עלון רביבים 2225 מתאריך 27.06.03
טיול סיון
טיול סיון
טיול סיון
טיול סיון
עריכה אינטרנטית ע"י מנשה לוי אשמח לקבל הערות וחוות דעת menashel@revivim.org.il
מעלון לעלון
בשער – כמנהגנו מדי פעם – אחד מרישומיו של מייקל פריד שהפקיד בידינו. תודה למייקל.
 כבר חלפו כמעט 30 ימים מאז נפרדנו בכאב מגבי קוה ז"ל. קשה לעכל זאת אבל הזמן אינו עומד מלכת. בעלון, שיוצא כמה ימים לפני השלושים, מובאים דברים לזכרה – דברים שנאמרו על קברה בלוויה ובשבעה ואף נכתבו במיוחד.
 לפני זמן מה, ממשו חנה ואלי ישראלי חלום ישן שלהם – הם נסעו למסע של פגישות וטיולים ברחבי יפן. על סיפור הקשר שלהם עם כת המאקויה שהחל בפגישה מקרית ברביבים, לפני כ 40 שנה ועד סיפור הנסיעה עצמו כתב אלי. הרשימה תובא בעלון זה ובעלון הבא אחריו.
 לאלה שלא השתכנעו שלאהוד שביט אין אחות ניתנת הזדמנות נוספת בעלון זה. בחלקה השני של הכתבה מנסה אהוד להתוות את אופי הכתיבה לעלון. דבריו לא מקובלים עלי לחלוטין, אבל שפטו אתם – הקוראים.
 סיפור לידתו המפתיע של שני איל – נכדם הטרי של יעל ויוסי איל, מסופר בגרסה חדשה על ידי הסבתא יעל.
 זוכרים את סיורה של לאה ברגמן בחדר עם יענקלה שמש, שהופיע בעלון? השבוע מספר יענקלה את חלקו השני של הסיפור אשר יפתיע גם את לאה שהיא הגיבורה הראשית של אותו סיפור.
 בשבוע הבא יופיע העלון ביום חמישי 3.7 ויהיה מוקדש בחלקו לחגיגת בר המצווה. את החומר לעלון יש להעביר לא יאוחר מיום ב' 30.6 .


שבת שלום
ויקסי



למניה, לאריה גרין
למניה, לאריה גרין
לגדי ולכל המשפחה
מזל טוב
להולדת הנכדה האחיינית
בת לרפי ואנט
ליעל ויוסי איל
ליעל ויוסי איל
ולכל המשפחה
מזל טוב
להולדת הנכד – שני
בן לויקי ורונן
לכל התלמידים
לכל התלמידים והמורים
עם סיום שנת הלימודים
ברכות לחופשה טובה ומהנה!
חדשו את כוחותיכם לקראת השנה הבאה!
המגדל המצטיין!
השבוע התקיים כנס מגדלי הפטם של מערכת עוף-עוז בדרום.
בהתארגנות זו ישנם למעלה מ 60 לולים גדולים וכ – 40 מגדלים,
המייצרים כ 36,000 טון בשר עוף.
פרדי גרונדלינגר, מרכז לול הפטם שלנו, ברתמים,
זכה לתואר המגדל המצטיין של השנה!
לפי דברי אורלי חכלילי ומוטי שלו, שהיו נוכחים בקהל,
היה זה רגע מרגש ביותר.
לפרדי שלנו – על המסירות והמקצועיות – כל הכבוד!

רשם: ויקטור פריאל

גבי
אדם חי עמנו, יום יום ושנים –
אדם חי עמנו,
בחיוכו, בעיצבונו ובגעגועיו,
בשעות בדידותו,
בבריאות ובחולי.

עם הפרחים והחגים, עם הצלילים,
השדות, הזריחות והמראות.
עם נופי כפרו ומחזורי העונות.
עם ילדיו, עם משפחתו ורגעי – אושרו.
בנפשו ועולמו, בדרך שיחו.
עם מלאכתו וקהילתו, בכל מאודו.
חד-פעמיותו וגורלו –
פסיעותיו בשבילים, ליבו הפועם, נשימתו ופניו.
עם התקווה.

אדם חי עמנו, יום יום ושנים
והוא חי חייו עצמם ומאודם –
ובא לו מותו ולא כבה אורו.

נאלמות אז המילים,
הלב מבכה את גבי,
הזמן עובר ואין הקלה (וכבר הכל מאוחר)
ומלוא השמים קינה, תפילה ואהבה.
הלב מתאבל.
ובא, ומלווה הזיכרון, בתמונות, תמונות
אל אופק תוגת השקיעה.
דליה כהן
גבי יקירתי,
אומרים שצריך להניח לך ללכת ולדעת להיפרד. אבל אני לא רוצה.
אני מתכוננת לקחת אותך איתי לכל מקום, וכשתצוץ בעיה לחזור
ולהשתמש בחכמת החיים ובמעשיות שלך. ארקח לי משחה שאקרא לה
"רצפט גבי" והיא תכלול את הדברים שכל כך עזרו לי בשנים שעבדנו
יחד: איזו מין תערובת כזאת של סובלנות ויכולת הבלגה.
שילוב של ראיה מפוכחת ופרופורציות נכונות.
ואם המילים אינן מבטאות - לא נורא, אני שומעת אותך ממש בתוך
הראש שלי, ורואה את החצי חיוך – מרגיע וממתן.

שנים רבות את בתפקיד "האמא של הזמניים": תמיד הקיבוצניקית
הטובה, ערה לצרכים של הצעירים מול צורכי העבודה. בעיני היית
השומר הנצחי שבשער הקיבוץ ואת "הגַבִּיָיה" הצגת בגאווה לפני
המבקרים: במחסן-משרד שלך לא חסר דבר לאיש משרוך נעל ועד אהיל.

זאת רק ההתחלה ואני לא יודעת איך לסיים.

באהבה, עפרה אטקינס
(דברים על הקבר)
מסע ליפן

לאחרונה שהינו 15 יום ביפן.
הייתה זו נסיעה מיוחדת במינה לארץ מיוחדת במינה. ייחודה של הנסיעה היה בכך שהתקבלנו ביפן כשליחי ישראל וכשליחי רביבים, למרות שלא ביקשנו להופיע ככאלה.
-----
ראשיתו של הסיפור לפני 40 שנה. ביום של קיץ 1963, הלכנו עם ילדינו "לפגוש את האוטובוס" של 5 אחה"צ. מהאוטובוס ירד בחור צעיר שנראה כיפני ותרמילו על שכמו. מספר הנוסעים היה מועט ואנחנו פנינו אליו ושאלנו למעשיו. התשובה הייתה: "ברצוני לטייל מחר לחלוצה ושואל אם אפשר ללון כאן". הסברנו לו שבחלוצה, 10 ק"מ מכאן, לא יראה אלא חורבות והזמנו אותו, ברצון, לחדרנו.
הוא הציג את עצמו בשם יונה וכאשר תהינו לשמו העברי שמענו ממנו, לראשונה, על תנועת המאקויה, על קשריה עם ישראל ועל כך שבקיבוץ חפציבה מתקיים אולפן שבו הם לומדים עברית ויהדות ולכל אחד מהם שם עברי בנוסף, כמובן, לשמו היפני.
בסיור של ערב שערכתי איתו באזור הבריכה, שנבנתה אז, הוסיף וסיפר שהוא גם ספורטאי, שחיין וכי מספר שנים קודם לכן זכה בתואר עולמי כאלוף שחייה לנוער ב – 200 מטר פרפר.
בערב בילה יונה עם ילדי כיתת רותם, שעמוס בננו בן ה – ½ 11 הביאו לכיתתם. בהמשך שוחחנו עוד על דא ועל הא והשכבנו את יונה בדירתנו.
למחרת בבוקר, לפני ששלחנו אותו לחפש את חורבות חלוצה, ביקש יונה להשאיר לנו משהו למזכרת. התנצל שאין לו משהו מתאים ושלף מתרמילו ספרון קטן באנגלית:
The Japan of today
וכתב בעמוד הראשון בעברית: שי קטן מיונה ג'ון נאס. בצד, מלמעלה למטה, כתב את שמו ביפנית. לאחר מכן נפרד מאיתנו לשלום והלך לדרכו. את הספר הנחנו בכוננית הספרים.
-------
במשך שנות השישים והשבעים באו לרביבים מספר מתנדבים מהמאקויה שסיימו את לימודיהם בחפציבה. ראשונה באה חנה ואחריה נחום, יוסף, גדעון, חבקוק וזכריה. כולם היו צעירים בשנות ה – 20 (יוסף היה בן 17) ובאו לעבוד ולחיות מספר חודשים במדבר המוזכר בסיפורי האבות ולקבל ממנו השראה בזמן תפילתם.
רובם עבדו בלול, עם חנה, וכך התפתחו קשרים בינם לבינינו, כמו גם משפחות אחרות בקיבוץ, שאימצו אותם.
במועד כלשהו נודע לנו, מפי אחד מהם, שיונה נאס נפטר מספר שנים לאחר ביקורו ברביבים. מותו בגיל כה צעיר, בן 27, גרם לאבל כבד בתנועת המאקויה. "הפרופסור" אברהם טשימה, מייסד התנועה ומנהיגה, ייעד, כנראה, את יונה שהיה מבכירי ובחירי תלמידיו ליורשו בהנהגה, בבוא היום. כישוריו המיוחדים והסתלקותו המוקדמת גרמו לכך שהוא זכור בתנועה כדמות ענק וקדוש וכולם מדברים עליו, גם כיום, בחרדת קודש.
--------
קשרי רביבים וקשרינו האישיים עם תנועת המאקויה התהדקו בשנות ה – 80, כשחברים שלהם באו ללמוד בכיתה ג' באולפן שלנו כהשלמה ללימודיהם בחפציבה. זכורים לנו שמשון, יונה והבל שהיו באחד האולפנים וודאי היו גם נוספים. כל אלה ביקרו תכופות בביתנו והשיחות על התנועה הזאת, מהותה, על התנך, על הקשרים בינם לבין ישראל וכמובן של יונה נאס הנערץ, חזרו ונשנו בכל פעם. התחלנו גם לקבל מכתבים ותמונות מהמתנדבים הותיקים וקשרים נשמרו. כך קרה שספרו הקטן של יונה נאס, הניצב בכוננית הספרים של חנה ואלי בקיבוץ רביבים, זכה להכרה ברחבי התנועה.
--------



ב – 1985 ביקר אותנו תום, בנו של יונה. ממנו נודע לנו שיונה נפטר מהתקף של קצרת (אסטמה) שממנה סבל מגיל צעיר. מלחמתו במחלה היא שדחפה אותו לעסוק בשחייה ועיסוק זה עזר לו להתגבר עליה עד שגברה עליו. תום השאיר לנו תמונה של יונה אביו.
בעשרים השנים האחרונות באים מדי פעם חברים מהמאקויה לביקור אצלנו. הם באים במיוחד "לראות את הספר של יונה". מספר הבאים כבר מגיע לעשרות. את כולם אירחנו לערב אחד ברצון, שוחחנו על הנושאים הקרובים להם ורובם גם לנו אצלנו.
ההתרגשות הרבה האוחזת בהם למראה כתב ידו של יונה הביאה לכך שהפקנו תדפיס של שער הספר עם הכתובת ובמרכזו הצבנו את תמונתו של יונה.
מאז 1994, קיבל כל מבקר צילום של התדפיס הזה ואנו בטוחים שזאת מתנה חשובה עבורם. רבים מהם, אנשים צעירים, דור שני במאקויה, מביעים בפנינו את רצונם להידמות ליונה, שהוא דמות מופת עבורם.
------
תנועת המאקויה עורכת, כל שנה, "עליה לרגל" לישראל לחברים שרוצים בכך. קבוצה של כמה עשרות ולפעמים יותר, באים לשבוע סיורים בארץ.
בשנים 1988 (40 שנה למאקויה ולמדינת ישראל) וב – 1996 (3000 שנה לירושלים) באו אלפים מהם וקיימו כאן כנס, תהלוכות צבעוניות ועוד. גם ביקורים אלה לא פסחו עלינו והקשרים המשיכו להתהדק.
למאקויה בית בירושלים המהווה מרכז לפעילותם בארץ, הכוללת את תלמידי האולפנים, מתנדבים בקיבוצים ומספר לא מבוטל של סטודנטים מן המנין באוניברסיטאות השונות. בראש המרכז הזה עומד מזכיר התנועה בארץ, המתחלף מדי מספר שנים.
בשנתיים האחרונות מכהן בתפקיד אפרים אג'יקי. כאשר ביקר אותנו לראשונה ושמע את "פרשת יונה" נוצר בינינו מפגש מיוחד. המאקויה עברו במשך השנים מספר שינויים ומהפכים ארגוניים. בשנים הראשונות הם היו מאורגנים בקבוצות לא גדולות, כאשר לכל קבוצה יש "מורה". למורים אלה הייתה השפעה גדולה מאוד על אנשי הקבוצה גם בחייהם האישיים. יונה נאס היה המורה של אפרים.


לבקשת קוראים רבים מובא כאן בפרסום בלעדי פרק א' מתוך יומנו של שני איל
לבקשת קוראים רבים מובא כאן בפרסום בלעדי פרק א' מתוך יומנו של שני איל
ובו מסופר איך הוא הגיח לאוויר העולם (למעט כמה קטעים מצונזרים…)
שבוע 36 להריון באחד מהביקורים ברביבים, אמא ויקי מספרת לסבתא יעל, שעדיין לא החליטה באיזה בית חולים היא תלד אותי. סבתא יעל מעלה את הרעיון שאמא תלד בדרום, בסורוקה.
שבוע 40 להריון הורי מוזמנים לחג השישים של רביבים. הסבים בטוחים שלא יבואו כי מועד הלידה מתקרב. הורי מודיעים שבהחלט יבואו. סבתא יעל מגבירה את הלחץ על אמא: "תלדי אצלנו לכבוד החג!" אמא אומרת: "אם יקרה, מה טוב." אבל - לא נולדתי בחג השישים. חשבתי שהעניין הוחמץ…
שבוע 42 להריון כולם כבר נורא מחכים שאוולד. נו מתי??
יום חמישי 19.6 אמא ואבא נוסעים באופן לא מתוכנן לאירוע משפחתי במרכז הארץ. בערב אין להם כוח לנסוע עד גיתה שעתיים וחצי ואז אבא אומר בצחוק: "יותר קרוב לנסוע לרביבים – רק שעה וחצי" ואמא מסכימה: "למה לא?" ב - 23.00 אנחנו נוחתים ברביבים באופן לגמרי ספונטני. סבא וסבתא נורא שמחים. ומה עם הלידה? נראה…
יום שישי 20.6
במשך היום נורא כיף ברביבים אבל כבר לא כל כך נוח לי בבטן של אמא. אי אפשר אפילו קצת להתמתח, למרות שבינתיים אני מסתדר.
יום שישי
השעה: 23.10 כולם הלכו לישון. אני מרגיש שהסביבה מתחילה ללחוץ ולדחוף. מה קורה כאן?
ההורים שלי מעירים את סבתא וסבא: "זה קורה!"
סבתא: "יופי! סעו לכם לסורוקה (המפתחות בפנים…), אנחנו נשמור על שחר הקטנה."
השעה: 23.20 ההורים מתארגנים לנסוע ברכב שלנו אבל קורה משהו (צנזורה) וסבתא נכנסת לכוננות ומחליטה להתייעץ עם מישהו מהצוות הרפואי ברביבים אם כדאי, אולי, להזמין אמבולנס. טלפון ראשון לבעז שיזף. אין תשובה (אח"כ הסתבר שבאותו לילה היה תורן בסורוקה בחדר לידה). סבתא, מלאת מרץ, מתקשרת לאחיות ברביבים אבל משום מה אף אחת לא ענתה וכך הגיעה סבתא, בטלפון, אל אסי שהופרע משנתו והוא המליץ להזמין אמבולנס. סבתא מתחילה להתקשר לשר"פ.
השעה - 23.30 מה קורה כאן? פתאום נפרץ חור בבריכה הפרטית שלי, כל המים נשפכו.
הי, מישהו יכול לעשות משהו בנידון?
השעה - 23.35 סבתא שמה לב שאמא לא כל כך מסתדרת, אמנם אבא מחבק אותה ותומך בה אבל כנראה שצריך משהו נוסף שאבא לא יכול לעשות. מה בעצם צריך? מתי יגיע האמבולנס? המוח של סבתא קודח והיא נזכרת שדגנית תוכל, אולי, לתת כמה עצות. דגנית שמגיעה במהירות ורואה את אמא אומרת מיד: "אני הולכת להביא את גליה המיילדת."
השעה - 23.40 דגנית וגליה מגיעות ובמקביל מגיע גם אסי שבינתיים לא שקט על שמריו אלא הלך והביא ערכת לידה וגם הצליח לאתר את יהונתן, נהג האמבולנס ולשלוח אותו לבית של הסבים. אני מרגיש שמשהו דוחף אותי החוצה.
יש לי רושם שבאמבולנס אני כבר אסע לאחר שאפרד מהחממה שלי…
השעה - 23.50 זהו! אני רואה שארגנו כאן חדר לידה. איזה זריזים – הכל תוך זמן קצר.
טוב, גם אני החלטתי להיות זריז, למה יש לחכות? אני רואה שהאנשים פה נחמדים, אז נצא לדרך! יש פה קצת פיתולים אבל אני כבר רואה את האור בקצה המנהרה ובכלל נדמה לי שאני רואה את אבא עומד שם על יד גליה ואסי וכבר מתחיל להתמוגג. ואמא, היא בכלל אחלה של אמא - לא עושה עניין מכל העסק, פשוט מאפשרת לי לצאת בלי לנדנד: " אולי אתה רוצה ככה, או אולי אתה רוצה ככה?"
השעה – 24.00 אני בחוץ! אני מתחיל להתלבט - אולי עשיתי שטות - הרי היה לי די טוב שם בפנים, למרות שהיה קצת לחוץ אולי היה אפשר באיזה שלב להרחיב קצת…
בעוד אני מתלבט האמא החמודה שלי מושיטה לי משהו שבחיים אני לא אשכח ולפחות בשלב הזה זה ממש מהווה פיצוי נאות על מה שויתרתי - אני יונק במרץ ובהתלהבות. מסביבי כולם נרגעים. סבתא וסבא נכנסים ומיד הם אומרים שאני חמוד ואיזה חכם שכבר יודע את המלאכה.
השעה – 00.10 מרוב שמחה לא שמו לב באיזו שעה נולדתי – בחצות או קצת אחרי? אז מה התאריך - 20.6 או 21.6 ? אבא מחליט - 21.6 ! זה תאריך יפה כי זה היום הארוך של השנה.
אז זהו, אני כאן ויש אומרים שאם נולדתי ברביבים אוכל להתקבל לחברות ללא תהליך קליטה. זכיתי!

יעל איל

"חן המקום" –
שלושה גרנו בחדר – לאה ברגמן, חנה רוטר שתי הקיסריות ואני.
ביקורי הבדואים היו תכופים. בכל ביקור זימנתי חברים – בנים ובנות.
כל מפגש – "אליה וקוץ בה" – מחד, עשן המדורות הנודף מבגדיהם ובנוסף ריח חזק ממנו
מעשן הסיגריות מטבק מקומי (העישה).
ידידנו עאודה, נוהג היה בביקוריו ללבוש עביה (גלימה) לבנה, שזורה בחוטי זהב
וריח מי ורדים נודף ממנו.
באותה פעם היה זה ביקור פתע, בלווית השיח' על'א אבו ח'דרה, אף הוא עוטה עביה
מהודרת, שניהם הדורי פנים.
להפגת החום נהגה לאה להשתרע על הרצפה הקרה בלבוש קליל. עם אורחי השתהיתי
בחוץ כדי לתת לבנות להתארגן. נקשתי על הדלת, אין נפש חיה בחדר.
חנה עבדה בחדר האוכל ולאה? … השמיכה הצבאית ששימשה גם לכיסוי המטה,
שוליה הגיעו עד הרצפה…
לאחר ברכות הדדיות – "ברוכים הבאים" "יבורך המארח", אמר עאודה: "ריח אשה עולה באפי".
אנפפתי אני באפי בקול רם: "אין כל ריח אשה נודף בחדר" אמרתי והעמדתי פני משתומם.
עאודה: "נשימת בעל חיים עולה באוזני".
ידעתי שעאודה נחשב כגשש מעולה. עתה התברר כי ניחן גם בחושי ריח ושמיעה מעולים.
כתום הביקור ליוויתי אותם. לפני ברכות הפרידה שאל אותי עאודה: "האם האשה שהסתרת
מאיתנו יפה? ומה המוהר שיעלה לך?"
"חי עיני", עניתי, "יפהפיה שעין לא ראתה כמותה וכל ההון אשר לך – עדרים, סוסים, גמלים
ועוד לא ישווה ולא די תמורתה".
כשחזרתי לחדר פגשתי את לאה בדרכה לרפת. "זו פעם ראשונה שאני מאחרת לעבודה",
הפטירה לעברי תוך ריצה לעבר הרפת.
------------
השיח' עלי אבו ח'דרה, נמנה על הבדואים שסייעו למדינת ישראל במלחמת העצמאות.
בתקופת הממשל הצבאי חשדו בו שהוא עוסק בהברחות. בחיפוש שנערך במאהל שלו
לא נמצא דבר אבל כבודו נפגע: "אם זה שכרי – לא אשאר תחת שלטון ישראל."
עמסו הוא וחלק משבטו את מטלטליהם על גמלים ועברו לממלכת ירדן.
בטקס חתימת הסכם השלום ירדן-ישראל שהשתתפו בו המלך חוסיין ז"ל,
ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל והנשיא קלינטון יבל"ח, ישבתי עם קהל מוזמנים
בדואים מירדן.
את תשומת ליבי משך גבר כבן חמישים, עוטה עביה לבנה, שזורה בחוטי זהב.
בשיחה שהתפתחה בינינו הצגתי את עצמי כאיש הנגב מעסלוג', השם שהיה שגור
בפיהם ובפינו לרביבים. "אנו שכנים מהעבר, אני בנו של השייח' עלי אבו ח'דרה.
ילד הייתי כאשר הייתי סר לבקר במדפה (אוהל האירוח שלנו)…
יענקלה שמש
קרולין סלומון העבירה לעלון מכתב פרידה שכתבה רותי למטבח –
לאנה, לקרוליין, לצוות ולזהר גם!

נהניתי מאוד, בתקופה האחרונה, להיות שותפה זמנית,
גם אם חלקית מאוד, בעבודת המטבח.
לפני כ – 40 שנה עבדתי במטבח כמבשלת: תנאים אחרים,
אוכל שונה, תקציב אחר, צוות מתחלף. בקיצור, אותו קיבוץ,
אותה מטרה לצוות, אבל הכל שונה. אהבתי לבשל ואני חושבת עד היום,
שהכנת אוכל זו עבודת יצירה!
היה לי כיף לשבת לחתוך ירקות באווירה שקטה וראויה לציון! בזמננו
(כאמור, לפני עשרות שנים), המטבח היה רועש כל היום והצעקות עד לב השמים!
בכל יום שישבתי במטבח דאגו לי לתנאים האופטימליים!
מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תודות כמו בתקופה הזאת שעבדתי במטבח "כמתנדבת".
אני מסיימת את עבודתי אצלכם בהרגשה טובה, ומי יודע אולי גם אחזור…
בינתיים ניפגש בחדר האוכל הטוב שלנו! תודה לכולכם על היחס החם לו זכיתי!
להתראות ובהצלחה!
רותי יוגב
אין לי אחות

כפי שהצהרתי והבהרתי בחלק הראשון של המאמר, אין לי אחות, ואני לא מעוניין לחזור ולנסות להוכיח זאת כל פעם מחדש. על-מנת שצורת הדיונים הציבוריים שלנו תבטיח שלא נחזור שוב ושוב ונעסוק בהוכחות מסוג זה, אני מבקש להקדיש חלק זה של המאמר לאתיקה של כתיבת מאמרים וניהול דיונים בעלון (ובמידה מסוימת של ניהול דיונים בכלל).

דיונים, ובפרט דיונים בכתב, אינם רק תוכן, אלא גם צורה. במדינות שונות בעולם, לימודי תרבות דיון הוא חלק חובה בתכנית הלימודים. הדוגמא הקלאסית ביותר שאני מכיר, היא הדרך בה מתנהלים דיונים בבית הנבחרים הבריטי
(The House of Commons). למי שיש הזדמנות, מומלץ להקדיש פעם חצי שעה, ולהביט בשידורו של דיון כזה. ללא קשר לתוכן, צורת הדיון פשוט מדהימה (זה אפילו לא מזכיר את הדיונים בכנסת שלנו).
אני משתתף בקביעות בפורום דיון באתר הקיבוצים, העוסק בנושאי תקשורת וטלפוניה (פורום הנס"ר). שם החלטנו כבר מזמן כי נדרשים כללים אתיים לכתיבת הודעות. קבענו אותם, והם מופיעים באופן קבוע בראש הדף הראשי של הפורום; לידיעת כל הכותבים. מי שחורג מהם, הודעתו מצונזרת או מוסרת לחלוטין מהפורום. כמי שהיה ועדיין מעורב עמוקות בנושא, אוכל לומר כי מאז שקבענו את הכללים, מספר ההודעות החורגות מהם קטן מאוד; המשתתפים השונים והרבים, קלטו את המסר ושומרים על אתיקה סבירה של כתיבה. כתוצאה מכך, כמעט שאיננו רואים השמצות אישיות, פרסומות מסחריות בוטות, התחזויות, דיונים בגופם ובתכונותיהם האישיות של המשתתפים, וכתיבה פוגעת ומשתלחת. אופני כתיבה שהם שכיחים למדי בפורומים המתנהלים ללא קודים אתיים מחייבים (והיו גם אצלנו בעבר).
בעלוננו, אנו נתקלים לרוב בכתיבה מעודנת יותר, אבל גם ציפיותינו צריכות להיות שונות. מחד, העלון הוא גוף ציבורי, האמור לשרת נאמנה את כלל שכבות הציבור. מאידך, לא מבוצעת בעלון עריכה תוכנית של ממש (אלא עריכה לשונית, מיקומית ועיצובית בלבד). סבורני כי מן הדין לאמץ לכל הפחות כללים אתיים בסיסיים לכתיבה ופרסום בעלון. כללים אלו יעמדו לנגד עיני הכותבים בהכנת מאמריהם, ויאפשרו למערכת להשמיט מאמרים, לערוך אותם, או לכל הפחות לדרוש פעולה כזו מהכותבים, בהתאם לשיקול המערכת.
להלן אציע רשימה בסיסית של כללים אתיים וניסוחיים כאלו, מתוך ציפייה לתגובות, דיון והחלטות בהתאם:
1. שפת הכתיבה בעלון תהיה עברית תקנית עד גבוהה, ותידרש לשמור על רמת תקינות לשונית סבירה. שימוש בעגה (סלנג) יעשה באופן מדוד, סביר ומצומצם, ובצורה מתאימה לנסיבות. לא כל לשון עילגים הנזרקת מהפה, ראויה להיות כתובה בעלון.
2. ניסוח תקין כולל עקביות וסדירות ניסוח. כלומר לדוגמא, כתיבה המתחילה בגוף ראשון, תמשיך בגוף ראשון. כתיבה המתחילה בהתייחסות לכלל, תמשיך כך, ולא תעבור בלא התראה לנוסח של מכתב אישי מאדם לאדם. גם ההתייחסות לזמנים (עבר, הווה, עתיד, ציווי), תהיה סדורה. הכותב יקפיד על לשון חד-ערכית, וימנע ככל הניתן מניסוחים הניתנים למגוון פרשנויות.
3. מאמרים יבהירו בכותרת או במשפטים הראשונים מהו נושא המאמר. כל דיון, ובפרט מענה או תגובה, יתרכז בתחום בו הוא דן. אם נושא הדיון הוא תהליך, נוהל או עניין מסוים, יתרכז הדיון סביב נושא זה. עיקרו לא יוסב לתכונות אישיות של היריב בדיון, למוצאו או לעברו.
4. טיעונים יובאו ויוצגו באופן מנומק ותכליתי. מאמרים לא יציגו נתונים לא בדוקים או חסרי שחר כעובדות. מאמרים יבדילו בין דעות לבין עובדות. דעות וציטוטי דעות, לא יוצגו כעובדות יצוקות בסלע.
5. מאמרים לא יכילו השמצות חסרות בסיס. מאמרים בגנותם של אדם או גוף מסוים, חובה לבססם על עובדות ומסמכים, שניתן להוכיח את קיומם ותוקפם (גם אם אינם מצורפים למאמר). כלל זה חל שבעתיים כאשר עולות לדיון תכונות אופי של אדם מסוים (קרי, אם קראת למישהו שקרן, או רמזת לכך, כדאי שתוכל להוכיח זאת חד-משמעית).
6. לעולם לא יובאו תכונות מוצא של אדם מסוים (גיל, עדה, השכלה, מגדר...) כנימוקים נגדו.
7. הכותב ישמור על תום לב. אם לכותב עניין אישי מיוחד בנושא הנדון, עליו לגלות ולציין זאת. בפרט עליו להיזהר ולהבהיר, במקרה בו הוא עלול להיקלע למצב של ניגוד עניינים, כלומר מצב בו האינטרס הציבורי, שהוא טוען לייצג, עלול להתנגש בעניין האישי שלו.


8. ככלל, לא יפורסמו מאמרים בעילום שם או בשם אדם אחר. במקרה של ספק הנושא יבורר. כל מאמר יזוהה בשם ושם משפחה, ותוך ציון תפקידו הרלוונטי לעניין (אם יש כזה).
9. כותבים רשאים לבקש לפרסם בעילום שם, כאשר העניין מצדיק זאת, ותוך הזדהות בפני מערכת העלון. מערכת העלון תשקול העניין לגופו ותחליט. במקרה כזה יובהר כי השם שמור במערכת.
10. מערכת העלון תימנע מפרסום, תערוך או תדרוש עריכה מחודשת של הכותב, בהתאם לשיקולה, של מאמרים שאינם עומדים בכללים אלו.
ב"מאמרים" הכוונה גם לכתבות, ראיונות ופרסומים רשמיים (סיכומי החלטות, למשל); על כל אלו הכללים שלעיל אמורים לחול. על קטעים הומוריסטיים ואומנותיים, מודעות קצרות וכמובן "החמור", כללים אלו אינם יכולים לחול כפשוטם (ייתכן שיש לנסח עבורם סט כללים שונה). ב"כותבים", הכוונה כמובן גם לכותבות, וכך לגבי כל מקרה של לשון זכר.
לסיכום חלק זה והמאמר כולו, אפשר לומר שברור שצורת החיים הקיבוצית בה בחרנו אינה פשוטה. עכשיו נשאלת השאלה, האם עלינו להתמודד מולה באומץ, ולהגיע לתוצאות הטובות ביותר האפשריות בתנאים הנתונים, או לרדת למכנה-המשותף הנמוך ביותר, ולצלול איתו עד לתחתית. אישית, אני מעדיף את הגישה הראשונה.

אהוד שביט





משולחנה של ועדת תוכנית
עם בחירתה של נילי בראון לריכוז ועדת תוכנית, חזרה הועדה לפעולה.
מלבד נילי חברים בועדה: מיכאל ברנובסקי, שמוליק עשת, מייקל פריד וגיל רביב.
עם התכנסותה היה ברור לחברי הועדה כי יש נחיצות להרחבת השורות ובמיוחד
הרחבת טווח הגילאים בועדה וכך אכן יעשה בקרוב.
הנושא המרכזי המוטל על הועדה, עם תחילת עבודתה הוא – הגדרה מחודשת של תחומי
עיסוקה, אחריותה וסמכויותיה, כמו נהלי עבודה, מה שקוראים במקומותינו – כתב מינוי.
מטעם המזכירות מונה רביב גדיש ובשיתוף איתו מתגבש כתב המינוי.
בסיום התהליך יובא לאישור המזכירות והאסיפה.
בינתיים כמובן, אין רגע דל והועדה מטפלת בנושאים שוטפים כגון: אישור פרגולות לחברים,
שביל להולכי רגל מקביל לכביש הכניסה, אישור תוכנית שילוט בכניסה לקיבוץ ועוד.
גיל רביב
הופ, נשר עלה התאנה
יצירתיות רבה מושקעת בניסיון להסביר לנו איך ההפרטה תגדיל לנו את
תקציבנו ותאפשר לנו – סוף-סוף לשלוט בחיינו: לבחור בצורה נבונה
ובוגרת במה נשקיע את ה"הון" שבידינו.
מהעמוד הראשון הבנתי שתספורת אחת לחודש היא פינוק מיותר.
טוב, בשביל זה יש מומחים.
דבר חמור יותר שלמדתי נוגע לפדיקור: למדתי שזה "צ'ופר" לזקני
העדה, ולא טיפול שגם צעירים לא מעטים זקוקים לו – לא כדי
להתייפות, אלא כדי למנוע כאבים ומגבלות בתנועה.
ועכשיו לחופשי בכלבו:
עד הבוקר חשבתי שהסכום של 4 שקלים חדשים יכסה את קניית
הממתיק המלאכותי שאני צורכת. היום נודע לי במקרה, שהוא התייקר
בינתיים, כך שגם לזה הוא לא יספיק. מראש מובן שכל השאר פשוט
ינגוס בתקציב האישי.
וזאת היא רק ההתחלה:
הלוחמים למען הפרטת המזון עדיין לא הגישו לנו את הצעתם המפורטת.
נצטרך לחכות ולראות מהו בעיניהם סל המזונות הסביר.
אחרי ה"דוגמיות" הראשונות מומלץ לחסידי ההפרטה שיקדישו מחשבה
נוספת לפיתוי הזה. אין צורך בייעוץ פיננסי כדי להבין שרווח ו/או רווחה
לא יצמחו מכאן לאף חבר.
ורדה בכור
חג מחזור – כיתת "אלון"
כן! זה מגיע!…

במוצ"ש 5.7, כולם מוזמנים:

20.00 – קבלת פנים עם המשפחות
20.45 – מופע "הברווזים", באולם.

כיתת "אלון"
במפלגת העבודה
ביום ה' 19.6, התקיימו הבחירות ליו"ר הזמני של מפלגת העבודה.
מחוז הקיבוצים המליץ בפני חברי המרכז לתמוך במועמדתו של שמעון פרס.
פרס נבחר, אם כן, בתמיכתו המסיבית של מחוז הקיבוצים.
אנו מאחלים לפרס שיצליח לבצע את המשימות הלא פשוטות העומדות בפניו.

חיים פרחי
פרידה מ"גן יונתן"
לאחר שנים ארוכות, בהן נהנו ילדינו (וגם אנחנו) מהמתקנים הנפלאים של "גן יונתן" – החלו המתקנים להישחק ולהישבר ומצב הבטיחות במקום לא איפשר את המשך השימוש בו.
בתאום ובהסכמה של המשפחה – פירקנו את המתקנים.
בכוונתנו לחפש מקור מימון להקמת גן חדש ובטיחותי להנאת כולנו.

אורית
תודות מעומק הלב
לניצן ברגמן – על ההיענות המהירה, בשעות אחר הצהרים המאוחרות של יום שישי, כשהמזגן בביתנו הפסיק לפעול.
פנינו אליו והוא נענה, טיפל ותיקן ביד אמן.
בימים חמים אלה זה היה מבצע מהיר ויעיל.
עשית לנו את השבת!
חזק ואמץ, משפחת פרחי
המלצה
אתר של ניר טואב ללימוד תוכנות אופיס, אינטרנט והכרת המחשב:
http://www.beam.to/matnas

ניתן גם להדפיס חלק מן הקורס.
מומלץ מאוד!
מנשה לוי
שישים שנה ותמונה
בשבת זו, 28.6.03, בשעה 12.00 בצהרים,
תיפתח התערוכה בפעם האחרונה, למי שטרם ראה ולמי שראה ורוצה לראות פעם נוספת.
לאחר מכן תפורק התערוכה והתמונות יחולקו לחברים.
על סדרי החלוקה תבוא הודעה נפרדת.

רפי ומאשה
וטרינר
מטפל בחיות מחמד של תושבי רמת נגב והסביבה.
השירות כולל:
טיפול שיגרתי ורפואה מונעת – חיסונים, תילוע, טפילים וכו'.
רפואה פנימית. כירורגיה. טיפול במקרי חירום.
אספקת מזון ואביזרים. ייעוץ וסיוע בגידול.
לתיאום ביקור:
ד"ר אלי שוורצמן 067-940323
קיבוץ משאבי שדה
מסיבה בלי דיבורים
במוצאי שבת התכנסו בבריכה רבים משותפי מופע חג ה – 60, לציון סיום האירוע בהצלחה. השף חני פריאל גויסה ו"הקפיצה" לחבר'ה "סיני", שהיה טעים מאוד מאוד. הייתה אווירה טובה וכיפית.

נ"מ במו בר
עשרות חיילות וחיילים מהבסיס בטללים הגיעו לערב במו בר וגם צעירי רביבים התייצבו. כיבוד עשיר הגיע מהצבא, חגי רזניק וצוותו הגישו בירה ומשקאות אחרים וגל כהן-סולל הרעיף מוסיקה בטונים גבוהים. אחת החיילות נשמעה אומרת: "וואו! תראי איזה חתיכים יש כאן!"

"מחסן השטוזים של דתיה"
ערן בן זאב מגרעין "נותב", חזר השבוע, יחד עם עוד שלושה שחקנים, לרביבים כדי להציג בפני ילדי בי"ס
"משאבים" מכתות א – ב הצגה צבעונית עם הרבה שירים נחמדים. ערן שראה את האולם לראשונה,
התפעל מאוד. באותה הזדמנות גם קיבל את הצילומים מכנס הגרעינים, כאשר צולם מברך את באי הכנס.

אולפן קיץ של הבונים
29 צעירים וצעירות נחמדים, רובם מאוסטרליה ורק שנים מניו זילנד, הגיעו השבוע לרביבים לחודשיים
וחצי. נחמד וגם כואב היה לראות את גולדי עושה איתם את הסיבוב בחצר ומסביר להם מתי זורקים
כביסה ומתי קונים במרכולית. אין ספק שיש אתגר רציני לנוער המקומי – חבר'ה אל תהיו בטלנים.
(עוד יבואו פרטים על האולפן).

בבי"ס משאבים
תלמידי חטיבת הביניים סיימו את שנת הלימודים לצלילי מוסיקה סוערת ונפרדו זה מזו, מביה"ס
ומהמורים, עם רון בלב ודמעה בזווית העין. להתראות חמודים. נוחו, בלו, תיהנו ונשמח להיפגש בתשס"ד.
כמיטב המסורת היפה שיצרנו, אנחנו מקדישים את שבוע הלימודים האחרון בכיתות בית הספר היסודי,
לנושא מרכז בית ספרי והשבוע, הנושא שיכבוש את כולנו יהיה – מוסיקה. נקווה שתהיה זו דרך מרגשת,
מעניינת ומהנה לסיום שנת הלימודים. מתוך "מידעוני" מספר 40


מסע הנעורים לצפון
יצאנו בשבת בצהרים עם הנעורים ממשאבי שדה ושדה בוקר, לטיול באזור הצפון. אחרי נסיעה ארוכה ומפרכת הגענו, לקראת ערב, למקום מקסים – קיבוץ גדות, בו התארחנו. למחרת בשעות הבוקר טיילנו בנחל דן. לפני שקפצנו למים לא תארנו לעצמנו כמה הם קרים… סיימנו את המסלול קפואים וחבולים מהאבנים והענפים במים. לאחר נסיעה קצרה הגענו לקייקים. השיט ארך כשעתיים והיה מאוד מהנה. את אותה הנסיעה הארוכה נסענו גם בחזרה הביתה לשם הגענו עייפים אבל הכיף היה שווה הכל!

מפקד התושבים
שכרו דירה: ד"ר טל בקר, רורי לבנפלד ששהה כאן כמתנדב – ברוכים הבאים.
סיימו תושבותם: מיכל כהן-סולל, אבידן ימיני – פקח בסיירת הירוקה, צבי מן שגר ברתמים, ממשיך ללמד
באולפן.


mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240