עלון רביבים 2243 14.11.03

העלון כקובץ word
עלון כקובץ word 2243
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
• מעטים הם השמחים ומתרגשים מהגשם בכלל ומהראשון במיוחד. ברביבים כל גשם הוא אירוע כמעט כל השנים. זאת הסיבה שהקדשנו לגשם את שער העלון – שירה של מירה מאיר.
• ביום רביעי. 19.11, בשבוע הקרוב יצוין יום השנה ה – 25 לפטירת גולדה מאיר. במרכז גולדה מאיר ברביבים אירוע לציון תאריך זה. על הקשר בין גולדה ורביבים – מתוך חוברת בתערוכה של ארכיון גולדה.
• הפרטת המזון המצויה בשלב הדיונים, מביאה לעלון תגובות נוספות של אלי ישראלי ורחל סבוראי. כמו כן הבאנו עוד מעלון מעגן מיכאל ועלון גבע.
• עם סיום תפקידו כאחראי על המו בר, חגי רזניק מסכם בקצרה שנת פעילות.
• יכולנו לשמוע מרחוק את הקהל הנלהב, שעודד את המתחרים בטורניר הקט-רגל, אשר התקיים בשבת האחרונה. שניים מדווחים על טורניר זה – פול הנדי וצור גושן.
• יעקב שמש מתמיד במדורו "חן המקום" והפעם – על שתי הסוסות "סופה" ו"חרמונה".

שבת שלום,
ויקסי






ברכה
לורדה ומיכאל בכור
ולכל המשפחה
מזל טוב
להולדת הנין
נכד למאירה (ז"ל) ולמרדכי נוה
סיכום ישיבה של הנהלת רווחה
1. טיפול בגינות של חברים מבוגרים
בהשתתפות: גיל רביב

בצוות הנוי יש מודעות לכך שחברים, בעיקר מבוגרים, זקוקים לעזרות שונות בטיפול
בגינותיהם. כאשר מגיעה פניה כזאת לצוות מתייחסים אליה בהתאם להחלטות
שהתקבלו בזמנו, שבמהותן מדברות על החלפת הצמחייה העונתית לקבועה.
(חברים שלא מעונינים בשינוי, מוצאים דרכים שונות לטפל בגינה, בעיקר ע"י
בני נעורים המקבלים תמורה כספית מהחבר (פולין, קפריסין).
הבעיה שעלתה היא שצוות הנוי לא מצליח לבצע את השינויים בקצב הרצוי
לחברים. לפיכך סוכם למסד קצת יותר את נוהל הפנייה ותהליך הביצוע.
כלומר: חבר/ה המעונינים בשינוי בגינתם במתכונת המקובלת, יפנו את בקשתם
לחנהל'ה באגף הרווחה. עליה יהיה לתאם את הביצוע בין הנוי לבין החבר הפונה
ולהקפיד גם על לוח זמנים סביר.
כמו כן הוצע לגיל לבדוק אפשרות להשקות גינות ודשאים בימים קבועים כך
שהחברים יוכלו להכין את השטח מבעוד מועד.

2. ענת לב-רן משנה את יום הפגישות שלה עם חברים, מיום רביעי ליום שני בשבוע.

רשמה: חנהל'ה

25 שנה לפטירת גולדה מאיר
יום רביעי כ"ד חשון תשס"ד
19 בנובמבר, בשעה 19.30
במרכז גולדה מאיר לתרבות

19.30 - דברי פתיחה: משה אולניק – יו"ר העמותה
להנצחת זכרה של גולדה מאיר.
שמואל ריפמן – ראש המועצה האזורית רמת נגב.

19.45 – דברים על גולדה מאיר: שרה רחבי – בתה של גולדה מאיר.
נחמה ליפשיץ – מוסיקאית וזמרת (מהבולטות
בברית המועצות).
ד"ר דן גלעדי – חוקר תולדות היישוב.

20.15 – הנגב חזון מול מציאות: פרופ' אבישי ברוורמן – נשיא אוניברסיטת בן גוריון.
מוטי אביסרור – ראש מועצת ירוחם.

מנחה:
יגאל צחור – מנהל מרכז רעיוני חינוכי – בית ברל.

תכנית אמנותית:
מחול, קטעים מוסיקאליים, סרטון.
שירה בציבור – עינת שרוף
גולדה אהבה את רביבים
במשך שנים הייתה חלק מאתנו ואהובה על ביתנו.
היא רקמה יחסי – ידידות עם חברים רבים,
הייתה מעורבת בנעשה אצל הילדים, חבריהם של נכדיה,
ושמחה לפגוש הורי-חברים אחרים, שבאו, כמוה,
לבלות אתנו סופי-שבוע וחגים, גם כאשר היינו עדיין
אדמה ללא צל – עניים בחומר אך עשירים באמונה.
כאשר רווח לנו מעט, עמדה לרשותה דירה כדי שהתחייבויותיה
הרבות לא ימנעו ממנה את האפשרות לבקר כאן תכופות,
כפי שרצתה. בדירה צנועה זו, על כוס קפה ועוגה, אירחה
בדרכה הנעימה, נטולת גינונים, חברי רביבים, ידידים רבים,
משלחות מישובים ועיירות-פיתוח וגדולי-עולם.
לא פעם הייתה מקשיבה לדיונים באסיפות-חברים ובהזדמנויות
רבות שיתפה אותנו בחוויותיה ממסעות בעולם, או משוחחת
על עניינים שעמדו במוקד חיי העם והמדינה.
למרקם חיינו הוסיפה גולדה חוט משלה: היא הביאה אלינו
את העולם הגדול ובאותה מידה גם ייצגה אותנו בו.

(מתוך חוברת בתערוכה בארכיון גולדה)


לנושא הפרטת המזון

הדיון שאנו מקיימים בנושא הפרטת המזון, הוא הליך ראוי וגם רצוי.
הליך ראוי: היות ובאווירה והמצב העכשוויים במדינה, בתנועה הקיבוצית ואצלנו ברביבים, זאת הזדמנות טובה לדיון, דיון רציני, בבעיה המעסיקה חברים רבים הן בהקשר האישי והן בהקשר התנועתי.
הליך רצוי: היות והוא מאפשר לדון בבעיות אמיתיות, הקיימות אצלנו, ולהתייחס אליהן, ולאפשרות פתרונן, באמצעות קבלת החלטות התואמות את המטרות ומסגרת החיים שבחרנו לחיות בה, תוך כיבוד רצון החברים.

טוב עשה לכן, הצוות שנקבע על ידי המזכירות, לבחון את הנושא, כאשר הקדים להצגת מודל ההפרטה שהוא מציע, פרקי מבוא והגדרת מטרות.
המבוא מסביר את הצורך בהעלאת הנושא לדיון עכשיו והצגת המטרות נועדה להסביר מה באה לשרת העבודה הרבה שהושקעה בהכנת מודל ההפרטה.
לאחר שהוגדרו המטרות, שלהשגתן נועדה עבודת הצוות ומסקנותיו, מתבקשות כמה הערות לפני שבאים לדון במסקנות.

בפרק המבוא נקבעו, על ידי המנסחים,, שתי קביעות שהן, לדעתם בגדר "אמת מוחלטת" שאיננה ניתנת להרהור: 1. "בשנים הקרובות לא נוכל להגדיל את התקציבים האישיים". 2. "בשיטה הקיימת אין אפשרות לשלוט בהוצאות הענף." לעניות דעתי שתי הקביעות האלה אינן מבוססות וקיימות בהחלט אפשרויות אחרות ונוספות.

באשר לפרק המטרות: כל המטרות הן מטרות ראויות אולם רק סעיף 2 "חלוקה הוגנת של תקציב המזון ומתן מענה הולם לכלל האוכלוסייה שייך, ישירות, לנושא ההפרטה. שאר המטרות: "שמירה על מרכזיות חדר האוכל בחיינו, שיפורים איכותיים במזון ובשירות, ניהול מקצועי, התייעלות" אין להן קשר, בודאי לא קשר הכרחי עם נושא ההפרטה. במיוחד בולט אי הקשר ואפילו הניגוד, לכאורה, כאשר פרק המטרות שם דגש מיוחד במרכזיות חדר האוכל ובהיותנו קיבוץ, כלומר יישוב שהשותפות בין חבריו היא הערך היסודי והעיקרי שלו.

אלי ישראלי
דאגה בלב… רות מרי
במקרה יצא לי להיפגש ולשמוע חברים מקיבוצים אחרים,
שהם אחרי השינויים וההפרטות ועברו לשכר דיפרנציאלי.
היו אלו קיבוצים שנחשבו "קיבוציים", עם שוויון פחות או יותר,
עם חדר אוכל הומה וחגים מפוארים.

והיום, זמן לא רב לאחר תהליכי השינוי וההפרטה, חדר האוכל נסגר
ובמקומו הוקמו "בתי תמחוי" – כמה חברות מבשלות בביתן לכאלו
שלא יכולים לבשל לעצמם. חגים אין, תרבות אין ועוד ועוד.

ואני שואלת את עצמי, האם קיבוץ כזה אני רוצה?
מעגן מיכאל, במשך כל השנים, ידעה לעשות שינויים כאלו ואחרים
שהתאימו לנו.
ושאלת השאלות: איך לשנות בלי שהטוב שלנו ייהרס.
לי בגילי, זה כבר לא משנה, ונכון שהקיבוץ צריך להתאים לאנשים צעירים,
לדורות הבאים, אבל…
האם נהיה מספיק חכמים לעשות שינויים נכונים?
ואולי זה תהליך שאין מנוס ממנו ובמוקדם או במאוחר זה יקרה, כמו ברוב הקיבוצים?
משפט שאני שומעת הוא, שנכון לעשות שינויים מתוך חוח ולא כשאין ברירה,
זה בודאי נכון – אבל בליבי דאגה. לא הייתי רוצה שנאבד את הטוב שיש לנו.
מאוד מקווה ומאמינה שהצוותים שעוסקים בשינויים יובילו לשינויים שיהיו נכונים לנו.
ושלא נצטער על כך.
(מעלון מעגן מיכאל)
תגובה לתגובה – "האמנם?!"
מקובל ברביבים שכאשר חבר מבטא ביקורת כלפי אחד מממלאי התפקידים –
הכתבה מועברת, טרם פרסומה, אל בעל התפקיד, לתגובה.
אבל, כאשר חברה מקדישה את כל כתבתה נגד דברי שלי – הכל מחול לה מראש.
ואין כלל צורך שאדע מראש… ואין הכרח ל"נכש" מדבריה נוסח פוגע…
למשל: פעמיים מעטרת מינה את דברי בגרשיים: "עובדות", "עובדה" –
ואינה טורחת להוכיח את דבריה.
למשל: דבריך אלי: "הגיע הזמן שלא תדברי בשם כל המבוגרים והותיקים.
יש בינינו כאלה וכאלה, את אינך מייצגת אותי ואת שכמותי."
ולהלן, דברי שבח לשפר שהחליט שלא להשפיע "ונכבד אותו בשל עמדתו."
לא טענתי כלל שכל המבוגרים חושבים כמוני. טענתי נגד שתיקתם.
יש לי איזה חשש ששתיקה זו מושפעת ממסר שמקבלים מן הממסד – לשתוק…
מאותה אמירה שנמסרה בקול רם בשעת ההתכנסות ב'מצפה, לכבוד חג השישים,
שם אמרה המזכירה למבוגרים: תודה על הבית הירוק שבניתם.
מעכשיו – עזרו לנו לשמור עליו אך תניחו לנו לנהל לבדנו.
במדינה, היום, הקשישים מגינים על זכותם (בתל אביב זכו הקשישים להיות הסיעה
הגדולה. ודאי לא כדי לנגח כי אם לתרום למוסדות וערכים היקרים ללבם).
את מינה, משבחת את שפר שהחליט לא להשפיע מעכשיו.
את בוחרת לשנות דעתך מתמיכה בזרם השיתופי (לפני שנתיים, בערך, באסיפה) –
אל תמיכה גורפת בהפרטות וממליצה זאת גם לאחרים (כדבריך בעלון: "אינני יודעת
אם המזכירות כולה, כקביעת עמדתך כ"עובדה", משדרת כגוף אחד את התמיכה בהפרטה.
אבל אולי חשבת רחל שאם אכן כן הדבר, אז אולי צריך להתייחס בכבוד ובאהדה לרעיון?")
מינה! את החלטת לשנות את דעתך, בבחינת 'אחר רבים להטות'. זכותך.
אך האם זו חובתי – לנטוש את עמדתי בעקבותיך?!

חשוב לציין: אין הפרטת המזון חלק מהרחבת 'התקציב הכולל'. התקציב הכולל היה
האחדת-תקציבים בהם הגבילו את הצריכה של החברים בסעיף מסוים.
ואילו המזון הוא בשיטת צריכה חופשית, כמו הבריכה, המועדון.
השותפות של כולם בחג, בבריאות ובחינוך. כל אלה נמצאים אצלנו בשיטה המגבילה
את רמת ההוצאות ע"י היותם באחריות העובדים בו, אך ניתנת לכל אחד כ'חופשי',
לפי צרכיו.
עדיין איש לא ענה על שאלתי: האם ראיתם בית אחד, בארץ ומלואה – בו משלם הפרט
על האוכל שלו?
חדר האוכל הוא ביתי שלי. ביתנו של כולנו. אל תקחו לנו אותו!
רחל סבוראי
עשר אמיתות (כואבות) אודות שינוי (מעלון גבע
1. אין יותר תרופות פלא.
2. זה יארך יותר ממה שחושבים.
3. אף אחד לא משתנה ללא מוטיבציה;
לא פרטים ולא הארגון ("האחריות היא שלי").
4. זה לא יהיה תמיד כיף, לעיתים זה ידרוש עבודה קשה.
5. לפני שישתפר, המצב יהיה גרוע יותר – ירידה צורך עליה.
6. תהיה לפחות נקודה אחת בה תרצו לשוב לאחור.
7. בכל הישג יש גם אובדן כלשהו (זה אובדן הרווחים המשניים).
8. לכל התנהגות יש סיבה; כל הסיבות באות מבפנים.
9. ויתור על התנהגויות ישנות ורווחים משניים קשה יותר
מלמידת התנהגויות חדשות.
10. עד שתגיעו ליעד שהצבתם, יסתבר שזה לא היעד הסופי.
שינוי משמעותי אינו נפסק בנקודה מסוימת, אלא מתקדם הלאה.
יוונים, עדכונים ומספר דברים אישיים
ראשית, ברצוני להביע תודה גדולה על הפקת הערב היווני המוצלח של יום שישי האחרון:
שלומי אללוף האלוף, שיזם איתי את הרעיון של ערב מסוג זה.
תודה ענקית לדניאל גרול, שתקתק עניינים כמו תמיד.
ולטל גולדמן, יונית יסעור, אלדד ימין, גיא יסעור, רוני בקר, עדי בניה וחגי גלילי (שסיים קורס קצינים – כפרה עליו).
אני מקווה שהצלחנו לענות לטעם של חלק מהקהלים (לכולם אי אפשר לקלוע, אבל סך הכל הרבה מאוד אנשים הגיעו והיו תגובות סבבה).

שנית, חשוב לי להבהיר מספר נהלים וחידודים נוספים מאלה שהבאתי בפעם הקודמת:
• הדיסקו בימי שישי נפתח כבר ב – 22.30, ככה שאם בא לכם להקדים עם הבירה אתם תמיד מוזמנים.
• פאב באמצע השבוע (שמתקיים בדרך כלל בימי רביעי החל מ – 21.00) אמור להסתיים בשעת חצות, שכן מדובר באמצע השבוע והרבה חברים מתלוננים על הרעש. עלינו לקבל זאת בהבנה.

ולסיום מספר דברים אישיים:
בעוד חודש אני סוגר שנה שלימה של עבודה בניהול התפעול של הפאב.
הייתה זו עבורי שנה של למידה, עשייה והנאה גדולה – במסגרת השנה האחרונה למדתי לנהל, יחד עם פרדי ובפיקוח של אייל – פאב קיבוצי, שאמנם פועל פעמיים בשבוע, אך מתנהל כעסק לכל דבר.

בפאב מתקיימים נהלים קבועים לספירות מלאי, ניהול מלאי, סגירת משמרת ערב ובכלל טופסולוגיה שלימה…
נהלים אלו הם ששמרו עלינו מפני הגירעון השנתי הקבוע שהתרחש בפאב עד היום. ואכן, את השנה אנו מסיימים ברווח מכובד של כ – 30 אלף ש"ח, לאחר הוצאות (סכום שחלקו הקטן הושקע בפאב וחלקו הגדול יועבר לקהילה ברביבים).
אמנם אני חייב לציין שאת מחירי השתייה כמעט ולא הורדנו לעומת השנה הקודמת (להיפך, הקפדנו ליישמם במלואם) ויתכן שהורדת המחירים צריכה להיות אחד היעדים של הנהלת הפאב לשנת העבודה הקרובה. אך חשוב גם להבין מצד שני שהפאב כמעט ואינו מתוקצב ולכן חשוב שנוכל, כהנהלה, לאפשר השקעות, הפקת ערבים מיוחדים פעם בחודש –חודשיים (כפי שאכן ניסינו לקיים) וטווח של נשימה.
השנה הנוכחית (שבאוניברסיטה כבר נפתחה) היא השנה האחרונה ללימודי התואר שלי ולכן החלטתי, לאחר שסגרתי שנת עבודה בפאב, להשקיע יותר בלימודים (בשנה הקודמת הפכתי לזרקן לא קטן) ובפרופסור שמעסיק אותי ולפנות את הכיסא שלי בפאב לדניאל גרול (שהוא גיבור אמיתי) וביקש להחליף אותי בניהול המקום (אגב, אודה שגם להסתלבט בצד השני של הבאר בימי שישי ולחזור לרקוד, היה גורם מדרבן להתחלף אחרי שנה).
ובכן, עד סוף השנה האזרחית נבצע חפיפה מסודרת ועדיין אפשר לפנות גם אלי מלבד לדניאל.
תודה לכל החברים הנפלאים שלי שעזרו לי בכל השנה. תודה לכם שבאתם ובהצלחה לדניאל בתפקיד החדש – אני נשאר לעודד, לייעץ, לתמוך ולשתות איתכם בירה (אם תרצו).

בשבוע הבא בעלון - כתבה שלי על "חי-נגב"
ועד אז סאלאמת,
חגי רזניק





ברכות
לגרעין "עדר" חבורה שכזאת –

שמחתי מאוד שהגעתם לרביבים.
אתם עושים לי אור בעיניים
וגאווה בלב.

לויקטור ברנובסקי
עם השחרור מצה"ל
ברכות לקליטה טובה באזרחות ובקיבוץ!


"ה מ ל ך מ ת
בשבת שעברה, ה – 8.11, התקיים בהצלחה רבה, על מגרש הכדורגל של רביבים
"טורניר קט-רגל 2003" של רמת נגב.
בשעה 11.00 בבוקר, בהשתתפות 10 קבוצות מכל רחבי המועצה, יצא האירוע המרגש
לדרך ונמשך עד לשעה 16.00 אחר הצהרים, כאשר אלופת קט-רגל חדשה קיבלה את התואר.

בסוף מסע של 20 משחקים תחרותיים וידידותיים (וגם לא כל כך ידידותיים!),
נפגשו בגמר ה"ירוקים" של רביבים (ראש הקבוצה – דניאל גרול) מול ה"נובלסים" של רביבים
(ראש הקבוצה – אלון צחור).
בעידודו של קהל סוער ורעשני, התגברו ה"ירוקים" והם קיבלו את גביע האלופה.

נוסף לגביעים שקיבלו שלושת המקומות הראשונים (כולם מרביבים – ה"יובנטוסים"
של סער שוורץ לקחו את המקום השלישי), נתן אלי לופו, בשם המועצה האזורית,
פרס – כניסה חופשית לנווה מדבר לאלופה הטרייה – כל הכבוד!

אני מודה לכל אלה שעזרו לי לקיים את היום הזה –
ניסים ימין, רענן ברנרס, צור גושן, אלי לופו והנוער של הקיבוץ.
במיוחד אני מודה לאריק אפרים ולאיתמר עדן, שלמרות הלחץ והלא מעט ביקורת שספגו,
שפטו במרבית המשחקים – בקור רוח ובאופן שווה.
תודה לכולם!
פול הנדי
קט-רגל – מי פילל ומי מילל
טורניר הקט-רגל המסורתי, של תחילת החורף, נערך בשבת האחרונה, כרגיל ברביבים.
השתתפו 10 קבוצות (כ – 80 שחקנים) מתוכן 5 מרביבים! –
"צעירי רביבים", "בני חבצלת", כיתת אתרוג, הותיקים והאולפן.
היה מאוד חגיגי: נכח קהל רב וצעיר שעודד תכופות.
הקבוצות התקשטו בתלבושות מקוריות ומושקעות. "כרוזים מקצועיים" שידרו לאוויר דברי פרשנות שנונים…
גם הישגים היו כאשר בשלושת המקומות הראשונים זכו קבוצותינו, שקיבלו גביעים מידי
הספונסר אלי לופו.

מקום I : זכו ה"ירוקים" (צעירי רביבים) זו השנה השניה ברציפות.
מקום II : "בני חבצלת" (מחוזקים) שקראו תיגר על הצעירים, אך נכנעו לבסוף.
מקום III : הפתעת הטורניר – "יובנטוס" – בני אתרוג הצעירים, שהתארגנו למופת
והצליחו לסיים שניים בבית הקשה ולהמשיך למקום השלישי בגמר.
תודות:
לקומישינר – אלי לופו,
לשופטים האמיצים שעמדו יפה מול קריאות השחקנים והקהל – אריק אפרים,
איתמר עדן ורענן ברנרס.
לניסים ימין שנחלץ לעזרתנו והסיע הלוך וחזור את שחקני משאבי שדה.
לקהל הרב והנפלא ומעל לכל לפול הנדי – שיזם, ארגן, סימן, סחב ואפילו שיחק…
תודות למנשה ניתן לראות תמונות מהטורניר באתר: http://corg.pic.co.il

צור גושן

לנעמי ומיכאל הרדוף ולכל המשפחה – אתכם באבל במות האבא והסבא – הרן לביא ז"ל
"חן המקום" לילדים ולמבוגרים
סוסות שתיים היו לנו באורוה. האחת לבנה כשלג – קראנו לה חרמונה. חרמונה הייתה רגועה, חברותית, קיבלה בצהלה כל מי שהתקרב אליה. טירון שבטירונים היה רוכב עליה ללא חשש. קיבלה ברצון ליטופים ואוכל שהוגש לפיה.
השניה – אדומה כשלהבת אש, סוערת, בועטת ונושכת. רק מספר חברים היו מסוגלים לתת מתג לפיה, לאכוף ולהעיז לרכוב עליה מבלי שתנער אותם מעל גבה. קראנו לה – סופה.
הן שימשו לשומרי הקרקעות והחלקות הזעירות של ירק ועצים, שהיו בפני הבדואים שלא יפלשו לקרקעות שנרכשו על ידי הקק"ל.
שכנינו הבדואים ערכו מדי פעם תחרויות של מרוצי גמלים וסוסים.
במרוצי הסוסים נטלו חלק סופה וחרמונה, שזכו במקום הראשון.
בתחרות למרחק קצר התחרתה סופה. עם נתינת האות, הייתה מזנקת כרוח סופה ומגיעה ראשונה ליעד שנקבע.
חרמונה נטלה חלק בתחרות למרחקים ארוכים. היא דהרה בקצב אחיד. כאשר יתר הסוסות היו מתעייפות ומאיטות את ריצתן, חרמונה הייתה חולפת על פניהן וזוכה במקום הראשון.
סופה וחרמונה זכו להלל ולשבח באוהלי הבדואים .

במלחמת העצמאות, הקים מפקד הגדוד השמיני, חיים בר לב, יחידת רוכבים. סוסים גויסו מיישובי הנגב ומבדואים, כדי לבצע פעולות פיגוע בצבא המצרי, בעומק השטח, בשיטת פגע וברח.
היחידי שהעז לרכוב על סופה ולרסן אותה היה חיים בר לב – סייס ותיק ובעל ניסיון. הוא גם תדרך ואימן את אנשי היחידה.
כתום מלחמת העצמאות מרבית הלוחמים שוחררו. חרמונה וסופה נותרו בצבא הקבע.
י. שמש

לשאלות חברים – להלן הבהרה בדבר
• חברת מע"צ, המבצעת עבודות תשתית באזור המועצה, ביקשה וקיבלה אישור
למלא מים במשך היום במשאיות שלה, מהנקודה הנמצאת מאחורי שכונת הוילות.

• לקיחת המים נעשית לפי מונה והחברה מחויבת בסוף החודש על השימוש במים.

• החל משעה 14.00, חונות המשאיות במקום והנהגים נוסעים ברכב שלישי.
לנהגים אסור להסתובב בקיבוץ והמשאיות נשארות במקום החנייה עד למחרת בבוקר.

• נמרוד פריאל הוא איש הקשר בין רביבים לבין מע"צ בכל פניה ושאלה.

לידיעתכם, אורית

אנו חוזרים ומזכירים לכותבים לעלון
כי נוכל לפרסם רק רשימות שבהן הכותב
מזדהה בשמו, לפחות בפני המערכת.
תודה על שיתוף הפעולה.
מערכת העלון

שימו לב לתאריך: 11 בנובמבר 1918

הסתיימה מלחמת העולם הראשונה, שבה נהרגו
מיליונים וכן נוצרו מדינות רבות והשתנו גבולות.
דיבן

ממחסן תחפושות –
עכשיו כשאתם מחליפים עונות בארון הבגדים – אנא זכרו – במחסן תחפושות יתקבלו בברכה: פריטי לבוש שיצאו מן האופנה וכן אביזרי קישוט כמו – חגורות, תכשיטים, כפפות, משקפיים - כיד הדמיון הטובה עליכם.
אפשר להניח את התרומות במיכל העומד ליד דלת מחסן התחפושות.
בתודה יעל איל
החוברת על המסך
במוצאי שבת החלה סדרת הפגישות הקשורות להפרטת המזון. אורית בדבריה וצחי ליד צג המחשב, הציגו את חלק הפתיחה העקרוני, בפני הציבור. בסיומה של הפגישה חולקו החוברות המפרטות את כל הקשור בהפרטת המזון ועכשיו נותר לנו לעיין וללמוד את כל הפרטים לקראת הדיונים שיבואו. ההבטחה בדבר כיבוד באותו ערב – קוימה במלואה. אכלנו מרק ושתינו קפה עם עוגה (2.7 ש"ח) ע"ח הקהילה…

ערב יווני במו בר
קהל גדול שהגיע לערב ברובו נהנה. גם כאלה שלא כל כך אוהבים את המוסיקה שהייתה שם. אבל יש אווירה, יש בירה ויש חברים – "לא צריך הרבה יותר בערב כזה… " הריקודים, כרגיל, הרימו גם את התקרות אצלנו.

זוכרים את רבין
קן הנוער העובד והלומד ברביבים, ערך במוצ"ש טקס יפה ומכובד לזכרו של ראש הממשלה המנוח. פרט לעובדה שהגיעו מעט חברים, יש הערכה שאם הערב היה מתקיים לפני הפסטיבל התקשורתי, אולי היו באים יותר אנשים…

במגרש הכדורגל כמו פעם
הורים, חברים, ידידם ושחקני עבר באו להיות שותפים באליפות האזורית של הקט-רגל. היה משעשע. (פרטים בעלון).

הצלצול הגואל
הופיע עלון בי"ס משאבים, מס' 1. בעלון רשימות, חידונים, בדיחות במגוון עשיר וערוך היטב. העורכת – מיכל אקיאן. כתבים: יזהר בן יוסף, עידית חולתי, נטע אלפנדרי, רועי רם ושירה יוגב. עוד שלושה מקיבוצים אחרים. התמידו ושיהיה בהצלחה!

מועצת תלמידים בית ספרית
נורית אוסדון, כיתה י' אשל הנשיא, נבחרה ע"י תלמידי השכבה למועצת התלמידים – 8 תלמידים. בהצלחה!

בנעורים
ראשית מצב כוח האדם בנעורים: עקב סיבות שלא תלויות בנו, ויקטור ברנובסקי לא ייכנס, כנראה, לעבודה בנעורים. מה שמשאיר אותנו עם חבר צוות אחד (אני) בחצי משרה. מצב זה, מיותר לציין, מקשה מאוד על העבודה השוטפת, ועד שהוא ייפתר, נעשה את המקסימום כדי לא לפגוע בפעילות ובתפקוד היום יומי. בינתיים אנסה לנצל את המצב שנוצר על מנת, כמו שאומרים, "להפוך את הדפקט לאפקט". קרי - להגביר את המחויבות של הנערים למקום ולתפעולו – בהתנהגות נאותה ושמירה על הסדר, בהגעה לתורנויות, בעזרה ויזום של פעילויות שונות. כיצד עושים זאת נתן לנו דוגמא יפה סער שוורץ שהחליט לעשות ארוחת צהרים מצ'ופרת – ארגן, סידר, תיבל, נפנף, הגיש – בעזרתו של שחף חכלילי וחברים, שגם דאגו לנקות אחר כך יפה – כל הכבוד. צוות הנעורים (נתאי)

עובר ושב
• ינאי דינסין חזר לרביבים. ברוך בואך!
• עתי קוה יצא לשנת חופש. בהצלחה ולהתראות!
• משפחת צלר – נאוה ושי ובנם זהר מסיימים את ניסיון הקליטה.
איחולי כל טוב!


mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240