בית המשפט

מרץ 2015 
בית המשפט

"כבוד שופטי בית - המשפט הגבוה לצדק - העמים בהאג.
כבוד המושבעים, הנתבעים והתובעים, שר ההיסטוריה, נכבדי.
בהביאכם את שולחי, פרעה מנכורע, בפני משפט העמים, אתם מעניקים לו בטובכם, הזדמנות נדירה לטהר את שמו ולהציג אחת

 ולתמיד את טיעוניו לדין אמת קבל עולם ומלואו.
 כ 3000 שנה נושא שולחי באשמה כבדה על לא עוול בכפו, כמי שהכביד את לבו כנגד "העם הנבחר", העברים, בני ישראל,

ברודפו אותם באכזריות בתקופה ששהו כגרים בארצנו, בארץ הנילוס הנצחית. 
 בכתב התביעה נטען כאילו העברים, הם-הם העם הנבחר ומבשרי המונותיאיזם בעולם. אני, עבדכם,

 המגן בבית המשפט המכובד הזה על כבודו האבוד של פרעה, אנסה לקעקע כמה דעות שקנו להן אחיזה במשך השנים והן אינן אמת. 
א. במצרים, בתקופתו של אחנאתון, התחוללה לראשונה המהפכה המונותיאיסטית , 1000 שנה(!) לפני אברהם אבי העברים,

 "המונותיאיסט הראשון" (ראו נספח אחנאתון 1/36). 
ב. בהיות העברים תושבים גרים בארצנו, שמעולם לא דרשו להתאזרח ועל כן לא זכו בשוויון זכויות ונאלצו להפוך לשכירים קשי-יום

(ולא עבדים כפי שנכתב בכתב האישום) - הם הכירו את אלוהי מצרים טוב הרבה יותר מאשר את אלוהיהם, זה שהזניח אותם במשך 400 שנים,

 מאז הגיעו למצרים, בזכות צפנת פענח, המשנה לפרעה ועד לבריחתם משם, כגנבים בלילה, כשהם עושקים ושודדים את רכוש המצרים שכניהם

 (מצורף לבית המשפט הנספח 1/37, שבו מצוטט מספרם הקדוש, שמות: "וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות... וינצלו את מצרים". י"ב, ל"ו).
ג. כשהחל המשא ומתן בין נציגי האלוהות העברית (להלן ה'), ידע פרעה ממקור ראשון, שהעם אותו נשלחו השליחים ל"הציל",

 לא רצה להינצל כלל וכלל. מצורף נספח 1/38, שאצטט ממנו משפט מפתח אחד:"ולא שמעו (העברים) את משה מקוצר - רוח". שם, ו' ג'.
ד. פרעה הזמין את נציגי העברים, שנציגותם מפוקפקת על פי הנטען והם אינם נציגיהם האוטנטיים הראויים לתחרות הוגנת על מנת להעמיד

 במבחן מי מהאלוהים יותר חזק. בשלבי התחרות הראשונים הסתמן תיקו ברור: משה ואהרון הפכו מטה לתנין וכך גם עשו מיד לאחריהם חרטומי פרעה

. גם במשימת הפיכת היאור לדם הסתמן תיקו שכזה וכך גם הלאה בצפרדעים. רק בניסיון להחזיר את הצפרדעים ליאור, חרטומי העברים נחלו ניצחון קל

. חרטומי מצרים לא הצליחו לעצור את זרם הצפרדעים שכיסה את מצרים. רק מכאן החל להסתמן יתרון לאלוהי העברים. מדוע? נכבדי!

 אלוהי המצרים היו כבר בני 1500 (!!) שנה, בעוד אלוהי העברים היה זאטוט בן כמה מאות שנים בלבד ולכן עמדה לו צעירותו הנמרצת

 והאמביציה שלו להוכיח את עצמו כאלוהים כל יכול, או למצער, יותר מאלוהי המצרים. אמביציה שהייתה חסרה לותיקי אלוהי פרעה.
ה. נכבדי. הטיעון האחרון שאציג לפניכם הוא החשוב והמכריע מכולם. ובכן, יש בידי הוכחות חד משמעותיות שלשולחי, פרעה,

 לא הייתה אחריות פלילית להתאכזרותו כביכול כלפי העברים. האחראי והאשם היחידי היה (לעשות כאן פאוזה דרמטית)...

אלוהי העברים עצמו! בנספח מספר 1/39, מובאות ציטטות מספר הספרים עצמו, בשמות, פרקים ו', ז', ח', ט',

 המעידות שחור על גבי פפירוס על מעורבותו הפלילית של ה'. אני אקריא בפניכם דוגמית אחת מתוך למעלה מעשר:

 "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים". מי זה "אני" - ה' ולא אחר

. מה משמעות הפסוקים החוזרים הללו בפרקים המתארים את עשר מכות מצרים: לפרעה לא ניתנה האפשרות לבחור,

הוא פותה על ידי אלוהים, ללא כל רצון חופשי משל עצמו. ה', אלוהיהם של העברים לוקח

 אחריות מלאה על המעשה החמור ומודה באשמתו באופן כל כך ברור.
 אי לכך נכבדי, על בסיס הטיעונים הללו, אני מבקש מכם, שופטי בית המשפט המכובד בהאג,

לפסול אחת ולתמיד את כתב האישום ולזכות את מרשי מכל האשמות המיוחסות לו ולהחליף את התואר העתיק שדבק בו לכל אורך ההיסטוריה -

 פרעה הרשע בתואר חדש, הוגן, חף מכל אשמה - פרעה הרחום והחנון.

עד כאן דברי. סיימתי את טיעוני, תודה לכם על ההקשבה."
מתוך דברי הסניגור במשפט העמים נגד פרעה מנכרוע,
                                                                                           ד"ר אנואר נגיב לוין