כרביבים עלי עשב (דברים ל"ב, 2)

 

קיבוץ רביבים הוא אחד משלושת המצפים שעלו על הקרקע בקיץ 1943. כיום חיים ברביבים  כ800- נפש, מהם 350 חברים ועוד 220 ילדים. ברביבים אולפן ללימוד עברית לעולים צעירים (ברציפות מאז 1968), מפעל "בית ראשון במולדת" למשפחות של עולים חדשים, גרעין נח"ל ישראלי, מתנדבים-תיירים, שוכרי דירות. בנוסף למשפחות החברים, מעסיק הקיבוץ 300 עובדים מישובי הסביבה. לקיבוץ מחזור כספי של 200 מיליון ש"ח והוא מחזיק 15 חברות-בת בתחומי התעשיה, החקלאות, מסחר ושירותים. מערך השירותים הפנימי כולל חינוך, תרבות, בריאות, מזון, ספורט, ביגוד ועוד.

 תחילת הדרך

הקיבוץ החל את דרכו כפלוגת עבודה בשנת 1938 במושבה ראשון לציון, ע"י בני הארץ ובוגרי חברות נוער של עולים מגרמניה ואיטליה. בשנת 1943 הם נשלחו ע"י המוסדות הלאומיים ללב הנגב הריק. לרשותם הועמדו 30,000 דונם שנרכשו ע"י הקרן הקיימת לישראל ותפקידם היה לבדוק אפשרות של התיישבות בנגב.

מאז עלייתו על הקרקע ובמשך שבע שנים היה רביבים הישוב היהודי הדרומי בארץ. קומץ חברים נאבקו מול הצמא והבדידות ועמדו כנגד הצבא המצרי במלחמת השחרור.

בשנות החמישים הצטרפו לקיבוץ בוגרי הפלמ"ח והנח"ל ויחד המשיכו בניסיון להקים ישוב במדבר. נקודת ההכרעה במאבק זה היתה רק עם הגעת המים המתוקים בשנת 1955. עד אז שתו החברים וילדי רביבים מים מליחים מהבאר המקומית.

 מבנה הקהילה

כדי להקל על הבדידות טופחו התרבות והחינוך. עוד בשנות החמישים נבנה בית תרבות ע"ש אליהו גולומב ובו ספריה, חדר זיכרון לחללי המלחמה ואולם קריאה. ב1976- הפך הבית חלק ממרכז גולדה לתרבות שעיקרו אולם מופעים אזורי. בשלב שני נוסף בית הארכיון ותצוגה לזכרה של ראש הממשלה גולדה מאיר אמה של חברתנו שרה.

מערכת החינוך מקיפה ילדים עד סוף כיתה י"ב: עד לסיום גיל הגן הילדים בקיבוץ. כיתות א-ט לומדות בביה"ס הממלכתי האזורי "משאבים" וכיתות ההמשך בביה"ס ההתיישבותי האזורי "אשל הנשיא".

הקיבוץ מעודד את חבריו לרכוש השכלה גבוהה. לצעירים מוצעים מסלולי השכלה מגוונים. בקיבוץ 6 ספריות פעילות (החלפה לחברים, לילדים, חדר עיון, אנגלית, רוסית, כללית לאולפן).

בשנות התשעים, עם התבגרותם של ותיקי רביבים, מושם דגש על שירותי הרווחה שחלקם ניתנים בשיתוף עם המועצה האזורית.

הקיבוץ משתייך לזרם השיתופי. בתחילת 2005 הפרטנו את חדר האוכל.

 מצפה רביבים

"הנקודה הישנה" של רביבים שוחזרה בעזרת הקק"ל ומוסדות המדינה. המקום הפך למוזיאון של ראשית ההתיישבות בנגב.

 מבנה העסקים

בתחילת שנות הארבעים עסקו ראשוני הישוב בניסויים  חקלאיים. ההתפתחות הכלכלית התעכבה בגלל מלחמת השחרור והשיקום שאחריה. רק בשנות החמישים החלו בבנייה של תשתית כלכלית. עיקרה: גידולי שדה, מטעים, רפת, לול ומפעל מתכת. מים מתוקים הגיעו לראשונה בשנת 1955 והאירוע צויין ב"חג המים".

החקלאות הפכה למודרנית רק עם הגעת המים המתוקים מקו ירקון-נגב, בתחילת שנות השישים. כיום מחזיק הקיבוץ 1,700 דונם זיתים (רובם עם שותף), שותפות של מספר קיבוצים בגידולי שדה על שטח של 35,000 דונם, רפת (עם ניר אליהו) ובה 600 חולבות אליהן הצטרפו השנה 300 חולבות מכפר עזה, ענף לול לרביה שמדגיר 12 מליון ביצים בשנה ומוכר את האפרוחים לייצור בשר. מפעל המתכת (ייצר מעליות לאסמים, מריצות) נסגר ב1970- ובמקומו הוקם מפעל הפלסטיק "רביב" (הזרקה בקבלנות משנה). בשנת 2000 הצטרף שותף לרביב. בשנת 2003 הופרד ייצור מערכות אוורור לרכב מרביב למפעל בשם רבל. ב-2004 נכנס שותף לרבל. שני המפעלים מעסיקים 250 עובדים. 

הקיבוץ מעודד יזמויות עסקיות של פרטים שצומחות עם הזמן לכדי "עסקים קטנים". עשרות חברים מביאים את פרנסתם מעבודות שמחוץ לעסקים של רביבים, מחציתם מורים במוסדות חינוך באזור.

העסקים של רביבים מנוהלים כחברת אחזקות, בנפרד מהקהילה.

 

חי נגב

בשנת 2003 נחנך אתר תיירותי-חינוכי בשם חי נגב. האתר נבנה בסגנון ייחודי ומרוכזים בו חיות שבית גידולן הטבעי בנגב. בכפר אפריקאי מוצעות פעילויות יצירה לילדים בכל הגילים.

  דמוגרפיה

גידולה הדמוגרפי של רביבים בשנות השבעים נבע מגרעיני נח"ל שרביבים ארגנה בכוחות עצמה. בשנות התשעים התאחדו הקיבוצים רביבים ורתמים. כיום מקור הגידול העיקרי הוא בני קיבוץ, בני זוגם, עולים חדשים, רובם מחבר המדינות, ובודדים שחלקם הגיעו כתושבים. 

                                                         

                                                              אוגוסט 2005