חיותה נאמן

חיותה נאמן

בת יוסף ושרה אבני

נולדה בשכונת בורוכוב, שהייתה אז שכונה ליד תל אביב, ב 1.2.1935 .זאת הייתה שכונה של עשירים, אך המשפחה לא הייתה עשירה. לא הייתה להורים עבודה ולא היה להם איפה לגור. אחד העשירים השכיר להם צריף שבו גרו ללא חשמל וללא נוחיות. בקיץ היו מתקלחים בחוץ ובחורף עם מים שהרתיחו על הפתילייה. מאוחר יותר אביה מצא עבודה במפעל לסירים.

כך גדלו, היא ושלושת אחיה: אביבה, דודו ואברהם.

כשהייתה בת 15 עברו לגור ברמת גן בתנאים טובים יותר. המשפחה הייתה מסורתית , ההורים דיברו עברית, פולנית ויידיש.

אביה עבר לעבוד בקופת חולים והיה פעיל בהגנה ואמה עבדה בבית.

הייתה בתנועת הנוער העובד והלומד שבמסגרתה בילתה רוב הזמן. בצבא שרתה בחיל קשר. אחרי הצבא הגיעה עם חברה לרביבים לבקר את אחיה, דודו, שהיה בחברת נוער. בקיבוץ הכירה את אברום, שהיה באותו הזמן נהג הבית. במהלך אחת הנסיעות התיידדו ולימים התחתנו.

בקיבוץ נולדו חמשת בנותיהם: רקפת, ורד, אורנה, סיגל ועטרה.

במהלך השנים עבדה כמבשלת ב"בריר" לבחורים שעבדו בשדות בברור-חיל. כמזכירת ראש המועצה דאז- צ'ובה דרור ז"ל, בממתקיה, כמזכירת בי"ס רביבים, מרכזת גיל רך גנים וקוסמטיקאית. במשך שנים רבות הקלידה והדפיסה את העלונים במכונת כתיבה ידנית. בשנותיה האחרונות עזרה בחדר האוכל באריזות.

חיותה הייתה עירונית בנפשה ומאוד התגעגעה לעיר הגדולה. היא הייתה גברת - אהבה ללבוש שמלות, לנעול נעלי עקב ולצבוע את השיער בשלל גוונים .מאוד אהבה לפתור תשבצים, לראות טלוויזיה ולהקשיב לשירי ארץ ישראל.

לחיותה 16 נכדים ו 7 נינים.