|
| אצלנו מכינים מתנה לחג, ברכות, ארוחה חגיגית, מסכת ועלון חג. |
| וכך, עם בקשתו של ויקסי – התחלתי להתלבט במשמעות החג. מחפשת את טעם ההתחלה ואת טעמה של התחדשות. וזה מה שמצאתי: |
|
| תפקיד חדש |
| מונה רפאלי, סדרנית הרכב החדשה אומרת על תפקידה החדש ועל התחלות ש"ההתחלה קשה". תשובה שמגלמת את התפיסה הידועה ש"כל ההתחלות קשות". |
| אני כבר שמונה שנים ברביבים – אך אני איני מכירה אנשים. כשאני מתקשרת לאנשים ולא יודעת עם מי אני מדברת – כי שמות לא תמיד מתקשרים לי לפרצופים – אז יש לי פרפרים בבטן. |
| קשה לי גם לומר למישהו שאין לי אוטו עבורו |
| (לא קורה הרבה, אלא בהזמנות של הרגע האחרון ובעיקר כשהחבר זקוק למכונית אוטומטית). |
| את הקושי – מיתנה רננה, שהעבירה לי מערך מסודר ושיטה שעובדת יפה, אך עדיין זו חצי משרה – של 24 שעות, ולכן, בשעות הערב, לפני שחבר מתקשר רצוי שיבדוק אם יש מכונית בסידור הפתוח, שישקול אם לא עדיף להשאיר פתק שאומר שהמזגן מקולקל במקום להתקשר בלילה – וכו'. |
| את היופי שבהתחלה מבטאת מונה במלים שיש בהן תקווה: נראה לי, אומרת מונה, שזהו תפקיד מעניין. מאפשר לי להכיר אנשים, לארגן (אני אוהבת לסדר דברים) וללמוד. לפני כמה ימים אפילו חשבתי על האפשרות ללמוד על מכוניות תוך כדי עבודה במוסך – אם יתאפשר..). |
|
| ילדים חדשים |
| בשלב זה של חיפושי אחר הטעם שבהתחלה נזכרתי בבובר, שמדבר על יצר ההתחדשות ועל חסד ההתחלה. |
| הילד, אומר בובר, מסמל את ההתחלה. יש בו כוח מולד של כוח החידוש, שבא לביטוי ביצר ההתקשרות, התשוקה שהעולם יהיה לנו בחינת נוכח, שיצא לקראתנו כשם שאנו יוצאים לקראתו . |
| נזכרתי בנכדי החדשים ובמבטם המבקש – וביקשתי מנתאי בני שירשום לי כמה מילים מפיו של בנו, איל. קיבלתי ממנו את הקטע הבא - |
| מספר מילים, כפי שרשמתי בדיוק נמרץ מפיו של אייל, בני הקט: |
| ראשית, הוא מבקש להודות לכם על שאתם קהילה חמה ותומכת, ולכל הדורשים בשלומו, לאלו שמחייכים אליו, ולאלו שעושים לו קוצי-מוצי בחדר אוכל. |
| כמו כן הוא מבקש למסור, בתגובה לשאלות של ח.ש. (חביירות שונות) שלא קר לו ככה, לא חם לו, הוא לא זקוק לכובע, הוא לא רעב ובאופן כללי הכל בסדר. |
| ועוד דבר חשוב שאייל ביקש להדגיש בתשובה לשאלות שונות שהופנו אליו: כן, הוא נושם בתוך המנשא ותודה לכל השואלים והמתעניינים. |
| בשלב זה הוא קצת עייף, הוא הולך לישון, לא לפני שהוא מוסר שנה טובה ומתוקה לכל בית רביבים! |
|
| דירה חדשה |
| חיפשנו חברים שעברו זה עתה לדירה חדשה – ולא מצאנו. אמרו לנו שעצרו את שיפוצי הדירות… לכן אספנו לראיון מעט הזוי מספר בעלי חיים שעברו לדירה חדשה ב"חי נגב" השתא. איתנו בראיון: הזאב, מקוק צפרדעי (סוג של קוף), וכבש בר פרסי. |
| עלון: שנה טובה. |
| חיות: תודה רבה. שנה טובה לכל בית רביבים. |
| עלון: איך הבית החדש? |
| זאב: מטפלים בנו יפה, הארוחות על הכיפק והכלוב מרווח ונחמד. |
| מקוק צפרדעי: הבית נאה ומרווח, השכנים נאים. |
| כבש: תודה לצוות הנפלא של "חי נגב" על הטיפול המסור. אני שמח לומר שמתעניינים בנו מכל קצות הארץ. |
| עלון: לא יכול להיות שהכל וורוד. יש משהו שמפריע לכם? |
| זאב: בגדול הכל נפלא. קצת מעצבנים אותי הילדים הקטנים שרצים לכלוב שלי וצועקים "אמא, תראי, כלב!". |
| מקוק: שני דברים. א. לא לצחוק על השם שלי בבקשה. אני קוף מכובד. ב. לא לצחוק על הצבע של הטוסיק שלי. |
| עלון: (לא מצליח להתאפק) איזה צבע הטוסיק שלך? |
| מקוק: (נעלב) תבוא לחי נגב ותראה. |
| עלון: טוב מאד, אמסור את מה שאמרתם. |
| יש משהו שתרצו לאחל לקיבוץ בשנה הבאה? |
| כבש: שתאכלו הרבה קש. |
| זאב: (מלקק את שפתיו) שיתקיים הפסוק "וגר זאב עם כבש..." |
| מקוק: שנה טובה לכולם!! |
|
|
|
|
| נשואה חדשה |
| איה ריפמן – הרפז (תתחילו לתרגל את השם החדש!), נשואה טרייה לדניאל, מספרת בראיון טלפוני קצרצר על הימים הראשונים של הנישואין ומתארת אותם כענן של אושר. היא מאחלת לכולנו שהשנה שלנו תהיה גם על ענן כזה, ואם לא זאת, אז השנה הבאה. |
|
| חברה חדשה |
| הרבה שמחה והתרגשות – אפשר היה לשמוע בקולה של חן פלד, שקבלתה לחברות אושרה על ידי המזכירות והיא מחכה להצבעת הקלפי. " אני מקווה שאתקבל. הרגשה של תקווה והתחלה של משהו חדש בחיי. אני מאוד אוהבת את הקיבוץ, חשוב לי להיות שייכת אליו ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי לתרום לקהילה. הקהילה חשובה לי מאוד ואשמח להיות חלק ממנה באופן רשמי." |
|
| גרעין חדש |
| הם הגיעו אלינו משנת שירות, בקומונות בכל רחבי הארץ – מיבנאל בצפון עד מצפה רמון בדרום. רובם מגרעין 'רעים' של תנועת הצופים. בשנת השירות ניסו להקים שבט צופים ולפתח את העצמאות של השבט ביישוב – תוך כדי עבודה בבתי הספר. מבין 13 חברי הגרעין רק שניים לא היו בגרעין 'רעים'. יונתן בא מגרעין 'תמורה' – גרעין של חברה שעבדו למחייתם (בירוחם) ובשאר זמנם התנדבו לרווחת הקהילה, ואילו דקלה – נתנה שנת שרות בבית ספר שדה עין גדי. |
| בתוך ההלם של היום הראשון בקיבוץ, פחות מ24- שעות אחרי הנחיתה ישבתי עם עֹמר ושיקוס (בעברית – עידו), מזכירי הגרעין החדש. את היום בילו בסיור בענפים. "מתרגשים לקראת העבודה, מתרשמים (לטובה). זה כמו לגלות עולם חדש לגמרי. הכל 100% חדש. חושבים: איך נתאקלם, האם נהיה משמעותיים, האם נצליח להשפיע... " |
| זה העיקר בתום היום הראשון. |
| במחשבה נוספת הם אומרים שלחיות בקיבוץ עבורם זה גם קצת יותר טבע ("רובנו עירונים") וגם משפחות מאמצות – שהן חלק מההתרגשות. |
| כשאני מזכירה להם, הם מקבלים שבעצם גם החיים יחד בגרעין הם עבורם דבר חדש. "יש בינינו קשרים, כולנו חברים ברמה זו או אחרת, אך זו בעצם הפעם הראשונה שאנחנו יחד – לא רק בסמינרים. עכשיו זה להתחיל את הדבר האמיתי". |
| עֹמר ושיקוס המשיכו בשאלות על רביבים – ופתאום מצאתי את עצמי חווה יחד איתם את ההתרגשות שבהתחלות ובהתחדשות, כמו אז לפני שנות אלף בקיבוץ… |
|
| אז שתתחדש על כולנו השנה הבאה עלינו לטובה |
| נתאי (שעל הראיון עם איל בנו, עם איה ועם החיות בפינת החי) ויעל פרץ |
|
|
|
