עלון רביבים ראש השנה תשס"ד 2236
עלון כקובץ WORD
עלון כקובץ WORD
מקבץ תמונות משנת תשס"ג
לחיצה על תמונה והיא תפתח
תשס"ג
תשס"ג 2
הוצאה אינטרנטית מנשה לוי
שלום
אנו בודקים אפשרות לשלוח לקוראי האינטרנט הודעה על העלאת
העלון לאויר לצורך כך יש לשלוח את כתובת MAIL
לכתובת ml3@netvision.net.il
מעלון לעלון
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכתה" – משאלה זו מלווה אותנו מדי שנה, אולם בפתחה של שנת תשס"ד אנו מבקשים מכל הלב שתחל שנה טובה למדינה כולה ולרביבים בתוכה.
* בשער ציור של מייקל פריד, שער המעבר מתשס"ג לתשס"ד. תודה למייקל!
* לסיום חגיגות 60 שנה לרביבים יוצאת לאור חוברת בשם "קיבוץ רביבים: תיעוד ודמוגרפיה. 60 שנה בנגב". בחוברת כ – 40 עמודים. בעלון מובאת ההקדמה לחוברת, שנותנת מושג על תוכנה. החוברת תחולק רק לחברים שיירשמו על לוח המודעות.
* "סיכומי תנועת האוכלוסייה במהלך השנה היוצאת" - מדור קבוע בעלון ראש השנה, שעדין מכין בהתמדה מזה שנים.
* רפי עמידן, אשר על האולם, מסכם את השנה באולם – מופעי ואירועי תרבות אשר התרחשו בין כתליו.
* "מחודש לחודש" – הלקט המסורתי מעלוני השנה. השנה ליקטנו מתוך 51 העלונים שהופיעו. נטפח לעצמנו על השכם – עשינו מאמץ להוציא את העלון כל שבוע. נקווה להמשיך כך למען הקוראים ובעזרת הכותבים.
* "שנה חדשה - התחלות חדשות". ניתאי ויעל פרץ ליקטו התחלות במבחר אישי.
* בזמן נסיעה באוטובוס לירושלים הייתה למאירקה הזדמנות להרהר על "המצב" והוא פותח את השנה החדשה בתיאור חווית ההוויה הישראלית המיוחדת בימים המטורפים האלה, שקשה לצבוע אותה בצבעי תקווה.
* למען האיזון – השיר "פרחי זכות" שכתבה רחל גֹפן בתוך מכתב ברכה לראש השנה. משאלות נסתרות בתקווה שיתגשמו בשנה הבאה עלינו לטובה.
* חגי רזניק "כתבנו הצעיר" מביא סיפורונצ'יק (מהחיים) לראש השנה ומסביר איך חברות טובה יכולה לעשות את החיים טובים יותר.
* טרמינל 1 – סוכנות הנסיעות שלנו – סיכום לאחר שנה של פעילות, כתבה יהודית גלאון.
* במדור "סיפורים משכבר" – "הגוזל של התור", סיפור שמתאים לראש השנה - מאת רחל סבוראי.
* ענת שרגאי מהמכון למורשת בן גוריון מזמינה אותנו להשתתף, במסגרת פרוייקט "והגדת לבנך" – בערב סיפורי ראשונים במצפה רמון.

שנה טובה ושבת שלום
ויקסי ויעל איל

ברכות
לדבורה ואמנון ליבנה
לערן ולכל המשפחה
מזל טוב!
להולדת הנכדה האחיינית
בת לעירית ואורי

לדליה ורמי כהן
לרחלה כהן ולכל המשפחה
מזל טוב!
לנשואי יואב עם זהבה

ערב ראש השנה תשס"ד
18.00 – 20.00 ארוחת ערב חגיגית בחדר האוכל ובחוץ.
18.30 – 20.45 במועדון לחבר – קפה ועוגה + פינה לילדים
(גיל רך) ליד המועדון.
19.30 – 21.00 תערוכה "לנו משלנו" – בפואייה באולם.
20.00 – 20.45 הרקדה – לפני האולם.
21.00 מסכת חג באולם
שנה טובה וחג שמח!

תנועת האוכלוסייה במהלך תשס"ג
ראשית תשס"ד ראשית תשס"ג
סה"כ אוכלוסייה בוגרת 737 735
חברים 329 336
מועמדים ונקלטים 46 49
חיילים וש"ש 26 25
גרעינים 38 15
תושבים והורים 97 76
תושבים ברתמים 25 21
מרכז קליטה ברתמים 100 146
בית שני במולדת 6 11
אולפן 50 20
מתנדבים ותאילנדים 20 36

סה"כ ילדים 214 221
גיל רך-גנים 67 65
בי"ס יסודי 97 103
נעורים ט' – י"ב 50 53
סה"כ אוכלוסיית רביבים 951 956



נשאו: (5)
אריה גרין, ענבל שוורץ, חדווה פרחי, איה ריפמן, יואב כהן



נולדו: (10)
תמר לבר, אלון גדיש, רותם פרץ, שי פריאל, איל פרץ,
נועם ומורן ללויה, שני פליישמן, עדי פריאל, עידו שילה.



התקבלו לחברות: (8)
שחר בניה, קרן חכלילי, ארז לויטס,
נעמי סלומון, ניתאי פרץ, לרה שטיימן, בן שר, חופית אליס.



חברים שעזבו: (14)
ולריה ואדולפו לוין, נעמי ואורי רביב, ויויאן וסימור דינסין, עמרי קדם.

עברו לקשר: לסלי וגיא בקר, סיון שפירא, מירי ורפי שאול, מרים ואברהם זק.



גבי קוה נפטרה.






שנת תשס"ג – מחודש לחודש
תשרי
• המזכירות הרחבה תומכת בהצעה להסב את בית הקירור לכל בו מרכולית.
• בערב ראש השנה נפתחו חגיגות ה – 60 לרביבים, בתערוכה "לנו משלנו",
לראשונה בהשתתפות ילדים וכן בתכנית החג. עם השי לחג קיבלנו לוח שנה
ובו תוכניות שנת ה – 60.
• התחלנו לזרוק כביסה יום-יום.
• הקרנת בכורה על המסך החדש באולם.
• "יום הילד" צוין בבריכה, עם מגוון מתקנים מתנפחים ענקיים.
• מכסחת דשא חדשה מתוצרת ג'ון דיר, גדולה וחזקה ועם סל איסוף,
נרכשה עבור ענף הנוי.

חשון
• הגיע ציוד לבית הבד. הופקו 100 ליטר ראשונים של שמן זית.
• הופיע הגיליון ה – 50 של "בעניינים".
• העלון "עלה" לאינטרנט ומופיע שם בקביעות.
• איל רפאלי נכנס לריכוז התרבות ברביבים.
• נמכר ציוד המעבדה של "משתלות רביבים".

כסלו
• טקס הצדעה לוותיקי הנגב נערך במצפה, לרגל שנת ה – 60.
• 301 חברים ומועמדים משתתפים בסקר עמדות. שרה אדום מגישה את תקציר תוצאות הסקר.
המסקנה הכללית – לא רוצים מהפכות.
• היערכות לשעת חירום ברביבים – שיפוץ מקלטים, חלוקת ציוד מיגון לחברים.

טבת
• בשבוע החנוכה – חנוכת חי-נגב, ברוב עם של חברים ואורחים.
• כפתורי הרכב חולקו והם מפעילים את צי המכוניות שלנו.
• באירוע חיצוני, יחצני ופרסומי נחנך בית הבד.
• נחנכה רשמית סוכנות נסיעות - טרמינל 1,
שלוחת חברת דיזנהויז ברביבים, ע"י יהודית גלאון.
שבט
• כתובת זוהרת לכבוד בשנת ה – 60 הוצבה על גג חדר האוכל.
• 7 בני קיבוץ מתקבלים לחברות.
• תם המסיק הגדול, העונה הראשונה בבית הבד, שמן הפיקואל הועבר לחביות.

אדר א'
• אחרי שנים הושלמה הפרגולה של תחנת האוטובוס בכיכר.
• מכונת קפה חדשה במועדון.
• תערוכה של פאולין ברסלר "בתוך הבקבוק", מוצגת במבוא האולם.




אדר ב'
• מגרש הטניס חידש את נעוריו – שופץ ונצבע בצבעי ירוק ובורדו.
• "כבר ארץ נושבת", ספרם של ינקה ואלכסנדר סנד, מופיע לראשונה, בתרגום
לצרפתית, בצרפת.
• עודד ברזלי מציג לראשונה את התוכנית לכלבולית החדשה בבית הקירור.
• "פקדה הפקות" עברו לשכון במקום א.ד.מ אדריכלות.
• החלפת מכשירי פלאפון ליונדאי וסמסונג.
• האופנייה עברה למשכנה החדש בסככת המשתלות.
• 5 משפחות "פליטים" ממרכז הארץ הגיעו לרתמים מפחד המלחמה.

ניסן
• גבי קוה ז"ל סיימה 30 שנה בשירות המתנדבים והאולפניסטים.
החליף אותה גולדי.
• 500 אנשים בסדר פסח בחדר האוכל. 210 אנשים בסדרים פרטיים.
• סדרת כתבות בעלון בעקבות "החרדים".

אייר
• לכבוד שנת ה – 60 מתקיים ברביבים כנס גרעיני הנח"ל
לדורותיהם.
• שבת פסיפס בחדר האוכל. עשרות חברים וילדים עסקו
בהכנת קטעי הפסיפס.
• קבוצות ראשונות מבקרות בחי נגב.
• מכולה ראשונה עם בקבוקי שמן "חלוצה" הגיעה לניו יורק.
סיון
• חגגנו את חג ה – 60, יחד עם כל בנינו, בגדול.
• שישים שנה ותמונה – תערוכה לכבוד שנת ה – 60.
• פגישה עם צביקה מזרחי מהמכון הארגוני בתק"מ –
לדיון ראשוני על הפרטת המזון.
• אולפן קיץ מאוסטרליה וניו זילנד.

תמוז
• טיול סיון ה – 18 יצא לכיוון דרך הפסלים בחצרים.
• בר מצווה של כיתת ליבנה בבריכת השחייה. חג המחזור של כיתת אלון עם
ה"ברווזים", באולם.
• התקבלה הצעת המזכירות להפרטת ענף היופי. נדחתה הצעת המזכירות
להפרטת ה"חופשי" בכל בו.
אב
• מופע קיץ בפארק גולדה – שלומית אהרון ויבגני שפובלוב – מרכז קהל גדול.
• הללויה, ערב עם העברים הישראלים (הכושים העבריים מדימונה), מתקיים באזור המו בר.
• רפת ר"ן זוכה במקום השני בתחרות "חלב הזהב" של תנובה.
אלול
• כיתה א' - "אירוס" יוצאת לדרך, מונה 11 ילדים מרביבים.
• שריפה גדולה במתבן.
• החלו העבודות בבית הקירור להפיכתו לכלבולית.
• גרעין "הצופים" מגיע לרביבים.
על קצה הבמה
הפעילות באולם בשנת תשס"ג

סרטים

לילדים
נפלאות התבונה 13.9.02
קונצרט נוער מוסיקלי 10.9.02
פרק גוספורד 25.9.02
כמו סיפורים 5.11.02
פסטיבלון סרטים עבריים 20.11.02
הג'ירפה הנמוכה 30.11.02
דבר אליה 20.12.02
קןסם 2.12.02
באראן 24.1.03
טריו אינדיאו 4.2.03
הפסנתרן 21.2.03
סתם בשביל הקטע 5.2.03
ציפורים נודדות 14.3.03
ילדוג'ז 11.2.03
כנפיים שבורות 18.4.03
ציפור הנפש 2.3.03
בלב המדבר הירוק (פקדה) 9.5.03
נשיקה בכיס 12.4.03
האחיות מגדלנה 16.5.03
הרי פוטר בחדר הסודות 21.4.03
פרידה 13.6.03
מחסן השטוזים 23.6.03
שיקגו 25.7.03
כוכב המטמון 7.7.03
השעות 22.8.03
הדיקטטור הגדול 19.9.03

מחול



פרפרים 12.11.02

צ.ה.ל
לגעת באור 6.12.02
גדוד 17 6.1.03
גן נעול 17.7.03
אוגדה 252 1.5.03
ביסל"ח 28.5.03

הצגות
אוגדת קציעות 19.8.03
הקמבק של בוריס שפילמן 18.9.20
ביסל"ח 8.9.03
מילה של אהבה 9.10.02



להציל את איש המערות 19.1.03



יום במותה של ג'ו 19.2.03



אילוף הסוררת 2.4.03



אישה, בעל, בית 26.5.03



העבד 10.9.03




אירועים



מסיבת ראש השנה 6.9.02



אירוח משרד החינוך 5.11.02



ערב השנה האזרחית 3.1.03



חג העצמאות 7.5.03



סיום ט' משאבים 18.6.03



חג מחזור 'אלון' 5.7.03
בשבת 27.9 בשעה 21.30 סרט וידאו באולם: "קוין ופרי קורעים את איביזה".
קומדיה אנגלית מוטרפת. גיבורי הסרט הם שני מתבגרים בתולים, אהבלים
ולפלפים שחלומם הגדול הוא לאבד את בתוליהם ולהפוך לדי. ג'ייס בעלי שם עולמי.
הם נוסעים בקיץ לאיביזה, אי החלומות והתענוגות, בתקווה להגשים את חלומותיהם.
בהנאה, רפי
טעם ההתחלה וטעם ההתחדשות
ראש השנה. עם ישראל צובא על השווקים, הסופרמרקטים והקניונים. יהודים דתיים משכימים קום לסליחות, ממרקים עצמם לקראת החג שהוא חלון הזדמנויות לשינוי ותיקון.
אצלנו מכינים מתנה לחג, ברכות, ארוחה חגיגית, מסכת ועלון חג.
וכך, עם בקשתו של ויקסי – התחלתי להתלבט במשמעות החג. מחפשת את טעם ההתחלה ואת טעמה של התחדשות. וזה מה שמצאתי:
תפקיד חדש
מונה רפאלי, סדרנית הרכב החדשה אומרת על תפקידה החדש ועל התחלות ש"ההתחלה קשה". תשובה שמגלמת את התפיסה הידועה ש"כל ההתחלות קשות".
אני כבר שמונה שנים ברביבים – אך אני איני מכירה אנשים. כשאני מתקשרת לאנשים ולא יודעת עם מי אני מדברת – כי שמות לא תמיד מתקשרים לי לפרצופים – אז יש לי פרפרים בבטן.
קשה לי גם לומר למישהו שאין לי אוטו עבורו
(לא קורה הרבה, אלא בהזמנות של הרגע האחרון ובעיקר כשהחבר זקוק למכונית אוטומטית).
את הקושי – מיתנה רננה, שהעבירה לי מערך מסודר ושיטה שעובדת יפה, אך עדיין זו חצי משרה – של 24 שעות, ולכן, בשעות הערב, לפני שחבר מתקשר רצוי שיבדוק אם יש מכונית בסידור הפתוח, שישקול אם לא עדיף להשאיר פתק שאומר שהמזגן מקולקל במקום להתקשר בלילה – וכו'.
את היופי שבהתחלה מבטאת מונה במלים שיש בהן תקווה: נראה לי, אומרת מונה, שזהו תפקיד מעניין. מאפשר לי להכיר אנשים, לארגן (אני אוהבת לסדר דברים) וללמוד. לפני כמה ימים אפילו חשבתי על האפשרות ללמוד על מכוניות תוך כדי עבודה במוסך – אם יתאפשר..).
ילדים חדשים
בשלב זה של חיפושי אחר הטעם שבהתחלה נזכרתי בבובר, שמדבר על יצר ההתחדשות ועל חסד ההתחלה.
הילד, אומר בובר, מסמל את ההתחלה. יש בו כוח מולד של כוח החידוש, שבא לביטוי ביצר ההתקשרות, התשוקה שהעולם יהיה לנו בחינת נוכח, שיצא לקראתנו כשם שאנו יוצאים לקראתו .
נזכרתי בנכדי החדשים ובמבטם המבקש – וביקשתי מנתאי בני שירשום לי כמה מילים מפיו של בנו, איל. קיבלתי ממנו את הקטע הבא -
מספר מילים, כפי שרשמתי בדיוק נמרץ מפיו של אייל, בני הקט:
ראשית, הוא מבקש להודות לכם על שאתם קהילה חמה ותומכת, ולכל הדורשים בשלומו, לאלו שמחייכים אליו, ולאלו שעושים לו קוצי-מוצי בחדר אוכל.
כמו כן הוא מבקש למסור, בתגובה לשאלות של ח.ש. (חביירות שונות) שלא קר לו ככה, לא חם לו, הוא לא זקוק לכובע, הוא לא רעב ובאופן כללי הכל בסדר.
ועוד דבר חשוב שאייל ביקש להדגיש בתשובה לשאלות שונות שהופנו אליו: כן, הוא נושם בתוך המנשא ותודה לכל השואלים והמתעניינים.
בשלב זה הוא קצת עייף, הוא הולך לישון, לא לפני שהוא מוסר שנה טובה ומתוקה לכל בית רביבים!
דירה חדשה
חיפשנו חברים שעברו זה עתה לדירה חדשה – ולא מצאנו. אמרו לנו שעצרו את שיפוצי הדירות… לכן אספנו לראיון מעט הזוי מספר בעלי חיים שעברו לדירה חדשה ב"חי נגב" השתא. איתנו בראיון: הזאב, מקוק צפרדעי (סוג של קוף), וכבש בר פרסי.
עלון: שנה טובה.
חיות: תודה רבה. שנה טובה לכל בית רביבים.
עלון: איך הבית החדש?
זאב: מטפלים בנו יפה, הארוחות על הכיפק והכלוב מרווח ונחמד.
מקוק צפרדעי: הבית נאה ומרווח, השכנים נאים.
כבש: תודה לצוות הנפלא של "חי נגב" על הטיפול המסור. אני שמח לומר שמתעניינים בנו מכל קצות הארץ.
עלון: לא יכול להיות שהכל וורוד. יש משהו שמפריע לכם?
זאב: בגדול הכל נפלא. קצת מעצבנים אותי הילדים הקטנים שרצים לכלוב שלי וצועקים "אמא, תראי, כלב!".
מקוק: שני דברים. א. לא לצחוק על השם שלי בבקשה. אני קוף מכובד. ב. לא לצחוק על הצבע של הטוסיק שלי.
עלון: (לא מצליח להתאפק) איזה צבע הטוסיק שלך?
מקוק: (נעלב) תבוא לחי נגב ותראה.
עלון: טוב מאד, אמסור את מה שאמרתם.
יש משהו שתרצו לאחל לקיבוץ בשנה הבאה?
כבש: שתאכלו הרבה קש.
זאב: (מלקק את שפתיו) שיתקיים הפסוק "וגר זאב עם כבש..."
מקוק: שנה טובה לכולם!!



נשואה חדשה
איה ריפמן – הרפז (תתחילו לתרגל את השם החדש!), נשואה טרייה לדניאל, מספרת בראיון טלפוני קצרצר על הימים הראשונים של הנישואין ומתארת אותם כענן של אושר. היא מאחלת לכולנו שהשנה שלנו תהיה גם על ענן כזה, ואם לא זאת, אז השנה הבאה.
חברה חדשה
הרבה שמחה והתרגשות – אפשר היה לשמוע בקולה של חן פלד, שקבלתה לחברות אושרה על ידי המזכירות והיא מחכה להצבעת הקלפי. " אני מקווה שאתקבל. הרגשה של תקווה והתחלה של משהו חדש בחיי. אני מאוד אוהבת את הקיבוץ, חשוב לי להיות שייכת אליו ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי לתרום לקהילה. הקהילה חשובה לי מאוד ואשמח להיות חלק ממנה באופן רשמי."
גרעין חדש
הם הגיעו אלינו משנת שירות, בקומונות בכל רחבי הארץ – מיבנאל בצפון עד מצפה רמון בדרום. רובם מגרעין 'רעים' של תנועת הצופים. בשנת השירות ניסו להקים שבט צופים ולפתח את העצמאות של השבט ביישוב – תוך כדי עבודה בבתי הספר. מבין 13 חברי הגרעין רק שניים לא היו בגרעין 'רעים'. יונתן בא מגרעין 'תמורה' – גרעין של חברה שעבדו למחייתם (בירוחם) ובשאר זמנם התנדבו לרווחת הקהילה, ואילו דקלה – נתנה שנת שרות בבית ספר שדה עין גדי.
בתוך ההלם של היום הראשון בקיבוץ, פחות מ24- שעות אחרי הנחיתה ישבתי עם עֹמר ושיקוס (בעברית – עידו), מזכירי הגרעין החדש. את היום בילו בסיור בענפים. "מתרגשים לקראת העבודה, מתרשמים (לטובה). זה כמו לגלות עולם חדש לגמרי. הכל 100% חדש. חושבים: איך נתאקלם, האם נהיה משמעותיים, האם נצליח להשפיע... "
זה העיקר בתום היום הראשון.
במחשבה נוספת הם אומרים שלחיות בקיבוץ עבורם זה גם קצת יותר טבע ("רובנו עירונים") וגם משפחות מאמצות – שהן חלק מההתרגשות.
כשאני מזכירה להם, הם מקבלים שבעצם גם החיים יחד בגרעין הם עבורם דבר חדש. "יש בינינו קשרים, כולנו חברים ברמה זו או אחרת, אך זו בעצם הפעם הראשונה שאנחנו יחד – לא רק בסמינרים. עכשיו זה להתחיל את הדבר האמיתי".
עֹמר ושיקוס המשיכו בשאלות על רביבים – ופתאום מצאתי את עצמי חווה יחד איתם את ההתרגשות שבהתחלות ובהתחדשות, כמו אז לפני שנות אלף בקיבוץ…
אז שתתחדש על כולנו השנה הבאה עלינו לטובה
נתאי (שעל הראיון עם איל בנו, עם איה ועם החיות בפינת החי) ויעל פרץ

פרחי זכות
יש חג ביהדות
בו שותלים ומחכים לפרחי זכות.
וביום חג של תחילת שנה חדשה
נשתול משאלות לבנו
ונחכה לפריחתן
בסבלנות, עד תבוא זריחה.
אחד למשפחתו יבקש וישאל,
והשני לעם – שמישהו יגאל,
יביא תרופה למכות
נמשיך קדימה לצעוד ולחכות.
שהצער לא יבוא,
יברח וינוס מפה,
ואל ביתנו הקט והמלא
יכנסו ברכות ואושר
מה שנסתר ומה שיתגלה. ויש מי שיבקש לעצמו
להגשים את חלומות ליבו –
חלום קטן
חלום עצום
תודה לגן,
שאושר בו גלום.
ואני לא אבקש מאום
כי רב הקסם בסתום.
מיכל גֹפן

פינת תרבות
בזאר 2003
לאנה, טל, חופית, חגי, עדי, גיא, יונית, הצעירים, הנעורים, ילדי חברת הילדים
ולכל התורמים להצלחת האירוע, תודה על עזרתכם.
תודה מיוחדת לצוותים הטכניים. תאורה: יאיר, פרדי, עתי ואור על ההשקעה.
הגברה: חנן, ברמן ואביב.
תודה לעומר משדה בוקר וסטריקו ממשאבי שדה, שעזרו בהשאלת ציוד טכני לאירוע.
נתראה בבזאר 2004 .

"טוסקנה בנגב"
ביום ד' 17.9 התקיים אירוע של חברת "חלוצה" במרכז מבקרים ובשטח המטע.
מארגני האירוע שכרו שירותי הגברה / תאורה מאגף תרבות.
הגברה: ברמן, יניב. תאורה: דני סלומון, יפתח פריאל.
הרווחים יושקעו ברכישת ציוד חסר בהגברה / תאורה.

אגף תרבות מצדיע:
לצעירים, הנעורים, והצוותים הטכניים.
לאור עזרת הצעירים והנעורים בכל חג ואירוע ותרומתם הרבה לעשייה בפעילויות
אגף תרבות, מנהל אגף תרבות מארגן לכם יום כיף בקיבוץ כרמים בפעילות פיינטבול
בחופשת סוכות - יום ד' 15.10. פרטים בהמשך. תודה והמשך עשייה ותרומה לאגף תרבות.
לצוותים הטכניים – תודה על פועלכם בעבר, בהווה והמשך תרומה בעתיד.
פרטי האירוע לצוותים הטכניים יפורסמו בזמן הקרוב.

ועדת תרבות
לאחרונה התקיימו ישיבות הועדה בנושאי: מועדון לחבר, ספורט, ציידן,
חדר נגנים למבוגרים, לקיחת / השכרת ציוד מאגף תרבות.

ציוד אגף תרבות
אבקש להחזיר ציוד השייך לאגף תרבות. אנו זקוקים לו.

מזל טוב
ליהודית שפר מזל טוב ויום הולדת שמח. תודה על פועלך לאורך השנים
בתחום תרבות רביבים.

אגף תרבות מברך את קהל קיבוץ רביבים בשנה טובה, שנת בריאות, שגשוג ,
צמיחה ופעילות פנאי ותרבות ענפה.

שבת שלום וחג שמח!
אייל רפאלי
תוצאות הצבעה בפתקים שהתקיימה ב – 20.9.03 – 19
ריקי ישראלוביץ – נבחרה כחברת מזכירות רחבה

גדעון טאובה – נבחר לריכוז ועדת קליטה

תוצאות ספירת הקלפי נשמרות במשך חודש מיום ההצבעה.
כל חבר המעונין לבדוק את תוצאות ההצבעה מוזמן לעשות זאת.

ספרו: מרים אורנשטיין וחנהלה אוירא
יהיה טוב, אלא מה?
(כותב הרשימה מתנצל מראש על הקדרות משהו בכתוב ובהפרה מסוימת של המוסכמה הידועה שבערב ראש השנה כותבים בצבעים של תקווה…)
נסיעה סתווית:
אין כמו נסיעה באוטובוס כדי לחוות את ההוויה הישראלית המיוחדת בימים המטורפים האלה. יש, כנראה, בנוחיות, בתנודות הקלות, ברעשים מסביב, בנופים, בפני האנשים, בשמיעת החדשות כל חצי שעה – איזה ריכוז שמתמצת את החוויה ואם אתה לא עסוק מדי בעצמך, אתה יכול להיפתח לכל האופף אותך ולחוש את מה שעובר על הארץ הזאת בזמן הנסיעה, ואם הנסיעה גם מתרחשת בסתיו, ממילא מתווסף הנופך המלנכולי-אפרורי. אין פלא שיוצאת מכל זה רשימה סנטימנטלית, גדושת הרהורים והגיגים, כפי שאכן יצאה.
בדרך לירושלים, המעבר החד והמהיר בין הצהוב המדברי והירוק החורשי, בין הנגב המישורי והשחון אל לכיש הגבנונית במידות אנוש, הירקרקה, והלאה ללטרון ("טוסקנה דה – לה – שמעטע") וחמוקיה – כבר לא מפתיע למי שאינו זר לארצנו, וצריך להיכנס לנעליו של "התייר המזדמן" כדי ליהנות מכך שוב ושוב מחדש.
למרות שאין בי שמץ של אמונה דתית, הכניסה לירושלים מעקצצת אותי אי-שם בלב או בבטן כפי שלא קורה לי בכניסה לתל אביב או לחיפה או לבאר שבע… אני מנסה לא לרדת לשורש העניין הזה יותר מדי, שמא חילוניותי האדוקה תתערער במשהו ולכן אני מניח לעקצוץ הזה לחלוף ומסיט את מחשבותי למראות: מצד אחד הר-המנוחות, על אלפי מצבותיו הצפופות בין הטרסות, ומהצד השני – קו הרכס של נבי-סמואל שעוטר בשכונות שנספחו למה שנקרא כיום "ירושלים רבתי" (כאילו לא די לנו בירושלים של זהב ובירושלים השלמה, צריך גם את הרבתית…)
יופייה של הדרך לירושלים מסיחה את דעתך אפילו מהמטרד המעצבן של הטלפונים הסלולרים. אני מרשה לעצמי לשנוא אותם למרות שמא לעשות, גם אני כמו כולם משתמש ובוודאי גם מעצבן מישהו אחר מן הסתם (החיים מלאים בצביעויות קטנות שכאלו, לא?)
כניסה חלקה לבירתנו, ללא פקקים היא פריבילגיה נדירה ומתאימה לשעות אחה"צ המוקדמות בלבד וכך אתה מגיע ברגל ימין ואין לזלזל בכך. אחרי בדיקה דקדקנית בכניסה לתחנה המרכזית, אתה נכנס למתחם היפה, המסודר, הנקי והמאורגן ביותר בארץ (אני מחלק ברוחב לב ציון לשבח לנוכח ההשוואה המתבקשת עם תחנות מרכזיות כמו בבאר שבע, חיפה, ת"א, קריית שמונה וכו').
הבדיקה הביטחונית הדומה מאוד לעלייה למטוס, והכניסה לתחנה היפה הזאת מאשליית אותך לרגע שאולי אתה באמת… לא, כמובן שלא. המציאות חזקה מדי ומספר אנשי כוחות הביטחון גם ביציאה, מחזירה אותך, באחת, אליה.
לחצות, בימים אלה את ירושלים באוטובוס: את רחוב יפו, אזור שוק מחנה-יהודה, מרכז העיר, השכונות טלביה והקטמונים – זה מעשה מפחיד ומרתק כאחד: אני תופס עמדת תצפית במושב אחורי, פותח את החלון שלידי ("פתח מילוט") ובוחן כל אחד ואחד מהנוסעים הנכנסים. האוטובוס מלא ואני עובר במבטי על פניהם של האנשים, מישיר מבט לעיניהם, ממיין במהירות. אם יש מישהו חשוד אני ממשיך ומביט בו לכיוון המותניים לראות אם יש שם איזה התעבות לא טבעית…
במחנה-יהודה, ליד השוק, התחנה עמוסה והשהייה ממושכת מדי מותחת ומפחידה. הסלים העמוסים נחשדים על-לא-עוול-בכפם, ואני חוזר לנשימה מוסדרת רק אחרי שהאוטובוס חולף-עובר את כל רחוב יפו, בואכה ממילא/אגרון.
ככל שהדרך מתארכת, אני נרגע לאט-לאט ומתחיל לבחון ביתר פירוט את הטיפוסים השונים שבאוטובוס: אברכים, נערות חרדיות שאין לטעות בלבושן, פנסיונרים החוזרים מהשוק עם סליהם, אחד ממשוגעי העיר שפוצח בבריטון עמוק בשיר משירי יהורם גאון, אחד מאלו הנוטפים ארצישראליות מתקתקה. אף אחד לא מהסה אותו, אף אחד לא מתעניין בשירתו. קהל אדיש? או אולי עסוק מדי בפחדיו?
צפוף שם בירושלים, דחוס מאוד לאורכו של ציר יפו. בונים שם את הרכבת הקלה ומנסים לשמור על הערכים הארכיטקטונים הישנים. אחר כך מתפתלים ברחובות מלאי תעוזה ע"פ שמותיהם: רח' עזה (?!), רח' הכובשים, רח' הל"ה, רח' מבצע קדש, רח' הפלמ"ח וכו'. רחובות צרים בדרך כלל, שנהגים אמיצי לב מאין כמותם מתמרנים בהם להפליא.
הדרך חזרה כבר הרבה יותר נינוחה ואם אתה יורד לתל אביב אתה חש בהלם השינוי.
רבות כבר נכתב על ההבדלים בין ירושלים ותל אביב, בין קודש לחול, בין פתיחות לסגירות וכו'. הנוף התחום כל כך של ירושלים, נפתח לשפלת החוף עד לים הפתוח והאין סופי, ומשנה בבת אחת את הרגשתך, גם אם לא שמעת דבר על ההבדלים בין הערים לפני כן.
בדרך, תזכורת קטנה למצבנו בשלט דרכים גדול המודיע: "כאן ייבנה בקרוב כביש חוצה ישראל", מביא אותך למחשבה הבלתי נמנעת בעקבות הויכוח הציבורי על הכביש: לא כל כך חשוב איזה כביש חוצה ישראל ייסלל כאן, אלא את איזה ישראל הוא יחצה??
על שפת ימה של תל אביב, בסתיו 2003, מראות אמיתיים של ריביירה: בתי קפה, מסעדות חוף, טיילת יפהפייה, מלונות פאר, ים שקט ורגוע – שום דבר שיזכיר ברמז את המציאות הברוטלית בארץ הזו.
מאירקה לוין
סיפורונצ'יק לראש השנה (כולל הבעת תודה גדולה)
במהלך השנה האחרונה אני מועסק כעוזר מחקר וכיד ימינו של פרופסור רומני שהוא מזרחן שמתמקד בחקר לוב ועומד גם בראש מרכז לחקר יהדות המזה"ת "אלישר" באוניברסיטה.
עבודה זו אמנם לא מקנה לי משכורת עתק, אך מדובר בסכומים שעוזרים לי למלא את מכסת ימי העבודה לקיבוץ כסטודנט וליהנות ממגוון פריווילגיות מכובדות לסטודנט צעיר: טלפון סלולרי לתקופות העבודה, אפשרות צילום והשאלת ספרים בלי תאריך החזרה.
מובן שמלבד הטבות חומריות אני גם לומד כיצד לאסוף חומר וכיצד נבנה מחקר מסודר במגדלי השן האקדמאים.

במקביל למחקר על לוב, עסק הבוס שלי גם בהעברת הארכיון הפרטי שלו מבאר שבע לירושלים.
מכיוון שאני עובד איתו באופן צמוד – עזרתי לו לקטלג ולסדר את הניירת והספרים עוד בטרם ההעברה עצמה.
המיקום הישן של כל הציוד היה במרתף נמוך בבאר שבע וכמות החומר עצומה (4 טון). משאית לא יכלה להיכנס למרתפי הבניין בו רוכז החומר – והצעות המחיר שקיבל הפרופסור בעבור ההעברה היו עצומות.

חידוש חוזה ההעסקה שלי לשנה הקרובה והרצון לרצות את הבוס, גרמו לי להיכנס למיטה חולה ולהציע גם עזרה פיזית ולוגיסטית בהעברה.
הבוס קפץ על ההזדמנות בהתלהבות רבה ולי לא נותרה ברירה אלא להוכיח את כישורי הקומבינטורים-לוגיסטים.

בשבוע שעבר נרתם חברי הטוב (שזו לא הפעם הראשונה שהציל אותי ולבקשתו השם שמור במערכת) וארגן אוטו מסע + נגרר. יחד עם חניכי לשעבר ומיודעי בהווה – טל גולדמן, גיא יסעור ורוני בקר שחזר אלינו מהקור, יצאנו השכם בבוקר לביצוע המשימה.

יצאנו בסביבות שבע-שמונה בבוקר וחזרנו רק באחת בלילה. החבר'ה עבדו כמו שדים למרות הכמות הבלתי נתפסת של הציוד והחומר הכתוב – העמסה, נסיעה בעליות של ירושלים בהילוך ראשון (מפאת הכובד), פריקה וסידור.

הבוס מתמוגג מנחת (למרות שמצא חלק מהחומר בפח, בטעות, וקצת התעצבן), חוזה נחתם לעוד סמסטר של עבודת מחקר והחבר'ה דפקו ארוחה בסטקייה.
איני יודע להסביר את התודה שאני חב לארבעת חברי (ולחיזקי ששחרר את החבר'ה מעבודתם ברפת באותו היום) – אך שוב למדתי שבחברות אמיתית אין פשרות, הנחות או שאלות ועל כך התודה.

חג שמח ושנה טובה לכל בית רביבים,
חגי רזניק



נר זיכרון לחודש תשרי
יוסי שחם, חבר גרעין לנגב י"ב - נפל במלחמת ההתשה בסואץ, ב' בתשרי תש"ל
שלמה קמחי (אבא של יעקב קמחי) - נפטר, ג' בתשרי תש"ן
בילו אילון - חבר הכשרת מעוז א', נפל בחירבת מחאז, ד' בתשרי תש"ט
שי שביט - נפל במלחמת יום הכיפורים, בדרך לחווה הסינית, כ' בתשרי תשל"ד
מיכאל ויימרס - נפל בפעולת חיל האוויר בנגב, כ"ב בתשרי תש"ט
יהודית חמדי - חברת גרעין לנגב א', נספתה בתאונת דרכים, תשרי תשי"ז
יוסף לב (אבא של עמוס לב) - נפטר, כ"ט בתשרי תש"ן





סיכום ביניים של פעילות הצוות לשיפור ההתפרנסות
(חברים בצוות: מרכז – צחי רם, דודו עפרון, עזרא כהן, רותי יוגב, מרים אורנשטיין)

הסיבות להקמת הצוות:
1. חוסר של כ 1,500,000 ש"ח לתקציב הקהילה מידי שנה.
2. בעתיד הקרוב אין סיכוי רב להעברת רווחים מהעסק אל הקהילה.

בשל הסיבות הנ"ל החליטה המזכירות להקים צוות שיציע הצעות לשיפור ההתפרנסות משכר עבודה.

ברור לכל כי בגירעון תקציבי מתמשך לא תוכל הקהילה ברביבים לקיים את אורחות חייה תוך שמירה על ערכיה ועקרונותיה.

חשוב לומר כי בהעדר פתרון לגירעון התקציבי עלולים להתרחש שינויים (לא כולם מתוך תכנון או רצון) מהותיים באורחות החיים ברביבים.
כדי להיות ברור, בהעדר פתרונות אחרים ההנחה היא שכמו ברוב הקיבוצים שביצעו שינוי גם כאן יונהג מודל כלשהו של שכר דיפרנציאלי שיביא להעלאת ההכנסות משכר עבודה.

הצוות התייחס לכך שבשלב ראשון הפתרונות צריכים להיות אך ורק בתוך מגרש החיים השיתופי בקיבוץ רביבים, קרי מתוך רצון לשמור על החיים השיתופיים כפי שהובן באופן ברור מתוך תוצאות סקר העמדות.

הדיונים הראשונים יוחדו להגדרת הבעיה ומאפייניה, חיפשנו את הגורמים המשפיעים על נושא ההתפרנסות מעבודה והבעיות המאפיינות אותם ברביבים.

הבעיה מתמקדת בשלושה גורמים עיקריים השותפים בנושא: החבר, הממסד והענפים.
ניסינו למצוא את כל הנקודות הבעייתיות בתחום ההתפרנסות ביחס לחבר, הממסד והענפים.

1. החבר:
א. התפיסה הכוללת של תרומת החברה הקיבוצית לחבריה (חינוך, בריאות, תרבות וכו') הולכת ונחלשת, ועיקר ההסתכלות היא דרך התקציב האישי.
תרומה משמעותית לעניין זה מביאים עימם המשבר הכלכלי הפנימי והחיצוני וכן המשבר בתנועה הקיבוצית.
ב. הצטרפות של חברים חדשים לקיבוץ לאורך השנים אינה נעשית לאור השותפות הקיבוצית בלבד אלא מסיבות רבות ומגוונות, תחושת השותפות אצל חלק מחברים אלו נמוכה ביותר ופעמים רבות לא מתקיים הכלל "מכל אחד לפי יכולתו".
ג. בחברה גדולה, מגוונת ורב דורית כזו קשה לשמור על תחושת שותפות מלאה.
ד. הדאגה היומיומית לקיום הפיזי של החבר ושל התא המשפחתי המצומצם היא באחריות הממסד הקיבוצי, ולכן קיימת תחושה של בטחון שלעיתים אינה מעוגנת במציאות.
ה. החופש בבחירת המקצוע, והמימוש העצמי אינם עולים תמיד בקנה אחד עם הצורך להתפרנס.
ו. בחלק מהמקרים חברים לא מקדמים את עצמם במקום העבודה, אין מוטיבציה פנימית להתקדמות מקצועית ו/או עבודה מעבר לחובת העבודה המוטלת על כל חבר.
ז. המעבר החד לאחריות החבר על פרנסתו יצר מצב בעייתי אצל חלק מהחברים, וחלק מהם עדיין רואים בממסד גורם יחיד לפתרון מלא של בעיותיהם במציאת עבודה כפי שהיה בעבר.
ח. חוסר אמון בממסד ובהנהגה, עזיבה פנימית, כעס אישי, נתק מהמטרה המשותפת (שאינה ברורה, ויש להגדירה מחדש) ואכזבה מהרעיון הקיבוצי מנתקים חברים מהשותפות הקיבוצית, אך לא מהחברה הקיבוצית (חוסר יכולת למצוא ממלאי תפקידים, שותפות במאמץ הכולל וכו').

2. הממסד (מזכירות / משאבי אנוש):
א. החברה הקיבוצית מגדירה רעיונית אי תלות בין התפרנסות החבר לבין התמורה אותה הוא מקבל, ובאותה נשימה מצפה החברה הקיבוצית לתרומה הגבוהה ביותר האפשרית מכל חבר (שותף) – "מכל אחד לפי יכולתו לכל אחד לפי צרכיו".
רמת המודעות של החבר לקשר בין ההתפרנסות לבין התרומה תלויה בחבר עצמו ואינה מטופלת דיה על ידי הקיבוץ.
ב. תהליך ההתאמה לשינויים הנובעים מתהליך הפרדת העסק מהקהילה החל באיחור רב ובקצב איטי.
ג. מערכת התמיכה בחבר אינה מספקת.
ד. לא קיים מיפוי של צורכי התעסוקה ברביבים.
ה. הממסד לא מספק מספיק מידע לציבור. תהליך הגברת המודעות מחייב מסירת מידע.
ו. מערכת משאבי אנוש צריכה להיות גם מערכת יוזמת ומכוונת. יש חשיבות רבה לקידום המשאב האנושי ברביבים תוך כדי הכשרתו (השכלה, קורסים, השתלמויות ועוד).
רצוי ליצור מתאם בין צרכי הקיבוץ ובין כיווני ההתפתחות האישיים של החברים (עידוד ללמידה והכשרה בתחומים הנדרשים ברביבים).
ז. השותפות בקהילה הקיבוצית יוצרת מחויבויות ותפקידים נוספים מעבר להתפרנסות גרידא (ועדות, חגים ושאר פעילויות), מחויבות זו מהווה אבן יסוד בחיי קהילה שיתופיים. הפעילות הזו מהוה חלק מפעילות הפנאי ומקטינה בהכרח את הזמן שיכול להיות מוקדש להתפרנסות (כעין מס או תשלום על השותפות).

3. עסקים / ענפים:
א. תהליך הסדרת היחסים בין העסק לבין הקהילה יצר בהכרח את החובה של מנהלי
הענפים לבדוק את יחסי העלות והתועלת של החברים המועסקים בענף.
ב. תהליך תאגוד הענפים על כל המשתמע ממנו מחייב את מנהלי הענפים לעבוד בסביבה
כלכלית מקצועית בהתייחס לתחרות בשוק החופשי.
ג. ההתנהלות במעגל הסגור של העסק יוצרת נתק הולך וגדל מהקהילה והמחויבות אליה.
ד. רווחת התפיסה לפיה הרווח הוא הגורם החשוב ביותר בפעילות העסקית.
ה. קיים ניגוד אינטרסים בין רצון העסק לרווח גדול ככל שניתן (כך נמדדת הצלחתו) לבין
הרצון להעביר לקהילה שכר גדול ככל שניתן.
ו. יש קושי ביצירת אוירה מחזרת של הענפים אחר החברים.
ז. לא קיימת מערכת משוב מספקת בתחום העבודה המאפשרת לחבר להשתפר ולהתמקצע.
ח. אווירת העבודה בעסקים לא תמיד מזמינה חברים להצטרף.

במהלך הדיונים בהגדרת הבעיה ייחדנו זמן לשמיעת דעות של חברים ומרכזי ענפים בנושא.

בשלב הנוכחי אנו עוסקים באיסוף הצעות לפתרון לבעיות שהועלו כאן מתוך רצון למצוא דרך לשפר את ההתפרנסות משכר עבודה.

לאחר שהצוות יסכם את פעילותו, יובא הנושא לדיון במזכירות הרחבה שהקימה את הצוות.
הצוות מצפה שהמזכירות תקבל החלטות ותביא הצעות לעשייה בפני הקיבוץ.

רשם: צחי רם
דו"ח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 18.9.03
1. סיכום חצי שנתי 1-6/03 בקהילה – המשך דיון
בהשתתפות: שמשי רשף
בדיון על הסיכום החצי שנתי, התקבלה ההצעה כי המזכירות תפנה אל מנהלי הענפים והפעילויות בקהילה להכין, תוך שבועיים, הצעה לקיצוץ תקציבי בתחום אחריותם.
שמשי, אורית ומרים יעמדו לרשותם לכל עזרה שיבקשו ויביאו הצעות משלהם.
לאחר איסוף ההצעות מהפעילויות, במידה והקיצוץ לא יספיק – תציע המזכירות הצעות נוספות כדי לסיים את השנה באיזון.
חברי המזכירות הוסיפו כי יש תחושה שהקהילה מצמצמת את הוצאותיה באופן דרסטי, הקיצוצים פוגעים בהתנהלות השוטפת והקהילה עניה.
לעומת זאת, במגזר העסקי, אין שינוי בדפוס ההתנהלות. הוצאות שהקהילה איננה יכולה לאפשר לעצמה הן מובנות מאליהן ואין צורך באישורן במגזר העסקי.
הוחלט:
מרים תפנה אל חגי מן כדי שגם במגזר העסקי ייעשה מאמץ ממשי ונראה לעין להדק את החגורה ולהצטמצם בהתנהלות השוטפת והיום יומית.




בריאותך חשובה לנו
ביום שלישי, 16.9 נסענו שלוש האחיות וארבעה חברים מועדת בריאות לכנס בנושא:

מרפאות הקיבוצים לאור השינויים בקיבוצים ובמערכות הבריאות בישראל.

ההרצאות ששמענו בכנס היו:
* תפקיד צוות המרפאה בעידן השינויים בקיבוץ – פרופ' חוה טבנקין,
מנהלת המחלקה לרפואת המשפחה בעמק.
* שינוי בתפישת הצוות הרפואי ואיך מחנכים לעצמאות חדשה – ד"ר עמית פורת,
רופא קיבוץ רמות מנשה.
* קבלת החלטות ותהליך הכנסת טכנולוגיות חדשות לסל הבריאות – פרופ' חוה טבנקין.
* המרפאה האזורית בעמק הירדן, הרציונל, הקשיים והמצב היום – ד"ר אלון מרגלית,
רופא משפחה ומנהל מרפאה אזורית עמק הירדן.
* מתן השירות הרפואי במרפאות שירותי בריאות כללית בהתיישבות העובדת.

לסיכום היה פאנל בנושא: עתיד שירותי הרפואה בקיבוצים.

נושאים אלה מעסיקים גם אותנו – צוות הבריאות המקומי וחברי ועדת בריאות ולכן נסענו
בהרכב גדול, כדי לשמוע ולהתרשם. הכנס היה מאוד מעניין ונתן לנו הרבה חומר למחשבה.
על רשמים נוספים מיום העיון נשמע בהמשך.

אחרי הכנס חיכו לנו נציגי השר"פ במוקד החירום "נטלי".
קיבלנו הסבר וראינו את עבודת הרופאים במוקד. רופא אחד קיבל שידור של א.ק.ג. שנשלח
דרך הטלפון והועבר למחשב ורופא אחר קיבל פנייה ובזמן שהוא המשיך לדבר עם הפונה –
הזעיקה המוקדנית אמבולנס אל המטופל.
במשמרת יושבים שלושה רופאים ומוקדנית שאחראית להזנקת אמבולנס.
בכוונתנו לארגן ביקור במוקד החירום "נטלי", לחברים שיהיו מעונינים בכך.

העיקר הבריאות
נרדה
ברשימה בעלון הקודם נשמט המספר המלא של:
טלפון מוקד החירום: 03-6957230 , 1-800-800-666



עישון כגורם סיכון למחלות פה, חניכיים ושיניים
במחקרים רבים נמצא כי עישון סיגריות או מקטרת הינו גורם סיכון גבוה ומשמעותי
למחלת חניכיים ואיבוד שיניים.
מחלת חניכיים בדרגה בינונית עד חמורה נמצאה באחוזים גבוהים מאוד אצל אנשים
מעשנים (כ – 30%) לעומת לא מעשנים (כ – 13%).
הפסקת העישון יכולה בהחלט לשפר את בריאות החניכיים ולצמצם איבוד שיניים.
העישון פוגע במנגנון ההגנה על החניכיים. לאנשים מעשנים אין דימום והרגשתם
היא כי הכל תקין.
העישון מהווה גורם בהצטברות רובד ואבנית הגורמים להרס של מערכת התאחיזה
של השיניים ולבסוף להתרופפות השיניים ולעקירתן.
העישון גורם להכתמת השיניים, פוגע במראה האסתטי של השיניים וגורם לגידולים
סרטניים בחלל הפה (שפתיים, חניכיים, לשון וחיך).
הפדרציה הבינלאומית של השינניות בעולם וכן אגודת השינניות הישראלית החליטו
להקדיש את יום השיננית הבינלאומי למניעת עישון תחת הכותרת:

האר את החיוך – הפסק לעשן!
סוכנות דייזנהוז ברביבים
שלום לכולם,
חלפה שנה מאז כתבתי בעלון, עם פתיחת משרד הנסיעות בקיבוץ – שלוחה של טרמינל 1 באר שבע, בהנהלת חברת דיזנהויז.
השנה שחלפה כללה חורף מאוד קשה של מלחמת המפרץ, תקופת שפל קשה לכל ענף התיירות בארץ.

עם בוא האביב החלה התעוררות מדהימה. עם ישראל חפץ בחופשות מכל הבא ליד: אגן הים התיכון, טיולים מאורגנים, נסיעות משפחתיות באירופה והיעדים הלוהטים של קיץ זה – אירלנד, קרואטיה וסלובניה ובולגריה שהינם יעדים אטרקטיביים ולא יקרים, יחסית. כמובן שהפופולרית מכולן היא עדיין תורכיה, על מגוון נופשוניה.
לסיכום – למשרד שלנו בקיבוץ – עונת הקיץ הייתה מצוינת במכירות. החברים, הצעירים והתושבים החלו בהפנמת הרעיון שכאן בבית, בקיבוץ יש משרד נסיעות לכל דבר, העונה לכל שאלה ובקשה ובשיא הנוחיות - החומר הרלוונטי לנסיעתכם נמסר בשלמותו כאן בבית.
אני עובדת שעות רבות ונהנית מאוד להיענות לכל דרישה הכוללת עמידה בלוחות זמנים לפי הדרישה, כולל כרטוס כאן ועכשיו.
כמובן שנסיעות רביב ורבל גם הן חלק חשוב ונכבד מעבודתי, הכולל שירות סביב השעון כל השנה, כולל שבתות וחגים.
ושוב, אני מזמינה את כולם ליצור עמי קשר, להתעניין, להיעזר בי בייעוץ יעדים שונים ומסלולים והן בקבלת הצעות מחיר.
רצוי ואפשר להגיע אלי עם הצעות מחיר מחברות אחרות או משרדי נסיעה אחרים ולערוך השוואה. ברוב המקרים, במידה ויש לכם הצעה בכתב והיא זולה יותר – אני מצליחה לקבל אישור מדיזנהויז להיות אטרקטיבית יותר ולקיים את העסקה.
חשוב לי ולכולנו כי שלוחת רביבים תתפתח ותגדל, תופץ באזור רמת נגב כולו ומפעלי תעשיה נוספים.
ההצלחות שלי בשלוחה הן ההצלחות של הקיבוץ ושלכם, כאשר משכורתי גדלה באופן ישיר עם הגדלת היקף המכירות.
כל אחת ואחד מכם שיעזור בהפצת משרד הנסיעות באזורנו או למכירים ומשפחה בכל רחבי הארץ – עוזר לנו, לכולנו.
מספרי הטלפון:
משרד: 08-6562703
פקס: 08-6562469 מומלץ לגזור ולשמור, או
לקבל ממני כרטיס ביקור
נייד: 051-385937

הנהלת חברת טרמינל 1 / דיזנהויז מאחלים לכל בית רביבים ולקוחותיה הנאמנים – שנה טובה, פורייה ומתוקה, שנת חוויות והנאות
יהודית גלאון


מועדת כלבים
איוש ועדת כלבים
הצטרפו לועדה חברים חדשים: גדעון טאובה ומושון אלפנדרי. בהצלחה!

נשיכות / תקיפות
בחודשים האחרונים היו מספר נשיכות ותקיפות של כלבי חברים. המקרים מטופלים ע"י הועדה.
מספר כלבים הורחקו משטח המשק, הוצרו צעדיהם של כלבים אחרים ושאר הכלבים בתהליך טיפול הועדה.

הבהרות במקרה נשיכה:
יש לדווח מיידית לאייל רפאלי. האדם שננשך חייב לנסוע למשרד הבריאות לבדיקה ודיווח האירוע (חוק מדינה).
בעל הכלב חייב להסגיר את כלבו למאורת כלבים מורשית בתוך 24 שעות ממועד הנשיכה (חוק מדינה).

פרטי מוסדות:
משרד הבריאות ב"ש: שולי, 08-6464718
יום א' – ה' 08.00 – 15.00 יום ו' 09.00 – 10.00



תחנת הסגר ב"ש – עמרם 08-6270099 רח' המכונאי 7 עמק שרה.

וטרינר חדש במועצה
דר' צחי נבו סיים את תפקידו ומחליף אותו:
דר' אלי שוורצמן פלאפון: 067-940323
שעות קבלה במועצה:
יום ב' 08.00 – 11.00
יום ה' 16.00 – 18.00

לציבור בעלי הכלבים
עקב תלונות חברים, להזכירכם:
כלבים לא ימצאו באירועים תרבותיים וחברתיים.
כלבים לא ימצאו בתחום הכניסות לחדר האוכל.
כלבים יהיו סגורים או קשורים בשעות החשיכה.
כל בעלי הכלבים ה"חדשים" שלא מלאו את פרטי מחמדם, מתבקשים לפנות לאייל.
חל איסור מוחלט על כלבי אורחים להסתובב חופשיים, כנאמר בתקנון.

אייל רפאלי – ועדת כלבים

ואלה (מקצת) מהמעשים והאנשים – ערב סיפורי ראשונים במצפה רמון
בסרט איש ללא עבר (2002) מציג הבמאי אקי קאוריסמקי את מה שנראה בעיניו כטרגדיה אמיתית: אדם שעקב ארוע אלים איבד את זכרונו ואת עברו. לא שהעבר לא קיים, הוא קיים, אבל לא בזיכרונו של בעליו.

מה קורה לישוב שהארכיון שלו, המיכל של עברו, נמחק באירוע אלים כמו שריפה? זה מה שקרה במצפה רמון בשנת 1970. האנשים והמעשים היו. האם עקב השריפה הם נידונו להימחק מהזיכרון? התשובה לשאלה זו נתונה בידיהם של האנשים החיים בהווה: עד כמה הם מעונינים לקיים בתוכם את ההיסטוריה של המקום בו הם חיים. גם אם המלים הכתובות והתמונות המצולמות אבדו, גם אם התמונה הגדולה לא קיימת הרי העבר קיים, אולי בחלקים, אפילו בחלקיקים, אצל אנשים ומקומות שונים ברחבי הארץ. אפשר וצריך לשחזר את 'התמונה הגדולה'.

מזה חודשים אחדים אני מנסה להרכיב את הפזל שנכון להיום עדיין מרובים בו המקומות הריקים, המצפים להתמלא. ממה שכבר מצאתי עולה סיפור מרתק ומרגש. הוא מורכב מהרבה סיפורים. וברוח והגדת לבנך, אנחנו בונים את הנאראטיב מהסיפורים האישיים, של האנשים שחיו במקום. על רוב הסיפורים לא מתנוסס לוגו של משרד ממשלתי או מוסד ציבורי. בדרך כלל לא תמצאו אותם בארכיוני העיתונים או בגנזך המדינה. נהפוך הוא: הם מסופרים מנקודת מבט אישית מאד של מי שכל יום קם בבוקר, הכין סנדביץ' לילדיו לבית ספר, הלך לעבודתו, חזר בערב למשפחתו. חיי היומיום שמגשימים את המעשה הגדול. יותר משאנו מחפשים בסיפור האישי את הדיוק ההיסטורי אנו מבקשים את נקודת המבט האישית. אולי זה המקום להיזכר בדבריו של רולאן בארת : כשם שאין אוטוביוגרפיה שאינה בדיונית – אין בדיון שאינו אוטוביוגרפי.
תהליך איבוד הזיכרון והניסיון להרכיבו מחדש, כפי שקורה במצפה רמון, הוא תהליך מיקרו שעשוי ללמד על תהליך כללי שקורה בחברה הישראלית. המכון למורשת בן גוריון שם לו למטרה מרכזית לחפש דרכים לקיום דיאלוג אישי וציבורי עם ההיסטוריה - גם במיקרו וגם במקרו, מתוך תפישה שהווה ללא עבר אינו שלם.


מתי מתחילה ההתחלה? כידוע, לכל נקודה בה נבחר, יש עבר. אנחנו בחרנו להתחיל את סיפורנו בחזונו של חגי אבריאל, שהיה אז חבר קיבוץ שדה בוקר, להקים צורת התיישבות ייחודית במצפה רמון: קואופרטיב. נמשיך ונתגלגל בסיפורים עד שנת 1967, נקודה שהיא במידת מה שרירותית אבל מהווה קו פרשת מים בהיסטוריה של מדינת ישראל בכלל ויש לה השפעה גם על כיווני ההתפתחות של מצפה רמון.
בעצם, חגי אבריאל מקשר בסיפור חייו בין שתי המועצות באזור רמת נגב.
החלום, כדרכם של חלומות רבים, התממש בצורה אחרת משנחלם. והיום, בתו הבכורה של חגי, נועה, חיה עם משפחתה במצפה רמון, וזה אולי מימוש נפלא עליו לא חשב אביה בשנת 1956. טובה ומשפחתה חיים במשאבי שדה.

ביום ד' י"ב תשרי תשס"ד, 8.10.2003 נתכנס במתנ"ס מצפה רמון לשמוע ולהשמיע סיפורי ראשונים, מחגי אבריאל שחלם ועד התקוות של 1967. הערב מתקיים במסגרת פרויקט והגדת לבנך, המשותף למועצה האזורית רמת נגב ולמועצה המקומית מצפה רמון
דף הרשמה להסעה יתלה על לוח המודעות.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עדכון בנושא אינטרנט מהיר לחברים
לפני כשבועיים הסתיימה התקופה, שבמהלכה התחייבה חברת רוטל לסיים את
התקנת האינטרנט המהיר לחברים, ואין התקדמות.
הסיבה לעיכוב "בשפת העם": המערכת לא מדברת באותה שפה שבה מדברת
מערכת האינטרנט שלנו.
כך שבפועל יש בעיה קשה בהתחברות, וזאת בנוסף לבעיות קשות הנובעות מדרישות
של בטיחות במערכת האינטרנט שלנו, המשותפת למערכת העסקית של הקיבוץ,
למפעל ולחברים.
ובכל זאת, אנחנו לא מוותרים בקלות ואנו בוחנים, בימים אלה, פתרונות נוספים
בעזרת צוות האינטרנט שלנו וצוות רוטל.
אז עוד קצת סבלנות ונקווה שנצליח.
והעיקר – שנה טובה! חגי מן


גוזל של תור
מדוע כתבתי "לא יאמן"? כי אילו שמעתי אומרים שהיה גוזל בכפותיו של עורב והעורב עף איתו…
אילו שמעתי שגוזל זה נפל לאדמה ונותר בחיים – הייתי משיבה שזה לא יתכן (או שזה בלוף, או כזב, לפי שפת השומע).
אבל זה בדיוק מה שקרה!
יום אחד רכבתי על אופני, בכביש בדרכי לעבודתי. מעל הכביש עף עורב. הבחנתי שבכפותיו הוא נושא משהו. והנה, ה"משהו" נופל ארצה, במעופו של העורב. עצרתי את אופני, ניגשתי לראות… והרי זה גוזל. התכופפתי… גוזל של תור. כבר אינו זאטוט עירום, הפלומה נשרה והוא מכוסה נוצות כולו. הרמתי עיני… העורב כבר עף והתרחק.
ביד זהירה הפכתי את הגוזל, נראה כאילו הוא שלם, לא ארע לו כלום.

רכבתי חזרה. ניגשתי אל ביתו של אמנון, העובד בפינת החי. "תראה מה הבאתי – גוזל של תור".
סיפרתי לו את הסיפור.
אמרתי: "לא היה לי לאן להחזיר אותו, אינני יודעת מאין גזל אותו העורב."
שאלתי: "יש איזה ילד, מאלה שעובדים איתך בפינת החי, שיוכל לטפל בו?"
השיב לי שאין. זו הרבה עבודה. ידעתי שזו הרבה עבודה - צריך להאכיל את הגוזל ישר אל פיו, לפחות שלוש פעמים ביום.
שאלתי: "ואם אגדל אותו בעצמי עשרה ימים, תקבל אותו אחר כך לפינת החי?"
"כן, כי אז כבר יאכל בעצמו".
לפני שפניתי ללכת שאלתי עוד: "איזה גזע הוא התור הזה? זה לא תור צוצלת ולא תור מצוי".
אמנון הסתכל עליו פעם נוספת והשיב: "לא יודע".
הלכתי לביתי ובכפותי גוזל של תור.

ביומיים הראשונים חששתי מאוד לגוזל. הוא היה מכווץ כולו. אולי הוא כן נפגע מהנפילה? אך אולי הוא רק פוחד ממני וצריך להכריח אותו?
ביום השליש התחיל השינוי: הגוזל היה רעב ובלע ברצון את פתותי הלחם שהגשתי לו. פותחת הייתי את מקורו, בעדינות, בשתי אצבעותי והוא היה בולע.
עבר שבוע. הגוזל מקבל ממני את ארוחותיו. הוא נראה בריא אך איננו גדל. נועצתי באמנון.
"מה את נותנת לו לאכול? רק לחם? תוסיפי פירורי ביצה קשה". הוספתי וגם נתתי פעם ביום – ויטמינים, והוא אכן גדל.
לאחר מכן נסעתי ליומיים. הבאתי את הגוזל לפינת החי, למועדון שלהם.
כשבאתי לקחתו בחזרה אומר לי אמנון: "איזה גוזל? הוא כבר ציפור!" וסיפר לי שהגוזל שלי כבר אוכל לבדו מן הקערית שהוגשה לו.

ועוד אמר לי: צדקת כשאמרת שזה איננו תור רגיל, זה 'תור הצווארון' … על צווארו של הגוזל המתבגר הופיעו מעט נוצות כהות, נוצות המסמנות את גזעו (עכשיו הבנתי למה הוא כל כך פחדן – כי הלא 'תור הצווארון' אינו נכנס כלל לישוב – פוחד הוא מבני אדם).

עכשיו הגיעה תקופה יפה מאוד – לי ולתור שלי. הייתי נכנסת לחדרון (השירותים) כדי להאכילו (סוגרת היטב את הדלת – שלא יתקרב החתול השחור שלי…), פותחת את דלתית הכלוב. הגוזל, שכבר נהיה לתור, יוצא לקראתי בשמחה. הוא עומד על ידי האחת ומקבל מכף ידי השניה את מנת אכלו. מנפנף בכנפיו השתיים בשעת אכלו.
אחרי הארוחה, נינוח וטוב לב, מתחיל התור לעוף בתוך החדר הזעיר, נח לו על המדפים או על הכרכוב. יושב על כתפי, על ראשי ומוחזר לבסוף לכלובו.

הגיעה השעה להיפרד ולהעביר את התור לפינת החי שם יוכל להתעופף בכלוב נרחב כרצונו ולמצוא לו חברים.
החלטתי והבאתי אותו.
כשמסרתי אותו בקשתי שינסו להמשיך ולהאכיל אותו מכף היד: קיוויתי שיסכים לאכול גם מכף ידם של אחרים… אמנון ספר לי שהתור כלל אינו מוכן שיתקרבו אליו. החלטתי לנסות בעצמי. נכנסתי לכלוב אך הוא ברח לפינה רחוקה. לכדתי אותו בכפי, התיישבתי איתו בשקט, הושטתי לו פירורי לחם אך הוא לא הגיב. נעצבתי אל ליבי.
אמנון שם אותו עם זוג צוצלות – והזכר הציק לו. שם אותו בכלוב אחר.
כעבור ימים אחדים בישר לי אמנון שהתור ברח. עף ישר גבוה לשמים.
….לחופש נולד, 'תור הצווארון'.

כעשר שנים חלפו מאז קרה מעשה זה, שסופר כאן.
שלחתי אותו, עם סיפור נוסף לביטאון "פשוש". פוסה, חבר רביבים לשעבר היה העורך. הוא פרסם את אחד מהסיפורים בשם "כמו זוג יונים". על הסיפור שהובא כאן אמר שיתאים לראש השנה,
אך "פשוש" נסגר וההבטחה לא קוימה.
נזכרתי בסיפור זה כאשר יעקב שמש הציע לכתוב "סיפורים משכבר".
מאז שנכתב הסיפור חלו מעט שינויים בסביבה: אין לי חתול שחור ובמקומו ישנו "לבן כשלג", כשמו כן הוא. גם פינת החי איננה אך עדיין אני נועצת באמנון-בוצי בדבר גידול היונים שלי.

רחל סבוראי
הודעה
מהספרייה
אל "אבות ובנים", "אמהות ובנות"
"הכל כתוב בספר"!
כי "גדול ורחב הוא העולם", "ללא גבולות".
יש בו "סיפור על אהבה וחושך", גם
"אהבה אמיתית", "אהבה סוערת" ממש כמו ב"אגדה אמריקאית".
יש בו מבחר של כלות: "הכלה הבורחת"
"הכלה המשחררת"
"הכלה הנצחית"
"הכלה הסוררת"
ואפילו "הכלה השודדת".
יש גם "סערת נפש" ו"מקום טוב ללילה".
האם "אמא שלך יודעת?"
"היו שלום ותודה על הדגים."
שנה טובה ומבורכת - מצוות הספרניות

חוג ספרות לחברים תשס"ד

חוג ספרות לחברים יחדש את מפגשיו מיד לאחר החגים.
לפי שעה נמשיך להיפגש אחת לשבועיים בימי שני
מ – 18.30 עד 20.00 במקלט הדרכה.
אם יתברר בפגישה הראשונה כי המועד מתנגש עם פעילות של המועצה – תיבדק במשותף אפשרות של שינוי.
הפגישה הראשונה שלנו בתשס"ד תתקיים ביום ב' כ"ד תשרי 20.10.03, ובה יקבלו המשתתפים תוכנית לחצי שנה.
התוכנית תפורסם ברבים ותאפשר לכל המעונין להצטרף או להיעדר בהתאם לטעם, לכמות ולנושא.
הפגישות הראשונות תוקדשנה ליצירתה המגוונת של המשוררת והסופרת נורית זרחי.
ועל כל השאר – במפגש הראשון.

חוג לעולים הותיקים
בשנת תשס"ד נקרא יחד את התנ"ך בחרוזים.
החוג יתקיים פעם בשבועיים בימי שלישי. התחלה – אחרי החגים.
כל המעונינים להכיר את הטקסט המקראי וגם להבין אותו – מוזמנים.
שנה טובה, חנהל'ה

תודה
אנו רוצים להודות לכל מי שעזר, נתן כתף,
סייע בכל דרך, אפשרות והשתתף בשמחתנו.
לחני וצוות החתונות,
לדני סלומון, יפתח פריאל, ענת דוויק-כהן, ערן ליבנה, ליאת לוי, ניצן יסעור, שרון וחנן פליישמן, הדס קמחי, ניתאי פרץ, טניה רחבי, רינה גלילי, מירי שאול, חיזקי.
ואם שכחנו מישהו אנו מודים עכשיו מראש.
דני ואיה ומשפחותיהם.

לצמים ביום כיפור – שימו לב!
בשנה שעברה נרשמו לארוחות כ – 72 איש, אך בפועל הגיעו למעלה מ – 100.
לכן השנה אתם מתבקשים לדייק במספר הנרשמים ובעיקר משפחות עם ילדים שצמים.
כל זאת – על מנת שלא ייווצר מצב של מחסור במנות.

תודה וצום קל
דליה טולצ'ינסקי

לידיעת החברים והמבקרים:
איליאס הועבר לבי"ח הרצפלד בגדרה.
מאושפז במחלקה א'.
שעות הביקור: 09.00 – 21.00
פרטים נוספים אפשר לקבל אצל
חנהל'ה ברווחה
חנות יד שניה לחברים
תיפתח השבת פעם אחרונה לעונת הקיץ. לאחר מכן תיסגר החנות עד להודעה חדשה.
שנה טובה, בלה
ט.ל.ח
בעלון הקודם נפלה טעות במספר הטלפון של "קדים" (המלצה לנופש בקאש – תורכיה).
המספר הנכון הוא 02-6252299 – לבקש את גידי או את אווה.
שנה טובה
מאחלים משפחת בקר – לסלי, גיא ויונתן

איסור כניסה
ההורים מתבקשים להביא לידיעת ילדיהם שחל איסור כניסת ילדים למפעל ולקפיטריה, בכל שעות היממה. לאחרונה ישנה תופעה של ונדליזם בקפיטריה בשעות של אחרי שעות העבודה הרגילות.
אנו מבקשים להנחות את הילדים שלא יגיעו למפעל או לקפיטריה ללא ליווי מבוגר עובד המפעל.

תודה על שיתוף הפעולה, מוטי אברג'יל



החמור
מועדון השי
שבועיים שקדו במועדון 30 + על הכנת השי לחג. מרכיבי החג הגיעו טיפין טיפין מהיצרנים בפתח תקווה, עבודת יד, ושם נארז ועם שאר הפריטים, למשימה גויסו מורות בחופשה ועוד חברות כשיהודית שפר
וקורין ברגמן מנצחות על המלאכה.

אוי צ'רלי
ל"דיקטטור הגדול", סרטו של צ'רלי צ'פלין, שהוקרן בליל שבת באולם, לא הגיעו רבים מישובי האזור. גם אנשי רביבים לא מלאו את האולם. הגיעו ילדים רבים שברחו די מהר כשהתברר להם שהסרט הוא רציני ולא קטעים מצחיקים של צ'רלי צ'פלין. אלה שנשארו עד הסוף אמרו שנהנו מהסרט אבל הוא היה ארוך מדי.

שריפה
נשרף מתבן קש ברפת. הסיבה לא ברורה. הרבה חברים נחלצו לעזרת הרפתנים בכיבוי השריפה. היה צורך במסכות בגלל העשן הכבד שאפף את השטח. הרפתנים מודים מאוד לכל מי שבאו לעזור להם. המתבן היה מבוטח.

מתוך מידעוני מס' 4
* שבוע בטיחות בבי"ס משאבים
במהלך השבוע התמקדו ילדי בי"ס משאבים בלמידת כללי בטיחות וזהירות בדרכים. הילדים קיבלו הסבר והדגמה על חגירת חגורות בטיחות, השתתפו בפעילות "התנהגות בהסעות ובתחנות ההסעה". הילדים הביעו עניין רב בהדגמות והבינו את הכללים ואת הדרכים לשמור על ביטחונם.
* ליל ירח תשס"ד
ביום רביעי 10.9 פתחנו את שנת החטיבה בטיול לאורו של ירח מלא ב"בורות רמליה", ע"י עובדת. טיול זה היה תחילתו של ערב שהסתיים אחרי חצות. לאחר הטיול התכנסנו בחניון עובדת לטקס בניצוחה של כיתה ט' ורקדנו את תוך הלילה לצלילי הדי.ג'י. עופר.

מתוך דף קשר להורי הנעורים
פרוייקט השמן הגדול קוצר הצלחה מעל למצופה. מכרנו כבר מעל 250 יחידות, ברווח נאה. אם עוד לא קניתם מתנה ליקיריכם, אז יש לכם הזדמנות – ניתן לקנות את השמן במרכולית…
קבלת שבת. בשבועות האחרונים החיינו מנהג ישן-חדש – קבלת שבת בחיק הטבע. נוסעים למקום מוצל ונחמד בסביבות המשק, עושים קפה על מדורה ושומעים סיפור לשבת. יוצאים כל יום שישי ב – 15.30, מהנעורים, חזרה בסביבות 17.00. כולם מוזמנים.
נתאי ועופרי
מחדשים את השדרה
אחת השדרות הותיקות ביותר של רביבים – לאורכו של הכביש לאולפן ולבריכת השחייה, עוברת חידוש.
בינתיים הכינו את הבורות לנטיעה החדשה של עצי המכנף.

עובר ושב
הגיעו למשק חברי גרעין צופים: דקלה רץ, ישראל שני, מורן קיסר, עדו ברום, חן אורלובסקי, יעל טייטל, שי הרץ, תומר פינסקי, מורן אלפסי, דניאל אייבר, עומר יהלומי, יונתן הררי, טל סדאי. ברוכים הבאים והשתלבות טובה!
שנה טובה ושבת שלום
mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240