alon2360

אלחנדרו, שהתקבל לאחרונה לחברות

               במיוחד לעלון - בראיון היכרות                       עודד גולן

אלחנדרו נולד בארגנטינה לאמא ברזילאית ואבא ארגנטינאי, וגדל וחי עד גיל 28, בבואנוס-איירס.

עוד מנעוריו עסק בעיקר בנגרות. למד בביה"ס יהודי, למד עברית וביקר פעמים אחדות בישראל.

אלחנדרו עלה לארץ ולמד באולפן בבית השיטה, משם עבר למשאבי שדה. הוא היה במשאבי שדה כמעט עשר שנים ועבד בעיקר בנגרייה.

בעקבות הקשר עם רננה הגיע אלחנדרו לרביבים וכאן נולדה להם בתם רוני. ברביבים הוא עבד בנגריה וכיום הוא מנהל ענף האחזקה.

מה המקום החביב עליך ברביבים?

אני מאוד אוהב את המועדון לחבר בלילות שבת ובשבת בצהריים. אני אוהב את הקפה במועדון, את המפגש החברתי עם האנשים ואת השיחות הלא פורמאליות והאווירה הידידותית.

מה אתה אוהב ברביבים?

 אני מאוד אוהב את העצים הגבוהים והוותיקים שיש ברביבים ואת הכניסה לקיבוץ עם התמרים היפים והדשא הירוק.

אם היית יכול שמשהו אחד ברביבים ישתנה, מה זה היה?

הייתי שמח אם היו מרגישים ברביבים את הריח של הרפת. במשאבי שדה ריח הרפת מאוד מורגש ואני אוהב אותו. מוזר לי שכאן כמעט לא מרגישים אותו ואני מתגעגע אליו.

מה ההבדלים העיקריים בין משאבי שדה לרביבים?

במשאבי שדה מרגישים יותר את המדבר הצחיח מסביב. זה קשור גם למיקום הטופוגרפי השונה של הקיבוצים וגם בפזורה הבדואית שמקיפה אותנו כאן מסביב.

ברביבים המועדון לחבר וחדר האוכל פתוחים בערב במשך כל השבוע ויש גם אולפן, ואלה דברים טובים לדעתי. האופי של החברים שונה בין שני הקיבוצים, אם כי הדבר מורגש פחות אצל דור הוותיקים שהוא די דומה באופיו.

איזה מין טיפוס אתה?

אני דרום אמריקאי טיפוסי עם טמפרמנט חם, לטוב ולרע. אני אדם שמאוד איכפת לו מהחברה ואוהב עבודה עם הידיים. אני מתעניין בהיסטוריה ובמדע, ותמיד שמח לצפות בערוץ "דיסקברי" בזמני הפנוי.

איך היית רוצה לראות את רביבים בעוד עשרים שנה?

באיזה תחומים אתה רוצה לתרום לרביבים?

התפקיד שלי כמנהל ענף האחזקה גורם לי להיות מאוד מעורב בנעשה בקיבוץ ולכן כרגע אני לא יודע אם זה יהיה טוב שאהיה מעורב יותר בתחומים נוספים. הייתי רוצה להיות חבר בוועדת תוכנית, גם אם לא הייתי נמצא בה מעצם תפקידי כמנהל האחזקה.

תוך תקופה קצרה הפכת לנהל את ענף האחזקה, איך אתה מרגיש עם זה?

אני מאוד נהנה. לאדם שאוהב לבנות זאת מתנה שיש לו את האפשרות לבנות, ליצור ולעשות דברים. אני שמח שאני עושה את מה שאני עושה.

תודה לאלחנדרו על הראיון. נדמה כי האופי שלו וההיכרות עם החיים הקיבוציים אפשרו לו להיכנס מהר לעניינים ולהפוך להיות דומיננטי ברביבים. מכאן נאחל לו להמשיך ולתרום עוד שנים רבות לפיתוחו ולבנייתו של הקיבוץ, שיראה וירגיש ברביבים בית אמיתי.

מצבת אחים מחודשת – להרוגי מאורעות מאי 1921

אורנה חולתי משוחחת עם רחל סבוראי על שיקום המצבה בבית העלמין טרומפלדור

כששוחחתי עם רחל אודות יוני הדואר, לא חשבתי על "סיפור בהמשכים".
אך רחל סבוראי, בשנות השבעים המאוחרות של חייה, מנצלת כל רגע למימוש תוכניותיה והן כאמור רבות.

מדי פעם, כשאנחנו נפגשות, היא מונה את כל עיסוקיה לימים הקרובים - לאן היא נוסעת, עם מי היא נפגשת, מה אמר לה פלוני ומה ענתה לו היא – הסיפורים ברובם עוסקים בעבר, לא האישי שלה, אלא של המדינה שלנו.
בשנתיים האחרונות היא הייתה מאוד עסוקה בענייני הנצחה. לעתים שיתפה אותי בלבטים, בקשיים ובחילוקי דעות לא פשוטים.
אני מודה, תמיד הקשבתי בעניין – לא תמיד הבנתי עד הסוף במה מדובר ולמה זה כל כך חשוב, ולמה לבזבז את החיים על מלחמות ומאבקים.
"רחל, מספיק לרוץ, מספיק להיאבק, הגיע הזמן לנוח וליהנות מהיש. שלושה ילדים, שמונה נכדים, שני נינים ובית אחד בלב המדבר הפורח".
אך רחל בשלה: "אסור להשאיר את זה ככה, זה אסון".

ביום הזיכרון האחרון, נחנכה, בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, מצבת אחים מחודשת, להרוגי מאורעות
מאי 1921, שעל שיפוצה עמלה רחל יותר משנתיים.
זהו סיפור מאבקה של אישה בלתי נלאית, שכל שכרה הוא הצלחתה להזיז דברים שנראים לה מאוד חשובים באמת.
היא הצליחה לגייס מספר גופים מאוד משמעותיים, לעשות יד אחת למען שיקום מצבת האחים.
פגשתי את רחל כרגיל נרגשת, נסערת, מלאת סיפורים נלווים על כוונות טובות, וכעסים ועלבונות ואנשים טובים באמצע הדרך ...

באיזו מצבה עסקת?
כאשר נכנסים מהשער הראשי לבית-העלמין, מיד בצד ימין הוקמה מצבה ל-44 הרוגי מאורעות מאי 1921 שנטמנו במקום (ארבעה נוספים נקברו בפתח תקווה).

בית סבי היה בין הפרדסים ממזרח לאבו כביר. בבית התגוררו סבא וסבתא יהודה ובת-שבע יצקר,
וילדיהם אברמצ'יק ויעקב. הבית היה גדול מאוד והם השכירו חדרים לסופר הדגול יוסף חיים ברנר ולסופרים הצעירים גוגיג ולואידור.
בערב הפסח באו להתארח אצלם דודיי רבקה וצבי שץ ובתם רינה.
את מה שארע באותה יממה שמענו מרבקה שהייתה נוכחת בחלק מהאירועים.
יוסף חיים ברנר סיפר שערביה הגיעה לביתם ושאלה על ילד שהלך לאיבוד. הוא קישר זאת לעלילות הדם ברוסיה, שוחח עם צבי שץ על הסכנה ויחד החליטו לשמור על הבית בלילה. סבא יהודה היה הראשון בתורנות שכולם השתתפו בה. אברמצ'יק בנו בן ה-19 יצא בלילה לרחובות להביא משם את הרובה שהסתיר צבי שץ ביום שחרורו מהגדודים העבריים.

עם בוקר הוא שב הביתה וכל דיירי הבית יצאו להפגנת האחד במאי שהתקיימה בתל-אביב. בבית נותר יוסף חיים ברנר לבדו. בזמן ההפגנה נשמעו לפתע יריות וכולם נזכרו שברנר נשאר לבדו בבית וחזרו מיד לבית.
לצבי ורבקה שץ נודע מאוחר על היריות וכשהם רצו לחזור לבית הם לא הורשו להתקרב לאזור מפאת הסכנה. צבי לא ויתר, הוא הלך לגימנסיה הרצלייה, שם הייתה התארגנות לשליחת רכבים למקומות מסוכנים, כדי לחלץ משם אנשים. הוא חיכה זמן רב בתור הגדול ולבסוף אמר: "גם ברנר נמצא בבית".
מיד נתנו לו רכב עם נהג צמוד ושוטר ערבי חמוש בנשק. כשהגיע הרכב לבית נכנסו אליו מיד שלושה עובדי כוורות שמצאו מחסה בבית, ולמרות מחאותיו של צבי, נסע הרכב חזרה לת"א. צבי עזב את הרכב ונכנס לבית. כל הלילה ההוא חיכו רבקה יצקר, אמי שרה יצקר וידידתם חיה רוטברג בצפייה לבני הבית, שאמורים היו להגיע ברכב החילוץ. בבוקר שלמחרת סיפר אחד הכוורנים איך