יום ראשון ללימודים בקורס ניהול אחזקה ומערכותיו:
אני מרים את ידי בלא מעט חוסר ביטחון וחשדות ביחס לתחום החדש והלא מוכר שאני אמור לנהל, ושואל את המרצה: "איך אפשר לבדוק את רמת ההצלחה במילוי התפקיד החדש?"
בחיוך סרקסטי וללא היסוס עונה לי המרצה: "אדון יקר, אין הצלחה במילוי תפקיד זה! ובמילים אחרות, אתה תהיה תמיד לא בסדר: אם הכול בסדר וללא תקלות – יגידו: כמה שאתה לא בסדר על שאתה מחזיק צוות כה גדול של עובדים עם הרבה הוצאות, ולמען מה?! אין בכלל מה לתקן, לא חבל על הכסף?
מצד שני, אם יש הרבה תקלות ואתה לא מצליח להתגבר על העומס, יגידו: למה להחזיק מנהל כזה עם צוות גדול של עובדים, ולמען מה?! ממילא יש הרבה תקלות, לא חבל על הכסף?"
בסוף חודש זה אני מסיים תפקידי בענף שרותי אחזקה ובניין. ניהלתי את הענף כמעט שש שנים, לשם הדיוק – חמש שנים ושמונה חודשים.
כחבר, שעד הגעתו לענף אחזקה ראה את רביבים רק מזווית הראייה של לולן, השינוי בתחום העבודה היה אתגר אמיתי וגדול בשבילי.
לתת שרות טוב, המגיע לכל חבר, בתקופה רבת שינויים זו, דרש ממני לגלות מיומנויות שעד אז לא ידעתי שקיימות בי.
במהלך מילוי התפקיד עבדתי עם ארבעה מרש"קים שונים שהציגו תפיסות ודרישות שונות, דבר שנתן לי עוד אתגר לניהול הענף. יחד עם זה הם תמיד תמכו בי תמיכה מלאה והיו שותפי לאורך הדרך.
אחת מההתמודדויות היותר קשות במהלך התקופה היה "משחק הכובעים" –
להיות נציג החבר מול המרש"ק ונציג המרש"ק מול החבר;
להיות קבלן טוב ומרוויח מול תאגידים וגורמים חיצוניים ולעבוד ללא רווח מול הקהילה;
לא לגרום לחריגה בתקציב הקהילה כחלק מהקהילה, אבל לא להיות ענף מפסיד.
אכן, אינני יודע אם הצלחתי או לא במילוי תפקידי. דבר אותו אני כן יודע הוא שנתתי את כל כולי כדי שחברי רביבים, הקיבוץ שלי, יקבלו את השירות הטוב ביותר במהירות רבה ובאיכות מעולה.
יחד עם זה, בענף המגלגל מחזור שנתי של חצי מליון דולר, אפשר לראות גם רצף של הצלחות קטנות, החל מהחיוך של החבר, המודה לי על פתיחת הסתימה במקלחת שבדירתו, ועד למכתב התודה המצורף לצ'ק שמן של לקוח חיצוני, המשלם על ביצוע עבודה.
להצלחות אלה יכולנו להגיע בזכות שיתוף הפעולה והעבודה הקשה מאוד של שותפי לענף. כולם היו שותפים אמיתיים, ולמרות שעות העבודה האינסופיות אותן העברתי במשרד, תמיד הייתה לי הרגשה שאינני לבדי, הם היו אתי תמיד.
אם זה שמוליק במפגש בשעות הבוקר המוקדמות, בשקט שלו ובעזרתו לארגון יום העבודה החדש, עד בת הגרעין הצעירה והמבולבלת שלא יודעת מאיזה צד מחזיקים את הפטיש.
או שייה והתמיכה ו�