עלון קיבוץ רביבים מס' 2242 תאריך 07/11/2003

העלון כקובץ word
עלון 2242 קובץ word
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
תמונות מבית הבד
בית הבד 1
בית הבד 2
מעלון לעלון
• בשער – תחריט של אמנון ברזלי. תודה לאמנון!
• טויוטה חדשה לרווחת ציבור המשתמשים. דיווח מועדת רכב.
• סיפורי האינטרנט בהמשכים – והפעם חגי מן.
• פסטיבל סרטים ישראלים (מספר 2), ייפתח באולם בשבוע הקרוב. במשך ארבעה ימים נוכל לראות סרטים ולהיפגש עם יוצריהם. ניהול אומנותי - ענת שרגאי, ארגון - זיוה שביט ורפי עמידן. תודה גדולה למארגנים!
• מינה עשת מגיבה על רשימתה של רחל סבוראי בעלון הקודם, בנושא הפרטת המזון. ומי אומר שהויכוח נגמר?
• בשבוע שעבר כתבתי ב"חמור" על גרעין "עדר" שהכין עוגיות לשבת בצהרים בחדר האוכל. הוספתי שם הערה שאולי היה זה כפיוס על הצער שנגרם בפגיעתם בכבשים. הערה זו פגעה בגרעין. אני מתנצל על הפגיעה. בודאי שלא הייתה לי כל כוונה לפגוע או להעליב. אני יכול רק לספר שמזה כמה שבועות מאז ביקשתי מחבר הגרעין לכתוב ולספר על הגרעין. הוא השיב לי בחיוב אך אני עדיין מחכה… באמת כדאי שציבור החברים ידע יותר על חברי הגרעין ועל הפעילות הברוכה שלהם בתחומים השונים.
• "פתטי" - ספור הקשור לרצח רבין, שכתב שי צלר. הוא נענה לבקשתנו לפרסם אותו בעלון.
שבת שלום,
ויקסי

ברכה
לרותי ומאירקה לוין
ולכל המשפחה
מזל טוב!
להולדת הנכדה
בת לחמוטל ויוסי
טויוטה חדשה לחברים
בימים הקרובים תתווסף טויוטה הייאס חדשה לרשות סדור הרכב לחברים.
רכב זה יחליף את הטויוטה 15 הקיימת, שתימכר בקרוב, לאחר ששירתה אותנו
מאז שנת 1997 וגמעה למעלה מחצי מיליון ק"מ.
הרכישה נעשתה לאחר התלבטויות האם לרכוש שוב את אותו סוג רכב או להחליפו
ברכב דומה אך זול יותר בקניה.
לאחר בדיקת יתרונותיה של הטויוטה הנ"ל: אוטומטית, דיזלית, אמינה,
חסכונית בהוצאות, רבת שימושים בהסעת 1 + 8 נוסעים ויכולה להכיל ציוד רב
(כל הכיסאות מתקפלים). לכן הוחלט לשוב ולרכוש את אותו סוג רכב.
במכונית החדשה יותקן וו גרירה כפי שהיה במכונית הישנה.

לתשומת לב הנהגים: הפעלת הרכב תהיה מעט שונה משאר הרכבים שלנו בגלל
תוספת מערכת מיגון ואבטחה הכוללת מערכת איתור (אנחנו בחרנו מערכת מסוג
"סקיילוק") – דרישת חברות הביטוח: במקרה של גניבה או הפעלה לא נכונה,
תתבצע התראה ישירה למרכז החברה שעמה נחתם החוזה.
בהפעלה יהיה צורך להעביר את הכפתור ולהקיש מספר קוד סודי כדי לנתק את
מערכת המיגון / איתור.
מספר הקוד יימסר לנהג ע"י סדרנית הרכב. לא יהיה פרסום ציבורי של הקוד
והמספר יעבור בסודיות ובדיסקרטיות לנהג.
אנחנו כמובן מצווים לא לפרסם בשום אופן את המספר הנ"ל ולהתייחס אליו
בסודיות המתחייבת מרצוננו לשמור על הרכב מגניבה. בקרוב יתווספו עוד רכבים
(היקרים יותר) לרשימת אלו המחויבים בסדור שכזה ע"פ דרישת חברת הביטוח.
נסיעה טובה,
זהר מועלם
אינטרנט מהיר או איטי
לפני מספר שבעות עדכנתי את החברים מדוע אין התקדמות בנושא האינטרנט המהיר.
לאחר הדוח נפגש צוות תקשוב לשמוע ולדון איך מתקדמים ומה עושים.
הדים לאי ההסכמות שהיו בצוות מופיעים בעלון.
ראשית, נראה לי שלמרות חשיבותו ומרכזיותו של האינטרנט בחיינו רצוי שכולנו נשמור
על פרופורציות ולא נשפוך את המים עם התינוק.
שנית, הבהרתי בעלון הקודם את מחויבותנו לתהליך מסודר של קבלת החלטות,
זאת אומרת - אי הסכמות בצוות תקשוב על הדרך הנכונה לפתרון וקצב מתן הפתרון
וכמובן העלויות המשתמעות מכל החלטה, אין משמעותם שהעגלה נשארת תקועה בבוץ
עד הקיץ .
התחייבנו להציג לפני החברים את האפשרויות וזאת נעשה, ומשתמע מזה כמובן שלאחר
קבלת החלטה מסודרת בנושא, האחריות למימושה תהיה על צוות התקשוב או החברים
הנושאים בתפקידים השונים.

התהליך:
ישיבת צוות תקשוב (התקיימה).
הוצגו לצוות תקשוב המגבלות להתחברות למערכת המידע הקיימת ועלות האופציה של
התחברות לספק אינטרנט שלא דרך מערכות מידע .
למדנו בצוות על טכנולוגיה מודרנית שאמורה לספק רמת שירותים לחברים באיכות גבוהה
בהרבה אך בלוח זמנים ארוך.
מאחר וחלק מהחברים לא נשאר עד לסיום הישיבה נתגלעו חילוקי דעות על מה הוסכם והוחלט.

מזכירות:
בישיבת המזכירות נציג את האפשרויות השונות בכדי לשמוע דעות התייחסויות, והסתייגויות
של חברי המזכירות מהאפשרויות השונות.
הכוונה להביא לאספה הצעה בתמיכת המזכירות.

אסיפה:
נציג את האפשרויות השונות במובנים של איכות ושירות.
נפיץ חומר על העלות של כל פתרון והעלות למשתמש בחלופות השונות .
ננסה להציג לוחות זמנים לכל פתרון.

לאחר ההחלטה נדאג לביצוע !!!

למיטב הבנתי הנושא למרות "התחושות במדרכות" ולמרות "מלחמות היהודים שכדאי
היה למנוע אותן", מנוהל במערכת בשקיפות ציבורית ובדרך סבירה בהחלט.
חגי


"מערכות מידע, אינטרנט ופס רחב"
בין תגובה ע"י כתבה ארוכה וצפופה כתשובה לעדו שביט
ואחריה תגובה שכנגד וכן הלאה והלאה, לבין חוסר תגובה,
בחרתי בפשרה והנה היא על דרך הקיצור –
לא כל מה שהוזכר בכתבה הינו בחזקת אמת ועובדה מוכחת.
על דרך ההמעטה – ההיפך מזה!!
באיחולי הצלחה לגיזבר הנכנס, ושחלילה לא יוטרד יותר
בענייני אינטרנט.
בין תגובה ע"י כתבה ארוכה וצפופה כתשובה לעדו שביט
ואחריה תגובה שכנגד וכן הלאה והלאה, לבין חוסר תגובה,
בחרתי בפשרה והנה היא על דרך הקיצור –
לא כל מה שהוזכר בכתבה הינו בחזקת אמת ועובדה מוכחת.
על דרך ההמעטה – ההיפך מזה!!
באיחולי הצלחה לגיזבר הנכנס, ושחלילה לא יוטרד יותר
בענייני אינטרנט.
אורי ברגמן
אורי ברגמן

פסטיבל סרטים ויוצרים מס. 2
30 למותו של בן-גוריון: דיאלוג בין הווה לעבר

מפגשי קולנוע ברמת נגב
אולם גולדה ברביבים, 12 - 15 בנובמבר 2003

יום רביעי 12.11.03
21:00 הביוגרפיה של בן
22:30 שיחה עם דני וולמן

יום חמישי 13.11.03
21:00 בלב המדבר הירוק

יום שישי 14.11.03
17:30 נועה בת 17
21:00 שיחה עם פרופ' ניסים קלדרון ודליה שימקו
22:00 לא בת 17
23.30 הפסקת קפה
24:00 האמא של הגבעטרון

יום שבת 15.11.03
10:30 גלות
18.00 מיס אנטבה
21:00 הכוכבים של שלומי

הכניסה חופשית
קפה ועוגות בתשלום


ניהול אומנותי: ענת שרגאי
ארגון: זיוה שביט ורפי עמידן

יום רביעי 12.11.03

21:00 הביוגרפיה של בן (2003, 90 דקות))
הפקה, תסריט ובימוי: דן וולמן
משחק: גל זייד, גני תמיר, אביגיל אריאלי, שרון אלכסנדר

גיבור הסרט הוא מנהל חשבונות רווק בשם בן, דמות אקסצנטרית ומשעשעת
המעוררת חמלה ואהדה. יש לו כמה מנהגים שלאדם 'רגיל' נראים מוזרים,
למשל: מחוץ לבית הוא לובש תמיד כפפות ונושא שקיות פלסטיק. לכל יש לו הסבר פסיכולוגי-אוטוביוגרפי.
ביום שבו נערכת הלווית אביו פוגש בן במקרה בתמר. היא מסתקרנת מסיפור חייו המיוחד,
מהדמיון שלו ומאישיותו המוזרה. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים מיוחדת במהלכה
נחשף בדרכים לא שגרתיות עברו המפתיע של בן.
סרט עדין ומרגש ועם זאת משעשע על אף העולם האפל החבוי בו.

22.30 פגישה עם המפיק/במאי/ תסריטאי דן וולמן
הקולנוע של דני וולמן הוא ייחודי בנוף הקולנועי שלנו.
גיבוריו חיים בה בעת בתוך החברה ומחוצה לה, ומתאפיינים בעולם משלהם, הנתפס כשונה.
הליהוק שלו מפתיע וכולל לעתים אנשים שאינם ידועים כשחקנים. יש לו אמירה חברתית
ביקורתית ברורה שמבוטאת בעדינות ובהומור דק ומעל הכל באנושיות.


יום חמישי - 13.11.03
21:00 בלב המדבר הירוק
סרטו של איציק לרנר המתבונן מבעד לעדשת המצלמה בחייהם של תושבי כפר רפאל.
במקום מתגוררים ועובדים יחד אנשים בעלי פיגור והמשפחות המטפלות בהם:
הריטואלים הקבועים, השחיקה והעייפות של המטפלים, הקשר האישי המתגמל,
מחשבות על החברה שלנו ונכונתה - המנטלית והכלכלית - להכיל את מי שנחשבים חריגים.

יום שישי 14.11.03
17.30 נועה בת 17 (1982)
הפקה, תסריט ובימוי: יצחק (צפל) ישורון
משחק: דליה שימקו, עדי נאמן, עידית צור, משה חבצלת, שמואל שילה.

השנה: 1951. הרקע: סכסוך בין מפא"י למפ"ם והפילוג בתנועה הקיבוצית.
הדוד הקיבוצניק מגיע נסער לבית הוריה של נועה וסוחף אותם לוויכוח סוער
שמאיים על שלמות המשפחה. חברי התנועה יצאו בקרוב ל'הגשמה' באחד הקיבוצים,
אך נועה חשה בזיוף שבמלים הגדולות אותן 'טוחנים' היא וחבריה.
נועה מאבדת את השפה המשותפת עם חבריה וגם עם חברה עוזי, המעדיף את ההוויה
הכללית על פני הצטנפות בפינה פרטית.
נועה מנתבת את תחושותיה ליומנה האישי עד ההתפרצות הגלויה, המטהרת אך המבודדת.
סרט דל תקציב עם שחקנים לא ידועים (אז) שחולל מעין נס: דיון כנה ועמוק בשפה מדויקת
לזמנה, משחק אמין ולא תיאטרלי, ישראליות לא מזויפת.

21.00 מפגש עם נסים קלדרון ועם דליה שימקו:
מה אמרה לנו נועה אתמול ומה היא אומרת היום

22.00 לא בת 17 (2003)
הפקה, תסריט ובימוי: יצחק צפל ישורון
משחק: שמוליק שילה, עידית צור, דינה דורון, דליה שימקו, מאיה מרון,
רוני בוקסבאום

קיבוץ פושט רגל עומד לפני 'מכירה'. המצב האומלל אליו הקיבוץ נקלע, מביא למפגש מחודש בין אוהבים, מקרב בין בני משפחה שהתרחקו וגורם לכולם להתמודד עם העבר, עם חיסולו האכזרי של החלום ועם הניסיון הנואש של ותיקי הקיבוץ להציל את המעט שעוד נותר.

23.30 הפסקת קפה

24.00 האמא של הגבעטרון (2002, 53 דקות)
סרטם של שחר מגן ואיילת גיל

הרומאים אמרו: 'הזמנים משתנים ואנו משתנים עמם' (בלטינית זה נשמע יותר טוב).
הסרט התיעודי האמא של הגבעטרון מראה שאנשים שונים מתמודדים עם חליפות
העתים באופנים שונים.
היה היו שתי חברות ממחזור ה' בגבע, שבשלהי מלחמת השחרור הקימו את הגבעטרון:
רינה פירסטנברג וניקה ברזק. 40 שנה הן שרו בשני קולות את בשדמות בית לחם.
בראשית שנות ה- 90 'התפוטרה' רינה מהגבעטרון. ניקה נשארה, והבן שלה מציע כמה תובנות בעניין. החברות בין השתיים צלחה איכשהו את המשוכה, אבל בין רינה לגבעטרון ולקיבוץ נפערה תהום.
בשנת 2001 נפטרה רינה, וניקה וחברותיה שרות לזכרה את בשדמות בית לחם בשני קולות.

הסרט מצליח לא ליפול למהמורות שארבו לפתחו ומעלה למסך סיפור חיים בטון לא מתלהם,
לא מניפסטי ובמיוחד לא שיפוטי.


"כשאגיע לגן עדן, אני מצפה
למצוא שם ארכיון סרטים"
(אינגמר ברגמן, 2003).


שבת 15.11

10.00 גלות (2003, 100 דקות)
סרטו של אשר דה-בנטולילה טללים

בעקבות לימודי אשתו בלונדון מצא את עצמו הקולנוען אשר טללים באופן בלתי צפוי
גולה זמנית בלונדון. תחושת הגלות האישית שלו הובילה אותו לבדיקת המושג מנקודות
מבט מגוונות, עמדות פוליטיות ופרשנויות שונות ופרספקטיבה היסטורית.
בסרט יש ייצוג לדברים מוכרים ולהיבטים פחות מוכרים של המושג גלות.
שורש המלה גלות הוא גלה, ממנו נגזרות מלים המבטאות לפחות שלוש משמעויות:
חשיפה, גילוי וריחוק שלא מרצון.
יש דתות המציעות גלות זמנית כדי לקבל פרספקטיבה להתבוננות.
היוצר יוצא למסע בישראל, פולין, מרוקו ואנגליה בניסיון להבין משמעויות שונות של חווית
הגלות האישית והכללית.
כדי להבין את הגלות שלו הוא בעיקר מקשיב לסיפורים של אחרים מבלי להתווכח אתם.
היוצר הוא גיבור סרטו לא בהופעתו בו אלא בשימוש שהוא עושה בעצם עשיית הסרט כאמצעי
להתמודדות עם מצב קיומי שלו.
סרט תיעודי אישי, לא קל אבל מרתק, לעתים מקומם, מרגש מאד.

18.00 מיס אנטבה (2003, 80 דקות)

בימוי: עומרי לוי (הסודות של כנרת)
משחק: מירב אברהמי, מירב גרובר, יגאל נאור, אלון אולארצ'יק,
יעל אבקסיס, עדנאן טראבשה

ירושלים, קיץ 1976. חייהם של נועה ויואב בני השתיים עשרה משתנים
כאשר נודע שאמו של דני, שכן מהבלוק, נמצאת על המטוס שנחטף
לאנטבה, ולא ברור מתי, אם בכלל, היא תחזור.
למחרת, כאשר הם נתקלים בבנו של המנקה הערבי, מציעה נועה, מנהיגת
החבורה, לחטוף אותו ולהחזיק בו כקלף מיקוח. הילדים רוקמים תכנית
נאיבית, פתטית ונוגעת ללב ברצינותה, ההולכת ומסתבכת ככל שחולף
הזמן.
נועה, שהייתה הלוחמנית שבחבורה, מגלה שנעים הוא ילד בשר ודם
כמוה, ודווקא דרך שתיקתו נוצרת ביניהם ידידות. כל זאת על רקע
התפוררות נישואי הוריה.
יצירה רעננה הבוחנת בעיניים טריות נעורים ישראליים.
הסרט מדבר לילדים ולהורים.

21.00 הכוכבים של שלומי (2003, 94 דקות)
במוי: שמי זרחין
משחק: אסתי זקהיים, אושרי כהן, אסי כהן, אריה אליאס, אלברט אילוז,
יונתן רוזן, איה קורן, רותם אבוהב

שלומי דואג לכולם. הוא מאכיל את סבא שלו, רוחץ אותו ומקשיב לזיכרונותיו
הבדויים ממלחמת העולם השניה.
הוא מזכיר לאחיו הגדול לקחת את התרופות בזמן, הוא מרגיע את אמו העצבנית
ומתווך בינה לבין אביו ההיפוכונדר שסולק מהבית לאחר שבגד בה. הוא מטפל
בתאומים של אחותו הגדולה ודואג שתחזור כל פעם מחדש אל בעלה שלא מצליח
להבדיל בין התינוקות הזהים...
ובעיקר דואג שלומי לשמח את כולם בבישול המאכלים האהובים עליהם.
שלומי יודע - הם יאכלו ויירגעו. אבל אף אחד לא באמת רואה את שלומי.
אפילו שלומי לא באמת רואה את שלומי.
עד שיום אחד מעורר מבחן במתמטיקה את חשדות מורי ומנהל בית הספר של שלומי.
הם מבינים שמאחורי הנער הרדום מסתתרת אישיות מיוחדת, ובעזרתם ובעזרת רונה
הגננית שלומי מצליח לגלות את עצמו.
פסטיבל סרטים ויוצרים מס. 2
בעקבות רשימתה של רחל ס. על הפרטת המזון – ברצוני להעיר מספר הערות עיקריות:
* אינני יודעת מהיכן שואבת את את "עובדותיך": כבר מזמן כתבת שהחוליה לבדיקת הפרטת המזון הורכבה כולה ממצדדי ההפרטה. האמנם? העובדה שרובם – או כולם – השתכנעו להציע זאת – אינה אומרת שהם היו מראש חסידי הצעד הזה.
* אינני יודעת אם המזכירות כולה, כקביעת עמדתך כ"עובדה", "משדרת כגוף אחד" את התמיכה בהפרטה. אבל, אולי חשבת רחל שאם אכן כך הדבר, אז אולי צריך להתייחס בכבוד ובאהדה לרעיון?
* אינני מרגישה מקופחת עם הפרטת ענף היופי. יש לי שליטה מלאה על תוכניותי לקבלת השירות בענף זה ואני מרוצה.
* ייתכן שאילו היו לך ברביבים בנים/בנות בגיל 9 – 16 לערך היית מבינה את גודל הבעיה למשפחות הללו, המוציאות הון תועפות ללא כיסוי על מזון לילדים, שיורדים מהאוטובוס ישר לביתם, כדי לאכול שם מה שהם אוהבים, ולא מה שמבשלים עבורם.
* כיום רביבים מורכבת כבר מהרבה רבדים אנושיים, החל מגילם, מבתיהם השונים וטעמי האכילה המגוונים. כבר היום יש חברים שאינם אוכלים בחדר האוכל, וקונים מכספם חלק ממזונם. כבר היום יש מעט, יחסית, חברים האוכלים ארוחת בוקר בחדר האוכל (ארוחות בוקר בענפים השונים, כולל קניית מוצרים שאינם במערך). ובודאי שמעט מאוד מגיעים לארוחת הערב. זו כבר עובדה!
* גם עם הפרטת המזון אפשר יהיה לבוא יום יום לחדר האוכל ולאכול מאחת ועד 3 ארוחות ביום. אלה שאינם אוכלים כבר היום – קנו כבר מזמן את הסירים והמחבתות. אלה שייהנו מההפרטה – אולי יקנו סיר ומחבת ויאכלו וייהנו. אז מה?
ואלה שנהנים מהארוחות שבחדר האוכל – יוכלו להמשיך ולאכול להנאתם. ולה שייסגר?
ולבסוף – הגיע הזמן שלא תדברי בשם כל המבוגרים והותיקים. יש בינינו כאלה וכאלה.
את אינך מייצגת אותי ואת שכמותי.
מי שירצה – יצביע ומי שחושב שאין לו צורך להשפיע בעניין זה, כדוגמת שפר, יימנע מכך ונכבד אותו בשל עמדתו.

ולסיכום: התנועה הקיבוצית עברה שלבים שונים בהתייחסה לזכות הבחירה של חבריה.
כל שלב היה חשוב בעיתו. החל ממחסן א' של הבגדים, דרך הנורמה הכפויה בביגוד ובריהוט.
גם על התקציב ה"תחומי" התגברנו יפה, והגענו בדרך קיבוצית מאוד אל התקציב הכולל. רצוי, ואפילו הכרחי, להכניס לתקציב הכולל את מקסימום יכולת הבחירה של כל אחד מאיתנו בכל שטחי חיינו (ולא רק הכספים). ואם נדע לשמור על אופיינו הקיבוצי ביסודות קיומו: חינוך, שיכון, בריאות וסיעוד, תרבות החגים והתמורה הנאותה לעבודת כל אחד מאיתנו – לא נצטרך להיות "נטורי קרתא" של התנועה הקיבוצית.

מינה עשת


נעים מאוד, חשבנו שאחרי חודש וחצי הגיע הזמן שקצת תכירו אותנו.
אחרי הכל אנחנו גרים, אוכלים ועובדים יחד איתכם מדי יום ביומו.
כשהגענו 13 חברה אחרי שנת שירות עמוסה ביותר, ציפינו ללא יותר מהזדמנות שווה וקצת נחת.
מהרגע שהגענו לכאן לא הפסקנו לשמוע על גרעינים אחרים ומעלליהם ואף הוטלו עלינו מגבלות
רבות בעקבותיהם.
אז רצינו לספר לכם שאנחנו קצת שונים ממה שהכרתם עד עכשיו.
שנת שירות היא פרק זמן משמעותי ביותר כאשר מדובר על התבגרות מנטלית והתרסנות.
אנשים מבוהלים מתרנגולות מעופפות בחדר האוכל זה לא הקטע שלנו וממש לא מצחיק אותנו
לראות קיבוץ שלם משחק "חפש את האופניים", שלא נדבר על לשלוח חבר לבית חולים בעקבות
משחק מטומטם.
אנחנו שונים. אל תשוו אותנו לשאר הגרעינים ותחכו לנו בסיבוב עד שנטעה.
אז אם השולחן שלנו קצת רועש בזמן הארוחות, אפשר לגשת ולפנות בנחת שננמיך את הקול
ולא לכנות אותנו בכינויי גנאי כגון "בהמות" או "עבריינים".
אנו אנשים בוגרים אשר מסוגלים לתקשר בדברי נועם פנים מול פנים –
קחו לדוגמא את תקרית הכבשה:
פגענו בפריט נוי ועקב כך נפגעו רגשותיהם של הרבה חברי קיבוץ. יישרנו את ההדורים בשיחה
מכל הלב.
ביקשתם צעירים – קיבלתם,
ביקשתם שישתלבו – קיבלתם,
ביקשתם (וגם אם לא) שיתרמו מזמנם החופשי מעבר לשעות עבודה מלאות – קיבלתם.
אז איך יכול להיות שהדבר העיקרי שאתם זוכרים הוא את הטעות היחידה שעשינו?

גרעין "עדר"
דו"ח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 30.10.03
הצעת הצוות לבחינת הפרטת המזון – הצגת החוברת

בהשתתפות: קרולין סלומון, עזרא כהן, אלי גרול, חנה ישראלי, שמשי, פאולו,
מיכאל ברנובסקי, בעז שיזף, משה אולניק, מיכל אקיאן, מאירקה לוין, מנשה לוי
חסרים: דוד בן-לולו, חגית דולינסקי, שמוליק ריפמן

סיכום:
התקיים דיון בהיקף רחב על הצעת הצוות לבחינת הפרטת המזון, כפי שפורטה בחוברת.
השתתפו בדיון חברי המזכירות, חברי הצוות וקבוצת מיקוד של חברים שזומנו ע"י הצוות.
הצעת המסגרת, כפי שהיא מוצגת בחוברת, התקבלה ברוב גדול מאוד.
תוך כדי דיון העירו המשתתפים הערות רבות על פרטים שונים שראויים להתייחסות.
ההערות נרשמו וסוכם:
שלב א' – ההערות תיבדקנה ע"י הצוות עצמו.
שלב ב' - הצוות יביא את התיקונים/ שינויים שנעשו למזכירות, בכתב.
לאחר גיבוש וליבון, תוצג החוברת בפני הציבור, במוצ"ש 8.11.03, במפגש שיהווה פתיחה
לתהליך דיון ציבורי רחב.
רשמה: מרים
דוח ישיבת מזכירות מצומצמת מתאריך 16.10.03
נוהל הוצאת כרטיס בנקט לצעירים
1. לבנים בסוף כתה י"ב – יוצא כרטיס בנקט בתנאי שבתקציבם האישי יתרה בגובה תקציב חודשי לפחות.
2. לצעירים נקלטים (שאינם בנים) – יוצא כרטיס בנקט עם קבלתם למועמדות ובתנאי שבתקציבם האישי יתרה בגובה תקציב חודשי לפחות.
3. באחריות ועדת בנים להעביר לשלוה, ביולי כל שנה, את רשימת המועמדים לקבלת כרטיס בנקט.
4. באחריות ועדת קליטה להעביר לשלוה בקשה להוצאת כרטיס בנקט לצעיר נקלט בעת קבלתו למועמדות.
5. במקרים בהם הבן אינו עומד בקריטריונים לקבלת בנקט וההורים מבקשים להוציא כרטיס בכל-זאת – ירשם הכרטיס ע"ח ההורים (זאת בתנאי שלהורים יתרה חיובית בתקציבם).


מינוי עדין קוה כמורשה חתימה להשכרת דירות לתושבים
אנו ממליצים להסמיך את עדין כמורשה חתימה רק לנושא חתימת חוזים עם תושבים
להשכרת דירות.
העניין יובא לאישור אסיפה.
רשמה: מרים
זוכרים את יצחק רבין
קן רביבים של הנוער העובד והלומד
מזמין את החברים להשתתף
באזכרה השנתית ליצחק רבין.

הטקס יתקיים באמפיתיאטרון מאחורי הנעורים,
בשבת ה – 8.11, בשעה 20.00
יום הצהרת בלפור 2.11
תאריך חשוב בתולדות הציונות,
גם השנה לא צוין בעיתונות!

דיבן
פ ת ט י סיפור מאת שי צלר
ראובן כהן הוא אדם פתטי, אישיות נלוזה, מוקוס של בנאדם ומושא לסיפור קצר מאוד, שלא לומר קצרצר. מדובר באדם שנולד באיחור, והוא מתעקש לאחר את הרכבת גם במקום שלא עוברת בו רכבת. וככה – ואת זה כולם כבר אמרו לו – אי אפשר להגיע לשום מקום.
ראשית המעשה אי-שם באמצע שנות התשעים, בימים שבהם ראובן היה אדם צעיר, לא מאוד מבטיח ולחלוטין לא נינוח. באותם ימים מקבל ראובן הצעה שאי אפשר לסרב לה. להשקיע מעט כסף ולהיכנס כשותף יחד עם חבר מהצבא במפעל הנרות המשפחתי של החבר, שעומד בפני סגירה. החבר מלא כוונות טובות, יש לו תוכניות מכאן ועד המגירה, אבל בעיקר חריצות אינסופית. מוטב לראובן, נרפה ונקלס שכמותו, שיגיד כן וייקח את ההצעה בשתי ידיים.
באותם ימים ראובן מוטרד מדי, משהו קודח במוחו ולא נותן לו מנוח. הוא מסתובב שעות בבית כמו חיה בכלוב, שרואה מבחוץ את המטפל שלה גוסס כשבידיו ארוחת הצהרים. וזה כנראה דימוי ארוך מדי לאיש שיש למעט לדבר בו בדימויים, בעיקר מהחשש שהוא יחמיץ אותם. ראובן מפספס את ההזדמנות וממשיך להגות בתוכנית הגדולה שלו, אותה הוא שומר לעצמו בסוד כמוס. זו תוכנית שהשתיקה יפה לה, מה גם שאת ראובן השתיקה תמיד הולמת. התוכנית הזו מייסרת אותו, מטרידה אותו ומעסיקה אותו בכל שעה פנויה. שום דבר שזיון טוב לא יכול היה לפתור, אלא שראובן, מאחר כרוני שכמותו, איחר גם את ההזדמנות הזו. אבל זה כבר סיפור אחר.
מחוץ לחדר נמצאת אמא שלו – דאגנית כפייתית והורסת בדיחות סדרתית, בעיקר היא הורסת את הבדיחה של עצם קיומה. גברת כהן מוטרדת מהעובדה שבנה מגלה חוסר שקט וחוסר עניין כמעט בכל דבר. לא בנות, לא חברים, לא לימודים. גברת כהן משוכנעת שבנה הוא אמן. כיוון שלא הראה שום כשרון עוד מימי הגן, היא קונה לו מצלמת וידאו משוכללת ביותר, קטנה להפליא, המבטיחה שעות של הנאה. זה ליומולדת שלך, היא אומרת באופן שאין לתקנו, כשיום ההולדת רחוק כמעט בשנה שלמה. למה שלא תתחיל לצלם? זה הכי טוב שיש, המצלמה הזאת? זה מה שאמרו לי בחנות. זה דגם של שנה הבאה, היא אומרת, ומנסה לשכנע את מי שאיחר את זמנו לקבל מוצר שהקדים את זמנו. "למה שלא תתחיל לקחת את זה איתך לכל מקום, לצלם, להקליט, אולי תראה משהו יפה, אולי איזה פספוס שתוכל להביא לטלוויזיה. יש לך עיניים טובות, היא אומרת, ומנשקת אותו על המצח, ועיניה מנצנצות כאילו כבר זכתה במכונית. אבל ראובן לא עובר את שלב קריאת ההוראות, אין לו סבלנות לצעצוע חדש. יש לו תוכנית לבצע, כזו שדורשת ריכוז רב.

ולמה בעצם נרקמת התוכנית הזאת, נרקמת מחוטים קלושים ומפוררים? אפשר אולי לחזור לשנה האחרונה בבית הספר היסודי. השנה שבה עזב אביו את הבית, אחרי שסידר לכולם חובות עד אחרית הימים. מחסל את ימיו במועדוני הימורים, הולך לכמה דקות לחבר ובורח לאיזה "קלוב", כמו שאמא שלו אומרת. חולם פוקר, מתכנן תוכניות קצרות מועד להצלחות ארוכות טווח. לוקח באשראי הפסדים שבחיים לא הרוויח. עיניו מעפעפות כמו מכונת משחק, קרנית בצורת דובדבן. אמא שלו – שסופגת הכול, שיכולה לנקות כל לכלוך, לחפות על כל טעות – מחליטה לעצור את ההתדרדרות, להפריד כוחות ולסגור את הבאסטה. הוא עוד זוכר את אבא שלו עומד בדלת, בוכה בלי דמעות, אומר לו: תשמור על אמא, אישה כזאת גם אם אני אחפש בעוד חמשת-אלפים שנה אני לא אמצא. כל זה קורה כמה ימים לפני ערב יום הזיכרון. ראובן אחראי במפקד בית הספר להוריד את הדגל לחצי התורן. הוא כבר עשה על זה חזרות. הוריד והעלה, העלה והוריד. נמתח בהקשב, נשאר קפוץ גם בעמידת נוח. קול התוף הסדיר את נשימותיו, את פעימות הלב. אבל אחרי כל ההכנות, מישהו שכח לסגור את האום של החבל אליו חובר הדגל. הרוח החזקה משחררת את הבורג, הדגל מתעופף, החבל נושר מהעמוד. במקום להוריד לחצי התורן, ראובן העיף אותו אל הרצפה. השתיקה חזקה יותר מבצפירת יום הזיכרון. אף אחד לא בא לעזרה במשך דקות שנראות כמו שעות. כן, זה נימוק פסיכולוגי ירוד לחיבור הזה שנסגר בראש של ראובן, שמחבר בבורג בלתי נפרד בין האישי ללאומי. ובעצם הסיבות לא משנות – התוכנית יוצאת לפועל.

במוצאי שבת אחת בנובמבר, אחרי חצי שנה של תכנונים ומזימות, יוצא ראובן לכיכר מלכי ישראל כדי לחסל את ראש הממשלה. הוא לוקח אוטובוס, מחביא את הכיפה בכיס, דוחף את האקדח לאזור החלציים (מה שמגדיל באופן משמעותי את החבילה הרקובה), ויורד כדי להתמקם. אבל מי שאיחר את תאריך הלידה המשוער שלו בשבועיים, פספס גם את האירוע הזה. אין צורך לגלות שאדם אחר, ממקום אחר, ביצע את הרצח. יכול להיות שהגורל החליט
להיטיב עם האידיוט, ויכול להיות שלהפך – תלוי מאיפה מסתכלים.


מה שבטוח – ראובן לקח את זה קשה. באותו רגע כל מה שהוא יכול היה לעשות הוא לברוח במהירות חצי דרך הביתה, עד שלקח מונית ונעלם.
בבית מחכה לו אמא, כולה מסמורטטת. מישהו התקשר ואמר לה שמשהו קרה, שתישאר צמודה לטלוויזיה. היא יושבת בסלון, הגוף רכון קדימה, הבטן משתפלת בכותונת הלילה שעליה מודפסת תמונת אריה מנמנם. תראה מה זה, היא אומרת, רצחו את רבין. ראובן דוחף יד לכיס ומחזיר את הכיפה לראש. גם הוא נדבק לטלוויזיה, שומע את ההודעה הרשמית, איך ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, רואה את הבהלה בעיני המגישים, חדשות כאלה הם לא חלמו לשדר, לא תיכננו לבשר, חתיכת פאניקה עוטפת אותם. ויש גם חשוד, הוא רואה אותו למשך כמה שניות. אומרים שהוא סטודנט. ראובן כמעט בטוח שמעולם לא פגש באיש הזה, אין שום דרך לקשר ביניהם. מי בכלל יודע כמה אנשים נוספים עמדו שם עם אקדח בדרך לרצח הראשון של ראש ממשלה. כי ראובן – ואת זה הוא יודע היטב – אף פעם לא היה מיוחד בשום צורה, ואת הדברים שהוא עשה, עשו עוד אלפי אנשים. אפשר רק להניח שהוא לא היה היחיד. כמה עוד אנשים יושבים עכשיו בבית, מתכווצים בכורסא?
אמא שלו מביאה לשניהם שמיכה; את הלילה הזה יעברו שניהם בסלון. לפני שהוא נרדם רואה ראובן בטלוויזיה איך עשרות בני נוער מגיעים לכיכר, מדליקים נרות. הנה מגן דוד עשוי נרות, והנה שלהבות מציירות את סמל השלום. ראובן נרדם וחולם על מפעל הנרות של החבר, שייפתח עכשיו בשלוש משמרות. בחלום הוא שותף מלא במפעל. הוא מסתובב ליד פס הייצור ומעביר יד על מאות הנרות שרוקדים על המסילה הנעה. בבוקר הוא מתעורר עם טעם מר בפה, של מי שראה בחלומו עתיד טוב יותר, רגע אחרי שבחר בדרך השנייה.
בבוקר הוא הולך לכיכר. בני הנוער שם, שכבר נקראים דור הנרות, יושבים במעגלים, כמה מהם מנגנים בגיטרות. על קיר העירייה כותבים עוברים ושבים מילות פרידה מראש הממשלה, כולן נשמעות כמו צעקות.
ראובן מסתובב שם כמו נטע זר, אף אחד לא יודע איפה היה אתמול בלילה, מה תיכנן לעשות. הוא עומד קרוב לאחד המעגלים החיצונים, לא מצליח להביא את עצמו לשבת. מדברים שם על הזעזוע, על משהו שעומד להשתנות, על ישראל שלא תחזור להיות מה שהייתה; ראובן לא מבין למה הכוונה.
מישהו אומר שם שחייבת להיות קלטת, מישו בטח צילם. לא יכול להיות שלא, יש מספיק אנשים עם מצלמות וידאו בסביבה. מישהי אחרת מספרת על הסרט של אברהם זפרודר, שצילם במצלמת הסופר-שמונה שלו את רצח הנשיא קנדי. ראובן נזכר במצלמת הווידאו שלו, הצטער שלא לקח אותה באותו ערב. אולי אמא שלו צדקה, אולי הוא באמת צריך לקחת אותה תמיד, מי יודע מה יקרה.
כמה שבועות אחר כך מתגלה כי מישהו כן צילם, ולפי הטענות הצילומים שלו שווים מיליון דולר. שוב ושוב מוקרנות התמונות בטלוויזיה, מזכירות לראובן כמה שהוא אידיוט.
הוא ממעט לצאת מהבית, שומע דיונים מכאן ועד להר המנוחות על מסקנות שיש להסיק ועל מחנות שלמים שמואשמים. אין לו שום דעה בעניין, הוא רק בוהה, חסר כוחות. ערב אחד ניגשת אליו אמא שלו, אומרת: תראה מה קרה לך, לא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה. שזה ישפיע עליך כל כך. לא ידעתי שאהבת את רבין, שתתאבל עליו כאילו היה אבא שלך.
בכל הארץ מורידים דגלים לאמצע התורן, וראובן עוד זוכר את היום שבו הפיל את הדגל לרצפה מול כל ההורים השכולים.
כמה חודשים אחרי אותו ערב, הוא כבר מוצא עבודה כשומר בחניון. גם ככה אתה לא מצליח להירדם, אומרת אמא שלו, טוב שמצאת עבודת לילה.
ביום השנה הראשון הוא חוזר לכיכר יחד עם אלפים נוספים. הוא עומד שם עם מצלמת הווידאו ומצלם הכול. אי אפשר להבחין בכל הבדל בינו ובין האחרים – גם הוא זוכר, גם הוא מצטער, גם הוא בכה כששמע את המילים של נועה הנכדה. ועכשיו הוא מנגב דמעה מול לאה רבין, שפניה עטופות בצער על מסך הווידאו, נרגשת מההמון שהגיע לכיכר. גם בשנים הבאות הוא יגיע לכאן, הוא בטוח, כל שנה הוא יבוא. והוא יזכור, בטוח שהוא יזכור, כמו שכולם זוכרים. ויציין את היום בדיוק כמו כל האחרים, אף אחד לא ירגיש בהבדל.


תוכנית מפגשים לקראת החלטה על הפרטת המזון
תאריך מפגש
מוצ"ש 8.11.03 ערב השקת החוברת
יום ה' 13.11.03 ערב ידע וניסיון חיצוני
ימי ד' 26/11, 19/11, 12/11 סיורים
ימי ו' 21/11 , 28/11 חוגי דיון
יום ב' 1.12.03 מפגש הצוות לתיקונים
תחילת ינואר – תאריך משוער - אסיפה
תאריך משוער – תחילת ינואר - קלפי
* תתכן הרצאה של ד"ר עמיר לוי מהמכון לייעוץ ארגוני בנושא: "שינוי בקיבוץ" במהלך נובמבר.
השתתפות החברים במפגשים השונים חשובה ביותר.
מחכים לכם, חברי הצוות
הפרטת מזון – האמנם?!
הפרטת מזון – האמנם?!

הצוות לבחינת הפרטת המזון מזמין את החברים
להיכרות ראשונה עם החוברת:
הצעה להפרטת המזון ברביבים

יום שבת 8.11.03, בשעה 21.00, בחדר האוכל.

כיבוד מובטח!

בסוף הערב יחולקו חוברות ההצעה לחברים.

מחכים לכם,
חנה ישראלי, קרולין, אורית, עזרא, דוד וחגית


• קיבוץ רביבים, תיעוד ודמוגרפיה, 60 שנה בנגב
בעבודה רב-שנתית מושקעת, הוציא עדין מתחת ידיו חוברת חשובה, יפה וגם שימושית. את המפעל הזה אסור להפסיק. כדאי וצריך להמשיך ולעדכן. יישר כוח לעדין!

• הרמאדאן אצלנו
כבר שבוע שני שקולו של המואזין מסגד של השכנים קורא לנו לתפילה בשעה 04.15 בבוקר. השנה שוכללה ההגברה וגם לחני התפילה שופרו. ממש הנאה צרופה.

• איזה בטלנים
כשבוע עמדה מכולה עם בוטנים עבור החברים, וראה זה פלא – עדיין (בעת כתיבת שורות אלה) נשארו בוטנים במכולה. מה קרה? נגמר המקום במחסנים?










• ספור חסוי עם מוסר השכל
בלילה, בלילה יצאה חבורת צעירים לרחוץ בבריכת הבוסטר (בריכת מקורות). הסירו בגדיהם ושכשכו במים החמים. אז באו שני אנשי מקורות, עם פנסים, תפשו אותם על חם, תרתי משמע, רשמו את מספרי המכונית ולא ברור אם החברה יחזרו לשם שוב…
• תערוכת נעלים
שתי תערוכות מכירה של נעלים היו בסתיו הנוכחי ברביבים – אחת של מחסן הקיבוצים והשניה של טבע נאות. בכל אחת מהן נרכשו כ – 130 זוגות. סביר להניח שבפעם הבאה החברים ידעו את מי להעדיף.
• מ"מידעוני" מספר 8 – עלון בי"ס "משאבים"
*סיכום ישיבת ועדת ספורט – הוחלט שבשבוע הבא יתחילו משחקי הליגה, לאחר שנפרסם בכיתות את סדר המשחקים לפי מחזורים וסבבים. לפני משחקי הליגה החלטנו לקבוע תקנון התנהגות למשחקי הליגה, על מנת שהאווירה במשחקים תהיה נעימה. כיתה שלא תקיים את החוקים והתקנון פשוט לא תשחק או תקבל ניצחון טכני. האחריות למשחקי הליגה על הכיתות המשחקות. אנו מקווים שלא נצטרך להפעיל עונשים לעיתים קרובות וכולם ינהגו לפי התקנון.
*אם תלמידים מדברים בפלאפון בזמן השיעור – על המורה להחרים את הפלאפון מיידית ולהחזיר אותו רק לידי ההורים כאשר יבואו לקחת אותו.
• מעלון מורי "אשל הנשיא"
בשבועיים האחרונים הנהלת בית הספר נפגשה עם ועדות החינוך והורי התלמידים בחמשת הקיבוצים שלנו. שמענו מהם הרבה וידענו לספר על החידושים והשינויים שאנו עוברים באשל הנשיא. אחת המסקנות המיידיות שלי משיחות אלו היא שאנו צריכים למקד תשומת לב מיוחדת לתלמידים הנקלטים בכיתה י' ולהיות ערים למשבר שמאפיין מעבר זה בעיקר באמצעות המחנכים. קבענו להמשיך ולהיפגש עימם במסגרות שונות להמשך שיתוף פעולה פורה, שבודאי יתרום לעבודתנו החינוכית עם התלמידים בבית הספר. רמי
• ט.ל.ח (החודש לפני…)
בודאי שהייתה זו טעות לכתוב שחג המים היה בשנת 1959. הנכון הוא שחג המים הוחג ברוב עם בשנת 1955 – עם בוא המים מירוחם.
• מספר עגול – עד 120
טויוטה חדשה שמספרה 80, הגיעה לרביבים. היא דומה מאוד לקודמותיה – צבעה לבן והיא תחליף את הטויוטה 15 הלבנה שתצא עכשיו למכירה (פרטים נוספים בעלון).
• כוכב נולד
ילדי התלתון נופר-אפרסק-דובדבן והמטפלות רונית ודקלה, הפיקו ערב בראבו, במוצ"ש, במו בר. הערב היה מדהים וברמה גבוהה. הגיעו רבים – הורים, דודים, סבים וסבתות ואחים. ניכר היה הפירגון והשיתוף בין הילדים וכן גם בעשייה. האירוע הסתיים בהכרזה על המנצחים במופעים.
• מפי הטף
בגן חרוב, לאחר טיפות הגשם הראשונות –
נטע פריאל: הרגשתי גשם רביבים!
ממהר רנה רפאלי להגיב: ואני הרגשתי גשם רתמים…
• עובר ושב
משפחת לייטה: סיגל ומרסלו וילדיהם תומאס ואווה (גן חרוב), הגיעו למטרת קליטה. ברוכים הבאים וקליטה טובה!
• מפקד התושבים
שכרה דירה: עדי דפני מתל-מונד. סיימו שהותם: אולגה אהרונסקיה, ויקה קוגן – בוגרות אולפן רביבים שחיו כאן כשנה ולמדו בבאר שבע. סופיה גוחשטיין, בוגרת אולפן רביבים שחיה כאן כשנה ועבדה בענפים שונים. בהצלחה לכולן!



mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240