|
עלון קיבוץ רביבים מס' 2261
מתאריך 04/04/2004
|
|
|
|
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
|
|
|
מעלון לעלון
• את השער לכבוד פסח צייר מייקל פריד. למייקל תודה!
• במדורו "הלכתי, ראיתי" מספר עדין על גידול השפמנונים אצלנו.
• עם מייקל פריד, שמלבד ציור שערים לעלון, עושה עוד אי אילו דברים מעניינים, נפגשה יעל פרץ, ששמעה גם את דעתו בנושאים שונים הקשורים למצבה של רביבים היום.
• דינה סוכוב, שעלתה מסיביר לפני למעלה מעשר שנים, עושה לנו היכרות עם הדיירים העכשוויים בקרוונים, גם הם עולים מארצות חבר העמים.
• דליה כהן - טיילה, חוותה וכתבה על טיול הוותיקים לעמק יזרעאל.
• על החומר לעלון זה עמל וטרח העורך הקבוע – ויקסי. בעת הכנת העלון לדפוס הוא חלה ואושפז. נאחל לו החלמה שלמה ומהירה.
חג פסח שמח שיהיה לנו ולכל בית ישראל,
יעל איל, עורכת במילואים
|
|
|
4 כוסות בליל הסדר – על שום מה?
חכמי התלמוד מתייחסים ברצינות למנהג זה ומביאים נימוקים שונים מהתורה:
רבי יוחנן אומר שזה כנגד 4 גאולות שגאל הקב"ה את ישראל, כפי שנאמר בשמות פרק ו':
"לכן אמור לבני ישראל, אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם
מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם".
רבי יהושע בן לוי אומר: "4 כוסות בליל הסדר הן כנגד החלום של שר המשקים של פרעה,
שיוסף פתר אותו, כפי שמספר שר המשקים את חלומו ליוסף (בראשית, פרק מ'):
"וכוס פרעה בידי ואסחט אותם (את הענבים) אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה,
נתתי כוס פרעה בידיו".
רבנן אומרים שזה כנגד 4 כוסות של פורענויות שהקב"ה עתיד להלקות את שונאי ישראל,
כפי שנאמר "כה אמר ה' אלוהי ישראל. קח את כוס היין החומה, כוס זהב על בבל וימטיר
על הרשעים אש וגופרית, ורוח זלעפות מנת כוסם, כי כוס ביד ה'.
וכנגד זה עתיד הקב"ה להשקות את ישראל 4 כוסות של נחמה: ה' מנת חלקי וכוסו בעת צרה,
דישות בשמן ראשי כוסי רוויה, כוס ישועות אשא. ישועות (ולא ישועה) הם שניים
(ספר תהילים).
ביום שני, י"ד בניסן תשס"ד, 5.4.04
נתכנס בחדר האוכל, בשעה 19.00
להסב לסדר פסח.
חג שמח!
|
|
|
הלכתי ראיתי
40 אלף הולנדים צעירים
בשבוע שעבר הגיעו לענף הדגים 15 אלף דגיגי שפמנון מתוצרת הולנד. זה היה משלוח ראשון מיבוא
של 40 אלף לאחר שמכון הדגים הישראלי נכשל במשימת הריבוי. הדגיגים, במשקל גרם כל אחד,
הוטסו באל-על ב"קל-קרים" עם חמצן. מעתה תפקידם הבלעדי יהיה להתפטם ולהגיע תוך 8 חודשים
למשקל ק"ג אחד. או אז הם מועלים ברשת ומוסעים אחר כבוד לאחת החנויות שמוכרות מזון לתאילנדים
שעובדים בישראל.
דג השפמנון, שנקרא בלעז קט-פיש, בגלל שפם החתול שעל פניו, אינו כשר לפסח ואינו כשר כלל אך אהוב
מאד גם על יוצאי חבר העמים. אוכלוסייה גדולה זו ממתינה בשקיקה להצלחת הייצור ברביבים.
מסתבר שאנו היצרנים היחידים בארץ והמים החמים שנובעים אצלנו הם יתרון שמזרז את הפיטום,
בעיקר בחורף.
בתחילת שנות התשעים הוקם מתקן ניסיוני ליד פינת החי הישנה. בשנת 1998 נוצקו 14 בריכות באתר הנוכחי
ליד החממה לשעבר. בשנים שחלפו הפעילות לא הצליחה לצבור תנופה ולמעשה הגיעה לפרשת דרכים: לגדול
או לחדול. משהוחלט לגדול, כלומר להשקיע כסף וכח-אדם, הוזמנה אצל מומחה תכנית אב לאתר.
כנראה שההמלצה המרכזית תהיה להשקיע בבניית פילטר ביולוגי. הדגים מוזנים בתערובת מיוחדת שמובאת
מ"מתמור" ויש להאכילם כל יום בוקר, צהרים וערב. האתגר העיקרי כיום הוא לנקות את המים מההפרשות
של הדגים על מנת לגדל יותר דגים באותן 14 בריכות. הפילטר הביולוגי יודע לעשות זאת טוב יותר מכל
המתקנים המאולתרים שנבנו באתר.
בראשית השבוע יענקל'ה יוגב המריא לחודש חופשה ואריק אפרים קפץ למים וילמד לשחות ללא המורה.
עדין
|
|
|
על קצה הבמה
יום חמישי 8.4, בשעה 10.00, סרט באולם "מוצאים את נמו".
סרט אנימציה צבעוני ביותר ומפורט עד טירוף. הנפשת הדמויות הממוחשבות
משובחת כל כך שקל לשכוח שהיא שם. הסרט מלא הפתעות קטנות מהסרטון
הקצר והחמוד המקדים אותו ועד לשניה האחרונה של רשימת הקרדיטים.
סרט מבדר לכל גיל, נראה נהדר ועשוי אפילו להחזיק צפייה שנייה.
יום שישי 9.4, בשעה 21.30, "שר הטבעות" באולם, סרט אחרון ללא תשלום.
יום שבת 10.4, בשעה 18.00, "שר הטבעות" באולם, סרט ראשון בתשלום.
נחוצים סדרנים.
הפרק המסיים את הסאגה הוא כל מה שיכולנו לקוות לו ועוד.
פיטר ג'קסון מגלה שיקול דעת רציני ונבון, יוצר סרט שהוא גם גדול יותר
וגם אינטימי יותר משני הפרקים הקודמים שלא לדבר על כך שיש לו סוף.
הסרט מעביר באופן מרגש את ההבנה שגורלה של האנושות ובני בריתה,
תלוי לא רק בקרב אלא בשני הוביטים קטנים, מסורים ואמיצים,
וזה מה שהמעניק לו את העוצמה המטפורית והאנושית.
בהנאה, רפי.
|
|
|
ברכה
לעדי בניה
עם גיוסך לצה"ל
מלוות אותך ברכות הבית
צא בשלום וחזור בשלום
|
|
|
שיחה עם מייקל פריד
כשאני מדבר על אמון ועזרה הדדית וערכים אחרים שלא הזכרתי אינני חושב שאני מדבר על 'סנטימנטים' סתמיים – אני מדבר על מה שאני מכנה בריאות הקהילה, והכסף הוא רק גורם אחד בבריאות הקיבוץ. בלי ערכים כמו צניעות, שייכות, תרבות – הקיבוץ הוא גוף חולה.
מפגש עם מייקל פריד, מסתבר, הוא תמיד רלוונטי ומעניין, גם אם אין עילה אקטואלית.
מי שייקח לעצמו אורך נשימה ויקרא את דבריו באותו אורך רוח שבו הם נאמרו – מובטח לו שייצא נשכר.
כרקע לראיון דיברנו מעט על עבודתו של מייקל.
"לא כולם מודעים לכך שאני כבר ארבע שנים לא מלמד ב'אשל הנשיא', אלא עובד כאיש סגל באוניברסיטה. הדוקטורט שלי היה אמנם בהיסטוריה של המדעים (מתמטיקה)", הוא אומר, "אך העיסוק האקדמי והמחקרים שאני עורך הם בתחום החינוך המתמטי.
השתלבתי במחלקה חדשה יחסית הקרויה 'תכנית להוראת מדעים וטכנולוגיה'. בשלב זה התכנית היא עדיין בגדר 'פרויקט מיוחד' של רקטור האוניברסיטה.
תחום זה החל להתפתח בשנות החמישים והשישים, בנפרד מהחינוך הכללי, כשהסתבר שהחינוך המתמטי דורש התייחסות מיוחדת וכי השאלות שיש לשאול על החינוך המתמטי – שונות מהשאלות שעולות בחינוך הכללי.
מאותה סיבה החל להתפתח בשנים האחרונות תחום החינוך הטכנולוגי, שכפי שקולגה שלי אומר: אינו החינוך באמצעות הטכנולוגיה אלא עצם העניין בטכנולוגיה.
אני עוסק גם בתכניות לימוד – אך עיקר עבודתי היא בחקר הלמידה המתמטית. המחקר האחרון שערכנו עסק במערכות סמכות בכיתות מתמטיקה".
מספר מייקל ומסביר: "במתמטיקה ניתן לומר "זה מוכח באופן מתמטי" והדבר מקנה למתמטיקה סמכות, שעומדת בסתירה לשאיפה שהתלמיד ישאל שאלות. זה מחקר שנעשה באמצעות ראיונות עם תלמידים ותצפיות בכיתה, בשיטות מחקר איכותניות".
הראיון עם מייקל נערך במוצאי שבת, לאחר יום עבודה מפרך בלול (ברז התפוצץ והיה צריך לגרוף את הבוץ…), אך מייקל אינו מתלונן ואומר כי קשה לו להתנתק מעיסוקיו הרגילים, אבל "כשאני שם – אני נהנה. זו האפשרות שלי לעשות משהו עבור הקהילה שאני חי בה, כמו שטיפת כלים או מיון אפרוחים בבקרים. זוהי הדרך שלי להרגיש שהמקום הוא שלי, להתחבר. למרות שאולי זה נשמע ורוד – אני מודה על כך שניתנה לי האפשרות להתחבר כך למקום. לדעתי זה אינו מוזר, זו בדיוק הסיבה שבגללה אנשים בכל העולם עושים עבודות התנדבות כדרך לביטוי הקשר שלהם למקום, לאנשים, לקהילה.
אני שומע הרבה את הטענה שאם היו משלמים עבור מיון אפרוחים חברים רבים יותר היו מתגייסים ובאים. האם זה באמת כך? לגבי עצמי אני יודע שאם זה היה עבור שכר ולא עבור תרומה לקהילה הייתי שוקל אם זה כדאי לי ולא בטוח שהייתי עושה זאת".
לטענתו זו מייקל מוצא סימוכין במחקרים כלכליים. מחקרים שמצביעים על כך שהמוטיבציה של אנשים אינה תמיד טמונה בכסף ולפיהם מסתבר שאנשים מוכנים לעשות הרבה יותר עבור מטרה ראויה בעיניהם מאשר עבור כסף.
בהמשך יסתבר כי הטענה של מייקל שיש דברים שחשובים יותר מכסף – אינה נוגעת רק לשאלה של עבודה בתרומה או עבודה בתמורה, והיא חלק מהשקפתו של מייקל על קיבוץ בכלל ועל רביבים בפרט.
את השיחה בנושא הקיבוץ התחלתי בשאלה האם קיבוץ הוא אפשרי?
"אני למדתי שיש מעט מאוד דברים שהם בלתי אפשריים. לכן אני נזהר מלומר שהקיבוץ הוא בלתי אפשרי. קשה – כן! קשה כי הוא דורש מחויבות והתחייבות מתמידה לרעיון הקיבוצי (ממש כמו שנישואין דורשים התחייבות מתמדת, אבל אפשריים ואפילו עושים אותנו מאושרים, אם אנו יודעים לתקשר במסגרת החיים המשותפים).
הקושי בחיי קיבוץ היה קיים תמיד משום שזהו אורח חיים הדורש משמעת, והכרה בכך שהוא שונה מאורח החיים מחוצה לו.
הקושי מתגבר היום, כאשר הפיתויים בחוץ גדולים יותר, הפיתוי להיות 'כמו כולם' חזק יותר, ומצד שני – כבר לא ממש ברור לנו, ואין בינינו הסכמה, מי אנחנו ומה אנחנו רוצים.
קשה לנו להגיע להסכמות ובשנים האחרונות אימצנו את הדרך הקלה בעיני: אנו מגיעים להסכמות באמצעות הנוסחה של 'אין ברירה'. הרבה מהמהלכים והשינויים שביצענו בשנים האחרונות: הפרטות, שינויים בדרכי ניהול, בהרגלי עבודה וכו' – נעשו בצל ההכרח ולא כבחירה, ואתה שומע אמירות כמו: 'אני לא אוהב את השינוי אבל אין ברירה'. אנו מנסים לשכנע זה את זה שהשינוי הוא הכרחי, ולא שהשינוי טוב ורצוי. לכן ההסכמות בינינו אינן ברמה של מה שאנו רוצים אלא ברמה של 'חייבים', ואנו נמנעים מלתת דין וחשבון על השאלה מה אנחנו רוצים והאם ניתן לעשות ולבצע אותו.
העיסוק בשאלה מה אנחנו רוצים נחשב למותרות לאור הדברים שנתפסים כהכרחיים, אך הרבה ממה שאנו תופסים כהכרחי אינו באמת בלתי נמנע.
אך אם אומרים לי שאני מוכרח לעשות משהו – זה משחרר אותי מהצורך להחליט ולבחור. קל יותר לדבר על דברים הכרחיים ועל כסף. קשה הרבה יותר להחליט מה רצוי לנו.
...זה לא סוד שהתנגדתי להפרטת המזון (למרות שזה בהחלט יהיה טוב לדיאטה שלי...), אך הקהילה החליטה, ובגדול, וצריך לקבל את ההחלטה.
יחד עם זאת חשוב להבין מדוע אנשים בחרו בהפרטת המזון: להערכתי רק מיעוט בחר בהפרטת המזון מסיבות אידיאולוגיות של הגדלת חופש הבחירה לחבר, שאיפה לאורח חיים 'כמו כולם' וכו' – בצד אלו היו הרבה מאוד חברים שבחרו בהפרטה מסיבות שהם תפסו כסיבות פרגמטיות: מניעת בזבוז, ייעול ענף המזון, חיסכון בכסף שאנו זקוקים לו וכו'.
למרות שהתחושה היא שהייתה כאן הצבעה אידיאולוגית מכריעה, כלל לא ברור שמרבית החברים בחרו בהפרטה מסיבות אידיאולוגיות, ולדעתי, רובם באופן עקרוני עדיין בעד האידיאולוגיה הקיבוצית.
לכן להערכתי – ההצבעה על הפרטת המזון לא הורידה מסדר היום את השאלה האידיאולוגית. להיפך. עתה יותר מתמיד חשוב שנתחיל לחשוב יחד על מהי האידיאולוגיה הקיבוצית. מה הערכים שאנו רוצים להגשים בחיינו כאן. האם אנחנו רוצים להיות כמו עומר (אפילו אם יכולנו)?, או שחשובים לנו ערכים כמו עזרה הדדית, צניעות, אמון הדדי וערכים נוספים.
...המונחים מתורת הלוגיקה – 'מספיק' ו'הכרחי' חשובים לענייננו כאן. בשנים האחרונות התחלנו לדבר על הכסף כעל 'הכרחי' וגם כעל 'מספיק' לקיומו של הקיבוץ והחיים בו. אבל כסף אינו מספיק גם אם הוא הכרחי (ואולי גם זה לא!). כשאני מדבר על אמון ועזרה הדדית וערכים אחרים שלא הזכרתי אינני חושב שאני מדבר על 'סנטימנטים' סתמיים – אני מדבר על מה שאני מכנה בריאות הקהילה, והכסף הוא רק גורם אחד בבריאות הקיבוץ. בלי ערכים כמו צניעות, שייכות, תרבות – הקיבוץ הוא גוף חולה.
אנחנו אומרים: 'רק הכסף' והכל יהיה בסדר – וזה לא נכון. אפשר לראות בעולם הרבה קהילות עניות, כפר דייגים שאני חושב עליו, שנמצא בצפון מזרח ארצות הברית, אנשים שהם עניים מאוד אבל שורדים, שנה אחר שנה, עם תחושת בטחון בעתיד, פחות או יותר מרוצים ועם חוסן שבא מתחושת היחד שלהם. מהרצון לעזור אחד לשני. לעומת זאת אני מכיר הרבה מאוד קהילות עשירות שמתפוררות, שאנשים באים ויוצאים מהן ולא מרגישים שהם במקום שלהם, מדוכאים.
לכן, לדעתי, אנו זקוקים לתמונה הרבה פחות פשטנית כתשובה לשאלה מה עושה קהילה לקהילה בריאה.
לדעתי זה צריך להיות היעד העיקרי והנושא הראשון שיעמוד על סדר היום הציבורי שלנו.
צריך לזכור שכסף איננו דבק, שאנשים אינם עוזבים את רביבים רק בגלל הכסף אלא גם מסיבות אחרות... למרות זאת, בכל הדיונים על התפרנסות אנו מתמקדים באנשים שאינם מרוויחים מספיק, ולא מדברים על אלו שמרוויחים הרבה מעבר לרמת החיים שבה הם חיים. אנשים שנשארים בקיבוץ דווקא בגלל ה'סנטימנטים': 'אורח חיים' ו'ערכים'. קשה לחשוב למה הם יישארו כאן אם הכל הופך להיות רק עניין של פרנסה—אם אכן הכל פרנסה, מה מיוחד בקיבוץ עבור מישהו שמסוגל להרוויח הרבה?
זו בדיוק הסיבה מדוע חשוב 'הדבק', מדוע חשובים הערכים וחשוב החוסן של הקהילה, וזו הסיבה לחשיבות העליונה שאני מייחס לכך.
… בשנים האחרונות אנחנו מרבים לדבר על ניהול ועל מנהלים. כשהיה ברביבים קורס מנהלים חשבתי שיותר ממנהלים אנחנו זקוקים למנהיגים ולקורס מנהיגים. ניהול שואף להיות רציונלי,
דבק בכללים, לא תלוי באופי של אנשים—כמו ב'טכנוקרטיה' טובה. ניהול נוטה להרחיק את המגע האישי, את היחס לפרט – ולהחליף אותו בשיטות ארגון (כדאי לזכור ששאיפה ל'שיטות' היא ירושה מהרציונליזם של המאה
ה - 17 ).
לעומת זאת הנהגה טובה היא מאוד מאוד אישית, בנויה על קשר אישי.—דומני שהיכולות להנהגה נקנו יותר מהיסטוריה וספרות מאשר מ'מדעי' הניהול. מנהיג מנסה להרגיש את הדופק של האנשים. וזה מה שדרוש לקהילה כמו שלנו. רק הנהגה אישית, שחשה את הדופק של הקהילה תוכל לתת מענה לצורך שלנו בחידוש הדבק, בהבראת הקהילה.
וכך, עם הפנים לעתיד
לא נותר אלא להודות למייקל –
על האופטימיות ואורך הרוח,
על השיחה המאלפת.
רשמה: יעל פרץ
|
|
|
חדשות מאגף רווחה
א. החזרים על כספי נסיעות באישור הרווחה
בעקבות שינוי שיטת רישום הק"מ וכניסת שיטת הכפתורים לתוקפה,
משתנה גם נוהל ההחזרים הכספיים, באישור הרווחה.
כלומר: החל מה – 1.4.04, יש להגיש לחנהל'ה את דף פירוט הנסיעות המתקבל
לתא הדואר, מהנהלת-חשבונות – מיד עם קבלתו ולכל היותר באיחור של יומיים.
לאחר פרק זמן זה לא ניתן יהיה לקבל החזר עבור הנסיעה/ות.
ב. שתי תזכורות בעניין החזרי כספי נסיעות
1. חברים מתבקשים להקפיד לרשום כל נסיעה על חשבונם.
כלומר: לא על-חשבון רווחה ולא באישור הרווחה.
אנא הקפידו על כך כדי למנוע אי נעימויות.
2. אנו מזכירים לכל הנוסעים ברכב באישור המרפאה ו/או הרווחה -
החזרים כספיים ניתנים בהתאם לסל הק"מ שפורסם זה מכבר:
המזכירות ואגף שירותי קהילה מנחים את כל המוסדות הנותנים זיכויים על
נסיעות שאושרו על ידם, להגביל את הזיכוי לכמות הק"מ הריאלית.
נסיעות לבאר - שבע – מתן זיכוי עד 90 ק"מ.
נסיעות למועצה + משאבים – מתן זיכוי עד 18 ק"מ.
נסיעות למרכז - מתן זיכוי עד 330 ק"מ.
נסיעות לירושלים - מתן זיכוי עד 350 ק"מ.
סעו בזהירות, חנהל'ה
|
|
|
דו"ח אסיפה מתאריך 20.3.04
. סיכום 2003 ואישור תקציב הקהילה לשנת 2004 – הציגה אורית
אורית מסרה דו"ח מפורט של סיכום 2003 ותוכנית 2004.
חברים העירו כי יש להגיש השקעות בניה בנפרד מן השיפוצים.
הועלתה הסתייגות של עדין לא לבצע את תוכנית 200,000 ש"ח עד שייערך דיון בנושא
הכלבו. ההסתייגות התקבלה.
אושר תקציב הקהילה לשנת 2004 , כולל ההסתייגות.
רשמה: מרים
|
|
|
דו"ח מזכירות רחבה מתאריך 8.3.04
הצעה לשינוי ההחלטה על התארגנות לפני יציאה לשנת חופש
בהשתתפות: עדין קוה
עדין הציע שיינתנו שני חודשי התארגנות לפני יציאה לשנת חופש (עפ"י ההחלטה הקיימת),
אך במקרה והמשפחה תעזוב בתום השנה, תקוזז עלות 2 החודשים מדמי העזיבה.
ההצעה לא התקבלה.
רשמה: מרים
|
|
|
דו"ח מזכירות רחבה מתאריך11.3.04
בקשת יעלי ויאיר לוי לצאת לשנת חופש ולגור ברתמים במהלך שנה זו
בהשתתפות: יעלי ויאיר לוי
יעלי ויאיר ביקשו לצאת לשנת חופש באפריל הקרוב. בנוסף המשפחה מבקשת לגור ברתמים ולשמור להם את הדירה ברביבים 4 חודשים נוספים, מעבר לשנת החופש. יעלי ויאיר, מסיבות אישיות, מבקשים להיות בקרבת המשפחה, לדבריהם עניין המגורים ברתמים עומד בראש סדר החשיבות,
לפני הבקשה על שמירת הדירה ברביבים.
הוחלט:
מאושרת שנת חופש ליעלי ויאיר לוי.
והיה ותחליט המשפחה לדחות את יציאתה לחודש מאי, יסתיימו שני חודשי ההתארגנות ביולי ואז ניתן יהיה לשמור להם את הדירה (ע"פ החלטות רביבים הדירה אינה נשמרת למי שיוצא באמצע שנה).
לא מאושר למשפחה לגור ב רתמים בשנת החופש, זאת משום שעל פי החלטותינו, רתמים ורביבים
חד הם.
רשמה: מרים
|
|
|
אתכם באבלכם
לזיוה יודפת ולכל המשפחה – אתכם באבל במות האמא והסבתא – שולמית ספיבק ז"ל
|
|
|
מה חדש בקרוונים?
לפני יותר מעשר שנים התחלנו את חיינו ברביבים בשכונת הקרוונים.
מאז, נשאר ומלווה אותנו במשפחה משפט שרכשנו באותה תקופה והוא: "מה יש בקרוון שלנו?"
בעזרת משפט זה למדנו באולפן של בית ראשון, יחד עם יעל איל, וכך, למעשה, הקרוון נהפך להיות הסמל שלנו להתחלה. התחלה של תקוות, התלבטויות, תוכניות, אכזבות וקשיים.
כעת התקופה הזאת מאחורינו אבל זה כבר 14 שנים שמישהו ברביבים "עובר את ההתחלה שלו" בקרוונים.
שמחתי לבקר את המשפחות, לשוחח עימן ולשתף את קוראי העלון ב"מה ומי יש בקרוונים שלנו?"
לנה וסרגיי ברסוקוב
עלו ארצה מהעיר דפרוגדרג'ינסקי שבאוקראינה, יחד עם בנם אדיק (כיתה ג'). לרביבים הם הגיעו לאחר שסיימו את האולפן בכמהין. בנם השני,
בן החצי שנה, שמו בני, נולד כאן ברביבים.
הם למדו וסיימו את אותו בית ספר, אבל היות וסרגיי יותר מבוגר, הם הכירו רק אחרי ביה"ס.
סרגיי מוסמך בעבודות הבנייה ותיקן אף, ב 1993, את הפרלמנט הרוסי שבמוסקבה, לאחר שפרץ בו "מרד הדומה". כיום עובד סרגיי במפעל.
לנה היא אחות מוסמכת וכרגע היא מתחילה מסלול לאישור ההסמכה שלה.
פשה, אחיה של לנה, שוכר דירה ברביבים ובעוד כמה חודשים הוא משתחרר מהצבא. אשתו – אינה- הצטרפה אליו לרביבים והיא תלמד באולפן.
שאלתי את אדיק מה הוא הכי אוהב בקיבוץ והוא מיהר לענות לי: "את פינת החי, את הבריכה, את גן ההרפתקאות ועוד מספר מקומות. בנוסף רציתי לציין כי אדיק הוא אח למופת! הוא מטפל באחיו בני במסירות ובאהבה.
אולגה וסרגיי אוסמנוב
עלו ארצה מאוקראינה יחד עם בנם ווה (גן רימון). הם הגיעו לרביבים מכמהין, לאחר שסיימו את תוכנית "בית ראשון". כיום הם מתגוררים בקרוונים במעמד של תושבים. סרגיי עבד באוקראינה במקומות שונים – עבודות פרקט ובניה, ובניהול קפה-אינטרנט. תחביבו הגדול ביותר הוא מחשבים. סרגיי ממש מקצוען בעיצוב מחשבים (MODDING).
אולגה היא ספרית ומניקוריסטית מוסמכת וכאשר ראיתי את הציפורניים שהיא טיפלה בהן נדהמתי מהיופי שהיא הצליחה ליצור. בזמנו למדו אולגה וסרגיי באוניברסיטה את מקצוע איכות הסביבה, אך בשל קשיים כלכליים לא סיימו.
יחד עם סרגיי ואולגה נמצאת, כבר תקופה ארוכה, אמה של אולגה – לנה ברבילוק, שהיא במקצועה מהנדסת מכונות וכעת היא עובדת במפעל.
ווה הקטן הכי אוהב בקיבוץ את גן ההרפתקאות.
וולרי ומרינה טנישב
עלו ארצה מקריבוירוג שבאוקראינה, יחד עם בנם דימה (כיתה ה').
במקצועו וולרי מהנדס ייצור מתכות. באוקראינה הוא עבד כמלח באוניה גדולה במשך כשמונה שנים שבהן הספיק להיות בכל העולם.
ב"יבשה" וולרי ניהל קבוצת כדורגל בשם "קריבייבס", שאף השתתפה בגביע ווופה.
כרגע הוא עובד בלול.
מרינה היא מהנדסת בניין וגם ספרית מוסמכת, בתפקיד זה הכירה בה רביבים כשהחליפה את מדלן. ברוסיה היא ניהלה עסק קטן של ייבוא וייצוא סחורות. כרגע היא עובדת במפעל ותמיד שואפת לעשות את הטוב ביותר.
את דרכם לישראל הם עשו באוניה – הפליגו במשך 3 ימים והם אומרים שאין דבר טוב יותר מזה.
טניה וסלבה חרצ'נקו
עלו ארצה מקרקוב שבאוקראינה, יחד עם שתי בנותיהם אנה (כיתה ה') וסשה (כיתה ד').
הם למדו באולפן שבקיבוץ עין השלושה.
יחד עם המשפחה קיבלו אותי בבית גם שני חתולים פרסיים וכלב קטן, שלדברי המשפחה משלימים אותם.
סלבה וטניה הכירו במפעל צבאי שבו עבדו ביחד. סלבה במקצועו – שף, אבל אין דבר שההוא אינו מסוגל לעשות – מעבודות בניין וציור ועד להכנת
דג מעושן.
הבנות, סשה ואנה, אוהבות חיות וההוכחה לכך היא לא רק החתולים בבית אלא גם החתולים שמקיפים את ביתן. כאשר התארחתי אצל משפחת חרצ'נקו, הכרתי זוג נוסף, שלא גרים בקרוונים, אבל הם תושבים ברביבים – סשה ויוליה אוסוב, שעלו מסמרה שברוסיה יחד עם בתם לרה (גן חרוב). סשה הוא כלכלן ומשפטן ויוליה מורה לאנגלית ולגרמנית. כרגע שניהם עובדים במפעל – סשה בהרכבה ויוליה במחלקת שירות לקוחות. גם הם היו, יחד עם טניה וסלבה באולפן בעין השלושה.
כאשר שאלתי במה רביבים שונה הם אמרו שכמות האנשים היא כל כך גדולה שמדי פעם הם מרגישים קצת אבודים, מפני שהאנשים בקיבוץ לא מכירים אותם.
משפחה נוספת שלא הספקתי לשוחח עימה במלואה, אלא רק עם אבי המשפחה היא משפחת מרינה וולרי חריט, וזאת מפני שהם עובדים בזמנים שונים.
וולרי מספר שהם הגיעו מפלורשטי שבמולדבה, יחד עם שני ילדיהם – רומא (כיתה ג') ונדין (גן רימון).
וולרי במקצועו נהג משאית ורכב מסחרי וגם מוסכניק. מרינה סיימה אוניברסיטה הומניטרית בעיר קרסנדר שברוסיה ומקצועה הוא מורה לבעיות דיבור ופיתוח קול.
את נדין אני מכירה מהגן של בתי אולגה (גן רימון). אולגה מדברת עם נדין ברוסית ונדין מאוד תומכת בה. בכלל נדין היא ילדה מקסימה ומתוקה.
להתחיל חיים חדשים בארץ זרה זה לא דבר קל. חשוב להתחיל ברגל ימין ורביבים מעניקה את האפשרות להתחלה טובה שתסייע בהמשך.
דינה סוכוב
|
|
|
רסיסים קטנים בלבד מתוך המכלול של טיול ותיקים
ישנו איש אחד, והוא עופר אבירן בן נהלל – דור שלישי, שמספר וסיפר כמעיין המתגבר – את סיפורה של נהלל (מושב העובדים הראשון בארץ) – אנשים, דמויות, תקופה, גורלות ומעשים.
בהרבה אהבה הוא מספר, בכשרון, כוחות נפש, חיות רבה והמון ידיעה. והאש הבוערת בנפשו של עופר נוגעת בנו עד מאוד.
ישבנו בבית הקברות של נהלל (עופר הכין לכולנו כיסאות קטנים ואיתם הלכנו לסיור איתו), ועופר הפליג בסיפוריו וזיכרונות המקום. הרבה כאב ומסירות נפש (38 מבני נהלל נפלו במלחמות ישראל).
בית הקברות של נהלל צופה אל העמק הפתוח (עמק יזרעאל) וקברו של אילן רמון בנהלל צופה אל העמק הזה, היפה בעולם.
בביתם שלהם, של עופר ורעייתו אצילית, סעדנו את ארוחת הצהרים באווירה כפרית נעימה. ארוחה טעימה במיוחד (פרי עמלה ומעשה ידיה של אצילית).
עם ערב הגענו לקיבוץ עין חרוד. שם לנו בלילה (גם סעדנו).
באותו ערב עוד ביקרנו, בלוויית האוצרת של הבית, במשכן האומנות של קיבוץ עין חרוד – בית יפה ורחב ידיים, הבנוי באדריכלות מעניינת. ביקרנו בתערוכת ציורים ועבודות של אומנית צעירה, מאירה שמש, שאינה כבר בחיים.
למחרת בבוקר פגשנו את מאיר דורון, איש עין חרוד – איש עדין, בקיא ונעים הליכות, שהוביל אותנו בתל מגידו, מקום ארכיאולוגי-היסטורי מרתק ואל מפעל המים, ליד התל, בתוך מנהרה חצובה, שם ספונה מערכת המים מתקופות קדומות. מקום מפתיע ומרגש. ואל נחל השופט (ליד הזורע) הוביל אותנו מאיר. טיילנו בין המון עצים ונחל מפכה ונפתל, שיש בו מים כל השנה, צמחיה עשירה מאוד, עצים ושיחים. כאילו היינו בנוף רחוק וקסום, בארץ אחרת (והיה גם הסיפור במשמר העמק).
לקראת סיום הטיול ביקרנו באלרואי, פגשנו את מנחם המספר את סיפורה של רכבת העמק, את זיכרונותיו כילד, המבקש זה שנים לשחזרה ולהקים במקום מוזיאון קטן, בתוך גן קטן שיצר במקום ההיסטורי, כשבמקום הייתה מזבלה והזנחה רבה. האיש, בעל דבקות גדולה, לב חם – איש עם חלום. בכל מקום שפנינו אליו היו עצים, שיחים ופרחים, משפחות וסוגים. ירקות רבה – עד סחרחורת.
בשבילי היה הטיול הזה מתנה מיוחדת. אל מחוזות ילדותי ונעורי, כי סיפורה של נהלל משל הוא לקיבוצים והמושבים בעמק, בתקופה ההיא וגם לגבת מכורתי.
הריחות של האביב, הצבעים, המראות, העמק והמון דברים שאין להם שם, רק זרמים חמים בנפש, בזיכרון.
המון תודה על הטיול המקסים הזה, כך באמצע ההוויה העכשווית שלנו.
אני מאוד ממליצה לטייל לנהלל ולפגוש את עופר ואצילית, שהם אנשים מופלאים בזמננו.
ממש, ממש לעלות אליהם לרגל. זוהי חוויה גדולה ומעניקה השראה, למידה, הבנה וכוחות.
ורציתי לומר: כל פעם, בטיולים שלנו, אני מגלה איזה מקומות ואתרים בלתי נדלים יש בארצנו שלנו ואיזה אנשים.
ורציתי לומר: החבורה שלנו מרביבים, משאבי שדה ושדה בוקר, חבורה צבעונית, שיש בה משותפות הגיל, משותפות החיים, שפה משותפת, ניסיון חיים וקירבה אנושית מפרה ומעשירה –
מי ייתן ונוכל לטייל ולפגוש, להוסיף ולטייל, כי זוהי הזדמנות חיינו, הזדמנות יקרה, שמעניקה לנו התחדשות וחלונות שנפקחים אל האור.
על כל אלה (ועוד) – תודה גדולה.
דליה כהן
|
|
|
תזכורת מהחלטת מזכירות מצומצמת מתאריך 22.12.03
חיוב חברים על פעילות הכפר האפריקאי ב"חי נגב"
פעילות הכפר האפריקאי ב"חי נגב" זוכה להצלחה רבה ונהנית ממבקרים
חיצוניים רבים. במקביל, באים חברים וילדים לפעילות מדי שבת (וגם בימי שישי),
מבלים במקום לעיתים יום שלם ונהנים מהפעילות, מהכיבודים ומהשירות.
מצב זה מביא לעומס וצפיפות גדולה במקום.
הוחלט: הכניסה ל"חי נגב" תמשיך להיות חופשית לחברים ואורחיהם.
על השתתפות בפעילות הכפר האפריקאי ייגבה תשלום מכל מבקר,
כולל חברים וילדיהם (מגיל שנתיים) – 10 ש"ח לנפש.
|
|
|
תזכורת מהדואר
יש נוהג חדש במינהל האוכלוסין: שולחים טפסים לאזרחים, לחידוש דרכון לפני
שתוקפו פג.
על האזרח לשלוח את הדרכון בדואר רשום, במעטפה המצורפת לטופס.
בזמן האחרון, אנו נתקלים יום יום במעטפות כאלה ללא ציון שם השולח.
מעטפות אלה אינן נשלחות. אנא זכרו לרשום את שמכם על המעטפה,
או לצרף פתק.
אנחנו לא שולחים דואר מרביבים ללא בולים מתאימים.
יש החלטת שירותי קהילה האומרת ששולחים דואר בארץ בדרך הזולה ביותר,
על חשבון הקהילה.
החלטה זו חלה רק על דואר החברים. לכן חובה לציין את שם השולח.
אגרות והפרשים – על חשבון החבר.
ענפים, תאגידים, תושבים, עובדי חוץ וכל מאן דהו אחר – משלמים מחיר מלא
על כל דברי הדואר.
אנא זכרו – זה כסף של קהילתנו.
בשם דואר רביבים – תמי
|
|
|
חילופי גברי
האחריות על הטלוויזיה בכבלים עוברת לידיו של חמי ברזלי.
תודה לאלי גרול על המון שנים של איכפתיות ומסירות.
בהצלחה לחמי – מכולנו!
|
|
|
טיולים שנתיים
כיתות ו' ערכו היכרות מעמיקה עם עמק יזרעאל, הגליל התחתון, הגלבוע והכינרת. הם הלכו בנחל תבור הזורם וראו את הפריחה המיוחדת בגלבוע, נזכרו בתקופת הרומאים בעתיקות בית שאן ושמעו סיפורי ראשונים במעיין חרוד ובבית הקברות של כינרת. כיתות ה' הכירו את אזור מישור החוף – מראשון לציון ועד מישור חוף הכרמל ואחר כך עלו להר הכרמל הירוק תמיד וכעת גם פורח ביופי מיוחד במינו. לצד הנופים הנפלאים, ביקרו ילדינו באתרים היסטוריים רבים מתקופת העלייה הראשונה ועד לקום המדינה. בהזדמנות זו אנו רוצים להודות להורים המלווים על תרומתם הרבה להצלחת הטיולים. מקווים לראותכם גם בשנה הבאה. ולמדריכים מהחברה להגנת הטבע – תודה על ההדרכה. כיתות ג': ערכו הכנה בכיתה וכך היו הילדים מוכנים ומלומדים יותר לקראת הטיול. מזג האוויר היה נעים. ביקרו במערת הנטיפים, בנחל המערה שבו גם שמעו סיפורים נפלאים מהמדריכה והחליקו על סלע בסוף המסלול. אח"כ המשיכו לחירבת מידרס וזחלו בתוך אחת המערות מימי מרד בר כוכבא.
מתוך "מידעוני" מס' 28, בי"ס "משאבים"
המו בר במיטבו
1000 פנים לו למו בר שלנו והנה פן נוסף בחתונתם של מור וחנה, שכפי שסופר הייתה יפה מאוד.
אורחים למטרות קליטה
שתי משפחות עם ילדים בגיל הרך, כל אחת בשבת נפרדת. אלה הן "חלוצות" ויש עוד פניות בשפע.
על פי רוב הרקע אינו קושי כלכלי אלא רצון לשינוי. הדברים נבדקים כמיטב יכולתנו. בינתיים הרושם
הוא טוב. כאשר הנושאים יבשילו יהיה פרסום רחב. (מפי גדעון טאובה)
בשלישיה הפותחת
השבוע פרסמה מועצת הזית את הדירוג השנתי של השמן האיכותי בישראל. "שמן חלוצה" זכה במקום השלישי. התוצאה פורסמה בסיום קורס טועמי שמן זית שהמועצה מקיימת.
מטע הגדמים
בין כרם הזיתים לבין שטח ג' של הלול נשתלה חלקה חדשה של עצי זית. למעשה זו חלקת גדמים. במסגרת דילול זנים מסוימים נעקרו מהשטח 800 עצים, הנוף שלהם הוסר ועתה הם ממתינים להובלה צפונה על מנת להישתל מחדש כעצים מבוגרים. מדי פעם נראה שם פול-טריילר-מנוף מעמיס עצים שכל אחד שוקל 200 ק"ג. מראה העצים הערופים במחפורת הזמנית סוריאליסטי למדי.
על קצה הבמה (נחש)
השבוע חשקה נפשו של נחש מסוים במנת תרבות והצליח להפתיע את רפי ואיל. באחד הימים עסק רפי בניקוי האולם ואיל נכנס אל הבמה לשאול אותו משהו, ובדיוק באותו הרגע נפל מן התקרה - ישר אל הבמה – נחש. רפי לא איבד את עשתונותיו וצעק לאיל שיתפוס את הנחש בעזרת מטאטא. איל האמיץ אכן ביצע את ההוראה, לכד את הנחש ואח"כ הצליחו השניים להכניסו לדלי. הנחש נלקח אחר כבוד לגן חרוב, הגן של רנה – בנו של איל. לאחר הביקור בגן שוחרר הנחש לטבע, במקום בו יפגוש את בני מינו.
עובר ושב
עודד גולן חזר לרביבים. ברוך בואך והיקלטות טובה!
משפחת איריס ואיציק לרנר ושלושת ילדיהם שיר, עפרי ואור – עזבו את רביבים. נאחל להם כל טוב.
מפקד התושבים
ענבל צחור שכרה דירה. ברוכה הבאה.
|
|
