נא להכיר – אילנית צחור / ראיין מאירקה
נפגשתי עם ליבנה ואילנית לשיחת היכרות. את ליבנה כולם מכירים: בן רביבים (בשר מבשרנו) שחזר אחרי העשור של חופש-לימודים-טיול גדול, והביא איתו את אילנית ולא חלף זמן רב ותינוק הצטרף לתא המשפחתי ושמו שקד. וכך התווספה לרביבים משפחה חדשה, כולה על טהרת העצים. (הליבנה עכשיו להיט ברהיטי איקיאה).
לעומת ליבנה, את אילנית מכירים פחות וערב קבלתה למועמדות מתבקש שנעשה היכרות איתה ונפתח במעט פרטים אוטוביוגרפיים:
אילנית נולדה וגדלה בערד. אוהבת את המקום, את הסביבה המדברית, קשורה לדרום הישראלי. בלימודיה בערד שילבה את אהבתה לאומנות ועסקה בהתעמלות אומנותית, בלט ומחול מודרני. כשהיתה צעירה, חלמה להיות פעם מורה למחול.
התגייסה למג"ב ושירתה ברפיח כבודקת ביטחונית במעבר בגבול. מיד לאחר הצבא חזרה לערד, לעבוד שם בפאב המקומי כדי לחסוך ולטייל, בעיקר במזרח הרחוק.
[ליבנה מעיר: למה את לא מספרת שהיה חשוב לך מאד לא להיסמך כלכלית על ההורים ולהיות עצמאית, גם בטיול, ואח"כ גם בלימודים באמצעות עבודה קשה והשגת מילגות]
אחרי הטיול למדה אומנות במכללת ספיר: קרמיקה, עיצוב תפאורות והוכשרה להיות מורה לאומנות. ליבנה ואילנית נפגשו בקורס מעניין במיוחד: "ממונה-ליזה לקוקה-קולה – הגבוה והנמוך באומנות".
"ניתחנו סוגים שונים של יצירות אומנות, תוך כדי חיפוש תשובה לשאלת המיליון דולר – מה הופך יצירת אומנות ליצירת מופת?
זהו קורס במסגרת לימודי האסטטיקה. בקורס הזה התחברנו, הפכנו לחברים, סיימנו ללמוד, נסענו יחד להודו, חזרנו לת"א ושם עבדנו יחד בטלוויזיה כ-Free Lancer's צמודים לפרויקטים שהזדמנו כמו הסדרה "סרוגים" בה היה ליבנה תאורן ואני מעצבת אומנותית ובעוד פרויקטים.
בתל אביב נכנסתי להריון ואז עצרנו לחשוב 'מה עושים'? מהר מאד היה לנו ברור שחוזרים יחד לקיבוץ.
ליבנה הגיע למעשה לגיל שעל פי התקנונים שלנו הוא 'הרגע שלפני', הרגע שיש להחליט – פה או שם? ליבנה אמר לי מיד כששאלתי לאן? – לרביבים. תמיד ראה במקום הזה בית.
למעשה לא ידעתי מה זה קיבוץ, אבל כסטודנטית גרתי בקיבוצים וכשראיתי זוגות שאוכלים יחד צהרים זה נראה לי פנטסטי. הגעתי לקיבוץ עם ידע די מינימלי, בעיקר מסיפורים, ולא תמיד נכונים, והכל היה פתאום חדש: הקיבו
