חנוכה כפורים קטן
חנוכה כפורים קטן - כתב מאירקה לוין
לא היו ימים עליזים יותר ברביבים ב"תקופת האבות", מימי החנוכה. שלושה אירועים מרכזיים התקיימו בשמונת ימי החג ולצידם מסיבות בבתי הילדים, בגנים ובכיתות. פסטיבל בלתי נגמר של חנוכיות, סביבונים, סופגניות ולביבות.
האירוע שפתח כל שנה את הפסטיבל, היה רציני משהו ולא ניבא ברצינותו את שאר האירועים. מצעד הלמפיונים: בליל הנר הראשון, התכנסו המשפחות אל הבמה המרכזית ושם, בניהולו של אחד הכוהנים, ממשיכם של שושלת החשמונאים, התקיים טקס הדלקת הנר הראשון. החשמלאי הראשי דאג להחשיך את הקיבוץ ואל תוך הערב האפל, הגיעו לפידים מכל עבר ויצרו את התחושה המסמלת כל כך את החג של מאבק האור הקטן בחושך הגדול.
האירוע השני היה עליז הרבה יותר: ערב סופגניות בחדרי החברים. משפחות ארחו, על פי הרשמה מוקדמת, את החברים בקבוצות של כ-15 – 20 משתתפים ושם, על כוסית משקה חריף, פונץ' חם סופגניות ולביבות, נפתחו הלבבות לשמחה ועליצות רבה.
האירוע השלישי והמרכזי, התקיים בליל-שבת, בחדר האוכל הגרמני, ערב יצירה ושעשוע שרק פורים התחרה בו. הכל התחיל ב"פרוזדור לחג", מושג שחדר לתרבותנו דרך ויקסי, התרבותניק המיתולוגי, שהביא אותו מאחד הסרת"בקים בהם השתתף או אירגן. הפרוזדור כלל כמה יסודות חשובים. העלון שהוקדש לחנוכה, כשבשער מגזרות נייר של חנוכיות ובתוכו רשימות כמו זו שממשיכה כמסורת עד היום. ציון הענפים, האירועים והחברים שהאירו בשנה האחרונה את חיינו. – "אורות מהבית". רשימה נוספת סייעה בידי הקוראים לזהות את האור המבקיע מתוך שמות החברים והילדים כמו אור-לובסקי, אור-ה, אור-לי, אור-י, אור-ן, אור-ית, מ-אור, זיו, זיוה זהר, מאיר ועוד.
מלבד עלון החג כפרוזדור, חדר האוכל לבש חג בקישוטי חנוכה מסורתיים, חנוכיות הענפים ובמרכז ויטרז' גדול – ציור צבעוני על פלטות זכוכית שהכינה האמנית גייה זילבר ושהוצב על החלון המזרחי הגדול של חדר האוכל, במבוא. זרקורים האירו את הציור ויצרו רושם עז לקראת החג. בערב עצמו הוגש כיבוד שכלל סופגניות שטוגנו בזמן המסיבה ע"י טובי הקונדיטורים שלנו. העליצות ששררה במסיבה דמתה לעיני זר, לו נקלע אליה, כאילו הניצחון על המכבים אירע אתמול ולא לפני יותר מאלפיים שנה...
ערב אחד זכור לי במיוחד בעליצותו הרבה: קראו לו "דגדג את הפּילה", על שם אחת המשימות שהוטלו על החברים לשחזר את הקרב שבו יונתן המכבי הפיל את הפיל האימתני על לוחמיו היוונים, בהקריבו את חייו ובכך תרם תרומה מכרעת לניצחון על ניקנור...
הנושא המרכזי של החג, היה ונשאר כל השנים, מאבק האיתנים בין האור לבין החושך. לידתו שנים רבות לפני ניצחון המכבים. תרבויות רבות ציינו את המאבק הזה בפולחנים, בקורבנות, בתפילות, כשהם מאמינים בכוחם של אלו לשכנע את האלים לשנות את המגמה האפוקליפטית בה השמש מאחרת יום יום לזרוח ומקדימה לשקוע.
תשעה ימים לפני החנוכה, בט"ז לחודש כסלו מתרחשת באופן קבוע תופעה מרהיבה המתגלית לעיני האנשים שאינם צפונים בביתם, בשעת הזריחה. באותה שעה ממש השמש מפציעה במזרח במלוא יפעתה והירח, מלא ומרהיב אף הוא – שוקע במערב. מכאן ענק אדמדם במזרח ומשם עגול גדול שאיבד לא מזמן את אדמימותו בשל השחר העולה – במערב. כאילו מאזני צדק ענקיים, אוניברסאליים, מחזיקים בעזרת חוטים סמויים את שני המאורות, זה עולה וזה יורד. מלבד המופע המרשים יש באירוע הנצפה, בוודאי על ידי הקדמונים, כדי לעודד את הפולחן התומך בניצחון הצדק. ניצחון האור.
מה קרה לחג שזוהרו הועם ומה שנותר ממנו מוחזק כמעט רק בידי הגננות והילדים? כמובן שהמודרנה והמדע מספקים היום הסברים משכנעים לתופעת התקצרות והתארכות היום והלילה. אבל הסבר זה אינו מספיק, כי מסורות נשמרות במלוא עוצמתן גם כשמתפצחת ונפתרת התעלומה שיצרה אותן. אולי חלק מההסבר נעוץ גם בראיה המפוכחת יותר שלנו שאין דבר כזה שחור ולבן, אור וחושך. יש לפחות עוד 50 גוונים של אפור ביניהם. הסיבה שנוגעת יותר אלינו, לרביבים, נעוצה בעובדה שבתקופת האבות היה רצון עז להתכנס יחד, לחגוג ולחלוק חוויות משותפות, לציין אירועים מקומיים, לאומיים ואף דתיים. להתאסף יחד סביב כל נושא אפשרי שיש בו פוטנציאל למשוך חברים רבים לעלות לחדר האוכל, להיפגש ולחגוג. היום הצורך הזה הולך ודועך והופך למזערי, בדומה לאותו נר חנוכה דקיק וקטן.
חג חנוכה שמח.