פלאי הזיכרון האנושי,

סיפור על אוריאל אמיר ומנשה לוי, אגדה שהייתה באמת

כשאבא סיים לעבוד בחוץ........................................ וחזר לשרת במדי הקיבוץ.

התייצב בו ביום בסידור עבודה.................................. מוכן לכל משימה ופקודה.

זה קרה בתשרי, בתקופת החגים............................ לסדרן היתה משימת נהגים.

"בקיבוץ מחנה עבודה לנערות......................... מדימונה הן באו, לשם הן חוזרות.

צריך נהג טיולית מדופלם......................................... שיסיע אותן בוולבו לשם".

זה טיפשי אבל לא בלתי צפוי,....................... שנזכור עד היום את מספר הרישוי:

זיכרון מיותר, נגד דרך הטבע,........................ שבע אפס אחד – שש תשע שבע.

 

ציתן ומסור הוא הוולבו דנן.................................... מתאים את עצמו לפי הענין.

הוא גדול, לא ירוק אך נוסע רחוק.................. עופות בכלובים, תפוזים, ארטישוק.

בערב הוא שב, מחליף את בגדיו,.......................... קושר לעצמו טיולית על הגב.

מוליך נוסעים, ברחבי המדינה............................... אילת, חרמון, הצגה, חתונה.

רב פעלים, מצמיג ועד גג........................................ כזה הוא הוולבו וגם הנהג.

הוולבו פנוי ואבא מוכן........................................ "היידה דימונה!" ציווה הסדרן.

 

אני, שככלל חובב נסיעות,.................................... הוזמנתי לבוא ושמחתי מאד.

אבא, תפילת הדרך אמר.................................... בצומת וילהלמה המשכנו ישר.

ההגה כבר אז הילך עלי קסם............................. ואת הפואנטה, פספסתי בעצם

כל כך התפעלתי מוולבו זקן................................ במקום מארגז מלא עלמות חן.

ארוחת בוקר – קפה, לחמניות,................................. אכלנו אחרי שירדו הבנות.

 

היום עוד גדול, המשימה נגמרה............................... לנו נשאר רק לחזור חזרה.

התחלנו לחזור ואבא אמר,...................................... שעל אם הדרך יש לו מכר,

בגד"ש משותף של שני קיבוצים:............................ משאבי שדה וקיבוץ רביבים.

הוא זכר את האיש ואת מה ששאל............................. באחד מימי קבלת הקהל.

האיש מעבד את אדמות "חוות רם",.................... אבל שם החוואי מהראש נעלם.

זה לא מנומס לבוא לבקר................................... אדם שאת שמו אתה לא זוכר.

אז אבא שלף מהתיק יומן........................................ ודפדף לאחור במורד הזמן

וכך, בדפי היומן הוא נבר................................ ובעזרת השם, כשמצא הוא אמר:

"מנשה קוראים לו" ואז הוסיף כך:................ "יותר את השם אף פעם לא אשכח!"

 

אבא שומר בדבקות וברון....................................... ים של פרטים בנבכי זיכרון.

מספרי טלפון, רכבים, רחובות,............................ חידות, בדיחות, זכויות וחובות.

וזהו אחד ממעט המקרים...................................... של מסר כפול מאת ההורים.

כי אמא חושבת שזה לא חכם............................... לאחסן בראש פריטים לחינם.

היא טוענת כיום ואמרה כבר אז........................... שזוהי דוגמא למשאב מבוזבז.

השריטה של אבינו, צריך להודות............................ לא נעצרה במרוצת הדורות.

 


 

על יוסף החולם בתורה נאמר:...................................... "ואביו שמר את הדבר"

גם אני לעצמי אמרתי כך...................................... אבל להיפך – הבן לא ישכח.

אם אשכחך מנשה תשכח ימיני?.................... אם אתה לא תשכח אז כך גם אני!

נחכה ונראה כמה זמן זה יקח,............................. כמה זה "אף פעם לא אשכח".

על ציר הזמן, אי שם במרחב,................................... בפינה אפלה אציב מארב.

ובבוא העת, כשתגיע לשם,.......................... תידרש מחדש לשבועת "אף פעם".

 

חיכיתי עד סוף חופשת סוכות.................................. נתתי לו עוד כמה שבועות.

חודשיים עברו, אפילו יותר,............................... אני מחכה, שמא הוא עוד זוכר.

ועוד זמן עבר ואני מוכרח,....................................... לחכות מספיק עד שישכח.

שאם לא כן אז מה הטעם?........................... להציב בפניו את מבחן "אף פעם"?

עונות מתחלפות, עוברים הזמנים............................. מן הון להון – שמונה שנים!

 

שמונה שנים סוערות וגדושות,......................... אירועים, ריגושים חוויות חדשות.

משפחה, מלחמה, שמחות, משברים............... קשיים של הורים לילדים מתבגרים.

אלון באירופה, גולני של גיל..................................... בועז מחר כתה א' מתחיל.

אלדד את המוות עושה בתיכון............................... יש חשדות שעמוס הוא גאון.

גם אני במרוץ החיים מתקדם.......................... מתגייס, משתחרר, מתכנן וחולם.

אבל יחד עם זה גם סופר את הזמן,....................... ומחכה בפינה לשעת המבחן.

 

והגיעה העת והפסקתי לחשוש......................... שאולי עוד מנשה יושב לו בראש.

אבא ישב על כורסא בסלון,....................................... רגל על רגל, ביד העיתון.

כוס קפה על עגלת תה מעץ,.................................... שקוע כולו בפתרון תשבץ.

חשבתי שזהו עיתוי מצוין............................. הוא לא ישים לב שעורכים לו מבחן.

אז תיכננתי היטב כל אות וכל פסיק,.......................... ווידאתי שאין ולו רמז דקיק

שאין אסוסיציה לחוות רם..................... או לשמו של האיש (שודאי כבר לא שם).

 

הייתי בטוח שהוא כבר שכח,..................................... פניתי אל אבא בערך כך:

זוכר את היום הראשון בקיבוץ?............................... בסוף תקופת עבודה בחוץ?

זוכר טיולית? מחנה עבודה?........................... דימונה? בנות? שתיה? מסעדה?

אבא אחת ולתמיד אז הראה לי............................. מאיפה הדג... וממי זה בא לי

טרם הספקתי לקלוט ולהפנים............................... שלשוא בזבזתי שמונה שנים

עוד לא שאלתי ואבא ענה ש........................ קוראים ליהודי מחוות רם – מנשה!

(נכתב על ידי מיכה אמיר, הבן של אוריאל, נובמבר 2008)

 

mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240