חסר רכיב

יהושע לבבי

יהושע לבבי
-
1932-11/03/2016

יהושע לבבי

בן הגר ושלמה

 

יהושע לבבי (שייע) נולד בחורג'ל, פולין בשנת 1932. בגיל שלוש עלה ארצה עם אמו, הגר, ואחותו הבכורה חמדה וכאן פגשו לראשונה את אביהם שעלה לפניהם. ילדותו ובגרותו עברו ברעננה, בבית קטן אותו הרחיב במו ידיו. למד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב.

שייע הצטרף לתנועת "המחנות העולים" ברעננה והיה בה חבר פעיל ומאוחר יותר מדריך לצד שותפותו המלאה בפרנסת המשפחה.  שייע בנה יחד עם החניכים את מבנה התנועה והיה שותף מעורב בחיי חניכיו ושמר על קשר הדוק ומשמעותי עם הוריהם.

 שייה הגיע לרביבים בשנת 1952 במסגרת הכשרת מעוז ב'. כחלק משירותו בנח"ל יצא למשימות הדרכה בתנועת המחנות העולים. ברביבים השתלב בענף הבנין ובמקביל יצא להדרכה וארגון גרעיני לנגב והתמיד בכך שנים ארוכות עד גרעין י"א.  החניכים גמלו לו בחיבור השיר שהפך להמנון הגרעינים "כשישבו החבר'ה והרגישו שיעמום אז קם רֶבּ שייע..."

שייה נישא לניצה בלבן אותה הכיר במהלך ארגון גרעין לנגב ז'. לאחר השלמת לימודיו לתואר ראשון בכלכלה, נבחר ליו"ר המועצה האזורית רמת הנגב. בתקופה זו פעל לסלילת כביש שדה בוקר וקידם את הניסיונות להשקיה במים מליחים.

שייה חזר לעבודתו בבנין לשנים ארוכות ובגיל 50 קיבל עליו את ריכוז האולפן לעברית ברביבים והתמיד בכך כשמונה שנים. בצד לימודי העברית ראה בעבודתו זאת שליחות שבאה לקדם את השתלבותם בארץ של העולים החדשים ואפשרות לקלוט אותם ברביבים. הוא נהנה לשוחח עם בני נוער, להשפיע, ולעצב את הבחירות שלהם.

בהמשך עבר לעבודה בנגריה וכשבריאותו התרופפה לא ויתר על עבודה ועבד מספר שנים במפעל רביב בתיקון משטחים למשלוח התוצרת. עמל כפיים היה תמצית חייו.

 

ילדיו: יעלה, איל, אופיר

נכדיו: לירון, יותם, שני. אורי. סיון, מעין

חסר רכיב