עלון קיבוץ רביבים 2241 31/10/03

הוצאה אינטרנטית מנשה לוי ml3@netvision.net.il
עלון כקובץ Word
עלון כקובץ word
מעלון לעלון
 בשער – שירה של דליה רביקוביץ "עדלידע במנהטן", לקוח מתוך "אופקים חדשים" ביטאון של בית ברל.
 נפתחה עונה חדשה במתנ"ס ופגישה ראשונה של "סוגרים שבוע" התקיימה במדרשת בן גוריון. בין המברכים שמוליק ריפמן יו"ר המועצה האזורית שהביא סיפור המובא כאן.
 במלאת 8 שנים לרצח יצחק רבין ז"ל, קטע מדבריו "די לדמעות ולדם".

 עם סיום תפקידו כמנהל מערכות מידע של רביב, כותב עדו שביט רשימת סיכום.
 רחל סבוראי יוצאת להגנת חדר האוכל – רגע לפני שמתחילים חוגי דיון בנושא הפרטת המזון. בתגובה לרשימתה אוסיף משפט – איני מכחיש שאני תומך בהפרטת המזון, אך ברצון רב (וזו גם חובתי כעורך) אביא מאמר מעלון של קיבוץ המתנגד להפרטה. לצערי לא מצאתי כזה.
 יעקב שמש במדורו "חן המקום" והפעם לפעוטות.
שבת שלום,
ויקסי





ברכות
לניצה ושייה לבבי
ולכל המשפחה
מזל טוב!
להולדת הנכד – יותם
בן ליעלה ואלי
די לדמעות ולדם
דברים בטקס חתימת הסכם העקרונות עם הפלשתינים,
וושינגטון, 13.9.1993 (קטע

באנו היום מירושלים, בירת הנצח של עם ישראל, באנו מארץ מיוסרת,
באנו מעם, מבית, ממשפחות שלא ידעו אפילו שנה אחת, חודש אחד בחייהן,
שבו לא בכו אמהות על בניהן. באנו לנסות לשים קץ לשנאה,
כדי שילדינו ונכדינו לא יחוו עוד את המחיר הכואב של המלחמות,
הטרור והאלימות.
באנו לדאוג לחייהם ולביטחונם, באנו לשכך את הכאב והזיכרונות הקשים,
להתפלל ולקוות לשלום.

אומר לכם, הפלשתינים: נגזר עלינו ועליכם לחיות במשותף,
על אותה כברת אדמה, באותה ארץ.

אנו החיילים שחזרנו משדות הקרב חמוצי בגדים מדם.
אנו שראינו את בני משפחותינו וחברינו הטובים מתים לפנינו.
אנו שהולכים להלוויות ומתקשים להישיר מבט אל עיני ההורים והיתומים.
אנו שבאנו מארץ אשר בה ההורים קוברים את ילדיהם.
אנו שלחמנו בכם, הפלשתינים, אומרים לכם היום בקול צלול: די לדמעות ולדם.
די, אין בנו שנאה כלפיכם, אין אנו תאבי נקמה.
אנו, כמוכם, אנשים שרוצים לבנות בית, לטעת עץ, לאהוב ולחיות בצדכם בכבוד,
באהדה, כבני אדם, כבני חורין.
אנו נותנים היום סיכוי לשלום ואומרים לכם בקול צלול: עד כאן. לא עוד.
הבה נתפלל שיום יבוא והכל יאמרו: הקץ לנשק.

אנו מייחלים ורוצים לפתוח פרק חדש בספר העצוב המשותף שלנו,
פרק של הכרה הדדית, פרק של שכנות טובה, פרק של יחסי כבוד, של הבנה, של ידידות.

יצחק רבין



החודש לפני...
אוקטובר
קיבוץ רביבים עובר לטיפולה של המחלקה להתיישבות בסוכנות, כיתר הנקודות שעלו לנגב. לא עוד מצפה – אלא יישוב.
1947
חג הכ"ה.
1968
חג המים – עם בוא המים המתוקים מירוחם.
1959
נובמבר
הכשרת שדמה מצטרפת לקבוצת רביבים ועולה לעסלוג'.
11.11.1945
עליית חלוצה רמת נגב ועלומים, בשכנות לרביבים.
1947
הכשרת מעוז ב' מגיעה לרביבים.
13.11.1951
* פתיחת אולם הספורט.
* יעקב שמש מקבל פרס ההסתדרות לדו-קיום, השוויון והשלום בין יהודים לערבים.
13.11.1987
14.11.1987
הועדה לחברים מבוגרים פותחת בסדרת מפגשים.
1993
שמירת שדות פועלת בעקבות פלישת הבדואים לאזורנו.
1995
נושא הרב האזורי עלה לדיון באסיפת חברים.
1996
מסיק ראשון במטע הזיתים הצעיר.
1998
* חפירת מגן סביב פארק התמרים, למניעת חדירת רכב ה"שכנים".
* הפנינג משותף לילדי הגנים ברמת נגב וילדי הגנים מהעיירה הבדואית לאקיה – 2000 ילדים יחד.
1999
ד"ר ראובן סובול מסיים את עבודתו במרפאת רביבים.
2000
חגי מן נקבע למרכז משק. 2001


תוצאות הצבעה בפתקים שהתקיימה ב 25.10.03 – 24
הצביעו 157 חברות וחברים

חן פלד התקבלה לחברות

התקבלה ההצעה על המשך העבודה עם שר"פ

ספרו: מרים אורנשטיין וחנהלה אוירא
מערכות מידע, אינטרנט, פס רחב ואנחנו
ערב סיום תפקידי כמנהל מערכות מידע, נתבקשתי וגם רציתי לנסות ולהסביר את הבעיה העומדת בפני כולנו, משתמשים ומנהלי המערכת, כאשר אנו רוצים לספק שירות אינטרנט טוב וזמין בקיבוץ.

היסטוריה:
לפני שנתיים וחצי, נסגר פרויקט ה"פרינט" במועצה וכל הקיבוצים בסביבה התחברו בנפרד לספקי האינטרנט השונים. במסגרת מעבר זה קבענו בצוות שהוביל את המהלך יחד עם מרכז המשק והמרש"ק לשמור על מחיר השירות (3$), בכל תנאי! צריך לזכור, שהמחיר הזה היה אחרי סבסוד, שהגיע ל"פרינט" ממספר מקורות. סבסוד בגובה כזה, שהיה מאפשר להקים את פרויקט הפס הרחב ברביבים בשלמותו, כל שנה מחדש!
בהזדמנות זו ביצעה מחלקת מערכות מידע שדרוג מהותי למערכת, פתרה מספר בעיות בציוד, שכבר אז היה ישן ובעייתי; והקימה מערכת ניהול ממוחשבת, שתרמה רבות לשירות למשתמש. חשבתי, כי ללא השיפורים הללו לא ניתן להפעיל את המערכת בצורה סבירה. לטובת העניין ביצענו עבודה רבה שלא היה בה כל עניין לרביב, אבל היא שירתה רבות את חברי הקיבוץ. במהלך התקופה ביצענו שתי עסקאות עם ספק האינטרנט שלנו, שתיהן היו ייחודיות, זולות, ובשביל האחרונה ביניהן, אף יזמנו ופיתחנו בשיתוף פעולה עם שני ספקים שיטת קישור חדשנית, והיינו הלקוח הראשון שהשתמש בה בארץ. הכל בשביל לשמר רמת מחיר נמוכה, מבלי להוריד את רמת השירות.

מערכת זו פעלה בצורה יציבה ותקינה כשנתיים וחצי מאז המעבר, כולל הגנה של כמעט 100% מוירוסים ועם מעט מאד נפילות. זאת, בהתחשב בציוד המיושן והבעייתי הקיים. ציוד שאין לו כל תמיכה בארץ וכל תקלה שלו, פשוטה כחמורה, דורשת מאמצים גדולים לפתרונה.

לאורך התקופה, התרחשו שני תהליכים:
ראשית, המקורות של המערכת, קרי הגבייה מהמשתמשים כולם, הספיקו לעלויות הישירות בלבד, בעיקרן הוצאות לגורמי חוץ. העודף הקטן שנוצר, הושקע יחד עם רביב ורבל בקניית ציוד שנועד להרחבת רוחב הפס החוצה, לפני כשנה. במצב זה למערכת לא היה מקור לשלם לרביב, על העבודה הרבה שהושקעה.



שנית, רביב ורבל, מעונינות ליישם מדיניות אבטחת מידע קשוחה ומסודרת, אשר בין השאר מגבילה את השימוש באינטרנט השומרת על שמן הטוב. מדיניות שלא ניתן ליישמה בלי לגזור גם על החברים מגבלות, שלא תמיד יעלו בקנה אחד עם המקובל בחברה חופשית (שאינה חברה עסקית).

מאז חיבורה של רביבים לאינטרנט (1996) עולה השימוש בה בהתמדה. קצב גידול זה הואץ מאד לאחרונה. עובדה, שיצרה עומס בלתי-נסבל על המערכת. לדוגמה: כיום, יש סטטיסטית כעשרה מנויים לכל מודם המאפשר חיבור לאינטרנט. מספר אצבע זה היה נכון גם בעבר. אבל, כיום, שלושים המשתמשים ה"כבדים" ברביבים מחוברים בממוצע מעל 100 שעות בחודש לאינטרנט. חלק מהם מחוברים 24 שעות ביממה ומורידים קבצים גדולים. מכאן אתם מבינים שכל בעיות ההתחברות נובעות מסיבה אחת בלבד – עומס! ולא שום דבר אחר. למניעת מצב זה יש כמובן פתרונות כוחניים. אלא שאני איני סבור שמתפקידי להחליט על יישומם, ולכן עד היום לא נקטנו בהם.

עודד כתב שהוא מצר על כך שאנחנו מונופול בתחום האינטרנט. אנחנו לא מונופול. עומדת בפניו האפשרות להתחבר לספקי אינטרנט חיצוניים, כמו בפני כל תושב במדינה! אבל...
וזה "אבל" יקר. טרחנו להתעדכן במחירים של החבילות התקפות השבוע, אצל ספקי האינטרנט ובזק. העלות למשתמש עד 10 שעות בחודש, תהיה דומה לזאת בקיבוץ. למשתמש עד 20 שעות בחודש היא תהיה יקרה פי 2-3. למשתמש "חופשי" (יש יותר מ-100 פרטיים כאלה ברביבים) – ללא הגבלה – היא תהיה יקרה עד פי 10! חבילת גלישה חופשית הזולה ביותר תעלה כ-60 ₪ לספק האינטרנט, ועוד 100 ₪ לבזק. כלומר 30$!
כל מי שלמד קורס בסיסי בכלכלה יודע שמצב זה לא עונה להגדרת המונופול, אלא יותר למנהג הסובסידיה שנהוג בארצנו. מנהג שאינו מאפשר להרחיב את המערכת, לחדש ציוד או לשכור מזכירה חיננית, שתענה למשתמשים 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה.

בהנחיית צוות תקשוב, אנו מנסים בימים אלה להשמיש ציוד ישן שאולי יוסיף מספר מודמים, ויוריד קצת לחץ מהמערכת. אני מקווה שצעד זה יצליח ויפתור זמנית את הבעיה. גם לפעולת הרחבה זו עלות משלה, וגם היא, כרגיל, תסובסד.




לגבי האינטרנט המהיר:
הגיעו אליי בתקופה האחרונה שמועות וטענות, שהתבססו על חוסר ידיעה (שלא לומר, הטעייה ומניפולציה במזיד). אבהיר חד-משמעית - בכל דיון שהשתתפנו, פעלנו בתום לב, ביושר ובמקצועיות. אין שום מניע אחר, לא גלוי ולא נסתר. כמו-כן, בניגוד לדעת כמה חברים, לא עשינו שום פעולה נגד פרויקט הפס-הרחב, לא אני ולא איש מעובדי מערכות מידע רביב. האמת היא שהודעתי בפתיחת הישיבה בנושא, שלי ולעובדי המחלקה אין פנאי לעסוק בנושא, וביקשתי שלא להטילו עלינו. בדיון הייתי בדעת מיעוט בקשר לסוג הפתרון, אבל הרגשתי מחויב לפתרון עליו הוחלט באופן דמוקרטי. עלי להבהיר כי דעתי היא שיש להגיע בסופו של דבר לרישות אופטי מלא. מאידך, אני מבין את הבעיה הכספית שקיימת והצורך למצוא פתרון קרוב כלשהו. אני מתנגד "לזרוק" כסף על פתרונות ביניים אם אינם צפויים להשתלב בפתרון עתידי מלא. זאת גם, אם חיפוש פתרון מתאים דורש סבלנות של כמה חודשים.

ובכל מקרה, כל צעד, החלטה או מעשה משמעותיים בתחומי טכנולוגיות המחשוב והתקשורת, צריך להיעשות על-ידי בעלי מקצוע, בהתאם לכללי פעולה מקובלים, בלוחות זמנים הגיוניים, ותוך שמירה על כלל האינטרסים, הפרטיים והציבוריים, לטווח הבינוני והארוך. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כשמדובר בתשתיות. הסיבה שפרויקט ה-ADSL לא הגיע ליישום, היא ניהול שלא על-פי קריטריונים אלו. נקודה.

לסיום בקשה:
אני מתחיל בימים הקרובים תפקיד חדש. מאד נהניתי לנהל את המערכת ולתת שירות במגבלות הקיימות. אשמח להמשיך ולתרום מהידע שלי בתחום המחשוב והתקשורת לקיבוץ. אני מבקש לכבד את רצוני להפסיק ולהתעסק בתפעול השוטף של מערכת האינטרנט ומערכות מידע רביב בכללן. לכן אנא הימנעו מלפנות אליי ישירות בעניינים אלה. הכתובת הייתה ונשארת, עובדי המחלקה ברביב.
אני את שלי סיימתי בשלב זה, ומעוניין רק להודות לכל הרבים ששיתפו עמי פעולה בתקופה זו, ובפרט ליורם, שהחזיר אותי לרביב ותמך בי לאורך הדרך, ולעובדיה הנאמנים של המחלקה.
עדו שביט
--------------------------------------------------------------------
למי תודה, למי ברכה?
בחג המעלות אכן נתקיים האמור בשיר התנועה: חג המעלות, חג המעלות, את הלילה הזה תזכרו מכל הלילות…" וזה הרבה בזכות:
המד"צים – המדריכים הצעירים של קן הנוער העובד – סתיו שר, תום שפיר, נורית אוסדון, תום אקיאן, אורטל טאובה, מוריה בן עמי, ג'סי ישראלוביץ', סער שוורץ, רעות פרץ.
מופע האש של חברי צוות מחסן חטיבה – רון שר, רוי ואן רוהר, שחף חכלילי, סער שוורץ וג'סי ישראלוביץ'. על המופע והזיקוקים היפים ניצח בן שר, שנדמה כאילו שום דבר במשק לא מתפוצץ בלי אישור ממנו...
ההגברה – בניצוחו של אביב חכלילי, שנשא על כתפיו הצנומות את הגברת ההצגות, ההנחיה והסרט.
התאורה - בניצוחו של רב התאורנים – בן "שוקו" אפריים, שעשה כרגיל עבודה מצוינת.
על כל האופרציה פיקחו, וסידרו, הביאו ולקחו: אלון ווליניץ, הקומונר, שאף הביא שני חברים נחמדים מהקומונה שעזרו לנו;
אלון צחור, מרכז הקן, שאת הנאום שלו מול כל הקיבוץ לא נשכח במהרה; מרב כהן שבשקט ובצנעה עושה את עבודתה, ועפרי צחור, שנפרדה מאתנו באקורד סיום מרשים - סיום הולם לעבודה המעולה שעשתה השנה בנעורים...
תודה לכל מי שעזר וסייע, בעצה ובציוד: לאורי יוגב במטע, ליאיר לבר בתאורה, אייל רפאלי בתרבות
וחנן פליישמן בהגברה.
תודה מיוחדת לאיתי גלאון שנתן לנו לערוך את הסרט על המחשב שלו (זו היד שלו שמופיעה בתחילת הסרט, למי שתהה...)
והכי תודה לכל בית רביבים, על שאתם קהילה תומכת ובאים בהמוניכם (אלו שבאו מבחוץ היו המומים מכמות הקהל), ועל העוגות הטעימות שאפיתם לנו.
והכי הכי תודה לחניכים החמודים של קן רביבים, שבאו לחזרות בבוקר ובלילה, והרימו הצגות מקסימות ומופעים מגניבים.

בברכת שנת פעילות מוצלחת
עלה נעלה!
נתאי פרץ

"סוגרים שבוע",
בשבוע שעבר נפתחה בשדה בוקר, בפעם הרביעית, סדרת "סוגרים שבוע",
בהרצאה מבריקה של מאיר שלו.
בין המברכים בפתיחה היה שמוליק ריפמן, שקרא, בתור ברכה, את הסיפור על בריאת העולם.
בריאת העולם / עזיז
ולאחר שברא האל הטוב את העולם, קרא לשריו שיבואו למשול בו בשמו.
ראשון הופיע שר הים, ואלוהים הטוב אמר:
" אתה תקבל ממני את רוב שטחו של העולם,
מים רבים, שפע יצורים קטנים, את סערות הים הפרועות וגלים גדולים ופרועים.
אחריו בא שר היערות והג'ונגלים, והאל הטוב אמר:
"אתה תקבל ממני את רוב הירוק בעולם,
קו המשווה לך הוא בני. אתה תמשול ביער ובג'ונגל. פרחים, פרפרים ססגוניים וצבעוניים יהיו שלך. אוצרות חבויים, פלגי מים ואגמים שלך יהיו.
אליך יבואו הרפתקנים ומחפשי האוצרות".
ולאחריו בא שר הערבות, ואלוהים אמר: "אתה תקבל ממני את מרחבי הפרא, עשב גבוה, סוסי בר פראיים, טורפים ובעלי חיים גדולים... אליך יבואו אוהבי החופש."
אחריו בא שר ההרים, ואלוהים אמר:
"לך יהיו הררי שלג, פסגות נישאות, צוקים נישאים ותהומות, ורוח קרה ונוקבת."

ואז לקח אלוהים הטוב את השק והתכונן ללכת הביתה. והנה בא שר המדבר הזקן והוא עייף, בלוע וקרוע. "מה לך מאוחר כל כך?" שאל אלוהים ברחמים ואמר: "הן חילקתי כמעט הכל, וכמעט לא נשאר דבר."
חמק שר המדבר ואמר: "אם דבר לא נותר בשבילי, לא נורא, בדרך בה יצאתי, אשוב כלעומת שבאתי". רגע, רגע" אמר אלוהים, "אמצא דבר מה".
חיפש אלוהים ונתן לו את הנותר, וכך אמר: "ראה,הכל כבר נלקח, נותרו רק סלעים ומרחבי הצייה."
ניער אלוהים את השק, ואט-אט נשרו חולות ואבק. "ראה", אמר אלוהים: "את רוב בעלי החיים הגדולים כבר לקחו. נשארו רק גמלים, צבאים, נחשים וכמה מכרסמים, בהם מאסו כולם".
לקח המדבר הכל בנפש חפצה, ואז אמר האל: "אפצה אותך. אליך יבואו הנוודים חסרי המנוח, ההרפתקנים, המשוררים אוהבי הבדידות, המשוגעים, הנביאים ואוהבי החופש. וכיוון שאתה כל כך מר וקשה, תהיה אתה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים..."




להגנה על חדר האוכל שלנו
החברים ברביבים חלוקים מאד בדעתם, מתלבטים. ואילו המזכירות כולה משדרת כגוף אחד: בעד הפרטת המזון. מזכירות זו, בחרה בוועדה: "לבחינת הפרטת המזון". וועדה זו נתמנתה על דעת המזכירות בלבד, ואפילו לא עברה את אשרור ציבור החברים, בקלפי. הוועדה היא כולה חד-כיוונית – בעד הפרטת המזון. כשמצטרף לכוון זה עורך העלון, המביא בפנינו רשימות מעלונים 'בעד הפרטת המזון היום'... כל-זה הופך לקו אחיד, ה'עובד' על תודעת החברים בכיוון אחד בלבד: אנחנו החזקים ואנחנו הקובעים ונצליח להעביר את רצונותינו.
הוכחה ברורה להתלבטות בציבור ניתנה בהצבעה שהייתה על שתי ההפרטות שהמזכירות הציעה: הפרטת ה'חופשי' בכלבו, שלא התקבלה בהצבעה בקלפי. הפרטת 'ענף-היופי' – שהתקבל. המזכירות הייתה כל-כך בטוחה מראש ששני הנושאים 'יעברו' – שכזכור לכולנו, כבר התחילו לחייב את החופשי בכלבו, עד לקלפי שהפיל זאת...
בהקשר זה מעניין להתייחס לעובדה: לקראת הפרטת ענף היופי – הוסף סכום משמעותי (מעשה שאינו כל-כך הוגן, כי יש בכך כדי להטות את תוצאות ההצבעה).
יתכן והפרטת 'ענף היופי' כמקדימה לדיון בהפרטת המזון, היא לברכה: כיון שחלק מהציבור התפקח מן החלום שיהיה ברשותו יותר כסף לבחירה... כשלעצמי – כנראה אני 'מרוויחה' מהפרטת היופי, כי אינני משתמשת בחלק מן הסעיפים בה. עם זאת, צר לי להקשיב לחברות שרק עכשיו הן מבינות את מהות 'הבחירה' שנפלה עליהן, האילוץ לוותר על מרכיב חשוב, על סעיף שהפך להן עם השנים וההרגל לצורך משמעותי.

ואילו הפרטת המזון... כבר חודשים שאני מהלכת כשענן של חרדה בעקבותי: מתכוונים להפריט את ענף המזון... אנשי הועדה מתקדמים כמו בולדוזר, שאינו פונה ימינה ושמאלה. כאשר הביאו לכאן כמרצה את צביקה מזרחי מגליל –ים. הקשבתי. הוא סיפר בגאווה איך סייע להפריט את המזון ב- 120 קיבוצים. רציתי לשאול: כמה מכל הקיבוצים האלה חדר האוכל שלהם נסגר? –כמה מהם עברו לדיפרנציאלי? ולא שאלתי זאת . אך, באותו דיון במועדון, סיפרתי לנאספים על שיחת-טלפון שקיימתי עם דיתה פרח מבית-השיטה. היא סיפרה לי שבערב-שבת רק שולחן אחד של חברים סועד בחדר- האוכל. אז, במהלך אותה הרצאה, ניגש אלי חבר. אמר לי: "אני בדרך כלל החלטתי לתמוך בהפרטת המזון, אך אם הם הביאו לכאן מסיונר – תזמיני מצדך את דיתה, לספר לרביבים על מה שקורה בבית-השיטה".


לאחר-מכן, ניסיתי להזמין את דיתה להרצות ברביבים. הסכימה. אך כאן אמרו לי: כאשר נזמין אנשים מהחוץ נזמין נציגי קיבוצים הנמצאים במצבנו. לא כאלה שעברו לחשבון דיפרנציאלי. כאילו השיבו לי: "אנחנו בינתיים דנים ברביבים על סמים קלים ואין לנו כוונה לדון על סמים קשים". אך, מה לעשות שהדרך אל סמים קשים עוברת, בראשיתה, את הסמים הקלים – והדרך לתקציב דיפרנציאלי, עוברת תחילה במהלכה את הפרטת המזון?!
חברים וחברות יקרים: הפרטת חדר-האוכל אינה אלא צעד מקדים: השלבים ברורים: תחילה מתבטלות ארוחות הערב, אחריהן ארוחות השבת, ארוחות הבוקר... ועד לסגירה כללית של חדר-האוכל.
שום חדר אוכל לא נסגר בתנועה הקיבוצית ללא הפרטתו תחילה.

אני יודעת: יש האומרים, לגבי כל אלה שחרדים כמוני מהפרטת המזון: "תמיד הפחדתם, גם כאשר הוכנס לשימוש הקומקום הראשון, אמרתם שזה יהרוס הקיבוץ". אכן. אתם, הטוענים רק אינכם מבחינים שמאז הימים ההם קרה 'משהו' משמעותי: מחצית התנועה הקיבוצית עברה מהלכי 'שינוי' משמעותיים כאלה שכבר אינם קיבוץ ואין להם סיכוי לחזור ולהיות קיבוץ.

אני יכולה לדבר בשם עצמי: חדר אוכל הוא חלק משמעותי מן הבית. אני פוחדת שייקחו לי את הבית: אין לי בית אחר ואין לי כוח לקום עכשיו לחפש לי בית אחר.
יש אומרים שהפרטת חדר-אוכל זה רק הרחבת התקציב הכולל. אבל: ענף המזון, מבחינה כלכלית, הוא הענף המשמעותי ביותר בסדר הגודל של ההוצאות. אם הפרטנו את המזון – נשאר הרבה פחות מהמשותף לקהילה. חדר האוכל הוא המקום שבו יותר מכל מקום אחר ברביבים אנחנו פוגשים ונפגשים, הכל עם הכל: כל אחד בוחר לו לאכול עם ידידיו. איתם הוא משוחח ורואה בעייפותם, בשמחתם, בחוויתם היום-יומית. ובשעת האכילה מעיפים עין אל האגפים השונים: בשולחנות באגף המזרחי יושבים הצעירים. ליד החלונות – יושבות המשפחות מרוסיה. במרכז, ברוב-עם, החברה מן האולפן. חברי גרעין 'עדר'. העין תופסת מראה-פנים, התנהגות, שונה ואחרת. כל אלה בשעת ישיבה אך יש מפגש על המדרגות, בהגשת האוכל, בהורדת הכלים למכונה.
כל אלה הם חדר האוכל. הם 'היחד' היותר קבוע בחיינו.
המבוגרים
גיל-הזהב, הקשישים (או איזה שם שנבחר לציבור הזה בתוכנו) – מונה בערך 100 חברים. וציבור זה עומד בצד ושותק. חלק מן המבוגרים למשל - שפר ברשימתו בעלון, מציג את אי-מעורבותו כאידיאולוגיה: "אנחנו את שלנו עשינו, בהיותנו צעירים. עכשיו, ינהגו הצעירים כהבנתם – בלעדינו". דווקא אתה שפר, כאדם שמתעמק בהיסטוריה של הישוב בארץ, מה יהיה אם כל דור יהרוס את מה שבנה קודמו? מוטב שבית-ילדותך יבנאל תישאר יבנאל. ובניה שנשארו בה יבנו אותה. רביבים בנתה עצמה כקיבוץ וחשוב שתמשיך להיות קיבוץ ואם חלק מבניה בוחרים דרך אחרת באים נקלטים וממלאים את השורות.
מבחינת האנשים המבוגרים החיים כאן: אדם בגילנו רוצה בערוב ימיו לשבת 'אל המנוחה ואל הנחלה'. להנות ברגיעה מכל מה שבנה בחייו. האמנם חייבת אישה בגילי להקים לה מערכת סירים, ללמוד לבשל, להישאר בסגירות בדירתה? האומנם קל יהיה לראות בלב רביבים את חדר-האוכל, שהיום הוא מרכז חיינו – לראותו סגור בעתיד, שמם ואפל !? מדוע שותקים המבוגרים? – הלא ההפרטה והדיפרנציאלי תיפגע באיכות-חיינו שלנו יותר מכל!

סיכויי חדר-האוכל עכשיו: לשפר ולא להקפיא: וועדה מובילה.
ידוע שבשביל להפריט בצורה מסודרת את ענף-המזון צריך כסף בסכומים שאינם ברשותנו. והסיכוי הוא בשיפור של חדר האוכל, וכל הסובב אותו. במידה ויש לחברים טענות: על האוכל, על הבישול על הבזבוז – מדוע לא ניגש לפתרונן עכשיו?
נזכור שבשעת הדיון על הפרטת ה'חופשי' בכלבו ציינה חברה: בעובדה אין לקיחת-יתר מן הכלבו בפריטים החופשיים. הציבור מורגל בהיותם חופשיים ואינו מנצל זאת לרעה (שימו-לב איך נתקבל 'ללא-מלים' המתקן החדש לאיסוף שקיות הקטשופ). יום הכלכלה שלנו – 17 ₪ בערך – הוא סביר. במעט פעולות פשוטות אפשר למנוע את הבזבוז.
קרולין כתבה בעלון מדוע היא בעד הפרטה ומה היא מצפה לחדש בעקבותיה. חלק חשוב מהצעותיה אפשר ורצוי ליישם ולחדש – גם ללא הפרטה. ההצעה המשמעותית ביותר היא הקמת וועדה ציבורית שתציע איך לשפר ולייעל את הקיים ותסייע בעבודתה. קרולין עובדת הרבה מאד. אין אפשרות להעביר את החידושים שהיא מציעה כשהיא עובדת ללא תמיכה. ועדה כזו תתמוך ותחזק ותאפשר היזון הדדי בין הציבור לבית האכילה שלו.
יש להוריד את נושא הפרטת המזון. ולגשת בהקדם לשיפור חדר-האוכל, לשביעות-רצון, לכולנו.

מי דוחף להפרטה עמוקה ברביבים. יש לי תחושה שישנה חבורה הדוחפת באופן נחרץ להפרטה עמוקה בכל סעיפי חיינו. חבורה שיש לה עניין בתקציב דיפרנציאלי, שכמו בבית-השיטה יקבלו המנהלים פי שש מהאנשים 'הפשוטים', אלה שבעבודתם אפשרו להם ללמוד לימודים גבוהים.
בסיס ההסכמה שעליו נבנתה רביבים מראשיתה, היא היותה קיבוץ, בסיס אליו נקבצו אנשים לחיות בבית הזה לפני 60 שנה, ולפני 40 שנה ועד לימינו אלה – הוא הרצון לחיות בקיבוץ. ההפרטה מוליכה אל לא-קיבוץ. יש לשאול: באיזה אחוז של מצביעים ניתן יהיה לשנות את בסיס ההסכמה ?!

רביבים על פרשת דרכים. 60 שנה נבנה כאן קיבוץ בעמל משותף של כל חבריו. יש לנו אפשרות 'להפריט עצמנו לדעת' כמו שנעשה בהמון קיבוצים. או לבחור להמשיך להתוות את דרך הקיבוץ שהלכנו בה עד כה.
בין שתי הדרכים, זו של בית-השיטה ומרחביה – או זו של משמר-העמק ושדה-בוקר... בין שתי דרכים אלה נבחר לנו את דרך הקיבוץ השיתופי. דרך קשה אך מבטיחה המשך של 'יחד'.




חן המקום לטף
סיפורים שסיפרתי לבנותי ולילדי הגנים בלינה המשותפת.

מאחורי קיר חדר התצוגה במצפה תלוי פעמון.
לצלילי פעמון זה התנהלו חלק מאורחות חיינו. צלילי הפעמון היו קוראים לנו: "התעוררו נרדמים ליום עבודה חדש!"
שומר הלילה, לפני לכתו לישון, לפנות בוקר, הקיש על דפנות הפעמון במוט ברזל ששימש כענבל.
צליליו העירו את כל החברים וגם את החברים שגרו באוהלים מעבר לחומת המצפה ולא היו אמורים לעבוד: שומר לילה משמרת ראשונה, עובדי משמרת שניה במטבח. דין… דין… דין… הקשה על דופן הפעמון, הפסקה ושוב הקשה וכך עד להשכמה.
רצף של צלילים: דין, דין, דין אות למקרי חירום כמו שריפה ועוד.
צלילים מיוחדים קראו להתכנסות בחדר האוכל לאסיפה ולארבעת הארוחות – בוקר צהרים, ארוחת ארבע וערב.
יעקב שמש

קצת עדכונים מהמו בר…
קצת עדכונים מהמו בר
קהל יקר, לקוחות המו בר – יש אינפורמציה עבורכם.

ביום כתיבת שורות אלה (רביעי) אנו מוסיפים למסורת הפאבים המשותפים
עם בסיס הנ"ט, גם ימי פאב משותפים עם אוגדה 252. כולכם מוזמנים לעקוב
אחרי הפרסומים ולהגיע.

ביום שישי הבא 7.11, נקיים במו בר חפלה מזרחית בהפקתו של דניאל גרול
(זוכרים את מסיבת הבריכה?).
בתוכנית:
22.00 – הופעתו של הזמר היווני "דיקו סיאם" בליווי בוזוקי וקלידים בביצוע של
שירים מוכרים, בגרסתם היוונית.
23.30 – חפלה מזרחית עם תקליטן (כנראה אורון גמליאל – הנשוי הטרי).

קהל לקוחות המו בר, הן מהקיבוץ והן מחוצה לו, מתבקשים שלא להניח מעתה
בקבוקי שתייה וכוסות הן באזור המערכת והן על הרמקולים – למקום נרכשה
מערכת יקרה ומשוכללת ומאוד חבל שתיהרס בגלל שטויות.

תודה לסמדר יסעור, גיא יסעור, רוני בקר ובני אוסדון – שבדרייב של הכנות לחתונתם
של בירחיט וזמר כבר עזרו לנו להציב לתקופת החורף ברזנט מקיף למרפסת החוץ
בדיסקו (אתם מוזמנים לראות וליהנות).
ובכלל תודה על שיתוף הפעולה,
ושנזוז בקצב הבאס,
חגי רזניק

הודעות


לכל מי שטרח ועזר בקדמת הבמה
ומאחורי הקלעים
ובעיקר לחגית, חני, סמדר יסעור ופנינה
תודה רבה על הערב הנהדר.
בירחיט וזמר כרטיס אגד 2004
1. חברים שמבקשים לשנות פרטים אישיים בכרטיס החופשי, מתבקשים להכניס פתק לתא המזכירות. מדובר בפרטים שגויים כמו דם, מספר תעודת זהות וכד'.

2. בקרוב יתקיימו 2 ימי צילום. חברים שאין בידי תמונות שלהם יקבלו הודעה אישית.
חברים וילדים(!) שתמונותיהם התיישנו – מתבקשים להצטלם מיוזמתם.
תודה, עדין

טורניר קט-רגל

בשבת, 8.11, יתקיים טורניר
קט-רגל השנתי של רמת נגב,
במגרש הכדורגל של קיבוץ רביבים.
הקהל מוזמן.
פרטים נוספים יפורסמו על לוח המודעות

פול הנדי

לידיעת החברים

לאור התפתחות הדברים בנושא האינטרנט המהיר, הודענו לחגי מרכז הצוות על התפטרותנו מצוות תקשוב בכלל והמשך קשר לנושא האינטרנט המהיר בפרט.
ישי בן עמי
אורי ברגמן

הודעה חשובה לכל הנהגים
החל מתאריך 1.11.03 – חובה להדליק אורות במשך כל היום.
בברכה, ועדת רכב מסידור הרכב מבקשים:
מהשעה 16.00 עד 07.00 בבוקר, יש להתקשר לסדרנית הרכב אך ורק במקרים דחופים.
הזמנות ושאר ירקות יש להשאיר פתק בתא סידור רכב.
אשמח לעזור בכל בקשה.
מונה

חג המעלות
במוצאי שבת הגיע קהל רב למגרש הכדורגל לחג המעלות של קן הנוער העובד ברביבים. על רקע חולצה כחולה ענקית הופיעו השכבות השונות, בהופעות נחמדות עם הומור רב, עם כתובות אש, קצת זיקוקים וריקוד הנוער העובד לסיום.

פחות עמל בהפסקות החשמל
יום הטיפול השנתי ברשת החשמל הפנימית שלנו, בוצע גם השנה ע"י קבלן פרטי. הגיעו 17 אנשים שעבדו במשך כל היום כדי לעשות טיפול מונע, ניקוי …. של כל חיבורי הרשת על העמודים ובלוחות החשמל. העבודה בוצעה בליווי החשמלאים שלנו, שגם מקטינים ציפיות ואשליות שכמות ה"פיקים" (הפסקות חשמל קצרצרות) תקטן, כי מקור הבעיה הוא בקווי חברת החשמל מחוץ לרביבים. (מפי החשמלאים)

פתיחת עונה במתנ"ס
הפגישה הראשונה של מועדון הקפה של ותיקי רמת נגב, הייתה עם יואל שתרוג, צלם ועורך הצילום של "מסע אחר". הביקור היה בתל אביב של פעם, אחת הערים הקסומות בעולם. בחן רב סיפר את סיפורה של תל אביב והתכנית שווה לכל נפש ובוודאי לכל תל אביבי. השתתפו חברים רבים ממשאבי שדה ומרביבים.

בכל זאת נמכרה
אחת משתי הקסארות שעמדו למכירה בפתח מחסן רביב, נמכרה זמן קצר אחרי הדיווח של השבוע שעבר. השניה והטויוטה 15 עדיין ממתינות לקונה.

כזאת טרם הייתה
מפגן זיקוקים מרהיב שהכין בן שר וצוותו בחתונת בירחיט וזמר, היה חידוש לגבי החתונות אצלנו... במסגרת אירועי החתונה קיבלנו גם שיעור קצר בהולנדית – בברכת המשפחה שגם שרה שיר לזוג הצעיר.

"עדר" הגישו עוגיות
בשבת בצהרים הגישו חברי גרעין "עדר" עוגיות מעשה ידיהם. על חלקן נכתב בשוקולד – עדר. אולי כדי לפצות את ה"כבשים" על עגמת הנפש? הם טענו שהייתה להם שבת סגורה אז הם רצו לצ'פר את הקיבוץ.
תודה!

ראיתי אך לא צילמתי
בשבוע שעבר ראיתי מראה משעשע (מאוד רציתי לצם אבל המצלמה לא הייתה איתי). דינה קמחי נוסעת בקלנועית שלה, אחריה צמוד קמחי על הקלנועית שלו, מחזיק בחבל עבה שהיה קשור לקלנועית הראשונה וכך נגרר למוסך...

טפטוף ראשון 29 באוקטובר
טיפות גשם ראשונות שהרטיבו את הכביש. בשנה שעברה כבר היו לנו במועד זה 21 מ"מ גשם.

עובר ושב
אפרת פרץ חזרה לרביבים משנת קשר. ברוכה הבאה!

mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240