה
בימים אלה מתחילה רובי את תפקידה כמזכירה. בשבועיים הקרובים (4-16/7) – נהיה בחפיפה.
במהלך תקופת החפיפה, נערוך פגישות עם בעלי תפקידים ומרכזי ועדות לפי הצורך, ונעבור ביחד על הנושאים הרבים הכלולים בעבודת המזכיר.
אנחנו מבקשות מהחברים לחכות עם פניות לרובי עד לאחר תקופה זו.
נטפל, כמובן, בעניינים דחופים.
• רובי תמשיך לטפל בנושא עבודת חוץ ומחשוב, במסגרת של יומיים בשבוע.
בהצלחה לכולנו,
רובי ומרים
|
|
|
מועדת חינוך
1. אחריות מערכת החינוך לאירועים חריגים הקורים מחוץ למסגרת ולשעות הפעילות:
אנו נתקלים ברביבים במקרים לא מעטים של מעשים חריגים (ונדליזם, פריצות, גנבות וכו'), בהם מעורבים ילדים ו/או בני נוער. רבים ממקרים אלה קורים בשעות הערב והלילה המאוחרות (מאד) ו/או מחוץ למסגרת הפעילות של חבה"י והנעורים. למרות זאת, ברוב המקרים הפנייה הראשונה של הנפגעים והנוגעים בדבר היא לעובדי החינוך ולא להורים.
בדיון שנערך בועדת חינוך הוזכר והוחלט: ההורים הם האחראים על ילדיהם, והם הכתובת הראשונה לחברים הנתקלים במקרים בהם הדברים לא הוסדרו. מערכת החינוך יכולה לעזור, לסייע ולייעץ.
2. נסיעות למסיבות סיום של בי"ס משאבים:
חברת הילדים אינה אחראית לארגון ומימון נסיעות סיום כיתתיות של בי"ס משאבים, המתקיימות בכל מקום ברחבי המועצה.
3. שימוש באולם הספורט בשעות אחה"צ והערב:
אולם הספורט הוא באחריות צור גושן. מפתחות לאולם בשעות אחה"צ והערב ניתן לקבל מחגי רזניק או מצור. בהזמנות זו – אנו מזכירים להורים, שהפעילות ההיא ללא נוכחות מבוגר ובאחריות הורי הילדים המשחקים. מספר הטלפון באולם: 2179 .
נגה
|
|
|
אתכם באבל
לוולודיה סוכוב והמשפחה – אתכם באבל במות האבא והסבא איליה סוכוב ז"ל
|
|
|
משכונת הקומתיים לכפר נופש אקולוגי
אחרי המאהל של פרחאן פונים ימינה, ממשיכים אחרי "נווה מדבר".
הכביש פונה שמאלה ומתפתל אל המועצה האזורית, אבל מי שלא פונה עם הכביש וממשיך עוד מטרים ספורים ישר, מגיע אל פינת חמד של דיונות, גבעות טרשים ואשלים נמוכים, קצת מתחת ל"משלט הקטן", שהפלמ"חניקים שבינינו וודאי זוכרים כיצד עצרו שם את המצרים.
לשם הוביל אותי רודני הירש באחד מאחרי הצהריים הנעימים של האביב.
"אתה רואה", הוא אומר, ומצביע על יתד קטנטנה החבויה מאחורי שיח אפרורי, "כאן תהיה יחידת נופש אחת, ושם" – הוא מצביע על שיח אפרורי אחר- "שם תהייה עוד יחידה...".
רודני ממשיך ופורש לפני את תכניותיו להקמת כפר הנופש האקולוגי, שעל תכנונו והשגת ים ההיתרים, אישורים, חתימות, הסכמות בכתב, בעל פה ובמעשה, הוא עָמל כבר שנים.
ניסיתי לשכנע את רודני שיערוך טקס הנחת אבן פינה צנוע לרגל קבלת ההיתרים המתאימים ותחילת הבניה. "אין מה לראות", הוא אומר. "הנה", אמרתי לו, "מייסדי תל אביב צילמו את עצמם בתמונה, שלא רואים בה יותר מאנשים לבושי חליפות עומדים על חוף הים, והיום זו תמונה היסטורית".
אבל רודני הוא איש של מעשה, וכנראה יותר מעניין אותו לתכנן ולבצע, בתבונת כפיים, במקוריות ובשקט בניין של מקום מיוחד.
עכשיו, שלב אישור התכניות המייגע כבר כמעט מאחוריהם, ואני ניצלתי את תחילת הבניה של הכפר כתירוץ להיפגש לשיחת רעים בשליחותו של עורך העלון הבלתי נלאה עם שני אנשים צנועים ומקסימים, החיים בינינו כבר יותר משלוש שנים.
טל היא דוקטורנטית לפסיכולוגיה. ניתן לשמוע את ההרצאות המאלפות שלה במכללות בכל רחבי הדרום מאשקלון ועד אילת. כן היא עובדת בבית החולים הפסיכיאטרי.
ורודני הוא אדריכל נוף, שדוגמאות לעבודותיו ניתן לראות בגנים וגינות בכל רחבי הארץ ואף בפינות חמד שונות בקיבוץ (הפרגולה היפה המצלה על הממתינים לאוטובוס בכיכר, למשל).
ועיקר שכחתי: יש להם שני ילדים פעוטים וחמודים: מאי (מגן רימון) וגב (מבית צבר).
לרביבים הם הגיעו מכמהין, ויש להם הרבה דברים טובים להגיד על המקום: טל מגדירה את הקיבוץ כלא פחות מגן עדן לילדים, שזו, Mind you, מחמאה די רצינית למערכת החינוך שלנו, כאשר היא באה מפסיכולוגית קלינית.
טל מציינת, כי הם נהנים מאד מהרגשת הקהילה החזקה במקום, למרות שהם מעדיפים להשתלב בדרכם השקטה: בשיחות עם טרמפיסטים, בייעוץ מזדמן לענף הנוי, או סתם בפגישות בשבילים ובבתי הילדים. "אנחנו מרגישים כאילו אנחנו חיים בקיבוץ, שהוא כבר מופרט לגמרי" הם אומרים - "לוקחים חלק בהווי והכיף של הקהילה, אך עצמאים כלכלית".
בינתיים הונחו כבר יסודות למספר בניינים, ומה שהיה תוכנית על המחשב, ניירות וטפסים בוועדות עלומות לתכנון ובניה, מתחיל לקרום עור וגידים. ומה יהיה כשתשלימו את הבנייה של הכפר, ותעברו לשם? אני שואל. "נתגעגע, ובטח גם נבוא לבקר" הם עונים פה אחד.
שמע ורשם: נתאי פרץ
|
|
|
תרבותיק
חג המשק ה - 61:
בערב שבת 25/06/04, התכנסנו במצפה רביבים לחגוג יום הולדת 61 לרביבים,
עם סיפורי התקופה מפי ותיקים, "מה נעמיס במשאית" - לילדים, שירה בציבור ועוד.
תודות למרכזת החג רוחל'ה שחר, צוות החג, צוות המצפה, צוותים טכניים הגברה/תאורה
ולכל מי שסייע בכל דרך להצלחת האירוע.
ציוד השייך לאגף תרבות:
אבקש מכל מי שנתקל או שבאמתחתו ציוד השייך לתרבות (שולחנות, כסאות, מפות וכו'),
להחזיר למחסן בבית אליהו. כל פריט חשוב, במיוחד לאירוע בר המצווה הקרוב.
לוח מודעות בחדר אוכל:
לוח המודעות הצדדי שייך לאגף תרבות, כל החפץ לפרסם על לוח זה יפנה לאייל.
סעיפים שהוחלט עליהם בועדת תרבות ואושרו ע"י המזכירות:
מקרן וידאו:
הוסבר לנוכחים שיש ביקוש מחברים להשתמש במקרן הווידיאו.
עד היום הייתה החלטה שמפאת עלותו הגבוהה של המכשיר, בלאי מהיר,
מימון עלות נורת מקרן בסך 500$ לאחר 2000 שעות שימוש, חוסר תקציב
באגף תרבות ובכלל בתקציב הקהילה, ניתן המכשיר אך ורק לענפים בעלות של 50 ש"ח.
הוחלט ע"י הועדה ואושר במזכירות:
תהיה אפשרות לחברים להשתמש במכשיר.
עלות שימוש לחבר: 50 ש"ח.
עלות שימוש לענף: 150 ש"ח.
יש לציין שעלות השכרת מקרן מהמועצה ליום, היא 50$.
נזק שיגרם למכשיר ע"י המשתמש יתוקן ע"ח המשתמש.
כל משתמש יחתום על טופס השכרה.
כל משתמש יקבל הדרכה מאייל לפני שימוש.
ציוד מאגף תרבות:
חברי הועדה מבינים את הבעייתיות בשמירת ציוד אגף תרבות, בלאי גובר
והוצאות תיקון וקנייה גבוהות. בישיבת הועדה מתאריך: 19/04/04 דנו שוב בנושא.
הוחלט ע"י הועדה:
ציוד מאגף תרבות לחבר בפנים ומחוץ המשק – ללא חיוב.
הציוד יילקח באישור מנהל אגף תרבות בלבד.
יערך רישום הציוד היוצא/החוזר ובחתימת השואל.
הציוד יוחזר אך ורק בתיאום ובנוכחות מנהל אגף תרבות.
השואלים יחויבו בעלות נזקים/חוסרים של ציוד אגף תרבות.
תושבים מרביבים/מהאזור יחויבו ע"פ מחיר שוק מינימאלי.
• ציוד טכני (הגברה, תאורה,) לא יוצאו לשימוש פרטי בפנים/מחוץ למשק
אלא בתנאים מיוחדים ובאישור מנהל אגף תרבות בלבד.
• ציוד אגף תרבות לענפים/מוסדות יינתן בתשלום על בסיס אירוע ולשיקול
מנהל אגף תרבות.
• עדיפות ראשונה לפעילות אגף תרבות
תחזית חודש יולי 2004:
02/07 - חג מחזור כתת "חבצלת".
08/07 - בר מצווה כתת "נורית".
09/07 - אירוח שכונת הקומתיים.
23/07 - אירוח שכונת השער.
שבת שלום !
אייל רפאלי
|
|
|
על נחשים ועל עקרבים (צהובים
בעלון התקיים רב-שיח בנושא נחשים. ברצוני להצטרף לשיח.
אספר על שלושה מקרים שקרו לי בטיולים –
טיול ראשון: טיול אזורי, שנמשך יומיים, ממזרח למכתש רמון.
בוואדי שהלכנו בו, על סלע, התחמם לו נחש אפעה. אמרתי למטיילים שהיו שם: "מי מוכן להרוג אותו?" שתיקה. אמרתי: "מי נותן לי את המקל שלו – אני אפגע בו". אחד מהבחורים שנכחו שם, אמר אלי: "אני אכה אותך, אם תפגעי בו" - נדהמתי.
בין כה-וכה, התפתל הנחש וברח לו בניחותא, אל סדק בסלע.
המשכתי בהליכה. שותקת. (דמעות עמדו בעיני כי זכרתי את 'החמישה', ידידי שלא חזרו מדרך פטרה... כנראה, הם נהרגו כי אחד מהם נוכש ע"י נחש. והם הלכו למשטרה בירדן, לבקש עזרה... ).
בו-בערב, ליד המדורה, ביקשו ממני לספר לנאספים על הטיול לפטרה. השבתי להם: "הפעם אני רוצה לספר סיפור מיוחד: מה היה קורה אילו נחש האפעה היה מכיש אחד מאתנו, כאן? בואו נדמה איך היה הטיול כולו הופך למסע-אלונקות מזורז, להביא את הנפגע עד הכביש (ולמכונית) בסיכוי נואש להצלתו!"
טיול שני: טיול של המדור הבין-קיבוצי.
המקום: נחל צין. אחד המטיילים צד עקרב צהוב, והוא, הטייל, מסביר לכולם על העקרב ועל הסכנה הצפויה ממנו לאדם.
הפעם הייתי מוכנה: כאשר שוחרר העקרב שמתי עליו את עקב נעלי.
טיול שלישי: שוב המדור הבין-קיבוצי לטיילות. בדרך המדריך עצר בהרים היורדים אל ים-המלח, במעיינות הפשחה ולבסוף בשמורת עין-גדי, שם היינו אמורים ללון.
מדריך מעולה: מסביר על הכל-בכל – צומח וחי. לפנות-ערב התקיימה הרצאה שלו. מאד מעניינת. פתאום אני שומעת אותו אומר כך: "יש כאן מישהו שמצד אחד הוא מסכן אנשים בהליכה לפטרה, ומצד שני הוא מרשה לעצמו להרוג בעלי חיים" (אני מצטטת לפי הזיכרון בלבד).
לפני השינה אמרתי לנוכחים: מחר אני עוזבת את הטיול. אלך לי בעצמי בשמורה ואחפש אוטובוס הביתה.
בבוקר ארזתי הכל. התכוונתי לצאת לדרכי.
והנה, על המדרכה מולי, צועדים יחד המדריך והאחראי על הטיול (אבי נבון,מן המדור).
הם פונים אלי: "רחל, איך אפשר לפייס אותך כדי שלא תעזבי את הטיול?"
השבתי: "תתנו לי את הרמקול, למספר דקות, לפני שמתחיל הטיול".
וכך היה. היינו בגן הנוי היפה של עין-גדי והרמקול ניתן לי.
אמרתי: "יש כאן שתי בעיות נפרדות. הלכתי לפטרה כי רציתי לטייל. חשבתי שאם ייזהרו לא יקרה כלום. טעיתי ותמיד אצטער על האנשים הצעירים שנהרגו שם ובעיקר על חברתי גילה, שהלכה בעקבותי.
בעיה שונה היא בעלי-חיים מסוכנים. אנשי הגנת-הטבע גאים על- כך שהכלניות נשמרות בזכותם ויש הרבה פרחים על הגבעות.
אבל, כאשר אנשי הגנת הטבע מגוננים על נחשים ארסיים – הם צריכים לראות את עצמם אחראים כאשר יקרה אסון בהכשת נחש".
בכך הסתיימה התקרית. טיילנו בשמורת עין-גדי. בסיום הטיול נסעתי עם אבי ברכבו לבאר-שבע. הוא סיפר לי על חבר קיבוצו שנעקץ בטיול ע"י עקרב צהוב, על סבל ועל הניסיון של המטיילים להזעיק עזרה.
אני צמחונית ומילדותי מטפלת בבעלי-חיים, אך בעלי-חיים שמסוכנים לאדם –אין להם מקום אצלנו.
הצפע נזכר בתנ"ך, אלפי שנים הוא כאן. אך אשמח אם יעלם בשנים הבאות, ואדע שאין יותר נחשי-צפע בארצנו כולה.
ראית נחש בביתך – תזעיק מומחה: את הנחש שאינו ארסי – יש לשחרר. הוא מרכיב חיובי ומגן עלינו.
אבל, את הנחש הארסי... זכור: הקם להרגך – השכם להרגו!
לא מקובל עלי להגיד כמו חלק מאלה שהתבטאו – כל נחש יש להרוג, בבחינת "הטוב בנחשים – רוצץ את ראשו", זה כמו לומר – בגלל כלבי האמסטף נפסיק לגדל כלבים. אבל את הסוג המסוכן – יש להרחיק מארצנו כולה.
רחל סבוראי
|
|
|
בר מצווה לכיתת "נורית"
ביום חמישי – 8.7.04 נחוג ברוב עם את חגיגת בר המצווה של כיתת "נורית".
חזרה גנרלית - תיערך ביום שלישי (6.7.04 ) בשעה 20:30 במגרש הכדורגל.
הצלמים מוזמנים לצלם ביום החזרה, וכמובן נשמח לראות קהל מעודדים
ומעודדות בחזרה.
ביום חמישי – נציין את בר המצווה בקבלות פנים, ארוחה, וכמובן מופע של
ילדי הכיתה ומפקד אש במגרש הכדורגל.
לקראת בר המצווה עמלו הורי נורית ושפצו את הטריבונה במגרש הכדורגל.
היא הוגדלה והותאמה לישיבה לחוגגים.
בשל מספר האורחים הגדול נבקש מציבור החברים לשבת על הטריבונה.
(אל דאגה , הבמה גבוהה דייה). ביום החג, מתבקשים הילדים לשבת על הדשא
בקדמת הבמה, וכך כולנו נוכל לשמוע, לחזות בחתנים והכלות ומשפחותיהם
ולשמוח בשמחתם.
הכניסה למגרש למופע - תהיה מכיוון בריכת השחייה היישר לטריבונה המשופצת.
אופניים – ניתן להחנות אופניים ליד מגורי האולפן.
נא לא לעבור במתחם מפקד האש.
להורים לילדים הצעירים: עם סיום המופע יהיו זיקוקים במהלך מפקד האש.
שיהיה לכולם במזל טוב
צוות בר המצווה
|
|
|
סיכום חג ה – 61
בין כל האירועים המשמחים שמתרחשים בימים אלה והתרחשו עד כה, הצלחנו
ל"השחיל" את אירוע חג המשק, כשברקע נשף בעורפנו אירוע חג השישים.
בשיתוף עם צוות המצפה, חשבנו על רעיון של אירוח החברים, תוך כדי פעילויות שונות.
התכנסות החברים באזור הטירה התנהלה באווירה נעימה, ומי שהיה שם הרגיש בה ונהנה.
נהנה הציבור ששמע את סיפורי החברים, כשחלק מהם מתועדים במצלמה של שפר.
נהנו אלה שישבו בבית הקפה וטעמו מן היין והקפה. גם המעטים ששרו בצוותא בהנחייתו של
מירון, חוו את טעמו של פעם, כשילדיהם התרוצצו בין התחפשוּת, לנסיעה ברכבת וצפייה
בסרט של וולט דיסני.
תודות מיוחדות לאנשים השונים שלקחו חלק בערב:
לצוות ההגברה: ויקטור ברנובסקי ולמפעיל הראשי יניב לופו שהביא עימו בני נוער,
ביניהם בן אפרים וז'ניה שוורצמן.
לצוות התאורה: שמעון שוורץ וצחי רם.
לרביב גדיש, חגי רזניק, דור אפרים ואלונה הנדי – שהיו אחראים לבית הקפה ודאגו
שלא יחסר מאום, אך אם בחגי עסקינן, הרי שגייס הוא מלוא בני נוער רכים וגדולים
מבין חברת הילדים.
לניצה לבבי ולאילת פריאל על התחפושות והצילום.
לחברינו הוותיקים המספרים : יואל, יענקלה שמש, יענקלה יוגב, רות יוגב וצ'ובה.
לדינה יסעור, יעל דרורי ומיכל פריאל על היצירה לילדים.
לזיו יסעור על הנסיעה והנהיגה ברכבת הילדים.
לז'ניה שוורצמן על ההיענות להסעה מהכיכר.
לשפר על התיעוד ברחבי הטירה.
לאייל על הייעוץ והתמיכה לאורך כל ההכנה.
לצוות המצפה שנרתם למשימה והיה שותף לערב.
לרונית יצחקי על המודעה היפה.
לקרולין ולעובדי המטבח על העוגות.
רוחלה שחר
|
|
|
הודעות
ספרים בהנחה
חברים, יש לי חדשות טובות.
בסטימצקי בקניון הנגב ובביג, תקבלו את אותן ההנחות שהספרייה מקבלת כל השנה.
הניחו להמחאות התק"מ, הצטיידו בתעודת זהות ובקשו לרשום את הספר שקניתם "לפי ההסדר של אורה – ספריית רביבים" והרווחתם.
אורה
מהמרפאה מוסרים:
המוקד לטופסי 17 יהיה סגור בין התאריכים 15.7 – 22.7 (כולל).
מי שיש לו תור לתקופה זו שדורש טופס 17 – נא ליידע אותנו בהקדם.
יהי מסובך מאוד להוציא טופס 17 בזמן שהמוקד סגור (דרך ירוחם או דימונה).
צוות המרפאה
הודעה מהמצפה
המצפה מנסה ליזום פעילות בפארק התמרים.
אנו מתנצלים על ההפרעה שהייתה במסיבת הריקודים, שנערכה ביום שישי לפני שלושה שבועות.
אנו מעוניינים לבדוק אפשרות של בניית קיר אקוסטי שיוריד את הווליום למחצית.
נערוך מסיבת ריקודים נוספת הערב, ליל שבת (צעירים מהקיבוץ מזומנים למסיבה ללא תשלום).
עודד גור' מלווה את המסיבה לכל אורכה ויימצא בטלפון 050-7738799,
054-47093021 . במקרה של תלונות אפשר להתקשר, בכל שעה.
בתקווה לשיתוף פעולה,
מצפה רביבים והמזכירות
|
|
|
רביבים בת 61 שנים
ציינו את יום ההולדת בצורה צנועה, אבל גם מאוד נעימה. בית הקפה המה חמימות, מאור פנים ושלווה נינוחה. בפנים ציירו הילדים בצבעים מקסימים, בחוץ ראו הילדים סרטים. הסרט עם יואל ודבריו החזירו אותנו לשורשים שלנו ולכל היש מאין – גל של זיכרונות שטף אותנו. למעלה, פגשנו הורים וילדים שהתחפשו לדמויות והיו שמחים, והיו כמה שהקשיבו לסיפורי הראשונים. הייתה גם שירה של ילדים, נוער וחברים, שנהנו לשיר ביחד. אנשים, ילדים וטף הלכו-טיילו ברגל, בלילה הקסום הזה של ה – 25.6.04 ונשמו משהו מאהבתם והקשר שלהם לנוף האהוב. אהבתי את יום ההולדת הזה בצניעות שלו, בהרגשת הזרימה השלווה ה"בלתי מאורגנת", הרגשתי חוויה של אור פנימי. אהבתי את הפשטות, כפי שאנחנו.
כך ציינו את יום ההולדת של רביבים, שהוא ההשתקפות שלנו. דליה כהן
יחי החופש הגדול!
ביום רביעי בצהרים, היישר מספסל הלימודים לבריכה, שם חיכתה לילדי חברת הילדים אורחת מנגל, עם המנגליסטים טל גולדמן ובן אפרים. אח"כ בילו בבריכה. ואתמול, יום חמישי – כיף בנוה מדבר. שיהיה לכם חופש מוצלח!
גמרנו ללמוד…
גם מבוגרים רוצים ללמוד, לכן המציאו את ימי הלימוד במתנ"ס. וכך, בכל יום חמישי מתאספים התלמידים החרוצים ונוסעים ללמוד קצת מכל דבר: יהדות, היסטוריה, מעט קולנוע ולסיום חמש הרצאות על תקשורת בין אישית – מה שהיה הממתק אחרי כל ההרצאות הקודמות. נהנינו מאוד מכל ההרצאות ואנחנו מצפים בקוצר רוח לסיום החופש הגדול, כדי לחזור לאותן שעתיים בשבוע שמעשירות את עולמנו וגורמות לנו להסתקרן ולשמוע עוד. תודה לזיוה שביט ותודה לכל התלמידים החרוצים. דינה י.
* * *
התקיימה גם הפגישה האחרונה לשנה זו של חוג יד בן צבי, המתקיים כבר שנים רבות פעמיים בחודש בב"ש. השנה השתתפו בחוג זה 9 חברים מרביבים והנושא היה "הפסיפס האנושי של א"י – כיתות, עדות ומיעוטים במאה ה- 20. כל ההרצאות היו טובות וחלקן היה אף מצוין.
גיוס כמו פעם
בהמשך לדיווח מהשבוע שעבר, בקשר לטריבונות במגרש הכדורגל, נערך בשבת גיוס הורים, חברים ובני משפחה של כיתת "נורית", כדי לסיים את הכנת המושבים לאירוע בר המצווה, שייערך בשבוע הבא ביום ה'. נתקעו יתדות כדי לקבע את הקורות ולאחר מכן מילאו את החלל בעזרת השופל של הרפת וכך נוצרו מושבים נוחים בכמות גדולה. האווירה במקום הייתה כמו פעם בגיוסי הקטיף. אולי צריך להמציא עוד כמה כאלה...
ספירות
ביום ד' הייתה ספירת מלאי חצי שנתית ברביב, שם זהו פרויקט מורכב ורב היקף, שכולל את כל המוצרים בתחנות השונות במפעל, את חומרי הגלם לסוגיהם, את מאות פריטי הרכש – וכל זה חייב להיעשות במשך יום אחד, כי המחשבים מושבתים בזמן הספירה.
פרויקט בחירת מערכת מידע
ברביב התחיל בימים אלה פרויקט לבחירת מערכת מידע חדשה, התואמת את צרכי רביב ורבל, כיום ובעתיד. לצורך זה מתנהלות פגישות בין אנשי חברת ייעוץ לבין אנשי המחשבים במפעל. עד להחלפה בפועל עוד רבה המלאכה.
האהבה לא הגיעה
בשבוע שעבר צלצל הטלפון בשעות הערב. בטלפון דברה נציגת חברת התמרוקים "אהבה" והודיעה: "את אחת מעשר בחורות ברביבים, שזכו בטיפול חינם". נקבעה שעה הרצויה לטיפול בבית. הכל היה בסדר, פרט לעובדה המצערת, שאף אחת לא הגיעה. מה לעשות – לא הייתה אהבה...
עובר ושב
אריה גרין חזר מחופשה ארוכה בארה"ב. ברוך השב!
שחר בניה חוזרת לרביבים. ברוכה הבאה!
יוני חיזקיהו חוזר לרביבים. ברוך הבא!
מפקד התושבים
שכרו דירה: אינה קלגינה, בוגרת אולפן רביבים 2001 וכיום חיילת, איזבלה סגואס מאיטליה, חברתו של מיכאל אידלצ'יק, גיא אלוש מירוחם – שכיר ברפת. ברוכים הבאים. עזבו: ורד רגב, אחרי שלוש שנות תושבות והוראה בבי"ס משאבים, חרצ'נקו טניה וסלאבה ובנותיהם – היו אצלנו ב"בית שני" ושנה נוספת כתושבים, עברו לירוחם וממשיכים לעבוד ברביב ובענף אחזקה.דיאנה גרוסמן שהייתה אולפניסטית ומתנדבת ואח"כ תושבת-חיילת. דרך צלחה.
|
|
