מעלון לעלון מספר 2212
"אני פורים, אני פורים, שמח ומבדח, הלוא רק פעם בשנה אבוא להתארח." העלון ומסיבת פורים הערב, בחדר האוכל, סוגרים את מסכת אירועי פורים השבוע, ברביבים. בעת כתיבת שורות אלה, מתגברים קולות המלחמה המתקרבת ופורים נראה כאילו טעה בכתובת…
× שער העלון עוצב בעזרת רישומים מתוך חוברת הומור משנת 1975 – "ZOO ארץ ZOO".
× בתוך העלון, לכבוד פורים, קטעי הומור ובדיחות, שליקטנו יעל ואני, ממקורות שונים.
× "מחשבות על פורים" כתבה נאוה צלר, נקלטת ברביבים –על פורים ועוד.
× תומר פריאל, סדרן תורנויות חגים, נזכר בסיפור שיש לו נמשל ומשתף אותנו.
× חגי רזניק כתבנו הנמרץ נפגש עם מוטי שלו. שלא כרגיל, במקרה זה היה מוטי יוזם הפגישה.
× לאחרונה התקיימה האסיפה השנתית של עמותת גולדה. בנוסף לסיכומים "יבשים", אנו מביאים את סיכומו של רפי עמידן – על אירועי השנה באולם, שהכין לקראת אותה אסיפה.
× מהספרייה - מספר הודעות ובקשות.
שבת שלום,
ויקסי
ישראל ערבים זה לזה
מחשבות על פורים
אסיפה שנתית של עמותת גולדה
שיחה עם מוטי שלו
משולחנו של מרכז המשק
על קצה הבמה
"כל מה שרצית לדעת על המזכירות ולא העזת לשאול"
נזכרתי בסיפור…
סידור תורנויות חגים זה כאב ראש לא קטן. עד שנכנסתי לזה לא ידעתי כמה אנשים מעורבים בתכנון, ארגון, הכנה וחיסול של חג או אפילו ערב שישי.

ערב אחד, בעודי עובר על הרשימות כדי לשבץ עוד כמה תורנים לערב שישי, נזכרתי סיפור שקראתי פעם.

הסיפור לקוח מאוסף סיפורי עם מפרס ואפגניסטן ומדבר על ההכנות לחג הפורים.

הסיפור מצורף.

כמו בכל דבר אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה או הריקה ואני משאיר לכל קורא לבחור מה הוא חושב, אנחנו שותים מים או יין.
חג פורים שמח, תומר פריאל
ישראל ערבים זה לזה
בעיר אחת נהגו היהודים להכין חבית שיכר לכבוד פורים, והיו מביאים איש איש בקבוק יין שרף, שופכים לתוך החבית עד שהייתה מתמלאת, ובפורים היו שותים ומשתכרים עד שלא ידעו להבדיל בין ברוך מרדכי לארור המן.
בבוקר פורים אחד, כשעמדו לערוך את השולחנות, ניגש הרב לטעום מן החבית ונוכח שהיא מלאה כולה במים!
כינס הרב את כל היהודים וסיפר להם ששמחת פורים הושבתה – אין יין בחבית.
"כבוד הרב", אמר יהודי אחד, "אני מודה שבכל פעם שהגיע תורי, שפכתי מים בחבית, כי אמרתי שחלקי לא יורגש".
"גם אני"!
"גם אני"! אמרו שאר אנשי הקהילה. ואז הסתבר שאיש לא הכניס יין לחבית. כל אחד חשב שהוא חכם גדול וכי שכנו ממלא את חובתו.
"כל ישראל ערבים זה לזה", אמר להם הרב, "אם כל אחד ימלא את חובתו, תהיה החבית שלנו מלאה כל טוב. אם לא – נסתפק במים."
אחד בא לאחיו הבכור באמצע החתונה של אחותם כשכולו רועד מעצבים. "מה קרה לך?", שואל האח הבכור. "אני לא יכול יותר", עונה לו הצעיר. "בכל חתונה שאני מגיע אליה בזמן האחרון, כל הדודות הזקנות מטרידות אותי ולוחצות עלי להתחתן. הן תוקעות לי אצבע בצלעות ושואלות מתי תורי. "כן זה נשמע לי מוכר", עונה לו האח הבכור.

"אני זוכר שגם לי הן היו עושות את זה כשהייתי בגילך". "נו", מתעניין הצעיר, "ומה עשית?". "אה, זה קל", משיב הבכור. "הן הפסיקו עם זה מאז שהתחלתי לעשות להן את אותו הדבר בהלוויות".
*******************************************************
במהלך ריב עם אשתו, בזמן ארוחת הבוקר, פולט דוקטור לרפואה: "וחוץ מזה, שתדעי לך שאת גם לא מי יודע מה במיטה." אחרי הצהרים, כשהוא נרגע קצת, הוא מתקשר לאשתו להתנצל. הטלפון מצלצל ומצלצל ורק אחרי דקות ארוכות עונה האשה.
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות לטלפון?", שואל הבעל. "הייתי במיטה", עונה האשה בפשטות. "מה את עושה במיטה בשעה כזאת?" תמה הדוקטור, ואשתו עונה: "מקבלת חוות דעת נוספת".
*******************************************************
ישראלי אחד מסתובב ביו יורק. פתאום עוצרת לידו מכונית ומהחלון מוציאה את ראשה לא פחות משרון סטון. "בא לך לשכב איתי?", שואלת סטון בקול סקסי. הישראלי ההמום מסתכל עליה, חושב ואז עונה: "למה לי, ממילא אף אחד לא יאמין לי".
*******************************************************
אדם וחווה מטיילים בגן העדן. שואלת חווה: "אדם, אתה אוהב אותי?" עונה אדם:

"יש לי אלטרנטיבה?"

*******************************************************
אשה נשואה הביאה לביתה את המאהב שלה. כשהם נכנסו לבית, שמע המאהב מהחדר השני צליל משונה, "ששששששששש", אבל הוא לא לקח את זה ברצינות.

השנים התחילו להתנשק ולהתמזמז וכל הזמן היה ברקע את הצליל המוזר הזה. לבסוף התפשטו השניים, נשכבו על הספה, עשו את שלהם, ועדיין הצליל המוזר, "שששששששש", לא נעלם.

כשסיימו השניים את מה שעשו, הבחור הדליק סיגריה, נשכב על הספה ונח. הוא לא התאפק ואמר לאשה: "אני חושב שבחדר השני יש לך דליפה או פנצ'ר בצמיג, כי כל הזמן אני שומע "שששששש".

"לא!", אמרה האשה המשועשעת,

"זה לא פנצ'ר וגם לא דליפה, זה בעלי המשותק שמנסה להגיד לי שאני שרמוטה".
*******************************************************
לשון נופל על לשון
- באיזה שפה עראפת לא שולט?
- בשפה התחתונה.

* אם פרס הוא שמאל, אז מה שרון?
* אקסטרה לארג'

- איזה צבע יודע לנבוח?
- צהבהב.

* שני דגים דגים איש.
דג אחד אומר לשני: "בוא נעשה ממנו גפילטע איש".

- איך אומרים מדריך גלישה בשלג, ברוסית?
- מדריכסקי.

* איך קוראים למקומון של עזה?
* "מה בפת"ח.

- איזה יום בשנה הסנילים שונאים?
- יום הזיכרון.

* מה עושה יגאל שילון בחדר כושר?
* מתיחות.

באיזה כלי נגינה מנגן כורדי?
- כורדיון.
כומר פוגש את ידידו הרב
אומר הכומר לרב: "הרבה דברים לימדת אותי, אבל דבר אחד אני
רוצה ללמוד ואתה לא מוכן. אני רוצה שתלמד אותי גמרא.
אומר לו הרב: "אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא.
הפציר הכומר ברב עד שהסכים.
אומר לו הרב: "אני מסכים ללמד אותך גמרא בתנאי שתענה לי על שאלה אחת.
"טוב", משיב הכומר, "מה השאלה?"
שואל אותו הרב: "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי.
מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הכומר, "המלוכלך יתרחץ והנקי לא".
"אמרתי לך שלא תצליח להבין" אומר לו הרב, "בדיוק להיפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך, לעומת זאת, מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"על זה לא חשבתי", מסכים הכומר, "שאל אותי עוד שאלה".
"טוב", אמר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי.
מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הכומר בביטחון, הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך, לעומת זאת, מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"שוב טעית", אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ. המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
"אבל לא אמרת שיש שם מראה", מתלונן הכומר.
"זה מה שאמרתי לך", עונה הרב, "זה הראש לך – אתה גוי ולא תצליח להבין.
לפי הגמרא צריך לחשוב על כל האפשרויות".
"טוב", נאנח הכומר, "בוא ננסה שוב. שאל אותי עוד שאלה".
"פעם אחרונה אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי.
מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"זה נורא פשוט", מחייך הכומר, "אם אין שם מראה – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך, לעומת זאת, מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.
אם יש שם מראה, הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ.
המלוכלך מסתכל במראה, רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין – אתה גוי ויש לך ראש של גוי.

תסביר לי – איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה – אחד יצא נקי ואחד יצא מלוכלך?
רגע של עברית
איך קוראים למקום שאוכלים בו?

- מסעדה.
איך קוראים לזה שאוכל במסעדה?

- סועד.
איך קוראים לארוחה במסעדה?
– סעודה.
איך קוראים לבעל המסעדה?
– מסעדן.
איך קוראים לזה ששוטף את הכלים במסעדה?
– סעיד.
12 הדיברות לאנשים עייפים
(תן למישהו אחר להקריא לך, כדי שלא תתעייף.)

1. נולדנו עייפים ואנחנו חיים כדי לנוח.

2. אהוב את מטתך כפי שאתה אוהב את עצמך.

3. תנוח ביום, כדי שתוכל לישון היטב בלילה.

4. כשאתה רואה מישהו נח – עזור לו.

5. העבודה מעייפת, השאר אותה לאחרים.

6. ממנוחה רבה מדי אף אחד עוד לא מת.

7. כשבא לך החשק לעבוד – שב, תחכה עד שזה יעבור לך.

8. עשה את מנוחתך קבע.

9. אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לדחות למחרתיים.

10. חסוך מכוחותיך! זכור, החיסכון הוא ערובה לחיים ארוכים.

11. המתאמץ במלחמה הוא גיבור, המתאמץ בעבודה הוא חמור.

12. כמה טוב לא לעשות כלום ואחר כך קצת לנוח.

מחשבות על פורים
לאחרונה קיבלנו בתאי הדואר הזמנות ובקשות שונות הקשורות בחג הפורים: להביא מסיכות וכובעי ליצנים לגן, לארגן מסיבת פורים וכן הלאה. שמחת פורים היא בהחלט משהו שארצה להשתתף בו, אבל עם התקרב החג, עולים בדעתי גם הקשריו העמוקים יותר – אלה שכל חגיגות הפורים למיניהן נובעות ממנו, ואשר מעניקים לי השראה רבה, גם במהלך ימי החול.

פורים, כמו כל חג ביהדות, הוא זמן של עצירה משגרת היומיום והתייחסות לשאלות של משמעות וערכים. ללא ההתחברות הזו, מה הטעם בחגיגות ובתחפושות? את זה נוכל לקיים בכל יום מימי השבוע או בשבת.

הערכים והמשמעויות שמעלה העיון במגילת אסתר רבים ומעניינים, והם נוגעים לאנושיותנו לא פחות משהם מתייחסים ליהדות שלנו. אחד האלמנטים המרכזיים הקשורים בפורים הוא השמחה. אמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבים בשמחה", כלומר – תמיד כדאי להיות שמח, אולם בחודש אדר מדגישים את השמחה, כפי שיש תקופות (בחודש אב, למשל) שבהן אנחנו שמחים פחות. במציאות של חיינו כאן, במדינת ישראל, לא מן הנמנע שנשאל את עצמנו האם אפשר בכלל להיות שמחים; האם אפשר בכלל לקיים אורח חיים נורמלי במצב כל כך לא נורמלי, כמו זה שהסתגלנו אליו בשנים האחרונות.

אבל שמחה אמיתית אין פירושה התעלמות מן המציאות, אלא יכולת לראות נכוחה את הכיוון הכללי בתוך ענן האבק (ולעניין זה מתקשרת התובנה המסייעת מאוד, "כשמנקים את הבית עולה אבק", במשמעות של הבית כנפש האדם): למרות הקשיים העצומים, יש לנו מטרה והיא לחיות כאן בטוב, ולכן אנחנו מוכנים להעמיס את הארגז הכבד הזה על כתפינו.

ידוע, הרי, שבכל דור ודור עומדים עלינו וגו'. גם פורים לא שונה ולא יוצא מכלל זה, אולם בפורים מספרת לנו המגילה על אודות נס סמוי, לעומת הניסים שאירעו בפסח (האותות והמופתים, עשרת המכות, חציית ים סוף לשניים) ונס חנוכה הגלוי (פך השמן הפלאי).

כבר משמה של המגילה נרמז לנו הסוד – "אסתר" הוא בעצם "הסתר": בניגוד לאופן הכתיבה של האירועים שהביאו ליצירת החגים האחרים המופיעים בתורה, במגילת אסתר לא מופיע שמו של אלוהים אפילו פעם אחת, איש אינו קורא אליו בתחינה והוא לא מציע שום עזרה יזומה. ועם זאת, נוכחותו במגילה – דווקא בזכות השתיקה הרועמת כל כך שלו עצמו, וביחס אליו – מלאה ועמוקה:

· מרדכי היהודי, בשל אמונתו באלוהים, גורר את זעמו של המן בגלל סירובו להשתחוות למלך בשר ודם, ומכאן שהאמונה היהודית בסיפור זה היא שמניעה את כל ההתרחשויות.

· כאשר פונה המן לאחשוורוש ומבקש ממנו לגזור גזירת מוות על כל היהודים, הוא משתמש במילים "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם". המילה "דתיהם" שמופיעה בפעם הראשונה משמעה "דת"; המילים "דתי המלך" מופיעות כאן במשמעות "חוקי המלך". כלומר, העילה להשמדת היהודים ביא אמונתם הדתית באלוהי ישראל (בניגוד לעובדי האלילים האחרים בממלכה באותה תקופה), שמונעת מהם להתנהג לפי חוקי המלך (דוגמת ההשתחוות לאדם).
כאשר מגיע דבר הגזירה לאוזניה, מבקשת אסתר ממרדכי שהעם כולו יצום עימה. צום הוא דרך לטיהור הנפש והתמקדות בה על ידי צמצום הנאות הגוף והפעלת כוח התנגדות כלפי דרישותיו הבלתי פוסקות. כלומר: אסתר פנתה לשימוש בכלי רוחני, ושיתפה איתה את העם היהודי כולו לשם הגברת הכוח הפועל.

המגילה רומזת לנו שהעם היהודי מפוזר ומפורד (המילה "מפורד" לא הצטרפה בכדי – אופן הכתיבה בתנ"ך מאוד מדויק), הוא שונה מאחרים, לכן אפשר וכדאי להשמידו. האם לא כך חשבו צוררים אחרים – מוקדמים ומאוחרים יותר – על העם היהודי?
מי שהעלה את הפעולה להצלת העם היא אסתר. אמנם היא הייתה יהודייה, אך אחשוורוש והמן לא היו מודעים לכך, ובקלות יכלה להמשיך להסתיר זאת ולהניח לפקודות ההשמדה לצאת אל הפועל; אולם היא לא בחרה להתעלם ממוצאה, ובסופו של דבר הביאה לגאולה.

זהו רק היבט אחד הנובע מן המגילה, שהיא עתירת פרטים ופרשנויות מדהימות; בחרתי להביאו כאן (על קצה קצהו של מזלגון קטנטן) משום שהוא רלוונטי לחיינו, מבחינת החיים הרוחניים שלנו ויחסינו האנושיים.
גם בתוכנו יש "הסתר". התמקדות בסממניו ה"עממיים" והמסורתיים של החג מתעלמת מעוצמתה של הנפש, ומביאה אלינו את השמחה ההוללת בלבד, כשהיא מותירה בחוץ את חשיבותה של הרוח ואת פסק הזמן המופלא – ועם זאת פשוט – שניתן לנו כדי להרהר במשמעות הדברים.
המציאות הקשה סביבנו אולי לא כל כך מורגשת בקיבוץ רביבים, אבל היא נובעת מתוכנו, מן הדעות שחלק מאיתנו מחזיקים בהן לגבי ה"אחר", שהוא לא אחר מאשר עצמנו (וכאן הכוונה מרחיקה לכת מאוד, וכוללת לא רק את בני עמנו, אלא את העולם כולו). ואם כבר מצאנו בתוכנו חמלה ואהבה כלפי כל אחד "אחר", כדאי שנחבק גם את ה"אחר" שבתוכנו ממש, כי גם חלקינו המפוזרים בנשמתנו הם פירצה קוראת לגנב.
חג פורים מחבר (חלקים פנימיים, אהובים ואויבים חיצוניים, אדם לאלוהים) וגם שמח לכולם.
אסיפה שנתית של עמותת גולדה
ביום שישי 14.3 התקיימה במשרד האולם, האסיפה השנתית של
עמותת גולדה.
נוכחו באסיפה: משה אולניק, מיכה טלמון, אורי סבג, גדעון פרידברג,
רחלה כהן, מנחם פרלמוטר, עודד ברזלי, יאיר לוי ונדב שפר.
השתתפו באסיפה: לילי עמית, אורית שלו, רפי עמידן, סמדי ברנרס.
על סדר היום: אישור הדוחות הכספיים לשנת 2002, דו"ח ועדת ביקורת,
דו"ח ההנהלה, בחירות ומינויים.
נבחר ועד הנהלה: משה אולניק, נדב שפר, גדעון פרידברג, מיכה טלמון, אורי סבג.
יו"ר העמותה: משה אולניק. סגנים: אורי סבג, מיכה טלמון, גדעון פרידברג.
גזבר: נדב שפר. מזכירה: רחלה כהן. ועדת ביקורת: יאיר לוי, מנחם פרלמוטר, צבי פלדין.

נערך דיון מפורט בדוחות הכספיים. צוין הגידול בהכנסות המימון, העלייה בהוצאות הביטוח, חידוש הפיקדון בבנק הפועלים. דו"ח של רפי עמידן על הפעילות הענפה באולם בשנת 2002 . בדו"ח יו"ר העמותה הוצגו הדרכים להשגת המימון לחידוש המיזוג ותגבור החשמל.
אלה המופעים והאירועים שהתקיימו באולם מ 1.1.02 – 28.2.03:
מופעים למבוגרים
15.1 ליזיסטרטה הקאמרי
6.2 הוכחה תיאטרון באר שבע
20.3 באך דויז'ן הבלט הישראלי
4.4 מר גרין הקאמרי
25.6 רווקים ורווקות הקאמרי
28.6 קונצרט הקאמרית הקיבוצית ומקהלת מורן
2.7 חלום ליל קיץ גשר
18.9 הקמבק של בוריס שפילמן תיאטרון חיפה
9.10 מילה של אהבה החאן הירושלמי
12.11 פרפרים להקת המחול הקיבוצית
7.12 קונצרט הסימפונייטה של באר שבע
19.1.03 להציל את איש המערות אבי קושניר
19.2 יום במותה של ג'ו הקאמרי
מופעים לילדים
7.1 תיאטרון בובות תיאטרון בבואה
24.1 מופע של רותה חמישיית צבעי המוסיקה
21.2 זמן חלום ים מופעים
23.3 אגדת אוצר המילים תיאטרון אורנה פורת
23.4 הנסיכה והירח תיאטרון הקרון
6.5 ריקודי רחוב מניו יורק דני רחום
11.6 סיפורי בדים שטראוס הפקות
10.9 קונצרט נוער מוסיקלי
5.11 כמו סיפורים תיאטרון הקיבוץ
30.11 הג'ירפה הנמוכה תיאטרון אורנה פורת
2.12 קוסם ליאורה הפקות
4.2.03 טריו אינדיו שטראוס הפקות
11.2 ילדוג'ז נוער מוסיקלי
סרטים
18.1.02 לשון הפרפר
15.2 לצאת מהארון
15.3 שרק
29.3 הרי פוטר
19.4 חתונה מאוחרת
10.5 ליקוי חמה בקנדהר
21.6 אמלי
12.7 שחק את המשחק
2.8 אי. טי.
16.8 מציצים
13.9 נפלאות התבונה
25.10 פרק גוספורד
20.11 – פסטיבל סרטים ישראלים
23.11
20.12 דבר אליה
24.1.03 באראן
2.2 הפסנתרן
צ.ה.ל
1.5.02 – ביסל"ח
11.8 – אוגדה 252
20.8 – גדוד 17
6.1.03 – ביסל"ח
חגים ומועדים
17.4.02 – יום העצמאות
19.6 – מסיבה לסיום ט', בי"ס "משאבים"
19.7 – מסיבה לסיום י"ב
9.8 – הכרזת גרעין "בראשית"
6.9 – ראש השנה
3.1.03 – ראש השנה האזרחית
שיחה עם מוטי שלו

"המלחמות יגמרו יום אחד, ואז כדאי שאנחנו נהיה שם, כרגע הזמן טרם הבשיל"

מוטי שלו ואני נפגשים לא אחת ומחליפים דחקות (צחקוקים, היתולים , בדיחות קצרות) – באחת הפעמים הללו עלתה ההצעה לגבי שיחה מתוקשרת, בלי צנזורה וגם לא בתור הבעל של ...
למוטי יש הרבה מה לומר והרי זה לפניכם נתון, מעובד וטחון.
הרבה אווירה פורימית לא תמצאו בראיון הזה, אבל מה שכן תמצאו פה הבעת דעה נחרצת וברורה של מוטי לגבי הדרך שבא הוא מאמין שרביבים צריכה ללכת.

מוטי (48), שמוכר כדמות משופמת וחייכנית (ולי גם כאבא של פלג), סיים זה עתה תואר ראשון במינהל עסקים – מגמת תיירות, בשלוחה הישראלית של אוניברסיטת "דרבי" העולמית. לימודיו התבצעו במקביל לעבודתו כמנהל השיווק של "אפרוחי רביבים".
הרעיון של מוטי ללמוד תיירות היה לאחר שניסה לקדם את נושא השיווק של "רותם המדבר" ז"ל.
העסיקה אותו הבעיה שהוא מתאר כ"חוסר מקצועיות בסיסי בהתנהלות שלנו" – ולכן החליט ללמוד את הנושא באופן יסודי.
בינתיים נפל דבר - "רותם המדבר" נסגר ובראייה לאחור הוא מודה שהיה כדאי לחפש תחליף אחר לגבי המקום.
מוטי עדיין מאמין כי ענף תיירות מפותח ברביבים הוא הכרחי, והחזון שלו: לחבר את חי-נגב, המצפה,
בית הבד, מסיק הזיתים, סוסייה (בעיה, לצערנו ...), וליצור קומפלקס אטרקטיבי של אמצעים קיימים, לכיוון של תיירות כפרית.
"המלחמות יגמרו יום אחד, ואז כדאי שאנחנו נהיה שם. כרגע הזמן טרם הבשיל ", הוא מסביר.
מוטי גם לא רץ לקיים את החזון האולטרה כפרי שלו, שכן הוא עסוק מעל הראש בעבודת השיווק של "אפרוחי רביבים" – ויש עבודה בלי עין הרע (תסתכלו בסיכום 2002).
מוטי כמשווק נפגש עם מרכזי משק ובעלי תפקידים רבים בקיבוצי ארצנו ומחליף איתם מידע.
לדבריו, בקיבוצים שנעשה בהם שינוי יזום לפני קריסה –יש שביעות רצון.
"רביבים לא בפוקוס" יורה מוטי, ולדבריו צריך "להתפקס" בשני מישורים נפרדים:
מישור של הכנסות למול מישור של הוצאות.
אם נתחיל בצד ההוצאות – מוטי טוען שענף המזון הוא הענף הבזבזני ביותר בקיבוץ, "התקציב של כל חבר וחבר" מנוצל על ידי 1001 גורמים: אורחים, קבלנים, וכל עובר אורח... אבל לדעת מוטי זו רק דוגמה אחת מני רבות לניצול לא נכון ולבזבוז משאבים.
מוטי גם מתאר ברביבים חברה רב-דורית בעלת צרכים שונים ומגוונים, כשהתקציב, שמצוי בידי המוסדות, לא עונה על הצרכים הספציפיים של כל קבוצות הגיל השונות.
לכן הפרטה היא הדבר הנכון מבחינתו - שהחבר יעשה את מערכת שיקוליו, ומעבר להוגנות שבמהלך יוכל גם הפרט להתפתח בכיוון שלו.
לדעתו עדיין חשוב להישאר כקהילה ולנהל: חינוך, בריאות, תרבות ורווחה משותפים.
למוטי חשוב גם להסביר, שהפרטה לא תפתור לדעתו את כל הבעיות. בשביל לפתור את הבעיה של ההתפרנסות כקהילה, צריך לטפל גם בצד ההכנסות.
מוטי – מציג את המשאב האנושי כמשאב היקר ביותר שיש לנו כקיבוץ, והשאלה המרכזית היא - כיצד לגרום לכל האנשים הנפלאים הללו למוטיבציה, ולקשר בין עבודתם לפרנסתם.
בתחום הזה הרעיון של מוטי הוא לא מעבר לשכר דיפרנציאלי מלא, אלא ביצוע העברה חודשית של כ - 10% מהמשכורת הריאלית של כל חבר, לתקציבו האישי.
חשוב למוטי להדגיש שעדיין 90% ממשכורתו של החבר תיכנס לקהילה, שתוכל להמשיך לנהל את התחומים הרצויים יחד.
המסר של מוטי חד משמעי – "אם לא ייעשה שינוי יזום שכזה בתחומים הללו בשנתיים הקרובות, תתחולל קטסטרופה".
למוטי גם ביקורת להנהגה בקיבוץ (שאשתו, שהיא חלק ממנה, מצטרפת לשולחן).
לטענתו, מדובר ב"חבורת בנות משק", שנותנות כבוד רב לדור המייסדים, שזה אכן חשוב לדעתו, אך הן גם ממשיכות להחזיק בערכים מיושנים, שלדעתו מקפיאים מהלכים חיוניים לקיומה של קהילה בריאה.
בסוף, מסכים הזוג שלו, שהפרטה או שמפרטה... הכול בקטנה (חסר פרופורציה), העיקר שהבנים ישובו אלינו בשלום מהשטחים ופלג יסיים את הקו בחברון.
רשם: חגי רזניק
משולחנו של מרכז המשק
בימים האחרונים רוגשות הרוחות בנושא "מתוק בלב", ולכן נעניתי ברצון לבקשה לכתוב כמה מילים בנושא.
"מתוק בלב", היזמות של סיגל בן לולו, עברה מסטאטוס של יזמות לקטגוריית עסקים קטנים, החל משנת 2001.
במהלך השנים 2001 ו – 2002 נעשו מאמצים גדולים על ידי סיגל להגדיל את המכירות מחוץ למשק, אולם עקב תנאי השוק הקשים בשנתיים האחרונות, בנוסף למיקום הרחוק ממרכזי הפעילות, לא הצלחנו להגדיל את המכירות מעבר לטווח של 300 – 280 אלף ש"ח.
במחצית שנת 2002, כאשר הוצג סיכום חצי שנתי של פעילות "מתוק בלב", הוצג הפסד של 52,000 ש"ח.
ההנהלה המליצה לבחון ולבדוק את פעילות "מתוק בלב", להביא תוכנית לשיפור המצב, ובמידה שההפסד יגדל עד סוף השנה, תישקל האפשרות שהפעילות תיסגר.
הצעדים שננקטו בנידון הם כדלהלן:
1. פנינו למט"י – מרכז לטיפוח יזמויות קטנות, לצורך קבלת סיוע וייעוץ (במימון של 70% מצד מט"י).
2. אבי גלצר, יועץ עסקי, המליץ על הפעולות הבאות:
• יצירת מערך יחסי ציבור לצורך החדרת המותג.
• יצירת חומר פרסומי ברמה גבוהה.
• קביעת סוג וגודל התוצרת המיוצרת כיום.
• הכנסת איש מכירות ורכב להפצת המוצרים.
• הגדרת יעדי השיווק של הקונדיטוריה.
3. כל זה היה כרוך בגידול בהוצאות – לצורך מימון השיווק – בסך של 120,000 ש"ח, וזאת רק כשלב ראשון.
4. על מנת לחסוך בהוצאות אלה החלטנו לפעול בשלבים, להכין חומר פרסומי ולהכניס את רענן ברנרס – חבר קיבוץ רביבים – לקידום פעילות השיווק. לאחר כשלושה שבועות, סיים רענן לעבוד ב"מתוק בלב" וחזרנו לחפש פתרון.
5. בהמשך נעשה מהלך חוזר למציאת משווק שיעבוד על בסיסי אחוזים מן המכירות, ובעזרת היועץ ממט"י, נמצא משווק שהגיש הצעת עבודה, כולל ליווי של אבי כיועץ בתהליך.
6. התוכנית הנ"ל הוגשה להנהלה הכלכלית, אך עם קידום ופיתוח השיווק היא הציגה הפסד של 92,000 ש"ח עד סוף שנת 2003, כאשר סך ההפסד המצטבר עד שנת 2002 היה 200,000 ש"ח וההשקעות עמדו על 83,000 ש"ח.
למרות המלצתי לקבל את התוכנית, לאור המצב, החליטה ההנהלה הכלכלית לא לאשר את התוכנית, המציגה הפסד מצטבר של כ – 300,000 ש"ח במשך שלוש שנים.
על אף אי הנעימות שבדבר, החלטה זו נראית סבירה ובתחום ההחלטות הקשות שצריך לדעת לקבל לפעמים.
ברצוני להוסיף גם כי סיגל הוזמנה לדיון והחליטה לא להופיע, ולכן בהחלטת ההנהלה הכלכלית נאמר, שבמידה וסיגל תרצה להשתתף, ייערך דיון נוסף בישיבה הבאה.
כאשר שוחחתי, לאחר מכן, עם סיגל, קיבלתי את טענותיה וגם התנצלתי על הדרך בה דווח לה על החלטת ההנהלה הכלכלית.
על קצה הבמה
אני רוצה להזכיר לכולנו שהאולם משמש את כל האזור, למעשה רוב הקהל במופעים השונים באולם, מורכב מאנשי האזור.
כדאי גם לזכור שהמועצה האזורית מממנת את הבאת כל ההצגות והסרטים לאולם, ולמעשה רוב הפעילות באולם קשורה (לשמחתנו) כלכלית וקהלית לאזור.
ולכן קשה, מבאס ובלתי נסבל לבוא מבחוץ למופע, באולם ברביבים, ולהיתקע מול שער נעול, ביתן חשוך ונעול והטלפון שרשום שם בחוץ, לא זמין.
המזכירות החליטה שעל השומר להיות בביתן השומר כשיש מופעים באולם, בדיוק כדי שדבר כזה לא יקרה וכך זה צריך להיות, בלי שום סיפורים. לא יתכן שעשרות אנשים יתקעו מחוץ לשער בדרכם לראות את "ציפורים נודדות" באולם, ויתקעו שוב כשירצו לצאת חזרה לנסיעה לביתם.
אני משתדל להזכיר לשומרים את העניין, אך לפעמים מתחלפים, או שאני לא נמצא והלא הפרסומים למופעים באולם מאירי עיניים והאחריות על השער, בסופו של דבר, היא של השומר.
*** ביום רביעי 2.4.03 מגיע אלינו תיאטרון חיפה עם ההצגה "אילוף הסוררת".
קומדיה מאת ויליאם שקספיר, בבימויו הרענן של אלדד זיו, בהשתתפות השחקנים: ג'וליאנו מר, רמה מסינגר, ישראל גוריון, אמנון מסקין ועוד (בתקווה שכל אלו יהיו בריאים ושלמים, טפו, טפו, טפו ולא יגיעו מחליפים למיניהם…).
נשארו עוד מספר מקומות טובים, אפשר להזמין דרכי – כל הקודם זוכה.
בהנאה, רפי
"כל מה שרצית לדעת על המזכירות ולא העזת לשאול"
סיכום פגישת חברים עם המזכירות המורחבת, 17.3.01
75 חברים נענו לקריאה של פאולו, יהודית שפר ויעל פרץ והגיעו ביום ב' האחרון למפגש עם חברי המזכירות. הקהל היה מגוון וכלל את כל שכבות האוכלוסייה, החל מנערים וכלה ב"זקני העדה".
המפגש – תוצאה של יזמה משותפת של מרים אורנשטיין וחברי הצוות – נועד להיכרות עם עבודת המזכירות, למתן מענה להשגות חברים ובעיקר – להקשבה הדדית ולתחילה של דרך ארוכה לשיקום האמון בין הציבור למזכירות.
עידו שביט, עם רות יוגב לצידו – הינחה את הדיון ברגישות ותבונה.
פתחה את המפגש מרים אורנשטיין, בדיווח על התקדמות המזכירות ביעדים שהציבה לעצמה לאור תוצאות הסקר: בנושא הפנסיה, אי שביעות הרצון של גילאי 35-55 ואי שביעות הרצון ממידת השפעת החברים על המתרחש ברביבים.
לאחר הדיווח נפתחה שרשרת ארוכה של דוברים, שהצביעו – כל אחד בדרכו הוא – על התחומים שלדעתו גורמים להסתגרות, התערערות האמון ואי שיתוף פעולה בין הציבור למזכירות.
הרבה נאמר בערב, מרבית הנושאים שעלו לא זכו לתשובה מיידית, והיה ברור שמדובר בפתח להמשך ההידברות בכתב ובעל פה.
מהנאמר:
- רביבים היא עבורי אי של ביטחון יחסי בעולם קשה שבו לא תמיד מובטחים דברים בסיסיים של מזון ותרופות.
- הטענה המרכזית שלי היא שהנושאים המרכזיים מובאים לדיון הציבורי רק לאחר שכבר נסגרו במוסדות השונים. יש להפוך את סדר הדברים ולפתוח את התהליך בדיון בו יושמעו דעות החברים.
- ההדברות היא בנפשנו ויש למצוא כמה שיותר ערוצי תקשורת בין הציבור למזכירות, כולל ערוצים לא רשמיים, בחדר האוכל ובמקומות ציבוריים אחרים.
- המזכירות היא בעלת הסמכות ובעלת האחריות לביצוע – ועליה מוטלת האחריות לתת תשובות לציבור. בפועל ישנה העברת אחריות לגורמים לא נבחרים והתוצאה היא שלא מקבלים תשובות מהמזכירות ו'תקשורת הפנים' לקויה. שאילתות שמתפרסמות בעלון – אינן זוכות לתשובה.
- חסר מנגנון פיקוח ומעקב על ביצוע החלטות.
- חסר טיפול הולם בנושא ההכנסות מעבודה.
- 'קריאת פרוטוקולים' – מה זה? (נגה יוגב, כחברת מזכירות הסבירה כי סעיף זה של עבודת המזכירות מציין קריאה ואישור של פרוטוקולים של דיונים קודמים של המזכירות הרחבה ושל המזכירות המצומצמת).
- איזה סעיפים עולים לדיון במזכירות ואיך מתנהל הדיון? מדוע אין שקיפות של הדיונים, ושל הדעות שהובעו בדיון?
בנושא זה הוסברה הערתו של רשם האגודות השיתופיות, שלאור תביעות משפטיות שהיו בקיבוצים אחרים ממליץ לפרסם רק את החלטות הישיבות ולא את הדיון עצמו. על כך הגיב מי שהגיב כי שקיפות הדיונים חשובה מאוד – ותביעות משפטיות בקיבוצים כלשהם – אינן סיבה מספקת לשינוי נוהלי הדיווח.
- חסר פרסום ודיווח מעבודת הוועדות השונות.
- מה הקשר בין המזכירות לוועדות? האם המזכירות מנחה את עבודת הוועדות ומקבלת מהוועדות דיווח?
- דרוש יחצ"ן לעבודת המזכירות!
- צורת הפרסום של החלטות המזכירות – מקשה על מעקב אחר נוהל העבודה של המזכירות.
- חשוב להשמיע את קולם של הצעירים, בני 20-30. "הדור השפוף" שרבים מהם אינם מכירים את המערכת ולעתים קרובות מי ש"מסתבך" – אפילו בעניינים קטנים – פשוט קם והולך. חסר מי שיטפל ב"קצרים" בין הצעירים לממסד. צריך מגשר שיתווך ויהיה פה לקבוצה זו, מעבר לוועדת בנים, שמטבעה חצויה בין נאמנות לבנים לנאמנות לממסד. מגשר כזה יוכל להקטין את תחושת "אנחנו – והם" שמאפיינת את הצעירים.
- בתגובה - עלתה הצעה כי מרכז ועדת בנים יתפקד כמזכיר לצעירים, וחבר המזכירות.
- הוזכרה רשימה של בעיות לא אישיות שלא זכו להתייחסות הולמת מצד הממסד והובעה תחושה קשה של השפלה בעת הפנייה לממסד. בהמשך מספר חברים התייחסו לסוגיות שעלו.
- כשמדובר בנושא החשוב של אמון בין הציבור למזכירות חשוב להתחיל בהתייחסות אוהדת לבקשות החברים. מעולם לא זכיתי לסימפטיה במזכירות וזה הדבר הראשון שצריך לשנות.
- על חברי המזכירות לזכור שלא לכולנו יש את האומץ לפנות למזכירות. הרבה פעמים אדם מגיע "טעון" והתחושה שלו היא ש"אין זמן" לדבר איתו.
- קיימת אווירה של חוסר אמון כי התחושה היא שחברי המזכירות אינם מדברים עם הציבור "בגובה העיניים", ולא תמיד נותנים את ההרגשה שהם מוכנים לשמוע.
- חשוב שחברי המזכירות יישמעו ביקורת בלי שבעל הביקורת ירגיש שהוא פוגע בבעל התפקיד אם הוא מעיר על עבודת המזכירות.
- בהצבעות קלפי חשוב להביא חלופות שהציבור יבחר ביניהן.
- חשוב לפרסם את זכויות החברים בנושאים שונים!
- ישנה תחושה שהממסד "מכניס את היד לכיס של הפרט" באמצעות נוהלים חדשים לבקרים, שאינם עוברים דיון ציבורי. יש להקפיד על דיון ציבורי על כל נוהל חדש שפוגע בכיס של החבר.
- חשוב לדאוג לנוכחות מתמדת של מזכירה טכנית במזכירות, שבכל שעה משעות העבודה ניתן יהיה לקבל מענה טלפוני או אחר!
- יש קושי רב בקביעת פגישות אישיות עם בעלי התפקידים ולכן חשוב שכל בעלי התפקידים יתפקדו במשרה מלאה.
- חסרה הנהלה לשירותי קהילה. על המרש"ק לעבוד עם הנהלה מעליו, והמזכירות לא צריכה למלא תפקיד זה.
- הנהלת הקהילה לא הביאה לציבור תכנית עבודה מסודרת הכוללת מטרות, לוחות זמנים ועוד.
- גילאי 35-55 הם קבוצה בעלת כוח, שיכולה וצריכה להתארגן ולהזיז דברים בעצמה ועבור עצמה במקום לקטר.
- הקהילה צריכה לנהל את עסקי רביבים ולא להיפך. על הנהלת הקהילה להיות מעורבת ומשפיעה על העסקים.
- גיא יסעור, צעיר הדוברים, דיבר על התופעה המתרחבת והולכת של הגניבות, והצביע על הצורך לבדוק ולרענן את נוהלי השמירה שלנו.
- השיחה עם המזכירות חשובה! יש להכניס אותה כנוהל קבוע אחת לשלושה חודשים בערך ולהקפיד להזמין אישית את החברים, לנדנד להם שיגיעו.
- הצפייה מהממסד להיות כל יכול אינה ריאלית. התוצאה היא שמעט חברים מוכנים לקחת על עצמם תפקידים. התלונות הן דו-כיווניות. הממסד אינו זוכה לשיתוף פעולה של הציבור ופניות לחברים לקחת על עצמם תפקידים לא נענות.
- חשוב שבעלי תפקידים שמסיימים את תפקידם יעבירו לציבור דו"ח על פעילותם ועל מגמות התפקיד, כדרך העברה מסודרת של התפקיד.
לסיום – דודו, מנהל משאבי אנוש, אמר כי הציבור אינו ער לשינויים שחלו במזכירות בשנים האחרונות:
א. המזכירות היום לוקחת על עצמה אחריות מלאה על תקציבי הקהילה, רואה את עצמה אחראית לקיום, "לאוכל שנאכל מחר" ועסוקה בכך מאוד.
ב. חברים עסוקים בקריירות האישיות שלהם ולא לוקחים על עצמם תפקידים ציבוריים.
ג. בניגוד לעסקים – בתחום הקהילה מעורבות הציבור גדולה – אנשים מבקרים את בעלי התפקידים בלי לקחת על עצמם תפקידים בהתאם.

אלו הדברים.
המזכירות הבטיחה להתייחס לדברים שנאמרו ולהשיב על שאלות שדורשות תגובה.
תם ולא נשלם, והמשך – מבטיחים פאולו, יעל ויהודית – עוד יבוא.
רשמה: יעל פרץ
אחרי ניתוח – בחדרי
עם המתים, עם החיים,
עם החולים, עם הסובלים,
עם הצער
עד כלות.
בחלוני רקפת קטנה אחרי הגשם,
מרחוק שומעת נפשי
צלילים נכמרים –
"בדרך אפרתה"
של הגבעתרון.
עדיין, אלוהים,
עצור מלחמה.
דליה כהן 17.3.03
mazkirut@revivim.co.il  קיבוץ רביבים ד.נ. חלוצה 85515, טלפון: 086562511, פקס:086562240