עודד ברזלי

ראש המועצה איזורית רמת-נגב  בין השנים 1960-1962

 

עודד ברזלי

 

תאריך לידה: 1929 .

מקום לידה : צפת .

שם האב : : מנחם ברזלי

שם האם : שרה דרכלר.

שמות האחים/אחיות : דבורה .

שם בן/בת הזוג  : הדסה .

שמות הילדים : חמי (מנחם),אמנון,נעמה.

שמות הנכדים  : נדב , שלי, אלינור , אוריאן , אלישע , ירון , חנניה , אליה .

מקום מגורים : קיבוץ רביבים.

 

 

 

לחצו כאן להגיע לתפריט
עודד ברזלי
עודד ברזילי – ראש המועצה בין השנים 1960-1962
פרטים נוספים:
הצהרה עם הבחירה לתפקיד ראש המועצה
פרוטוקל ישיבת מועצה
פרוטוקול ישיבה 2
בקשה להקצבת לצורך שמירת הטבע
פרס בניה
דברים שרציתי לומר
הצריפים השוודים
סוללי ההווה זוכרים את פורצי הדרך בתש"ח
נחנכה מועצת רמת הנגב
פרוטוקול ישיבה המועצה בקפה "הערבה"
אלבום תמונות
פרוטוקול ישיבה לבחירת עודד ברזילי ליו"ר

עודד ברזילי – ראש המועצה בין השנים 1960-1962

 

1920 – הוריו עולים לארץ ,מדובר במשפחה ציונית , אביו מנדל אייכמן שינה את שמו למנחם ברזלי .

אחות אמא דבורה דרכלר נהרגה בתל חי , אחותו של עודד נקראה על שמה –דבורה .

האחות השלישית היתה מהשומר בתל עדשים .

 

אביו היה מורה על פי אמונתו תפקיד המורה היווה שליחות והוא נשלח לכל מקום שהיה בו צורך הוא היה ממקימי החינוך המשותף כאשר אמו נשארה בצפת ,

במהלך מאורעות 1929 עודד נולד בצפת .

מסוף המאורעות ועד תחילת מלחמת העולם אמו טיפלה בילדי שכונות העוני וסידרה להם מקום בפנימיות בארץ בסיום נסיעתה לבית שמש

 בדרך חזרה היא חצתה כביש ביפו (כיום חולון) ונדרסה על ידי משאית שעברה שם ההלוויה נערכה בת"א והיתה ענקית ,

השתתפו בה הרבה מאנשי השכונות ונכתב עליה בעיתון .

 

אנשי קריית ענבים שהיו בקשר עם אביו הזמינו אותו לגור איתם באותה תקופה אביו כבר היה מעורב בקשר עם אימו החורגת ,

עברו ביחד לקריית ענבים וגרו בחדרון אחד זוג ההורים ,אחותו ועודד מיטה ליד מיטה . משם עברו לשכונת בורכוב ,

אחותו כבר לא גרה בבית אבל תמיד המשיכה בקשר איתו .

בגיל תיכון התקבל לפנימיית כדורי שהיתה פנימייה  חקלאית מכובדת של בנים בלבד ונקראה גם "המנזר " מתוך 75 נערים התקבלו 25 נערים

 והיה זה כבוד גדול וכן קושי גדול . כשהיו בני 17 החליטו בכיתה שהם מתגייסים לפלמ"ח נסעו לת"א לחפש את משרדי הפלמ"ח ,

גויסו והתחילו להתאמן במחתרת היות וכדורי היה בי"ס ממשלתי שהבריטים ביקרו בו ,את הנשקים החביאו מתחת למזרונים .

 

הקרב הראשון שלהם היה אחרי התקפה קשה על בית קשת ששם שמו להם מערב וכל הלוחמים נהרגו ,אז הם קראו להם להצטרף ,

הם נלחמנו נגד קאוג'י . אח"כ  יצאו למשמר העמק לקרבות ישר מהשדות בהם עבדו .

כל ההכשרות חיזרו אחרי המחלקה שלהם וגנדי הצליח עם הערמומיות שבו לצרף אותם כמחלקה לפלוגה בראשותו עלו למלכיה ,

שם בתוך הקרב נשארו רק המחלקה לבד כאשר שאר הפלוגה כבר נסוגה משם ,נשלח מפקד לקרוא להם לסגת משם ,

זה הקרב היחידי שבו השאירו מאחור את ההרוגים שלהם כ7 במספר . לאחר שבועיים המקום נכבש מחדש ויכלו לחלץ את גופות חבריהם .

 

בסרפן פגש את הדסה אישתו תוך כדי סמינר שהשתתפו בו עשו היכרות והתחילו את חייהם המשותפים כזוג,

 לפני הירידה לנגב ניתנה להם האפשרות להגיע הביתה להיפרד ממשפחתם ,עודד הגיע הביתה ולא היה בו איש ,

השאיר מכתב ורק אחותו הגיעה להיפרד ממנו ,זה היה רגע מאוד עצוב עבורו .

הירידה לנגב : נסעו באוטובוסים עד נגבה ומשם ברגל ,בחלק מהדרך היו מאחזים בריטיים ואז הלכו/זחלו בוואדיות לידם .

 באוהל גר יחד עם חגי הורוביץ ,כאשר לשניהם כבר היו בנות זוג .

      חירבת מאחז : התנהלו 5 קרבות שמתוכם השתתף בשניים ,בתוך שבוע המאחז החליף 3 פעמים ידיים ,בקרב       

      השלישי יצא איתו בילו איילון כמספר 2 שלו ,היו אמורים להתחפר עם אתי חפירה ,השטח היה קשה להתחפרות

      והיו נתונים תחת התקפה כבדה ,אחת הפצצות נפלה קרוב אליהם ,בילו חטף את רוב הרסיסים הגדולים ונפצע

      אנושות בפלג גופו העליון , גם עודד נפצע ואיבד את ההכרה ,כשהתעורר ניסה להרים את בילו כדי להעבירו לתאג"ד  

      מאחורה ולא הצליח ,נגרר לתאג"ד תוך כדי צעקות שצריך להגיע לפנות את בילו ,כאשר פינו את בילו כבר היה

      מאוחר מידי ואי אפשר היה להצילו ,אותו פינו במסוק לתל השומר .  לקח לו 41 שנים לחזור לשם ושם על תל אבנים

      כשהוא מוקף בשני נכדיו הגדולים (נדב ושלי) סיפר את סיפור הקרב .,כל השנים הכי קשה היה המפגש מול ההורים

      השכולים ,ניסה  לדמיין מה הם חושבים.

      חבר מכפר אזר הלך לאביו ביום כיפור לספר לו שנפצע ואושפז בתל השומר ,בשל יום הכיפורים אביו הלך ברגל  

      דרך הפרדסים לתל השומר ,אביו הגיע והחל לבדוק האם הוא  שלם ,כשהבין זאת הציע לו לצאת ולדבר בחוץ ,כך  

      יצאו וישבו על ספסל בחוץ ,דבר שהרגיע את אביו . הרופאים בתל השומר חשבו שיוכל להישאר רק בתפקידי

      פקידות ,עודד לא הסכים וביקש שינתחו אותו ,עבר 2 ניתוחים שהצליחו להחזיר אותו למצב שיוכל להמשיך לעבוד

      עבודה פיזית למרות שעברו כמה שנים עד הבראה מהפציעה .

 

       בזמן אשפוזו הדסה הפרה החלטה של הקיבוץ ובאה לסעוד אותו בבי"ח ,אחרי דיונים בקיבוץ הופסקה חברותה של   

       הדסה והיא חזרה למעמד של מועמדת ,הדסה אף פעם לא התקבלה לחברות מחדש .

       בשנת  1949  -15 משפחות עזבו את רביבים (מראשון)ועברו לאלונים שהיה כבר קיבוץ יותר מסודר ,הם חששו   

       שלא יוכלו לגדל את ילדיהם בנגב בתנאים הקשים שהיו באותה העת . נשארו קבוצה קטנה יחסית ,עודד עבד

       במטעי התמרים ,העביר מים בתעלות וטיפל בחוטרים ,עבורו העבודה לא היתה מאתגרת מספיק ,כאשר היתה  

       אסיפה ברביבים והציעו לו לקחת על עצמו את התכנון והבניה של הנקודה החדשה ,הסכים מיד ,את חומר הבניה  

       חצבו מהוואדי והעבירו בדליים ושקים על פרדות לנקודה החדשה ,בזמן אחד השיטפונות נשטף גם מוקש שפוצץ

       את הסכר ,היו צריכים לבנותו מחדש ולתקן אותו .

      

      חדר משפחה  : לא היה מקום או אוהל פנוי ולכן עודד והדסה הציעו להיכנס לחדר המרפאה ששכן בצריף ,יחד עם   

      ציוד המרפאה ,לא פעם היו מעירים אותם באמצע הלילה ומטפלים בחולים/פצועים על מיטתם , את  חתונתם ערכו  

      בבורכוב בשל התקף לב שאביו  לקה בו זמן קצר לפניה ,מהקיבוץ קיבל 15 גרוש ,נשלח לחנות התנועה לקנות כובע

      טמבל חדש ,להדסה קנו טבעת ברמת גן .

 

      חמי בנו הבכור  נולד בשנת 52 יומיים אחרי אביו נפטר בגיל 57 ,קראו לו בהתחלה יובל אבל עודד  ביקש מהדסה   

      לשנות את שמו ולקרוא לו על שם אביו וכך היה .

 

      הישוב החדש :את התכניות עשה האדריכל מילך שעודד מאוד העריך אותו ,היות שהיה מאוד מפוזר עודד דאג  

      לארגן אותו לעבודה ,התכנון היה לישוב שיוכל לגדול באופן טבעי בלי להרוס .לראשונה בנו את הרפת,בית  

      הגנראטור ,בית אימון לאפרוחים ומסגריה . את הבית הראשון (היכן שהיום נמצאת שכונת המצפה )יצקו ביום כיפור  

      למרות שהיתה התנגדות מכמה חברים . רוב היישוב נבנה מ"רכש" שלקחו ממאחזים בריטיים נטושים והיו מביאים  

      לכאן ובונים עם החומרים הנ"ל ,יום אחד הופתעו כאשר חברים מקיבוץ נירים עברו בין הנקודה הישנה לחדשה  

      בטרקטורים עמוסים מלא ברזל ומכלים ש"רכשו " לפני שהם הגיעו .

      בשנת 1954 זכו בפרס הסוכנות לבניה  על בניה רחבה במהירות .

 

      ארגנו את עצמם ודאגו לרביבים ולא רק בתנועה והצליחו להשיג תקציבים /דירות ,היו תקופות שהתנועה כעסה  

      עליהם ורצו להוציא אותם מחוץ לתנועה ,בתור גזבר הצליח עודד להוציא מימונים שונים לרביבים מחוץ למוסדות

      התנועה ,בהתחלה התנגד לצאת לגזברות אבל יצא ,לפני מלחמת סיני נפגש עם גולדה מאיר כשראה  את ההכנות  

      למלחמה שאל אותה מה עליו לעשות בכדי לדאוג לרביבים ,היא לא יכלה להשיב לו ,אז שאל אותה :אם היא היתה

      המזכירה/גזברית האם היתה דואגת לשמיכות/מלאי מזון/כסף ? והיא ענתה שכן וכך עשה  ,בזמן המלחמה היה

      בת"א ודאג לקיבוץ והדסה נשארה ברביבים עם חמי ואמנון בשני מקלטים שונים ,היה לה קשה אבל עודד היה צריך

      לדאוג לכל הקיבוץ .

 

      צריף משרד מרכז המשק היה המשרד של ראש המועצה ,עודד החליף את יהודה דרור (צובה )ז"ל ,הדסה היתה אז   

      לקראת לידת נעמה ,טובה ז"ל (האחות)והדסה החליטו שעדיף להעביר את הזמן לפני הלידה בבית ,לכן ברגע

      האחרון טובה הקפיצה את עודד ונסעו לסורוקה ברכב של ראש המועצה ,כמובן שנעמה לא הצליחה להתאפק

      ונולדה בדרך . בתוך ערכת הלידה של טובה לא נמצאו מספרי חיתוך חבל התבור ולכן בהמון תושייה טובה חתכה

      את חבל התבור בשיניה .,כשהגיעו לבי"ח ,נחשבו כמזהמים בגלל לידת השטח והדסה ונעמה הושכבו במסדרון .

 

      חג ה25 לרביבים בויים ע"י חיים יבין בהשתתפות כל גדולי האומה ,אחרי מלחמת ששת הימים ,ביקשו מהם שיוסיפו    

      ישובים כי היו מעט ישובים באזור וקיבלו תשובה שעכשיו מיישבים את הבקעה .

      גרו בבית 4 משפחות שלכל משפחה חדר אחד נקראנו ה"בית המאושר" בשל השמחה ומלוכדות ששררה בבית עשו  

      גינה קטנה שהיו מביאים לה מים להשקות אותה ,יום אחד שמו לב שגדלו ל20 –תלו שלט על הבית ועשו מסיבה  

      גדולה ,ביום אחר אמא של הדסה הביאה איתה באוטובוס רדיו פיליפס עם נורות (שעד היום שמור) בגלל שהיו מעט  

      מכשירי רדיו בקיבוץ אז התחלקו ברדיו וכל 3 חודשים היו מעבירים אותו בינם לבין יעקלה ורותי יוגב ז"ל בתורנות  

      יום אחד ריצף עודד מרפסת לבית ,והיה כעס גדול בקיבוץ שכמעט גרם לעזיבתו את הקיבוץ ,צבי בורשטיין שייכנע  

      אותי להישאר ,אבל המרפסת פורקה .

 

      לימודים בחיפה :עודד למד שבוע שלם בחיפה במשך שנתיים ,בשישי ושבת בכל זמן פנוי כשהילדים היו בבית  

      הילדים ישב ולמד,כאשר היתה לינה משותפת החיים של ההורים היו הרבה יותר קלים ונוחים אבל מאז המעבר

      ללינה משפחתית עודד מבין שהפסידו חלק מהחיים בגידול הילדים ,למרות שהיו משפחה מאוד מלוכדת והיו יוצאים

      הרבה לטיולים ביחד .נעמה כבר מרדה יותר והיתה מגיעה אליהם באמצע הלילה ונשארת לישון בבית .היתה

      תקופה של כמה ימים שכל ה3 היו חולים באדמת ובודדו משאר הילדים והיו בבית –עד היום הבנים זוכרים את

      החוויה  הזו לטובה .

 

      ב 23/03/1973  עודד חוזר מהעבודה יורד מהאוטובוס ורואה התקהלות של אנשים ליד ביתו ,הדסה יצאה וסיפרה

      שבנם נפצע בתאונת דרכים ,אורזים תיק ויוצאים עם צבי בורשטיין ברכב לבי"ח ,בינתיים לנעמה שעדיין היתה

      צעירה דואגים מיכל ז"ל ומשה אולניק שגרו באותו הבניין שלהם כמו כן קנו לה טלוויזיה שתעזור לה קצת,בבדידותה

      עודד והדסה  שהו מחוץ לקיבוץ במשך כמה חודשים בתקופה שאמנון היה מאושפז . מאז השתנו חייהם  .

 

      לינה משפחתית : תכנית 6 שנתית הסתיימה תוך שנתיים וחצי –נבנו והורחבו דירות יותר קטנות כדי שהכסף יספיק   

      לכל המשפחות כולל החברים שכבר לא היו להם ילדים בלינה המשפחתית ,אם לא היו נוהגים כך ,רביבים לא היתה

      מה שהיא היום .

 

 

     

      הכניסה כמהנדס המועצה למועצה התחילה כ"פרי לנסר" בהתחלה ,יום אחד באחת הישיבות שמוליק קם והודיע על  

      המינוי בטבעיות ומאז עודד במועצה .

      הנכדים וארוחות ליל שישי : ארוחות הערב בימי שישי בקיבוץ היו מבושלות ולא התאימו לתינוקות ,הדסה התחילה  

      להביא איתה לח"א מעדנים ובננות כדי שגם הנכדים הקטנים ישבו איתם לאכול ,במשך הזמן התחילו להביא אוכל

      הביתה והפך למנהג של ארוחות משפחה משותפות בימי שישי ,כאשר הדסה מביאה את האוכל ומשפרת אותו  

      ומוסיפה לו בבית ועודד אחראי על סידור הבית/שולחן/הוצאת שטיחים לקראת שבת . מאז שנכדו הבכור נדב

      התגייס הדסה החליטה שהוא לא ייצא בלי חבילה מתוקה בחזרה לצבא (לנדב שלא כמו להם יש סבא וסבתא

      בשביל פינוק כזה ) וכך היה כל שבת שנייה הדסה הכינה ואפתה לו עוגות לקחת איתו בחזרה לבסיס . שבת אחת

      נדב ראה שהרכב של עודד מלא אבק ולקח אותו ניקה אותו ,השאיר לו ברכב פרחים ופתק "סבא שבוע טוב "-איזה

      כייף היה להתחיל שבוע חדש ככה .  הנכדים תמיד הגיעו לביתם לקבל עזרה בהכנת ש"ב ,להדפיס עבודות ולשבת  

      ולדבר .

 

      בעבר בקיבוץ היתה אחריות הדדית יותר גבוהה ,היתה הרגשת ביטחון שלא תמיד קיימת היום ,אף פעם בדעותיהם 

      לא היו שייכים לעדר ,תמיד היתה מחשבה עצמאית .

 

 

פרטים נוספים:

 

עודד נולד בצפת במהלך מאורעות 1929 לזוג הורים ציונים שעלו ב 1920 לארץ .

אביו היה מורה ממקימי החינוך המשותף ואמו טיפלה בילדי שכונות עוני .

אמו נהרגה בתאונת דרכים . אביו נישא בשנית ויחד עברו לקריית ענבים , משם עברו לגבעתיים לבורכוב ,

את לימודי התיכון עודד למד בכדורי .

בגיל 17 התגייס לפלמ"ח יחד עם בני כיתתו לחם בפלמ"ח והשתחרר אח"כ מצה"ל .

נפצע בקרב בחירבת מאחז בקרב בו נהרג בילו איילון ז"ל .

עודד הוטס לבי"ח תל השומר שם עבר שני ניתוחים ותקופת החלמה .

עודד הצטרף לרביבים עם הכשרת מעוז בתחילה עבד במטע התמרים ואח"כ כשהתחילו לבנות את נקודת הקבע

 (רביבים היום) עבר לבניית היישוב .

למד בטכניון בחיפה –טכנאות בניין ., עבד בבניה , היה גזבר רביבים בתקופת מלחמת סיני ,

גויס לתנועה ללוות קיבוצים צעירים בנושא בניה ותכנון וייצוגם במשרדי הממשלה .

לאחר מכן היה מגויס למדור הבניה של התק"מ עד התפרקותה.

בין השנים 1960-1962 כיהן כראש מועצה אזורית רמת הנגב .

בתחילת דרכו "כמהנדס המועצה " עבד עודד כ"פרי לנסר" והמשכורת נכנסה ישירות לקיבוץ לפי ש"ע .

בשלב מסוים בתחילת כהונתו של שמוליק ריפמן כראש המועצה התמנה עודד למהנדס המועצה תפקיד

שעד היום הוא ממשיך בו .

 

עודד ליווה את המעבר ללינה משפחתית ברביבים :דאג שהתהליך יתבצע תוך זמן קצר בהרבה ממה

שהיה מיועד לו וכל המשפחות יחיו ברווחה ,והעלויות קטנו .

 

עודד נשוי להדסה ,להם 3 ילדים : חמי (מנחם שקרוי על שם אביו שנפטר יומיים לאחר לידתו )

,אמנון ונעמה .

לעודד והדסה 8 נכדים : נדב ,שלי ,אלינור,אוריאן ,אלישע,ירון ,חנניה ואליה .

 

 

 

 


הצהרה עם הבחירה לתפקיד ראש המועצה

 

 

אני החתום מטה, עודד ברזלי, מצהיר ומתחייב כדלקמן:

 

 

א.      אני, חבר קיבוץ רביבים.

ב.      אני עומד לצאת להשתלמות במקצוע טכנאות בניין, על חשבון המשק, בטכניון,חיפה, לתקופה של שנתיים.

ג.        אני יוצא להשתלמות לאחר שמזכירות המשק החליטה על כך, נתנה לי אפשרות ומשלמת הוצאותי בסכום כולל

של  8,400 ל"י, תמורת הכספים ו/או ימי העבודה שהמשק משקיע בהשתלמות הנ"ל.

ד.      הנני מתחייב בסיום השתלמותי לחזור למשק ולעבוד ולפעול בו או מחוצה למשק בשליחות,

במקצוע בו השתלמתי או בכל עבודה אחרת ותפקיד אחר, אשר מזכירות המשק תחליט עליו, וזאת לתקופה של לא פחות מ- 4 שנים.

ה.      במקרה ואעזוב את המשק, או יחליט המשק על עזיבתי, או לא אמלא את התפקידים המוטלים עלי לשביעות רצונו של המשק,

הריני מתחייב לשלם למשק בחזרה את הוצאות השתלמותי בסך 8,400 ל"י, וזאת מבלי לערער על גובה הסכום ובלי לחלוק

על עצם התחייבותי זאת ובלי לחלוק על קביעת המזכירות בשאלה אם אני ממלא את התפקידים המוטלים עלי, או לא.

בתנאי שאם אעזוב את המש לאחר שנה מגמר השתלמותי, אשלם למשק סך 6,300 ל"י,

אם אעזוב את המשק לאחר שנתיים  אשלם  4,200 ל"י, לאחר שלוש שנים אשלם סך 2.100 ל"י,

לאחר ארבע שנים אשלם סך ---- ל"י.

ו.        במידה ואפסיק השתלמותי באיזו סיבה שהי, הרי התחייבותי זו תהיה בעלת תוקף מלא.

אולם התקופה בה אני חייב למלא תפקידי לאחר השתלמותי תקוצר באופן הדרגתי ביחס לתקופת ההשתלמות

והסכום אשר אני חייב לשלם במקרה ואעזוב את המשק, או לא אמלא את התפקידים המוטלים עלי במשק,

יוקטן באופן יחסי לקיצור תקופת ההתלמות.

ז.       בתנאי שאם אפסיק השתלמותי לאחר שנה או חלק משנה ומזכירות המשק תמצא לנכון שאין אני מתאים לעבוד

במקצוע בו השתלמתי, אשלם למשק סך 4,200 ל"י. אם אפסיק השתלמותי כעבור תקופה של למעלה משנה ועד שנתיים,

ומזכירות  תמצא לנכון שאין אני מתאים לעבוד במקצוע בו השתלמתי, אשלם למשק סך 8,400 ל"י וכו'.

ח.      ידוע לי כי דין חתימתי על מסמך זה כדין חתימתי על שטר חוב, ומשק רביבים רשאי להגיש התחייבות זו לתביעה

 בדרך של סדר הדין המקוצר, כדין תביעה על שטר חוב ובתנאי עי זמן הפרעון ייחשב מיד לדרישה ואינני יכול לערער על מועד זה.

ט.      הודעה שתישלח אלי בדואר רשום תיחשב כאילו הגיעה לתעודתה תוך 72 שעות מעת השלשתה בדואר,

 והנני מוותר מראש על הצורך במשלוח ו/או קבלת התראה נוטריונית בקשר לכל האמור בהתחייבות זו.

 

רביבים, 11 לחודש אוגוסט, 1968


1960

 

לכבוד

החב' עודד ברזלי

יו"ר מועצה אזורית

רמת הנגב

משק רביבים.

 

הנידון: בקשה להקצבה לצורך שמירת הטבע באזור טיפולכם.

 

א.      נ.,

החברה להגנת הטבע החליטה להכניס בשנת התקציה בנוכחית, עובד בתפקיד מפקח ומדריך לעניין הגנת הטבע.

ידוע לך בודאי בזבוז אוצרות הנוף והטבע, הקורה יום יום, בכל פינה ופינה אשר באזור. ברצוננו לנסות ולהפסיק תהליך זה.

 נראה לנו שהדבר יהיה אפשרי רק אחרי שיהיה באזור אדם אשר יבוא במגע יום יומי  עם כל הגורמים הפועלים באזור

 ויתאם את פעולותיהם, במגמה למנוע נזקים לפינות החמד המפוזרות באזור.

על גורם זה יוטלו עוד שני תפקידים:

1. פיתוח הפעולה התרבותית הקשורה בידיעת טבע האזור, ע"י קיום חוגים וטיולים לתושבי האזור.

2. מחקר אפשרוחיות הפיתוח של החי והצומח הטבעי, במטרה לעודד את רבויו ורבייתו כמקום לפיתוח כלכלי

 (צייד, גידול פרחים, תיירות וכו').

 

אנו מנסים לגייס את התקציב הדרוש כ- 10,000 ל"י לשנה (משכורת, הפעלת רכב והוצאות שונות) ממקורותש ונים

ומבקשים את השתתפותך בתקציב בסך 2,000 ל"י. הקצבה דומה הובטחה ע"י משרד הפיתוח וחברתנו והגורם הרביעי טרם נמצא.

אנו מקווים לקבלו חחברות הפיתוח שבנגב.

בברכה, אמוץ זהבי

 

 

העתק: יואל ד'אנגלס – רביבים



דברים שרציתי לומר

במסגרת פרויקט "והגדת לבנך", תועד וצולם סיפורו של עודד ברזלי, חבר קיבוץ רביבים, מהנדס המועצה ומראשוני ראשי המועצה.

המועצה,

בשיתוף עם מכון למורת בן גוריון, ערכו לעודד חגיגת יום הולדת 75, בה הוקרן לראשונה סיםור חיו, בו שזורים סיפורי קיבוץ רביבים,

 המועצה והנגב.

 

דברי עודד:

דברים שלא נאמרו (מרוב התרגשות) במסיבת יום הולדתי.

אינני יודע אם אדם בוחר לו את חבריו, או שיד המקרה מטילה אותו ביניהם.

כשהתחלתי, לפני שנים, לעבוד במועצה,  רפי בכרך ז"ל בראשה. עבדתי אז בתק"מ. תחילה בתור מגויס לעזרת ישובים צעירים

בבקעת ים המלח

( אלמוג, קליה ומצפה שלם), ביישובי רמת הנגב (רתמים וטללים) וגם להר עמשא העפלתי. עזרתי ותמכתי בהם בנושאי

התכנון והבנייה וגם בייצוגם

במשרדי הממשלה ומוסדות אחרים. תוך כדי כך, נתבקשתי לעזור בנושאי תכנון ובנייה במועצה ועבדתי כ"פרי לנסר",

לפי ש"ע, כאשר השכר

מועבר ל"מדור הבנייה בתק"מ (הייתי המגויס היחידי שהכניס כסף לתנועה). בנוסף לכך קיבלתי אחריות על בניות  פרטיות

 של מפעלים בבאר שבע

ובגוש קטיף וגם בקיבוץ סעד, ששם בניתי יח"ד.

"מדור הבנייה"  של התק"מ, הופרט והפכנו לחברה עצמאית. למרות זאת המשכתי את עבודתי כרגיל, אולם פחות ופחות ביישובים,

 שלא היה בכוחם

 לשלם עבור שירותי ויותר ויותר במועצה, שהעבירה את שכרי ל"מדור" וזה שילם את משכורתי לישובי, רביבים.

 בתחילה לא היה לי מקום קבוע

 במשרדי המועצה ובאגאז' המכונית שימש כמשרד נייד, כאשר הוא מלא בארגזים עם תוכניות, ספרים ומשסמכים.

נדדתי משולחן לשולחן ומחדר

לחדר וכך ניהלתי את עבודתי.

"ימי החסד" ןה"קביעות" היו כאשר שאול או שמוליק נסעו לתקופות ארוכות, יחסית, לחו"ל ואז התמקמתי בחדרם.

עיקר העבודה התרכזה בבי"ס "משאבים", שהבנייה בו לא הופסקה ליום אחד. יחד עם האדריכל אסף קשטן ויחיא פרץ,

 כמנהל,

הבאנו את ביה"ס למה שהוא היום. כבר שנים שאין בנייה שם, כי אין תוספת תלמידים וחבל.

לאט, לאט נכנסתי נותר ויותר לעבודות תכנון ובנייה ועבודה מול מוסדות ומשרדים, ברחבי המועצה. קיבלתי חדרון קטן,

ליד מערכת המחשוב (חדרו של יאיר ארליך היום). שמוליק היה די חדש בעבודתו וליוויתי אותו במפגשים עם אנשי משרד השיכון,

שהכרתי אותם היטב וידעתי את דרכי עבודתם. מהר מאוד התמצא שמוליק ברזי השילטון ועשה את דרכו לבדו.

 אני התמסרתי יותר ויותר

לעבודה השוטפת בנושאי ההנדסה, הפיתוח והבנייה.

במועצה לא הייתה משרה של "מהנדס המועצה". יום אחד, בלי כל הכנה מוקדמת, הוכרזתי ככזה והמשכתי את עבודתי,

כאשר אני נוטל על עצמי אחריות נוספת, אך בעיקרו של דבר לא שינה "מעמדי" זה את אופן התנהגותי ועבודתי.

מאז שהייתי ראש מועצה ועד ימים אלה חל שינוי עצום בפעילויותיה של המועצה. תוך כדי עבודתי, מצאתי שנפלתי לתוך

חבורה של עובדות ועובדים

 מיוחדת במינה – מאירי פנים, מפרגנים וחמים, שותפים לעבודה, מתחשבים, מוכנים תמיד לעזור ומה לא. טוב לי ונעים אתכם

 וההרגשה שאת בין חברות וחברים,

ידידות וידידים כאלה, נותנת כח ועל הכל – המסיבה הערב. טוב לראותכם כאן ביחד, כנהוג במועצה שלנו.

לאחר כ-55 שנות עבודה רצופות בעבודות ותפקידם שונים ברביבים, בתנועה, במועצה ובמקומות אחרים –

יכול אני להיות מרוצה מעברי,

מהנעשה בהווה ומקווהש כך יהיה גם בשנים הבאות.

עברתי תקופות כאלה ואחרות, קלות וקשות, עד היותי בן עשרים, שאז נישאתי להדסה. מאז אנו בטוב וברע, בהבנה,

 בהרמוניה ובאהבה,

שתאמינו לי – רק מתעצמת.

נוסף לכל אלה, לפני 13 שנה קבלתי במתנה ליום הולדתי את נכדי, אלישע, הנמצא כאן היום, עם כל בני משפחתי.

תודה מעומקא דליבא לכולכם, המסבים כאן וביניכם: שמוליק שהחליט על האירוע, לשאול לוי, שארגן הכל בחן,

ולאנשי המורשת – ענת שרגאי היקרה ונתאי פרץ החביב.

כה לחי!    עודד ברזילי

 

 

 



    

נחנכה מועצת רמת הנגב

עיתון הבוקר 28.06.054

"רמת הנגב", המועצה האזורית ה-47 בישראל והעשירית במחוז הדרום, נחנכה אתמול רשמית בקיבוץ משאבי-שדה, 30

 ק"מ דרומית-מזרחית לבארש בע, במעמד מנהל משרד הפנים עוה"ד מויאל, הממונה על המחוז מר י. ורדימון,

ב"כ הוסדשות שונים ואורחים רבים. משרד הפנים, העניק בישיבה חגיגית זו למועצה החדשה, לצרכיה הראשוניים,

המחאה על סכום של 1500 ל"י, כמפרעה על חשבון ההענקה לשנה השוטפת.

הקמת מועצה אזורית זו, ששטחה הוא 2.900, 000 דונמים, אמר מר ורדימון בדברי הפתיחה, פירושה:

הרחבת גבולות השילטון האזרחי במדינה ומכאן החשיבות הרבה שייחסו למאורע זה בנגב.

נוכחים רבים הסבו בחדר האוכל של קיבוץ משאבי-שדה (אשר בעוד כמה חודשים יחוג את יום הולדתו החמישי).

לפני התכנס המועצה נשמע צלצול הפעמון וחברי המשק מהרו לחזות ב"טקס הכתרת" חברם יוחנן זריז כיו"ר המועצה.

בראשית הישיבה קרא הממונה על המחוז את כתב המינוי של חברי המועצה, החתום ע"י שר הפנים מר ישראל רוקח,

בו הוכרו חברי כפר ירוחם, משאבי שדה, רביבים, שדה בוקר ו"קציעות", שבאזור ניצנה, כחברים ממונים למועצה,

והביא להם את ברכת שר הפנים.

היו"ר החדש, רב-סרם יוחנן זריז, קרא לעשות לפיתוח הנגב המשווע למתנחלים, להזרמת מים ולניצול אוצרות הטבע.

מר זריז מסר כי כבר הוכנה הצעת תקציב  - 120,000 ל"י – להקמת בתי חינוך, רפואה, ביוב וכיו"ב.

היו"ר, כשאר המברכים, העלו על נס את ההבנה והעזרה שמצאו במשרד הפנים ואצל שר הפנים מר ישראל רוקח.

לאחר ברכת מר ורדימון, הביא מר פסח קרסנוגורסקי, את ברכת המחלקה המוניצפאלית של ההסתדרות:

 "צו השעה להוסיף מתיישבים ולהרבות חחשובים בנגב. מר דוד טוביהו, יו"ר עריית באר שבע, אמר בין השאר:

"חבלי ארץ נרחבים אלה – חקלאות ואוצרות טבע – עתידים ליצור כאן אדם חדש בישראל ומתפקיד המועצה האזורית

 לחנך אותם לאזרחות טובה". מר חיים איזיקוביץ, יו"ר מועצה אזורית "בני שמעון", ציין כי הנגב הינו דינמי, מתפתח ומתרחב,

אך יש צורך דחוף ליישבו ותפקיד נכבד ואחראי לכך נכון עוד למשרד הפנים, במסגרת המפעל "מן העיר אל הכפר".

לאחר הטקס החגיגי, ערכו האורחים סיור ביישובי "רמת הנגב" ובקרו במכתש רמון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרטי-כל מישיבת הנהלת  המועצה האזורית מס. 31, שהתקיימה ביום א' 2.3.58                                                                                                                                                                          ,                                                                                    

 

  בקפה "ערבה", בבאר שבע                                                                      

 

משתתפים: אלי ישראלי, חיים ינאי, נתן סילבר, חגי אבריאל, יהודה דרור, יאיר וולקון.

נוכחים: עודד מוזס, יוסף זיו.

 

בסדר היום:

  1. אישור פרטי-כל הישיבה הקודמת.
  2. אישור הצעת התקציב לשנת הכספים 1958/9 .
  3. אישור היטל ארנונות.
  4. בחירת בית דין למס עסקים.
  5. אכסנית נוער במצפה רמון.
  6. שונות.

 

החלטות:

  1. אושר פרטי-כל הישיבה הקודמת.
  2. אושרה הצעת התקציב לשנת הכספים 1958/9 .
  3. אושר היטל הארנונות (כבשנה הקודמת).
  4. כבית דין למס עסקים נבחרו החברים הבאים:
    1. אלי ישראלי, יו"ר. 2. אבישי בלון. 3. יהודה דרור. 4. אהרן ברוך. 5. עודד ברזלי.
  5. נמסר דו"ח על הקמת אכסנית נוער במצפה רמון. כמו כן הובאה בקשת היישוב שהמועצה תקבל הלואה לגמר הקמת האכסניה.
  6. סוכם שיהודה דרור וחגי אבריאל יבררו פרטים נוספים בקשר לביצוע ההלואה והענין יובא לדיון בישיבה הבאה.
  7. נמסר דו"ח על מצבם הכספי הקשה של הישובים כפר ירוחם ומצפה רמון. הענין יובא לידיעת משרד הפנים בישיבה
  8. עם המנהל הכללי.

 

(באדיבות לילי עמית – ארכיון רביבים

                                    ארכיון רמת הנגב)

 


 

לכבוד

יאיר ינוב

רביבים

 

א.נ.,

הנידון: פרטי-כל מישיבת הנהלת המועצה האזורית רמת נגב מספר 44 מיום 5.7.59

 

משתתפים: חיים ינאי, יוסף זיו, יאיר ינוב, עודד מוזס, דב הרשקוביץ, יהודה דרור.

נוכחים: אהרון בקוק.

 

בסדר היום:

  1. אישור פרטי-כל הישיבה הקודמת.
  2. החלפת היו"ר.
  3. קיטנה במצפה רמון.
  4. טיפת חלב במצפה רמון.
  5. דו"ח.

 

החלטות:

  1. אושר פרטי-כל הישיבה הקודמת.
  2. ברה קולות נבחר הח' עודד ברזלי ליו"ר המועצה האזורית, במקום הח' יהודה דרור.
  3. אושרה קיטנה לילידם במצפה רמון והקצבת המועצה במידה ולא תהיה הקצבה ממשרד החינוך.
  4. נשמעה תביעת הועד המקומי מצפה רמון להשתתפות המועצה בהתאמת הבנין לטיפת חלב במצפה רמון בסך כ-500 ל"י.
  5. אושרה השתתפות במידה ומשרד הבריאות לא ישא בהוצאות אלו.
  6. נמסר דו"ח על הפרדת כפר ירוחם מהמועצה, ועל הפעולות הנעשות לגמר החשבונות עם המועצה המקומית החדשה.

 בברכה

 

 (באדיבות לילי עמית – ארכיון רביבים

                                    ארכיון רמת הנגב)

 

mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240