עלון מס 2226 מתאריך 03.07.2003
עריכה אינטרנטית מנשה לוי
אשמח לשמוע חוות דעת
menashel@revivim.org.il
העלון כקובץ word

מעלון לעלון
עלון השבוע מוקדש לשני אירועים חגיגיים.
 הראשון – חגיגת בר המצוה לכיתת ליבנה. את השער החגיגי הכין שי ברק.
 בחלק זה – הברכות של הורי הילדים - לילדיהם, ברכת ועדת חינוך וכן שיחה עם הילדים שערך תומר פריאל. האיורים של רפי עמידן – תודה לרפי!
 אירוע משמח לא פחות הוא חג המחזור של כיתת אלון. גם הם זוכים לשער מיוחד אם כי מצדו השני של העלון. שער זה עוצב על ידי ניתאי פרץ שגם ערך שיחה עם בני המחזור. נמצא גם לקט מהגיגי הנערים בעודם ילדים בכיתה א'.
 ענת שרגאי מסכמת שנה של "והגדת לבנך…".
לכל החוגגים ברכת בית רביבים ובהצלחה במסיבות!

שבת שלום,
ויקסי

לקטי ויוסף
לקטי ויוסף ללויה
לעדן ולגרי
מזל טוב
להולדת הבנים – נועם ומורן
ליונה וצבי
ליונה וצבי בורשטיין
ולכל המשפחה
מזל טוב
להולדת הנכד
בן לענת ושאול
למשפחת פרץ
לדורית וניתאי פרץ
ליעל ויחיא פרץ
ולכל דודים
מזל טוב
להולדת הבן-הנכד-האחיין
בר מצווה - זכאי לחובות
מצווה היא אולי חובה אך כרוכה יחד עם הבנה גדולה יותר במשמעותה והפיכתה
לחלק משגרת החיים.
וכאילו שעד היום לא ציפו מכם למלא חובות , ציפו גם ציפו...
ההבדל הוא היום, כי עם התבגרותכם האחריות ל"מצוות" עוברת אליכם.
האפשרות לבחור על פי הבנתכם מה לעשות וכיצד, הולכת וגדלה.
לשבעת ילדי "ליבנה" החמודים
שבע הוא מספר של מזל, ואתם – (לפי המושגים של קיבוץ רביבים) אומנם מעטים אבל כל
אחד ואחת - איכותיים.
אני מלווה ורואה אתכם הולכים ומתבגרים. צומחים להיות חברים אמיתיים, יוזמים ויצירתיים. כל אחד מכם מוצא לעצמו את תחומי העניין המיוחדים לו, ועם זאת שומרים על היחד.
מאחלת לכם שתמשיכו כל אחד בדרכו המיוחדת תתפתחו, תצמחו כבני וכבנות מצווה בוגרים ואחראיים - ויחד עם זה שימרו על החברות והיחד.
בברכת מזל טוב והרבה הצלחה,
מאחלת – נגה יוגב
לערן שלנו
עניין של זמן – אהוד מנור

קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ,
קח עוד שאיפה מן הזמן,
שתי דקות לפני ההתפכחות.

להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
ולאושר הנוגע
בשלב הזה, של החיים.

אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה, או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה, אל הקצה.

אוהבים, גאים ומאמינים בך!

אמא ואבא, נטע, פלג ואלון
אופק, קסם שלנו,
לעיתים חולף אצלנו מין הרהור כזה
שלו הייתה מזדמנת לך אפשרות להמיר
אותנו במשפחת אלפים עליזה, למשל,
לא היית מהסס.
אבל האמת שאנחנו רואים אותך
ומשתאים כל פעם מחדש –
איך אתה בתבונתך ובשקט שלך
מצליח לנווט בין העולם הריאלי,
על החובות והמטלות שבו,
לבין שקיעתך בעולמות הקסומים שלך.

אנחנו מאחלים לך שהחיים ימשיכו להאיר פניהם אליך,
שהעולם ימשיך לספק לך אתגרים ועניין
ותמיד יהיו סביבך חברים טובים ואוהבים,
שותפים להרפתקה התורנית אליה אתה מפליג.

אוהבים אותך וגאים בך כל כך
אבא ואמא
תומר,
זהו הזמן להיות אתה,
ברשות עצמך ולעמוד על שלך.
אני מאחלת לך הצלחה בכל אשר תפנה,
שיתגשמו כל משאלות לבך
ושתהיה מאושר ותחייך תמיד.
אני מחזיקה לך אצבעות,
מלווה אותך מרחוק ומקרוב
ומאחלת לך את כל הטוב שרק אפשר.
אוהבת תמיד,
אמא
יותם (כך קורא לך אבא),
"סנשיין" (כך קוראת לך אמא),
"יותי" (כך קורא לך יובל),
אנו מברכים אותך בהגיעך למצוות – מילדות לבגרות.

יותם, אתה ילד מיוחד. קצת בישן, קצת צנוע,
עם הרבה יכולות וחשיבה מקורית.
אם תדע לנצל את זה אתה תגיע רחוק.

יותם, אתם גורם לנו הרבה שמחה ונחת.
אנו תמיד נהיה לצדך ונתמוך בך בכל מה שתרצה לעשות.
תמשיך בדרכך המיוחדת ותצליח בלימודים ובכדורגל.

אנו גאים בך ואוהבים אותך.
מאחלים לך כל טוב בחיים הבוגרים שלך.
המחבקים – כל המשפחה
לנטלי,
נסיכה שלנו ואהובה גדולה
שאותך אנחנו חובקים היום.

טוב ליבך ואהבתך לכל הסובב אותך,
פשוט קסם בנשמתך.

לנו את עולם ומלואו.

יפהפית הנפש, עוטפים אותך באהבה ובחום.

מאחלים לך התגשמות חלומות,
הצלחה בכל נתיב בו תבחרי.

באהבה גדולה,
אבא, אמא, רוי, מיכאל וג
רון שלנו
אנו מביטים בך ועוקבים אחר תנועותיך –
את מקרינה רוגע, אצילות וגאווה.
המבט שניבט מעיניך הבהירות –
תמיד מאיר ומשמח.
יש בך שילוב של תכונות נדירות שמעצבות את אופייך ואישיותך – התמדה, נחישות, יצירתיות ורגישות.
צמחת לילדת טבע אמיתית – ביום בו נולדת, החיות חייכו והטבע פרח.
צמחת לנערה יפה, שמחה ומאושרת.

אנו מתבוננים בך ומתמלאים אושר וגאווה.
אנו בטוחים שתמיד תדעי להסתכל בצורה אופטימית ומחויכת על החיים ותצליחי להמריא ולכבוש פסגות.

תמיד נהיה פה איתך ובשבילך,
אמא, אבא, תום, ניר ונועה
לשרי,
שרי היא "ילדת חוץ".
למרות שהיא בת משק, היא תמיד בחוץ.
מיום שלמדה ללכת היא בחוץ, במרחבים הפתוחים,
רצוי עם חיות,
אפשר עם חברים,
אבל עדיף על גבו של סוס.
וכשהיא סוף-סוף חוזרת בפנים קורנות ובחיוך קטנטן,
אנו מיד נמסים ולא כועסים.

ומה נאחל לך?
המשיכי לנהל את חייך בתבונה, ביושר ובקצת שובבות.
הישארי חברותית תמיד,
ילדותית כשאפשר
ובוגרת כשצריך.

עוד עצה קטנה:
אל תשכחי להישאר עם "שתי הרגליים על הקרקע"
גם כשאת מרחפת לך על הסוס בנגב הגדול.

מאיתנו האוהבים,
אמא ואבא, יונית, ליאת, יסמין וסיון
להחזיר את גשר החבלים
שוב שנת בר-מצווה. הלחץ, ההתרגשות, ערב הסיום המרגש. על קו הזינוק ניצבים שבעת המופלאים הידועים גם בתואר "כיתת ליבנה". עיניים נוצצות מהתרגשות, גרונות יבשים מדריכות, שרירים רוטטים ממאמץ. רגע לפני יריית הפתיחה אספתי את כולם לשיחת סיכום קצרה שכללה שאלות הרות גורל, תובנות עמוקות וכמובן גם שטויות מפולפלות.
לכל הקוראים שעדיין לא נפלה בחלקם הזכות להכיר מקרוב את כיתת ליבנה, הנה סיבוב הכרות קצר אך רציני:
שרי יסעור –
חובבת MTV , מעדיפה עגבניות על פני ירקות אחרים ואת סנקה על פני כלבים אחרים. קונה את בגדיה ב - FOX .
נטלי ואן-רור –
שומעת נטליה אוריירו, אוכלת מלפפונים להנאתה, קונה את בגדיה ב - FOX והכלבה המועדפת עליה היא ג'יני. אופק רביב –
מעדיף לאכול גמבה ואוהב את בוש. לא כל כך בררן בהעדפותיו המוסיקליות אך קונה את בגדיו
ב - FOX כמובן.
יותם ירקלי –
שיר אהוב "הופה הופה, הופה הופה, באר שבע לאירופה". חנות בגדים מועדפת 'יד שניה", ירק אהוב תפוח אדמה וכלב (ציטוט מדויק אני נשבע לכם...) "הכלב שלי אני חושב... מרץ... אם הוא עדיין חי..."

תומר רוזנטל –
אוהב רוק ישראלי ומלפפונים, קונה את בגדיו במחסן בגדים. לשאלה מי הכלב המועדף עליו ענה "אני הכי אוהב את יותם..."
רון אקיאן –
אוהבת את נוק אך לא אוהבת מוסיקה. אוכלת גמבה ומעדיפה לקנות בגדים ב....(איך ניחשתם) - FOX.
ערן שלו –
אוהב את סנקה, שומע מוסיקה ישראלית, אוכל זיתים של בני וקונה את בגדיו ב"סלקשן" וב"משביר למחסן"...



עכשיו כאשר כולם יודעים בדיוק במי מדובר נעבור לשאלות החשובות באמת, מה? למה? איך?
אתם נמצאים היום רגע לפני סיום שנת בר-מצווה, שנה מיוחדת במינה. איך אתם מסכמים את השנה החולפת? האם יש דברים שאהבתם במיוחד?
שרי: הייתה שנה בסדר. נורא נהניתי במסע חוליות ובמחנה העצמאי, גם בערב ראשונים. בעצם הכל היה כיף.
תומר: כן, הכל היה כיף. אהבתי הכל. המחנה העצמאי והמלחמה על הדגל היו הכי.
יותם: שנה די גרועה. לא מה שציפיתי. אמרו לנו כל מיני דברים ובסוף עשו דברים אחרים לגמרי. היו מעט מדי פעילויות כי לא היה מספיק זמן וגם הפעילויות שהיו, היו "ככה-ככה". נראה כאילו אף אחד לא באמת מתאמץ. אתר ההנצחה זה מקום קטן וגרוע לערב סיום. לא נראה לי שמישהו יתבאס אם האירוע יבוטל. את עיקר המרץ השקעתי באימוני כדורגל ולא בפעילויות שקשורות לשנת בר-מצווה. אפילו המחנה העצמאי היה גרוע לדעתי.
ערן: לדעתי היה סבבה. נהניתי ברוב הזמן מכל הפעילויות. התבגרתי במהלך השנה הזאת ואני מרגיש את זה. נהניתי במיוחד לבנות את המחנה העצמאי, להיות בו ולהילחם על הדגל. לכל כיתה גונבים את הדגל אבל הרגשנו שנלחמנו בכבוד!
נטלי: הכי נהניתי במחנה העצמאי. היה כיף להילחם בלילה על הדגל. ביום היה חם אבל בסך הכל היה בסדר. די הסתדרנו אחד עם השני בבניית המחנה. לפי דעתי היו המון פעילויות והיה בסדר גמור למרות שלא הייתי בפעילות אחת.
אופק: גם אני נהניתי בכל הפעילויות. בעיקר למדתי להכיר טוב יותר את החברים שלי. הלינה ביחד בפעילויות השונות גרמה לנו להתקרב. הפעילויות השונות עזרו לי להיות יותר עצמאי.
רון: זו הייתה שנה ארוכה וקשה אבל מיוחדת ולא שגרתית. היה הרבה לחץ והיינו צריכים לקום מוקדם בבוקר הרבה פעמים. המחנה העצמאי היה כיף במיוחד. אני חושבת שצריך להחזיר את גשר החבלים לשנת הבר-מצווה כי צריך להמשיך את המסורת של הקיבוץ.

בסוף השנה הזאת תהיו הגדולים בחברת הילדים. מה דעתכם על חברת הילדים?
רון: לדעתי חברת הילדים זו מסגרת טובה. משעמם להיות בבית. טוב שיש פעילויות כי זה מעסיק את הילדים ואם לא היו פעילויות ילדים היו עושים נזקים בקיבוץ מתוך שעמום.
ערן: פעם זה היה טוב. היום זה הדבר הכי גרוע שיש.



יותם: עד כיתה ו' היה דווקא בסדר. לא טוב ולא רע. עכשיו זה סתם, משעמם פה.
שרי: פעם היה נורמלי. היו קייטנות, יום הפוך מגניב. עכשיו אף אחד כבר לא בא לכיתה, אין פעילויות מאורגנות.
תומר: המצב עכשיו לא ממש טוב. מבטלים הרבה פעילויות כמו קייטנה, מקלט שידורים. הרבה דברים שהיו בעבר לא היו השנה.
נטלי: פעם היה יותר מאורגן ומסודר ועכשיו הכל חפיף.
אופק: פעם היה הרבה יותר כיף. פעילויות יותר מעניינות והרבה יותר פעילויות. אני זוכר איך ניר ודגן היו מספרים לי על המשחקים ביום הפוך ואני הייתי קטן מדי ולא יכולתי להשתתף.

מה אתם הכי אוהבים ברביבים?
אופק: זה לא כמו עיר רועשת. אני גר בבאר-שבע ואני אוהב פה את השקט והעצים. גם חיי החברה פה טובים.
תומר: אני אוהב את חיי החברה. החברים, האנשים שאיתי ואת הבריכה.
יותם: לא יודע...( החבר'ה מתנדבים לעזור ומציעים תשובה שמקובלת על יותם) "אני הכי אוהב את מגרש הכדורגל".
ערן: אני אוהב חלק מהחברה בקיבוץ. יש פה גם אנשים מעצבנים. אני אוהב שיש כיתה אחרי בית-ספר שאפשר להיפגש בה עם כל הילדים ושיש מישהו שמשגיח ודואג לנו. את רוב חברי הקיבוץ אני לא אוהב. אנשים מעצבנים שאוהבים להרוס לנו את הכיף. ישר עושים עניין מכל דבר ולא נותנים לנו לעשות מה שאנחנו רוצים.
נטלי: אני אוהבת את המשפחה שלי פה וחלק מהאנשים. חוץ מזה אין כל-כך משהו שאני אוהבת בקיבוץ. אני מעדיפה לגור בעיר. אני אמנם לא יודעת בדיוק מה זה אומר אבל הייתי רוצה לנסות משהו אחר.
שרי: אני אוהבת הכל חוץ מזה שהולכים להפריט!

אם כבר הזכרתם הפרטה אז מה דעתכם בנושא? האם אתם יודעים במה מדובר ומתעניינים במה שקורה?
יותם: לא צריך להפריט אבל נראה לי שבסוף יפריטו. זה כמו ביטול הלינה המשותפת – תהליך שאי אפשר לעצור אותו.
נטלי: לא כל-כך הבנתי את הרעיון של הפרטת המזון.
ערן: מוסיפים כסף לתקציב ומאפשרים לך לבחור מה את רוצה לעשות בו.
יותם: אם כל אחד יעשה מה שטוב רק לו אז זה נוגד את הרעיון של הקיבוץ. בסוף לא נהיה קיבוץ בכלל. זה נראה לי תחילת הסוף של הקיבוץ.
שרי: לי ההפרטה לא משנה. לא אנחנו משנים את זה אלא ההורים שלנו. לא אכפת לי מה יחליטו כי יש יתרונות בשני הדברים.
תומר: אני לא יודע. זה יכול להיות טוב לאנשים מבחינה כלכלית אבל גם לפגוע באנשים שאין להם הרבה כסף.
רון: אני לא יודעת הרבה על ההפרטה אבל נראה לי שלא צריך להפריט כי זה לא שוויוני.
אופק: הפרטה במזון יכולה לעזור אבל הפרטה בהכל זה לא טוב.

לסיכום הייתי רוצה שתנצלו את ההזדמנות שכולם קוראים את הראיון הזה (כי יש לי רייטינג אדיר!!!) כדי להשמיע את קולכם האישי. מסר אישי שהייתם רוצים שכל הקיבוץ ישמע.
תומר: אם מבוגרים רואים ילדים עושים משהו, שלא יתחילו להעיר לנו. שלא יתלוננו במזכירות על כל דבר. מותר לנו לעשות שטויות לפעמים.
שרי: שהקיבוץ ימשיך לפרוח ולא יהפוך לעיר. שהשמן של הקיבוץ יצליח.
רון: להחזיר את גשר החבלים!
אופק: שיפסיקו להרוס מסורת – גשר חבלים, מפקד אש. שישתפו אותנו בהחלטות שנוגעות לנו.
נטלי: אני חושבת שאנחנו היינו צריכים להחליט על הבר-מצווה.
יותם: גם לנו יש דעה! אנחנו אינטיליגנטים ושלא יחליטו בדברים שנוגעים לנו בלי לשאול אותנו. שיתנו לנו להחליט או לפחות להביע דעה.
ערן: שיתנו לנו לדבר, להביע דעה ולחיות איך שאנחנו רוצים. שלא ישגעו אותנו.

נו, מה אתם אומרים. אמרתי לכם שהם שבעת המופלאים....
היה בכיף, תומר פריאל.

לבנות ובני כיתת "אלון"
אתם מסיימים מסלול של י"ב שנות לימוד
בהן, יש לקוות, כי למדתם לא רק את חומר הלימודים אלא התחלתם גם ללמוד את החיים עצמם.

נאחל לכל אחת ואחד מכם כי ימצא את הדרך שלו בחיים, דרך שיש לחפש אותה ולהתפתל בה, לפקוח את העיניים ואת כל שאר החושים,
להתנסות ותמיד לקוות!
אוהבים אתכם מאוד ומאחלים לכם הצלחה!

בית רביבים
כשאהיה גדול אהיה…
מהגיגי כיתת אלון בכיתה א'

גיא יסעור: אני רוצה להיות פלח, בקומביין גדול לקצור ולא לעצור.

איתמר שטרן: הייתי רוצה, עם קצת מזל –
להפוך להיות שחקן כדורסל.
הייתי קולע את הסלים כולם – ולא מפספס לעולם.

עדי בניה: אני רוצה יותר מכל דבר – פשוט להיות נגר.
הייתי בונה ימים ולילות –
ולכושר ההמצאה שלי לא יהיו גבולות.

אורלי ישראלוביץ: אני רוצה להיות פרופסור, מקשיבה וחכמה –
אצלי בהרצאות כולם יקשיבו בדממה.

עידן חולתי: אם יכולתי לבחור – על סוס הייתי רוצה לדהור.

אסף גלאון: אני רוצה להיות חקלאי חרוץ –
לחרוש בשדות מחוץ לקיבוץ.

אלה טאובה: אני רוצה לפגוש את כולם –
על ספינה להיות מלח ולטייל בכל העולם.

נטע צחור: אני חולם להיות טייס - לטוס לי הלאה, הלאה
ולשלוט על הכל מלמעלה.




כיתת אלון – מי אתם?
השיחה עם כיתת אלון מתקיימת בחדר איפור באולם, במהלך העבודה האינטנסיבית והחזרות הצפופות לחג מחזור. אם יהיה עלי לסכם את הכיתה במילה אחת זאת וודאי תהייה "כיף" בשתי מילים: "כיף ובאלאגן";









בארבעה עמודים – התוצאות לפניכם:
מה מייחד אתכם ככיתה?
יש לנו הרבה זיכרונות משותפים: הייתה לנו חרא בר מצווה, הימים הפרועים בחברת הילדים: סקי חרא ברפת ושטויות לרוב. בטיול השנתי של כיתה ד' עשינו הצגת סטריפטיז לבנות; המחנכת קיבלה על כך מודיעין מוקדם והגיעה באמצע האקט. כולם התחבאו בזמן ורק עידן חולתי נתפס בעירום.
כיתת אלון במספרים: יש לנו כעת תשעה נערים. לחמישה יש הורים שלא חיים יחד, לארבעה יש בגרות מלאה, כמעט כולם אמנים: מנגנים , עושים סרטים, מוזיקה אלקטרונית, וכותבים. מאז כיתה א' עזבו אותנו שבעה נערים עד שעידן חולתי הסתפר היינו הכיתה עם הכי הרבה שיער. לחמישה יש כבר רשיון נהיגה. חמישה יוצאים לשנת שירות, ארבעה מתגייסים בקיץ לצה"ל. הכיתה האחרונה שהתחילה בלינה משותפת והראשונה שעברה לחדרים רק בסוף י"ב.
משהו משותף: מתעורר דיון סוער, שנגמר בהכרזה משותפת, פה אחד: אנחנו לא יכולים להגיע להחלטה יחד בשום נושא...

ראיינתי כל אחד מהנערים בנפרד. הראיון החל במשחק אסוציאציות קטן, המשכנו לשלב השאלה הזהה: "למה תתגעגע ברביבים?", ו -"מה תוכניותך לעתיד?". התוצאות לפניכם:

אלה טאובה:
ראסטות:
הרבה מאד זמן רציתי, סוף סוף היה לי האומץ לעשות את זה.
תיאטרון:
להוציא אגרסיות, לבטא את עצמי, כיף והנאה, על הבמה אני מרגישה בנוח לפרוץ גבולות, לעשות הכל בלי לפחד ולהתבייש (חוץ מלרקוד, מוסיפה אורלי שעברה במקרה).
"הברווזון המכוער"
השינוי שעברתי בשנים האחרונות, שהוא מאד טוב לי, קרה בהדרגה, לאט ובלי ששמתי לב. זה חלק מתהליך ההתבגרות שלי. הבנתי הרבה דברים על עצמי ועל אחרים.
רביבים
העברתי פה בסבבה את 18 השנים הראשונות לחיי. אני לא בטוחה שארצה להמשיך לחיות פה.
למה תתגעגעי בקיבוץ?
בעיקר לאנשים ולחבר'ה.
מה התכניות שלך לעתיד?
לעשות שנת שירות ביוטבתה – אני מתחילה בספטמבר. אחר כך אולי צבא ובטוח ג'מייקה.

ניקיטה סוכוב.
"ניקוטין"
סיגריות נובלס (צוחק). הלהקה שלנו, כמה חבר'ה מהכיתה שמנגנים ביחד, העברנו את הזמן בפנאן, היו הרבה רגעים יפים (מזיל דמעה), זכורים לטוב החגים בקיבוץ...
"עיתונות"
המגמה שלי בבית הספר. עבודת גמר נחמדה על תרבות הטראנס – קיבלתי מאה - מצהיר ניקיטה בצניעות. ההצקות הלא פוסקות של וויקסי לעלון, והבטחות השווא שניתנו לו ומעולם לא קויימו... (סליחה ויקסי).










"עולה חדש"
הגעתי לקיבוץ בכיתה ב', אני זוכר שנטע צחור לימד אותי לשחות, ואת החום הנורא של הארץ.
"רביבים"
אחלה בית, חבל שזה כזה חור, בועה נפרדת מן הציוויליזציה הישראלית.
למה תתגעגע ברביבים?
לחברים הטובים, לפאב, לתקציב ה"אדיר" שמילא את כל צרכינו. לרימונים האסורים שגנבנו מהבוסתנים...
מה התכניות לעתיד? ב - 5 לאוגוסט ניקיטה מתגייס, הוא מצהיר כי הוא ינסה להעביר את הצבא כמה שיותר מהר. הוא כנראה לא יודע שזה לוקח (לפחות) שלוש שנים לכולם...




עידן חולתי
"תופים"
תופים זה כיף. במידה רבה אלו החיים שלי , מה שאני הכי אוהב לעשות,
ומקווה כי אוכל לעסוק בזה כמקצוע אחרי הצבא והלימודים.
"ניקוטין"
להקת רוק שהקמנו, בתחילת השנה עברנו לנגן ג'אז, חברים טובים.
"תרבות"
אין כמעט חג שאני לא מעורב בו. נראה לי שיסתדרו בלעדי...
"רביבים"
אחלה קיבוץ.
למה תתגעגע ברביבים?
לאנשים, יש פה הרבה חברה טובים.
מה התכניות לעתיד?
מתגייס ב - 4 לאוגוסט לשריון. אני עומד בפני שינוי רציני בחיים, אני מקווה שאוכל להמשיך לנגן בעיקר ביציאות, בבית. אחרי הצבא אני מתכנן ללמוד מוסיקה.


עדי בניה
בוסטר
מיקומן של שיחות הנפש של הכיתה, ה"פרלמנט" הבלתי רשמי שלנו.
ידי זהב
עדי הוא איש של מילים מעטות ומעשים רבים. במהלך השיחה קצת קשה לדובב אותו, אבל לפחות הוא מסדר לי כמה דברים במחשב הנייד, וחוקר לעומק את המצלמה הדיגיטאלית שהבאתי לתמונות חג המחזור (איזו מין מצלמה זו - היא לא יכולה לצלם קטעי ווידאו...)
חשמשטח :
החשמלית של הקיבוץ שהופכת במטה קסם בלילה לרכב שטח עביר.
מה תכניות שלך לעתיד?
עוד אין לי תאריך גיוס, כנראה בינואר – אם אני אעבור גיבוש טיס. יכול להיות שהגיוס ידחה עד מרץ. עד אז אני כנראה אשאר ברביבים ואעבוד במפעל.


אורלי ישראלוביץ'
קולנוע
משמרות לילה בעריכה, המגמה הכי טובה באשל: קולנוע – ספרות (רק חבל שסוגרים אותה). יש שם אווירה ביתית ותומכת.
ניקוטין
תמיד רציתי להיות הזמרת של להקת ניקוטין. הם לא הסכימו לי אף פעם, כי נטע אמר שאני לא מתאימה לתפקיד.
בלונד
בלונדיניות הן לא טיפשות!! תמיד הייתי, חבל להפוך פתאום לשחור.
אמריקה
המשפחה שלי משם. ההורים שלי עלו לארץ, אבל אני מרגישה שארצה לחקור את הנושא הזה יותר לעומק...
למה תתגעגעי ברביבים?
לאנשים היפים ולנוף המדבר. אני רק הולכת לשנה, לא עוזבת אתכם לנצח...
בכיתה א' הצהרת שאת רוצה להיות פרופסורית, האם חל שינוי בתכניותייך?
ב – 18 באוגוסט אני יוצאת לשנת שירות בפנימיית טוקאייר בקיבוץ בחן. אתם מוזמנים לבקר ולחזות בפן אחר של החברה הישראלית שמעטים מודעים לו. אחר כך צבא. אה, ובסוף החלטתי שבינתיים מספיק פרופסור ישראלוביץ' אחד במשפחה.




איתמר שטרן
מדבר
חופש, לבד, יופי מרחבים עצומים וזרימה טובה.
זיתים
מנזנילו (יש לומר במבטא של אדולפו). העבודה במטע הייתה תקופה טובה – אני, הטרקטור והעצים, והחיות בג'ונגל שנקרא "כרם הזיתים של רביבים". בתקופת המסיק, לפניה ואחריה חלפו על פני הרבה זיתים.
אני בטח אחזור לשם בעתיד, אני לא יודע מתי...
נאות סמדר
הלא נודע. מקום מושך שאני חוקר ומגלה עכשיו. מקום שאני מרגיש בו, למרות העבודה הקשה הרבה שעות ביום, במקומות שונים ומגוונים – חי. אני מכיר הרבה אנשים חדשים.
למה אתה מתגעגע ברביבים?
למשפחה שלי, לכיתה, להרקדות, לחגים , לזיכרונות.
תכניות לעתיד?
אין לי תכניות. בינתיים שנת שירות, כנראה בנאות סמדר,
אחר כך אלוהים גדול...



גיא יסעור
באגי
טיולים, הנאה, הרבה עבודה השקעה .
ראסטות
אומרים לי שזה מכוער, יפה, ג'יפה ומגניב. בקרוב אצטרך להיפרד מהם. אין ברירה. אחר כך אני מתכוון לגדל אותן שוב, לפחות עד גיל
מאה ושלושים.
מום – כמו שזה נשמע. טיפשות יתר או חסרון המאפיין רבים מחברי
(בלי העלבות אישיות...)
למה תתגעגע ברביבים?
לשקט, לבריכה, לערבי השישי במו בר..
מה התכניות שלך לעתיד?
אני הולך כנראה לנח"ל – אשתדל להגיע לגדוד חמישים או לפלס"ר.
אחר כך ארצה לטייל בעולם.


אסף גלאון
מוסיקה אלקטרונית
התחביב הרציני שלי עכשיו, הגעתי אליו לאחר חיפושים ארוכים.
מאזין הרבה בעיקר להיפ הופ, דאנס, האוס וטראנס – מוסיקת מועדונים. אני חושב שאין קשר אוטומטי בין מוסיקה אלקטרונית לסמים, למרות שאני יודע כי רבים חולקים עלי...
טוסטוסים
שלב בחיי הנער המתבגר בקיבוץ. בכל מקום בעולם בו אראה טוסטוס – זה יזכיר לי את הבית ברביבים...
רביבים
אחרי הכל ... זהו ביתי לעד, מקום מיוחד ומדהים, מוזר ומשונה...
למה תתגעגע ברביבים?
לנעורים, לבוסטר, לאווירה, לאכול חפשי בחדר אוכל.
מה התכניות שלך לעתיד?
ב - 10 לאוגוסט אני יוצא לשנת שירות במחנה של המחנות העולים אי שם במרכז הארץ, ואז – חטיבת הנח"ל מחכה לי...

נטע צחור
ניקוטין
הלהקה מימים עברו ההרכב השתנה כל הזמן, מהקיבוץ ניגנו אני, עידן, ניקיטה ודימה. מזכיר תקופות נשכחות בהם ניגנו רוק ולא ג'אז כמו היום, השתתפנו בתחרויות במצפה רמון, ימים בהם היה לנו זמן לנגן...
הנוער העובד
ניסיון לשנות, להנחיל ערכים, לחנך, ולהכיר צורת חיים שונה: קומונה מלאה, לא כמו הקיבוץ. אידיאלים שאני מתחבר אליהם, אחריות כמרכז הקן.
העיסוק המרכזי שלי בשנה הבאה, בקרוב אתהלך כל היום בחולצת תנועה. אמונה אמיתית בלי מירכאות בערכים האלו.
רביבים
זאת לא התקופה הכי טובה שלי לדבר על רביבים. עד עכשיו אהבתי מאד את הקיבוץ. ההיכרות שערכתי לאחרונה עם המערכת גורמת לי לחשוב אם ארצה לחזור הנה. כאן גדלתי והתחנכתי, אני אוהב את הנופים, המקום והאנשים.
למה תתגעגע כאן?
לשלווה, לשקט, לאנשים, למשפחה, לשקיעות בקקטוסים.
מה התכניות לעתיד?
בתחילת אוגוסט אני יוצא לשנת שירות בנוער העובד – הדרכה כקומונר, חיי קומונה בחווה וחברות בגרעין, כנראה במרכז. עוד לא ברור מה אעשה בצבא, אני מתכוון לנסות להתקבל ליחידת מודיעין, אני יכול לספר לכם מה עושים שם, אבל אז אאלץ להרוג אתכם.
לא תודה, נטע, זה יספיק.


רוני בקר
רוני בקר הגיע במפתיע מאנגליה, הוא מצטרף לכיתה בחג המחזור ובטיול לקפריסין. כיוון שהיה נוכח בשעת הראיונות, צירפנו גם אותו לחגיגה:
אנגליה
עכשיו אני עובד כטרקטוריסט בחווה. דברים נוספים שאני עושה שם: פאבים, ואפשר גם לומר כי הבחורות האנגליות שוות.
שחרור
חודשיים אני לא נמצא, וכבר אני שומע שכל העסק מתפרק בלעדי.
עכשיו ברצינות: הרבה זיכרונות טובים, וחברים מהתקופה: חנן, בני, חן.
ישראל
ישראל והקיבוץ תמיד יישארו עבורי בית...
למה אתה מתגעגע ברביבים?
לחברים, לשמש ולמזג האוויר.
מה התכניות שלך לעתיד?
מחר יש לי צו ראשון.. אני עוד לא יודע אם אני מתגייס, בקיצור,
העתיד נראה מבטיח אך מעורפל..


כמי שעבד עם בני כיתת אלון בשנתיים האחרונות, אני יכול להעיד כי מדובר בחבורה
של נערים מלאי חיים ותוססים באופן יוצא מגדר הרגיל, לפעמים אפילו מעט יותר מדי...
כקבוצה מה שמאפיין אותם זו כמות הכיף והשטויות האדירה שהם מסוגלים לייצר,
וכיחידים מאפיינות אותם יכולות אישיות גבוהות, ומגוון מדהים של כשרונות.
חשוב גם לציין את היכולת שלהם לשמור על היחד למרות המכות שניחתו על ראשם,
שלא בטובתם בשנה האחרונה: ביטול המעבר המתוכנן לחדרים, ועזיבתם של רוני,
וורוניקה ואבי, שחסרונם בנעורים ובכיתה מורגש היטב.

לאלונים אני רוצה לומר שהיה לי תענוג גדול וכאב ראש אדיר לעבוד איתם,
ולרביבים אני רוצה לומר כי זו זכות גדולה לקיבוץ שפרחים כאלו, כה צבעוניים
ומיוחדים, קוצניים ומתוקים גדלו בערוגתנו.

ניתאי פרץ

דו"ח ישיבת מזכירות רחבה מתאריך 12.6.03
שנת תושבות להילה בטאט

הילה מורה בביה"ס משאבים. הייתה תושבת ברתמים שנה אחת, ומיולי 2001 היא מתגוררת ברביבים (סה"כ 3 שנים).
הילה מבקשת שנה רביעית.
הדירה בה היא מתגוררת אינה דרושה לועדת שיכון.
מזכירות רחבה מאשרת את בקשתה לשנת תושבות רביעית.

גרעין של תנועת הצופים לרביבים בשנה זו, בשנה הבאה, או האם בכלל
בהשתתפות: נדב פרץ, חן פלד
חן ונדב הביעו את רצונם להדריך וללוות גרעין צופים. מזכירות רביבים ממליצה לשקול בחיוב הבאת גרעין צופים לרביבים. שיקול הדעת האם לארגן גרעין לשנה זו או לשנה הבאה, יעשה לאחר בחינה יותר מעמיקה של עלויות , תעסוקה ומגורים.
באחריות מרים להביא המלצה בפני המזכירות הרחבה.

מחויבות קיבוץ רביבים ל"מצפה רביבים"
בהשתתפות: יגאל צחור, אלי ישראלי, עודד גרפונקל, גיצי פרידברג, עליזה ימין
חסרה: ניצה לבבי

יגאל ועודד הציגו בפני המזכירות הרחבה סיכום של שנה וחצי האחרונות וצפי עתידי של "מצפה רביבים".
במהלך השנים האחרונות חלה ירידה במספר המבקרים ובעיקר בתיירות החינוכית. הסיבות לירידה הן המצב הכלכלי והפוליטי. סיכום חצי שנתי של המבקרים ב – 2003 מראה שהמצב נכון להיום הוא סטטי, כלומר: אנחנו עומדים על 10,000 מבקרים במחצית הראשונה (20,000 מבקרים בממוצע לשנה).
נראה שגם בשנת 2004 לא תהיה פריצת דרך.
הירידה במספר המבקרים פגעה בפיתוח תוכניות לימודים וכן יש חשש שעם השנים עלות התחזוקה של "מצפה רביבים" תהיה גבוהה בהרבה. כמו כן יתכן שהמענקים שהתקבלו בשנים עברו ממוסדות מדינה שונים, לא יינתנו השנה.
בשנה זו יש ניסיון לעבוד עם תנועות נוער ולאפשר להם לינה בשטח באוהלים.
פריצת דרך ממשית זו תיתכן רק עם השיפור במצב הפוליטי או לחילופין בהשקעה גדולה יותר של קיבוץ רביבים ב"מצפה רביבים", בעיקר בתחום הפרסום והשיווק. תרומה של כספים מחו"ל עשויה גם כן להועיל מאוד.
ע"פ חוק העמותות, עמותה אינה יכולה לפעול אם יש לה גירעון. לפיכך הוסכם בעבר כי במצב של גירעון, קיבוץ רביבים ערב ל"מצפה רביבים" ועליו לכסות את החוב. בשנים האחרונות רביבים שותפה בעלויות על סכום של כ – 30,000 ש"ח לשנה.
השאלה המרכזית שעלתה בדיון במזכירות היא מה מידת המחויבות של רביבים ל"מצפה רביבים"?
בין חברי המזכירות לא הוטל ספק כי לרביבים מחויבות אידיאולוגית למצפה.
סיכום:
מזכירות רביבים מעונינת בהמשך קיומו של "מצפה רביבים" ומחויבת להשתתפות עד לסכום של 30,000 ש"ח בשנה.
מזכירות רביבים פונה לועד המנהל לעדכן את המרש"ק בכל מצב של חריגה מהתקציב המתוכנן (השקעה חריגה, עליה בהוצאות, הקפאת מענקים וכד').

רשמה: מרים
דוח אסיפה מתאריך 28.6.03

הפרטת ענף היופי והעברת ה"חופשי" בכלבו לתקציבי החברים
שני הנושאים, הפרטת ענף היופי והעברת ה"חופשי" בכלבו לתקציב החברים, נדונו במשותף.
מרים, בפתח דבריה, ציינה כי אנו בראשיתו של תהליך שהמזכירות הציבה לעצמה כאחד מהיעדים – הגדלת חופש הפרט ע"י העברת חלק מתקציבי הקהילה לתקציבו של החבר.
הוצגו היתרונות והחסרונות שיש בהפרטה ובעיקר העובדה שיש בתהליך הזדמנות גדולה לשיח
ציבורי רחב שבו ניבחן כחברה על היכולת שלנו להתמודד עם חוסר ההסכמות וקבלת דעת הרוב.
השאלה בעיקרה איננה איזו הכרעה נקבל אלא באיזו דרך נגיע להכרעה.
אורית דיברה בפירוט על מהות ההפרטה שהיא בעיקרה חופש בחירה של החבר אשר בסופו של דבר גם תחייב את החבר לוותר על חלק מרצונותיו כדי ליהנות מרצונות אחרים בהם יבחר. במצב הנוכחי המזכירות היא זו שמחליטה על סדרי העדיפויות והקיצוצים והפגיעה היא בחופש החבר.
חברים מכל קשת הדעות הגיבו ושאלו שאלות שונות. הדיון היה רחב ומקיף.
בנושא הפרטת ענף היופי -
נדחתה הסתייגות רחל סבוראי האומרת: לא להפריט את הפדיקור יחד עם ענף היופי.
נדחתה הסתייגות נדב פרץ וזה עיקרה: הסכום שיחולק לחברים יוקטן פרופורציונאלית כך שיחולק רק התקציב הקיים, כלומר - כל קטגוריה תוקטן ל – 82%. בתום שנה ממועד ההפרטה, במידה והכנסות ענף היופי אכן יגדלו, יוחזר הסכום פרופורציונאלית לתקציבי החברים.
התקבלה הסתייגות קרולין: לתקצב צביעת שיער לנשים מגיל 25 במקום מגיל 20.
בנושא העברת ה"חופשי" בכלבו לתקציבי החברים –
נדחתה הסתייגות רויטל אלפנדרי האומרת: להצביע בקלפי על שני סעיפים בנפרד, האחד תשלום על
מוצרי ההיגיינה והשני – שאר מוצרי ה"חופשי".
שני הנושאים יובאו להצבעה בקלפי הקרובה.
רשמה: מרים

מספר מילים על הפרטה – עיקרי הדברים שאמרתי באסיפה
(חשוב לי שגם מי שלא היה באסיפה יקרא אותם).
לאחר ששוחחתי השבוע עם חברים רבים – הבנתי שיש חברים שלא ירדו לשורש מהות ההפרטה.
מי שישב בבית עם מחשבון ועשה חשבון מה הוא מרוויח ומה הוא מפסיד – לא הבין את משמעותה הרחבה של ההפרטה.
הפרטה = תורת הבחירה.
בחירה = ויתור.
כאשר אדם בוחר בין מספר אפשרויות, הוא מוותר על מה שבו לא בחר.
רביבים, יחד עם עוד כ – 250 קיבוצים, מוצאת את עצמה במערכת של ניפוח וצריכה לא סבירה (היה מי שהגדיר זאת כצריכה בלתי מוסרית) של שירותים.
בתנועה הקיבוצית 250 מרפאות, 250 מספרות, 250 חדרי קוסמטיקה, 250 חדרי רפלקסולוגיה, בריכת שחיה על כל 300 נפש (בבאר שבע 200,000 תושבים ורק 3 – 4 בריכות), מטפלות לכל הילדים מגיל 0 ועד 18 ועוד ועוד…

מסיבה זו, התנועה כולה וגם רביבים, נמצאת במקום בו הכרחי לממש את הויתור.
הפרטה הינה הפסקת הגם, גם וגם.
כלומר: צריך לבחור בין לבין. לוותר על משהו כדי ליהנות ממשהו אחר.
איך נדע במה לבחור? על מה לוותר?
ישנן שתי אפשרויות:
1. המזכירות תחליט: דוגמא להחלטות אפשריות: לסגור את הנעורים, לסגור את חברת הילדים, קוסמטיקאית בחצי משרה, פדיקוריסטית יום בשבועיים, חדר אוכל פעם ביום, קיצוץ בתקציב האישי,
אין חוגי מועצה, אין חוגי ילדים וכדומה.
הפגיעה בחברים תהיה כואבת מאוד – אבל לפחות יהיה על מי לכעוס…
2. החבר יחליט:
אפשרות זו באה מתוך הנחה שכל אדם יודע הכי טוב לגבי עצמו (אדם בתוך עצמו הוא גר).
אין מה שמחבר בין צרכיו של חבר בן 70 לבין צרכיו של בן 30, המגדל שלושה ילדים בבית.
אנשים שונים, בגילים שונים – יבחרו בדברים שונים ויוותרו על דברים שונים.
דוגמא לבחירות אפשריות: אני רוצה להמתיק את שתייתי בממתיק יקר (ראה רשימת ורדה בעלון הקודם) – אז אני אותר על טיפול קוסמטיקה אחד בשנה (אחד!!! בשנה).
ישנם, כמובן, צרכים משותפים לחברה הבוחרת להיות יחד בשיתוף, בערבות הדדית גבוהה: סל בריאות ורווחה, דיור, אחזקת נוי וחצר, סל חינוך כלשהו, סל תרבות כלשהו.
נשואים אלה צריכים להוות את המוקד לפעילות המזכירות והקהילה כולה ושיש לשמרם ולטפחם ולהשקיע בהם את מירב המשאבים שיש לנו, בכסף ובאנשים.
אם עקבתם אחר הדברים עד כאן – אזי מיקדנו את ההחלטה שלנו ב "מי יחליט", במה לבחור על מה לוותר. זו כל התורה.
כדי שנוכל לממש אותה, צריכים החברים לדאוג, לדחוף, ולדרוש שיעבירו לאחריותם כמה שיותר תחומי צריכה כדי שיוכלו באמת לבחור מתוך סל גדול יותר.
ויפה שעה אחת קודם.
אורית

מדוע החלטתי להצביע נגד הפרטת ענף היופי והחופשי בכלבו?
היום לא הבעתי התנגדות להפרטת ענף היופי והחופשי בכלבו מתוך נקודת המוצא שבוטאה בידי יענקל באספה – שהפרטות אלו אינן אלא הרחבה של תהליך, שהחל לפני שנים רבות, של התקציב הכולל. העיסוק בכל הנושא נראה לי 'עיסוק בקטנות' שאינו עקרוני ואינו משמעותי, ולכן לא הבעתי התנגדות גם כשהנושא הועלה לאחרונה במזכירות הרחבה (מה גם שידעתי כי ממילא אהיה בדעת מיעוט..).
תוך כדי האספה ביום שבת הבנתי מדוע אין מדובר בקטנות, ומה רע בתהליך שהתחלנו בו לפני שנים רבות: הרחבת חופש הבחירה של הפרט – משמעה הקטנת חופש הבחירה של הקהילה. אולי זה נשמע טריוויאלי – אך עד האספה לא היו ברורות לי ההשלכות של עובדה טריוויאלית זו, שכבר היום מכתיבה לא מעט מאורחות חיינו.
מחר, או אם יהיה לנו מזל – מחרתיים, נצטרך לצמצם את הוצאות המחייה שלנו – ומה יקרה אז? כשם שעד היום לא נגענו בתקציבי החבר – יש להניח שגם בעתיד – תקציבים אלו יהיו האחרונים שניגע בהם, וודאי שלא ניגע בהם – אם רק נוכל – מיד לאחר סיום תהליך ההפרטות. אם כך, במה נקצץ? כמו בעבר – נמשיך לקצץ בחינוך, בבריאות, דיור (ואחזקת מבנים) – אולי ניגע גם ברווחה ונקצץ בכל הנושאים שלא נפריט.
כלומר, כמו בכל מדינת ישראל – התחומים שבהם קיים שיתוף – יהיו התחומים המוזנחים ביותר בחיינו. נמשיך לקבל טיפול קוסמטי, אך לא נוכל להוציא חברים ללימודים. נמצא כסף לצביעת השיער (ואחרי הפרטת המזון – לאכילת בשר חמישה/שישה ימים בשבוע) – אך נחליט שגם חוג אחד לילד הוא מעבר ליכולת הכלכלית שלנו (או מטפל/מדריך לנעורינו, או מטפלת לשישה תינוקות, או שיעור פרטי לילד מתקשה, חונך לילד חריג וכו' וכו' וכו').
נכון, חופש הבחירה של היחיד גדל ויגדל עוד יותר. את חלק מהדברים שיימנעו מהחבר משום שנקצץ בתחומים המשותפים – כמו שקורה גם היום – הוא יממן מכיסו. אך ברור שהרקמה הציבורית, זו שאורית קוראת לה 'המהות' תיפגע (ומי מאיתנו לא חש כי כבר היום היא פגועה ופצועה). בניגוד לאורית, אני איני חושבת שהמהות מתמצה בחגים ואירועים משותפים. בעיני 'המהות' היא בחיי היומיום שיש בהם שיתוף והחלטות משותפות, ועזרה וערבות הדדית! אני איני מכירה מהות אחרת לקיבוץ. מהות אחרת שבשלה אעדיף לחיות רחוק ממשפחתי, מידידים שהשארתי מאחור, ממרכזי תרבות ואפשרויות בחירה שמתאימות לי. מהות שבשלה אני מוכנה לרדת מאוד ברמת חיי ולאפשר למישהו חדר כושר, שבו לא השתמשתי מעולם, לאחר - בריכת שחייה, לשלישי ייעוץ פסיכולוגי, טיפול רפואי מיוחד או שלוש ארוחות טובות ביום.
ומילה אחרונה: המשימה היכן לחסוך קשה כבר היום. כפי שטענתי לעיל – היא תהיה קשה עוד יותר אם וכאשר יגדל חופש הבחירה של החבר ויקטן חופש הבחירה של הקהילה. נכון, היא כבדה מנשוא כשהיא מוטלת על בעלי התפקידים. אך קשייהם של בעלי התפקידים אינם סיבה מספיק טובה שבגינה עלינו לשנות את אורחות חיינו, לוותר על השיתוף ולהעביר את הקיבוץ לחברים. אפשר לעקוף קושי זה של בעלי התפקידים וכפי שהיה נהוג לא פעם בעבר – לתת בידי הציבור את הבחירה בין ההחלטות הקשות, אם וכאשר אנו נאלצים לקבלן. נדמה לי כי עדיין יש בינינו מספיק הסכמות שתאפשרנה את ההחלטה היכן לקצץ – גם אם הקיצוץ יהיה בבשר החי.
בתקווה שלא נגיע לשם,
יעל פרץ
שירות סלולארי חדש
קרוב לודאי שלכל אחד מאתנו קרה שרצינו להתקשר לפלוני אך...לא היה לנו המספר הסלולארי שלו. ידוע לי על חברים שנסעו לחו"ל ולקחו עמם את המכשיר הסלולארי הישראלי ע"מ שישמש אותם כ"ספר טלפונים". חברים אחרים פנו אלי ובקשו שאדפיס את מספרי הפלאפון ועוד ועוד. על כן, מתוך צורך ארגוני ועל מנת שמנויי הפלאפון יוכלו להפיק ממנו את המרב בעידן טכנולוגי זה , עלה לאוויר במסגרת שירותי חברת "פלאפון", אתר אינטרנט של מנויי קבוץ רביבים. האתר טרם הושלם אך זה עניין של ימים
ספורים.
מה באתר?
1. הכניסה לאתר רביבים תתאפשר לכל מנויי רביבים/רביב באמצעות שם משתמש וסיסמא.
2. הכניסה לאתר תתאפשר מכל מחשב בארץ ו/או בחו"ל וכן ניתן להיכנס באמצעות מכשיר הפלאפון. כניסה באמצעות מכשיר הפלאפון כרוכה בתשלום זמן אויר.
3. לכל מנוי יוקצה "תא אכסון" בו יוכל לצרף מספרי טלפון/פלאפון של משפחה, חברים,
ספקים ואנשי קשר ולמעשה כל נתון שיחפוץ. הכניסה לתא האכסון תותר רק לבעליה.
4. מנוי יוכל לערוך את הרשומה הפרטית שלו ולהוסיף את מספר הבזק שלו בבית, בעבודה
דואר אלקטרוני וכו'
5. חבר שלא יהיה מעונין ששמו יופיע ברשימה זכאי ורשאי לדרוש הסרת שמו אך עם זאת לא יוכל להיכנס לאתר בהיעדר שם משתמש וסיסמא.
6. ניתן לשלוח הודעות כתובות לבודדים או לקבוצות, הדבר יעיל לצורך כנוס ישיבות, הודעות דחופות למספר רב של אנשים בלחיצת מקש אחת וכן הודעות במצבי חירום שונים.
7. כאמור, האתר יושלם בימים הקרובים ואז יגיע נציג פלאפון לעריכת "הצגת תכלית". על כך תבוא הודעה והמעונינים לצפות יוכלו לעשות כן.
8. אין תשלום בגין האתר ובגין גלישה בו באמצעות מחשב אך האחריות לעדכונו מעת לעת חלה על איש הקשר של רביבים עם חברת פלאפון.

לסיכום נראה לי שזהו צעד אחד קדימה בכל הקשור לתקשורת נתונים ועל מנת לסיים את בנית האתר סופית, מי שאינו מעונין ששמו יופיע ,נא יודיע לי בכתב.
שבת שלום ישי בן עמי
החופש בא – גזור ושמור
בספריה כרטיסים ל:
1. מוזיאון ירושלים – כרטיס משפחתי.
2. מוזיאון תל אביב לאומנות – כרטיס משפחתי.
הכרטיס מקנה גם כניסה לביתן הלנה רובינשטיין.
3. המוזיאון הלאומי למדע, תכנון וטכנולוגיה – חיפה – כרטיס משפחתי.
הכרטיס מקנה גם כניסה לבית התפוצות בתל אביב, למוזיאון ארץ ישראל
בתל אביב ולמוזיאוני חיפה – היפני "טיקטין", לאומנות ולמוזיאון הימי.
בעת קנייה בחנויות המוזיאונים – יש להציג את הכרטיס על מנת לזכות בהנחה.
הכרטיסים נועדו לחברי רביבים בלבד. יש להקפיד על כך.

בילוי נעים, אורה ארצי

תחזית תרבות לחודש יולי
יום ה' 17.7.03 מופע מחול של להקת קמע "גן נעול" – בשעה 21.00, באולם. מחיר כרטיס – 30 ש"ח.
יום ה' 24.7.03 ערב שירה בציבור עם זמרי רמת נגב,
באמפי במדרשת בן גוריון.
ליל שבת 25.7.03 סרט "שיקגו", בשעה 21.30, באולם.
יום ד' 30.7.03 מופע של שלומית אהרון ויבגני שפלוב, בשעה 21.00 בפרק גולדה.
טיול סיון – ה 18
כ – 300 חברים, ילדים ואורחים יצאו ב – 6 אוטובוסים. הארגון, כרגיל, מצוין. מסלול הפסלים הפך לחידון זיהוי של שמות הפסלים, לילדים אתר משחק וצלום. ארוחת הערב הטובה גם היא הייתה ערוכה היטב. ובסך הכל כבר היו טיולי סיון נחמדים מזה. בכלל, נראה שלא רע לחזור על מסלול נחמד שעשינו בעב
סיימו את לימודיהם
ביום ב' בשעת ארוחת הצהרים, נכנסו ילדי כיתות א' – ד' עם התעודות שחולקו להם זה עתה. בחדר האוכל חיכתה להם ארוחה חגיגית . השמחה והצהלה הרימו את התקרה.

דלת נסגרת – דלת נפתחת
ביום חמישי התקיימה באשל הנשיא מסיבת סיום ביה"ס. בין הבאים היו בני כיתת אלון ומשפחותיהם. כולם התכנסו עם המחנכים, שליוו אותם במשך 3 – 4 שנים, בטקס המסורתי של ביה"ס. בדיוק באותה שעה, מספר ק"מ משם התקיים טקס סיום קורס טיס והמשתתפים זכו לצפות במטס הכבוד שליווה את הטקס בחצרים. מה שמדגיש שבכל סיום נפתחת דלת להתחלה חדשה. תמיד מרגש לשמוע מילות סיכום ממחנך שהתמודד עם ילדך במשך מספר שנים. לא פחות מרגש לשמוע את דברי התודה וההערכה של התלמידים שהגיעו לקו-הסיום. 12 שנים, יותר ממחצית חייהם בילו הנערים בין כותלי ביה"ס – "היום נסגרת דלת ואחרת נפתחת, מי לחופש ומי לצבא, מי לשנת שירות ומי לעבודה". ברכת הדרך תלווה את הנערות והנערים באשר ילכו. לצד ספר המחזור ותעודת סיום בי"ס, קיבלו התלמידים את הספר "עוד לא תמו כל פלאיך – 100 טיולים גדולים בארץ קטנה" וגם בו יש מסרים לא מעטים להמשך הדרך.
סיום שנת פעילות במתנ"ס
עוד שנת פעילות ברוכה הסתיימה במתנ"ס. כמו בכל שנה, התקיימה מסיבת הסיום במרכז בן גוריון בקיבוץ שדה בוקר. בפני קהל רב מיישובי הסביבה הופיע הרכב ג'אז בהדרכת דודי יצחקי מניצנה. בהרכב – 4 בוגרי י"ב: נטע צחור ועידן חולתי מרביבים, סלבה וניר – ממשאבי שדה. הנגנים נפרדו מהמתנ"ס לאחר שנות פעילות רבות וזכו לשבחים ולברכת הדרך. אחריהם הופיעו ילדי הקרטה בלבוש מרשים והפגינו תרגילים שונים. בין הילדים בלטו האחים יואב ונטע אורנשטיין, כאשר נטע הדגים לצופים "לוחמה" של יחיד מול רבים והתגבר על כל תוקפיו במגוון תרגילים מהירים. להקות המחול הופיעו בקטעים קלאסיים ומודרניים. מרביבים השתתפו: שירה יוגב, נועה ישראלוביץ, עידית חולתי והיידי גוטקה. קבוצת התעמלות הקרקע, עליה נמנות צוף ברגמן ונטלי שוורצמן הדגימו תרגילים שונים בהתעמלות אומנותית.
ולסיום – הרכב כלי נשיפה וכלי הקשה – חתם את המפגש. יובל יסעור מאחורי משקפי שמש הפליא לנגן בסקסופון.
השנה החלה מסורת של חלוקת תעודות למצטיינים. מרביבים זכתה נועה ישראלוביץ על רצינות, השקעה, התמדה והתקדמות בתחום המחול. התעודה הוענקה לה מידי שמואל ריפמן יו"ר המועצה וזיוה שביט מנהלת המתנ"ס, שנשאו דברים וברכו את התלמידים, המשפחות והמורים.
זר ורדים ריחני הוענק לכל המורים והמדריכים שליוו את הילדים במשך השנה בפעילויות המתנ"ס.
אורנה חולתי אורנה חולתי
זכה בפרס
במסגרת עבודת גמר "באשל הנשיא" עשה נטע צחור סרט - "רשומון אקונומי". על סרטו זה זכה בפרס מטעם בית הספר. בסרט משתתפים מרביבים רבקה ויוסי אורלובסקי, רחל'ה כהן ויוסי איל. ברכות לנטע!

עובר ושב
אדוה שחר סיימה שנת שירות בפנימיית נוה-הדסה. ברכות לשובך לרביבים!

צהוב מרהיב
פריחה צהובה מרהיבה של עץ בשם קסיית האבוב בבוסתן שבין מגרש גולדה
למגרש צעירים.
שבת שלום
mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240