עלון רביבים 2238 03/10/03
בוקר טוב רביבים
תמונות מתערוכה לנו משלנו באולם .
לחיצה על תמונה והיא תפתח
לנו משלנו
הוצאה אינטרנטית
הוצאה אינטרנטית ע"י מנשה לוי.
ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
בין עלון לעלון – עלון חג. והחג – כנראה מטבעו של עולם אך הפעם כאילו יותר - מסוכסך, מעורב. שמונה חודשים הכינה גבי קוה ז"ל את כולנו, במאור פנים, באהבה – לרגע הפרידה, כך שנוכל לקום ולהמשיך ללכת, לחגוג את אהבתנו לבית רביבים כאילו היא עדיין בינינו ולתת לו ללב שֶיִרְחַב לו בנחת, שהדעת לרגע תיחלש וכדברי המשורר: "לעצור ולרדת לרגע,/ ולראות מראותיו של היום, מה יפו/ כצילום צבעוני, על גבי חום של רקע/ את כל השנים שחלפו".
אולי בגלל רוחות השינויים המנשבות, אולי פשוט משום שגם אנחנו קצת זקנו – למרות התכניות, יצא לנו עלון מעט סנטימנטלי. כמו בשאר העלון – כך בלקט דברי חברים על שישים השנה הבאות - חשבתי שאשמע מגוון תשובות אך בסופו של דבר קיבלתי בעיקר אהבה, שאותה הבאתי כלשונה.
לא נרחיב הפעם על תוכנו של העלון. רק נאמר כי אביתר שאולסקי, ביצירת בכורה בעלון, פתח לנו שער משישים שנות ביכורים מתועדות. תודה לאביתר, ולכל העושים הנוספים בעלון:
עמליה לטוביצקי ורפי עמידן – שאיירו.
יעל איל, שהקלידה, ערכה עריכה גרפית ובעצם עשתה את המלאכה כולה.
ויקסי – שדאג ל'חמור' ובכלל.
ואחרונה חביבה: מיכל אקיאן, שסייעה בעצה והבטיחה גם פרס (לפותרי 'טריוויה רביבים').
חג שמח!
יעל פרץ (עורכת לשעה)


לרביבים בת ה - 60
אור ראשון עולה על הגבעות
ציפור קטנה ונוצותיה מבהיקות
ומרחוק קולו של טרקטור מתעורר
שמתעקש את בוא הבוקר לבשר

ורסיסי חלום הליל נשטפים
בטל של בוקר – רביבים
ויום חדש עולה מאיר
ובין שפתיו שורק לו שיר

הקיבוץ חוגג שישים
זוכר שעות יפות ימים קשים
על הגבעה מצפה בודד
בטבע המדבר מורד
ואשל על בור מים
מחוויר מול לובן השמים

רוחות מדבר קרות נושבות שורקות
חושפות סדקים, מכות ביסודות
ובעתות שמחה וברגעי כאב
נגלה לבלוב פרחי הלב

ורסיסי חלום הליל נשטפים
בטל של בוקר – רביבים
ויום חדש עולה מאיר
ובין שפתיו שורק לו שיר

הקיבוץ חוגג שישים
אדם את חלומו מגשים
על בית, ילדים ואור
את שזרע עמל לקצור
ואשל על בור מים
מחוויר מול לובן השמים

















מבט שואל נפגש בערפל
שאת עתיד דמותנו מבלבל
והרגלים ממשיכות תמיד ללכת
בימי אביב וברוחות שלכת

ורסיסי חלום הליל נשטפים
בטל של בוקר – רביבים
ויום חדש עולה מאיר
ובין שפתיו שורק לו שיר

הקיבוץ חוגג שישים
נוגסות שיני הזמן באנשים
בין הברושים זוכר אדם
את שהיו ושאינם
ואשל על בור מים
מחוויר מול לובן השמים

















שקיעה רכה את המדבר צובעת
דמעה חמה מבין עיני נובעת
שיטפון בואדי החרב
כן, זה הבית שאני אוהב

ורסיסי חלום הליל נשטפים
בטל של בוקר – רביבים
ויום חדש עולה מאיר
ובין שפתיו שורק לו שיר

הקיבוץ חוגג שישים
לחלום יש ממשיכים
גן מוריק פורח במרחב
סב ונכד צועדים יחדיו
ואשל על בור מים
מחוויר ול לובן השמים





ברכת התנועה הקיבוצית לקיבוץ רביבים
בקיץ 1943 עולה למדבר, כאחד משלושת המצפים, קיבוץ רביבים ב"אדמה ללא צל"
וארץ לא נושבת הרואה אתגר בשינוי פני האדם והחברה בלב הנגב הריק והשומם.

מה שהיה משאת נפש וחלום הוגשם והתקיים לכדי יישוב פורח בן 4 דורות,
בו נקלטו ובאו גרעינים מכל פינות הארץ, בוגרי תנועה ודרך, לצד עולים מארצות נכר
ובניו השבים הביתה לבנות ביתם בו.

קומץ הנאבק מול צמא ובדידות ועומד בקרבות מלחמת השחרור,
יודע לקבל לתוכו בוגרי פלמ"ח ונח"ל לאתגר הזה של הקמת יישוב מדברי.

רביבים מצטיינת בחקלאות המתפתחת ובתעשייה המתקדמת ביצוא.

אבל לא פחות מכך טיפוח חיי היחד, החינוך והתרבות, העמידו קהילה מתקדמת,
תרבותית ויוצרת, המהוה דוגמה הראויה לקנאה וחיקוי בימי חג ומועד
ובכל אירועי החיים.

לקראת השנים הבאות עומד לכם האתגר של ביסוס ופיתוח הקיים,
לקראת התרחבות דמוגרפית בריאה ותוססת, הרואה בכם סמל ודוגמא
להתמדה בערכים המשותפים לדרכנו ומצפה מכם להמשיך ולשאת את דגל
הראשוניות לצד הקדמה הצומחת.

רביבים הייתה למובילת הגרעינים הפרטיים להמשך גידול והתרחבות
מ'לנגב' א' ב' ג' ועד לרביב, יתכן, נותב, מימתר, תפנית, אלול וחריף.
מגרעין לגרעין התמלאה הגורן ושיבוליה פנימה – מלאו אסמיכם בר,
בתיכם יהיו הומים מתינוקות.
שאו ברכת התנועה הקיבוצית הפרוסה מהר עד מדבר לצמיחה והתחדשות
ברוח דרכם של ראשוני החלוצים במדבר.
נתן טל
מזכיר התנועה הקיבוצית
לאנשי רביבים
במלאת 60 שנה לרביבים מאחלים לכם אושר, שגשוג, קליטה וצמיחה
וביחד ניישב את מרחבי הנגב הפתוחים.

מאחלים חבריכם,
תושבי מדרשת בן גוריון - ישוב קהילתי מתפתח בנגב
(חוגג 40 שנה לעליה על הקרקע)
לאנשי קיבוץ רביבים היקרים,
מן היום שהגעתי לשדה בוקר, לפני למעלה מעשרים שנה, ידעתי שלא רחוק
מאיתנו מתקיים מיתוס – קיבוץ גדול, שהוקם עוד בימים הקשים של המדינה שבדרך.
קיבוץ שאנשיו באו אל לב השממה, עברו בגבורה את מלחמת העצמאות והקימו
ישוב לתפארת. רביבים, כך אמרו לי, הוא קיבוץ מנוסה, אידיאליסטי ומצליח.
כך אמרו בשמץ של קנאה, קנאה חיובית, קנאה שמרבה רצון וחכמה.
אחר כך, כשנעשיתי רכז תרבות צעיר נפגשתי לראשונה באנשי התרבות שלכם,
שהרביצו בי בכשרון ובנדיבות את תורתם וסייעו בידי בנפש חפצה.
אני זוכר כמה התרשמתי מן הרצינות, עומק ההתייחסות, מן ההשכלה והכשרון
בהם נפגשתי.
כל כך שמחתי, על כן, כשביקשתם ממני, כמה שנים מאוחר יותר להיות שותף פה ושם
לעשייה המוסיקלית אצלכם.

עם הזמן פגשתי עוד רבים וטובים מביניכם – בחוג דרמה, בבית הספר האזורי,
בישיבות צוותי הנעורים, בחוג האזנה ובעוד כהנה וכהנה הזדמנויות.
הרגשתי קרבה וידידות הולכות ומתעצמות לאנשים שאתם, לנוף היפה של ביתכם,
פנימה והחוצה, לעוצמה שלכם כקבוצה חיונית ופעלתנית, המשתנה ומתפתחת כל הזמן.

אני אוהב לבוא לרביבים, לחזות ביופייה של חצרו המטופחת, לנשום את הריח הנפלא
של קש, תבן ותחמיץ, לזכות במאור הפנים של אנשיה.
בעיקר אני שמח לפגוש את חברי הטובים והאהובים, מבין חבריכם, שהם לי דוגמא
נערצת ומופת לעשייה מתוך מחשבה, חכמה, אמונה ואהבה.
בשנים האחרונות עקבתי בעניין ובדאגה אחר כמה משברים שעברתם, נפעם שוב
מן היכולת שלכם להתמודד באומץ ולפתור בעיות. קיימתם דיון ער ותרבותי,
נלהב ושקול על עתיד הקהילה שלכם. שמעתי מגוון עצום של דעות, הרבה הצעות
לפתרונות, חלקם מנוגדים וסותרים. תמיד שמתי לב לרוח החברית בה נאמרו הדברים,
וגם ליכולת המופלאה שלכם להקשיב, לקבל הכרעות באופן דמוקרטי וליישמן.

לשדה בוקר היה יום הולדת חמישים לפני כשנה. זוהי נקודת ציון חגיגית בחייה של
קהילה מן הסוג שלנו, חגיגית אולי יותר מבחינה סמלית מיום הולדת שישים.
אבל נדמה לי שדווקא יום הולדת שישים מהווה נקודת ציון משמעותית יותר:
לחגוג יובל זה עניין משמח, להגיע בהצלחה לחגיגות השישים זה עניין שמעיד על חיוניות
ואיכות אנושית. העשור שחלף היה מן הקשים בחייה של המדינה, מן הקשים והמכאיבים
בחייה של התנועה הקיבוצית, מן הקשים, לעיתים מייאשים, בחייהם של אנשי הנגב.

מנקודת המבט האישית שלי, הצלחתם לשמר בעשור הקשה שחלף את הייחוד של רביבים,
ואף השכלתם להתקדם ולצמוח. שוב הצטיינתם כבודדים וכחברה, לא ויתרתם.
בהצלחתכם נתתם כוח גם לנו, שכניכם. כוח להמשיך, לבנות ולהיבנות ממעשי ידינו.

בשם כל חברי קיבוץ שדה בוקר אני מאחל לכם מזל טוב ליום הולדתכם.
תמיד הייתם ותהיו לנו מקור לחיקוי, לגאווה ולאמונה בהמשך דרכנו כקיבוץ אח,
היושב לצידכם בנגב.

מכולנו – חיבוק אוהב לבריאות טובה, אריכות ימים והתחדשות.

שלכם, מיכאל וולפה, בשם קיבוץ שדה בוקר

ניתאי פרץ
קטגוריה: out in
חג המאתיים – חג שנחוג ברוב עם עם הגיע המשק למאתיים חברים (לא מה שחשבתם).
שבועות – עד שביטלו אותו... השישים – שישים שנה מלאו לעליה לקרקע ברביבים.
פרי הרמוזה, סמרסט פיקואל, סורי
דגים שימורים שפמנונים
מוצרים מטר – רץ, משקלון, נצנצים של רב זיק, הדקיתי, שואב אבק לרכב ועוד... שסתומים, משענת ראש
הרעים משאבי שדה בדווים
תספורת כסח אצל לופו גוונים אצל מדלן
בגדים בגדי עבודה כחולים חולצה מכופתרת וג'ינס
מנה בחדר אוכל קלופס – בשר טחון עם הרבה פירורי לחם מקושט בביצה ועלה חסה... סיני מוקפץ עם נבטים ואננס
קפה קפה בית שאלוהים והאקונום לבד יודעים מה טחנו פנימה. אספרסו קצר מהמכונה
חדר אוכל חפשי חפשי מופרט
דיסקו המו – בר מועדון החבית
הרכב מוזיקלי החבית השחורה ניקוטין
בירה גולדסטאר גולדסטאר
סיגריות נובלס נובלס לייטס
ג'וב במזכירות רכז עבודה (וסדרן עבודה) רכז משאבי אנוש
בילוי שבת בצהרים לחרופ בבית. סאונה
עבודה בקטיף גיוסים. תאילנדים
בגדי ערב תפירת בית זארה וקסטרו
טיול צעירים דרום אמריקה. תאילנד, אוסטרליה וניו זילנד.
לימודים אומנות במדרשה. תעשיה וניהול, מדעי המחשב, כלכלה ומשאבי אנוש.
מתנדבות קבוצה של 80 בנות 20 מדנמרק סבתא חביבה מהונגריה.
טלפון ציבורי עם "הודעות טלפון". סמסונג 2000I (הידוע כ-"ישי תחליף לי")
טלוויזיה שחור לבן עם שלג במקלט: אירונסייד, הוואי 5:0 , מנהרת הזמן צבעוני 29 אינצ' בבית מחובר ליס: ,מכושפות, חברים, 24.
ג'וב בקיבוץ "פקק" חצי משרה
כולבולית שני וחמישי עם הילדים, סיבוב בחדר אוכל. בית קירור
חקלאות פלחה, בריר, רם, שלחין שחרור
רתמים קיבוץ, כפר נופש מרכז קליטה
ים גוש קטיף ניצנים
טיול טיול קבוצה לסיני. נופשון שלושה ימים לתורכיה בדקה התשעים באינטרנט.
מים מליחים (לתה) מליחים (לזיתים)
ניתאי פרץ

רונן איל
"אי-שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזיכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות

עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים

ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה

ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נמצא בתוך התכלת
הכל נשמר דבר לא גז..."

חדר מלא בחול, אחרי סופה;
לקטוף אגס ב-5:00 בבוקר, ולקבל מקלחת טל מהעץ;
שיטפון בסכר אחרי כמה שנות בצורת;
בריכת שחיה עם רצפת בטון;
ריח של אדמה אחרי תיחוח, לפני הזריעה;
שוקו מחלב שיצא עכשיו מהפרה, בחליבת בוקר בחורף;
נסיעה בטיולית לחוף ימית;

לאסוף ראשנים בשלולית ליד בריכת מקורות;
חזרות ל"חג האהבה" בבריכת הזפת;
להתגרד בקטיף אפרסקים;
להיכנס לחדר-אוכל פעם ראשונה עם מדים ונשק;
להיכנס לחדר-אוכל פעם ראשונה עם חברה חדשה;
לראות פעם ראשונה שלג יורד במדבר;
טיול לפרדס בשבת בבוקר;
להישרף בשמש;

משמרות ליד המכונה של הרצועות;
השקט בצומת משאבים, אחרי שהאוטובוס נסע;
לאכול פילפל ישר מהשדה;
משחק בייסבול על הדשא ליד הכתה;
הנקודה הישנה, לפני שהיתה "המצפה";
שולחנות לבורגר-ראנץ' ולפיצה האט;
טיול לילה בנחל חווארים;

ליבש לדר על הגג של רביב;
"באלה" של כותנה יוצאת מהמהדק;
שיעורי נהיגה בבאר-שבע;
סיקסקים בבריכות הביוב;
מרוץ סוסים בלימנים;
להתרחץ בבוסטר באמצע הלילה;

זר לא יבין זאת.


רונן איל




יגאל
רביבים היקרה
רביבים יקרה,
מלאו לך עכשיו 60 שנה (זה המון)
את רביבים, ישות אהובה ונערכת –
עם האנשים שחיים בתוכך,
ועם האנשים שחיו בך,
והם איתנו בזיכרון של ישותך –
עם ילדיך ובניך (לדורותיהם).
עם הפרחים, העצים והשבילים,
עם נופיך –
עם מחזורי העונות שבך
(כמחוזות של געגועים)
העננים והשמים, כחופה מעליך.
ובלילה חופה זרועת כוכבים
מעל גגות הבתים.
עם נתיבות ואורחות חייך –
איני איש הגות לנתח
תהליכים שבך, שינויים ותמורות,
של צללים ואורות.
אני אך מרגישה
עם מעוף הצפרים
את המיית ישותך,
את לבבך הפועם,
את נפשך –
את מכאובך, את יופייך,
את חרדת – לילותיך מפני הבאות (והן תבאנה אל סיפך)
אני שומעת תפילתך –
תפילתי שלי, לך רביבים, יקרה לי
ביום חגך:
כי תשמרי את יופייך (המיוחד במחוזות תבל)
כי את יופייך תשמרי.
באהבה, דליה כהן (46 שנים ברביבים)
מה אני רוצה לשמר מרביבים לשישים השנה הבאות?
• בתחילת הדרך של קיבוץ רביבים, אי אז בשנות הארבעים, אמר לוי אשכול ז"ל
לחברי רביבים: יותר זול לי לממן אתכם בבית מלון בתל אביב מאשר לתמוך
בהתיישבות בנגב ואף על פי כן… הייתי רוצה שרביבים תשמר את העדפת הערכי
והחברתי על הכלכלי, שיהיה בה מקום גם לחלש, לחולה ולזקן, שרווח כספי יהיה
תוצאה ולא מטרה.
• את העלונים!
• את הגרנוליט של יום שישי בערב!
• את הסיגלונים!
• את הקהילה האכפתית והתומכת.
• את התרבות והחגים.
• את האהבה להיות יחד.
• את הצניעות. שנצליח לעצור את המרדף אחר הכסף, נסגל לעצמנו צניעות
ונחזור לחיים הפשוטים.
• את האינטימיות והיחד בעת צרה, בשמחות וביום חול.
• את החינוך המשותף, בתקווה שיחזור ויהיה מה שהיה.
• את הערבות ההדדית בעיקר בקטע הרגשי שלה. מבחינה זו אין מקום דומה בעולם כולו!
• שנדע לשמר את העזרה ההדדית שעדיין קיימת פה ושם, בדברים הקטנים,
ללא התחשבנות וללא קטנוניות, שהיא כבר נחלת חיינו היום.
• את חדר האוכל.
• את אי הפרטה.
• את השותפות ללא בידול, הפרטה ופערים חברתיים.
• את הקיבוץ! הקו האדום שלי הוא שכר דיפרנציאלי.
• את ההערכה לעבודת החברים, גם במפעל.
• את הנוף והאופק הפתוח לכל הכיוונים.
• שנדע לשמר את התוכן היהודי-חילוני-קהילתי של החגים שלנו.
• שרביבים אינה קיבוץ של חמולות וקבוצות, אלא של משפחה אחת גדולה,
שקוראים לה קיבוץ.
• להחזיר את האמון בין החברים, ושהשוליים לא ימשיכו להתרחב.
• את החום ההדדי.
• שיישאר קיבוץ בעל צביון של שוויון. שהשינויים, לא חשוב איזה ומה יהיו –
יהיו שוויוניים והוגנים.
• את נוף המדבר. את האופק שניתן לראות מכל הכיוונים.
• את התרבות והחגים.

מילון מקוצר, מקומי, אלפוני – מהמובחר בלבד (נטול תאריכים)
אספקה קטנה מיני סדקית שניתנה באופן חופשי, משרוך נעל ועד סיגריות "נדיב".
ארוחת ארבע מוסד חשוב ומכובד, בקדמת ח"א הגרמני, שהפגיש את עובדי החקלאות עם עובדי התעשייה מ"מתכת רביבים", בין השעות 15.30-16.30, על קופסת ריבה, קערת גבינה לבנה, לחם, מרגרינה והרבה מאוד תה.
ארוחת לילה השומרים והשומרות יחד עם מתי מעט עובדי לילה מזדמנים, היו יורדים על סיר צ'יפס, חביתות, פרוסות נקניק וכו'.
בגדי בוקר/ערב הפרדה מוחלטת, על בסיס איכותי, בין הבגדים שהילדים לבשו עד לשעות הילדים (ע"ע) ובין אלו שלבשו לקראת שילוחם לחדר ההורים (ע"ע).
בית ילדים בית ששימש 2 "קבוצות" בנות ארבע תינוקות כ"א עד למעבר לגן. שחזור מוזיאוני אפשר לראות ב"בית הראשונים", ליד בית התקשורת.
בית כולל מגיל בית הספר הילדים גרו בבית שכלל את כל הפונקציות הנדרשות: חדר אוכל, כיתת לימוד, חדרי שינה, מקלחות ושירותים, חדר מטפלת וכו'.
בישול ילדים שם מבהיל במיוחד לאגף במטבח, בו עבדה מבשלת שכל מעייניה היו למלא את צורכי הילדים הרעבים.
"במקום" כשהמנה הייתה קלופס, למשל, (ע"ע) ה"במקום" היה "גולש עמידן".
גיוסים עבודת החברים בעונה הבוערת (ע"ע), מעבר לשעות העבודה הרגילות, כדי להתגבר על שפע האסיפים והקטיפים במטע ובשלחין.
דוד הנגר השכיר והותיק, אחד מצמד השכירים המיתולוגי "דוד ולוי" (הסנדלר).
הקמה משבצת בסידור עבודה (ע"ע) בין השעות 14.00 – 17.00, שעיקר עניינה היה להקים את הילדים משנת אחה"צ ולשלוח אותם לבושים ואכוּלים להורים.
השכבה טקס פולחני שבו היו מעורבים הורים וילדים, שתכליתו הייתה לגרום לילד להיפרד יפה מההורים, לשנת לילה בגנים ובכיתות. אחרי "עוד תה", "עוד פיפי", "עוד סיפור" וכו' צוות הגן, בתורנות, היה משחרר את ההורים.
השכמה עד להופעתו המקילה של השעון המעורר ברביבים, שומרי הלילה היו מעירים בבוקר את משכימי הקוּם ע"פ רשימת השכמה על לוח המודעות, בחדר האוכל
ויטמן פינת המים הקרים ליד הרפת, שהפכה בערבי הקיץ החמים למין נקודת מפגש חברתית על כוס מים קרים, ע"ש הגלידריה המפורסמת בתל אביב.
חג הכ"ה יום הולדת 25 לרביבים הוחג ברוב עם ובפתוס הראוי. בוים ע"י חיים יבין, והשתתף בו, בין שאר המכובדים, הרצפלד הזקן.
חג האהבה דווקא בשנת 41 לרביבים חגגנו 41 שנות אהבה, בהפקה עצמית גדולה וגאה, בבריכת הזפת.
חג המאתיים כשרביבים הגיעה כמעט ל – 200 חברים, צוין האירוע במופע גדול ומכובד.
חג עשור ל'לנגב' כנ"ל, כשגרעין לנגב י' התמקמו ברביבים.
חג המים אירוע לאומי עם הגעת צינור המים ירקון-נגב לרביבים.
חדר כך קראנו לדירת החבר שתחילתה אכן הייתה חדר בלבד, אך לימים, לכשהורחבה לשנים-שלושה חדרים, עדיין נקראה חדר.
חדר משפחה הזוגות שחיו ב"חטא", לפני שנישאו קיבלו חדר-משפחה עד שהתחתנו (או לא)
חדר האוכל הישן הצריף ששימש בשנותיו הראשונות כחדר האוכל של הנקודה החדשה, עד המעבר לחדר האוכל הגרמני. אחר כך שימש כסנדלרייה, אטליה לאומנים, משרד ומחסן תרבות וכו'. נאסף אל אבותיו כשהקימו את גן ההרפתקאות.
חינוך משותף אסכולה חינוכית מבית היוצר של התנועה הקיבוצית, שיסודותיה ומקורותיה נשענו וינקו ממחנכים גדולים כמו מקרנקו, קורצ'אק, סגל ואחרים. פאר היצירה הקיבוצית וגאוותה הגדולה דאז.
טיול קבוצה כל שנה-שנתיים היה הקיבוץ מתחלק לשתי קבוצות – אחת חורשת את הארץ (ולימים את סיני) והשניה מחזיקה את המשק והילדים, לסירוגין.
טלפון ציבורי (הראשון) טלפון יחיד שעמד לרשות החברים. מוקם בחדר הבניין של אז (כיום חדר מרכז המשק). חברים עמדו בתור, אחה"צ ובערב, כדי להתקשר.
יקה כשהופיעו בגרעינים השונים למעלה משלושה מיכאלים ממוצא גרמני, הוחלט להבדיל בניהם ע"י הכינוי יקה א', יקה ב', יקה ג' וכו'.
יָשֵן חבר או צעיר ששובץ לשינה בגני הילדים. על הישן היה לענות לצורכי הילד בוכה או נפחד, אך בעיקר להרגיע את ההורים החרדים בחדרים.
כולבויניק (1) כלי לאשפה בשולחן האוכל בחדר האוכל. נעלם עם ההגשה העצמית.
(2) בעגת סידור העבודה: מי שמוכן היה לעבוד יום פה, יום שם ויום במקום אחר בלי להתלונן (ע"ע פקק).
לישון בחדר באופן חד-פעמי ויוצא דופן, יכול היה הילד, באישור מיוחד, לישון בחדר ההורים.
לופו הספר שהגיע בשבתות וכיסח לגברים את הראש עד שיצא לגמלאות בן 80.
למלא מקומות צו חיוני בחדר האוכל שלפני ההגשה העצמית. "נא למלא שולחנות" כך התורן, "לא אנחנו ארבעה…" ענו הסרבנים.
מכחק"ל ר"ת מכונות חקלאיות. הענף שטיפל בשפע הכלים החקלאיים שרביבים בורכה בהם. התמקם בין המוסך ומפעל המתכת. לימים כשמפעל המתכת נסגר, פלש אליו המכחק"ל. שימש, בלית ברירה, כאולם לפסח ולהצגות.
מחנה נח"ל צריפי הנח"ל שאכלסו את הגרעינים כשרביבים הייתה על תקן של חצי יישוב ספר ומחלקות נח"ל שירתו בה. כיום מקום שכונת המצפה.
(ה)מחסן של ויקסי אספקה קטנה. חולקה ע"י המחסנאי שהיה מחלק זמנו בין המחסן והתרבות.
ממתקיה הכולבו בגלגולו הקודם. שכנה בצריף בקצה הגבעה, לא רחוק מהרפת.
מקלחת משותפת מוסד שהיה הרבה יותר ממקום רחצה וניקיון. חבורות חבורות היו מגיעים, לבושים בגדי עבודה, חמושים בכלי רחצה ומגבת, ננעלים על כפכפי עץ מיוחדים ויוצאים משם נקיים וצרודים משירה.
מִקלט הטלוויזיה הטלוויזיה השניה נקלטה במקלט השכונתי ליד המרפאה. שירתה בעיקר את ילדי השכונה אחה"צ ואת המבוגרים שישבו בערב על ספסלי עץ ונמתחו עד כלות בסדרות טלוויזיה כמו "הוואי 5:0".
מבשלת בבריר חברה שנסעה לפלחה בבריר, לשבוע שלם, להאכיל את הפלחים הרעבים.
(ה)מקרר הלבן מקרר לבן וגדול (4 דלתות) שהיה מלא במצרכים ראשוניים כמו מרגרינה, גבינה לבנה, חלב ולבן. שימש את חדר האוכל והמטבח, בעיקר את ארוחת הארבע והלילה (ע"ע) עד להתפוררותו המוחלטת. היה פתוח כמובן לכל נצרך.
ניקוד שיטה קיבוצית מסובכת לחישובי וותק. באמצעותה חישבו את ה"מגיע" בריהוט, בנסיעות לחו"ל וכו'.
סנדלריה חדרון מבולגן, מעלה ריחות עור ודבקים, מקום משכנו של לוי הסנדלר.
סדרן עבודה / סידור עבודה חבר שכל עיסוקו היה לשבץ את החברים בענפי הייצור והשירותים, לפי הצורך ובלחץ ה"שמיכה הקצרה מדי".
סרט שבועי אי אפשר היה לחצות את יום ראשון ולהגיע ליום שני בלי הסרט השבועי. מוסד מקודש כמעט שכינס את כל החברים לח"א על כוס תה ועל 2 – 3 החלפות גלגלים במכונת הקולנוע "ויקטור" 16 מ"מ.
עונה בוערת תקופת הגיוסים הגדולים לקטיף משמש (תחילת הקיץ), האפרסקים והאגסים (סוף הקיץ).
פִּקְניק ט"ו באב כל שנה, כל הקיבוץ, על טפו ונעוריו התארגן לבילוי שישי שבת על חוף הים. חג האהבה לאור ירח מלא ועיר של אוהלים מאולתרים.
צריפים שוודיים תת שכונה מתחת לחדר האוכל שאכלסה בעיקר חברי גרעינים, חברי הכשרות דרור (ע"ע) ולפני כן זוגות צעירים בהריון.
קלופס מאכל פופולרי – בשר טחון עם הרבה פירורי לחם וביצה קשה לקישוט.
רכז עבודה תפקיד בלתי אפשרי: תכנון לטווח בינוני וארוך של צורכי הענפים מול היש המצומצם. תפקיד עם מתח נפשי ופסיכולוגי שהכריע רבים וטובים עד שבוטל לטובת משאבי אנוש.
שומרת לעומת שומרי חצר. תורנות שבועית של חברות וחברים(!) שעברו במשך הלילה בכל בתי הילדים והשגיחו שלילם עובר בשקט.
שבת יום חופשי מעבודה גם באמצע השבוע.
שעות הילדים בין 16.00 – 20.30 . קודש לילדים. זמן איכותי למשחקים, בילויים, סיפורים וכו'.
שניצל-בורשט משחק פופולרי בלילות שבת וחגים. לוחות ובהן חידות שצריך לפתור מהר ולהחליף בין השולחנות.
תרגום בצד שיטת התרגום שקדמה לתרגום בגוף הסרט. על פילם צהוב, בכתב יד קריא למחצה, בנפרד מהסרט עצמו ולכן לא כל כך סינכרוני. לפעמים נגמר הסרט ונשאר עוד 10 – 15 מטרים מהגליל של התרגום. הסתיים כמעט תמיד במילים "ירושלים, סגל, תל –אביב".

רביבים = אולפן = רביבים
ננסי פרחי, 19 שנים מורה באולפן, מלווה את האולפן מראשיתו – בהתחלה – כתלמידה, אחר כך כחברה מעורבת ואכפתית ובהמשך – כמורה, שהתחילה לפני כעשרים שנה, בימים בהם שייע לבבי היה מרכז האולפן…
מאז נקלטו ברביבים עשרות בוגרי אולפנים.

בשנת השישים לרביבים חגגנו עם הגרעינים, נתרגש היום עם הבנים – ורצינו להוסיף כמה מלים גם על האולפנים.
לכן ישבנו – ננסי, עפרה אטקינס וכותבת שורות אלו, במחסן הבגדים, בין בגדי הילדים לבגדי העבודה. רצינו להעלות אנקדוטות, והבנו כי מדובר בפרק היסטוריה שמעבר לאנקדוטות. היסטוריה ששותפים הרבה לה.

כשבאנו, בשנות השישים, מספרת ננסי, הקיבוץ היה קטן ופרובינציאלי. כל מה שעשינו היה חדש והייתה סקרנות סביבנו - החל מדרך החברות בין בנים לבנות (החזקנו ידיים…), השירים ששרנו (אני ניגנתי אז על גיטרה ושרתי. וילי טולצ'ינסקי רצה שאביא את התרבות הזו גם אל הבית שלו ושל חיה'לה טולצ'ינסקי ולכן אימץ אותי….)

הגענו לרביבים מלאי מוטיבציה. התחנכנו בתנועה והרגשנו שאנחנו צריכים כל הזמן להוכיח שאנחנו לא "אמריקאים מפונקים", שאם אנחנו לא יודעים לעבוד – נלמד, ולא חסכנו כל מאמץ כדי לעמוד במשימה.

האולפן באותם שנים לא היה רק אולפן, הוא היה חלק ממפעל קליטה, שעזר לנו להשתלב. התנועה החליטה שרביבים יהיה הקיבוץ הקולט של תנועת הבונים בצפון-אמריקה, ואנחנו מלאנו את דין התנועה – בעצם העלייה, בעבודה בקיבוץ ובשנים אחר כך גם כשאמרו לנו שאסור לנו לדבר עם הילדים שנולדו בשום שפה מלבד עברית (היום הילדים שואלים אותנו "למה הסכמתם?" אבל אז זה היה ברור שכך אמרו – וכך עושים. לא היה נעים לעשות אחרת וזה היה פשוט – לא).

בסוף שנות השישים, עם המתנדבים הראשונים שהגיעו לקיבוץ לקראת ואחרי מלחמת ששת הימים – התחילו האולפנים הגדולים, שהכילו ערב רב של אנשים: כל מי שהתנדב והגיע לרביבים – מעט עולים והרבה תיירים, יהודים ולא יהודים - התקבל בברכה באולפנים הללו.
אלה היו מתנדבים שהגיעו כדי לעזור. לא משום שחיפשו את עצמם.
גם בשנים הללו הייתה הרבה מאוד קליטה דרך האולפן. צורת החיים מצאה חן בעיני אנשים, חלקם מצאו כאן בני זוג – ואנחנו הרגשנו שהקליטה של האנשים בארץ ובקיבוץ היא אחת ממטרות האולפן, וגם אם לא – בוגרי האולפן יהיו שגרירים של רצון טוב בכל ארצות העולם.
לכן באולפן תמיד לימדנו היסטוריה וחגים מזווית הראייה שלנו ומתוך רצון שבוגרי האולפן יבינו את צורת החיים שלנו כאן ברביבים.
נהגנו לערוך סמינרים של 3-4 ימים עם מרכז העבודה, המזכיר ומרכזי ענפים, פנל אנשים שונים שסיפרו למה הם חיים פה – וכך, החל מהימים הראשונים, לפתוח בפני הבאים את האפשרות של קליטה.

על הקשר עם אלה שלא נקלטו כאן – הייתה ממונה גבי קוה. בסוף כל אולפן הייתה נוהגת להושיב אותנו, כל צוות האולפן, כדי להשאיר בכתובים סיכום על כל בוגר אולפן, פרטים אישיים והתרשמויות – והקלסרים נערמו על המדפים. גבי שמרה על קשר עם רבים מהם, תחילה במכתבים – ועד ימיה האחרונים באי-מייל.

בראשית שנות התשעים, לפני 12 שנים, החל השלב הבא. מיד עם ראשית העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר הפך האולפן לאולפן של דוברי רוסית. הסוכנות החלה להיות נוכחת מאוד בניהול האולפנים ובשל מחסור באולפנים קיבלנו רק עולים. רק לפעמים הרשו לנו לקבל תיירים – אך רק תיירים יהודיים.
עם האולפנים דוברי הרוסית החל עידן חדש בתולדות האולפן ברביבים.
אימוץ האולפניסטים בחדרים, שאז כבר הפכו ל'בתים', ירד כמעט מהפרק, משום שהעולים לא יכלו להבין את הצורה הלא פורמלית הזו של 'לקפוץ לקפה אחר הצהרים'.
גם הקליטה כבר לא הייתה אופציה, העיקר היה לימוד העברית וההכנה לחיים בעיר (אין מדובר ב'בית ראשון' – ערוץ קליטה שעבד ליד האולפן).



בשנים אלו הסוכנות הבינה שאולפן בקיבוץ מאפשר נחיתה טובה יותר בארץ, נחיתה שמכינה טוב יותר את העולה לחיים בארץ. אולפנים בקיבוצים בכלל וברביבים בפרט, הפכו לאולפנים היוקרתיים של הסוכנות ולכן בשנים אלו התברכנו בשני פרויקטים של הסוכנות: 'עוצמה' מחד ו'סל"ה מאידך. שני פרויקטים שהקליטה בקיבוץ לא הייתה חלק ממטרותיהם. 'עוצמה' היה פרויקט של צעירים יהודיים, בוגרי קולג'ים, שהפדרציות שלחו כדי שיעברו מסלול הכשרה למנהיגות צעירה במקומות מוצאם – גשר בין יהדות ארצות הברית ויהדות ישראל. אולפן 'סל"ה' היה חלק ממסלול קליטה של צעירים נבחרים מברית המועצות – סוג של עלייה שישראל רוצה בה וצריכה אותה: אנשים צעירים שמהר מאוד מתגייסים לצבא ומתחברים להוויה הישראלית. היינו אחד משני הקיבוצים שזכו לקבל את הנוער הנפלא ממדינות דוברות רוסית, הרגשנו שזה כבוד לנו ונהנינו מכל רגע איתם.

בשנתיים האחרונות, עם הירידה בעלייה אנו מוצאים באולפנים שוב, כמו פעם, אנשים מכל העולם.
יחד עם זאת – קשה לאסוף אנשים לאולפן.
הרבה קיבוצים סגרו את האולפנים שלהם,
אך אנחנו, צוות האולפן ברביבים, ממשיך לראות באולפן מפעל ציוני, ומרגיש שהקיבוץ עומד מאחורינו.
דוחף ומעוניין יחד איתנו: בכל דיון בענייני האולפן יושבים חברים ומדברים על האולפן לא רק בערכים של כסף והתפרנסות אלא גם כחברה לבנים וגיוון אנושי.
גם בשטח – לא מעט מרכזי ענפים משקיעים מאמצים ומנסים לקלוט את האנשים, ואינם מחפשים את הדרך הקלה של עבודה עם שכירים. יחד עם זאת, מעבר למשכורות המכובדות שהאולפן מזמן כמקור התפרנסות – חלק מבוגרי האולפנים הופכים לתושבים ומאכלסים חדרים להשכרה. עבור רביבים יש בכך יתרון של השכרה לאנשים שאנחנו כבר מכירים.
סיפרנו את ההיסטוריה – ויחד, עפרה ננסי וכותבת שורות אלו – הבנו כי עוד לא אמרנו כלום, כי לא אמרנו יוסי אורלובסקי וורדה בכור וניצה לבבי ואלון פרת ויעל איל, ואלי ישראלי ולא הזכרנו את עפרה אונגר או את צבי מן ועוד רבים רבים אחרים, ולא סיפרנו דבר וחצי דבר מזווית הראות של בוגרי האולפן, שאת אחד מהם, אח ב'סורוקה' פגשה ננסי לפני כמה שבועות. כשראה את ננסי יחד עם אמה, ליד מיטת בית החולים, נהייה לבן ואדום, התייצב להכין את המיטה – ופשוט עמד מול האחות ואמר: "את מבינה? זאת.. זאת המורה שלי לעברית!" ומעבר למילים היה ברור שרצה להגיד הרבה יותר, משהו כמו "הנה אשה שעשתה את זה עבורי"

זה לא רק אני. אומרת ננסי לסיום – זה המפעל של כולנו – של כל קיבוץ רביבים.

הקשיבו בהזדהות עצומה: עפרה אטקינס ויעל פרץ
רשמה: יעל פרץ


תערוכת "60 שנה ותמונה"
שאלתי את ילדי הגן הבוגרים…
בת כמה רביבים? 66, 56, 53, 62, 65 ….
מה זה חג משק?
ליאור: זה חג ה – 60 .
ירדן: מסיבה.
ענבר: יום הולדת לרביבים.
מה אנחנו אוהבים ברביבים?
אנה: את הפרחים.
סתיו: את הכולבו.
ירדן: את הכל – את הבריכה, את חי נגב.
בר: אני אוהב את ח"א ואת גן הרפתקאות.
שרון: את גן רימון.
ליאור: את הבריכה, הכולבו ואת חי נגב.
יובל כ.: את חי נגב.
יובל ש: את המרכולית, הכולבו, את "גן יונתן".
ולדיק: את העצים והפרחים ואת גן הרפתקאות.
ענבר: את הבית שלי, את חי נגב, הבריכה והכולבו.
מה לא טוב ברביבים?
ירדן: שגנבו את הסוסים.
ליאור: הכל טוב בעיני ברביבים.
יובל כ: אני לא אוהבת את הפרות כי יש שם ריח מסריח.
סתיו: שאין כ"כ הרבה דברים בכולבו.
ענבר: שרביבים היא כל כך קטנה.
אנה: שגונבים ממנה דברים חדשים.
יובל ש: אני לא אוהב שיש הרבה כלבים.
דוד: המלחמות.
איפה תרצו לגור כשתהיו גדולים?
יובל ש: אני רוצה לגור בגרמניה כי יפה שם ויש שם בנינים מיוחדים.
ענבר: אני רוצה לגור ברביבים, בשכונת הגבעה.
סתיו: אני רוצה לגור בבאר שבע, כי יש שם מקדונלד'ס ומשחקים.
ליאור: באילת. כי יפה שם וחם שם תמיד.
יובל כ: בצפון. כי יש שם את ים כנרת ואת החרמון.
בר: בקסריה. כי יש שם ים ואני רוצה להיות קרוב לדודים.
שרון: ברתמים, בגלל שיפה שם.
ולדיק: ברוסיה. כי סבא וסבתא שם.
דוד: בנצרת עלית. ליד סבא וסבתא שלי.
מה אתם מאחלים לרביבים / מה הייתם רוצים לתת לה מתנה?
ליאור: אני מאחלת לרביבים שתהיה יפה והייתי נותנת לה מתנה שתילים של פרחים.
בר: שתהיה כל הזמן יפה ושכל האנשים יאהבו אותה.
סתיו: שרביבים תשתלט על שטח חדש ותגדל.
אני מאחלת לרביבים שיגיעו עוד אנשים לעזור ולעבוד במפעל.
ירדן: שהאנשים בקיבוץ לא יריבו ושיהיה שלום! אני רוצה לתת לה פרחים.
דוד: שיהיה לה טוב, שיהיה לה נעים, שלא יפגעו בה.
אני אקנה לרביבים בובה גדולה.
אנה: שהאנשים ברביבים יעשו רק דברים טובים. המתנה שלי לרביבים זה
קישוטים.
יובל ש: שמלא אנשים ישתלו ברביבים הרבה ירקות, עצים וצמחים.
ענבר: שלא יהיו פיגועים ושרביבים תישאר יפה.
שרון: שיהיה לה זר פרחים, שיהיה לה טוב בתוך הארץ ושהיא תהיה יפה.
ולדיק: אני אקנה לה פרחים ועצים במתנה. שכולם יאהבו אותה.
וליתר דיוק – 95 תמונות של יחידים, זוגות, משפחות וחמולות –
בבית, בחצר הקיבוץ ומחוצה לה ובנופים הירוקים.
בהפקת התערוכה הושקעו מחשבה ועבודה רבה – במיון, בצירוף
ובהפרדה במעבדת הצילום ובהתקנת התערוכה כאן.
חזרנו ובדקנו את התמונות חזור ובדוק, כדי לוודא שלא טעינו ולא שכחנו.
אם זה בכל זאת קרה – אנחנו מתנצלים.
יש תמונות שבנויות מסצינות שונות בכורח המגבלות שיצרו התמונות שניתנו
לנו ועל כן עשוי מישהו מבני המשפחה להופיע יותר מפעם אחת.
כמו כן אנחנו מקווים שקלענו לתמונה הטובה ביותר ממבחר התמונות שנתתם.
בין התמונות תלויים לאילוסטרציה קטעי שירה ושירי-זמר שנוגעים כך או אחרת
בתמונות שלידן.
התערוכה תלויה במבוא האולם עד סוף החודש.
השבוע אתם מוזמנים ביום חמישי בשעות 19.00 – 20.00
ביום שישי בשעות 12.00 – 14.00 , 19.00 – 20.00
ביום שבת בשעות 12.00 – 14.00
חג שמח ובהנאה, מאשה ורפי

פינת תרבות
תודות
אירוח "רביב-רבל" – תודה נוספת לולדימיר אופנגנדן ולכל העוזרים בהצלחת האירוע.
אירוח שכונת "הפיסטוק" - תודה למיכל פריאל, לכל הצוות המארגן ולתושבי השכונה
על האירוח החם.
הופעת "נקמת הטרקטור" – תודה לחגי רזניק, פרדי גרונדלינגר ולכל צוות הנעורים,
צעירים שבלעדיהם לא היה מתקיים האירוע. לחיזקי וצוות הרפת, לאורי יוגב וצוות המטע,
לבני אוסדון, לוולודיה שוורצמן, לאריק יצחקי, לשייה לבבי, לדורון חכלילי, לתורנים
ולכל העוזרים בהפקה וביצועה.
תחזית תרבות חודש יוני
יום ה' 5.6 אירוע "חג ה – 60"
יום ד' 11.6 טיולי תל אביב
יום ו' 13.6 אירוח שכונת הגבעה
סרט באולם - פרידה
יום א' 15.6 חוג האזנה – הרצאה
יום ב' 16.6 טיול ותיקים של "חמישי בבוקר" – עם אבנר כהן
יום ג' 17.6 קונצרט סיום אלר"ן, בשעה 17.00, במתנ"ס
רואים עולם – על ברזיל – רענן בן בסט, בשעה 20.15, במתנ"ס
יום ד' 18.6 אירוע סיום שכבה ט' בי"ס משאבים, באולם
יום ו' 27.6 טיול סיון
יום א' 29.6 סיום פעילות מתנ"ס, בשעה 17.00, בקיבוץ שדה בוקר
קונצרט לסיום העונה של חוג האזנה – עם הפסנתרנית
אירנה ברקוביץ, בשעה 20.30, בשדה בוקר. הכניסה בתשלום.

טיול סיון
יום ו' 27.6
מסלול: דרך הפסלים באזור קיבוץ חצרים.
שעת יציאה – 17.15, ארוחת ערב - 19.30, חזרה משוערת – עד שעה 21.00
הרשמת חברים לטיול סיון בחדר האוכל. יש לציין מספר מקומות ישיבה באוטובוס.
ההרשמה עד יום ג' 24.6, בבוקר.
שבת שלום, אייל רפאלי
לפני שאני נושמת לרווחה ויוצאת לפנסיה חלקית
אני מנסה לסכם את השנה החולפת. אולי היה נכון יותר לעשות זאת אחרי הכל, אכל מן הסתם אני עובדת טוב יותר תחת לחץ ואם לא עכשיו אז אי מניחה שזה יידחה ואולי לא ייכתבו הדברים לעולם.
עבורי זו הייתה שנה מוטרפת ומטורפת – התרוצצתי ממקום למקום, משתדלת לחלק נכון את הזמן שעומד לרשותי. ישנתי מעט, לא לקחתי כביסה בזמן מהתא העמוס לעייפה (ולבנות שלי לא היה מה ללבוש), הבית שלי צועק לתשומת לב, קירות עומדים באמצע הצביעה, פיתחתי חרדת טלפונים, הורי מאיימים שהם ייגשו לרשויות הרווחה ידרשו להעביר אליהם אפוטרופסות על בנותי ואני… משתדלת לחייך כי השנה הזאת מסתיימת ולא להאמין, אבל שרדתי אותה ואפילו יצאתי מורווחת (כדברי הפעוטות):
- אילן למד לשיך את הכביסה לארונות הנכונים והתחתונים של נועה לא מגיעים למגירה של תום ולהיפך.
- אני מכירה את שמות כל החברים ואפילו את השייכות הגרעינית שלהם.
- אני יודעת איפה גרות משפחות עמית, איל, לוין, ועוד כמה משפחות נהדרות שאילמלא השנה הזו ספק אם היה נוצר בינינו איזה קשר.
- הייתה לי הזדמנות לכתוב בעלון ולהיכנס לסטטיסטיקות של עדין כמרכזת אחד מחגי העשור.
- נחשפתי לאוכלוסייה מגוונת ולרוב – מפרגנת..

ועוד כמה מילים אחרונות…
ה"מדור" שלי בעלון יוצא לפגרה ארוכה, אבל אני מבטיחה להפתיע מדי פעם ולכתוב, גם כי יש כאלה שביקשו וגם כי אני מאוד נהנית מהכתיבה.
אני רוצה להודות לצוות שעמד לצידי באש ובמים לאורך כל השנה – לאורי יוגב, מאירקה לוין, יהודית שפר, אילנה בניה, מוטי שלו, אורלי ישראלוביץ ושחר בניה (שהייתה חברת צוות בלתי רשמית).
תודה מיוחדת לאייל רפאלי שקיבל אותנו כפי שאנחנו, תמך והושיט יד.
תודה לכל מי שבמהלך השנה נרתם ולקח חלק בהצלחת האירועים השונים.
תודה לכם על ההזדמנות שנתתם לי להכיר אתכם – אני בטוחה ששנה זו תרמה מאוד להעמקת שורשי במקום.

וכדי שניזכר –
אז מה היה לנו בשנת ה – 60 ?!!
תקציב של כ – 160,000 ש"ח, תקציב לא גדול, אבל בהקצאה נכונה הוא שימש אותנו נאמנה:
+ לוח אירועים מגנטי
+ חולצות חג
+ ערב פתיחת שנת ה – 60 – ערב ראש השנה
+ יום הילד בבריכה (סוכות)
+ ערב הצדעה לותיקי הנגב
+ חנוכת חי נגב
+ שילוט חוצות מהבהב מעל חדר האוכל
+ שבוע גמדים
+ סדנת פסיפס + פיסול כבשים
+ערב גרעינים
+אירוע הסיום (אוטוטו…)
+ תערוכת צילום – "60 שנה ותמונה"

פרוייקטים שעדיין ב"עבודה":
+ לטעמי ד' – החומר נאסף, ערוך ומוכן. בשלב ראשון יועבר לאתר העלון באינטרנט וכל אחד יוכל ל"טייל"
בין המתכונים ולהוריד את המתאימים לו ביותר.
+ שמיכת טלאים.
+ אריחי הפסיפס ממתינים בסבלנות שידביקו אותם למקומם.
+ חוברת דמוגרפיה לחג ה – 60, בעריכת עדין קוה – תצא לאור בראש השנה תשס"ד ותחולק רק למי שיבקשה.

אני מקווה שמניתי את עיקר הפרוייקטים ואם לא, כמו תמיד – טל"ח!

להתראות בשמחות,
מיכל אקיאן

"Tell me about your childhood",
כך נפתח שירו של תומס דולבי Hyperactive.
ובכן, מה אספר? על-אף הקונוטציה, איני חש
"על ספת הפסיכולוג", והדברים הבאים נהגו במוחי ההוזה והקשר בינם לבין המציאות, כפי שאכן קרתה, רופף למדי, או שאולי בכל זאת הם משקפים איזו התרחשות אמיתית שעברה, ומה שנשאר ממנה דומה לחול הדק השוקע אחרי סופה מדברית.
היכן התחילה זו המדוברת? ברור ונהיר, היה זה בבית אורן, שלא שרד את הדרישות המתפתחות של הקיבוץ, ופינה את מקומו לדיור חד קומתי. היכן הסתיימה? או, זו שאלת מסובכת מעט יותר, שהתשובה עליה לא כל-כך ברורה. האם היה זה ב"ליל השעונים" בכיתה ו', הרי מאז יכולתי לדעת מה השעה גם בלי לשאול. אולי היה זה לאחר הצגת בר המצווה כשמורה נרגשת מברכת אותנו "עכשיו, שהפכתם לבני מצווה וכבר אינכם ילדים.....". אולי היה זה כשנאלצתי לשאת את תוצאות מעשי הנלוזים, ולבושתי (ובוודאי גם לבושתם של הורי), ללכת לחדר ההורים היישר מבית הספר, שמא ייקרו על דרכי פיתויים לדבר עבירה, או אולי היה זה בפעם הראשונה בה כחכחתי בגרוני בביישנות מול עמוס בכלבו וביקשתי ממנו שייתן לי סכין גילוח.
בכל מקרה, כשישבתי וחשבתי מהי בעצם ילדותי, גיליתי אוסף זיכרונות, תמונות שצצות ועולות של מקומות, מקרים, אנשים וחפצים. אם, אנסה לשפוט את כולם כמכלול, עולה מהם אווירה נעימה בעיקר, מרחבים, חופש, דשאים גדולים לרוץ בהם, הרבה ילדים – חברים, הרבה "אבאים" במכנסי עבודה כחולים ועיתון מגולגל בכיס האחורי, הרבה אימהות בחולצות פרחוניות, אבטיחים ותירס על הדשא בקיץ, מישמשים וגוגואים, פקדות בחורף, וטיולים לבאר היונים, קריאות ל"שומרת" דרך ה"רמקול" של השמרטף בגן ויציאה להרפתקאות מסוכנות בחורשת האינדיאנים.
הרי בכמה שורות לא אצליח להעביר את ילדותי, מה גם, שדעתי שלי עליה אינה חדה ומגובשת. בנקודת הזמן הזו, במבט לאחור, הדברים נראים כך, ומחר ייתכן שייראו אחרת. לי, היא הייתה טובה, איני מביט לאחור בכעס, אין בי טענה או מירמור.
את ילדיי שלי בחרתי לגדל במקום אחר.

יינון פרידברג

טריוויה רביבים: חידון נושא פרסים (מילה של מיכל..)
1. איפה נמצאים המקומות הבאים: בריכת החסקה, הבאר המדברת, חורשת הביוב.
2. מה גידל יואל תמיר בחזיריה?
3. איפה מיבשת משפחת שפר את התמרים שלה כל שנה?
4. אילו משפחות עשו את הבית המאושר מאושר?
5. איפה היה מחסן חטיבה הראשון?
6. מה שמות החברים ובני המשק הבאים: בולבול, בייגלה, כיחלה, בולדי,
אהרל'ה, שוקו, גוזלי, תירס, יוחלה.
7. מי היה בעת ובעונה אחת: אחראי דואר, מנהל חשבונות ראשי, ספרן,
אחראי לתחנה המטאורולוגית?
8. מה אמר העורב של בוצי?
9. מנה שישה בני/ות כיתת גפן.
10. מנה לפחות שלושה אנשים שעבדו בגוונים.
11. תוצרת איזו חברה המיכון בבית הבד?
12. מה עושים במפעל בשביל ריטל?
13. איך קוראים לילדי השנה (2003)?
14. מנה 6 מפעלים שפעלו ברביבים.
15. כמה זוגות תאומים נולדו ברביבים?
16. מתי עברו מביר עסלוג' לרתמים?
17. מה המשותף ל: טקילה, לנון, בלרינה, סופה, קוצ'יס, סחלב, זואי.
18. מי נסע מחיפה לרביבים בטרקטור?
19. מי היה הכי הרבה שנים נָשָק?
20. מה שיא מיון האפרוחים לשעה, ומי מחזיק בו?
21. מי מחברי רביבים הופיע בספר השיאים של גינס?
את התשובות יש להעביר לתא העלון עד יום שני, 9.6.03!

דו"ח מפגישת הצוות לבחינת הפרטת ענף המזון
הצוות התייחס לעקרונות המודל הכלכלי של ההפרטה:

כללי:
1. ענף המזון יתנהל על בסיס כלכלי-עסקי ויתפקד כמרכז אחריות ורווח.
2. תקציב המזון יהיה על בסיס הוגן – הוצאות הכלכלה שיחולקו לחברים ולענף
תהיינה לא פחות מהוצאות הענף היום.
הכנסות הענף:
1. הכנסות מתשלומי חברי הקיבוץ עבור ארוחותיהם וארוחות אורחיהם.
2. תשלום קבוע מהקהילה עבור חלק מכלליות הענף (עבודה, אנרגיה, אחזקה וניהול).
3. הכנסות מתשלום עבור ארוחות של תושבים ושכירים.
4. הכנסות מיזמויות עסקיות שונות.
הוצאות הענף שיתומחרו לצורך הפרוייקט:
1. חומרי גלם
2. עבודה
3. אנרגיה
4. אחזקה
5. ניהול
כמו כן הוצאות הפחת והתקורות הקיימות, לא יופרטו בשלב זה.

התנהלות עסקית

1. הענף יכין תוכנית עסקית שנתית ויציג אותה להנהלת הענף ולמזכירות.
2. הענף אינו יכול ליצור הפסדים ויעבוד ע"פ תוכנית שנתית מאוזנת.
3. חשבות הקהילה תנפיק דו"ח רווח והפסד חודשי להנהלת הענף ולמנהל הענף.
4. לרשות הענף עומדת מערכת מידע ממוחשבת שבאמצעותה תקויים שליטה על
המלאים ואיסוף נתונים לצורך קבלת החלטות.
5. לענף תהיה סמכות לניהול הקשר עם ספקיו ולקוחותיו – בתאום עם מערכת
הגזברות של הקיבוץ.
6. לענף תהיה סמכות לניהול כוח האדם (פנימי וחיצוני).
קבלת עובדים – עדיפות לחברי קיבוץ על סמך התאמה. במידה ולא נמצאו
חברים מתאימים – ניתן לשכור עובדים.
הפסקת עבודה – בתאום עם משאבי-אנוש ובדרכי הפעולה המקובלות ברביבים.
7. רווחים - במידה ויהיו, יושקעו בשנתיים הראשונות בענף על מנת לשפר את השירות,
המקצועיות ותנאי העבודה. בתום שנתיים, הנושא יובא לדיון מחודש.
8. השקעות – השקעות בציוד ובתשתיות – יתוקצבו בתוכנית ההשקעות של הקהילה,
בהתאם לתוצאות העסקיות של הענף ולמקורות הקהילה.
9. הענף יהיה כפוף להנהלה ציבורית נבחרת.

הצוות התחיל לדון בשיטות השונות להפרטה:
ממוצע הוצאות ענף המזון בקיבוצים:
• חומרי גלם - 50-60%
• עבודה – 30-40%
• אנרגיה, אחזקה, ניהול – 10-20%

יש למצוא נקודות איזון רלוונטיות בין הפרמטרים אותם רוצים להפריט.
קיימות שלוש אפשרויות:
1. ע"פ כלכלת השוק: הכל עובר לחבר ← שרידות נמוכה לענף, התלויה במקורות חוץ ויזמות.
2. העברה של עלות חומרי הגלם בלבד ← מבטיח קיום חדר-אוכל ← מוריד מניעים להתייעלות.
3. מודל אופטימלי: העברה לחבר של עלות חומרי הגלם ואחוז מסוים מהעלויות הכלליות (כפי שיוחלט).

רשמו: אורית וקרולין
ועדת חינוך
למערכת העלון הגיעו תגובות של חברים על החלטת ועדת חינוך בנוגע לכיתת אלון.
מכיוון שעדיין לא קיבלנו את תגובת ועדת חינוך, יתפרסמו התגובות בעלון שיופיע בשבוע הבא.
מוועדת כלבים
כלבת
ביום ה' 12.6, בשעה 15.00 יערך חיסון כלבת לכלבים / חתולים, בקראוון ע"י מחסן חצר.
יש להגיע עם פנקס חיסוני חית המחמד, רצועה ומחסום. חתולים יש להביא בכלוב.
בשעה 21.00 , במועדון לחבר – תיערך שיחה עם וטרינר המועצה בנושא כלבת. כל הציבור מוזמן!

מלכודות חתולים
ועדת כלבים רכשה 4 מלכודות חתולים שהועברו לעמרי קלוסקי והוא פועל ללכידת
חתולים משוטטים, בתאום עם אייל. אייל מודיע לוטרינר והוא אוסף אותם מרביבים.
לבעלי החתולים – להזכירכם, יש לשים אמצעי זיהוי למחמדכם כקולר, סרט
(עדיף תג זיהוי שם בעל החתול).

איוש הועדה
חברי הועדה כיום הם: אייל רפאלי ואיתן בניה. מזה זמן פנתה הועדה לגורמים במוסדות
בבקשה לצרף חברים נוספים ועד כה לא נמצאו המתנדבים.
חברים המעונינים להצטרף לועדה יפנו לאייל רפאלי או לאיתן בניה.
אייל – 051-950196 , איתן – 051-987440

לציבור בעלי הכלבים
עקב תלונות חברים, להזכירכם:
כלבים לא ימצאו באירועים תרבותיים וחברתיים.
כלבים לא ימצאו בתחום כניסות לחדר האוכל.
כלבים יהיו סגורים או קשורים בשעות החשיכה.
לכל בעלי הכלבים ה"חדשים", שלא מילאו את פרטי מחמדם, מתבקשים לפנות לאייל.
תוצאות הצבעה בפתקים שהתקיימה
הצביעו 183 חברות וחברים

התקבלו 3 ההצעות:
1. אושר ביצוע תוספות לדירות הקבע על חשבון החבר (בהתאם להחלטות המפורטות בהצעת המזכירות
מ – 26.5.03).
2. יהודה שאולסקי נבחר ליו"ר ההנהלה הכלכלית.
3. אושרה לסיון שפירא שנת קשר.

ספרה: מרים
תודה
לכבוד מזכירות
קיבוץ רביבים
והמועצה האזורית רמת נגב

שלום,
כמידי שנה, אני מודה לכם על התשורה שאתם מעניקים למשפחות, בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ועל היחס החם והמכובד.
תודה בשמי ובשם משפחתי,

תורי מנדה
בית חנן
החמור
"לאן הולכים פתאום כולם"
שמו של מופע להקת "נקמת הטרקטור", שנערך בליל שבת במו בר. היערכות צוות המו בר, קרי – רזניק, הייתה מצוינת. הבמה שהוקמה, החצר שנסגרה עם חבילות קש, מזנונים מופעלים ע"י "נוער רזניק" הגישו צ'יפס שהוכן במקום, נקניקיות חמות וכמה סוגי בירה. הקהל שהגיע ברובו צעיר המתין בנחת עד קרוב ל 23.00, שאז החלה ההופעה. הקהל הצעיר אהב מאוד את שירי הלהקה. אצל המבוגרים יותר – חלק הבינו את העיקרון והלכו הביתה. אלה החמיצו את הזמנתו של חגי לבמה לשיר איתם שיר של הלהקה. רבים שמעו את המוסיקה בבית. אחר כך היה דיסקו סוער עד 03.00 לפנות בוקר. כל הכבוד לחגי!

יש תאורה בפרגולה
חשמלאינו – רמי כהן ודורון חכלילי, התקינו מנורות נחמדות בפרגולה שבתחנת הכיכר. עכשיו יהיה לנו אור בצאתנו ובבואנו. תודה להם!

תשס"ד כבר בשער
בבית ספר משאבים כבר נערכים לקליטת הילדים המיועדים לכיתה א' בשנת הלימודים הבאה. לפני שבוע התקיים ביקור של ההורים והילדים, שטעמו על קצה המזלג מהנעשה בבית הספר, בשלוש פעילויות שונות: תנועה, מחשב, הכנת ספר 'אני עולה לכיתה א'. השבוע ביקרו הילדים המיועדים בכיתות א' ואחרי כן הם יחכו כבר בקוצר רוח. מתוך "מידעוני"

פטריק משפר ביצועים
עקב שביתה ב DHL (חברת שילוחים בין לאומית) נתקעה חבילת שסתומים בבלגיה. פטריק הוזעק שוב למשימה – ביום שישי טס ללוקסמבורג, השאיר את החבילה ברבל, טייל קצת בעיר וחזר בשבת אחה"צ – 24 שעות… (הפעם זה היה על חשבון חברת השילוח).

גם ה"פיסטוקים" מארחים
ליל שבת, מזג אוויר מצוין, שכונת הפיסטוק נערכה לאירוח החברים והילדים. הייתה אווירה טובה ונעימה, מקרן וידאו חדש הקרין לילדים סרט חדש "סוס הפרא". ההורים שתו קפה וקשקשו והילדים ראו סרט ואח"כ הלכו למו בר.

מתוך דף קשר להורי הנעורים
* חג מחזור של כיתת "אלון" נכנס להילוך (אנחנו מקווים שזה לא רוורס). התאריך נקבע ל חמישי ביולי, אחרי הרבה שינויים בעקבות אילוצים שונים ומשונים. על הכתיבה: חגי רזניק ועל הבימוי מופקדת סמדר יסעור.
* ביום שלישי האחרון – עם שחר, הופתעו הנערים המנומנמים שהגיעו לחדר האוכל למצוא ארוחת בוקר מצ'ופרת כיד המלך. אנחנו נהפוך את הנוהג הזה לקבוע בימי שלישי עד סוף השנה, מתוך אמונה שמי שהשקיע והגיע עד לשלב הזה בשנה – מגיע לו צ'ופר… מוזמנים כולם בלי שום קשר לאיפה הם בדרך כלל עושים את הסנדוויצ'ים שלהם. עפרי וניתאי

הודעה מרגיעה מ"אשל הנשיא"
חיה הכהן שמחה ל"בשר" שחרף הקיצוצים הקשים, לא חל קיצוץ על ימי חופשת הקיץ. ב – 20 ביוני, כבכל שנה, תסתיים שנת הלימודים בחלוקת תעודות.

מפקד התושבים
שכר דירה: ליבנה צחור. ברוך החוזר. סיימו שכירות: נורית מרדוק, זאב רוז'ינסקי, אמנון קדמן, דניאל מילר, איל פינבלט, בן ניר אליהו שעבד כשנה ברפת חזר לקיבוצו.

סיפור קצר
יענק'לה שמש


טרם עלות השחר, בעוד צל ואור משמשים בערבובייה, יצא זקן מאוהלו ונטל צידה לדרך.
הדרך למחוז חפצו ארוכה, על כן הקדים להרים פעמיו לשם. רוח בוקר ליטפה פניו והקלה על הליכתו. משיצאה החמה מנדנה התחמם האוויר, וככל שעלתה השמש מעלה גבר החום וצעדיו הואטו. לעת צהריים בא בצילו של עץ הצאלה, עץ בודד במרחב הצהוב, כדי לסעוד את ליבו, לפוש קמעה. על כאפייה פרושה הניח את אוכלו, גירגר מים בפיו ובגרונו, להפיג את היובש.
בצילו של העץ בא עלם.
- שלום עליך, זקן.
- שלום וברכה. שב עימי לאכול, התכבד.
תחילה סירב הצעיר, אך משהפציר בו הזקן ישב עימו לאכול.
- לאן פניך מועדות, שאל הזקן.






- למאהל מעבר לגבעות הרחוקות.
- אף אני פני לשם.
- הכיצד תגיע בטרם שקיעת החמה, הדרך
עודנה ארוכה.
- אלוהים יעזרני.
קם הבחור ללכת. אמר הזקן:
- המתן. עצה עימדי והיא תסייע לשנינו. מחצית הדרך תישא אותי על גבך, ומחצית אשא אותך על גבי.
תמה הבחור על דברי הזקן. נשא אותו על גבו.
בדרך התעניין הזקן מאין בא, אל מי פניו מועדות, וסיפר לו סיפורים שמוסר-השכל בסיומם.
בטרם שקיעת החמה הגיעו למחוז חפצם. ירד הזקן מגבו של הצעיר.
אמר הצעיר, אני נשאתי אותך כל הדרך.
לא ולא, ענה הזקן. אני נשאתי אותך מחצית הדרך.
תימהון עלה על פני הצעיר.
הסר תימהון מפניך. כל הדרך דיברתי איתך, הסחתי דעתך מקשיי הדרך.



מה איבדנו
מה איבדנו

יוסי אייל

כשהתבקשתי לכתוב על אותה מלחמה רחוקה, מלפני שלושים שנה, עלו בדמיוני שתי תמונות. האחת, חודש פברואר 1967. המקום ─ ליד חפירות תל חצור. גשם יורד על גדוד מילואימניקים, ומפקד, שלא אנקוב בשמו, משמיע באוזני הגדוד את האסטרטגיה של צה"ל ששולח אותנו אל קו גבול הצפון, שבאותה תקופה היה שטח מפורז, כאשר העמדות של צה"ל נמצאות בנקודה נחותה מבחינה טופוגראפית.
אותו מפקד משמיע לנו את הדברים ─ הסורים פותחים באש באש בודדת; אנחנו עונים באוטומטית; הם מחזירים באוטומטית אנחנו עונים בתלול מסלול: הם במרגמות, אנחנו בתותחים; הם בתותחים, אנחנו בחיל-אוויר. זאת מלחמת קליברים. והוא ממשיך ואומר שלא יעבור זמן רב ואנחנו נהיה שוב בכותל.
זה היה בפברואר. ואיפה היינו ביוני של אותה שנה?
תמונה שנייה. פברואר 1973. אנחנו שוב במילואים, במוצב "בודפשט", ובלילות בסיורים בין מוצבים על קו התעלה יש זמן לאכול, לשתות, לראות סרט ולסיים את המילואים בלי שום דאגה. באוקטובר אותה שנה פורצת מלחמת יום הכיפורים.
בטרם 'ששת הימים', על אף היותנו במצב בטחוני גרוע, הרגשנו כולנו בטחון בכוחנו ובצדקתנו, ואילו דווקא בהיותנו אימפריה "מלבוא חמת עד נחל מצריים" איבדנו משהו. לא את האמון במנהגינו. לא את האמונה בצדקת דרכנו, אלא את גאוותנו כלוחמים.
גם לאחר זמן, כשישבנו מעבר לתעלה והיינו מגיעים בטיסות מפאיד ללוד, והצבא המצרי היה מכותר בעיר סואץ ─ גם אז לא יכולתי אלא להתבייש בזיכרון של גיחות המיגים המצריים המטילים את פצצותיהם עלינו, ואנו מתחפרים עמוק בחולות סיני.
מה איבדנו? בהיותנו דלים היו כתפינו נוגעות בשמיים, ואילו כשהגבול רחק מאיתנו וכל סיני היה לטווח ביטחון, היינו כחגבים.










שלושים שנה למלחמת יום הכיפורים
עזרא צחור

שיהיו דברים אלה שאני כותב זיכרון לחברי הרבים, ולאחרים ששילמו בנפשם ובגופם למען קיום המדינה שהיתה באותם ימים בסכנה גדולה. מלחמה שראשיתה מחדל וכישלון של המנהיגים והמפקדים הבכירים בצבא, וסופה ניצחון שהושג בעיקר בזכות רוח העם, רוח החיילים.
אין לי ספק שהאינפורמציה שהיתה מונחת על שולחן מקבלי ההחלטות היתה ברורה וחד-משמעית; סימני המלחמה היו באוויר והם בחרו להתעלם מתוך אמונה שאנחנו חכמים יותר, טובים יותר.
אין לי ספק שאילו היה האויב נחוש יותר ובעל אמונה גדולה יותר ביכולתו, היה מצבנו חמור בהרבה, עד כדי סכנת קיום שקשה להפריז בחומרתה.
כפי שכבר ציינתי, רוח העם והחיילים שנאספו מקצות-תבל כאשר חשו שהסכנה גדולה ומאיימת, ולא פעם תחת פיקוד שקרס, קמו ועשו מעשה שסופו ניצחון בשדה הקרב.
ומה היום על רוח העם והאמונה, העם שהוא מפולג, מנהיגיו שהם נהנתנים ומשכמם ומטה, שדואגים בעיקר לכסאותיהם?
ומה יהיה כאשר יבוא מבחן חמור נוסף ─ גם אז תקום רוח העם? ספק אם כך יהיה.
רוח העם תקום רק אם יחולו פה מהפכה ושינוי ערכים קיצוני שיחדש את התחושה שיש למען מה.







דו"ח ישיבת מזכירות מצומצמתישיבה מספר 3303
התקיימה בתאריך 15.9.03
השתתפו אורית, דודו, חנהל'ה, מרים

1. נוהלים ודרכי טיפול של ועדות ובעלי תפקידים בתלונות של חברים

המזכירות מנחה את מרכזי הועדות ובעלי תפקידים לטפל בתלונות של חברים נגד חברים רק כאשר החברים מוכנים לעמוד מאחרי דבריהם ולהיות חלק בברור משותף שייעשה עם הועדה או האחראי על התחום. לא יטופלו פניות אנונימיות או מקרים בהם חברים אינם מוכנים לייצג את עמדתם.



רשמה: מרים

mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240