קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

עלון 2268 04/06/04

01/08/2004
עלון קיבוץ רביבים מס' 2268
מתאריך 04/06/04

העלון כקובץ word
העלון כקובץ WORD
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
 בשער – ציור של אמנון ברזלי. תודה לאמנון!
 מדריכי גרעין " עדר" מדווחים על מעשיהם של בני הגרעין בצבא.
 שאול לוי, מזכיר המועצה האזורית, חזר לאחרונה מביקור בקהילת דנוור – איתה יש למועצה שלנו קשר. ב"מארב" ששמתי לו בהצגה האחרונה, ביקשתי ממנו לספר על ביקורו זה והוא אכן מספר על כך בעלון זה.
 חן המקום – מדורו של י. שמש עוסק בזיכרונות הקשורים לצריפים השוודים, שעכשיו אנחנו נפרדים מהאחרונים שבהם.
 "את כל היש הזה התחילה פאולה", פרידה מפאולה עם סיום עבודתה בספרית הילדים.
 תזכורת מועדת בריאות.
 עודד ברזלי מעלה גם הוא זיכרונות מהצריפים השוודים.
 "סוד" מחדר המערכת – בארי לא שש לכתוב על הטיול האחרון שלו להודו, הפעם, בסיומה של חצי שנת השבתון שלו בפלונסק. כמובן שלא ויתרתי לו והתוצאה – הסיפור על הודו בהמשכים. פרק א' – בעלון זה.
 נסתיימה עונת החגים של תשס"ד והמערכת כבר עסוקה בעלונים שיופיעו בחגי תשרי תשס"ה, שיבואו עלינו לטובה. קוראי העלון מוזמנים למסור לנו רעיונות, הצעות לראיונות וכל הצעה שהיא. אנו מבטיחים – לא יופעלו כל לחצים לביצוע ההצעות. המטרה היא להעשיר ולגוון את עלוני החג. מחכים לשמוע מכם.
 ולסיום – ברכת מזל טוב מיוחדת ממערכת העלון לחגי רזניק (כתבנו המסור) וללנה מנין (המאיירת) לרגל נישואיכם. מקווים שלהט אהבתכם יותיר גם אנרגיות לטובת העלון...


שבת שלום,
ויקסי











ברכה לחגי וללנה
לחגי רזניק וללנה מנין
לנישואיכם
ברכת מזל טוב!
גרעין עדר – איפה הם?
כפי שוודאי שמתם לב כבר יותר מחודשיים שבני ובנות גרעין עדר אינם פוקדים את מדרכות קיבוץ רביבים באופן סדיר.
רובכם וודאי גם זיהיתם את הקשר בין עובדה זו לבין החובה המוטלת על כל צעיר וצעירה במדינתנו – השירות הצבאי .בכל זאת, חשבנו שהגיע הזמן לסקירה מסודרת על מעלליהם בצבא:
רון, עומר (פריצי), שי, תומר ועידו (שידוס) התגייסו לגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, וכרגע הם במהלכה של טירונות חי"ר מפרכת בבסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל – תל ערד, שנמצא (ניחשתם נכון) סמוך לערד.
יחד איתם נמצאת דניאל, שסיימה טירונות בבסיס ניצנים ועברה, לאחר קורס קצר, לשרת בתל-ערד כמש"קית הדרכה.
מורן אלפסי, שעשתה גם היא טירונות בבסיס ניצנים, מיועדת לשרת כמורה חיילת, ועושה כרגע קורס בגבעת שפירא. את שבתותיה היא מבלה בינינו – כחיילת בודדה ששוכרת דירה בקיבוץ.
מורן קיסרי, דקלה, יעלי וטל נמצאות בטירונות מפרכת לא פחות – הן התגייסו ליחידת קרקל, יחידה מעורבת של בנים ובנות, העוברת טירונות חי"ר (בדיוק כמו הבנים) ולאחר מכן תפקידן יהיה שמירה על 'גבולות שלום' כנראה בגבול ירדן בערבה.
יונתן, לאחר שסיים טירונות בבסיס זיקים בהצטיינות (כל הכבוד, יונתן!), מונה להיות עורך עיתון פיקוד הנח"ל. למעשה, ביחד עם עוד חייל, תפקידו הוא להקים לתחייה את העיתון הזה, שהיה קיים בעבר אך נכחד.
ואחרון חביב, שרול – לאחר שסיים גם הוא טירונות בבסיס זיקים, הוא משרת בגדוד חמישים בשלישות הגדוד.
ומה אנחנו עושים? מתוקף תפקידנו כמקשרים, אנחנו כמובן מקשרים בין הקיבוץ לגרעין... וזה כולל: ביקורים אצל בני הגרעין אחת לחודש או באירועים מיוחדים )השבעה, סוף טירונות וכדומה) ודאגה לבני הגרעין בעת ביקוריהם בקיבוץ (שיהיה להם חדר, לפתור בעיות שצצות וכו').
מי שמעוניין להצטרף למשימת שמירת הקשר – מוזמן לפנות אלינו ולקבל כתובת למשלוח דואר, לשלוח דברים איתנו כשאנחנו נוסעים או להצטרף אלינו לנסיעות.
לסיום, חשוב לנו להודות למשפחות המאמצות – שתורמות הרבה להרגשת הבית של בני ובנות הגרעין, בביקורים שלנו אצלם ושלהם בקיבוץ.
תודה!
המשכים יבואו בעתיד
חן פלד ונדב פרץ

פינת תרבות
הפנינג מים לחברים:
שלא כבשאר השבוע, תפס אותנו יום קריר ומבוגרים רבים נשארו בלבושם ולא
טבלו במים, אך מי שנכנס למים ובילה עם ילדיו נהנה ממגוון מתקנים חדשים
ומרתקים.
תודה לפול הנדי שארגן וביצע עבודה נפלאה למען חברי רביבים ולכל העוזרים.
תודה מיוחדת למשפחת הנדי שעזרה בכל.

אירוח ענפים - אורווה
זהר שר והצוות אירח למופת את בית רביבים, הפעיל אותנו והפליא בפעלולי רכיבה.
תודה לזהר, לצוות ולכל העוזרים להצלחת האירוע.
תודה לצוות הגברה בן אפריים, אורן בניה, תומר רוזנטל ורוי ואן רור שעושים מלאכתם
נאמנה.

חג שבועות – חג שדה:
ומי אם לא סמדר יסעור מרכזת החג, שכבר שנה וחצי מככבת בכל פעילות וחג –
אם כמרכזת, במאית ומאחורי הקלעים וידה בכל. ועוד תשמעו ממנה רבות.
תודה, תודה, תודה ועוד אחת לשנה הבאה, (אנחנו נפגשים בקרוב – חג מחזור).
לפנינה יסעור על המסכת, לצוות החג, לצוותים הטכניים, לטל יצחקי על התפאורה
ולכל העוזרים במלאכה – היה לנו חג נפלא.

אירוח שכונות – שכונת המטע:
לניצן ברגמן ואנשי שכונת המטע שאירחו את חברי רביבים באווירה של "ביחד".
נעים לראות סבא ונכדה משחקים "שש בש", כנס מבוגרים, "חברותות" שלא רואים
ביום יום, מפגש חברתי פורה, תודה רבה.
לצוותים הטכניים הגברה / תאורה – תודה על ההשקעה.

כללי:
• חסרים דגלי לאום חדשים שנקנו ליום העצמאות, הדגלים מתבקשים לחזור למחסן תרבות.
• ציוד תרבות שנלקח לאירועים מתבקש לחזור למחסן להמשך פעילות.
• עקב חיוב גבוה של אגף תרבות בגין שימוש במניטו, אין להשתמש בכלי אלא באישור מנהל אגף
תרבות בלבד, הודעה נמסרה למנהלי הענפים.

תחזית יוני 2004

04/06 יום ו' - טיול סיוון.
09/06 יום ד' - טיולי ירושלים – מתנ"ס.
11/06 יום ו' - סרט.
18/06 יום ו' - הרצאה במועדון לחבר: "שיפור הבריאות ואיכות החיים".
19/06 שבת - הדגמת מסג' לחברים (על פי הרשמה).
25/06 יום ו' - חג המשק.

שבת שלום!
אייל רפאלי


דו"ח אסיפה מתאריך 29.5.04
. קבלת עמליה שביט לחברות - הציג: גדעון טאובה
לפני תחילת תהליך הקליטה, הייתה עמליה תושבת ברביבים 5 שנים. היא נקלטה חברתית
טוב מאוד. עובדת בביה"ס "משאבים" כמורה.
בשל חילופי מרכזי ועדת קליטה, השתבש תהליך הקליטה ולכן מתקצרת תקופת המועמדות שלה.
ועדת קליטה והמזכירות ממליצות בחום לקבל את עמליה לחברות.
הנושא יובא להצבעה בקלפי הקרובה.

2. פיצול סטאטוס – הצעת המזכירות – הציגה: מרים אורנשטיין
רקע
הסיבה לדיון בנושא פיצול הסטאטוס היא שלאחרונה המזכירות אישרה, באופן חריג ולזמן מוגבל,
לשתי משפחות פיצול סטאטוס, וזאת למרות שההחלטה ברביבים היא שאין פיצול סטאטוס.
חברי המזכירות ציינו כי אנחנו מעוניינים לחזור למצב שבו לא יאושר פיצול סטאטוס.
פיצול סטאטוס הוא מעמד רע לקיבוץ, לחברים ולמרקם החברתי שלנו ולכן איננו מעוניינים בו.
הוא רע מהטעמים הבאים:
1. מסבך אותנו בבעיות משפטיות במצבים שונים שהחיים מזמנים: מחלות, אובדן כושר
עבודה, גירושין ועוד.
2. בסיטואציה של פיצול סטאטוס יכול להיווצר מצב בו חבר המכניס משכורת גבוהה לקיבוץ,
יתנתק ממנו מבחינה כלכלית, יקבל את משכורתו הגבוהה לחשבונו הפרטי, ובמקביל שאר בני
משפחתו ימשיכו לחיות בקיבוץ ולממש בו את כל זכויותיהם. מצב כזה עלול להשפיע לרעה על
מצבו הכלכלי של הקיבוץ ככל שהסטאטוס המפוצל נעשה זמין לכל.
3. פיצול סטאטוס מחייב את הקיבוץ לערוך חשבון עם החבר על עלויות התושבות בקיבוץ,
דבר הנראה פשוט לכאורה, אבל בפועל גורם לכעסים ומחלוקות רבות.
הצעת המזכירות
המזכירות תדון בכל פניה שתתקבל בנפרד. ניתן יהיה לשקול פיצול סטאטוס כפוף לכל התנאים הבאים:
1. צרכי הקיבוץ מחייבים את החבר להישאר במקום עבודתו מספר חודשים.
2. בתנאי שהמשפחה מתכננת לצאת מן הקיבוץ ( לשנת חופש, קשר או עזיבה).
3. פיצול סטאטוס יוגבל בזמן – חצי שנה לכל היותר.
4. לא תינתן לחבר היוצא אפשרות לעבוד בשכירות ברביבים.
5. החבר ישלם את מלוא עלות אחזקתו כמקובל ברביבים.

כל מקרה יובא לדיון באסיפה ולהצבעה ציבורית בקלפי.
במקרה שמאושר פיצול סטאטוס, לא יהיו חודשי התארגנות.

הוחלט להחזיר את הנושא לדיון במזכירות הרחבה.
המזכירות התבקשה להביא הצעה המתייחסת באופן ספציפי גם לבני זוג של חברים.

3. שדרוג החבילה עם חברת YES. הציגה: אורית

הנושא נמצא על שולחנו של המרש"ק מזה שנה.
תקופה ארוכה שאנחנו מקבלים פניות מהחברים לשדרוג חבילת הערוצים של YES.
מרבית הפונים מבקשים תוספת של ערוצי סרטים.
נפגשנו עם נציגי YES והעלינו בפניהם את הבקשות. כמו כן קיימנו פגישה עם נציגי ערוצי זהב
שהציעו חבילות יקרות יותר.

להלן ההצעה של חברת YES (הצעה 555):
1. תוספת של 5 ערוצי סרטים: 1 YES, 2 YES, 3 YES, 4 YES ו – YES סבבה.
2. תוספת של 5 ערוצים חופשיים נוספים (לפי רשימה שנקבל מ – YES).
3. סה"כ תוספת תשלום חודשית לחברים לבית אב – 5 ש"ח.
אורית הזכירה כי לפי החלטתנו מאז הכניסה לעסקה – התשלום מתחלק בין החברים לבין הקהילה,
כאשר כל בית אב משלם 1% מסך התקציב הכולל השנתי שלו ולא יותר מ – 7$.
כל בתי האב, מלבד חיילים, משלמים עבור החבילה.
הוצע לקיים משאל חברים שנתי לגבי בחירת ערוצים. ההצעה התקבלה בברכה.
את חמשת הערוצים החופשיים החדשים נבחר באמצעות משאל, מתוך רשימה שנקבל מ – YES.
ההצבעה תתקיים בקלפי הקרובה.
רשמה: מרים

דו"ח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 13.5.05
. העברת מצרכי מזון "חופשיים" בכלבו לתקציבי החברים
בהשתתפות: אילנה בניה
הפרטת המזון מתעכבת בשל סידורים וארגונים בשטח. בכלבו –
הכל מוכן וניתן להפריט כבר עכשיו את מצרכי המזון ה"חופשיים". מוצע לבצע את החלטת
האסיפה על הכלבו.
הוחלט:
בשלב זה לא להעביר את מצרכי המזון ה"חופשיים" בכלבו לתקציבי החברים,
אלא להמתין עד הפרטת המזון.
רשמה: מרים
את כל היש הזה התחילה פאולה

בספרית הילדים אלפי ספרים, אוצר בלום.
חלקם - גילם כגילה של הספרייה, מאז הוקם בית הספר ברביבים, חלקם האחר צעיר יותר, חדיש יותר שהשפה בו (או השפה בה תורגם) היא עכשווית, נוחה יותר לקריאה לבני זמננו, כשאינם נאלצים להתמודד עם מילים ארכאיות שכיום כבר אינן בשימוש. המטרה - לשמר את הספרייה מעודכנת וזמינה הן לילדים מגילאים צעירים, טרום בית-הספר, הן לילדי בית-ספר בראשית צעדיהם בקריאה והן לבוגרים יותר.
כולם יכולים למצוא בספריה ספרים במגוון עשיר של נושאים ורמות וליהנות.
ספרים רבים נמצאים בכמה תרגומים –
א. ישנם חברים מבוגרים שקשה להם לקבל את התרגום החדש והסיפור חי עבורם בתרגום בו למדו להכירו וחלק מן הביטויים שהיום נשמעים נמלצים כמו למשל "אשרי יתום אני", ממוטיל בן פייסי החזן של שלום עליכם, שהפך בזמנו ממש למטבע לשון, וקשה להם לקבל את תרגומו של אוריאל אופק ז"ל "יופי לי שאני יתום".
ב. אולי יימצא קורא צעיר אחד ואולי יותר שיתעניין דווקא בשפה של פעם – "עברית של שבת".
ג. יש לספרים אלה ערך נוסף ארכיונאי, מוזיאלי, ולפעמים אנשים במסגרת לימודיהם מחפשים דווקא מבחר זה לעשות השוואות בין תרגומים.
לצערנו זרם השוחרים לפתחה של הספרייה אינו שוטף וההרגשה היא לעיתים ש"יותר מאשר העגל רוצה לינוק, הפרה (עובדות הספרייה) רוצה להיניק". אז ראו רשימתי זו כהזמנה לבוא וליהנות.
הספרייה פתוחה בימים א' וד' בין השעות 17.30 – 18.30 ובשעות העבודה לפנה"צ.

את כל היש הזה התחילה פאולה בהיותה המורה הראשונה ברביבים.
פאולה התמידה בבניית ספריית-הילדים ובפיתוחה שנים ארוכות, מאז ועד עתה (בהפסקה של שנים מועטות בהן נהנו מן העניין זהבה דוידוביץ, אמירה ורותי רענן). עכשיו היא מסיימת את עבודתה בספרייה ואנחנו נפרדים ממנה בתודה ובהערכה על השירות הממושך ועל ההשקעה שהעניקה לרבים מאיתנו במשך השנים ומאחלים לה הנאה ועניין בעיסוקה החדש והעיקר - בריאות טובה.

אביבה, אורה ואמירה



בריאותך חשובה לנו
הזמנת תורים דרך האינטרנט:
ניתן להזמין תור בקופת חולים, לרופאים – אורתופד, נשים, עיניים, א.א.ג ועור –
דרך האינטרנט.
יש להיכנס לאתר www.clalit.co.il , לבחור בכפתור "זימון לרופא מומחה",
להקליד מספר תעודת זהות, תאריך הלידה וזמן ביקור.

מיירה, מזכירה רפואית
תזכורת שר"פ

מס' טלפון שירות מהקיבוץ (דרך המרכזייה – ללא 9) – 6444
מס' טלפון חירום מהקיבוץ (דרך המרכזייה – ללא 9) – 6333

מס' טלפון מלא שירות – 03-5123196 או 1-800-280-240
מס' טלפון מלא חירום – 03-6957230 או 1-800-800-666

בפנייה למוקד יש לציין רביבים ו/או את מספר המנוי: 46963
** (מומלץ להכניס את המספרים המלאים לפלאפון).

אם הופנית למיון – יש לבקש שישלחו "הפנייה למיון" לבית החולים שאליו את/ה מופנה.
אם במקרה לא הגיעה ההפניה – יש לצלצל שוב מהמיון, למסור את מס' הפקס ולבקש
שישלחו את ההפניה.

הזמנת רופא לאורח מאוד יקרה. כ – 350 ₪ ואינה במימון ועדת בריאות
(יש לשלם לרופא במקום). עדיף לנסוע למיון או למרפאת לילה.

למידע נוסף אפשר לפנות אל נרדה.

אשמח לשמוע הערות והארות הנוגעות לשירות השר"פ.
העיקר הבריאות
נרדה ארז
ו. בריאות
חן המקום
גלגולו של הצריף השוודי.


עתה, משהורד, יוסיפו נוי נוסף על הקיים. ועל כך יישר כוח לעובדי הנוי (אולי יותר תשומת לב לצורכי החברים).
ראשוני הדיירים היו זוגות נשואים: אברהם ז"ל ורותי קלוסקי ובתם ענת. כושי ז"ל ורותי רענן.
שנתם בלילה לוותה ברעש הגנרטור, לכך התרגלו, אך משחוברנו לרשת החשמל הארצית, קשתה עליהם השינה, במשך זמן מה, בשל הדממה.
לאחר שנבנו בתי "הפרונקל" (לכל ארבעה חדרי מגורים היה מבנה שירותים אחד שבלט כמורסת פרונקל), עברו דיירי הצריף השוודי לגור בהם ודיירים חדשים הגיעו לצריפים השוודים – חברי מעוז ב'. ווסקו ז"ל, יוסי פלדמן (הערבי), שמשון בהט ובתיה.

אשר לכתבתה של זיוה יודפת "עצה ללכידת נחשים" – היו דברים מעולם.
נחש, אחי פתן, הארסי שבנחשי הנגב, חדר לצריף. לוכד הנחשים – אהרון נוה, לא היה בבית.
הרופא ד"ר בתר, בתושייתו לכד את הנחש. הכיצד? נטל מטף כיבוי אש והתיז על הנחש. מפאת הקור חדל הנחש להיות פעיל. נתנו אותו בכלי, לשמחת לבו של הזואולוג ד"ר מנדלסון, שהעניקו לו את הנחש.

נ.ב טיול חניכי המחנות העולים למצדה-עין גדי. בעת ארוחת צהריים, במעיין צפיר, קמה מהומה ולכל עבר נסו החניכים בצעקות "נחש, "נחש". אהרון נוה שאל איפה הנחש ורץ אל עבר הנחש ללוכדו.
י. שמש



"הצריפים השוודים" (1951 – 2004)
קראתי בעלון כי עומדים לפרק את "הצריפים השוודים" שעדיין נשארו עומדים על תילם.
פתחתי את אלבומי עם התמונות מאז שבנינו את "הנקודה החדשה", להבדיל מ"הנקודה הישנה" – המצפה.
התמונות קטנות ובשחור-לבן וצולמו במצלמה פשוטה שהייתה בידי מאז חתונתנו, שהייתה זמן לא רב מתחילת הבנייה כאן.
קיבלנו מהסוכנות היהודית תקציב לבניית 6 בנייני מגורים מבטון, שנבנו על הגבעה וכיום נשאר מהם רק "בית הראשונים". הבניינים ההם נקראו "הפרונקלים", ע"ש הבליטה שהייתה להם מלפנים ואשר נועדה להכיל את השירותים, שלא זכינו להם (רק בבתי הילדים היו).
במקביל נתקבלו 5 "צריפים שוודים" ו"צריף פיני" אחד (היכן שהציידן היום).
שתי השכונות נבנו בשיטת השמיניות, שלא הושלמו אף פעם. קיימת כיום רק שמינייה אחת בקומתיים.
קיבלנו תוכניות ויצקנו את היסודות מבטון. הצריפים נחשבו לשיכון טוב: איכות העץ והאיטום, גודל הדירה והתגמירים – רשתות, תריסים וקירות ממזוניט.
כאשר ניתנה הזכות לבחירת הדירות, היו הוותיקים ראשונים לבחור. ואמנם חלק מהם בחר בצריפים מפאת גודל הדירה וכן האפשרות לרחוץ את הקירות. לא יאומן אבל זה היה נימוק נכבד.
את הצריפים הקימו נגרים מבחוץ, שהכירו את התוכניות וידעו את העבודה. את כיסוי הגג עשינו בעצמנו. בקיבוץ גבולות היה ביח"ר לרעפים מבטון. משאית ה"מק" הובילה את הרעפים ואנו ביצענו את העבודה בעצמנו - בשרשרת אנושית הועברו הרעפים מהמשאית לגג והיום אני יכול לומר שהייתה זו חוצפה והעזה לרַעֵף לבד, כאשר לא הייתה לך הכשרה מוקדמת לכך.
שימושים רבים היו לצריפים האלו ואוכלוסיות רבות ומגוונות התאכלסו בתוכם. גם מחסנים היו בהם למטרות שונות.
אך צריף אחד, זה הקרוב ביותר למחסן הבגדים, זכור לי במיוחד. הוא שימש ככיתת לימוד ראשונה לבני הבכור – חמי – כשהמורה הייתה יונה בורשטיין. ויותר מזה, עוד לפני כן נערכה בו ברית המילה של חמי, כאשר הרופא האגדי ד"ר שתל ביצע את המשימה. הפזמון "...קצץ אותו, שתל אותו..." היה רווח מאז ודו משמעי. והדסה מזכירה כי גם חדר מוסיקה על שם חברנו יהודה שקדי היה בו.
הנה עוד חתיכת היסטוריה נעלמת ממקומותינו ואחד השטחים היקרים ביותר מתפנה לבנייה חדשה (הקרוונים לא יהוו גורם רציני בשיקולים). איזו? ימים יגידו.

כתב מזיכרונו – עודד ברזלי

אז ועכשיו
חלק א'

השמש החורפית לא הייתה מספיק חזקה כדי לחמם את השוק הפתוח ולכן לאורך הרחוב הראשי ובסמטאות המסתעפות ממנו לבשו החנוונים והסבלים סוודרים ומעילים. בקולות חזקים הסוחרים קראו לעוברים ולשבים לבוא לקנות את סחורתם והסבלים צעקו אליהם, בקולות עוד יותר חזקים, על מנת להזהירם מפני העגלות והמטענים שהם סחבו. בין ה"בסטות" המלאות בגדים וירקות למכירה היו מסעדות שהציגו תפריטים שכללו בין היתר פלאפל, בורקס, מלאווח ומטבוחה. שמות המנות המזרחיות היו כתובות באותיות עבריות, אך לפני שתקפצו למסקנה שמדובר בשוק בשכונת התקווה או בכרם התימנים אוסיף אלמנט שישבש את התמונה. לאורך כל הרחוב וגם בסמטאות הצרות ביותר הלכו, שכבו, נחו, אכלו והעלו גירה יותר פרות מאשר ישנן ברפת המשותפת של רביבים ושל ניר אליהו. הסבלים שהיו די תוקפנים כלפי הקונים שהפריעו להם לבצע את עבודתם, התנהגו כלפי החיות הגדולות בסבלנות יתרה, מכיוון שבהודו פרות הן קדושות. ברוכים הבאים לשוק המרכזי בשכונת פראגנג' בניו דלהי.

לא ציפיתי שמזג האוויר בניו דלהי ידרוש לבוש חם וגם לא תיארתי לעצמי שמסעדות בהודו יציגו תפריט בעברית לטעמם של ישראלים צעירים, אך השוק שבתוכו התאכסנתי בסוף ינואר מאד אהוב על בוגרי צה"ל. לטוב ולרע, החיילים המשוחררים מוכרים היטב אצל בעלי הבתים המקומיים.

הקוראים שלא נכשלו בשעורי גיאוגרפיה בבית ספר יסודי בוודאי ישאלו את עצמם, מה עשה כתבכם הנאמן בהודו, שהרי ידוע שהיא לא חבל ארץ של מדינת פולין איפה שהייתי אמור לשהות בשנת השתלמות. התשובה פשוטה: כאשר תכננתי את השבתון שלי בפולין, התכוונתי ללמד בפלונסק עד סוף הסמסטר בינואר ולעשות טיול בסיביר לפני חזרתי ארצה, אך לאחר חודשים של קור ושלג, הנופים הלבנים לא משכו אותי ושיניתי את המסלול להודו.

ומדוע הודו? זה עניין הרבה פחות פשוט.
כאשר הייתי צעיר – לאחר שירותי בחיל השלום האמריקאי בשנות השישים – עשיתי טיול ארוך שנקרא אז "דרך ה"היפיים"; מסלול קרוב לנתיבה של דרך המשי ההיסטורית, שהוביל אותי דרך תורכיה, איראן, אפגניסטן, פקיסטאן וקשמיר אל הודו. הופתעתי ללמוד שגם היום מספר קטן של הרפתקנים צעירים ממשיכים לנסוע להודו דרך היבשה (פגשתי כאלה במהלך הטיול) , אך הם יותר אמיצים ממני וגם לא נוסעים עם דרכון ישראלי בכיס. לא הייתי מעיז להעתיק את המסלול היום. לאחר ארבעה חודשים בדרך, הגעתי להודו עם כוונות להיות שם מספר חודשים. אך כעבור חודש, העוני והסבל של המקומיים גברו עלי ופרשתי. רגע החלטתי לפרוש זכור לי היטב עד היום. ביליתי בוקר נהדר שכלל ביקור במבצר של המוגולים ובמסגד שכולו בנוי משיש ורוד ולבן. האתרים היו יפים להפליא ולאחר הסיור הלכתי עם ידידים להשקיט את צימאוננו במיץ מנגו, בשוק ליד המסגד. טעם המיץ היה גן עדן ורק הוסיף ליופיו של המקום, אך בזמן השתייה והשיחה עם חברים, הבחנתי שלידי גוסס מרעב ומחלות נער שהיה רק שק של עצמות. לי המראה היה טרגי, אך ילדי החנוונים בשוק שראו כל יום יותר מידי סבל אנושי לא ריחמו עליו. הם התחילו להתעלל בו, ועם כל מכה שהוא קיבל מהילדים הוא ילל כמו כלבלב אך לא היה לו כוח לברוח מהבעיטות שהוא קיבל ברגע האחרון של חייו הצעירים. לא יכולתי לעזור לו והרגשתי שרק מפלצת חסרת כל מצפון הייתה יכולה להמשיך לעבור בין אתרים יפים, לאכול ולשתות ולהתעלם מהזוועות של הודו דאז.

מזמן רציתי לחזור ולהשלים את הטיול שנקטע. ידעתי שמצבם של העניים בהודו השתפר מאז שהכלכלה השתחררה מהשלטון הסוציאליסטי, ובינתיים הפסקתי להיות צעיר תמים ומצפוני והפכתי להיות מזדקן, ממולח וציני. ומכיוון שכרטיס טיסה מוורשה להודו עולה חצי ממחיר הכרטיס מתל אביב, וכמו כן מכיוון שהחורף הוא הזמן הכי מתאים לטיול להודו, לא יכולתי לעמוד מול הפיתוי ונסעתי.
לפני שלושים וארבע שנים נסעתי להודו באוטו פרטי שקיבלנו מהודי שחזר מעבודה באירופה ושפחד לנסוע בו בעצמו דרך ארצות האיסלאם בגלל היותו הינדויזי. הפעם טסתי, אך התנאים הפיזיים בטיסה לניו דלהי דרך מוסקבה בחברת "איירופלוט" לא היו שייכים למאה ה-21, אלא התאימו לתקופה קודמת הרבה יותר. כמו באוטובוס עירוני, לא היו מקומות ישיבה קבועים ולא היו תאים מעל המושבים לשים בהם את התיקים. מטוס האיליושין היה שריד מימי ברה"מ מלפני שלושים שנה.




לעומת המטוס הישן, הנוסעים שישבו באותה שורה שבה ישבתי היו צעירים מזמננו. לשמאלי ישבה בחורה משוודיה שהחזיקה על ברכיה את בת זוגתה השחרחרה. השוודיות סיפרו לי שהיא עזבה ילד בן ארבע עם בעלה לשעבר על מנת לחזור להודו עם בת זוגתה החדשה לטייל ללא מגבלות זמן. היא הכינה רק חלק מהטיול שהיא התכוונה לעשות שם וחשבה להגיע לאזור ההרים בסוף החורף. לימיני ישב סטודנט ניגרי שאמר שהוא נוסע להודו לסוף שבוע בלבד ולא התעניין כלל בארץ זו, ולידו ישבו עוד שוודיות שדברו ביניהן בשפת הידיים ולא שיתפו אותנו בשלב הראשון בתוכניותיהן.

הניגרי היה עצבני מאד, הסתובב כל כמה דקות בדאגה רבה כדי לראות מה מתרחש בחלק האחורי של המטוס והביט בכעס על הידיים המדברות של השכנות הבלונדיניות שלו. בימינו אסור להתעלם מנוסעים "מוזרים" ולכן חוסר השקט של הניגרי הכניס אותי לחרדה. ניסיתי לדובב אותו אך הוא היה סגור ובקושי ענה לשאלותי. במצב אחר הייתי שותק, אך רציתי לדעת אם אני יושב ליד מישהו שמתכוון לסכל את תוכניותיי להגיע להודו בשלום ולכן המשכתי לשאול שאלות והוא לאט לאט נרגע ונפתח לפני.

ממה שהניגרי סיפר לי, הבנתי שהטיול הקצר שלו להודו קשור לעסקה "לא כשרה למהדרין" שהוא עמד לבצע עם שותפיו מהמכללה שבה הוא למד בהולנד. השותפים שלו ישבו במושבים בשורות האחוריות של המטוס, דבר שהסביר מדוע הוא היה עסוק במה שמתרחש מאחורינו. מכיוון שאיני עובד במשרד המכס ההודי ולא במחלקת הסמים של משטרת הולנד, לאחר שקיבלתי את המידע שרציתי, יכולתי בשקט לחזור ולקרוא בספר המדריך שלי. אך הניגרי היה מוטרד בעניין אחר. הוא פנה אלי ובלחש תוקפני שאל אותי, "מה יש לחירשות האלו לעשות בהודו? איך הן יסתדרו?" כאילו אני זה ששלח אותן לארץ אקזוטית זו על מנת לקדם עניינים פרטיים שלי. עכשיו שידעתי שהוא רק מבריח סמים ולא סוכן "אלקעידה" לא רציתי להיכנס לויכוח אתו והצעתי שהוא יפנה אליהן ישירות בכתב. אפילו נתתי לו דף ועט והוא נרתם מיד למשימה.
השוודיות כתבו אנגלית יותר טוב ממנו ולכן "חברי" האפריקאי החדש ביקש את עזרתי בפענוח הסבריהן הכתובים. שלא כמוהו הן היו תיירות "לגיטימיות" שהכינו מסלול של חודשים לפי אותו ספר המדריך שרציתי לחזור אליו, והן לא ראו כל בעיה בהיותן חירשות. הניגרי שינה כיוון והציע להן את שירותיו כמלווה אישי (תפקיד שלפי דעתו ידרוש להתאכסן בחדרן בבית מלון בניו דלהי כשותף למיטה).

עד נחיתתנו בהודו ה"פלירט" נמשך. הניגרי התעקש והשוודיות סירבו בכל תוקף. למדתי שכאשר חירשת לא מעוניינת בתשומת לבו של מחזר לא רצוי, ה"לאווים" פשוט נכתבים באותיות גדולות. כאשר הגיע זמן לאסוף את התיקים מהרצפה, יכולתי לקרוא ממרחק רב, "לא, איני מסכימה לשכב אתך!!!!" במקום לחכות להצעה הבאה של הניגרי, פניתי לכיוון אולם הנכנסים של שדה התעופה.

לפני שלושים וארבע שנים, הגעתי לגבול הודו- פקיסטאן בשעות אחה"צ. היה זה גבול מוזר מכיוון שאזרחי הודו ואזרחי פקיסטן לא יכלו לחצותו. מעט אנשים הגיעו לשם במכוניות פרטיות כמונו ולא הייתה קיימת תחבורה ציבורית. לכן לא היה צורך בפקידים במשרה מלאה ובמקום מסוף מסודר, נתנו לבעלת חנות בכפר הסמוך להפעיל את הגבול כאשר "משוגעים" כמונו הזדמנו. החנוונית, אישה לא נחמדה בסארי בלוי ומלוכלך רצתה להרוויח קצת "בקשיש" מהתיירים המערביים והצהירה שהגבול סגור עד למחרת בבוקר ושנחזור בעוד כ- 16 שעות. התעקשנו לעבור והיא המשיכה לסרב. לבסוף הסכמנו על סכום שוחד לא גבוה ו"פקידת ההגירה והמכס" אפשרה לנו להיכנס להודו ואפילו החליפה לנו כסף לפי שער השוק השחור.

בטיול העכשווי הגעתי לשדה התעופה ע"ש אינדירה גאנדי עברה בשלום. הצגתי את דרכוני לפקיד במדים רשמיים במקום לחנוונית חומדת-הבצע בסארי מלוכלך ובלי לשלם שוחד נכנסתי להודו. יכולתי אפילו להחליף את כספי בבנק ולקבל קבלה כמו בכל ארץ נאורה. לאחר מכן יצאתי החוצה עם זוג אנגלי שישב מאחורי במטוס, מצאנו מונית ונסענו לאזור בתי המלון של התרמילאים, וכך הגעתי לשוק שתיארתי בתחילת רשימתי.




מה למועצה שלנו וליהודים בדנבר ארה"ב?
ויקסי, ידידי הבלתי נלאה (....) שמע שחזרתי
לאחרונה מביקור בקהילת דנבר בארה"ב, והחליט
כי אפשר לחרוג ממנהגו הקבוע לספר על סיורינו
המשותפים ברמת הנגב – "אולי תכתוב הפעם אתה
לעלון של רביבים?..." כך אמר וכך אני נענה!

בארבע השנים האחרונות מתקיים במועצה קשר מאוד מיוחד עם קהילת דנבר / בולדר אשר במדינת קולורדו בארה"ב. הפדרציה בדנבר החליטה לבחור באזור שלנו כשותפים, לאחר ביקורם במספר רשויות בישראל ואנחנו, כמובן, נענינו ברצון ....
יהודי הקהילה תורמים מדי שנה 1/2 מליון דולר לקהילה החינוכית בניצנה ועוד כמה עשרות אלפי דולרים לפרוייקטים קהילתיים במועצה כגון - מלגות לנוער מצטיין בתחומי המוסיקה, האמנות, הספורט והמחול. סיוע לפרוייקט בית ראשון במולדת בכמהין, מכשור מיוחד למרפאה ועוד.

למרות הסיוע הכספי נדמה לי כי גולת הכותרת לקשר המיוחד הם היחסים החמים הקיימים בין תושבי רמת נגב לבין היהודים בדנבר / בולדר: מאות מבין חברי הפדרציה מגיעים אלינו לביקורים וכך זוכה הנגב לחשיפה והתלהבות, ילדי המועצה משתתפים במחנות קיץ בדנבר, מתקיימים חילופי משלחות כדוגמת יחידות החילוץ, ועוד. לאחרונה הננו בודקים במשותף ייזום של פרוייקטים כלכליים וסיוע הקהילה לעידוד יזמויות להגברת התעסוקה והקליטה של תושבים חדשים.

בביקורי האחרון בקהילה, השתתפתי במצעד לכבוד ישראל ברחובות דנבר והתרגשתי מאוד מתמיכתם
של היהודים במדינת ישראל גם בימים קשים אלה. קיימנו שיחות עם ראשי הקהילה לגבי הארכת ההסכם, בד בבד עם העמקת שיתוף הפעולה. ואמנם, סוכם כי הקהילה תגדיל את השתתפותה בפרוייקטים קהילתיים ברמת הנגב בשיעור ניכר וכי נאריך את ההסכם בחמש שנים נוספות.

חלק ניכר מעבודת המטה במועצה בראשותו של שמוליק ריפמן ורז ארבל, האחראי במועצה לתאום ופיתוח הקשרים, מוקדש לבחינת הפעילות המשותפת ויצירת פרוייקטים משותפים עם קהילת דנבר.

חשוב לנו במועצה לפתח את הקשרים הבינאישיים והקהילתיים עם יהודי דנבר – זה דורש המון מאמץ סבלנות והקשבה, אך בסופו של דבר כולנו יוצאים נשכרים.
הניסיון מוכיח שאנחנו בדרך הנכונה.
שאול לוי


"וחג שבועות תעשה לך"
הרבה תודות לכל השותפים והמשתתפים בחג, שפעם נוספת חברו יחד לעשייה משותפת
ולתפארת בית רביבים.
ואלו שמות:
תיקון ליל שבועות: חנהל'ה אוירא, רפאל שפר ורן אהרונסון (גרעין י"ד).
מסכת מסורתית ושאר רוח: פנינה יסעור ויעל פרץ.
תפאורה, קישוט ופיוט: טל יצחקי (!) בעזרת יפעה עפרון.
ארוחה על הטבון: צור גושן, אורנה נאמן, הלן מועלם, אדווה ון רור וסיגל לייטה, בעזרת ילדי כיתה ז'.
הכנת השטח: ביצוע – צוות הרפת בניצוחו של שלומי אללוף, צוות הנוי בניצוחו של גיל רביב וזיו יסעור.
מזרקה: אלעד נוה.
תהלוכת ענפים: פטריק כהן סולל ותודה לכל הענפים שנרתמו לקישוט העגלות היפות והמקוריות.
סל כיתה א': מרב כהן.
תורנויות: תומר פריאל.
לצוות המטבח בראשות קרולין, על ארוחת החג ולמתנדבות בע"מ מוניקה, ורד, פראוקה, אורה ב.י., רוחלה, רינה וסמדי – כל הכבוד!
לצוות המחלבה בראשות זהר – אין כמוכן, על מגוון הגבינות והטעמים.
לצוות ההגברה הצעיר והמבטיח – יניב לופו, אביב חכלילי, אורן בניה ותומר רוזנטל. תודה לאייל על שיתוף הפעולה והעזרה.
לתאורה : יאיר לבר.
לבן שר הובלות: אם אין אני לי, אתה...
לאבינעם קלינפלד: שבולים וחיטה.
למנשה לוי: פרחים וירק מהניסיונות.
לארנון חו.: על החציר.
לבני אוסדון: השאלת ציוד וכלים.
תודה לצוות ולמשתתפים במסכת, כ – 70 (!) במספר, שקצרה היריעה מלציין את שמות כולם.
הרבה תודות!
מרכזת החג – סמדר יסעור
חג שבועות – חג גדול
החל בערב החג עם ארוחה חלבית עשירה המורכבת ממבחר מוצרי החלב מתוצרת המחלבה שלנו, בתוספת תגבורת קטנה של גבינות תנובה. שפע אוכל, עריכה יפה ואווירה טובה. תודה לאנשי המחלבה, לענף המזון ולכל העוזרים על ההשקעה!

יופי של בכורים
שנים רבות שלא היה לנו חג שדה שכזה. קהל גדול,למעלה מאלף חברים ואורחים צפו ברצף של התרחשויות לרגלי הבמה הגדולה, בחלקן המסורתיות, החל במצעד הסוסים עבור דרך תהלוכת הבכורים היפה ועד הריקודים ותצוגת התינוקות. שולבו המון הפתעות נחמדות שהגדולות מכולן - בצוע "מים לדוד המלך" על ידי דניאל גרול אלדד ימין, ניר יסעור וסיון יסעור שגנב להם את ההצגה ומצעד הלחם של בנות נאמן, פלמין וילדיהן החורשים וזורעים, קוצרים ואופים. עם הסיום פשט הקהל על המזנונים ועל הטבונים לאכול ארוחת שבועות שנייה. ראיתי הרבה חיוכים של נחת בדרך הביתה, שיהיו עוד כאלה.
תודה לפנינה פרץ יסעור ולסמדר יסעור ולכל הרבים מאוד שעשו במלאכה.

אמרי שפר
בחג השדה נראו החברה והמשק רוקדים יחדיו (מרים ואודי). "כאשר מזכירת הקיבוץ, לקראת סיום הקדנציה יכולה לרקוד, זה סימן שהקיבוץ לא על הפנים אלא על הרגליים.

יצרים וסיפורי סבתא – בתיקון ליל שבועות
המסורת של תיקון ליל שבועות נמשכת אצלנו כבר כמה שנים. השנה תקנו שני שליש בכוחות עצמנו – חנהל'ה אוירא ושפר, ושליש עם אורח – פרופ' רני אהרונסון, בוגר גרעין י"ד של רביבים. חנהל'ה הגישה, מתוך ספר שכולו סיפורים שכתבו נשים ערביות, סיפור ערבי קצר, מודרני – "יצרים", רב משמעויות. שפר החל את דבריו בסיפורי הסבתא שלו ביבנאל. רני התחבר אף הוא לסבתא שלו בחוות אהרונסון בזיכרון יעקב. היה מפגש מעניין שנמשך עד קרוב לחצות.

קפה דשא
אחרי הקפה גרנוליט בערב חג השבועות היה לנו השבוע קפה שכונת המטע, התכנסו דיירים מהשכונה ונציגים משכונות אחרות למפגש של שיחת חברים . הייתה אוירה טובה גם מזג האוויר היטיב עם המסובים אז מי בתור הבא?? מי שהיא אמרה שזה לא בריא הרבה קפה ...

עכשיו בדרך הים
משלוחי שסתומים ברביב לסין, שעד עתה הוטסו במשלוחים אוויריים, נשלחו השבוע בדרך הים. עדיין כמויות לא גדולות, אבל אם כל ארבעה סינים יזדקקו לשסתום אחד – דיינו. עד אז הם כבר יעתיקו ויעשו לבד...

גינת גג
רבים כבר ראו בודאי את צמח הצבר הצומח מאחד הגגות של הקרוונים.לאחרונה גדל והצמיח עלים חדשים. מפלאי הטבע!

חפשו את עצמכם על גבי מסך המחשב
בצילומים נוסטלגיים משנים רחוקות, אפשר לראות את המבוגרים כשהיו צעירים ואת הצעירים כשהיו ילדים. כל זאת באתר אינטרנט חדש שבהקמתו עוסק אהרון נוה.
כתובת האתר: www.geocities.com/revivalb2000

מפקד תושבים
שכרה דירה: סנז'יאנה יושקו בוגרת אולפן בניצנה. סיימו תושבות: יערה קום, דניאל מילר, רורי לבנפלד.

חסר רכיב