ספור המקום

מצפה רביבים

| עמוד הבית | צור קשר | גלריית תמונות | פרויקטים מיוחדים | ארועים | פעילויות | ספור המקום


ברוכים הבאים לסיור וירטואלי

ההתיישבות היהודית בנגב תחילתה בקיץ 1943 (תש"ג) עם הקמת שלושת המצפים: גבולות, רביבים ובית-אשל. מטרת מצפים אלה, המרוחקים זה מזה כ-30 קילומטרים,הייתה בראש-ובראשונה לתקוע יתדות ראשונות בנגב. מצפה רביבים הוא הדרומי ביותר, והדל ביותר במשקעים, רק כ-100 מילימטרים גשם בשנה

מצפה רביבים ע"ש יוסף וייץ

ההתיישבות היהודית בנגב תחילתה בקיץ 1943 (תש"ג) עם הקמת שלושת המצפים: גבולות, רביבים ובית אשל. בשנים בהם הגביל השלטון הבריטי התיישבות יהודית באזורים נרחבים של הארץ והנגב בכלל זה, באמצעות תקנות "הספר הלבן" (1939) החליטו המוסדות המיישבים, הקרן הקיימת לישראל והסוכנות היהודית, להקים את המצפים, תחנות לעריכת ניסיונות חקלאיים ולימוד תנאי האקלים במדבר. מצפה רביבים היה הדרומי ביותר והדל ביותר במשקעים, רק כמאה מילימטרים גשם בשנה.

מטרת מצפים אלה (המרוחקים זה מזה כ-שלושים ק"מ ) הייתה בראש ובראשונה לתקוע יתדות ראשונות בנגב – מחצית משטחה של ארץ ישראל, להקים ראשי גשר לקראת הקמתה של מדינת ישראל. אדמות רביבים (עסלוג'), כשלושים אלף דונם, נרכשו מאחד השיחים הבדואים (שייח' סעיד) באמצע שנות השלושים, על-ידי יהושע חנקין ומשה סמילנסקי, עבור "החברה להכשרת הישוב". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ועם הניסיונות החוזרים והתכופים של השלטון הבריטי לאכוף את חוקי "הספר הלבן" על הישוב היהודי, נחלצה הקרן הקיימת לישראל להעביר לידיה את הבעלות על הקרקעות באזור עסלוג'.
שנת 1943 – חמש שנים לפני קום המדינה, הייתה מהשנים הנוראות ביותר בתולדות העם היהודי.
גרמניה הנאצית השתלטה על אירופה ועל צפונה של אפריקה ואיימה לפלוש מדרום גם לארץ ישראל. באותו זמן עצמו החלו אנשי קבוצת "רביבים" (שישבה בראשון–לציון כאחת הפלוגות של הקיבוץ המאוחד) להקים את המצפה בעסלוג' ולפי אמונתם להניח את היסודות לבניין ביתם בנגב המדברי.
השם "רביבים" ניתן לקבוצה על ידי ברל כצנלסון, שבקש בדרך זו להדגיש את הזיקה של גרעין הקבוצה (שקבלה את הכשרתה בקיבוץ גבעת ברנר) לסופר חיים ברנר, שערך בשעתו ביטאון בשם "רביבים". ביולי 1943 יצאו שלושה חברי הקבוצה מראשון לציון במשאית עמוסה טרקטור, מחרשה ,דלק וחלקי אקדח פרבלום שהוסתרו בארגז הכלים של הטרקטור – במגמה להקים את המצפה, את תחנת הניסיונות בנגב הריק והלא נודע.
המערה שלרגלי אחת הגבעות הצחיחות הפכה להיות ביתם הראשון. זה היה בור מים עתיק שנחצב בסלע בתקופה הביזנטית. שער הברזל הוצב בפתח הבור על-ידי הצבא התורכי בימי מלחמת העולם הראשונה.
צעדם הראשון במקום היה לחרוש את תלם הגבול- תלם של שישים קילומטרים, אשר הקיף את נחלתם רחבת הידיים. תוך שנה, לערך, הושלמה גם בניית "הטירה" במרומי הגבעה.
תכנית המבנה הוכנה על-ידי אנשי ארגון ה"הגנה" , שחששו לגורלם של אנשי המצפה הקטן, המרוחק והמבודד, שלא היו בו לא חשמל, לא טלפון, לא מרפאה ראויה לשמה ולא צל עץ. המבנה הוקם כמצודה מוקפת חומה של אבן מקומית, אטומה כלפי חוץ, ואילו מבפנים נחצבו חרכי ירי מוסווים לשם הגנה מפני כנופיות פורעים.
נשק חוקי ניתן למתיישבים מהשלטון הבריטי הרבה יותר מאוחר, במסגרת חיל הנוטרים, הנשק הבלתי חוקי הוגנב למצפה בתחבולות שונות והוטמן בסליקים. עם השנים הובא למקום מכשיר מורס מחובר לרדיו ובאמצעות צופן סודי ניתן היה לקיים קשר שוטף עם המוסדות אשר במרכז הארץ.
בעיית המים המתוקים, הטובים לשתיה ולחקלאות, הציקה מאוד. המתיישבים התרגלו לשתות תה מלוח וקפה מלוח, אבל האדמה המושקית במים מליחים סירבה להניב, מי הבאר המקומית ("באר משה" שנחצבה ביוזמת ועדת פיל בשנת 1937) היו מליחים. מים שפירים צריך היה להוביל למצפה מהכפר הבדואי ביר עסלוג', מרחק 7 קילומטרים מזרחה, בהתחלה בעגלה רתומה לסוס ואחר-כך במיכל מחובר למשאית.
במגמה להרבות בניסיונות לשם פיתוח חקלאות מודרנית, עלה הרעיון לנצל את מי השיטפונות הזורמים בוואדי עסלוג'. לשם מימוש הרעיון נשלח על-ידי יוסף וייץ, המהנדס דב קובלנוב,איש מחלקת המים של הסוכנות היהודית, שתכנן ובנה שכם אחת עם אנשי המקום, את המפעל לעצירת מי השיטפונות ואגירתם. המפעל כלל סכר הטיה, תעלות הטיה, בריכות אגירה, לימנים (ערוגות) מפולסים המוכנים להשקיה מהירה על-ידי הצפה. מאוחר יותר נחפרה בריכה מצופה אספלט לאגירת שישים אלף מטרים מעוקבים של מי שיטפונות. אלא שקשה לתכנן חקלאות אינטנסיבית באין ודאות מתי יגיעו השיטפונות, מה תהיה עוצמתם ומה יהיה משך זרימתם.
את התקווה ל"חקלאות מאופק עד אופק" לא ניתן היה להגשים. עם זאת בקיץ 1947, כאשר אנשי ועדת החקירה של האומות המאוחדות באו לבקר במצפה רביבים, כדי לבחון את יכולת הקליטה הכלכלית של הנגב, הם מצאו במדבר שדה סיפנים פורח, שדה של אספסת ירוקה ומטע זיתים צעיר. הם סיכמו לעצמם את ביקורם (שנערך ביום של סופת חול משתוללת): רק בכוחם של היהודים להפוך את המדבר לגן פורח. ואכן לביקורם הייתה השפעה על המלצת הוועדה לכלול את הנגב בתחומי המדינה היהודית העתידה לקום.
את פרנסתם חיפשו אנשי המצפה גם הרחק מביתם. מסלעי מכתש רמון חצבו קאולין, שהועמס על דבשות גמלים ונישא אל ראש ההר, ומשם בעזרת טרקטור הועמס למשאית והועבר למפעלי התעשייה במפרץ חיפה.
את חלום התעשייה ביקשו להוציא אל הפועל על-ידי הקמת בית חרושת לשימורים ( "פארן"- המפעל התעשייתי הראשון בנגב), את הירקות גדלו בגן הירק שבמצפה ואילו את הדגים הביאו מים אילת, היא אום רשרש.
במוצאי יום כיפור 1946 עלו להתיישבות בנגב 11 נקודות נוספות. בנובמבר 1947 נוספו עוד 3 נקודות ביניהן "חלוצה" – שכנה קרובה למצפה רביבים, שהפכה לאחר מלחמת העצמאות למשאבי-שדה, על שמו של יצחק שדה שהיה אחד ממפקדי הפלמ"ח.
בשלהי 1947 התחילו יישובי הנגב להתבצר ולהיערך לאפשרות פלישת הצבא המצרי, אחרי שהצבא הבריטי יפנה את בסיסיו בארץ. במצפה הוחל בחפירות קדחתניות של תעלות קשר בסלע הגירי של הגבעה, בבניית עמדות תצפית, עמדות מרגמה ועמדה אנטי-אווירית. הנשק הבלתי לגאלי שהיו טמון בסליקים רוכז בחביות אטומות בקרבת המערה. למצפה הגיע הגדוד ה-8 של הפלמ"ח שנשלח לעזור בהגנה על הנגב.
במאי 1948 פלשו הכוחות המצריים הסדירים לארץ, הם התבצרו בתחנת המשטרה הבריטית שנעזבה בכפר ביר- עסלוג', כדי לחלוש על עורק התחבורה המרכזי שהוליך מסיני ועוג'ה-אל-חפיר לבאר שבע ולירושלים.
יישובי הנגב היו מנותקים ממרכז הארץ. מטוסי "טייסת הנגב" ביצעו גיחות רבות לאזור ושימשו כמטוסי תקיפה ותובלה (מזון ותחמושת), מטוסי הדקוטה הטיסו את הלוחמים לישובים הנצורים ואת הפצועים צפונה.
ביוני 1948 הופצץ המצפה מן האוויר.
משלושים אנשי רביבים שישבו בנגב נפלו במלחמת העצמאות אחד-עשר, עם כיבוש תחנת המשטרה הבריטית בביר-עסלוג' נבלמה הפלישה המצרית בחזית המזרחית, אבל המצור על רביבים הוסר רק במבצע "חורב", בדצמבר 1948.

רביבים היום

לאחר מלחמת העצמאות עברו החברים לגבעה הקרובה ובה שוכן היום קיבוץ רביבים. בשנת 1955 הגיעו לראשונה מים שפירים מקו ירקון-נגב. בשנים האחרונות נקדחו באזור בארות מים מליחים והשימוש בהם הורחב.
ב- 1983 במלאת 40 שנה לרביבים הוחלט להפוך את המצפה למוזיאון, המקום שופץ ומשמש כיום לאתר תיירות ואתר חינוכי להנחלת מורשת ההתיישבות הציונית בנגב.
בשנת 2005, ברביבים אוכלוסיה של כ- 900 נפש הכוללת 320 חברי קיבוץ, ילדים, בנים בוגרים, חיילים, אולפן ללימוד העברית ועולים חדשים.
בקיבוץ מפעל "רביב" להזרקות פלסטיק מדויקות, רפת, לול עם מדגרה, כרם זיתים שמושקה במים מליחים ובית בד לשמן "חלוצה". שטחי החקלאות- הפלחה, הפרדס שהם צרכני המים הגדולים, נמצאים על-יד קיבוץ ברור חיל ובחבל "אשכול".

 

מצפה רביבים ד.נ. חלוצה 85515 טלפון: 086562570/2638 פקס: 086562607