קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

אתמול היינו המחר, מחר נהיה האתמול

22/02/2017

ינואר 2015

אתמול היינו המחר, מחר נהיה האתמול

בדנ"א של רביבים נטועים חזק עדיין "הגֵנים התנועתיים" של מייסדיה, שבנו את המקום כשהם צופים פני העתיד – בניית חברה המושתתת על עקרונות השוויון והשיתוף, כאן בנגב הרחוק והשומם, מתוך אמונה ותקווה שהם יהיו החלוצים המעטים אך בעקבותיהם יבואו עוד רבים.

המטען הגנטי הזה שמר עלינו עד עכשיו בהצלחה מרשימה כנגד הרוח שנשבה בעשורים האחרונים ושהעבירה את רוב רובה של התנועה הקיבוצית על דעתה ושינתה אותה ללא הכר.אך לא לעולם חוסן. גם רביבים עושה מאמצים להשתנות. שתי קבוצות של חברים דואגות שזה יקרה ואין כרגע מה שימנע את הצלחתן. שתי הקבוצות נמצאות משני צידי המתרס בסקאלת הויכוח ובכל זאת רק שתיהן יחד יפריטו, בסופו של דבר, את הקיבוץ.בקבוצה אחת נמצאים חברים שבגלל סיבות רבות ושונות, מוצדקות ולא מוצדקות,ממלאות די בנאמנות את החלק של המשפט הפשטני "כל אחד לפי צרכיו" ובהרבה פחות נאמנות את החלק האחר "כל אחד לפי יכולתו".האחריות לכך שנוצרה קבוצה לא קטנה שכזאת נופלת על כולנו.

נכשלנו במציאת פתרון לבעיה הנמשכת שנים רבות ולא מצאנו דרך טובה לגרום לכולם לעשות את המקסימום כדי להיות שותפים אמיתיים לרווחת 

הקיבוץ.הקבוצה השנייה כוללת את השכבה הגדולה , המרכזית והחשובה, שעושה רבות לבסס את רביבים כלכלית ובהצלחה לא מבוטלת. 

הם נאמנים מאוד לשני חלקי המשפט, אבל עם הזמן קשה להם יותר ויותר לשאת בעול הכבד כשמולם ממש, באותו הבית, ניצבת הקבוצה הראשונה.

התהום בין שתי הקבוצות הולכת וגדלה. הקבוצה הראשונה מעדיפה, בדרך הטבע, את הקיבוץ "הישן והטוב", 

אך גורמת לקבוצה השנייה להיאבק על השינוי בעוצמה יותר ויותר גדולה.

אין לנו תשובה טובה לתהום הפעורה הזאת. מסמך העקרונות מנסה ניסיון פתטי, ע"י "תגמול חלקי" לעצור את הסחף, 

אך זהו פתרון זמני בלבד, שיביא בעקבותיו פתרונות יותר דרסטיים ופחות קיבוציים.

הפער איפה ימשיך לגדול. יש ייאוש מהמשך ההתנהלות הנוכחית, שבמרכזה עומק המכשול הגדול ביותר: 

התערערות האמונה בצדקת הדרך. ואמנם, בעולם סביבנו וגם בארצנו יש סיבות מצוינות הגורמות לכולנו להתייאש מהדרך ואי-אפשר, 

כנראה, לחזור ולשחזר את החזון של בוני הקיבוץ, או אף להרות חזון חדש ומעודכן.

כל חיי הבוגרים, 54 שנים, אני חי בקיבוץ. זכיתי לחוות את השיתוף והשוויון ואני מודה כל בוקר למזלי הטוב על הזכות הזו.

אני חושב שהקיבוץ הוא יצירת מופת ענקית, בסדר גודל תנ"כי. חבל לי מאוד שהיצירה הזו זהרה בעולמנו רק 100 שנה.

אבל תמיד אפשר לקוות שמתקני עולם ימשיכו לחלום וינסו גם להגשים את חלומם בעתיד.  

                                                                                                                                      מאירקה

חסר רכיב