עלון קיבוץ רביבים מס' 2250 תאריך 02/01/04

העלון כקובץ word
עלון קובץ word
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
• בשער – לכבוד תחילה של שנה אזרחית חדשה, ציור מחשב שהכין לבקשתנו מיכאל ברנובסקי. למיכאל – תודה!
• בשלושים לפטירתו של חברנו דוד אליהו-איליאס, אנו מביאים דברים שנאמרו ליד קברו ביום ההלוויה וכן רשימתה של אמירה, שעבדה אתו שנים רבות.
• מרים המזכירה נפגשה לשיחות עם בני
35 – 50. בעלון מובא סיכום השיחות האלה.
• את סיכום הקצבת החשמל בשנים 1994 – 2003 מביא מנשה לוי, העוסק בנושא זה במשך כל השנים הללו.
• בשולי הצעת ועדת רכב – כותב דובר ועדת רכב.
• משולחנו של עדין.
• את בשורת ה"חג" מביא חגי רזניק בכתבה שכותרתה "מסיבה". "הבאתי לך בומבה של כתבה", אומר רזניק בסגנון המיוחד לו.
• על סף סיום המחזור הנוכחי של האולפן – מסכמת עפרה אטקינס, מנהלת האולפן.
• יהודית שפר על ערב שירי דוד זהבי שהתקיים במסגרת "צלילים במדבר", בחנוכה.
• נוגה יוגב מביאה סיכום ביניים למפגשים בין הנהלת אשל הנשיא לבין ההורים, התלמידים וחברי ועדת חינוך.
• במדור "באהלי קידר" – סיפור מאת יעקב שמש.
• בשבוע הבא לא יופיע העלון. להתראות בעוד שבועיים.
שבת שלום,
ויקסי
תחזית תרבות – ינואר 2004
תחזית תרבות – ינואר 2004
יום ראשון 4.1 קונצרט / חוג האזנה, ערב של מוסיקה ספרדית רומנטית, בשעה 20.30, בשדה בוקר.
יום חמישי 8.1 פרשת השבוע "ויחי", אוריאל סימון, בשעה 20.00, במדרשה.
יום ראשון 11.1 חוג האזנה, הרצאה – בין המחאה הבלתי מתפשרת למסחריות בכל מחיר. בשעה 20.30, בשדה בוקר.
יום רביעי 14.1 רואים עולם, אוסטרליה, " זמן חלום". בשעה 20.15, במתנ"ס.
יום חמישי 15.1 פרשת השבוע "שמות", ד"ר מאיר בוזגלו, בשעה 20.00, במדרשה.
יום שישי 16.1 מיקי גבריאלוב "חם על הבר", בשעה 22.00,
במשאבי שדה.
יום ראשון 18.1 חוג האזנה, קונצרט – התזמורת הקאמרית הקיבוצית. בשעה 20.30, בשדה בוקר.
יום שני 19.1 "קפה ותיקים – נבאן מקווי, תמורות בחברה הבדואית. בשעה 17.00, במתנ"ס.
יום חמישי 22.1 פרשת השבוע "וארא", אסא כשר, בשעה 20.00, במדרשה.
יום שישי 23.1 סרט, "להתראות לנין". בשעה 20.30, באולם.
שבת 24.1 חוג מיטיבי לכת – מבאר אשלים למפגש נחל ציחור
ונחל פארן.
יום חמישי 29.1 פרשת השבוע "בוא", פרופ' שלומית אליצור, בשעה 20.00,בירוחם.
שלושים לפטירתו של איליאס
דברים על הקבר - 1.12.03

אומר כמה דברים לזכרו של יקירנו איליאס כפי שהכרתיו לאורך עשרות שנים,
בעבודתנו המשותפת ובמערכת הקשרים שנקשרו בינינו.

ראוי לספר על חבר יוצא דופן שחי עמנו ולא רבים הכירוהו.
איש צנוע, נחבא אל הכלים, ענו, עם צרכים אישיים מינימליים, עד כדי סגפנות.
אפשר לומר שאיליאס כמעט לא השתנה מאז שהכרנו אותו, לאורך כל השנים.
שמרן באורח קיצוני בהרגליו, באורח התנהגותו, בסדר יומו, באורח התנהלותו בחדר,
בעבודה, בחדר האוכל – כמעט הכל צפוי.

איליאס היה איש אשכולות שאין כבר רבים כמותו. אמנם בלי השכלה פורמלית ורק
מלימוד עצמי הגיע לידע מעמיק בכל התחומים והתעניינותו גדלה בתחומי המוסיקה,
הקולנוע, המתמטיקה והסטטיסטיקה וכו'.
הייתה לו בקיאות שאין דומה לה במוסיקה קלאסית.
למי שלא הכירוהו קשה להאמין לאיזה רוחב יריעה ואיזה מידת פירוט של הכרת כל היצירות
של המוסיקה הזו. איני זוכר ומכיר מישהו בקי ממנו. אהב מוסיקה ובילה את מרבית שעות הפנאי בשמיעתה. גם בתקופה שהיה בבית האבות בתל אביב, היית מוצא אותו צמוד לאוזניות ומאזין
לקול המוסיקה.
הידיעה שלו במתמטיקה הייתה מן המפורסמות ומצאה ביטוי בתחומי התעסקותו מחוץ לשעות
העבודה, בידע רציני מאוד.
אהבתו ובקיאותו בעולם הקולנוע והסרטים הייתה פנומנלית. בתחומי אהבותיו אלה הייתה לו
עדנה ופריחה בתקופת עבודתו בתל אביב.

יצא לי להיות לעזר בארגון גיוסו של איליאס להנהלת החשבונות של קרן הקיבוץ המאוחד בתל אביב (שעשה שם עבודה מצוינת) ועבד שם מספר שנים.
הוא ניצל את התקופה לצפייה אינטנסיבית בסרטים ולהליכה לקונצרטים ולא היה מאושר ממנו.
הנאות אלה חסרו לו עם שובו הביתה.
מיום שהכרנוהו היה חולה סכרת. הוא השלים והפנים זאת באורח של קבלת הדין, דבר שהכתיב
לו דפוסי התנהלות קבועה של זריקות, אכילה וכו'. הוא אף פעם לא התאונן וידע להודות במקרים
של עזרה ראשונה. ידע להוקיר ולהעריך את הטיפול בו ע"י המרפאה וד"ר סובול, לאורך כל השנים, במסירות ובהקפדה. היה לו קשר מיוחד עם ריקי, שהעריך את יחסה במיוחד.
רוב שנותיו עבד בהנהלת חשבונות (אני מניח שלא רבים זוכרים שעבד גם במדידה והיה מודד מעולה ודייקן). היה בעל מקצוע ממדרגה ראשונה, שזכה להערכה גדולה בבית ובחוץ.
שנים על שנים באותו מקום, באותו חדר הוא היה זה שעשה את הדוחות הכספיים של רביבים.

גם כשמידת האחריות פחתה וחלק גדול מתפקידיו הועבר לאנשים אחרים, שמח מאוד להיות האחראי
על כל הנושא של מרכז גולדה לתרבות. עד קצה גבול היכולת סמכנו עליו בכל מאת האחוזים.
התרגלנו איש לכתב ידו של רעהו והוא עשה זאת בחיבה גדולה.

איליאס אהב את רביבים בלי שהביע זאת. כל הישג גרם לו קורת רוח.
נפגשנו לעיתים קרובות. ביקרתי אותו באורח קבוע בשהותו בבית האבות בתל אביב.
בביקור שלפני האחרון, לפני כשלושה שבועות היינו, מיכל ואני אצלו בגדרה, לביקור קצר.
אני לא יכול לתאר לכם את השמחה הגלויה והמיוחדת שהביע כשראה את מיכל וענה לשאלותינו.
הביקור הזה עומד לנגד עינינו. לא חשבנו שקיצו כל כך קרוב.

אנחנו נפרדים היום בצער מאיש מיוחד, איש תמים וישר דרך שלא חשב רעות על איש ולמד
לחיות כאן בדרכו המיוחדת והשקטה.

חבל על דיאבדין. משה אולניק
דברים של אלי
לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו
לכל איש יש שם שנתנו לו חבריו

איליאס נולד כאליהו דוד ונפטר כאיליאס.
אדם ללא שם
אדם ללא משפחה, קרוב וגואל
ועם זאת אדם מהיסודות של המקום הזה.

איליאס ניצול שואה וקורבן שואה.
איליאס עזב את בית הוריו בוינה
עם פרוץ המלחמה – ולכן ניצול שואה.
הוא היה בן 14 וחי את מרבית יתר ימיו – 64 שנים
כאדם בודד וערירי – קורבן שואה.

איליאס שידע להתרגז ולהתעצבן
אבל איש לא שמר לו טינה,
חי ונפטר ללא שונאים ואויבים
ולמרבה הצער גם מעט מאוד אוהבים.

איליאס שזכרו ישמר בתוכנו
כבעל מקצוע מעולה וכאיש אשכולות,
שרביבים הייתה ביתו היחיד
וחבריה, חבריו היחידים.

אלי ישראלי
דברים בהלוויה

היה איש, חבר, בן אדם ואיננו
כשהגיעתני הידיעה על פטירתו של איליאס, התחלתי לחזור שנים אחורה לימים בהם רק נכנסתי לעבודה בהנהלת-החשבונות. בעצם אף אחד מאלה שהיוו אז את הענף כבר אינו נמצא שם, אבל שני ברי הסמכא שהיו גם מורי – איליאס ונחום – כבר אינם איתנו.
איליאס עבד אז במשך השבוע בתל-אביב, בהנהלת החשבונות של קרן הקיבוץ.
בימי שישי ושבת היה עובד בבית ועושה את הדברים שאז רק הוא התמצא בהם. הוא אהב מאוד את העבודה בקרן ובשהותו בתל-אביב נהנה משתי אהבותיו – קולנוע ומוסיקה.
הפרידה מהעבודה בתל-אביב הייתה לו לא קלה ואז, כמובן מאליו, הייתה לו הפריבילגיה לבחור את שטחי העבודה בהם היה לו עניין ורצון לעבוד.
הוא היה איש אשכולות, מוכשר בכל מה שעסק בו, והכל בלימוד עצמי, כמעט לא השתתף במסגרות לימוד ועיון פורמליות, אבל בכל מה שנזקקנו לסיועו אם זה בעניין חשבונאי, אם בענייני מחשוב ואם בעניינים טכניים (כמו תקלות בחישוביות שקרו לא מעט), כמעט תמיד נמצאו לו פתרונות, ותמיד נתקבלנו במאור פנים ובנכונות.
אני נכנסתי להנה"ח בערך עם תחילת העבודה באמצעות מחשב, שהיה אז מרכזי בתל-אביב.
היו אז שתי תוכנות שהקיבוצים עבדו איתן, שהיו שונות באופן עקרוני והיה מבלבל מאוד לעבור מאחת לשניה, אבל לא הוא – שעבד באחת בקרן הקיבוץ ושניה ברביבים, לא התלונן ולא טעה. הוא היה דייקן כל-כך בעבודה, וכל-כך האמנו בדייקנותו, שאם נפלה טעות בעבודתו, בדקתי את עצמי כמה פעמים בטרם העמדתי אותו על טעותו.
אני חושבת שלא פגשתי עוד אדם עדין, נדיב ורגיש כמוהו. לא זכורה לי אפילו פעם שנסחף להצטרף אל מישהו מאיתנו ברכילות או בהכפשה של חבר שהיה תובעני או לא מוערך ביותר, בבואו לקבל מאיתנו את השירות לו הוא נזקק, או חבר לעבודה שהיה מעצבן, והרי כל אחד אחר חוטא בזה לעיתים.




זמן לא רב אחרי שחזר הביתה מעבודתו בתל-אביב, צמצם מאוד את מעורבותו בחיי הקהילה וחוץ מעבודתו וארוחות בחדר-האוכל לא השתתף בכלום. אנחנו שהכרנו לדעת את תחביביו, ולא הצלחנו להוציאו בערבים לסרט, לקונצרט או לאירוע אחר, פנינו לועדת חברים על מנת לאפשר לו לרכוש מכשיר וידאו (שאז עוד לא היה מקובל בחדרי החברים) וגם לזה נענה בקושי.
היה לי קשה לראות אדם שכמותו, המלא כרימון וחי כל-כך בבדידות.
מזל גדול היה לו בקשר עם משפחת ישראלי, שכניו במשך שנים ארוכות.
עולה בזיכרוני תמונה משנים קודמות יותר. הנהלת החשבונות והספרייה – שתיהן באחריותו של איליאס באותו זמן – היו בשני חדרים בבית בו נמצאת עכשיו תצוגת "בית ראשונים". מחציתו השניה של הבית שמשה בית ילדים, שהיו בה דוד ישראלי וגם אורי בני. בערב, אנחנו לוקחים את הילדים, איליאס הולך עם דוד הקטן, חנה ואלי משתרכים מאחור ומשוחחים על עניני הלול . היה קשר מיוחד בין איליאס לילד הצעיר, וכך נוכחנו מה יכול היה להעניק אילו היה לו למי.
שנותיו האחרונות לא היו קלות. הניתוח שעבר, היה קשה, השיקום ממושך אבל לשמחתנו ולרווחתנו הוא חזר. הוא אהב מאוד את העבודה וההליכה לעבודה הייתה סדר היום שלו, עמוד השדרה שלו. אבל, עם השנים המצטברות, ירדה איכות עבודתו וכאב לנו לראותו בנסיגה.
עכשיו אנחנו נפרדים, בעצם לאחר זמן ממושך שאיליאס כבר לא היה איתנו.
יהי זיכרו ברוך!

אמירה
סיכום מפגשים עם בני 35 – 50
לפני מספר חודשים קיימתי סידרת מפגשים עם
כ – 50 חברים בני 35-50 שנענו להזמנתי.
מטרת השיח הייתה לבדוק, האם ניתן לאתר בעיות ספציפיות שיהוו הסבר לחוסר שביעות הרצון הכללית של בני הגיל הזה, כפי שעלה בסקר העמדות.
החברים דיברו בפתיחות רבה, ועבורי השיחות היו מרתקות גם אם בחלקן לא פשוטות. ניתנה לי, כמזכירה, האפשרות לעצור לרגע את המרוץ המטורף של העבודה האינסופית, לשמוע חברים שעל-פי רוב אין הזדמנות לשמוע את תחושותיהם ודעותיהם, ולחוש יותר טוב את הדופק של חלק מן הציבור.
המפגשים הללו הדגישו את הצורך והחשיבות בהידברות. אני מתכננת במהלך השנה להמשיך ולהיפגש עם חברים נוספים במסגרת זו.

סקירת העמדות שלהלן, אין בכוונתה להציג סטטיסטיקה מסודרת, אלא ביטוי לאמירות מרכזיות, מגמות ורוח הדברים כפי שאני קלטתי מתוך השיחות.

מרבית החברים דיברו על אהבתם לרביבים, כי הגיעו לרביבים מתוך בחירה והוא בית עבורם. חלקם דיברו על נופים ואוירה, אחרים דיברו על חברים ומשפחה והיה מי שהזכיר סיבות אידיאולוגיות. מכל מקום, חזרו על עצמן אצל מרבית המשתתפים אמירות רבות שיש בהן אהבת המקום, תחושה של הזדהות עם רביבים והחברה.

באופן טבעי, מהר מאוד אנשים פנו לעסוק בקשיים ובכאבים ולפיכך הנקודות שיעלו מכאן ואילך עוסקות, כמעט כולן, בקשיים וחרדות.

ביטחון בעתיד
רבים מן המשתתפים דיברו על חשש מהעתיד. בודדים דיברו על העתיד הקרוב – שבר כלכלי ועימו גם שבר חברתי, ואחרים דיברו על העתיד הרחוק שבו נהיה זקנים. נושא הפנסיה עלה יחד עם אמירות כגון: "אנחנו דואגים להורינו אבל מי ידאג לנו, אם וכאשר הבנים שלנו לא יהיו פה, או כאשר הקיבוץ ישתנה".

שינויים בקיבוץ
בנושא שינויים והפרטות היו דעות שונות וקוטביות מאוד. מאימרות של חברים שהגיעו לקיבוץ מבחירה ומטעמים אידיאולוגיים הרוצים בכל דרך לשמר את הקיבוץ הקלאסי. אלו ציינו כי הם חשים הרגשת נטישה של אורח החיים בו בחרו.
ההליכה על פי "הרוחות" החדשות היא קשה מאוד עבורם ולא תפתור את הבעיות, אלא רק תעמיק אותם. אם יש בינינו חברים הרוצים לשנות את אורח חייהם, אזי יש חברות רבות חלופיות שהן לא שיתופיות.
אחרים סברו כי שינויים הם דבר בלתי נמנע, שחשוב לעשותו תוך הידברות מתמדת והימנעות, ככל האפשר, מזעזועים חברתיים ודגש רב יותר על ההיבט החברתי. והיו שסברו כי יש לעשות בהקדם שינויים, הפרטות וכן דיפרנציאציה מסוימת כיוון שהשיטה לא הוכיחה את עצמה עד היום. לתפיסתם, הקיבוץ הקלאסי מחייב שלטון של כוח שאנחנו לא מעונינים בו. הוא התאים לאוכלוסייה חד-גילית שבה הייתה אחדות אינטרסים וצרכים, ולא מתאים לחברה רב-דורית שבה יש חברים בעלי צרכים כל כך שונים.

תקציב
בודדים אמרו שהתקציב מספיק להם ולעומת זאת הם מרגישים שהם עובדים קשה מדי והיו מוכנים לרדת ברמת החיים כדי שיהיה להם יותר זמן פנוי.
קבוצה גדולה של חברים העלתה עמדה הפוכה – התקציבים קטנים מאוד ומי שאין לו עזרה מבחוץ, נמצא במצוקה ממשית. הפערים בין אלו שיש להם מקורות בחוץ לבין אלה שאין להם, גדולים ומבליטים את אי השוויון. חלקם היו מוכנים לכל עבודה "שחורה" שתאפשר להם להגדיל את תקציבם.
היו גם שאמרו שהם מרגישים ממש תחושה של עוני (לדוגמא, לא יוצאים מזה שנים לחופשה משפחתית בארץ ואינם יכולים לאפשר לעצמם פינוק אחר) – הם עסוקים במשימה בלתי אפשרית - סגירת המינוס בתקציב, והדבר גורם לתחושה של פסימיות.

פרנסה ועבודה
הקושי הכלכלי של הקיבוץ, בעיות הפרנסה ומשאבי-אנוש עלו הרבה בשיחות. הייתה בקשה ממערכת משאבי-אנוש לנתב יותר את החברים לעבודה נדרשת, ליזום הצעות עבודה, לפנות לצעירים ללמוד מקצועות נדרשים.
יש תחושה שאין מודעות מספקת של החברים לבעיות הפרנסה. נטל הפרנסה הוא על קבוצה קטנה של חברים ועל כן צריך לפתוח את הנושא לדיון ציבורי רחב.
חלק מן החברים העלה את הקושי למצוא עבודה ברביבים, שאין כתובת לעזרה.

דור ההמשך
חינוך הילדים וההתלבטות האם אנחנו רוצים שימשיכו את דרכנו עלה גם הוא. החל מחברים שחשוב להם שילדיהם יחיו ברביבים וכך גם הם שואפים לחנכם, וכלה בחברים שאמרו שהם מעודדים את ילדיהם לא להישאר ברביבים (והסיבות לכך שונות).

לכל אלה נוספו אמירות אישיות שבחרתי להעלות על הכתב:
- רכוש הכלל מוזנח – הזנחה היא ביטוי של עוני.
- יש לחזק את החברה ע"י פרוייקטים חברתיים, שיתנו תחושה של עשייה משותפת.
- אני "כחבר פשוט" לא מרגיש שיש קושי כלכלי לקיבוץ רביבים.
- אני מרגיש רע מאוד ברביבים.
- אנשים אומרים שיתוף, אבל לא עושים שיתוף. מדברים קיבוץ שיתופי, עושים קיבוץ לא שיתופי.
- אנחנו, הקיבוצניקים, עסוקים רק בעצמנו ומנותקים מן המציאות היומיומית של מדינת ישראל.
- בני הגיל שלנו אינם שותפים להכרעות הקיבוץ. הסיבה – אין לנו זמן, כוחות ובעיקר אנרגיות בתום יום עבודה מפרך + גידול ילדים + גידול הורים + תורנויות ושבתות.
- המצב הביטחוני בארץ מעלה בי פחדים קיומיים, בעיקר לגבי ילדי, ולכן ההמצאות בישראל היא אולי זמנית עבורי.
- יש אוירה עכורה בקיבוץ כי המיעוט מקלקל ועושה "כאבי בטן".
- אני עזבתי פנימית. יש לי אין סוף ביקורת על המערכת.
- קשה/ לא לגיטימי להביע ברביבים אמירה שהיא לא קיבוצית.

סיכום
הנחת העבודה שעמדה בבסיס השיחות הייתה שניתן, גם אם במאמץ מסוים, למצוא או לנסח בעיות משותפות שהן הן המקור לבעיית חוסר שביעות הרצון של קבוצת הגיל המדוברת (35-50).
מתוך השיחות עולה שהציבור בגיל הביניים מרגיש תחושת נטל כבד הן במישור האישי והן במישור הקיבוצי.
תחושת חוסר שביעות הרצון כפי שאופיינה בסקר, עלתה גם בשיחות וקיבלה ביטוי של אי שקט ודאגה ביחס להווה וביחס לעתיד. תחושות הדאגה ואי הביטחון היו אמנם משותפות לרוב המשתתפים בשיחות, אולם המקור לאותן תחושות היה מגוון עד כדי כך שקשה למצוא בו חוט מקשר כלשהו.
בהסתכלות לאחור, אולי אין זה מפתיע שישנה שונות כל כך גדולה באשר למקורות אי שביעות הרצון, שהרי מדובר בחברה מאוד הטרוגנית: בני משק, בני גרעינים, עולים ותיקים, עולים חדשים, אנשים בעלי גוונים רבים של אמונות ודעות, במישור האידיאולוגי, הקיבוצי והישראלי (בהקשר זה מעניין מה לא עלה בשיחות, למשל: משימות קיבוציות, עשייה חברתית חינוכית ותרבותית ועזרה הדדית התנדבותית). נוסף לכל אלה גם מצב כלכלי ומחויבות משפחתית שונה ממשפחה למשפחה.

כל האמור בא על מנת להסביר את השונות הגדולה בעמדות החברים כפי שעלו בשיחות, אולם אין בדברים אלו בבחינת התקדמות ביכולת לנסח בעיה משותפת או ליצור פתרון אחד שיענה לכל המצוקות.
נדמה, כך לפחות אני מסכמת את השיחות, שדווקא השונות היא המפתח להבנת הבעיה ולמציאת הפתרון. איננו חיים יותר בסביבה בעלת זהות אידיאולוגית, ומרכיבי השוני האישי כבר מזמן עלו על מרכיבי הדמיון. כל אחד מאיתנו מביא לשיח הציבורי את מצוקותיו הוא, ועיקר ענייננו במציאת פתרון למצוקות אלו. כל פתרון, מלבד זה המנסה להטיף ולחנך, שיהיה ממוקד וצר יריעה, ייטיב עם אחד ויפגע בשני. ומכאן שאיני רואה מנוס מחיפוש פתרון שיש בו משום הגברת חופש הפעולה והבחירה, וכן הגברת תחושת הביטחון לחבר ולמשפחה בודדת.
באופן אישי, אין לי ספק שהמצוקות כפי שעלו בסקר וכפי שפורטו בשיחות, משקפות בעיות אמיתיות ועמוקות. כל ניסיון שלנו כחברה להתעלם או לדחות, רק יעמיק את הפערים ויקשה על תחושת היחד. כמזכירה אינני משוכנעת שיש פתרון פשוט לבעיה ונדמה לי שדווקא שיח ציבורי, אולי מעל דפי העלון, יכול להוביל לרעיונות יצירתיים.

מרים
סיכום הקצבת החשמל בשנים 2003-1994
בשנת 1994 התחלתי לרשום את צריכת החשמל בדירות החברים. הקצבת החשמל לחברים נקבעה בעזרת תוכנה שרכשנו מחברת "גד מהנדסים" תמורת 1,000 ש"ח. גובה ההקצבה נקבע ע"פ גודל הדירה, מספר הנפשות בדירה, סוג הבניה, גיל החברים. כמו-כן ניתנה תוספת הקצבה עבור מזגן גם אם נרכש באופן פרטי. סך ההקצבה הייתה גדולה ב20%- מהמלצת "גד מהנדסים". לתושבי שכונת השער נתנה הקצבה עבור דודי החימום שבדירותיהם.

בשנים 1996-1994 בוצע רישום ללא חיוב. התברר מה שהיה ידוע, שאנו צורכים חשמל ברמה של תושבי עומר (ע"פ נתונים השוואתיים של חברת החשמל), שכידוע מכבסים ומבשלים בביתם.
רק בחודש מאי 1996, בזמן המשבר הכלכלי שעברנו, הוחלט לתקצב את צריכת החשמל.
כפי שנראה בטבלה המצורפת, צריכת החשמל ירדה בשנים הבאות בסדר גודל של 20%!
לא מיותר לציין שחברת החשמל מניחה שצריכת החשמל עולה מדי שנה ב1%- וזאת בגלל עליית רמת החיים שמשמעותה בהקשר זה הכנסת מכשירים חשמליים: מדיחי כלים, מזגנים, טלביזיות, מחשבים ועוד.

חברים שאלו אותי "כמה זה עולה לנו?". את המונים קיבלנו מחברת החשמל ללא תשלום. שילמנו 8 ש"ח עבור בדיקת כל מונה ע"י החברה. פרט לרכישת התוכנה ומספר התאמות שהכנסנו בה איננו משלמים ל"גד מהנדסים". אנו משקיעים כיום בחודש בקריאת המונים בדירות. אני מפיק את הדוחות לחברים בשעות הפנאי. בנוסף, עלי לציין את עבודתו המסורה של לב עמית בפיקוח על קריאת המונים ומעקב על הדוחות.

שתי הערות טכניות. 1. מונה חשמל אינו מסוגל לרוץ מהר יותר מצריכת החשמל בדירה. על כך יש בידינו מסמך מהטכניון. 2. אנחנו משלמים לחברת החשמל תעריף גבוה מאד על צריכה בשעות היקרות (ערב בחורף, יום בקיץ) ותעריף נמוך במיוחד על השעות ההפוכות. על מנת שהחברים יחויבו בהתאמה לתעריף שהקיבוץ משלם היה צורך להשקיע כ150- אש"ח בתשתית. על מנת לחסוך השקעה זו הוחלט לחייב את החברים ע"פ תעריף משוקלל שלב מכין.

מסיכום ביניים שהוכן ע"י עדין ושמשי ופורסם בעלון בשנת 2001 עולה, שבמשך 5 שנים נחסך סכום של 300 אלף ש"ח ע"י תיקצוב החשמל. מאז הנהגת התיקצוב נבנתה שכונת הגבעה ואוכלוסיית החברים גדלה. התושבים שגרים בדירות שהתפנו מחויבים וצריכתם מקוזזת מהסך הכל. למרות זאת העלייה בצריכת החשמל מתונה ביותר ועדיין לא הגיעה לכמות של שנת 1994.
אני מקווה שמגמה זו תימשך. מנשה לוי
צריכת החשמל 2003-1995


צריכת החשמל 2003-1995
השנה קילואט הפרש

במיליונים באחוזים
1995 1.22 100
1996 1.2 98
1997 0.98 80
1998 1.0 82
1999 1.01 83
2000 1.06 87
2001 1.02 84
2002 1.1 90
2003 1.2 98
משולחנו של עדין
דוא"ל: akave@revivim.org.il


פנסיה - חיסול החוב האקטוארי
השבוע שילמנו למבטחים את המיליון החמישי ובכך חיסלנו את החוב האקטוארי של החברים שהם כיום בני 58 ומטה. פירוש: החוב האקטוארי נוצר היות שלא התחלנו להפריש לפנסיה כשהחברים היו בגיל 30, כמקובל, אלא בגילים מתקדמים יותר. כאמור, עתה כיסינו את הפער. במקביל "צבענו" נכסים פיננסיים עבור החברים שמעל גיל 58, להבטחת סכום היעד לפנסיה. בכך מובטחת לכל חברי רביבים פנסיה של
1,080 ש"ח – עם הגיעם לגיל 65. לא מיותר להסביר כי אם נעלה את סכום היעד לפנסיה – שוב ייווצר חוב אקטוארי. עד היום, כל ההפרשות לפנסיה נעשו מתוך הנכסים הפיננסיים שהשכלנו לצבור.
לפנסיה עתידית יהיה צורך במקור אחר (כפי שיפורסם בדוח מזכירות הקרוב).

קרנות השתלמות ופנסיה
בתחילת השנה אמורים להגיע דוחות פנסיה וקרנות השתלמות של עובדי החוץ. אני מבקש להעבירם אלי. כמו-כן על כל עובד חוץ להעביר את טופס 106 שיקבל מהמעביד – לרובי.

סקר תושבים
כמדי שנה, בסוף דצמבר, אני מפרסם את סקר התושבים. בסוגריים המספרים לדצמבר 2002.
ס"ה תושבים שחיים ברביבים – 80 (68), מהם:
חיילים: 16 (11).
בני זוג של חברים: 8 (10).
הורים במעמד תושבים: 4 (5).
עובדים ברביבים: 28 (18).
עובדים בסביבה: 24 (24).
מהם: 9 משפחות עם ילדים (6).

ובנוסף: 36 תושבים ברתמים, כולל 13 חברי גרעין. מהם 3 משפחות עם ילדים.

סך הכל תושבים ברביבים ורתמים: 116 מבוגרים. אשתקד היו 87 תושבים בלבד.
על מנת לקבל פרופורציה אציין שלפני 6 שנים (1997) היו 40 תושבים בלבד. עדיין נותרו כמה דירות
ריקות ברביבים וברתמים. הביקוש הוא בעיקר של משפחות עם ילדים אבל ברביבים אין לנו דירות
גדולות מספיק. ברתמים מסתיימים השיפוצים בשלוש דירות שמתאימות למשפחות.

סיכום ימי מילואים ‏2003
סך ימי המילואים ירד השנה בצורה דרמטית, כמו בכל הארץ, בעיקר לעומת אשתקד.
שיאני המילואים השנה הם אורון גמליאל ושלומי אללוף.
מס' ימים מס' משרתים ממוצע לחייל שיאן
1999 634 51 12 27
2000 600 44 14 45
2001 900 50 18 46
2002 1077 41 26 49
2003 397 27 15 32
מ ס י ב ה
"תכין לי משהו לעלון של הסילבסטר…" זרק לי ויקסי באחד הימים.


ידוע ש"סילבסטר" או סוף השנה האזרחית" (כפי שמכנים זאת אחדים) נחגגים כל שנה בקיבוץ, במסיבה פראית, שמתקיימת בדרך כלל בחדר האוכל – השתייה חינם (חוץ מאורחים, בני זוג, בני-בני זוג, תושבים, עולים חדשים וחברים שלהם…).
פעם סיפרו על חילופי זוגות, צחוקים ושיגועים.
אני דווקא זוכר שבשנים האחרונות מצאתי את עצמי מקיא על הדשא ממול חדר האוכל ושוכב למחרת עם חום בינוני במיטה, לבד.
השנה אני לא מתכוון לשתות – יש לי תורנות!

עבודה
סיום השנה האזרחית הוא מועד מתאים לסכם פעילויות עבודה שונות: ענפים, שירותים, הוצאות והכנסות בבנק.
בארץ, בשנה האחרונה המצב קשה. בקיבוץ אני מתאר לעצמי גם לא כל כך קל (אני לא יושב בשום פורום כלכלי – סתם תחושת בטן).
חבר שלי רוצה לקחת "חצי שנת חופש" מהקיבוץ. "הענף משעמם אותי נורא, התקציב לוחץ וזו הזדמנות להגדיל קצת את דמי הכיס…", הוא אמר לי.
הבחור מחזיק רשיון למשאית –
בהתחלה ניסה לחפש עבודה בהובלות של מוצרים. "השוק רווי", אמרו לו.
הוא התפשר על עבודה ב"הסעות" וגם משם עדיין לא קיבל תשובה.
אפילו לעבוד בניקיון "צריך למלא ים טפסים אצל קבלן כוח אדם" – וזה לא בא בחשבון!

הצעתי לו לחפש עבודה ב"שטיפת גופות". שמעתי פעם בצבא שמשתכרים מזה לא רע (500 ש"ח לגופה)!
הוא החליט ללכת על זה…
התקשר למודיעין בזק, השיג את המספר של "המכון לרפואה משפטית באבו כביר" וחייג את המספר בידיים רועדות.
"זאת סתם שמועה", אמרו לו, כל הזמן מתקשרים עם הבקשה המוזרה לעבוד פה. אנחנו מחפשים דווקא פתולוג… מכיר?!" (ב"חברה קדישא" אמנם קיבלו אותו – "אבל זה היה רק בהתנדבות").

"לא קל בקיבוץ", גנחה לי חברת קיבוץ בתחנת האוטובוס הכתומה.
"גם בחוץ לא", עניתי לה…



אוכל
בשנה אחרונה עלה לכותרות במשק נושא "הפרטת המזון".
לקראת סיום שנת 2003 מצאתי את עצמי מקשיב לשכנועים עזים משני הצדדים של המתרס.

חבר משק אחד, שעשה איתי תורנות ערב שישי בחדר האוכל (והעוף בדיוק נגמר) אמר לי – "אתה יודע כמה פעמים נגמר העוף במהלך השנה, לפני שכל החברים עלו לאכול…. זה בטוח לא היה קורה אם כל אחד לא היה לוקח אוכל לכל השבוע + בונוס לכלב ולשני החתולים".
עוד באותה תורנות… בסוף כשהתיישבתי לאכול, הביטה לי בצלחת (מקרוב מאוד) חברה אחרת שהתיישבה מולי בשולחן – "תראה מה יש לך פה: מנה צמחונית, מלפפון חתוך, שתי פרוסות לחם וכוס מיץ… אתה יודע כמה זה יעלה לך אחרי ההפרטה הזאת… פשוט קטסטרופה ההתחשבנות הזאת שתביא איתה ההפרטה".

ירושלים
השבוע, במסגרת עבודתי, שהיתי ב – "ג'וינט ישראל". המבנה מצוי בירושלים וסמוך לפונקציות שלטוניות כדוגמת בנק ישראל, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה.
באותו יום ( כמו בכל יום אחר) לא הייתי מגולח ומטופח במיוחד, ובכל זאת החלטתי לעשות הפסקה בעבודת צילום סיזיפית שביצעתי ולצאת לסיבוב ליד המשרד של הבוס הגדול ("אולי אפילו אראה את אריק ואנופף לו לשלום", חשבתי).
חציתי את הכביש והתחלתי לטפס מוזנח ומסורבל במעלה השביל, תוך שאני מציץ בחרכי הגדר ומקווה לתפוס איזה סלבריטאי בזווית העין.
(מה חשבתי לעצמי?! שבישראל של ערב שנת 2004 יניחו לי להסתובב כך כיעד מודיעיני חופשי וחשוף?!)
מיד זינק לעברי גברתן עם אוזניה תקועה באוזן ומיקרו-עוזי טעון.
הגברתן עצר אותי ושאל על עיסוקי, תחביבי, חברים, קרובים וחיי המין שלי…
לאחר שהסברתי לו שאני עובד בבניין הג'וינט הסמוך ורק עניין אותי לבחון את "אושיות הדמוקרטיה" בפעולה, הוא שחרר אותי לדרכי.
כשסיימתי את יום העבודה, עדכן אותי מנהל ארכיון הג'וינט שהתקשרו אליו מ"הלשכה" לברר אם באמת עובד שם בחור בשם רזניק –
פחד אלוהים!
המסקנה: לא כדאי להסתובב ואם כבר להסתובב אז עדיף בחולות חלוצה.




טרמינולוגיה ותאריכים…
יש כאלה שאמרו לי (גם בקיבוץ וגם מחוצה לו): "על מה כל העניין בחג הזה…
הוא בכלל לא שלנו, זה של הנוצרים…"
אמנם מלו את רובנו בעודנו בני שמונה ימים.
אבל אני לא מכיר שום בן אדם (אפילו דתי) שקובע פגישה לכ"ד בכסלו,
או מחפש באינטרנט מה יש בערוצי YES נכון לז' בתמוז.
עדיין אם אתה רוצה להיראות ממש אינטליגנט, או שאתה לוקח חלק
באליטה מבוססת: תוכל לכתוב על מסמך שלך את התאריך העברי
(הוא מופיע בכל לוח שנה).
אם בכלל אתה רוצה לצאת פלצן (וסליחה על הביטוי הגס) ניתן גם להוסיף
את מקום כתיבת המסמך.

שנה טובה,
חגי רזניק
רביבים
ח' בטבת תשס"ד
שאון התותחים נדם ושדה הכדורגל – נתייתם
במשך 4 חודשים בילו איתנו כ – 23 נערים ונערות ממנצ'סטר שבאנגליה ו – 7 חברה
מכל רחבי ארה"ב, מתנועת הבונים דרור.
לטוב ולרע הם הורגשו מאוד: בח"א ובמגרש הכדורגל, בדיסקו ובבריכה, בנעורים
ובחברת הילדים.
מפאת עודף מסוים בכוח אדם, העסקנו אותם בפרוייקטים שונים לשיפור פני…:
חצרות ילדים שנצבעו, הספסלים שלפני המרפאה, מגרש הכדורסל, הדלת של הקיטור,
שיפוץ ברתמים בין שני מחזורים, בריכה ועוד.
הם היו רעשנים וכן, בהחלט קבוצה נמרצת של מעריצי מנצ'סטר יונייטד, על כל אפיוניה,
כולל האלימות וכמות הבירה. הם הוסיפו הרבה צבע למדרכות וקצת שערות לבנות
לצוות האולפן…
מה נשאר להם מאיתנו – נדע מאוחר יותר, כשנקבל את עלון התנועה.
האם יגיעו עוד קבוצות כאלה? זאת עוד יש להחליט.
האולפן לא הסתיים. נשארה כיתה של עולים משקיעים ומלאי מוטיבציה.
האולפן יסתיים בתחילת פברואר והאולפן הבא יתחיל במשך חודש מרץ,
בהתאם למספר המשתתפים.
תודה רבה על הסבלנות והמאמצים הרבים שהושקעו, לננסי, צבי, ניצה,
דינה סוכוב וגולדי.

מסרה: עפרה
נר זיכרון לחודש טבת
יהודה הרץ - נפל בשיירה לחזעלה - א' בטבת תש"ח
אריה יחיאלי }
ראובן וולטרה } נפלו במארב ליד ביר-עסלוג' - ג' בטבת תש"ח
אורי ויינהבר }

פ ל א פ ו ן
לאחר משא ומתן לא קל הוחלפו המכשירים מסדרת "סמסונג 2000 I ".
יש אמנם מספר מכשירים מדגם זה ברשות החברים ואני תקווה שהבעיות המוכרות
לא תתעוררנה בשעה שיש צורך לבצע שיחה דחופה.

בהחלפה האחרונה הוחלפו במהלך יומיים 140 מכשירים ויש עוד כ - 15 מכשירים
שיוחלפו בתחנות שירות ברחבי הארץ. אלו מכשירים שבידי בנים הנמצאים מחוץ
לרביבים וכן כמות דומה של מכשירים שבעליהם לא היו בקבוץ בימי ההחלפה.

"מבצע" ההחלפות עבר ללא תקלות ובהתאם לתכנון, אך תקלה מצערת אחת עלולה
לגרום ל "אי נעימות". מדובר בדגל פרסומי של חברת פלאפון שהוצב בכניסה לבית המזכירות
ובאורח פלא נמוג, התנדף ולא נמצא. התוצאה הישירה מכך הינה שעובד פלאפון שהיה אחראי
על הצוות ישלם את ערך הדגל ממשכורתו. אם האירוע הינו מעשה קונדס, יהיה זה מן ההגינות
להחזירו.

נכון להיום יש ברשות החברים, ללא רביב, 497 מכשירים, כמות שהופכת אותנו ללקוח מועדף.

אם בנתונים עסקינן אז:
במהלך שנת 2003 שילמנו בגין אבדן מכשירים, נזקים ותיקונים שונים סך של ...18,675 ₪ (אין טעות), כאשר מתוך זה ההשתתפות העצמית של החבר הייתה 4,748 ₪.
במרבית המקרים של נזק בלתי הפיך ונזקי שבר ניתן היה למנוע זאת ע"י החזקת המכשירים
בתוך נרתיק.
אני תקווה שבשנה הבאה נשכיל לצמצם את הנזק.

שבת שלום,
ישי בן עמי
צלילים במדבר – ערב שירי המלחין דוד זהבי
האכסניה – קיבוץ שדה בוקר, המארח זו השנה השישית 3 ימי מוסיקה רצופים חוויות,
ממש מעורר קנאה.
מיכאל וולפה מיודענו, ניצח על תזמורת הבמה הישראלית חולון, אשר אחד היעדים שלה:
"יצירת שפה בימתית חדשה של קונצרט / תיאטרון, המשלב את הנגנים כדמויות תיאטרליות
לצד היותם מוסיקאים."
מיכאל, חבר קיבוץ שדה בוקר כעשרים שנה ושותף מלא בעשייה המוסיקאלית.
יש לו עניין מיוחד בלימוד, עריכה והבאה לביצוע של הרפרטואר הקלאסי של הזמר העברי,
בעיבודים סימפוניים. זהו מפעל חיים ארוך טווח, בו נכללים עד כה משה וילנסקי, סשה ארגוב,
מרדכי זעירא ודוד זהבי.
כבר עתה מתכנן מיכאל את הערבים הבאים, שיוקדשו למלחינים ולז'אנרים נוספים של הזמר העברי."

בערב שרו הזמרים יונית שקד-גולן, עופר כלף ודפנה זהבי וכן חבורת הזמר של רמת הנגב.
מצאתי את עצמי בערב הזה, בסוג מיוחד של התרוממות רוח וחזרה אל עבר מתוק וקצת תמים אפילו.
המבצעים הנפלאים יצרו געגוע אל מילות השירים כמו:
ניגונים, החליל, בעדן ילדים ועשר אצבעות לי יש (ישב על ידי בחור צעיר שכתב את מילות השיר
של "עשר אצבעות" , תוך כדי שמיעתו, על מנת לשיר לבנו הקטן שרק נולד).

מיכאל וולפה יצר ערב מיוחד וקסום עם המון אהבה וכבוד למלחין, למבצעים ולקהל.

תודה על החוויה, יהודית שפר


דו"ח ישיבת מזכירות מצומצמת מתאריך 29.12.03
תופעות אלימות של זמניים בקיבוץ – מדיניות רביבים
בהשתתפות: עפרה אטקינס, גולדי

בכל מקרה של גילוי אלימות:
1. יערך ברור תוך 24 שעות, בהשתתפות כל הצדדים.
2. אם יתברר שיש אלימות מכוונת, יורחק הפוגע.
3. והיה ויש ספק, יסכמו המזכיר והאחראי על הזמניים עם שני הצדדים
כיצד להגיב ולפעול.
רשמה: מרים
שימו לב!
לחברים שלום,
בשבועות הקרובים תתקיימנה 3 אסיפות בזו אחר זו, כולן בנושאים חשובים:
3/1/04 - שינוי בתחשיב ימי היעדרות שנתית .
- הסדרת שימוש ברכבים הצמודים לחברים.
10/1/04 - הגדלת יעד פנסיוני ל - 2,000 ש"ח לחבר.
17/1/04 - הפרטת המזון.
אנא, עשו מאמץ להגיע ולהיות שותפים בדיונים.
ההצבעות תהיינה בקלפי:
9-10/1/04 - שינוי בתחשיב ימי היעדרות שנתית .
- הסדרת שימוש ברכבים צמודים לחברים.
23-24/1/04 - הגדלת יעד פנסיוני.
- הפרטת המזון.
מרים

דו"ח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 18.12.03

דו"ח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 18.12.03
הצעה חלופית להפרטת המזון
בהשתתפות: אורי יוגב, רענן יסעור

הצוות לשינוי ושיפור ענף המזון רואה בהצעתו הצעת פשרה שהיא אלטרנטיבה למצב הקיים
ועם זאת אינה הפרטה מלאה. הצעה זו היא ראשונית ועדיין דורשת גיבוש ועיבוד הפרטים.

הוחלט:
הצוות לשינוי ושיפור ענף המזון, ייפגש עם הצוות לבחינת הפרטת המזון.
לאחר מכן נראה כיצד מתקדמים. מכל מקום ב – 17.1.04 תתקיים אסיפה בנושא הפרטת המזון,
וההצבעה בקלפי בסוף שבוע ה – 23.1.04.
רשמה: מרים

סיכום ביניים למפגשים בין הנהלת אשל הנשיא לבין ההורים, התלמידים וחברי ועדת חינוך
עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית החל דו-שיח בין בית הספר "אשל הנשיא" לבין יישובי רמת נגב, בכלל זה עם רביבים. לשם הידוק הקשר שהלך והתרופף בשנים האחרונות. הסיבות להתרופפות נבעו מצמצום סגל המורים שלנו וכן מחשיבה שהאחריות על הלימודים מוטלת בעיקרה על הנערים והוריהם. בדיעבד נראה לנו כי השינוי היה מהיר מידי. הדבר הביא לירידה ברמת ההישגים של התלמידים, לתחושת ניכור וניתוק של ההורים. דברים ברוח זו נשמעו במפגשים המתחדשים עם צוות הנהלת "אשל הנשיא" וצוות העובדים.
המפגש הראשון התקיים בין הנהלת "אשל הנשיא" לבין ועדת חינוך, אחריו התקיים מפגש עם ההורים. בפגישה זו הוצגו נתונים קשים המעידים על ירידה מתמשכת ברמות ההקבצה של התלמידים במתמטיקה ואנגלית. הנתק בין בית הספר לבין התלמידים מרמת נגב והוריהם התעמק. הדבר התבטא בירידה בלימודים, בחוסר השתתפות של התלמידים בפעילויות חברתיות: ערבי גיבוש, מועצת תלמידים, מערכת עלון, טכסים וכו'. בחוסר עניין של תלמידי רמת נגב בנעשה בבי"ס. ההורים אינם מכירים את סגל המורים באשל הנשיא ועל כן אינם מעורבים ולוחצים כאשר יש צורך בהתערבות. ההורים דיברו בפגישה על תחושה של אבדן בבי"ס גדול שבו יותר מאלף תלמידים, דבר היוצר תחושת ניכור. להורים אין הכרות עם המערכת הרחבה של אשל הנשיא. התשובות שההורים מקבלים ממורים הרבה פעמים אינן מספקות ולעיתים אפילו פוגעות. המעבר מבי"ס קטן ואינטימי כבי"ס "משאבים" לבי"ס גדול כ"אשל הנשיא" הוא קשה ביותר. מרבית התלמידים ב"אשל הנשיא" מתחילים ללמוד בכיתה ז' בחטיבת הביניים. בכיתות חטה"ב הם מתגבשים ומתערים בביה"ס. התלמידים שלנו מצטרפים בכיתה י', וצריכים להתאקלם בחברה חדשה, באווירה שונה, עם נורמות התנהגות שונות. לילדינו אין די זמן להתאקלמות זו, מכיוון, שבכיתה י' יש כבר מספר בחינות בגרות והלמידה היא מאד אינטנסיבית. יש לבחון כיצד מצליחים להתגבר על הלם ההתאקלמות וכיצד מגבירים את המוטיבציה של התלמידים שלנו.
בהמשך לפגישה זו קיימו מנהלי "אשל הנשיא" פגישות עם התלמידים מהישובים ברמת נגב ושמעו את הרגשתם לגבי ביה"ס.
הנהלת "אשל הנשיא" ממשיכה את הקשר עם רכזי ועדות החינוך, מזכירי הישובים ואנשי המועצה כדי לראות איך משפרים את המצב בכל המישורים, החל ממתן עזרה לתלמידים בתוך ביה"ס, דרך הגברת המוטיבציה של התלמידים, ועד לעידוד ההורים להתעניין יותר במתרחש במערכת.
בועדת חינוך של רביבים חשבנו שיש לקיים מפגש הורים ותלמידים לקראת המעבר לאשל הנשיא המסביר את נושא תעודת הבגרות, משמעותה ללימודי המשך ואת תנאי הקבלה ללימודים גבוהים. כמו כן החלטנו לחדש את תפקיד איש הקשר עם "אשל הנשיא", לתמוך ולעודד בשיעורי עזר למעונינים.
סיכמה: נגה יוגב
בשולי הצעת ועדת רכב
ההצעה של ועדת רכב להסדרת השימוש ברכבים הצמודים, המובאת לאסיפה במוצ"ש
(ליד הצעת המזכירות), נשענת בעיקר על הרצון להעדיף הידברות על עימותים ולהרבות
בשיתוף פעולה ע"מ להגדיל את יכולת הסידור לספק רכב לחברים, להקטין אי שוויון
ולהוזיל את מחיר הק"מ לחבר.
במשפט: "אישור הסטטוס של הרכבים יקבע ע"י ועדת רכב", יש פתח להסכם בהבנה
בין הצדדים על אופן השימוש.
בהצעת המזכירות, לדעתנו, אין שום פיתוי להעביר את הרכב אחרי העבודה,
בעיקר בשבתות, חגים וחופשות לשימוש הציבור, אלא להיפך – ההסדר המוצע יעודד
מעבר לרכבים צמודים יותר ויותר.

דובר הועדה, מאירקה

באהלי קידר
חג' סעיד, שייח מטה מסעודין עזאזמה, כסף רב שלשל לכיסיו בשמשו
כמתווך במכירת קרקעות למוסדות הציונים.
על קרקעות הלס, ליד שטחי רם, הוקם הישוב בית אשל.
על קרקעות קעת מקבולה קמה רביבים. על קרקעות חלסה היה ישובה של משאבי שדה חלוצה…
מקום מגוריו – אוהל גדול מימדים. לימים בנה בית מפואר, בנה תחנת קמח מודרנית.
את כספם של היהודים אהב, אך אותם לא אהב.
בשיח ושיג שנהלו איתו הערביסטים מרביבים – קוצי-מאיר ירושלמי ז"ל, אריה יחיאלי ז"ל
וייבדל לחיים ארוכים ששון בר צבי, ב"מדפה" שלו (הוא לא הטריח את עצמו להתארח ברביבים)
היה ברמזים, באמירות באגדות ובסיפורים מתגרה באורחיו, "הבדואים מכובדים ואהובים
בעיני אלוהים" וזאת בניגוד להתנהגות בדואי כלפי אורחיו.

באחד הלילות, עת התארח באוהלו של אריה יחיאלי, או קוצי, כמענה לעקיצותיו,
סופרה לו האגדה הזו:
בעבר הרחוק, שלושה בנים היו לאלוהים – יהודי, בדואי ונוצרי.
שלוש עלמות שהגיעו לפרקן – אחת יפה, השניה "נוס על נוס" כלומר, חצי חצי – לא יפה
ולא מכוערת והשלישית מכוערת "מתלבומה" כלומר, כתנשמת.
רבו שלושת הבנים מי ישא את היפה לאשה.
אלוהים יפסוק בינינו, סיכמו.

אמר להם אלוהים: בני, שלושתכם יקרים בעיני. מושיב אני את שלוש העלמות
כמטחווי קשת ממקום הציבכם. בהינתן האות תתחרו ביניכם, תזנקו.
בברק ורעם נתן האל את האות ושלושתם זינקו לעבר המטרה.
רץ הבדואי בלבוש העביה (האדרת), יחף נושם ונושף.
רץ הנוצרי, לבוש חליפה, ענוב בעניבה, חלף על הבדואי.
רץ היהודי, שרוולי חולצתו מופשלים, מכנסיים קצרים, חלף על פני שניהם ולקח את היפה.
הגיע הנוצרי, לקח את השניה – לא יפה ולא מכוערת.
הגיע הבדואי אחרון. עיניו חשכו למראה הנערה. כיסה את פניה בכפייה שלראשו ואמר:
"בואי אחרי, אשה".
עד עצם היום הזה נשותינו היפות בנשים, נשותיכם עוטות רעלה על פניהן.

יעקב שמש

נ.ב. במלחמת העצמאות שימש ביתו כמקום ריכוז של כנופיות בדואיות שרצחו את חברי
רביבים בביר עסלוג'. הוא נמלט על נפשו. ביתו וטחנת הקמח פוצצו על ידי חבלני הפלמ"ח.
חצרות בתי הילדים
בתכנון, התאמה לגיל ,הקמת ותחזוק החצרות בגיל הרך מושקעים מחשבה ועבודה רבה
של המטפלות. אנחנו עדים לתופעה שבשעות אחר הצהרים ובשבתות משחקים
בחצרות ילדים אשר החצר אינה מיועדת להם.
הם עושים שימוש שאינו מתאים בחפצים ובמתקנים והורסים אותם.
כאשר הם גומרים לשחק, עוזבים את החצר מבולגנת והרוסה.
אין אנחנו רוצים להיות שוטרים ולמנוע מילדים לשחק בחצרות בכלל.
אנו מבקשים מהילדים להשאיר את החצר מסודרת כפי שמצאתם אותה ולא להרוס את
המשחקים והמתקנים, גם אם הם נראים לכם גרוטאות. ומכם ההורים – אנא דאגו לכך!

בתקווה לשיתוף פעולה ועזרה - צוות הגיל הרך
"נופים אישיים"
"נופים אישיים"

תערוכת ציורים של רוני נוה

תוצג בגלריית "הגבעה" במשאבי שדה
בין התאריכים 6.1.04 – 7.2.04
פתיחה חגיגית – יום שלישי 6.1.04, בשעה 17.30

שעות פתיחה: ימים א' – ו' 17.00 – 21.00
שבת – 10.00 – 21.00

פגישת חברים מבוגרים בנושא הפנסיה
פגישת חברים מבוגרים בנושא הפנסיה
בהשתתפות חגי ומרים (לקראת אסיפה בנושא זה)
תתקיים ביום ה' 8.1.04
בשעה 18.00, במועדון לחבר
כתובת הדוא"ל של העלון:
arevivim@netvision.net.il
החזרת טלפונים
לרגל תופעה של עזיבת דירות לצמיתות ואי החזרת מכשירי טלפון למחסן המרכזייה,
אני מביא לידיעת הציבור כי עם קבלת הודעה למרכזייה על עזיבת דירה, יחויב הדייר
בסך של 100 ש"ח - עלות מכשיר הטלפון. אם המכשיר יוחזר יזוכה הדייר.
תשובות בנוסח: "השארתי בדירה והוא נעלם" או, "העברתי אותו לדייר הבא" –
לא תתקבלנה.
הודעה זו הינה סופית בנושא ומבחינתי נחשבת כאילו הועברה לידיעת כל הציבור.
אי לזאת גם "לא ידעתי" לא יחשב כתירוץ.
אורי ברגמן
• במסיק
נותרו עוד שבועיים לגמר המסיק. העונה הייתה ארוכה והתמשכה כיוון שהשטח שמסקנו היה כפול מזה שבשנה שעברה. היבול בדרך השמן הוא בהתאם להערכות בראשית העונה, שהיבול יהיה כמחצית מזה שבשנה שעברה. השמן בכלל באיכות טובה ביותר, יש גם זנים חדשים שנכנסו להנבה – פישולין, זן צרפתי, ארביקינה – ספרדי. שניהם בעלי ארומה מיוחדת. הסכם השיווק עם כרמל מזרחי נמשך. יש לנו חלק גדול של שיווק עצמאי ואנחנו מתקשים להדביק את הביקוש. מחכים למסיבת הסיום.
• תודה לארזה ולאריק אפרים על טיול נחמד באווירה טובה!
ביום ד' השבוע התקיים המחזור השני של טיול הוותיקים והפעם לסביבה הקרובה. ברמת חובב, למיטב ידיעתי בפעם הראשונה היינו בתוך המתחם, בפגישה מעניינת. אח"כ היכרות עם בירת הנגב בסיור ממונע ולסיום - ביקור בפרוייקט "רקמת המדבר", בכפר לקיה, שם פגשנו את נעמה הבדואית. כל הכבוד למארגנים.
פרידה
אחרי 25 שנים, בהן ליוותה ד"ר המר את גידולם של ילדינו, נערכה לה פרידה צנועה, ללא תופים ומחולות, עם הרבה חיוכים ואמירת תודות. בסוף הקבלה האחרונה נכנסו גם ילדי גן חרוב וכל ילד זכה במדבקה צבעונית נחמדה. ד"ר המר כבר בת 74 ויוצאת לגמלאות. היא עבדה ב – 16 מרפאות ברחבי הנגב והערבה. כל הכבוד!

אחרון אחרון
תא הבקיעה האחרון במדגרה שלנו, מתוצרת רפורם, הלך בעקבות שני אחיו והוחלף בתא פטר-סיים, חדש. התא היוצא שירת את המדגרה כ – 25 שנה. עכשיו נותרו במדגרה רק תאי דגירה מחברת רפורם, שוודאי יצאו גם הם במשך השנים. בינתיים יש מגבלות טכניות-פיזיות של גודל המקום.

תצוגה חדשה במרכולית
ספק הפירות החדש הביא שי-נדוניה שתי עגלות תצוגה חדשות, עשויות עץ ועכשיו אפשר לראות את המבחר בצורה מאוד אסתטית. אם התוצרת שיביא הספק תהיה טובה כמו העגלות נצא נשכרים.

האם התעייפו?
בשיחת הסיכום של חוגי הדיון בנושא הפרטת המזון הייתה הנוכחות דלה לעומת ההשתתפות הערה שהייתה בחוגי הבית. הצוות לא נרתע וממשיך בהתאם לתוכנית.

מי איבד את השולחן?
השבוע הגיע רכב למזכירות והביא שולחן… הבחור ראה שולחן של האולם עומד עזוב בצומת טללים, שם לב שכתוב עליו קיבוץ רביבים, טרח ונכנס אלינו והביא את השולחן. כיוון שהיה דתי הסתפק בכך שעשה מצווה.

תזכורת נעורים
הפרסומת האינטנסיבית לקראת ראש השנה האזרחית, במשך השבועות האחרונים, הזכירו את ימי נעוריה של רביבים בהכנות לפורים. נראה הערב…

ספירת מלאי ברביב
ספירת מלאי שנתית, היא מבצע ארגוני מורכב שמעסיק עשרות אנשים. בשעת בוקר יצאו 11 זוגות מעורבים (ממחלקות שונות) לספור לפי תוכנית מסודרת, את כל חלקי המחסנים, חומרים, תוצ"ג. אנשים רבים עסקו בעיבוד הנתונים. רואה חשבון פיקח על הספירה. הספירה קיבלה משנה חשיבות עם כניסת השותפים לרביב ולרבל והיא מתנהלת במקביל גם בחו"ל במפעל בלוכסמבורג.

במשפחת עוצבת סיני, האדם הוא זה שעושה את ההבדל
האולם שלנו משמש, מדי פעם, כנסים של יחידות צבא מאזור הדרום. ביום ג' השבוע התכנס סגל הפיקוד של עוצבת סיני לסיכום הפעילות לפני פרוקה של העוצבה. היו שם טקסים, הופעות של להקת מחול וזמר, אוכל ותעודות הוקרה. עוצבת סיני הייתה מאומצת על ידי המועצה האזורית רמת נגב.

מפקד התושבים
שכר דירה: ניקיטה בלמונט, חייל בודד. ברוך הבא. סיימו תושבותם: שלום יזנברג, בוגר אולפן רביבים ששהה כאן מעל שנה, במצטבר. עמנואל ברדיצ'בסקי, עבד במפעל רביב. עמנואל התקבל במסגרת פרוייקט קליטת עליה, פוטר בשל אי התאמה ולאחר מכן התראיין ב"קיבוץ". עמנואל שהה כאן כשנה. בהצלחה בהמשך הדרך.
mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240