קיבוץ רביבים 08-6562511
חסר רכיב

המוזיאון הפתוח

28/12/2016
"מצפה רביבים - המוזיאון הפתוח"
מבט אישי

וזיאון הפתוח" סיום פרק היסטורי.

המוזיאון הפתוח נחשב בעיני במשך כל השנים כחלק ממצפה רביבים. מה היה בעצם המוזיאון הפתוח?
בתחום הגדרה זה אני כולל את כלל האמצעים והמתקנים שהוקמו ברביבים כדי לאפשר חיים במדבר
ומימוש הקמת ישוב בשנים הרחוקות שלקראת גמר המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מערכת תפיסת מי שיטפונות, הכוללת:
א' ביתן תצפית השיטפונות,
ב' סכר ההטיה על נחל רביבים,
ג' התעלה - מוביל המים לבריכות.
ד' מערכת הבריכות עצמה: הבריכה העליונה, הבריכה התחתונה, ובריכת הזפת.
ה' מכון השאיבה
ו' הלימנים,

מאפיינים נספים:
ז' מטע הדקלים.
ח' קו המים המלוחים מבאר משה לנקודה החדשה.
הקידוח "המתוק" בין התעלה לאפיק נחל רביבים.


הקידוח "המתוק" בין התעלה לאפיק נחל רביבים


מערכת תפיסת המים
מערכת תפיסת המים תוכננה ובוצעה בפיקוחו של המהנדס קובלנוב, בשנים 1944 - 45.
הסכר נבנה מאבני גזית עתיקות, שהובלו על גמלים מחורבת סעדון. הוא כולל 4 שערים:
שניים על האפיק הראשי של נחל רביבים, ושניים על מעבר המים לתעלת ההולכה לבריכות.
בנוסף, נבנה קיר מגן מאותו חומר בנייה, ממבנה הסכר אל הגדה הדרומית של הנחל.
קיר שסוגר את מדרגת האפיק העליונה, מצפון לדרום. הקיר אמור להגן על מבנה
הסכר בעת שיטפונות גדולים שגואים מעל אפיק הזרימה הפעיל שהוא צר יחסית.
תהליך קליטת המים התחיל בהתראה של האדם ששוהה בביתן התצפית. המבנה ממוקם על גבעה
שמעל לסכר, ממנה נראה מעלה האפיק, מזרחה למרחק גדול. בעת כניסת השיטפון לסכר,
השערים הראשיים פתוחים. ניתן מעבר לגרופת של פריטים גדולים, כגון גזעי עצים ושיחים.
בשלב מסוים, מורדים השערים על ידי גלגל ובורג לגובה שנבחר ע"י המפעיל.
בעת שיטפון קטן נסגר השער לחלוטין. על מנת לקלוט את כל כמות המים.
בעת שיטפון גדול מושאר פתח בתחתית השער לזרימת מים אל האפיק, כדי לא לגרום לכניסת כמות מים גדולה,
מעל לקיבולת תעלת ההולכה ועל ידי כך לגרום לנזקים לתעלה ולדפנות הבריכות.
המים שנתפסים, זורמים אל הבריכה התחתונה – בריכת העפר. כאשר הבריכה מלאה מידי,
עד כדי סכנת גלישה מעל הסוללות, נסגרת כניסת המים בעזרת ז'נדור, בשער שבין התעלה והבריכה.
המים מתחילים להיאגר בבריכת העפר העליונה. לבריכה זו רק דופן אחת, זו שבינה לבין הבריכה התחתונה.
בצד המזרחי אין דופן אך פני השטח מתרוממים מזרחה לעבר מטע הדקלים. לבריכה זו גם תפקיד נוסף:
לאגור את מי הנגר שניגרים בשטחי הלס מצד צפון ומזרח. לבריכה זו בקציה הצפוני,
קיים מגוף שאיפשר לפתוח את המים ולהשקות לימנים קטנים אחדים ממזרח למערכת הלימנים העיקרית.
עם גאות המים בבריכת העפר התחתונה, ושקיעת חלק מהסחף, נפתח ברז בקוטר גדול ומי המאגר
זורמים בתעלה אל הלימנים – שם מציפים המים את הלימנים המיועדים לכך, ומרווים את הקרקע או משקים גידול קיים.

מערכת ההצפה
מערכת ההצפה כוללת בריכות עפר מפולסות (לימנים) בעלות דפנות עפר. במרכזן תעלה ובין לימן אחד לשני "ז'נדור" פתח יצוק בבטון בו מסילות מתכת שנועדו להנחת לוחות עץ שסוגרות את מעבר המים מלימן ללימן. שיפוע התעלה מאפשר להזרים את המים עד ללימן האחרון בטור. לאחר שקיבל הלימן את מנת המים הרצויה סוגרים את הפתח בלוחות העץ וממלאים את הלימן שלפניו.


לימנים-ז'נדורים


לימנים לשעבר, לפני נטיעת הזיתים

מערכת ערוגות נוספת, לא גדולה, הייתה בסמוך לבריכת קובלנוב, מצפון מערב לה. מערכת זו הושקתה על ידי סדרת ברזים וכל ערוגה הושקתה בברז בנפרד.כבר לאחר קבלת המים המתוקים מכיון דימונה.
כאשר השיטפון גדול, ובברכות העפר מים רבים, נשאבים המים אל בריכת הזפת כדי לאגור את המים לקיץ.


בית המשאבה כיום

תאור מערכת המים וקליטתם הוא למעשה סיפור עבר. מפעל המים כולו לא עמד במבחן הזמן הן מבחינה טכנית והן עקב חוסר אמינות של גידולים חקלאיים בצל שיטפונות לא סדירים ובכמות מים לא ידועה. תוך שנים מעטות לאחר השלמתו, פסקו המים לזרום בתעלות והמפעל נותר כסמל. סמל לשאיפת האדם להתקיים כחקלאי מודרני בנגב הצחיח.

מערכת הסכר
בנוסף למערכת הסכר – לימנים, קיימים בשטח הסמוך למערכת, שלושה מרכיבים היסטוריים נוספים. באר משה, קו המים לנקודה החדשה, ומטע דקלים.
באר משה, הבאר נקדחה על ידי הבריטים בשנת 1935. נמצאו בה מים מלוחים כ- 700 מ"ג כלור לליטר. מליחות המים, לא הייתה יציבה. עלתה בעקבות שאיבה רבה, או בעת הצפת בריכות העפר במי השיטפונות. מי באר אלה שימשו לשתיה ורחצה ברביבים הישנה - מצפה רביבים. ואף להשקיית מטע התמרים, חלקת זיתים מהזנים מנזנילו, מרחביה, ונובו דה סיקרונו. וחלקת רימונים שהייתה מורכבת מאוסף זנים. מאוחר יותר הועברו המים בצינור "4 אל הנקודה החדשה. מערכת צינורות זו הונחה בין בריכות העפר, והלימנים, ומשם אל גבעת הנקודה החדשה. שריד אחרון אולי, לקו זה מצוי ליד המשתלה וגן הירק הישן של פינת החי ההיסטורית.
מטע הדקלים ניטע בתחילת ההתיישבות ברביבים ושנים מספר לאחריה. במשך השנים התפתח המטע, והעצים גבהו מאד. כדאיותו כמטע מסחרי הכזיבה והוא נותר כעין פארק שמספר ניסיונות להשתמש בו ככזה כשלו מסיבות שונות.
מצפה רביבים כמוזיאון, ניסה במשך שנים רבות לשלב את כל האלמנטים הללו במסגרת ההדרכות השוטפות באתרי רביבים הישנה. (אני עצמי נטלתי חלק בהדרכות באתרים אלה). אך ללא הצלחה מרובה. למעשה התרכזה ההדרכה בשטח המגודר של מצפה רביבים - הטירה.
כל האתרים הללו נותרו בעבר, מצפים ליד שתאחד אותם עם הטירה שהיא עיקרו של המוזיאון.

אחרית דבר
מטבע הדברים מקומות זנוחים טיבם אינו משתבח. יד הזמן והאירועים השוטפים נוגסים בהם. בקרבת האתרים התיישבו שכנים חדשים. שכנים אלה, דבר אין להם, עם עברו של הישוב. בהלת מחירי המתכות המאמירים נתנו אותותם בכל השטח. חוסר האהדה של חלק מאוכלוסיה זו ניכר גם הוא היטב בשטח.


בית תצפיתן הסכר

נפגע קשות בידי שכנינו החדשים, שהתיישבו מדרום לוואדי. קירותיו פרוצים כיום, והוא מהווה סכנה בטיחותית.
ביתן תצפיתן השיטפונות

מבנה בסכר
מבנה הסכר נפגע בשתי צורות:
כריית החלוקים, ושיטפונות אחדים עזים. גניבת השערים.
בעת הכנת תכנית האב למצפה רביבים כבית ספר שדה, הצעתי להכניס בתכנית האב קטע מנחל רביבים שבו לא יינתנו אשורי כרייה. הקטע שאושר ככזה על ידי מנהל מקרעי ישראל היה בין כביש רתמים לסכר הרומי-ביזנטי שהתגלה בעת כריית חלוקים באפיק כמה מאות מטרים מזרחה מהסכר שלנו.


סכר רומי-ביזנטי

במשך שנים אחדות השתדלתי לשמור על קטע זה בעיקר מפני כרייה מקומית של קיבוץ רביבים.
החל בשיטפון הגדול של חורף 1991 החלה ההתחתרות לאחור של קטע שמור זה,
כך נסחף הגשר האירי בכביש רתמים. כך הועמק האפיק בסביבות הסכר, ונחשפו יסודותיו.
שלושה שיטפונות עזים במיוחד חוללו את השינוי:
חורף בשנת 1991.
חורף 1994-95,
וחורף 2010.

שיטפונות
שיטפונות אלה חושפים יותר ויותר את יסודות הסכר עצמו. קיר הביטחון שנועד להגן על מבנה הסכר, מפני שיטפונות עזים, החל להיסחף ולהיהרס בקצהו הדרומי. קובלנוב לא לקח בחשבון בעת תכנון הסכר, את הכרייה והנמכת האפיק במטרים אחדים.


נזקים בקיר הביטחון צילום מדרום לסכר

בהלת הברזל
בבהלת הברזל הגדולה וגניבת כל פריט מתכת בשטחים הפתוחים, נגנבו ארבעת שערי הסכר. הסכנה שבכניסת שיטפונות באופן פראי לבריכות, הצריכה חסימת השערים אל התעלות ע"י ערימות עפר. השיטפון האחרון (2010) פרץ את סתימת העפר בקלות רבה, הבריכות התמלאו בצורה בלתי מבוקרת ויציאת המים מהן בחזרה לאפיק הנחל גרמה לנזקים רבים לשטח מטע הזיתים הצעיר.
באר משה:
הבאר כבר לא פעלה עקב תקלות במשאבה. בתוך המבנה נהרסו ביד זדונית ארונות החשמל. במבנה הבטונדה עצמו נשברו קטעי קירות בעזרת פטישים או מתכות אחרות. המשאבות, המנוע וכל צינור שהוא שהיה על פני הקרקע נחתכו ונגנבו. כולל עמודי הגדר והשער.


מיקום המשאבה


באר משה בחורבנה

מערכת הצינורות
מערכת צינורות "4 שהובילו מים מהבאר אל הישוב נעלמו כלא היו. איתם נחתכו ונגנבו כל המגופים הגדולים שויסתו וחילקו את המים מהבריכות ללימנים. נגנבו חלקי המשאבה ששאבו את המים מבריכות העפר לבריכת הזפת. וכל אלה תוך גרימת נזקים לגופי הבטון שבתוכם היו אביזרים אלה.
כל השטחים שבהם היו "פריטי מוזיאון" אלו, מוגנים לכאורה ע"י תעלה שמקיפה את שטחי הקיבוץ כולו. כניסה ישירה בשערים הלא מוגפים הקלה את הגניבות. אך גם בעת סגירת השערים החיצוניים, נסתמה התעלה בקלות על ידי הגנבים, וצינורות נמשכו ע"י ג'יפים וטרקטורונים. גם עצם אי המצאות אנשי הקיבוץ בשטחים אלה הקלו את הגניבות.

מטע התמרים:
המטע ניזוק מאד בכמה תחומים: הרס באר המים המלוחים, חוסר טיפול מתאים גם לאחר שחובר למערכת המים המליחים של מטע הזיתים. והרס מכוון של מערכות הטפטוף, ומרכזיית הברזים, בידי השכנים החדשים.
כיום, הוחל בתהליך עקירת הדקלים והפיכת השטח בעתיד למטע זיתים.

שטח הלימנים:
שטח הקרקע הגדול שלא נוצל, לשום תחום שהוא עבר לידי ענף הזיתים, הרעב לקרקע זמינה.
הסוללות נמחקו תוך השארת מספר קטן של סוללות, מעברי בטון וקטע מתעלת הולכת המים.
תוך כמה שנים יכסו עצי הזית הגדולים על שרידים אלה והלימנים ייעלמו מעינינו וזיכרוננו.
כך תוך ניצול מודרני של שטחים לא מטופלים, לפרנסתנו. והיעלמות של כל פריטי המתכת מהשטח,
נגנבו ונעלמו לנו לעד קטעי היסטוריה של ההתיישבות היהודית הראשונה בנגב.
האם תחול גם עלינו האימרה, "עם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו אינו בטוח, והעתיד שלו לוט בערפל". (יגאל אלון)
(תודה לעדין על תיקון הציטטה)

שיטפונות 2010
חורף 2010 הצטיין בריבוי גשמים ושיטפונות אחדים. השיטפון הגדול שזרם בנחלי האזור ומוטט גשרים, המשיך את הנזקים הגדולים לקיר המגן של הסכר שנגרמו כבר בעשור האחרון. כניסת מים בלתי מבוקרת גרמה לנזקים לנטיעות הזיתים בשטח הלימנים. כדי למנוע בעתיד נזקים דומים "נחתכה" תעלת הולכת המים לבריכות. והשיטפונות הבאים אשר לא יזרמו ישירות באפיק דרך מבנה הסכר, יחזרו מהתעלה עצמה לאפיק בקרבת הסכר. ימים יגידו כיצד היתחתרותו של מעבר זה, ישנה את מבנה גדת הוואדי הצפונית בסביבות הסכר.
אמנון ליבנה (בוצי)


השיטפון בפרק גולדה (מנשה)

חורף 2010 הצטיין בריבוי גשמים ושיטפונות אחדים. השיטפון הגדול שזרם בנחלי האזור ומוטט גשרים, המשיך את הנזקים הגדולים לקיר המגן של הסכר שנגרמו כבר בעשור האחרון. כניסת מים בלתי מבוקרת גרמה לנזקים לנטיעות הזיתים בשטח הלימנים. כדי למנוע בעתיד נזקים דומים "נחתכה" תעלת הולכת המים לבריכות. והשיטפונות הבאים אשר לא יזרמו ישירות באפיק דרך מבנה הסכר, יחזרו מהתעלה עצמה לאפיק בקרבת הסכר. ימים יגידו כיצד היתחתרותו של מעבר זה, ישנה את מבנה גדת הוואדי הצפונית בסביבות הסכר.
אמנון ליבנה (בוצי)
חסר רכיב