עלון קיבוץ רביבים 2220 23.05.03
מעלון לעלון
בשער העלון – רישום מאוסף הרישומים של מייקל פריד. למייקל – תודה!
בעלון השבוע שפע רשימות, רובן ביוזמת הכותבים!
 זהר מועלם – מרכז ועדת רכב – מוסר דו"ח על הנעשה בתחום הרכב.
 אהוד שביט מסביר בהרחבה ובאופן מקצועי את נושא האינטרנט והפס הרחב. רשימה זו הגיעה לשולחן המערכת רגע לאחר סגירת העלון הקודם ולכן נדחתה לשבוע זה.
 "גאוות יחידה" נכרת בדיווח של ויקטור פריאל אודות כנס בינלאומי ש"אפרוחי רביבים" השתתפו בו ואשר שתיים מעבודותיו של יוחנן שביט הוצגו בו. כל הכבוד!
 לאחר כנס גרעיני לנגב המשיכו להגיע מכתבי תודה נרגשים. אנו מפרסמים אחד שיועד לעלון – משי ובטי אבנרי.
 לושה – מתנדבת שהגיעה מפולניה, שכמעט כולנו כבר מכירים אותה – נפרדת מרביבים מעל דפי העלון. את דבריה תרגמה – גבי קוה.
 צחי רם מגיב על כתבתו של מנשה לוי – הסכמה רחבה.
 עודד ברזלי לקח על עצמו לספר לאלה שאינם זוכרים או שלא נולדו עדיין באותו זמן, על פרס הבניה שקיבלה רביבים בשנת 1954 ואשר הוזכר במדור "החודש לפני…" של חודש פברואר.
 כבר לפני שבועות רבים ניסיתי לברר אצל בארי סלומון, לאן ייסע הפעם אחרי נסיעתו עם המשלחת לפולין. תשובתו הייתה מוכנה וברורה – לרומניה. היה ברור שאם אכן ייסע, אנחנו נהנה מרשמי מסעו, אך היה ספק אם יצליח לממש את תוכניתו עם צ'רטר שהיה לו. עקבנו אחריו וכשחזר קורן מנחת, ידענו – יהיה סיפור. ובכן – בעלון הפעם – החלק הראשון של סיפור המסע לרומניה.
 סיפור סופי עתיק – לקחנו מהדפים הורודים של אשל הנשיא.
שבת שלום,
ויקסי

לורדה ומיכאל בכור
ולכל המשפחה
מזל טוב!
לנשואי הנכד
אלעד עם קנדיס
מזל טוב!



לנעמה לוי, ליהודה לוי,
לליאת ולכל המשפחה
להולדת הנכדה-האחיינית
בת למלי וערן



החודש
1944
הרכבת מנוע להנעת המשאבה בבאר משה.
1951 בוגרי חברת הנוער משדות ים מגיעים לרביבים.
1958 נבנה בית כולל ראשון, לקבוצת "נבט".
1965 נפתחה בריכת השחייה.
1968 נבנו ואוכלסו בתים אחרונים בשכונת הקומתיים.
1986 פרס ישראל לשנת תשמ"ו הוענק ליואל דה מלאך
על מפעל חיים בחקר המדבר.
1989 נחנכה מרפאת השיניים החדשה.
1991 חנוכת אגף הזיכרון לגולדה מאיר. חנוכת הארכיון החדש.
חוזרים לשימוש יומיומי בהשקייה במים מליחים.
1993 מסתיימות 23 שנים של לימודים ב"מעלה הבשור".
1995 פועלים מתאילנד עובדים ברביבים.
1996 עיתון דבר פסק דברו – והפרטת העיתון היומי ברביבים.
החלטת אסיפה על הפרטת תקציב החשמל.
1997 גיבוש תוכנית לתהליך חברתי קיבוצי "רביבים 2000"?!?
גם סאונה ברביבים.
2002 שישה ילדים ממרכז הקליטה ברתמים מצטרפים לגן רימון.
חדרי החולים הפכו מרפאה לתושבי מרכז הקליטה.
חפירות הגנה לאורך 7 ק"מ, נחפרו נגד גניבות.
פרסום החלטה של המועצה האזורית רמת נגב על הנהגת שבוע
לימודים של חמישה ימים בבית ספר "משאבים".
גם על מנת להזכיר
חג המשק יתקיים בערב שבועות, יום ה' 5.6.03

לאירוע מוזמנים כל הבנים שהוריהם ברביבים. (לידיעתכם, יש כ - 180 בנים
בחוץ ואנו מעריכים כי כמעט כל אלו שנמצאים בארץ אכן יגיעו לחגיגה, על משפחותיהם.)
כמו כן נשלחו הזמנות ליישובי המועצה ואני מאמינים כי למרות שמדובר בערב חג,
יגיעו לחגוג עמנו גם חלק משכנינו.
אנו מודעים לקושי שבבקשה להימנע מלהזמין באופן חד פעמי השנה אורחים אחרים לחג,
אבל לאור האילוצים השונים – גודל אתר האירוע, סידורי ההלנה, תקציב החג וכדומה –
נאלצנו לצערנו להגביל את אפשרות הזמנת האורחים.

בתקווה לשיתוף פעולה,
מיכל אקיאן – בשם צוות חג ה – 60

חדשות וחידושים ברכב
רכב חדש
לסידור הרכב נוסף רכב חדש – סקודה אוקטביה, מספרו 76. הרכב הוא
דיזל אוטומט. בועדת רכב התלבטנו לגבי סוג הרכב. בדרך כלל, מה
שהנחה אותנו בבחירת רכב חדש היה – מעבר של הרכבים מבנזין לדיזל
והעדפה לרכישת אותו סוג רכב. אבל שינויים במחירי הרכבים בשוק
וכניסת דגמים חדשים, הביאו להחלטה לרכוש סקודה אוקטביה,
במקום עוד אופל אסטרה (ההפרש במחיר הוא כ – 17,000 ש"ח).
הסקודה תחליף את מאזדה 53 ששירתה אותנו בנאמנות כשנתיים וחצי.
כל מי שלא מכיר את הרכב הזה, מוזמן לפנות אל ולדימיר אופנגנדן, או
אל בניו לקבלת הסבר קצר על הרכב.

עוברים דירה
בימים אלה עובר משרד סידור הרכב למשכנו החדש, בצמידות ל"פקדה הפקות"
(אדמ אדריכלות לשעבר). בעתיד, קבלת קהל תהיה שם.
מיקום סידור הרכב ליד מגרש החניה יקל על ענף הרכב.

מערכת מחשוב
מערכת המחשוב החדשה הותקנה בכל הרכבים ובסך הכל אין תקלות בהפעלה
ע"י הנהגים.
השלב הבא הוא להתאים את המערכת ברכב למערכת חיוב הנסיעות
שבהנהלת חשבונות. כבר עכשיו אנו משתמשים במערכת לזיהוי נסיעות שלא
נרשמו כראוי, לעיתים אנו מתריעים בפני נהגים שנסעו במהירות מופרזת
(ישנו תיעוד של המהירות המקסימלית בכל נסיעה).

עבירות תנועה
להזכירכם שעל פי ההחלטות – נהג העובר יותר משתי עבירות בשנה, אין השתתפות
של המשק החל מהעבירה השלישית והלאה. יש כאלה שכבר עברו את הכמות הזו.

דיבוריות
כפי שפורסם בעלונים קודמים, ברכבים מותקנת דיבורית למכשיר מסוג סמסונג 620
(מחליפה את הדיבורית של סמסונג 811 ו – 822, היות ונשארו מעט מאוד נהגים עם
פלאפונים מסוג זה). בשלב זה הדיבורית של I 2000 נשארת.

בשם ועדת רכב, נסיעה טובה!

זהר מעולם
מידע בפס רחב
בשבועות האחרונים, אנו עדים כמעט פסיביים לאחד התהליכים החשובים והמשפיעים ביותר על קידומו הטכנולוגי של קיבוץ רביבים, בעשרים השנים האחרונות. לצערי, רובנו לא מודעים לא לקיום התהליך, לא לגורמים המשחקים בו תפקיד, לא לטכנולוגיה בה מדובר, לא להשפעתו האפשרית, ולא לשום דבר משמעותי אחר בקשר אליו. "לצערי", הן מכיוון שאני סבור שבקיבוץ שעדיין מחשיב עצמו כקיבוץ, תהליך כזה צריך להתנהל בצורה ציבורית גלויה ופתוחה; והן מכיוון שהרגשתי היא שאנו עומדים לפספס הזדמנות היסטורית ו\או לבזבז כסף רב.
המדובר כאן הוא בחיבור כלל מבני הקיבוץ (בתי החברים והענפים) לרשת תקשורת המחשבים של רביב-רביבים, בחיבור המכונה "פס רחב". במאמר זה אנסה להסביר מעט במה מדובר, ולהבהיר את דעתי בנושא, הן כיועץ מקצועי בתחום והן כחבר רביבים.

כידוע, בתי החברים וענפים שאינן מחוברים לרשת, מתחברים כיום לאינטרנט על-ידי קווי חיוג טלפוניים. מהירות החיבור בעזרת קווים אלו נעה סביב 30 יחידות מהירות, הנחשבת כיום למהירות נמוכה יחסית. חבילות תקשורת הקיימות כיום, מציעות מהירויות שבין 128 יחידות מהירות, לבין קצבים מדהימים של מיליוני יחידות מהירות. את כל החבילות האלו, אנו מכנים בשם הקוד הכולל "פס רחב" (למה זה "פס" ולמה הוא "רחב", זה לא ממש חשוב).
מזה זמן נבדקת ברביבים האפשרות לחבר את מי שאינם מקושרים כיום לרשת בחיבורים מהירים יותר. בדקנו טכנולוגיות שונות, וכאן אתמקד בשתיים מהמובילות: משפחת xDSL ומשפחת אתר-נט (Ethernet).
משפחת הטכנולוגיות xDSL (הכוללת למשל את ADSL המכונה בישראל WOW!, כמו-גם בני משפחה נוספים: SDSL, VDSL ועוד), היא קבוצת טכנולוגיות העושות שימוש באותו קו טלפון רגיל המותקן בכל בית, מבלי להפריע כלל לשימושיו הרגילים (דיבור; פקס).
טכנולוגיות אלו, מאפשרות מהירות תיאורטית של עד 8-10,000 יחידות מהירות. המציאות יותר סבוכה, ובפועל אנו מעריכים כי החבר יוכל בשנים הקרובות ליהנות מאינטרנט בקצבים של 200-500 יחידות מהירות. במקביל יוכלו ענפים וחברים המעונינים לעבוד על הרשת מהבית, לעבוד ברשת רביב-רביבים בקצבים המוערכים בין


2,500 לבין 8,000 יחידות מהירות, שהיא מהירות סבירה לרוב השימושים.
עם-זאת, יש לציין כי טכנולוגיית xDSL פועלת על קצה היכולת התיאורטית של
תשתיות הכבילה הטלפוניות הקיימות, ולכן הפתרון בו מדובר הוא פתרון מספק, וודאי לא אופטימלי, ובכל מקרה בעל אורך חיים קצר (3 עד 5 שנים).

מאידך, משפחת Ethernet או אתר-נט (על-שם אותו אֶתֶר מ"גלי-האתר"), היא קבוצת טכנולוגיות המהווה תקן דה-פאקטו ברשתות מחשבים מקומיות, ועושה שימוש בכבלי נחושת וסיבים אופטיים ייעודיים. המהירות הנמוכה ביותר במשפחה זו היא 10,000 יחידות מהירות, המהירות הנפוצה 100 אלף, והעתיד מבטיח אפשרות למיליון ואף 10 מיליון יחידות מהירות באותם כבלים.
תגידו: "מי בכלל צריך מהירויות כאלו"? שאלה טובה ובמקומה.
ראשית, בהיבט הפסיכולוגי: לאחר שנקבל פס רחב כלשהו, נתרגל במהירות, נחשוב שזה איטי, ונרצה יותר. זו אינה אמירה תיאורטית, זו תופעה מוכרת וידועה. תשתית אתר-נט תאפשר הגדלה, לאין שיעור יותר מאשר תשתיות xDSL.
שנית, תשתיות האתר-נט יאפשרו לכל הקיבוץ להצטרף באופן מלא לרשת רביב-רביבים וליהנות משירותיה, כל-אחד לפי צרכיו וההיתרים שינתנו לו. עובדה זו משמעותית כמובן יותר עבור ענפים, לרבות מספר גדל והולך של אנשים העובדים מהבית, מסיבות כאלו או אחרות.
שלישית, תשתיות אתר-נט פותחות בפנינו אפשרויות טכנולוגיות עתידיות. לדוגמא, לפני מספר שנים רכשה רביבים מרכזיית טלפונים חדשה בעלות של מאות-אלפי ש"ח. כיום, במחיר הדומה למחיר התחזוקה החודשית שנגבה על-ידי המרכזייה, ניתן לרכוש מרכזיית טלפונים מבוססת אתר-נט, שתיתן איכות שיחה ללא-תחרות, שירותים נלווים מעבר לדמיון, ויכולת לקבל בכל בית קווי טלפון בכל כמות בה נחפוץ. מדובר במערכת שלהערכתי תחזיר ההשקעה בטווח סביר מאוד.
זה הכל? לא, זה לא הכל! xDSL נותן פתרון סביר לגלישה באינטרנט כיום. אתר-נט מחבר אותנו ישירות לאבי העורקים של הטכנולוגיות העתידיות. זה ההבדל: הסתכלות למרחק של קצה האף או הסתכלות לאופק עם פוטנציאל של 20-25 שנה קדימה!

עתה בפנינו שתי אופציות עיקריות: האחת, טכנולוגיית xDSL במחיר נמוך יחסית לתקופת זמן של כשלוש שנים. לאחר-מכן, אולי כבר ימאס לנו ממנה, ואז נצטרך לשלם מחיר גבוה יותר למשך שלוש עד חמש שנים, כדי לבנות תשתית אתר-נט. השניה, ללכת ישירות לתשתית אתר-נט, לשלם קצת יותר למשך מספר שנים, ליהנות מיד מביצועים גבוהים יותר, ובעתיד מביצועים עוד יותר גבוהים, ללא תשלום משמעותי נוסף.
בתוך כל זאת נכנסים גם שיקולים נוספים ברמת הקיבוץ כולו, שיש להבהירם לציבור. קיימת אפשרות שבתוך זמן לא ארוך (נניח, שנה) ימצא מימון ממקורות שונים (למשל, תקציבים מוניציפליים), למימון חלקי של תשתית אתר-נט. אז, מי שכבר רכש את מיכשור xDSL יצטרך להמשיך ולשלם את מלוא המחיר, גם אם ירצה לעבור לטכנולוגיה המתקדמת יותר. כך נמצא את עצמנו משלמים פעמיים, או מוותרים על ההזדמנות לעבור לטכנולוגיה עדיפה. מאידך, כמובן שגם סבלנות היא תמיד במחסור, וכל אחד מאתנו רוצה את הפתרון עכשיו, מיד ובזול.

מישהו (שאני מאוד מעריך) אמר לי שאני מגיע בדקה ה125-. אולי; אבל מבחינתי אני מגיע בדקה הראשונה, או לפחות לא יאוחר מהמחצית; לא ידעתי שעומד להתקיים דיון והחלטות, לא ידעתי גם שהתקיים ושנתקבלו החלטות, כיוון שאלו לא פורסמו. חברים נתבקשו להירשם באופן מחייב, ללא קבלת מידע סביר, בלי לדעת מהן החלטות הקיבוץ ונימוקיהן, ובלי שניתנה כל אפשרות השתתפות או ערעור. לא כך מנהלים תהליך מסוג זה בקיבוץ, בפרט כשאין כאן שום דחיפות של "מהיום למחר". יתרה מזאת, גם האיסור הגורף על רישום תושבים לפרוייקט, נראה לי בלתי סביר ובלתי יאה לקיבוץ רביבים של שנת 2003.
בשלב זה אני מבקש ראשית שתועבר לכל החברים והתושבים המעונינים, תמצית המידע שנאסף, לרבות בדיקות כלכליות ומערכות השיקולים. במידת הצורך אני גם מוכן לסייע בכך. לאחר מכן, אני מבקש שיבוצע דיון וניהול של הפרוייקט, בהתאם לאמות מידה ציבוריות סבירות.

אהוד שביט

לחברי רביבים שלום רב!
בגרעין א' היה חבר, בחור בשם אפריים (אפור) כהן.
לפני כ – 3 שנים, נפגשנו, מרבית חברי הגרעין בביתו אשר במכבים.
האדם היה חולה בסרטן והפגישה הזו נתנה לו כעין זריקת דחף להמשיך את
תוחלת חייו לעוד שנה שלמה.
כשמאירקה אמר, בסיום הערב ביום העצמאות, שניפגש שוב בעוד 50 שנה,
הוא לא ידע שאנו – למודי ניסיון בהערות כאלו מתכוונים לממש פגישה כמו זו
בעוד 50 שנה. אמנם, רובנו בסביבות גיל 65 ± , אך מהכירי את חברי לגרעין אני יודע
שנהיה בעוד 50 שנה חבורה לא קטנה של שותפים לשמחה כמו זו שהענקתם לנו
ביום העצמאות.
עשיתם דבר גדול!
אני רוצה להודות, בשמי ובשם רעייתי, ולבטח בשם חברי לגרעין –
למוטי שלו אשר על הארגון, לכל חברי המשק השותפים להצלחת המפגש ולכל חברי
גרעיני לנגב.
בכל הכבוד והתודה!
בטי ושי אבנרי


פס רחב – תשובה לאהוד
ראשית אשחרר את עורכי העלון מאחריות לכך שאולי העבירו לי מראש את כתבתו של אהוד לצורך תגובה. להיפך, מכיוון שהגיעו אלי ידיעות מכיוונים שונים שצפויה כתבה של אהוד, וחושי, שבימים אלה כבר די מחודדים, העבירו אלי מסר כי עשויה להיות בה ביקורת, פניתי בבקשה לתת לי את הכתבה לעיון ובמידת הצורך גם אגיב עליה.

ויש צורך להגיב –
אין לי חילוקי דעות עם אהוד ביחס לאפשרויות הגלומות בפס רחב, או כפי שאנו קוראים לו ברביבים ה"רשת". בעיקרון זו העברת תקשורת על סיבים אופטיים. תשתית כזו צריך להתקין ברחבי הקיבוץ, צריך להתקין תשתיות על הבתים, לחדור לדירות ולהתקין שקעים. בסיכום, פרוייקט גדול עם עלות גבוהה, כפי שהודגש בשאלון המקדים לכל הציבור וכפי שפורסם בעלון הקודם ע"י חגי מן, בדו"ח צוות תקשוב. עד כאן יהיה למישהו לומר ש"לא הובא לידיעת הציבור". כמובן שיתכן ולטעמו של אהוד זה אינו מספיק.
צוות תקשוב שמונה ע"י המזכירות, סימן לעצמו כיעד את הבדיקה להתקנת אינטרנט מהיר, נושא שלא טופל כראוי, אם בכלל, מאז כניסת האינטרנט לרביבים.
לאחר קבלת סיכומי השאלון לבדיקת נכונות החברים, לאור האפשרויות שהעלינו, כולל פס רחב נוסח אהוד, החליט צוות התקשוב להתרכז בינתיים רק באינטרנט מהיר ADSL שלא מחייב השקעה ציבורית, אלא תלוי רק ברצונו האישי של כל מעוניין. נושא הפס הרחב – אתרנט, סומן כאפשרות לטיפול במימון חיצוני.
כל זאת התפרסם בעלון, בדו"ח צוות תקשוב. גם כאן קשה יהיה לסמן היכן נהגנו שלא כפי שאהוד היה מצפה.
כיום אין בידינו הבטחה מתי ואיך נוכל להתקין אינטרנט על תשתית אופטית בקרוב ובימינו, גם לא בשלוש השנים הקרובות. זכותו של כל אחד לחשוב שמוטב להמשיך לחכות למשהו שיהיה בעתיד טוב יותר. לכן ההרשמה היא אישית ומבטאת את רצונו החופשי של כל אחד. בינתיים הזמן עובר ומספר המשתמשים באינטרנט גדל בהתמדה והסבלנות בגלישה המייגעת, הולכת וקצרה.
מחצית ממשתמשי האינטרנט ברביבים נהנים במקום עבודתם מאינטרנט מהיר ביותר כחלק ממקום העבודה שלהם. זו גם אולי אחת הסיבות מדוע הנושא הוזנח במשך שנים.
החלק השני ממשיך, כאמור, להתייגע עם מה שנותן להם המחשב האישי.
אם עוד לא הובן, הרי את המשפטים האחרונים בכתבתו של אהוד אני דוחה מכל וכל. משתמעת ממנה הטפת מוסר לכתובת שאינה קימת וכן המלצה לנהלים שלפי עניות דעתי פעלנו לפיהם ללא דופי. לא חסכנו מעצמנו כל התייעצות ובירור מידע הן בחוץ והן בקיבוץ.
בניגוד לדעתך, אהוד, יש כיום 75 חברים ו 15 ענפים (אין ספק שזו רק ההתחלה) שמעונינים בדחיפות "מהיום למחר" ואין להם צורך ובקשה להשתתפות הקופה הציבורית במימוש התקנת איטרנט מהיר.
אני לא יכול להימנע מלציין שתגובתי הייתה נמנעת ממך אילו מצאת לנכון לשתף אותי בהשגותיך לפני שפנית לדרך בה בחרת. האם לא חיכיתי לך 3 שבועות מבלי שעשיתי צעד בכיוון בדיקת אפשרויות רק כדי שאוכל להתייעץ איתך. הייתי מצפה ממך שלפני שפנית לדרך הנוכחית, תשתף אותי בהשגותיך.
אני מזמין אותך, גם עכשיו, כשאנו עומדים בשלבים האחרונים של בדיקת הספקים, לפנות אלי או לישי בן עמי, השותף ומעודכן בכל שלב, לשאול ולהציע. המטרה המשותפת של כולנו היא אינטרנט מהיר עכשיו!!!


אורי ברגמן


שפוט את הצלחתך על פי הויתורים שנאלצת לעשות כדי להשיגה.
(ממנטרה נפאלית)
האגודה העולמית למדע עופות,
השבוע התקיים הכנס השנתי של האגודה במלון גני דן באשקלון.
מלבד המפגש החברתי בין כל המי ומי בענף הלול בארץ, כנס זה משמש במה למדע ולמחקר לאנשי האקדמיה, לציבור הוטרינרי, ליצרני ומפתחי תרופות חדשות בארץ ובעולם, ולציבור העוסק בהתקדמות ופיתוח טכנולוגי בתחום גידול עופות.

יוחנן שביט, בתמיכה של משרד החקלאות, עוסק בטכנולוגיה הקשורה להפעלת הלול המודרני.
עיקר המאמץ שלו מופנה לבדיקת הפרמטרים השונים המשפעים על היעילות של "אוורור אורך" – צינון, לחות ומהירות הרוח החולפת בתוך המבנה.

יוחנן מציג עבודות של שנים מספר בפני כלל הציבור. גם השנה זכינו לשמוע שתי עבודות.

1. נבות חקלאי משירות ההדרכה של המחלקה לעופות הציג עבודה פרי מחקרו של יוחנן: "השפעת מזרון לח העשוי משבבי עץ על המיקרו אקלים בלול רבייה"

2. יוחנן עצמו הציג עבודה שבה היו שותפים בעשייה ולדימיר סוכוב וגדעון פרידברג בנושא "שינויים באוסף אוטומטי בעל תאי הטלה קהילתיים והשפעתם על ביצועי להקת רבייה."

אנחנו יכולים להתגאות בחברים בענף אשר עבודתם נמצאת בחזית הקידמה בפיתוח טכנולוגיה בענף הלול.

ליוחנן ולצוותו ישר כוח!
רשם: ויקטור

פינת תרבות
תודות

אירוח מפעל "רביב – רבל"
תודה למוטי אברג'יל, לריסה שוורצמן, פטריק כהן-סולל, לכל צוות המפעל
ולצוותים הטכניים, על ערב מהנה ומשעשע, באווירת ל"ג בעומר.

אירועי יום שישי 30.5.03

אירוח שכונת ה"פיסטוק"
במסגרת פעילות אירוח שכונות, תארח שכונת הפיסטוק את בית רביבים,
ביום שישי 30.5.03, בין השעות 19.30 – 21.00 .
בתוכנית:
סרט ילדים, משחקי שולחן, בית קפה
המועדון לחבר יהיה סגור.

מופע "מיקה קרני"
במסגרת פעילות "חם על הבר" בחסות המועצה האזורית, תופיע מיקה קרני
ביום שישי 30.5.03, בשעה 22.00. המקום: רחבת חצר מועדון ה"מו בר".
המופע פתוח לכל תושבי המועצה. שתייה וכיבוד בתשלום.
לאחר המופע – המשך דיסקו סוער במועדון "מו בר, עד השעות הקטנות של
הלילה.
כולם מוזמנים!

הכנות למופע "מיקה קרני"
מיום חמישי 29.5.03, תתחיל פעילות הכנת המופע באזור. אנו מבקשים לא
להחנות רכבים/ציוד באזור הדיסקו. כביש מחסן חצר/דיסקו יהיה סגור ביום
שישי 30.5.03 משעות הבוקר עד לחיסול האירוע בשעות הקטנות של הלילה.
אתכם הסליחה.

שבת שלום
פרס הבניה
בעלון מס' 2208 מ - 21.2.03 נרשם במדור "החודש לפני", בין השאר:
ב - 1954 "קיבלנו את פרס הבניה" לשנת תשי"ג


לכבוד שנת השישים של רביבים, לכבוד החברים שבגינם התקבל הפרס ולכבוד כלל חברי קיבוצנו: מבוגרים, צעירים, נוער וילדים – ארחיב ואספר כיצד ולמה זכינו בפרס זה ומה, בעצם, הוא היה.
רביבים הייתה ישוב סוכנותי. ישוב שתוקצב ע"י הסוכנות היהודית לא"י. חלק גדול מהכספים שנתקבלו לצורכי החקלאות, הציוד, האחזקה, הבניה והתשתיות נתקבלו מהסוכנות.
בין שאר מחלקות הסוכנות הייתה גם "המחלקה הטכנית", ( לימים הפכה למינהל לבניה כפרית במשרד השיכון ) שעסקה בתכנון ובניה של המבנים השונים ביישובנו ובשאר הישובים ברחבי הארץ: מושבים וקיבוצים.
חברינו התחילו בראשית 1950 בבניית ישוב הקבע במקומו הנוכחי, כאשר הם מתגוררים עדיין ב"נקודה הישנה – "מצפה רביבים" דהיום.
ראשוני הבונים היו שמוליק עשת, דן חולתי ז"ל וחברים נוספים, שעזבו את המקום במשך השנים.
בתחילה נבנו שישה בתי מגורים על הגבעה (נשאר מהם רק "בית הראשונים"), חמישה צריפים שוודים וצריף פיני ( מיקומו של הציידן היום).
לצוות הבניין הצטרפו: משה אולניק – בנאי, עודד ברזלי – ברזלן וטפסן וחברים נוספים שעזבו בינתיים.
נבנו: הרפת הראשונה שנהרסה (במקומה – המבנה העגול ליונקות ), מכון החליבה הראשון, שחלקו עדיין קיים כחלק מהמכון הנוכחי, בית הגנרטור, שקים עדיין, מאפיה שעליה נבנתה המדגרה, המסגרייה, צריף חדר האוכל שנהרס בזמן בנית "גן ההרפתקאות", בית – אימון לאפרוחים (לול ז' היום ) והחלו עבודות התשתית והפיתוח הראשונות.
"המחלקה הטכנית" של הסוכנות רצתה לעודד את הבניה העצמית ולחברים הנ"ל הצטרפו חברים נוספים לצורכי יציקות (לא היו אז מערבלי בטון), חפירות ועזרה כללית.
הוכרז על "פרס בניה" שהתחרו עליו ישובים רבים. לבסוף נשארו שניים: קיבוץ להב ואנחנו.
עשינו מאמץ גדול ובנינו את הבית לגיל הרך הראשון (עומד ליד בריכת המים), מגדל מים מצינורות, התחלנו בהנחת קווי מים והגברנו את קצב בניית המסגרייה.
בימים ההם לא יכולת לקנות צמנט (מלט) בשקים, ברזל, עץ לטפסנות ובניה, מסמרים, חוטי - קשירה, ברזל וכל חומר אחר שנדרש לעבודה. הכל היה בהקצבה ולפי הרשאות מיוחדות, שקבלנו מהסוכנות וחויבנו בתקציבנו. ("תקציב ביסוס" קראו לו).
נציגי הסוכנות בב"ש ובראשם יענקל'ה זיידה המליצו עלינו בפני ראש "המחלקה הטכנית", המהנדס אלכסנדר בסין, ז"ל. הוא ואנשיו ביקרו בלהב ואצלנו ופסקו: לכם מגיע הפרס.
השמחה הייתה רבה והטקס נערך במסגרייה (צריך לזכור שבימים ההם זה נחשב למבנה רחב ממדים).
נישאו נאומי ברכה ותשבחות לאנשינו.
ואנסה לזכור:
משה אולניק – בנאי (מרכז משק בעת קבלת הפרס )
שמוליק עשת ואנוכי – ברזלנים וטפסנים.
אליהו אלקבץ ( מ"הקיסרים" ומתגורר בבאר שבע) – טיח ועבודות גמר.
חיים ווסקובויניק (ווסקו) – מסגר הקונסטרוקציה
יואל תמיר – סולל "הסולינג" מתחת לרצפת הבטון.
ועוד חברים רבים שעזרו במלאכה, לפי הצורך.
או-אז הצהיר בסין: הפרס הוא – סרט מדידה (רולטקה) של 50 מ' והרשאה לקבלת 15 מ"ק! עץ במחסן הסוכנות בצריפין (סרפנד).
הפרס ניתן לכם, בעיקר, על מבצע העברתכם מהנקודה הישנה לישוב הקבע, תוך זמן קצר ביותר.
לא אשכח כיצד שמוליק ואני הכנו את רשימת הצרכים ונסענו לצריפין לבחור את העץ. טיפסנו על ערמות ענקיות של "עץ קנדי" ומיינו וסימנו את מה שרצינו. העצים הועמסו על המשאית ומלאו את כל נפחה, עד לראשי הסולמות שבצידיה.
בגאווה ושמחה חזרנו הביתה.
בעצים האלה בנינו גגות וסככות, שחלקם קיימים ושמישים היום.
עבודת הבניין לא פסקה אפילו ליום אחד, מאז ועד היום, ורביבים שלנו יכולה להתגאות ביש!

עודד ברזלי
תגובה להסכמה רחבה
אני רוצה להתייחס לרשימתו של מנשה בנושא ההסכמה הרחבה.
אני מסכים עם מנשה שהסכמה רחבה עדיפה על דרך קבלת החלטות אחרת בקהילה שיתופית כשלנו, אולם לדעתי אנו מבלבלים בין תהליכי קבלת החלטות לבין תהליכי בדיקה.
לדעתי אין צורך בהסכמה רחבה של הציבור בבואנו לבדוק נושא מסוים, יהיה "אפיקורסי" ככל שיהיה.
מניעת תהליכי בדיקה מצביעה על חולשה חברתית וחשש שמא אם נדבר "על זה" אולי זה יקרה, זה מזכיר לי את החברה החרדית (בלי מירכאות, זו ממאה שערים ודומיה), בה יש נושאים שהס מלהזכירם.
לדעתי חובה עלינו לבדוק ולהיות בקיאים בכל תהליך או כיוון של שינוי שמתרחשים בתנועה הקיבוצית ובחברה הישראלית בכלל, מתוך ראיה שהחכם הוא זה הלומד מן הניסיון (כשיש ניסיון).
ראוי בעיני שתהיה זו המזכירות שתוביל את תהליכי הבדיקה השונים. אל לנו לחשוש מבדיקה של נושאים שונים, אלא לתמוך בבדיקתם ולבסוף לקבל החלטות שמתאימות לנו בהסכמה רחבה ככל שניתן.
שינוי (לא המפלגה) היא לא מילה גסה, ותהליכי שינוי הם דבר מבורך בעיני.
אני סבור שעלינו להגיע לתהליכים אלו מתוך עמדת חוזק, והיכרות עם היתרונות והחסרונות שלהם.
צחי רם.


בדרך אל רומניה
בארי סלומון


הפעם עלי להודות ללילי ולזיוה עבור ההשראה לטיול שלי באירופה. לפני כשנה וחצי, קיבלתי מהן ספר שהיה מונח שנים בארכיון ושאבד עליו הכלח. מדובר בספר שכתב מטייל אנגלי לאחר מלחמת העולם הראשונה ובו הוא מתאר מקומות יפים במרכז ובמזרח אירופה. פתחתי את הכרך הכבד באקראי ועיני נדבקה לתמונה של עיר קטנה ויפה בנויה על שני מפלסים הקשורים זה לזה באמצעות מדרגות צרות וגשר עדין. אפשר היה לדמיין את רוב הדמויות מסיפורי האחים גרים נכנסים ויוצאים מהבתים הקטנים שבתמונה; בתים מכוסים גגות רעפים תלולים וציוריים. ניחשתי שהעיר נמצאת בבוואריה או לאורך נהר הריין וכאשר קראתי את התיאור ליד התמונה ראיתי שאומנם צדקתי בקשר לסגנון הארכיטקטורה, אך הופתעתי ללמוד שהעיר, שמייסדיה הגיעו מגרמניה בימי הביניים, שוכנת לרגלי הרי הקרפאטים במחוז טראנסלבניה שברומניה.

לפני הרבה שנים טיילתי ברומניה, אך באזור פחות ציורי. חציתי אז את חבל וואלאכיה שהוא מישורי ומשעמם מגבול אוקראינה אל נהר הדנובה שמפריד בין רומניה לבולגריה, וביליתי מספר ימים בבוקרשט. זה היה בשנים הראשונות של משטר צאושסקו, לפני שהוא צבר מספיק כוח להרוס את מה שהיה נחשב כ"הפריז של המזרח". היה נחמד להיות שם, אך מאמליגה היא לא באגט צרפתי, נהר הדמבוביטה הוא לא נהר הסיין ושדרות ניקולאי באלצ'סקו הן לא השאנז אליזה. בקיצור, לא חשבתי שאחזור לרומניה אי פעם ללא סיבה מעבר לתיירות. הודות לספר מהארכיון, החלטתי לנסוע לבלקאנים.

השנה המסע לפולין היה יוצא דופן בגלל שני דברים: הוא היה גדול מהרגיל – היינו 80 איש בשני אוטובוסים – וזכינו בחמישה ימים של קור עז ושלג. התמרון הקשור לשני אוטובוסים כמעט הכפיל את העבודה והקור גם גבה מחיר מכוחותי. מצד שני, היופי של השלג פיצה אותנו. ערי ליטא קיבלו מראה מיוחד והאגמים הקפואים הקסימו אותנו. כל מי שהיה ביער לופוחובה ליד טיקוצין זוכר את הפער בין השקט והיופי של ההליכה בין העצים, לבין הזוועות של בורות ההריגה. הפעם העצים לבשו לבן, צעדינו עוממו על ידי רובד של שלג והפתיתים הצוננים ליוו אותנו לאורך כל הדרך.



נפרדתי מהחבר'ה כאשר הם היו בדרך לשדה התעופה והגעתי לתחנת הרכבת בוורשה דקות אחדות לפני שעת היציאה לבודפשט. הזמנתי מקום שינה ברכבת בתקווה שאוכל להחזיר לעצמי מעט שינה לאחר לילות רבים של בילוי מאוחר וקימה מוקדמת. מצאתי בחור צעיר שהקדים אותי בתא הרכבת ומתוך נימוס שאלתי אותו על מוצאו. במבטא שהזכיר לי את זה של מדלין, מוניקה ואורס הוא ענה: איטלקי, וכאשר הוא קלט את התגובה על פרצופי, הסביר שהוא שייך למיעוט ה"לדין" שחי בעמקים האלפיניים של צפון איטליה ומדברים שפה לטינית ולכן השם, לדינים. שאלתי אותו כמה "לדינים" חיים היום באיטליה והוא ענה שהם מונים 20,000 נפש בלבד והם מפוזרים בארבעה עמקים כאשר בכל עמק מדברים ניב אחר. הוא לא היה מוטרד מעתיד השפה: יש להם עיתון יומי, והטלביזיה האיטלקית משדרת 5 דקות ב"לדין" בכל יום-חול וחצי שעה בסופי שבוע!


השותף שלי לתא הרכבת היה בפולין בטיול פרטי לאחר שהוא סיים לימודי הנדסה באוניברסיטה והוא היה בדרך לבודפשט להמשך המסע. ההורים שלו לא היו מרוצים מרצונו לטייל בעולם. הם אפילו לא ביקרו במילאנו, ואמו, קתולית אדוקה, לא העיזה לנסוע לרומא אי פעם. אביו הפציר בו לחזור לעמק ולהמשיך את החיים המסורתיים והמהנדס הצעיר הסכים שעל אף התענוג שבטיולים, עתידו יהיה בכפר שבו הוא נולד.

כאשר הפסקנו לדבר, הרכבת כבר הגיעה לדרום פולין, והפסדנו את ההזדמנות לישון. פקידי המכס וביקורת הדרכונים הפולנים עלו ובדקו אותנו ולאחר זמן קצר עמיתיהם הסלובקים באו לבקר. שעה לאחר מכן פקידים סלובקים אחרים בדקו אותנו בצאתנו מסלובקיה ולפני שיכולנו לנמנם ההונגרים הופיעו. בבוקר ירדנו ברציף בבודפשט. הצעיר ה"לדיני" נפרד ממני – הוא יצא לכבוש את ארץ הגולאש בארבעה ימים ולי נשארו 50 דקות לקנות מים ואוכל לדרך ולמצוא את הרכבת שתוביל אותי לרומניה.

הספקתי לראות עיתון מקומי לפני שעליתי על הרכבת והבנתי שהטיול האישי שלי אמנם התחיל אך לא עזבתי לגמרי את נושא השואה. היו מספר מאמרים על פרשה כואבת: בעיר קטנה במערב הונגריה הציבו תערוכה קבועה המציגה את פרנץ סלאשי כגיבור לאומי. סלאשי, מנהיג ארגון צלב החץ הפשיסטי, עלה לשלטון בהונגריה בחודשים האחרונים של הכיבוש הנאצי ועזר להשמדת מאות אלפי יהודים. הוא נשפט כפושע מלחמה ב - 1945 ונתלה. הארגון שיזם את התערוכה מחובר למפלגה לאומנית שתופסת תנופה לקראת השתתפותה של הונגריה במסגרות כלל אירופאיות. במחלוקת על התערוכה היו כאלה שגינו את התערוכה מטעמים אידיאולוגיים, היו אחרים שתמכו בתערוכה מתוך הזדהות פוליטית ואחרים שתמכו בתערוכה בגלל עקרון חופש הדיבור. מכל המחנות היו כאלה שגינו את הלחץ שהפעילו המוסדות היהודים המקומיים כדי לפרק את התערוכה. מצער לראות שיש דברים שלא משתנים במרכז אירופה.

כאשר נכנסתי לתא הרכבת התיישבתי מול שני סטודנטים רכונים על ספר אחד וקראו קטעים משירי המשורר היהודי ההונגרי, מיקלוס רדנוטי, שנהרג על ידי הנאצים ב – 1944. הם היו רומנים דוברי הונגרית שהיו בדרך הביתה. זה שהחזיק את הספר היה שחרחר עם אף שמי בולט. חשבתי שהוא יהודי וכאשר ניסיתי לבדוק את מוצאו בדרך עקיפין - שאלתי אם הם נוסעים הביתה לפסחא - הוא צחק ואמר שהם נוסעים לחתונה במשפחה. כאשר שאלתי אותו בדרך ישירה אם הוא יהודי, הוא הכחיש, שוב עם צחוק חביב. הם סיפרו לי שהם הגיעו לבודפשט מכיוון שלא יכלו ללמוד בפקולטות שהם בחרו (רפואה וגרפיקה) בשפת אמם באוניברסיטה היחידה שקיימת ברומניה עבור המיעוט ההונגרי. הם היו רוצים להישאר בהונגריה בגלל האפשרויות הכלכליות וגם מכיוון שקשה להיות בן מיעוטים ברומניה היום. מאד יקר להם לחיות בבודפשט אך הם מצאו עבודה והם מסתדרים. ברומניה יש תמיד סכנה של עליית הלאומנות והם חוששים לעתידם.

הרכבת חצתה במהירות את המישור ההונגרי הגדול, מחוזם של הסוס והרוכב ההונגרי המפורסמים, בדרך לגבול רומניה. לפני שש שנים נסעתי באותה הרכבת בליווי ידיד טוב, השליח האירופאי של תנועת דרור הבונים, אמנון ברזל, חבר קיבוץ כפר החורש שנולד בהונגריה. כל כמה קילומטרים הוא סיפר לי סיפור נוסף על מקומות הקשורים לניסיונו לברוח מהגרמנים. הוא הלך עם ידיד לאורך פסי הרכבת עד שהם נתפסו על ידי קבוצת מתנדבים תורכים שלא הפנימו את המסר הגזעני של אדוניהם הגרמנים. התורכים נתנו לשני היהודים הצעירים מדים גרמנים וצירפו אותם אליהם. הרכבת שבה ישבתי המשיכה בדרכה לנקודה שבה הגרמנים עלו על ה"מתנדבים" הלא אריים ועצרו אותם. אמנון נשלח מערבה לברגן בלזן. הוא לא הגיע לגבול רומניה.

כאשר התקרבנו לגבול, הסטודנטים ירדו מהרכבת על מנת לחסוך כמה דולרים. יותר זול לחצות את הגבול ברכבת מקומית שחוצה את הגבול מספר פעמים כל יום ולעבור לרכבת אחרת עד ליעד ברומניה. אני, תייר עשיר, קניתי את הכרטיס שלי ישר אל העיר קלוז' ולכן המשכתי אל הגבול.


מ
מכתב פרידה ותודה מאת לושה
הגיע זמני לעזוב וברצוני לומר שלום וגם תודה.
אני מבקשת להודות לכולכם בקיבוץ על שהרשו לי, לא רק להיות אורחת רביבים,
אלא גם נתנו לי הרגשה של ברוכה הבאה וחלק מהקהילה.
באתי הנה ללא ציפיות כלשהן ולאחר 10 חודשים אני יכולה לומר ביושר שכל
הרשמים והניסיונות שצברתי כאן הם חיוביים.
אני עוזבת את רביבים עם הרבה ניסיון ומכיוון שאני סבורה שכל דבר בעולם הוא
תוצאה של לימוד מתוך ניסיון, אני חושבת שהלימוד עצמו הוא חיובי.
באתי בנפש שסועה ומצאתי כאן קן ומרגוע לנשמה.
אני עוזבת בתחושה שהתחזקתי ואני מוכנה שוב לקחת על עצמי את ההתמודדות
עם חיי היומיום. ולו על דבר כזה בלבד אני מבקשת להודות לכולכם.
אין הרבה מקומות בעולם בהם האדם יכול לקחת אוויר ולחשוב, לקחת זמן
כדי לאסוף את פיסות חייו ולנסות להמשיך…
רביבים היא מקום כזה – יהלום יקר באמצע המדבר עם כל בעיותיו, כל פתרונותיו,
הקונפליקטים שלו, השלום, השמחה והצער.
הזמן הקצר יחסית שביליתי כאן שינה באופן משמעותי את חיי ולאן שאלך
ובכל מה שאעשה – רביבים תתפוס תמיד מקום חם בליבי.

לושה – הייתה מתנדבת ברביבים, כשנה. עבדה במחסן בגדים, במכבסה ובנוי
את דבריה של לושה תרגמה: גבי קוה


סיפור סופיסטי עתיק
היה-היה פעם איש זקן, שבמותו הוריש לשלושת בניו
ירושה של שבעה עשר גמלים:
לבן הבכור הוא הוריש חצי מהגמלים,
לבן השני הוא הוריש שליש מהגמלים,
ולבן השלישי, הצעיר, הוא הוריש תשיעית מהגמלים.

שלושת הבנים נפלו לתוך סחרחרת של חישובים,
מנסים לפענח מה חלקו המדויק של כל אחד מהם.
כמובן שהעניין לא עלה בידם, מאחר ושבע עשרה
לא מתחלק לשניים וגם לא מתחלק לתשע.

חייהם הפכו לקשים ומרים, איבה וכעס אחזו בהם,
וכל אחוות המשפחה שהייתה להם, הלכה ונעלמה.
כל היום היו עסוקים במשא ומתן ובחישובים מכל
זווית אפשרית, אך לשווא.
לא הצליחו להגיע לתוצאה משביעת רצון, שתניח את
דעת שלושתם.
בייאושם החליטו לפנות לעצת מומחים, שיעזרו להם
להתיר את הסבך.

אישה זקנה וחכמה שגרה בכפרם שמעה את בעייתם,
וביקשה שיניחו לה להרהר מעט ולנסות למצוא פתרון.

לאחר מחשבה ארוכה אמרה להם: "אינני יודעת אם
אוכל לעזור לכם לפתור את בעייתכם. אבל המעט שאני
יכולה לעשות זה לתת לכם את הגמל האחד שיש ברשותי. ככה יהיו לכם שמונה עשר גמלים."

שמחו האחים מאוד.
שמונה עשר הוא מספר שמתחלק בשניים – כך הבן הבכור יכול לקבל את המחצית שהוריש לו אביו, תשעה גמלים. הבן השני יקבל את השליש שהובטח לו – שליש משמונה עשרה זה שישה גמלים. גם לבן השלישי נמצא פתרון, כי תשיעית משמונה עשר גמלים הם שניים, לקח גם הוא לעצמו שני גמלים שציוה לו אביו.

אם נחבר את המחצית של הבן הבכור (תשעה) ועוד השליש של הבן השני (שישה) ועוד תשיעית של הבן השלישי (שניים), נקבל בדיוק שבעה עשר גמלים, ירושתו המלאה של האב!

נשאר גמל אחד מיותר, והם החזירו אותו לזקנה החכמה.

הסיפור הזה דומה כל כך להרבה סיפורים אחרים של בעיות ומצוקות בחיינו, הן האישיים והן ברמה הכלל עולמית.

לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה לסגת צעד אחד אחורה, ולהתנתק מההנחות המקובעות שלנו.
לראות את התמונה בגדול –
לחפש את הגמל השמונה עשר.
ל"ג בעומר ב"רביב-רבל"
המפעל פתח את שעריו וארח את החברים ואת העובדים השכירים ומשפחותיהם. למעונינים הלא רבים נערך סיור ע"י בעלי מקצוע שהסבירו את רזי המכונות האוטומטיות והרובוטים של השסתומים ומשענות הראש. ב"מגרש המסדרים" של המכולות נערכו שולחנות עם כיבוד. היה מגוון עשיר של פעילויות – הכנת קשתות וחיצים, אפיית פיתות, מתקנים מתנפחים וגם "רכבת" שהתרוצצה בין האנשים. אחר צהרים של כיף לעובדי רביב ול"אורחים" שבאו להתארח לאור המדורה הגדולה.
ל"ג בעומר בגן רימון
ביום שלישי אחה"צ – נפגשנו בגן רימון. אחרי שעת יצירה מהנה בגן, הדלקנו מדורה גדולה, שמענו צ'יזבט ואכלנו תפוחי אדמה מהאש. היה המון כיף. המון תודה לאורלי ביטון ולכל צוות גן רימון – מכל ההורים והאחים.
מהנעשה בבי"ס "משאבים
- כיתות ה' לומדות משחקי חשיבה דרך קרן קרב. השבוע נערכה תחרות מחוזית במשחקי חשיבה בדימונה. גל זילברשטיין, תומר פיסק, עידו טוויג ויובל יסעור – ייצגו את בי"ס "משאבים" וזכו במקום הראשון! כל הכבוד לתלמידינו, נאחל להם הצלחה גם בתחרות הארצית.
- סיור כיתות א' ברביבים במסגרת הכרת היישוב:
היה חם תרתי משמע…
בקרנו במצפה רביבים, שם שמענו את סיפורי הראשונים. הילדים הקשיבו בעניין ואלו שאלות כלא מאמינים. תודה לצוות המצפה – יעל, אלכס וסבתא דינה יסעור, אשר אירחו, סיפרו וענו בסבלנות על שאלות הילדים.
ביקרנו בחי נגב – חוויה אמיתית, פינת קסם מופלאה וציורית לבעלי החיים. שם אירחו אותנו בסבר פנים יפות בני וניתאי, הסבירו על בעלי החיים, פתחו פינת ליטוף ואפילו צילמו אותנו – תודה רבה.
לסיום התרווחנו ונחנו בזוגון א' – ב' שאירחו אותנו כיד המלך – שתינו, אכלנו ושיחקנו. תודה מכל הלב לאתי ועטרה. מתוך "מידעוני" מספר 35
חיימק'ה לא מחמיץ
בשבוע שעבר השתתף חיים רחבי במרוץ מרתון בירושלים. ביום חם מאוד, הוא רץ 10 ק"מ ברחובות עיר הקודש. הפעם קיבל "רק" מדליית משתתף.
שמן חלוצה "כובש" את ניו יורק
המכולה הראשונה שיצאה מכאן הגיעה לני יורק בשלום. נמסר שרוב השמן כבר נמכר וכבר מחכים להזמנת המכולה הבאה. במקביל נערך מבצע מכירות גדול בחודשים מרץ-אפריל, ברשתות השיווק הגדולות ונמכרו כמויות גדולות של שמן חלוצה.
נתחדש – 76 הגיעה!
השבוע הגיעה מכונית חדשה סקודה אוקטביה. מכונית סטיישן, דיזל אוטומטית. "זן" חדש אצלנו. נראית טוב מאוד!
תערוכה במועדון לחבר
במועדון לחבר מוצגת תערוכה של עבודות טלאים. היוצרת – זהבה לוי. בספר המבקרים כתב חיים רחבי: "חגיגה לעיניים, בראבו, יישר כוח …" כדאי לבקר!
הפניג לול ומדגרה
עובר ושב

שני שאול יצא לשנת חופשה. כל טוב ולהתראות!
mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240