לב עמית
לב עמית
בן יונה ויוסף פינקלשטין, אח לגליה.
לב
נולד בשנת 1929 בתל אביב.
למד
בבית הספר המקצועי מקס פיין, סיים לימודיו בגיל צעיר והשלים תעודת בגרות עיונית.
היה פעיל בהגנה ומאוחר יותר הצטרף להכשרת מעוז א' במסגרת הפלמ"ח. במלחמת
העצמאות השתתף בקרבות משמר העמק בהם נפצע קשה. לאחר החלמתו חזר אל חבריו בקרבות
מלכיה ובהמשך גם בנגב.
עם
סיום המלחמה הגיע לרביבים, כחלק מקבוצת החלוץ של ההכשרה. עיקר עיסוקו היה תכנון
והקמת רשת החשמל של הנקודה החדשה.
בשנת
1952 נשלח ללימודי הנדסה בטכניון בחיפה, ובסיומם הצטרף לצוות המוביל ב"מפעלי
מתכת רביבים" כמהנדס המפעל. בהמשך גויס למחלקת התכנון במזכירות הקיבוץ המאוחד
בתל אביב.
במשך
כל השנים, בנוסף לתפקידו כמהנדס המפעל, היה פעיל בתכנון הקיבוץ. עיקר עיסוקו היה
בניה והקמת תשתית החשמל, פיתוחה ותחזוקתה לאורך השנים והכל בתבונה רבה תוך ראיית העתיד.
בשנת
2011, לאחר 40 שנות עבודה מסורה, פרש מעבודתו ב"רביב". לב נמנה על צוות
שהקים והוביל את "רביב" ממפעל צנוע להזרקת פלסטיק לסיפור הצלחה בתחומו.
לאחר
הפרישה מ"רביב" חזר לאהבתו הראשונה – החשמל, והשתלב בענף האחזקה בליווי
'תלמידיו' והתמיד בכך עד שנותיו האחרונות, גם כשבריאותו החלה לבגוד בו.
בשנת
1952 נישא ללילי, שהגיעה לרביבים שנה קודם ומאז התמידה זוגיותם המופלאה במשך 65
שנים. במהלך השנים נולדו ילדיהם הלה, בעז, חגי ויובל.
בשבעה
בדצמבר 1992, י"ב בכסלו תשנ"ג, נפל בנם חגי בעת שירותו במילואים. נפילתו
הייתה "מכה קשה ששינתה את חיי המשפחה", לדבריו. גם בצל האסון הכבד, ידע
לב, תמיד עם לילי, למצוא נחמות ורגעי אושר – אם בשמחות משפחתיות ואם בטיולים,
בלימודים ובהעמקת הידע, שלא הצליחו להפיג את סקרנותו.
בכל
שלבי חייו ובכל מעשיו ראה את טובת הזולת וכבודו, קהילת הקיבוץ וצרכי המדינה.
גם
כשנאלץ להפרד ולסכם פרק בחייו, עשה זאת בשקט, בצנעה ובקבלת הדבר. בעיניו הטובות,
נעם הליכותיו ודיבורו ומגען העדין של ידיו החזקות, הצליח לשבות את ליבם של כל
סובביו.
מקובל לומר כי "אדם הוא תבנית נוף
מולדתו"
על
לב ניתן לומר כי הוא טבע את נוף מולדתו
ובמעשה ידיו בנה את ארצו, מדינתו, קיבוצו ומשפחתו.
ביום 24 בפברואר 2017 לב נפטר והוא בן
88,
נכדיו נטע, ניצן, הדס, גלי, הגר, אילת,
מאיה, ליבה, איריס
הנין מעין